א אֵין מוֹדְדִין תְּחוּם הָעִיר אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת שֶׁהוּא נִמְתָּח בְּיוֹתֵר, וְלֹא אָרֹךְ יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִמְתָּח כָּרָאוּי.
ב אִם יֵשׁ נָהָר לְפָנָיו לְסוֹף ע"ה אַמָּה, לְאַחַר שֶׁמָּדַד חֲמִשִּׁים אַמָּה, חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו כ"ה אַמָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה שָׁלֵם עַד הַנָּהָר.
ג יָשִׂים הַחֶבֶל כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְיִמְתְּחֶנּוּ בְּכָל כֹּחוֹ.
ד לֹא יִמְדֹּד אֶלָּא כְּנֶגֶד הָעִיר. אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ הָרִים וְגֵיאָיוֹת כְּנֶגְדָּהּ, לֹא יֵלֵךְ מִכְּנֶגְדָּהּ בְּצִדָּהּ שֶׁהוּא יָשָׁר וְיִמְדֹּד שָׁם וְיַחֲזֹר כְּנֶגֶד הָעִיר לְפִי מִדָּה שֶׁמָּדַד שָׁם, אֶלָּא יִמְדֹּד כְּנֶגֶד הָעִיר. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לָהָר, אִם הוּא כָּל כָּךְ זָקוּף שֶׁאִם יוֹרִידוּ חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת מֵרֹאשׁוֹ לֹא יִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ לְמַטָּה בְּשִׁפּוּלוֹ ד' אַמּוֹת, אָז אֵין צָרִיךְ לִמְדֹּד כָּל כָּךְ הַיְרִידָה וְהָעֲלִיָּה אֶלָּא אִם יֵשׁ מִישׁוֹר בְּרֹאשׁוֹ, וְאִם אֵין מִישׁוֹר בְּרֹאשׁוֹ אֵינוֹ מוֹדֵד כְּלָל. וְאִם חוּט מִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְלַקְּטִים י' מִתּוֹךְ ה', דְּהַיְנוּ שֶׁבְּהִלּוּךְ ה' אַמּוֹת שֶׁל שִׁפּוּעַ עוֹלֶה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אָז רוֹאִים אִם אֵין מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ אֶלָּא נ' אַמָּה מַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, שֶׁזּוֹקֵף עֵץ גָּבוֹהַּ בִּשְׂפָתוֹ מִזֶּה וְעֵץ אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ בִּשְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמוֹתֵחַ חֶבֶל מִזֶּה לָזֶה; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, מוֹדְדוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל ד' אַמּוֹת. וְכָךְ יַעֲשֶׂה, אֶחָד עוֹמֵד בְּרַגְלֵי הָהָר לְמַטָּה וְאֶחָד לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת, וְנוֹתֵן הַתַּחְתּוֹן הַחֶבֶל כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְהָעֶלְיוֹן כְּנֶגֶד רַגְלָיו, וְעוֹלֶה הַתַּחְתּוֹן לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד הָעֶלְיוֹן וְהָעֶלְיוֹן עוֹלֶה ד' אַמּוֹת וּמוֹדְדִין כְּבַתְּחִלָּה, וְכֵן יַעֲשֶׂה עַד שֶׁיִּמְדֹּד כֻּלּוֹ. וְאִם הוּא מְשֻׁפָּע יוֹתֵר, שֶׁבְּהִלּוּךְ ד' אַמּוֹת עוֹלֶה י' טְפָחִים, אָז הֵקֵלּוּ בּוֹ וְלֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה עַל יְדֵי קוֹרוֹת, אֶלָּא אִם אֵין בּוֹ אֶלָּא חֲמִשִּׁים אַמָּה יְשַׁעֵר אוֹתוֹ כַּמָּה יֵשׁ בּוֹ לְפִי אֹמֶד הַדַּעַת; וְאִם יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִנ' אַמָּה, מוֹדְדוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת.
