א בּוֹר שֶׁבֵּין חֲצֵרוֹת וְאֵין בֵּינֵיהֶם פֶּתַח אוֹ חַלּוֹן שֶׁיּוּכְלוּ לְעָרֵב, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם וְלֹא עֵרְבוּ, אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה עֲשָׂרָה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִן הַמְּחִצָּה יוֹרֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח יוֹצֵא מִמֶּנָּה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת רְשׁוּת זֶה מֵרְשׁוּת זֶה. וְכֵן אִם עָשׂוּ עַל פִּי הַבּוֹר קוֹרָה רְחָבָה ד"ט, זֶה מְמַלֵּא מִצַּד הַקּוֹרָה וְזֶה מְמַלֵּא מִצַּד הָאַחֵר. הַגָּה: וְדַוְקָא אִם בָּא לְמַלְּאוֹת בְּכֵלִים שֶׁל בַּיִת, אֲבָל בְּכֵלִים שֶׁל חָצֵר לֹא בָּעֵינָן שׁוּם תִּקּוּן דְּהָא חֲצֵרוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן כְּדִלְעֵיל סי' שע"ב (הג"מ פט"ו).
ב בְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל בֵּין שְׁנֵי כָּתְלֵי חֲצֵרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻפְלֶגֶת מִכֹּתֶל זֶה ד' טְפָחִים וּמִכֹּתֶל זֶה ד' טְפָחִים, שְׁנֵיהֶם מְמַלְּאִים מִמֶּנָּה וְאֵינָם צְרִיכִים זִיזִים עַל גַּבָּן, שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר עַל חֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ אֲוִיר. הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁאֵין הַחֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לַשְּׁבִיל רַק בַּחַלּוֹנוֹת (טוּר וְהַמַּגִּיד פ"ג מה' עֵירוּבִין). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵינָן מֻפְלָגִים אַרְבָּעָה, אוֹסְרִים אֲפִלּוּ בִּכְהַאי גַּוְנָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י).
ג שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּבֵינֵיהֶם ג' חֻרְבּוֹת, כָּל אֶחָד מֻתָּר בְּאוֹתָהּ שֶׁאֶצְלוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת עַל יְדֵי זְרִיקָה, וְהָאֶמְצָעִית מֻתֶּרֶת לִשְׁנֵיהֶם. וְאִם הָיוּ שְׁלָשִׁתָּן סְמוּכוֹת לַבָּתִּים, שֶׁהָיְתָה הָאֶמְצָעִית כְּנֶגֶד הַשְּׁתַּיִם כִּשְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי קַנְקַן, כָּל אֶחָד מֻתָּר בַּחֻרְבָּה שֶׁאֶצְלוֹ וְהַשְּׁלִישִׁית הַקְּרוֹבָה לִשְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת אֲסוּרָה לִשְׁתֵּיהֶן.
ד בֵּית הַכִּסֵא שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים וְלֹא עֵרְבוּ יַחַד, רְשׁוּת שְׁנֵיהֶם שׁוֹלֶטֶת בּוֹ וַאֲסוּרִים. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' שנ"ה.
