Shulchan Aruch, Orach Chayim 393 — שולחן ערוך, אורח חיים שצג
א אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאִם שָׁכַח וְלֹא עֵרֵב מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְחָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי וְיוֹם שִׁשִּׁי, יְעָרֵב בְּיוֹם טוֹב עַל תְּנַאי שֶׁיֹּאמַר: אִם הַיּוֹם חֹל יְהֵא זֶה עֵרוּב, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וּלְמָחָר יֹאמַר: אִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ הֲרֵי עֵרַבְתִּי מֵאֶתְמוֹל, וְאִם הַיּוֹם חֹל יְהֵא זֶה עֵרוּב. וְהָנֵי מִלֵּי בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא, דִּכְיוֹמָא אֲרִיכְתָּא דְּמַיָּא. וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' תקכ"ח.
ב אֶחָד עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת, מְעָרְבִין אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹסְרִים אִם קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת.
ג עֵרֵב לִשְׁנַיִם, לְאֶחָד מִבְּעוֹד יוֹם וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּלְאֶחָד עֵרֵב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב; שֶׁלְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְאוֹתוֹ שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ יוֹם. אֲבָל אִם עֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אָסוּר.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אין מערבין וכו' - מפני שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר ואם שכח ועירב יש להסתפק אם מהני [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) ביו"ט שחל להיות בע"ש - בין שחל שני הימים יום ה' וי"ו או וי"ו ושבת אלא יניח מעיו"ט: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ואם שכח ולא עירב - פי' ביו"ט דעלמא ולא בע"ש: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) על תנאי - ובלא ברכה. ברכ"י בסי' תקכ"ח: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) יהא זה עירוב - לצורך שבת [ט"ו]: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) ולמחר יאמר - על אותו הפת שאם יאמר על פת אחר יצטרך לשמור גם הפת הראשון שיהיה קיים עד שחשכה ליל שבת דשמא יום אתמול היה חול וחל עירובו וצריך שיתקיים עד כניסת שבת: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) בשני ימים טובים של גליות - דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) ועיין לקמן סי' תקכ"ח - דשם מבואר דאיסור הנחת ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש הוא אפילו אם הניח עירובי תבשילין: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ט (ט) מערבין אותם בין השמשות - עיין לעיל סימן רס"א ס"א במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם: ש"ע סָעִיף ב
י (י) ואפי' אם כבר וכו' - ר"ל שכבר קבל עליו קודם שנעשה בין השמשות דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה שרי: ש"ע סָעִיף ב
יא (יא) ויש אוסרים אם קבל וכו' - ולדידהו אסור מפני הקבלה אפילו עדיין לא הגיע זמן בין השמשות וטעמם דכיון שקבל עליו בפירוש חמור ד"ז יותר מזמן בין השמשות דאתיא ממילא: ש"ע סָעִיף ב
יב (יב) קיבל עליו תוספת שבת - מביאור הגר"א משמע שמצדד לדינא כדעה זו ועיין לעיל בסימן רס"א ס"ד בבה"ל ד"ה אין מערבין: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יג (יג) עירב לשנים - היינו ששנים עשוהו שליח לערב בשבילן: ש"ע סָעִיף ג
יד (יד) אנו חושבים אותו לילה - וכבר חל העירוב: ש"ע סָעִיף ג
טו (טו) חושבין אותו יום - והניח בזמנו ואף שהאיש הזה נעשה שליח בעד שניהם וסותרין אלו לאלו מ"מ כיון דעירובי חצרות מלתא דרבנן היא תלינן לקולא לכל אחד ואחד משום דספיקא דרבנן לקולא [גמרא]: ש"ע סָעִיף ג
טז (טז) אבל אם עירב וכו' - דכולי האי לא מקילינן לחלק הזמן בין השמשות גופא לאיש אחד דהיינו לענין הנחה לשוייה כיום ולענין אכילה לשוייה כלילה: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ולמחר יאמר. על אותה הפת (טור) ונ"ל טעמו משום שאם יקח פת אחר יאסר לאכול שני לחם קודם שחשכה ליל שבת: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ולמחר עמ״א וכ״כ הפרישה ועסי׳ שצ״ד משתחשך יוכל לאכול העירוב ועסי׳ תקי״ח ותקכ״ח במ״א ה׳ וא׳ דאם מערב לי״ט להתיר טלטול שלא לצורך כלל עולה ג״כ לשבת ופשוט הוא דמערב בפ״א לכל השנה ולערב ביה״ש של י״ט לצורך שבת אף בר״ה י״ל דהא דמערבין ע״ח ביה״ש של אותה שבת לא מי״ט לשבת וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א ואם שכח ולא עירב. פי' בי"ט דעלמא ולא בע"ש: ש"ע סָעִיף א