ה הִגִּיעַ לְגַיְא, אִם חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת מִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ לְמַטָּה ד' אַמּוֹת, אָז רוֹאִים, אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, מַבְלִיעוֹ; וְאִם לָאו, מוֹדְדוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל ד' אַמּוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא עָמֹק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם, אֲבָל אִם הוּא עָמֹק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם מוֹדֵד הַיְרִידָה וְהָעֲלִיָּה שֶׁל כָּל הַשִּׁפּוּעַ. וְאִם אֵין הַחוּט מִתְרַחֵק מִכְּנֶגְדוֹ ד' אַמּוֹת, אָז אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל נ' אַמָּה, מַבְלִיעוֹ; וְאִם לָאו, אֵינוֹ מוֹדֵד כְּלָל הַשִּׁפּוּעַ שֶׁל יְרִידָה וַעֲלִיָּה אֶלָּא הַמִּישׁוֹר שֶׁל מַטָּה, וַאֲפִלּוּ אִם עָמֹק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם.
ו הִגִּיעַ לְהָר אוֹ לְגַיְא וְכָל מַה שֶּׁהוּא מִמֶּנּוּ מִכְּנֶגֶד הָעִיר הוּא רָחָב מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּא בְּמִזְרַח הָעִיר וְכָל אֹרֶךְ מִזְרָח אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם שֶׁל צַד צָפוֹן אוֹ דָּרוֹם יֵלֵךְ שָׁם וְיַבְלִיעוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שֶׁל צַד הָעִיר; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם שֶׁל צַד הָעִיר, לֹא יִתְרַחֵק יוֹתֵר לְצַד הָעִיר כְּדֵי לְהַבְלִיעוֹ.
ז אֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל מְדִידַת אָדָם מֻמְחֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִדַּת הַקַּרְקַע.
ח הָיוּ לָנוּ תְּחוּמֵי שַׁבָּת מֻחְזָקִין, וּבָא מֻמְחֶה וּמָדַד, רִבָּה בִּתְחוּם מֵהֶם וּמִעֵט בַּתְּחוּם, שׁוֹמְעִין לוֹ אַף בַּתְּחוּם שֶׁרִבָּה. הַגָּה: מָדַד וּמָצָא מִדָּתוֹ בְּמִזְרָחִית צְפוֹנִית יְתֵרָה עַל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּמִזְרָחִית דְּרוֹמִית, מוֹתֵחַ הַחוּט שֶׁל סִימַן הַתְּחוּם מִזֶּה לְזֶה בַּאֲלַכְסוֹן, (הָרֹא"שׁ וְטוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשָׁוֶה, לְפִי הַמָּקוֹם שֶׁרִבָּה בּוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י וְרַשְׁבָּ"א).
ט אִם בָּאוּ ב' מֻמְחִים וּמָדְדוּ אֶת הַתְּחוּם, אֶחָד רִבָּה וְאֶחָד מִעֵט, שׁוֹמְעִין לַמַּרְבֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַרְבֶּה יוֹתֵר מִמִּדַּת אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל עִיר. כֵּיצַד, בְּעֵת שֶׁיַּרְבֶּה זֶה נֶאֱמַר: שֶׁמָּא הָאֶחָד מִקֶּרֶן אֲלַכְסוֹן שֶׁל עִיר מָדַד הָאַלְפַּיִם, וּלְפִיכָךְ מִעֵט מִדָּתוֹ וְנִמְצָא צֶלַע הַתַּחְתּוֹן בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר פָּחוֹת מֵאַלְפַּיִם; וְזֶה הָאַחֲרוֹן מָדַד אַלְפַּיִם מִצֶּלַע הָעִיר. וְאֵין מַחְזִיקִין עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁטָּעָה בְּיוֹתֵר עַל זֶה.
י עוֹשִׂין הַתְּחוּמִין כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹדֵד עַל פְּנֵי כָּל אֹרֶךְ הָעִיר לַמִּזְרָח אַלְפַּיִם אַמָּה לַחוּץ, וְכֵן לַצָּפוֹן, וְאַחַר כָּךְ רוֹאִים כְּאִלּוּ הָיְתָה טַבְלָא מְרֻבַּעַת בַּקֶּרֶן לְמַלְּאוֹתוֹ וְנִמְצָא הַתְּחוּם בְּקֶרֶן אַלְפַּיִם וַאֲלַכְסוֹנָן, שֶׁהֵם אַלְפַּיִם וְת"ת. אֲבָל לֹא יִמְדֹּד מֵאֶמְצַע הַקֶּרֶן אַלְפַּיִם בַּאֲלַכְסוֹן וְכֵן בַּקֶּרֶן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ וְיִתֵּן הַחוּט מִזֶּה לָזֶה, שֶׁאִם כֵּן מַפְסִיד הַת"ת שֶׁבַּקֶּרֶן וְגַם לֹא יִהְיֶה הַתְּחוּם כְּנֶגֶד הָעִיר אֶלָּא אֶלֶף וְתכ"ח.