א סָעִיף א (א) ואין ביניהם וכו' - ר"ל שבכותל המפסיק בין החצרות העומד ע"ג הבור אין פתח וחלון:
ב סָעִיף א (ב) אין ממלאין וכו' - שהרי כ"א ממלא מרשות חבירו:
ג סָעִיף א (ג) אא"כ עשו מחיצה י' - כדי להפסיק בין הרשויות ויהא כ"א דולה מרשותו ומחיצת הכותל שעומד ע"ג הבור אין מועיל לזה כלל דבעינן דוקא שתהא עשויה לשם כך ובתוך אוגן הבור:
ד סָעִיף א (ד) וצריך שיהיה וכו' - כדי שיהיה ניכר הפסק המחיצה המחלקת בתוך המים ואע"פ שאינה מגעת המחיצה עד קרקע הבור קל הוא שהקילו במים להתיר במחיצה כזו דבעינן רק שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו:
ה סָעִיף א (ה) טפח מן המחיצה - וכ"ש אם מחציתה למטה ומחציתה למעלה:
ו סָעִיף א (ו) המחיצה כולה - היינו של העשרה טפחים וה"ה אפילו אם היתה ארוכה יותר ומגעת עד קרקע הבור צריך ג"כ היכר הפסק מלמעלה:
ז סָעִיף א (ז) ניכרת - ההפרשה ובזה הטפח לבד סגי שלא ילך הדלי לרשות חבירו:
ח סָעִיף א (ח) וכן אם עשו וכו' - ר"ל שהניחו לכתחלה מלמעלה על שפת הבור כדי להתיר המים אבל כשלא נעשה כדי להתיר לא:
ט סָעִיף א (ט) זה ממלא מצד הקורה וכו' - וטעמא לפי שאנו רואים כאלו קורה זו נמשכת ויורדת עד המים וחולקת כל רשות לעצמו וכאן אין לחוש לומר שזה דולה מרשות חבירו לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מד"ט וא"כ לא יחצוב מים מצד הבור שהוא ברשות חבירו ואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטות קל הוא שהקילו חכמים במים וא"צ אלא שלא יהא ניכר להדיא שחוצב מרשות חבירו:
י סָעִיף א (י) לא בעינן שום תיקון - ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו שום תיקון דהא לא עירבו שתי החצרות ביחד:
יא סָעִיף ב (יא) שבאמצע השביל - היינו שיש כמין מבוי קטן מפסיק בין שתי החצרות והוא שייך לשתי החצרות ובור באמצע ומשלשל הדלי לתוכו דרך חלון שבכותל החצרות:
יב סָעִיף ב (יב) אע"פ שהיא מופלגת וכו' - מלשון זה משמע דכ"ש כשהיא מופלגת פחות מד"ט והטעם דתשמיש שהוא דרך חלון ס"ל לדעה זו דתמיד מיקרי דרך אויר בין כשהוא מופלג ד"ט ובין פחות מד"ט ומה שכתב בלשון כ"ש דלא מיבעי אם הוא פחות מד"ט דתשמישו בנחת לחצר הסמוך ס"ל לדעה זו דבודאי אין חבירו אוסר עליו אף שלא עירבו יחד אלא אפילו אם הוא מופלג ד"ט ממנו דגם לחצר הסמוך אינו בנחת אפ"ה אין חבירו אוסר עליו כיון דאין תשמישן אלא דרך אויר:
יג סָעִיף ב (יג) ואינם צריכין זיזין - בא לאפוקי ממ"ד בגמרא דבעינן דוקא שיוציא כ"א זיז כל שהוא מכותלו עד לבור להכירא שלא יבוא לטלטל בעלמא מרשות לרשות:
יד סָעִיף ב (יד) רק בחלונות - דאז הוי תשמיש מילוי הדלי מן הבאר רק דרך אויר אבל כשיש פתחים מהחצרות לשביל א"כ אותו השביל רשות שניהם שולטות בו תמיד בתשמיש גמור וע"כ אסור להשתמש בו אפילו דרך חלונות דהוי השביל כחצר שאינה מעורבת ואסור כ"ז שלא עירבו ביחד ואפילו הוצאת זיזין לא מהני:
טו סָעִיף ב (טו) וי"א דאם אינן וכו' - דעה זו ס"ל להיפוך מדעה קמייתא דאין להתיר רק דוקא כשהבור מופלג מן כותלי החצרות ד"ט דאז מקרי התשמיש דרך אויר אבל כשהוא פחות מד"ט לשניהם לא מקרי דרך אויר אלא חשיב התשמיש לשניהם בנחת ואוסרין זה ע"ז אפילו אם אין פתחים להחצרות ותשמישן הוא רק דרך חלונות שבכותל ופסקו האחרונים כדעה זו:
טז סָעִיף ג (טז) ג' חורבות - שאין בהם דיורין ופרוצות זו לזו ביותר מעשר אמות ויש לכל אחת מהחצירות חלונות פתוחות להחורבות שאצלם שעל ידיהם הם משתמשין בהם ע"י זריקה:
יז סָעִיף ג (יז) כ"א מותר וכו' - הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול שאין לו פתח פתוח לה אלא חלון אין פרצת המחיצה שפרוצות זו לזו אוסרת ומותר להשתמש בכולה וחבירו אינו יכול לאסור עליו ואע"פ שגם חבירו משתמש בה בחול ע"י זריקה שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך חורבה זו מ"מ כיון שלחבירו אין לו בה תשמיש כ"א ע"י זריקה באויר מרחוק אינו יכול לאסור עליו:
יח סָעִיף ג (יח) באותה שאצלו - אבל בשל חבירו אינו יכול להשתמש בה בשבת ע"י זריקה באויר מפני שהוא אוסר עליו דהיא שייכה לו יותר שיש לו בה גם תשמיש נח שלא ע"י אויר כגון בשלשול למטה סמוך לחלונו:
יט סָעִיף ג (יט) והאמצעית - שהיא עומדת בשוה בין שתי החורבות:
כ סָעִיף ג (כ) מותרת לשניהן - כיון שהיא רחוקה משניהן ואין לשניהן בה תשמיש כ"א ע"י זריקה באויר דרך החורבות הסמוכות לה אינם אוסרים זה על זה:
כא סָעִיף ג (כא) כנגד השתים - ר"ל שהיתה משוכה כנגד אורך שני החורבות ומגעת שתי ראשיה לשני החצרות כזה:
כב סָעִיף ג (כב) אסורה לשתיהן - לפי שיש לשתיהן תשמיש נוח סמוך לחלון ע"י שלשול ואוסרים זה על זה ואע"ג דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ [רש"י]:
כג סָעִיף ד (כג) רשות שניהם שולטת בו - עיין לעיל סימן שנ"ה ס"ג בהג"ה במ"ב דמיירי שמקום מושב ביהכ"ס היה מיוחד לכל אחד לבדו ורק מקום החפירה שלמטה שהצואה נופלת שם היה של שניהם ולכן אסור דמוציא מרשותו לרשות השותפין שלא עירב עמדו אבל אם גם מקום המושב היה שייך לשניהם מותר:
כד סָעִיף ד (כד) ועיין לעיל סימן שנ"ה - דשם מבואר בהג"ה בס"ג פרטי הדינים וגם דאם שכח ולא עירב בדיעבד מותר לפנות דגדול כבוד הבריות:
א סָעִיף א שתהיה נכרת. ולא ילך הדלי לרשות חבירו והא דלא חיישי' להכי בגזוזטרא ברסי' שנ"ה דשאני התם שהוא עומד למעלה ומשלשל דרך הנקב ביושר לא חיישינן שיצא חוץ למחיצה משא"כ כאן דעומד אצל הבור ומשלשל חיישינן שילך באלכסון כנ"ל:
ב סָעִיף א קודם רחבה ד'. דלא אזיל דלי יותר מד' ואף על גב דעירבו מיא תחת הקורה קל הוא שהקילו חכמים במים:
ג סָעִיף א לא בעינן שום תיקון. ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון (הג"מ שם):
ד סָעִיף ב אף על פי שהיא. וכ"ש בפחו' מד' (דאז) אף על פי שהחצירו' פתוחות לשביל שרי לסברא זו:
ה סָעִיף ב בחלונו'. דאז הוי תשמיש המילוי דרך אויר אבל כשהחצירות פתוחות לשביל רשות שניהם שולטות בו והוי השביל כחצר שאינ' מעורב' ואסור:
ו סָעִיף ב אוסרים אפי' כו'. דכיון דסמוך להם הוי לשניהם תשמיש בנחת עסי' שס"ה ס"ב:
ז סָעִיף ג מותר' לשניהם. כיון דאין ב' החצירות משתמשות בו אלא דרך אויר זריקה:
ח סָעִיף ב אסורה לשתיהן. כיון דמשתמשין בחורבה ע"י שלשול מה שאין כן בס"ב דהוי דרך אויר:
ט סָעִיף ד ואסורי'. דדמי לכלים ששבתו בבית עסס"א בהג"ה:
א סָעִיף א ואם היתה המחיצה כו'. ז"ל הרמב"ם שפוסק כרב יהודא דמפרש מתני' כן דאמרי' למטה היינו למטה מן המים והטור לא זכר האי מילתא ותמה ב"י ע"ז ונ"ל דהוא מסופק דשמא הלכה כרב הונא דאוסר בזה כמ"ש ב"י בשם רש"י והראב"ד והרז"ה ע"כ לא נקט אלא מאי דשרי לתרוייהו דהיינו למעל' מהמים סמוך למים:
ב סָעִיף ב שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. ז"ל רמב"ם וי"ל א"כ למה פסק הרמב"ם בסי' שע"ה ס"ג גבי תל שבחצר שבעל החצר אוסר על בעל המרפס' בגבוה י' והלא אין תשמישו על התל אלא בזריקה והיינו דרך אויר וצ"ל דלא אמרו האי מילתא אלא במים שאין שם תשמיש רק מילוי מים וכן בחורבה דאמרי' בגמ' שאין אדם אוסר דרך אויר כמ"ש בסמוך שם ג"כ אין דרך להשתמש בחורבה אבל בתל שבחצ' דרך להשתמש שם בתשמיש קבוע:
ג סָעִיף ב ויש אומרים דאם אין מופלגים כו'. זה דעת רש"י דס"ל דלא אמרו אין אדם אוסר דרך אויר אלא דוקא בתרתי לריעות' דהיינו באינו יכול להשתמש אלא דרך זריק' או שלשול כזה בבאר ועוד ריעותא דבעי' שיהיה מופלג מן רשותו ד"ט בזה מתירין בדרך אויר ולפ"ז לק"מ במ"ש בסמו' להרמב"ם מדין התל שבחצר דלרש"י שהוא כשיטת הטור לא תמצא שם תרתי לריעותא דוקא שם במקום שאמרו אוסרין זע"ז ומו"ח ז"ל כ' כאן ויש מקשים א"כ אמאי כ' בסי' הקודם דאם התל גבוה י' לחצר ולמרפסת רחוק ד' דאוסרים זע"ז והא אין אוסר דרך אויר ותי' דדוקא גבי בור וחורבה דאין שם תשמיש כלל בחול אלא ע"י זריקה משך ד"ט דרך אויר אמרו אין אדם אוסר דרך אויר כו' ובסמוך יתבאר דרש"י לא כ"כ והקושיא מעיקרא ליתא כמ"ש לדעת רש"י:
ד סָעִיף ג והאמצעי' מותרת בשניהם. הטעם דשניהם אינם יכולים להשתמש באמצעית אלא דרך זריקה כי אין שם פתח לחורבה וכיון שיש תרתי לריעותא כמ"ש בסמוך דהא גם כאן הוה האמצעית מופלגת מכל אחת שהרי החיצונה מפסק' בינה לחצר ע"כ אין אוסרין זה על זה דרך אויר:
ה סָעִיף ג והשלישית הקרובה לשני החצירות אסור לשתיהן. דכאן אף ע"ג דמשתמשין דרך זריקה מכל מקום היא סמוכה להם ואין כאן אלא חדא לריעותא על כן אוסרים דרך אויר וכתב רש"י ואע"פ דאיכא לאקשוי מבאר דלעיל דהיינו מ"ש בס"ב דדמי לאמצעי דכאן שהרי שני הבתים סמוכים לאויר המבוי ואי משום הפסק ארבע לכל אחד הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה אפי' רחבה כמה אמות (פי' ולמה אוסר כאן דרך אויר דהא יש תרתי לריעותא ולמה יאסר באמצעית אפי' אחר ארבעה טפחים) ותירץ דבחורבה משתמשים בה תשמישים הרבה בין