א אֵין מְעָרְבִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְשִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאִם שָׁכַח וְלֹא עֵרֵב מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְחָלוּ שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי וְיוֹם שִׁשִּׁי, יְעָרֵב בְּיוֹם טוֹב עַל תְּנַאי שֶׁיֹּאמַר: אִם הַיּוֹם חֹל יְהֵא זֶה עֵרוּב, וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם. וּלְמָחָר יֹאמַר: אִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ הֲרֵי עֵרַבְתִּי מֵאֶתְמוֹל, וְאִם הַיּוֹם חֹל יְהֵא זֶה עֵרוּב. וְהָנֵי מִלֵּי בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא, דִּכְיוֹמָא אֲרִיכְתָּא דְּמַיָּא. וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' תקכ"ח.
ב אֶחָד עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת, מְעָרְבִין אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹסְרִים אִם קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת.
ג עֵרֵב לִשְׁנַיִם, לְאֶחָד מִבְּעוֹד יוֹם וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּלְאֶחָד עֵרֵב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵרוּב; שֶׁלְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ לַיְלָה, וּלְאוֹתוֹ שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ יוֹם. אֲבָל אִם עֵרֵב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנֶאֱכַל עֵרוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אָסוּר.
א סָעִיף א (א) אין מערבין וכו' - מפני שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר ואם שכח ועירב יש להסתפק אם מהני [פמ"ג]:
ב סָעִיף א (ב) ביו"ט שחל להיות בע"ש - בין שחל שני הימים יום ה' וי"ו או וי"ו ושבת אלא יניח מעיו"ט:
ג סָעִיף א (ג) ואם שכח ולא עירב - פי' ביו"ט דעלמא ולא בע"ש:
ד סָעִיף א (ד) על תנאי - ובלא ברכה. ברכ"י בסי' תקכ"ח:
ה סָעִיף א (ה) יהא זה עירוב - לצורך שבת [ט"ו]:
ו סָעִיף א (ו) ולמחר יאמר - על אותו הפת שאם יאמר על פת אחר יצטרך לשמור גם הפת הראשון שיהיה קיים עד שחשכה ליל שבת דשמא יום אתמול היה חול וחל עירובו וצריך שיתקיים עד כניסת שבת:
ז סָעִיף א (ז) בשני ימים טובים של גליות - דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא:
ח סָעִיף א (ח) ועיין לקמן סי' תקכ"ח - דשם מבואר דאיסור הנחת ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש הוא אפילו אם הניח עירובי תבשילין:
ט סָעִיף ב (ט) מערבין אותם בין השמשות - עיין לעיל סימן רס"א ס"א במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:
י סָעִיף ב (י) ואפי' אם כבר וכו' - ר"ל שכבר קבל עליו קודם שנעשה בין השמשות דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה שרי:
יא סָעִיף ב (יא) ויש אוסרים אם קבל וכו' - ולדידהו אסור מפני הקבלה אפילו עדיין לא הגיע זמן בין השמשות וטעמם דכיון שקבל עליו בפירוש חמור ד"ז יותר מזמן בין השמשות דאתיא ממילא:
יב סָעִיף ב (יב) קיבל עליו תוספת שבת - מביאור הגר"א משמע שמצדד לדינא כדעה זו ועיין לעיל בסימן רס"א ס"ד בבה"ל ד"ה אין מערבין:
יג סָעִיף ג (יג) עירב לשנים - היינו ששנים עשוהו שליח לערב בשבילן:
יד סָעִיף ג (יד) אנו חושבים אותו לילה - וכבר חל העירוב:
טו סָעִיף ג (טו) חושבין אותו יום - והניח בזמנו ואף שהאיש הזה נעשה שליח בעד שניהם וסותרין אלו לאלו מ"מ כיון דעירובי חצרות מלתא דרבנן היא תלינן לקולא לכל אחד ואחד משום דספיקא דרבנן לקולא [גמרא]:
טז סָעִיף ג (טז) אבל אם עירב וכו' - דכולי האי לא מקילינן לחלק הזמן בין השמשות גופא לאיש אחד דהיינו לענין הנחה לשוייה כיום ולענין אכילה לשוייה כלילה:
א סָעִיף א ואם שכח ולא עירב. פי' בי"ט דעלמא ולא בע"ש:
ב סָעִיף א יהא זה עירוב. פי' בשבת:
ג סָעִיף א למחר יאמר כו'. בטור כתוב על אותו פת וכתב ב"י לאו דוקא דה"ה אם אומר על פת א' כו' ונ"ל דמצוה מן המובחר על אותו פת דהואיל ועביד בי' כבר מצו' ליעבד ביה מצו' אחרית' כמ"ש בסי' שנ"ד דיש לאכול העירוב בשחרית דהיינו לבצוע עליו והוא מטעם זה ק"ו כאן דתרוייהו חדא מצוה דעירוב נינהו כנ"ל ותו נ"ל דיש מקור לדברי הטור מן הגמ' שהביא סי' תי"ו ס"ב ע"ש:
ד סָעִיף ב ויש אוסרים כו'. על דיעה זו ק"ל במאי דפרכי' בפרק במה מדליקין (שבת דף ל"ד) הא גופא קשיא אמרת ג' דברים צ"ל ע"ש עם חשיכה עם חשיכה אין דהיינו מבע"י אבל ספק לא מערב והדר תנא ספק חשיכה מערבין לא קשיא כאן בע"ת כאן בע"ח אמאי לא מוקמי אידי ואידי בע"ח ורישא מיירי בקיבל עליו תוספת שבת בזה אסור אלא דוקא מבע"י דהיינו קודם קבלת שבת דמסתמא קרינן קודם שבת מבע"י וזה מוכח מדאמר הדליקו את הנר וסיפא מיירי קודם קבלת שבת דודאי מיירי סיפא בזה דהא אמרי' וטומנין את החמין וזה ע"כ קודם קבלת שבת וצ"ע:
ה סָעִיף ג אבל אם עירב כו'. דכולי האי לא מקלינן לשווי' לגבי האי עירוב מקצתו יום דהיינו לענין הנחה ומקצתו לילה לענין אכילה שצ"ל בשבת:
א סָעִיף א ס"א אין מערבין. ביצה י"ז הלכה כר' ולאיסורא: ואם שכח. הרי"ף שם מדאמרי' שם מ"ש דלמקני שביתה משא"כ כאן ודמי לעירובי תבשילין: וה"מ. שם ו' א' ודלא כנהרדעי:
ב סָעִיף ב ס"ב ואפי' אם. דע"כ בספק חשיכה כבר קבל ואפ"ה מערבין: ויש אוסרין. דמיירי דלא קיבל ואע"ג דממילא נאסר מ"מ קל ממה שקבל בפירוש וראיה מתוספתא וכמש"ל סי' רס"א ס"ד ע"ש וכ"כ בסי' רנ"ג בהג"ה:
ג סָעִיף ג ס"ג אבל אם. מדלא השמיענו באדם אחד ובכה"ג ש"מ דלחד גברא לא:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.