יא אֲפִלּוּ עֶבֶד אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִים לוֹמַר: עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲבָל קָטָן, לֹא, בְּעוֹדוֹ קָטָן; אֲבָל נֶאֱמָן הַגָּדוֹל לוֹמַר: זָכוּר אֲנִי שֶׁעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, וְסוֹמְכִין עַל עֵדוּתוֹ.
א סָעִיף א (א) של פשתן - ואף דאין לך יפה למדה משלשלאות של ברזל כך קיבלו חז"ל דבחבל של פשתן מודדין מדכתיב [ביחזקאל מ] ופתיל פשתים בידו:
ב סָעִיף א (ב) לא פחות וכו' ביותר - ונמצא שיעור התחום יותר מאלפים וכן להיפוך בארוך יותר מחמשים שא"א למותחו מפני כובדו ונמצא אתה מקצר בשיעור התחומין:
ג סָעִיף ב (ג) נהר - שהוא רחב יותר מכ"ה אמה דאם הוא רק כ"ה הלא אפשר להבליעה ביחד עם כ"ה של היבשה בחבל של חמשים אמה:
ד סָעִיף ב (ד) עד הנהר - ואח"כ ימדוד בחבל זה משפת הנהר הזה עד אחורי עבר השני מן הנהר וכל זה אם הנהר מחזיק רק עד חמשים אמה ואם הוא רחב יותר מחמשים אמה עיין ירושלמי בכיצד מעברין:
ה סָעִיף ג (ה) כנגד לבו - קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין עי"ז:
ו סָעִיף ג (ו) בכל כחו - משום דמכביד באמצע ואינו נמתח כראוי אם לא שימתחנו בכל כחו:
ז סָעִיף ד (ז) לא ילך מכנגדה וכו' - הטעם דלפעמים יש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו לקדר או למדוד מדידה יפה וכדלקמיה:
ח סָעִיף ד (ח) בצדה שהוא ישר - ואף דלקמן בס"ו כתב דכשהגיע להר או לגיא ואינו יכול להבליע מותר לילך מן הצד כאן מיירי דהגיא וההר אינו רחב כ"כ ויכול להבליעו בהחבל של נ' אמה אלא שהוא רוצה לילך ולמדוד מן הצד שנוח לו יותר כדי שלא יצטרך לזה [פרישה]:
ט סָעִיף ד (ט) אלא ימדוד כנגד העיר - ומ"מ אם כנגד העיר גופא יש מקום מישור בלא הרים וגאיות צריך למדוד במקום המישור:
י סָעִיף ד (י) א"צ למדוד וכו' - ר"ל שימדוד המישור שלמעלה לבד והטעם כיון שהוא זקוף מאד שאין רוחב השיפוע כ"א פחות מד"א וגם קשה לעשות שם קידור [היינו מה שאחד עומד ברגלי ההר ואחד למעלה המבואר לקמיה] בשיפוע קצר כזה הקילו בו שלא ימדוד השיפוע כלל:
יא סָעִיף ד (יא) עולה עשרה טפחים - בשטח הגובה:
יב סָעִיף ד (יב) אז רואין וכו' - ר"ל דוקא בשיפוע זה שהוא נוח להילוך לפיכך מודדין אותו ע"י הבלעה משא"כ היכא שעולה עשרה טפחים בגובה ע"י ד"א שאינו נוח לילך ע"י הזקיפה א"צ למודדו אלא באומד הדעת וכדלקמיה:
יג סָעִיף ד (יג) מבליעו בחבל של נ' אמה וכו' - פי' מבליע השיפוע ואינו מודד כ"א כמו שרחב למטה בתחתית ההר ומבאר המחבר איך לשער זה:
יד סָעִיף ד (יד) שזוקף עץ גבוה וכו' - ואם ההר קצר ברחבו א"צ לזקיפת עצים אלא יעתיק עצמו מן ההר לצדו וימדוד שם בחבל על הקרקע חלקה [מחי' הריטב"א]:
טו סָעִיף ד (טו) ואם אינו יכול להבליעו וכו' - מיירי שההר ארוך הרבה ואינו מתקצר מחמשים אמה אף בתוך אלפים אמה שמצדדי העיר דאל"ה הרי מבואר בס"ו שילך שם במקום שמתקצר ויבליעו שם [חי' רע"א]:
טז סָעִיף ד (טז) והעליון כנגד רגליו - דעי"ז מתמעט מדרונו של כל ד"א חצי קומת אדם:
יז סָעִיף ד (יז) מודדו בחבל של ארבע אמות - והיינו כנ"ל שאחד עומד ברגלי ההר וכו' ועיין בבה"ל דדעת כמה פוסקים דס"ל דאף בזה סגי המדידה ע"י אומד הדעת לבד כיון שמתלקט עשרה מתוך ד"א:
יח סָעִיף ה (יח) מכנגדו למטה ד"א - דאין יורד הגיא בזקיפה למטה כ"כ לכן שייך בו בין הבלעה בין קידור וכדמסיים משא"כ כשהשיפוע יורד בזקיפה הרבה שאין החוט מתרחק מכנגדו ד"א לא אמרינן ביה דין קידור וכדלקמיה:
יט סָעִיף ה (יט) אם יכול להבליעו בחבל וכו' - ובזה אפילו מתלקט בעומק השיפוע עשרה טפחים גובה מתוך משך ארבע אמות ג"כ מבליעו ולא אמרינן אומדו כמו בהר בסעיף הקודם שאין טורח בהבלעה שא"צ לזקוף עצים:
כ סָעִיף ה (כ) בחבל של ד"א - וכנ"ל ע"י קידור:
כא סָעִיף ה (כא) של כל השיפוע - ר"ל מדידה יפה כמו קרקע חלקה ואפילו אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה והטעם שכיון שהוא עמוק יותר מאלפים שהוא שיעור תחום שבת חשבוהו בפ"ע [לבוש]:
כב סָעִיף ה (כב) אם יכול להבליעו וכו' - והיינו נמי משום שאין טורח בגיא בהבלעה לאפוקי הר שיש טורח בהבלעה ע"י עצים זקופים לכך א"צ למדוד אלא המישור כמ"ש ריש ס"ד ע"ש:
כג סָעִיף ה (כג) אינו מודד כלל וכו' - ר"ל דלא מצרכינן לקדר בשיפוע זקוף כזה ורק למדוד את הקרקע השוה וכמו למעלה לענין הר:
כד סָעִיף ו (כד) בתוך אלפים וכו' - ששם מתקצר ההר והגיא:
כה סָעִיף ו (כה) ילך שם ויבליעו - ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה שם רוחב ההר והגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים למדת תחומין:
כו סָעִיף ו (כו) אבל אם אינו יכול וכו' - שההר והגיא אינו מתקצר מרחבו גם שם:
כז סָעִיף ו (כז) לא יתרחק יותר וכו' - שלא יטעו לומר הרואין אותו שעוסק שם במדידה שמדת תחום של צדדי העיר מגיע עד שם ובאופן זה בע"כ צריך לקדר את רוחב ההר והגיא כנגד העיר:
כח סָעִיף ז (כח) שהוא יודע וכו' - וגם יהיה בקי בדיני המדידה:
כט סָעִיף ח (כט) מוחזקין - ר"ל אף שהיו מוחזקין שעד כאן הוא מקום התחום מ"מ כיון שבא אח"כ מומחה ומדד ואמר שטעות הוא שומעין לו בין להחמיר בין להקל. ופשוט דמיירי כשאין ידוע לן שהחזקה הראשונה נעשה ע"פ מדידת מומחה דאל"ה אין שומעין להשני רק כשמרבה ולא כשממעט וכדלקמיה בס"ט:
ל סָעִיף ח (ל) ריבה בתחום מהם וכו' - ר"ל שבמקום אחד ריבה ובמקום אחר מיעט:
לא סָעִיף ח (לא) אף בתחום שריבה - פי' וכ"ש ששומעין לו במקום שמיעט להחמיר:
לב סָעִיף ח (לב) באלכסון - דחיישינן שמא לא טעה במדידת מזרחית דרומית ומה שנתמעט המדה הוא מפני שמצא דרך מדתו איזה הר שצריך למודדו מדידה יפה כקרקע חלקה ולכן נתקצר התחום באותו צד:
לג סָעִיף ח (לג) כפי המקום שריבה בו - אף שהוא בעצמו מדד גם המזרחית דרומית תלינן ששם לא מתח החבל כל צרכו ולכך נתקצר התחום שם וכ"ש אם אותו המדה הקצרה היה מאדם אחר בודאי תלינן להקל ואמרינן שאותו אדם טעה וכדלקמיה. ולדינא פסק הגר"א דמודדין בשוה עיי"ש:
לד סָעִיף ט (לד) ב' מומחים - אבל אם האחד אינו מומחה אין הולכין אחריו כלל:
לה סָעִיף ט (לה) למרבה - דתחומין דרבנן ואזלינן לקולא ואמרינן דהשני טעה:
לו סָעִיף ט (לו) מקרן אלכסון וכו' - ר"ל ומדדו באלכסון וכן מדד מקרן שכנגדה ונמצא כשמותחים חוט מסוף תחום שמקרן זו לסוף תחום שמקרן זו יהיה בין חוט זה לעיר הרבה פחות מאלפים:
לז סָעִיף ט (לז) ונמצא צלע התחתון בינו וכו' - צלע התחתון נקרא השטח שיש מן החוט שנמתח [מקרן אלכסון זו עד קרן אלכסון שכנגדו וכנ"ל] עד העיר:
לח סָעִיף ט (לח) מצלע העיר - ר"ל כנגד העיר בשוה ולא באלכסונה ולפיכך הולכין אחריו שהוא מדד כהלכה:
לט סָעִיף ט (לט) ביותר על זה - והיינו שאין להקל לילך אחר מדידת האחרון אלא כשאין עולה מדידתו יותר על מדידת הראשון רק לערך תק"פ אמה שזה השיעור עלה ע"י הטעות שמדד הראשון האלפים באלכסון כמבואר בב"י ע"ש. ואם אירע שמחולקין במדידה ביותר משיעור הזה מסתברא שאין הולכין אחר מדידת שניהם וצריך למדוד מחדש ולברר הדבר:
מ סָעִיף י (מ) בקרן למלאותו - דהיינו שיהיה בקרן אלפים על אלפים מרובע כמדת התחום:
מא סָעִיף י (מא) שהם אלפים ות"ת - היינו אם הולך באלכסון נגד הקרן מותר לילך עד שיעור זה משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ונמצא משיעור אלפים ניתוסף עוד שמונה מאות וכן יש לו שיעור זה לכל קרן וקרן לבד מה שיש לו אלפים אמה נגד רוחב העיר מכל צדדיו. ודע דאורך האלפים והזויות הוא שייך לכל עיר ועיר בשוה בין גדולה או קטנה אמנם רוחב של האלפים תלוי לפי מדת העיר שאם היא גדולה ברחבה מתרחב התחום שכנגדה ואם היא קצרה התחום ג"כ קצר ברחבו:
מב סָעִיף י (מב) אלא אלף ותכ"ח - שבחשבון זה אם יתוסף עליהם האלכסון שלהם שהוא על כל אמה שני חומשי אמה ממילא יהיו אלפים כי מאלף וארבע מאות יתוסף עוד תק"ס ומן התכ"ח יתוסף עוד לערך י"ב סך הכל הוא תקע"ב השלם אותם על האלף ותכ"ח א"כ ס"ה הוא אלפים:
מג סָעִיף יא (מג) נאמנים לומר וכו' - דתחומין דרבנן ולפיכך האמינום:
מד סָעִיף יא (מד) אבל נאמן הגדול לומר וכו' - והכל מטעם הנ"ל:
א סָעִיף ב נהר. שהוא רחב יותר מכ"ה אמה (ב"י):
ב סָעִיף ג לבו. דאם יהא א' נותן נגד צווארו ואחד נגד רגליו יתקצר החבל לפיכך קבעו לו מקום:
ג סָעִיף ד כנגד העיר. כדי להבליע ההרי' וגאיות שכנגדה:
ד סָעִיף ה הגיע לגיא. ובגיא אפי' מתלקט י' מתוך ד' מבליע שאין טורח בהבלעה שא"צ כלונסות (ב"י):