ב יהא זה עירוב. פי' בשבת: ש"ע סָעִיף א
ג למחר יאמר כו'. בטור כתוב על אותו פת וכתב ב"י לאו דוקא דה"ה אם אומר על פת א' כו' ונ"ל דמצוה מן המובחר על אותו פת דהואיל ועביד בי' כבר מצו' ליעבד ביה מצו' אחרית' כמ"ש בסי' שנ"ד דיש לאכול העירוב בשחרית דהיינו לבצוע עליו והוא מטעם זה ק"ו כאן דתרוייהו חדא מצוה דעירוב נינהו כנ"ל ותו נ"ל דיש מקור לדברי הטור מן הגמ' שהביא סי' תי"ו ס"ב ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד ויש אוסרים כו'. על דיעה זו ק"ל במאי דפרכי' בפרק במה מדליקין (שבת דף ל"ד) הא גופא קשיא אמרת ג' דברים צ"ל ע"ש עם חשיכה עם חשיכה אין דהיינו מבע"י אבל ספק לא מערב והדר תנא ספק חשיכה מערבין לא קשיא כאן בע"ת כאן בע"ח אמאי לא מוקמי אידי ואידי בע"ח ורישא מיירי בקיבל עליו תוספת שבת בזה אסור אלא דוקא מבע"י דהיינו קודם קבלת שבת דמסתמא קרינן קודם שבת מבע"י וזה מוכח מדאמר הדליקו את הנר וסיפא מיירי קודם קבלת שבת דודאי מיירי סיפא בזה דהא אמרי' וטומנין את החמין וזה ע"כ קודם קבלת שבת וצ"ע: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה אבל אם עירב כו'. דכולי האי לא מקלינן לשווי' לגבי האי עירוב מקצתו יום דהיינו לענין הנחה ומקצתו לילה לענין אכילה שצ"ל בשבת: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א ואם עט״ז אפשר די״ט שחל בע״ש משמע יום א׳ של י״ט וע״ז כתב מעי״ט היינו שחל י״ט ה׳ ו׳ וכמ״ש המחבר ועדיין צ״ע. ואם שכח מעי״ט ונזכר בע״ש ושגג סבר מותר לערב בי״ט שחל בע״ש ועירב צ״ע אם דיעבד מהני עירוב או לאו. וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
ב יהא עט״ז ולכאורה אם בי״ט א׳ מניח ע״ח גם על י״ט ב׳ כבסימן תקי״ח ותקכ״ח במ״א ה׳ א׳ אם היום חול יהא זה עירוב אף לי״ט ב׳ לטלטל כלים שא״צ היום כלל ואם היום קודש א״צ עירוב לי״ט אפשר דשרי בי״ט ב׳ לטלטל ועל שבת צריך שיאמר גם בי״ט שני ועסי׳ תקי״ג ותקכ״ז סכ״ב: ש"ע סָעִיף א
ג ולמחר עט״ז ודבריו ברורים כיון דצריך שיאמר כן בב׳ הימים ומצוה מד״ס עביד ראוי לגמור המצוה בפת א׳ ק״ו משצ״ד אות א׳ ועא״ר ולמ״ש א״ש ועתו״ש ועמ״א א׳: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד ויש עט״ז דסיפא בלא קיבל עליו בפירוש תוספ׳ שבת דטומנין חמין ביה״ש עסי׳ רמ״א ורנ״ו וגמרא ל״ה ב׳ תקיעה שלישית הטמין המטמין ובא״ר כתב דומיא דהדליקו נר ביה״ש לא אע״פ שלא קיבל תוספת שבת יע״ש ועסי׳ רס״א: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה אבל עט״ז הרא״ש בשם הרר״י עב״י ובפריי לי״ד ק״י ס״ס בדרבנן לחומרא י״א אסור עמ״ל ה׳ שא״ה א״ב י״ל כה״ג הוי ס״ס לחומרא שמא בשעה שהניח לילה ואת״ל יום בשעה שנאכל נמי יום ש״מ לכאורה דמותר וכאן כולי האי לא מקילין. ובהא דעירב לב׳ ונאכל עירוב קודם שהניח לב׳ ובאו בב״א י״ל אף בדרבנן לחומרא כההוא דכתובות כ״ו מחבואה א׳ ובי״ד קי״א כתבנו מזה. ובחידושינו למסכת שבת ל״ד כתבנו בשם המ״מ דמערבין ע״ח לכתחילה ביה״ש דחומרא בעלמא עושין ספק דרבנן לקולא יע״ש דנ״מ לדינא וצ״ע ובפרישה כתב דעירוב עיקרו דרבנן אף בב״א שרי ואי״ה בשצ״ד אעורר על זה: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א יאמר. על אותו הפת טור דהואיל ועביד ביה כבר מצוה ליעבד בה מצוה אחריתא כמ"ש סימן שצ"ד בהג"ה וכל שכן כאן דתרוויהו חדא מצוה דעירוב נינהו. ט"ז ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ויש אוסרים. עיין ט"ז מה שהקשה על דיעה זו. והיד אהרן מיישבו בטוב ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אין מערבין. ביצה י"ז הלכה כר' ולאיסורא: ואם שכח. הרי"ף שם מדאמרי' שם מ"ש דלמקני שביתה משא"כ כאן ודמי לעירובי תבשילין: וה"מ. שם ו' א' ודלא כנהרדעי: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב ואפי' אם. דע"כ בספק חשיכה כבר קבל ואפ"ה מערבין: ויש אוסרין. דמיירי דלא קיבל ואע"ג דממילא נאסר מ"מ קל ממה שקבל בפירוש וראיה מתוספתא וכמש"ל סי' רס"א ס"ד ע"ש וכ"כ בסי' רנ"ג בהג"ה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג אבל אם. מדלא השמיענו באדם אחד ובכה"ג ש"מ דלחד גברא לא: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)