א יִהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ וּמִטָּה מֻצַּעַת יָפֶה, וּמַפָּה פְּרוּסָה כְּמוֹ בִּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה, וִיבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְהוּא נִקְרָא קִדּוּשָׁא רַבָּהּ. וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל יָדָיו וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רע"א סָעִיף י"ב בהג"ה וְיִבְצַע עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה כְּמוֹ בַּלַּיְלָה וְיִסְעֹד, וְגַם זֶה הַקִּדּוּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּמְקוֹם סְעֻדָּה, וְשֶׁלֹּא יִטְעֹם קֹדֶם לוֹ כְּלוּם כְּמוֹ בְּקִדּוּשׁ הַלַּיְלָה. וּמִיהוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם בַּבֹּקֶר קֹדֶם תְּפִלָּה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָל עָלָיו חוֹבַת קִדּוּשׁ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל כָּל דִּינֵי קִדּוּשׁ סי' רע"א ער"ב רע"ג.
ב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַיִן מָצוּי הָוֵי שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִין, חוּץ מֶהַמַּיִם, חֲמַר מְדִינָה וּמְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְאִם אֵין לוֹ אֲפִלּוּ שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִין, אוֹכֵל בְּלֹא קִדּוּשׁ.
א סָעִיף א (א) ומטה מוצעת - היינו מע"ש או כדי שיישן בה בשבת או שהוא בחדר שדר שם ואיכא בזיון אם לא יציע המטות אבל בלא"ה אסור [אחרונים] ומה שכתב ומפה פרוסה עיין לעיל ברע"א מ"ב סקמ"א:
ב סָעִיף א (ב) ויברך וכו' - יש נוהגין לפתוח מתחלה פסוק ושמרו בני ישראל וגו' או זכור את יום השבת עד ויקדשהו ויש מההמון שפותחין מעל כן ברך וגו' ושלא כדין הוא דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן:
ג סָעִיף א (ג) קידושא רבא - ונקרא בלשון זה שהוא כמו שקורין סגי נהור מפני שזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רק שתקנוהו לכבוד שבת ואסמכוהו אקרא כדאיתא בגמרא:
ד סָעִיף א (ד) וע"ל סימן רע"א סי"ב וכו' - היינו דשם מבואר בהג"ה דנוטלים לידים קודם קידוש ועיין שם במ"ב דכמה אחרונים כתבו שם דטוב יותר לנהוג כדעת המחבר:
ה סָעִיף א (ה) ויסעוד - כתב ברוקח סימן נ"ד אחר שאכלו כל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב"ה. וטוב ללמוד תורה במקצת קודם אכילה [א"ר]:
ו סָעִיף א (ו) ושלא יטעום קודם לו וכו' - וגם הנשים שייכים בענין זה דכל מילי דשבת איש ואשה שוין [אחרונים]:
ז סָעִיף א (ז) לא חל עליו וכו' - דקידוש אין שייך אלא בזמן הסעודה ומשום קודם התפלה לא שייך במים וכדלעיל בסימן פ"ט:
ח סָעִיף ב (ח) במקום שאין יין מצוי - משמע דבמקום שהוא מצוי אין לקדש על השכר ושאר משקין ועיין לעיל בסי' רע"ב סקכ"ט במ"ב מה שכתבנו שם דנוהגין להקל בזה בשחרית במדינותינו ומ"מ מצוה מן המובחר על היין הוא ולענין יי"ש ע"ש בד"ה על שכר:
ט סָעִיף ב (ט) חמר מדינה - ומשקה שאינו חמר מדינה הסכימו הרבה אחרונים דאין מקדשין אפילו בשחרית דדומיא דקידוש הלילה תקנוה ופרטי הדין של חמר מדינה מבואר לקמן בסימן רצ"ו במ"ב לענין הבדלה וה"ה כאן:
י סָעִיף ב (י) אוכל בלא קידוש - פי' כשיש לו פת [ואפילו חתיכת פת ולא פת שלם] אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן לדעת קצת פוסקים ואם אין לו גם פת אוכל בלא קידוש ואין לו לבטל מצות עונג שבת בשביל זה ובלילה אם אין לו חתיכת פת ויין ושאר משקין לקדש עליו ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו י"א דאם מצפה שיביאו לו איזה דבר לקדש עליו ימתין איזה שעות ועכ"פ א"צ להמתין יותר מחצות ואם הוא אדם חלש א"צ להמתין ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על מה שהזכיר קדושת היום בתפלה ולכשיביאו לו אח"כ בלילה פת או יין אומר עליו כל נוסח הקידוש ויסעוד כזית עכ"פ:
א סָעִיף א קידושא רבה. וזה הקידוש אינו כלל דאוריית' [רמב"ם פכ"ט]:
ב סָעִיף ב הוי שכר. הא דסתם המחבר כאן משום דאפי' למ"ד בסי' ער"ב ס"ט דאין מקדשין עליו גבי קידוש שחרית סמכינן אמ"ד דמקדשין עליו ורשאי לאכול אחר שקידש על השכר אפי' לא בירך על הפת עסי' רע"ג ס"ה:
ג סָעִיף ב חמר מדינה. משמע אבל היכא דלא הוי חמר מדינה לא ובב"י כ' דבטור משמע אפילו במקום שאינה חמר מדינה פי' אם אין לו יין מקדש על שאר משקים אחרים משום היכר כמ"ש סימן ער"ב ס"ט:
ד סָעִיף ב אוכל בלא קידוש. פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד"א בלא קידוש ומשמע ברא"ש ובתוספות פ' ע"פ דה"ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש דכתבו מקום שאין יין ובבית הכנסת א"א לקדש בפת לאורחים ש"ץ אומר ברכה מעין ז' ויוצאים בזה א"כ כל אדם נמי יוצא בזה במה שמקדש בתפלה וכמ"ש רסי' ער"א וכ"מ בהג"מ פכ"ט שכתב ולא אמרו בת טות אלא להבדלה דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא עסי' רצ"ו ס"ג מ"ש ומ"מ נ"ל דאם מצפ' שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום אין צריך דהא י"א שמותר לאכול קודם וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק:
א סָעִיף ב הוי שכר ושאר משקין ק"ל הא קי"ל בסי' רי"א ס"ג הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד כו' וא"כ כאן שמביאין לפניו כוס שכר לברך שהכל ולחם לברך המוציא ממילא המוציא קודם שהיא ברכה פרטית נגד שהכל שהיא כוללת ויש כאן ברכה שאין צריך וי"ל דכאן הכרח הוא לברך שהכל תחלה משום קידוש וע"כ תיקנו שיכוין שלא להוציא ברכת הלחם ג"כ בזה כדי שיהיה ניכר הקידוש כמ"ש הטו' סי' ער"ב וזה דומה למ"ש ב"י בסי' רצ"א בשם התוספות שראוי שלא להפסיק באמצע סעוד' משום ברכה שא"צ אלא כיון שמפסיק לכבוד שבת אין כאן ברכה שלא לצורך ועסי' רצ"א בסופו:
א סָעִיף א מוצעת. היינו מע"ש או שישן בה בשבת אבל בלא"ה אסור. ויפרוס הסדין על המטה ולא יזיז הכסת. באר שבע דף ק"ד ועי' סי' ש"ב ס"ג מ"ש בשם המ"א ועי' סי' שט"ו ס"ד. כתב הבאר היטב אשר לפני וטוב ללמוד תורה במקצת יום שבת קודם אכילה ע"ש ומדברי רמ"א סי' רפ"ח ס"ח לא משמע כן ועי' יד אהרן סי' רפ"ח בהגהות. ב"י:
ב סָעִיף א קידושא רבה. וזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רמב"ם פכ"ט:
ג סָעִיף ב קידוש. פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד"א בלא קידוש. ומשמע בהרא"ש דה"ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש. ומ"מ נ"ל דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום א"צ עיין מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א') קידושא רבא. וזה הקידוש אינו כלל דאוריי' מ"ש אינו כלל ר"ל דקידוש ליל' ניהו דלקדש על היין הוא דרבנן כמ"ש ר"ס רע"א מ"מ עיקר הקידוש היא דאוריי' משא"כ של יום עיקר הקידוש ג"כ דרבנן ומה שנקרא קידושא רבא כ' רש"י וז"ל קרי' ליה קדוש' רבא לפי דבכלהו קדושי אמרי' ליה והר"ן כ' וז"ל לכינוי (ר"ל כמו שקורין לסומא סגי נהור) לפי שאינו עיקר כקידוש לילה וזוטר שעורי' עכ"ל:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב') הוי שכר הא דסתם כו' ר"ל בסי' רע"ב הבי' הב"י מחלוקת בקידוש לילה אי מקדשי' על השכר אם היא חמר מדינ' וכאן בקידוש היום סתם דמקדשים עליו כאלו אין בו מחלוקת. גבי קידוש שחרית סמכי כו' כדי שיהיה שינוי והיכר דאי יקדש