ה סָעִיף ו לא יתרחק. שהרוא' יאמר מדת תחומין באה לכאן:
ו סָעִיף ט ביותר על זה. היינו אם עולה יותר על תק"פ אמה בקירוב (רמב"ם):
ז סָעִיף יא קטן לא. ואף על גב דבמילי דרבנן נאמן כמ"ש סי' תל"ז גבי חמץ שאני התם דהוי בידיו (תוס' דף נ"ט) עמש"ש וסי' ת"ט ס"ח ובי"ד סי' קכ"ז סס"ג:
ח סָעִיף יא אבל נאמן הגדול. עבח"מ סי' ל"ה והע"ש לא ע"ש בסמ"ע סימן י"ח:
א סָעִיף א של חמשים. דכתיב ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל של נ' מדוד נ':
ב סָעִיף ג כנגד לבו. קבעו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צואריו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומים מתמעטין:
ג סָעִיף ג בכל כחו. לפי שהחבל הוא מכביד באמצע ואינו נמתח כראוי:
ד סָעִיף י כטבלא מרובעת. ב"י הביא בשם הר"ר יונתן וז"ל בעיר מרובעת עסקי' שאין בה אלא אלפים על אלפים דזה נמי תחומי' מרובעים שאם אינה מרובעת כגון ג' אלפים ארכה ורחבה אלפים לא יהיו מרובעים התחומין דוקא שלא יהא אורכן אלא כרחבן או שנאמר שניתן לרחבן כמו לאורכן אלא כך יהא דינא על פני כל העיר רחבן אלפים ומשך התחומין כמשך כל העיר ואם היתה עיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה רוחב אין לה לתחומים אלא טבלה ארכה אלפים אמה ורחבה של אלף אמה רק במדת הקרנות הם שוות עיר של אלף לשל אלפים שלעולם נותנין לקרנות טבלא של אלפים על אלפים עכ"ל והקשה ב"י דאטו מפני שהעיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה יגרע שיעור התחומין מי גרע ממי ששבת בבקעה שזכה לו מקומו ד"א ואלפים לכל צד מרובעות וא"כ עיר קצרה כנגד כל צדדי העיר יש לו אלפים אמה נמצא שאם הי' ארכה ג' אלפים ורחבה אלפים מהלך חוץ לעיר ממזרח למערב ז' אלפים ג' אלפים שכנגד העיר ואלפים לצד מזרח ואלפים לצד מערב ומן הצפון לדרום מהלך ו"א אלפים שכנגד העיר ואלפי' לצד צפון ואלפים לצד דרום אם היתה אורכה אלפים ורחב' אלף מהלך ממזרח למערב ו"א אלפים שכנגד העיר ואלפים לצד מזרח ואלפים לצד מערב ומצפון לדרום מהלך ה"א אלף שכנגד העיר ואלפים לצד צפון ואלפים נצד דרום עכ"ל ואני תמה מאוד דודאי גם הרר"י ס"ל לדינא הכי דמ"ש אין לה לתחומים כו' פי' דטבלא כזו אנו מציירים תחלה מלבד התחומין ואליה נותן אלפים לכל רוחב שלה ואורך מלבד מילוי הקרנות והיינו כדברי הב"י ומ"ש הרר"י ומשך התחומין כו' פי' דלענין התחומין פי' כמה יכול לילך היינו ממזרח למערב במשך העיר כולה הן רב או מעט ונוסף ע"ז הקרנות נמצא שהטבלא של התחומים אינה מרובעת וכמ"ש ב"י לדינא כן נתכוין הרר"י ובחנם טרח ב"י בזה:
א סָעִיף ב (ס"ק א) נהר כו' שהוא רחב יותר מכ"ה אמה דאל"כ למה צריך לחזור לאחוריו הא אפשר להבליע הנהר ולמדוד הכ"ה אמה שמצד זה של הנהר: וא' יעמוד בצד שני של הנהר שרחבה כ"ה אמה או פחות וימדוד ע"י חבל של חמשים אמה ודע דע"כ צ"ל כל האמות שהוזכר הן ע"ה והן כ"ה אמה של הנהר הכל הוא לפי האומד כ"א נדע כן בבירור תו לא צריך למדיד' ומ"ש בש"ע שיחזור כ"ה אמה לאחוריו ע"כ ר"ל ע"י כ"ה פסיעות בינונית כדלעיל סי' שצ"ז סעיף ב'. אלא שפסיעה בינונית הוא אמה קטנה לכן עדיף למדוד ממש ע"י חבל אם אפשר:
ב סָעִיף ג (ס"ק ב) לבו כו' לפי' קבעו לו מקום ואם כן לבו לאו דוקא אלא שניהם יתנוהו בשוה. או שניהם נגד צואריהם או שניהם נגד רגליהם אלא כיון שעכ"פ צריך קביעות מקום קבעו חז"ל קביעות שוה לכל בני אדם נגד לבו שהוא אמצע הגוף:
ג סָעִיף ד (ס"ק ג) כנגד כו' כדי להבליע כו' כ"ה בתוס' דף נ"ח ע"ב ד"ה אין מודדים כו' ולפ"ז צ"ל מ"ש סעיף ו' הגיע להר או לגיא כו' שאינו יכול להבליעו כו' אם יכול להבליע בתוך אלפים של צד צפון כו' וכאן לא התיר למדוד אלא נגד העיר דוקא צ"ל דכאן מיירי שיכול להבליע נגד העיר. אבל בסעיף ו' מיירי שאינו יכול להבליעו כמ"ש שם. אלא היה צריך לקדר דהיינו ע"י מדידת חבל של ד"א וא' יתן החבל נגד לבו כו' וכמבואר בסעיף זה. ויפסיד הרבה לכן התירו לו למדוד מן הצד במקום ישר וכ"ה בפרישה אלא שמהרש"א כתב שם על דברי תוס' הנ"ל וז"ל על מ"ש התוס' שיש למדוד נגד העיר כדי להבליע. אין זה מדוקדק דמדידת הבלעה של חמשים אמה (ע"י שני עצים כמבואר בש"ע) הוא שוה בעצמו למדידת קרקע חלקה ומישור. ויותר נכון בזה לשון הרא"ש שיש כנגד העיר הרים וגאות שיש לו לקדר כו' עכ"ל. ולפ"ז תיקשי האי דסעיף ו' דהתירו לו למדוד מן הצד היכי דאינו יכול להבליע ויצטרך (לקדר ושניהם הן דסעיף זה הן דסעיף ו' דברי משנה דשם) וצריך לדחוק לפ"ז דכל מה שהוא נגד שני אלפים שמצד זה של עיר או לצד שני הכל מיקרי נגד העיר. ולא אסר פה כ"א מה שהוא חוץ לשני אלפים שמצד. ודברי ש"ע שבסעיף זה הם מ"ש בסעיף ו' ודוחק:
ד סָעִיף ה (ס"ק ד') הגיע לגיא כו' שאין טורח כו' מה"ט גם כן אם אין החוט מתרחק ד' אמות. אף שבהר הדין שאין צריך למדוד רק המישור שבראשו ואין צריך להבליעו. אבל בגיא כיון שאינו טורח בהבלעה גם כה"ג צריך להבליעו וכמה שכתב סעיף זה וכן בהר אין חילוק אפילו גבוה יותר מאלפים אף על גב דבגיא אם עמוק יותר מאלפים צריך למדוד הירידה ועליה. והטעם כתב הלבוש כיון שיש בו יותר משיעור תחום שבת צריך למודדו בפני עצמו משא"כ הר שיותר קשה להעלות עליו מלירד לתוך גיא. לכן הקילו בהר אפילו גבוה יותר מאלפים דינו שוה לנמוך מאלפים:
ה סָעִיף ו (ס"ק ה) לא יתרחק כו' שהרואה כו' ר"ל הרואה שמודד מן הצד כ"כ רחוק מהעיד יטעה ויאמר מדת כו':