בסמוך בין ברחוק אבל גבי באר ליכא תשמיש אלא מילוי וההוא ע"י הפלגת אויר ד' הוא ע"כ הרי מבואר כוונת רש"י דגבי תרתי לריעותא אמרינן אין אוסר דרך אויר והיינו במילוי מים דאין משתמשין אלא בהפלגת ארבע טפחים מה שאין כן בחורבה שמשתמשים בה אפילו בסמוך ואין שם אלא חד לריעותא וגבי תל דלעיל דמי למים דכאן דהא התל מופלג ד"ט מהמרפסת וא"א להשתמש בסמוך ע"כ הוצרכתי לתרץ לעיל לרש"י דאין שייך שם תרתי לריעותא במקום שאוסרין זע"ז דבאמת אם הית' מרפסת גבוה י' מהתל מופלגת ד"ט בעל החצר מותר ואין בעל המרפסת יכול לאסור עליו דרך אויר כנ"ל ברור:
א סָעִיף א לא בעינן. ועכ"פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון. הג"מ:
ב סָעִיף ב רק. שאז תשמיש המילוי דרך אויר אבל כשהחצירות פתוחות בשביל רשות שניהם שולטות בו והוי השביל כחצר שאינה מעורבת ואסור. מגן אברהם:
ג סָעִיף ב אפי'. דכיון דסמוך להם הוי לשניהם תשמישן בנחת עיין סי' שס"ה ס"ב:
ד סָעִיף ג והשלישי. עיין ט"ז מ"ש בזה:
ה סָעִיף ד ואסורים. היינו לכתחילה ובדיעבד גדול כבוד הבריות:
א סָעִיף א (ס"ק א) שתהיה כו' דע דבור שבין ב' חצרות (הוא משנה דף פ"ו ע"א) הוא שחצי הבו' בחצר זה וחציו בחצר אחרת אלא שכותל המפסקת בין שתי החצרות עוברת על אמצעית הבור אלא שכותל זה אינה מתרת למלאות כיון שלא נעשית להתיר טלטול המים: ולא יוליך כו' דהא יש לו היכר טפח מן המחיצה שהוא למעלה מן המים: והא דל"ח להכי כו' הוא קושית הרר"י שהובא בהרב"י וע"ש ובב"ח:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) קורה כו' דלא אזיל כו' ר"ל אע"ג דאין הפסק במים דהא הקורה היא למעלה מן המים מ"מ ל"ח שמא ילך הדלי באלכסון למלאות בצד השני של הקורה:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) לא כו' ועכ"פ אסו' כו' אפי' יערה אחר השאיבה את המים לתוך כלי ששבת בבית מכל מקום המים שבתו בחצר ואסו' להכניסן לבית אם לא ערבו:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) אע"פ שהוא וכ"ש בפחות מד' הם דברי ה"ה פ"ג מהלכות ערובין שכתב כן על דברי הרמב"ם שהם כלשון הש"ע ומסברא י"ל כיון דהרמב"ם שהוא ס"ל דגם בפחות מד' מקרי תשמיש דרך אויר. א"כ כמו דלדידן אין חילוק בתשמיש דרך אוי' בין שהוא רחוק ד"ט או ה' או ו' טפחים. כן לרמב"ם אין חילוק בין פחות מד"ט לד' טפחים או יות' וא"כ י"ל כשאינה מופלגת ארבע טפחים יות' נקרא על שם החצר כיון שהוא קרוב לחצר כ"כ שאינו מופלג ד"ט וכיון שהוא רשותו של חצר זה לגמרי ודאי דאין חברו יכול לאסו' עליו דרך אוי' אף שנגד זה גם חברו אין מופלג ד"ט מה בכך לענין שיקרא תשמיש דרך אוי' להרמב"ם אין חילוק כנ"ל וכן הוא א"י לאסו' על חברו מה"ט. אלא אפי' מופלג ד"ט דאינו נקרא של החצר לגמרי אפ"ה אין חברו יכול לאסו' עליו דרך אויר לאפוקי מדעת י"א שהביא רמ"א דס"ל איפכא דבעי' דוקא מופלג ד"ט דבפחות מד"ט לא מיקרי תשמיש דרך אויר. דאז אע"פ שהחצרות פתוחים