על הפת ויברך המוצי' אינו ניכר שהוא משום קידוש הא בכל סעודה מברך המוציא משא"כ כשיברך על שכר קודם סעודה ניכר שהוא משום קידוש דהא אין דרכו בכך לשתות קודם מוציא משא"כ בלילה אפי' על הפת יש היכר דהא בלילה אומר ברכ' קידוש לכן יותר טוב לחד דעה לקדש על הפת מלקדש על שכר. אפי' לא בירך על הפת ר"ל כגון דלא אכל פת דודאי אי אכל פת יצא ממ"נ ידי קידוש או בשכר או בפת כמ"ש מ"א ס"ס רע"ב: עסי' רע"ג סעיף ה' ר"ל כיון דאין לו פת האיך יצא ידי קידוש הא אין קידוש אלא במ"ס ול"ל ששתה כוס שכר כמ"ש הגאונים בסי' רע"ג אם שתה כוס יין ז"א דהא כ' מ"א בסי' רע"ג ס"ק י"א דבשכר אפי' הוא חמר מדינה לא יצא ידי קידוש במ"ס וצ"ל דאכל מיני תרגומא דיוצאים בהם כמ"ש מ"א שם:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) חמר כו' במקום שאינו חמר מדינה פי' אם אין לו יין כו' ר"ל דל"ת כיון דאין השכר חמר מדינה ע"כ יין מצוי והוי יין חמר מדינ' א"כ למה לא יקדש על היין לזה כ' פי אם אין לו יין ר"ל דרך מקרה אין לזה יין עכשיו:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) אוכל כו' כשיש לו פת כו' ואסור לאכול כו' דהא יוצא ידי קידוש במה שיברך על הפת אם כן קודם המוציא אסור לאכול דהא אסור לאכול קודם קידוש. בלא קידוש דאין לבטל עונג שבת בשביל קידוש כן כ' הרב"י: ומשמע ברא"ש פ' ע"פ סי' י"ז ובתוס' שם דף ק"ו ע"ב בתוס' ד"ה מקדש אריפתא כו' הביאו כן בשם הירושלמי: ובבה"כ א"א לקדש בפת. כ"כ בהגמ"יי פכ"ט מהלכות שבת ליישב הירוש' שהביאו התוס' והרא"ש שאמר במקום שאין יין ש"ץ אומר ברכה מעין ז' כו' למ"ד דמקדשים על הפת ה"ל לקדש על הפת. תי' בהגמ"יי דמיירי בבה"כ להוציא האורחים ובבה"כ א"א לקדש על הפת וז"ל דאיך יקדש על הפת הלא אין שם אדם שנטל ידיו לאכול לאלתר ולברך בהמ"ז עכ"ל: ול"א בת טוות אלא להבדל הוא בפסחים דק"ז אמימר איקלע להאי אתרא ולא הוה לו יין ולא ידע דהשכר הוי חמר מדינה ולא הבדיל ובת טוות (ר"ל לן בתעני') כל הלילה ולא אכל: ומ"מ נ"ל כו' עד חצות כו' כ' בספר ת"ש וז"ל ומה שקבע זמן עד חצות אין לזה שורש וענף כו' לענ"ד בלא"ה צ"ב מנ"ל למ"א לחלוק מסברא על הגמ"יי לכן י"ל דראייתו מדברי הטור בסי' קפ"ב שכ' וז"ל וכיון דבהמ"ז טעון כוס כו' לא יאכל כו' אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפי' אם צריך לעבור זמן אכילה אחד כדחזינן באמימר שלן בתעני' כו' כיון שבבהמ"ז טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל. וכן העתיקו הרב"י בש"ע רסי' קפ"ב וצ"ל להטור הא אמימר לא אכל כל הלילה ולמה כ' הטור דסגי לעבור זמן סעודה אחד על כן צריך לומר דס"ל להטור דבאמת גם אמימר הוי שרי לאכול בחצי הלילה אם לא הי' לו יין עד חצות אלא שאין דרכן של בני אדם לאכול בחצות הלילה ומסברא סבירא ליה להטור דסגי אם יעבור סעוד' א וכ"מ במגן אברהם סי' תרנ"ב דאייתי ראיה מסי' רצ"ו וכיון דהטור מדמה בהמ"ז למ"ד טעונה כוס להבדל' סבירא ליה למ"א דה"ה יש לדמות קידוש להבדלה ואף על גב שהמ"א גופיה תמה על הטור רסי' קפ"ב היינו כמ"ש שם בשלמא בהבדלה דאסור לטעום קודם הבדלה א"כ מיד כשמתחיל לאכול עדיין עביד איסורא משא"כ בכוס ברכת המזון בשעה שמתחיל לאכול עדיין לא חל עליו חיוב בהמ"ז ואפי' אם היה כו' וזה לא שייך בקידוש דהא גם בקידוש אסור לטעום קודם שיקדש וכיון שהטור כתב לענין ברכת המזון דסגי שיעבור סעודה אחד ה"ה בקידוש והיינו עד חצות ואז לא צריך לאכול לקיים סעודת שבת: י"א דהא דמותר כו' הוא דעת הראב"ד דס"ל דוקא קידוש לילה אסור לאכול קודם שיקדש אבל קידוש שחרית מותר לאכול קודם שיקדש והטעם ע"ש פ' כ"ט מהלכות שבת הבאתיו לע ל סי' רס"ט ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.