לשביל שרי לסברא זו והיינו דרך חלונות דוקא לאפוקי מדעת הטו' שהביא רמ"א באם פתוחים לשביל אפי' דרך חלונות אסו' דלא מיקרי תשמיש דרך אוי' דאע"ג דבשבת משתמש דרך אויר ע"י החלונות מ"מ כיון דבחול משתמש דרך פתחים לא מיקרי דרך אוי' אבל לסברא זו דהיינו דעת הרמב"ם אפי' פתוחות לשביל כיון דבשבת משתמש רק דרך חלונות מיקרי תשמיש דרך אויר. והם דברי ה"ה שם שכ' ע"ד הרמב"ם וז"ל וממה שסתם רבינו נראה אע"פ שהחצרות פתוחות לשביל מות' למלא דרך חלונות עכ"ל. ולפ"ד ה"ה אין חילוק להרמב"ם בין מופלג ד"ט או לא בכל ענין מות' אפי' פתוחות לשביל ועל פ"ז בימי חורפי הגהתי ומחקתי במ"א תיבת דא"ז דמשמע מזה דוקא כה"ג דאינו מופלג ד"ט אז מות' אפי' פתוחים לשביל וז"א דמדברי ה"ה נראה מופלג ד"ט מ"מ מות' להרמב"ם אפי' פתוחות לשביל וכ"מ כעת בס' ת"ש שמחק תיבת דא"ז ואחרי שובי כעת נחמתי דאולי אפש' לקיים הגירסא תיבת דא"ז דאולי אפש' הוי קשיא למ"א על מ"ש רמ"א על דברי המחב' ודוקא כשאין החצרות פתוחו' כו' כאלו הוא פי' לדברי המחב' וז"א דהא המחב' העתיק לשון הרמב"ם ומיניה דייק ה"ה דס"ל דאין חילוק ואפי' פתוחות לשביל שרי דרך חלונות כנ"ל אלא שרמ"א הביא דעת הטו' שמחלק כן א"כ ה"ל לכתוב וי"א דוקא שאין החצרות כו' וכן הקשה בספ' ת"ש. (אם שאינו קושיא כ"כ אף שגם הסמ"ע הקשה כן דכן דרכו של רמ"א כ"מ שאינו מבוא' להדיא במחב' להיפך מדעת רמ"א אינו כותב בלשון י"א אף דבאמת המחב' חולק) לכך הוי ס"ל למ"א דדעת רמ"א כיון דאין ראיית ה"ה מהרמב"ם דס"ל דאפי' פתוחים לשביל שרי אלא מדסתם הרמב"ם וכיון דמצינו דהטו' ס"ל דבפתוחות לשביל אסורות לכך הוי ס"ל לרמ"א שלא להרבות במחלוקת דע"כ לא התי' הרמב"ם אפי' בפתוחות לשביל אלא באינה מופלג ארבע טפחים דעדיף לרמב"ם לשיטתיה אבל מופלג ד' טפחים מורה הרמב"ם דבפתוחות לשביל אסורות וע"כ אין מחלוקת בזה בין הרמב"ם להטו' דהא באינה מופלגת ד' טפחים בלאו הכי אסו' להטו' אפי' אינם פתוחות לשביל ואעפ"כ א"ש הא דסתם הרמב"ם ולא כ' דמיירי דוקא באין פתוחות לשביל דהא הרמב"ם כ' אע"פ שהיא מופלגת כו' משמע כ"ש באינה מופלגת ומיירי בין במופלג ובין אינה מופלג וכיון דבאינה מופלג אין חילוק ואפי' פתוחות לשביל שרי לכך לא היה אפש' לרמב"ם לכתוב ודוקא באינם פתוחות לשביל ולהאריך לכתוב במופלג דוקא באינם פתוחות לשביל הלא דרכו של הרמב"ם לקצר מאוד ולכך לא כתב רמ"א וי"א ודוקא כ' דהוא קאי רק במופלג ד"ט (אף שמחב' העתיק לשון הרמב"ם וכתב אע"פ שהיא מופלגת) ולפ"ז תיבת דא"ז שכ' מ"א א"ש ומי שדעתו יות' שלמה מדעתי יבח' לפרש דברי מ"א:
ה סָעִיף ג (ס"ק ח) אסורה כו' כיון כו' ר"ל בדין א' שג' החורבו' עומדות כשורה שאין החצרות יכולים להשתמש בחורבה האמצעית כי אם דרך אויר שהיה רחוקה משני החצרות. לכן אין אוס' אחד על חבירו. משא"כ בדין זה שעומדים ג' ראשי קנקן שהאמצעית סמוכה לשתי החצרות:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.