ו סָעִיף ט (ס"ק ו) ביותר כו' תק"ף אמה דהיינו לפי מ"ש בסעיף יו"ד דאם מדד הקרן באלכסו' שא"כ לא יהי' התחום נגד העיר כ"א אלף תכ"ח אמה. א"כ מפסיד תקע"ב אמה כי אלף ותכ"ח ותקע"ב הם יחד אלפים אמה. אלא לפי שהחשבון שבסעיף יו"ד שהתחום נגד העיר בכה"ג שמדד הקרן באלכסו' הוא אלף תכ"ח אמה הוא בנוי על הכלל שאמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסו' אולם לפי שאין כלל זה מדוקדק שהאלכסו' יותר משני חומשים עוד חלק חמשים לכן כ' תק"פ אמה בקירוב ועיין בב"י שהאריך בזה: ודע דמ"ש בש"ע בסעיף ח' בהג"ה מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתרה כו' מותח החוט כו' באלכסו' וי"א בשוה כו' הוא מחלוקת רש"י והרא"ש דדעת י"א הוא דעת רש"י ודעה א' הוא דעת הרא"ש דס"ל דבמקום שהתחום קצר היינו דאמרי' שהיה שם הרים וגאיות והיה צריך לקדר ולכן נתקצר שם התחום ובצד השני לא היו הרים וגאיות ולא היה צריך לקדר לכן התחום יותר ארוך שם: לא הבנתי כיון דמצ"א חלק ויכול למדוד בשוה למה לא ימתח החוט עד צד השני בשוה כדעת רש"י דהא מבואר בסעיף ו' דאם אינו יכול להבליע מודד מן הצד כשהוא תוך אלפים ומותח אחר כך חוט שגם נגד העיד שיש הרי' יהי' התחום כפי שמדד מן הצד ואם כן למה יגרע כשמודד בצד אחד שלא יותן בצד שני שיש הרים ולמה לא יותן גם בצד שיש הרים תחום ארוך כ"כ כמו צד השני שאין שם הרים כי עדיף מן הצד ממדידת העיר עצמה בצד אחד:
ז סָעִיף יא (ס"ק ח) אבל כו' והע"ש לא ע"ש בסמ"ע שהע"ש הניח בצ"ע דכאן אפילו עבד כנעני נאמן להעיד ע"כ תחום שבת. ובח"מ שם פסק דאפילו עבד משוחרר אינו נאמן להעיד על מה שראה בהיותו עבד והסמ"ע שם תי' דשאני תחומין דהוי רק כמו גילוי מלתא בעלמא ע"ש:
א סָעִיף א ס"א לא. ולא. מתני' שם: שהוא. מפני. גמ' שם:
ב סָעִיף ב ס"ב אם יש. רא"ש בשם ירושלמי וכ' הטור מסתברא כהאי מ"ד:
ג סָעִיף ד ס"ד וכשיגיע להר הגיע לגיא כו'. שם אר"י א"ש ל"ש אלא שאין חוט המשקולת עד מתני' ושם בתוס' ד"ה אבל. ור"ת כו' ע"ש כמה פי' עד כמה יהיה הגיא כו' עד ורבינו שמואל. וכלל לשיטת טוש"ע בגמרא שם שיש שם ג' בבות מילתיה דשמואל ולישנא בתרא דרב יוסף ולישנא בתרא דרבא. בבא ראשונה בקידור לבד ואחרונה בהבלעה לבד מציעתא בשניהם מציעתא בגיא לבד אחרונה בהר לבד וראשונם אף בהר ושם אף בהבלעה נמצא בגיא ב' בבות ראשונה ומציעתא א' בקידור וא' בשניהם ובהר ב' אחרונה וראשונה א' בהבלעה וא' בשניהם והכלל דהבלעה דגיא קל מכולם ודהר קשה מכולם ולפ"ז הכלל בקיצור כי ראשונה בכולם לבד הבלעה דגיא שהוא קל בטורח מכולם ואחרונה בהבלעה דהר לבד שחמור בטורח מכולם ומציעתא בשנים דגיא בהבלעה וקידור דשלא להבליע ולא לקדר ודאי שאין חילוק ביניהם וסי' אב"ג למפרע אבל רש"י לא כת' כן אלא מילתא דרבא בקידור ובהבלעה דהר אך דמשמע כדברי רש"י וכן בעומקו של גיא חולק ג"כ רש"י שמפרש רק בהבלעה. וכלל אלו הב' סעיפים שפסק כאחרים שם וכלישנא בתרא דרב יוסף וכלישנא בתרא דרבא ויש שם ג' חילוקים כנ"ל ב' בגיא וא' בהר האחד בין חוט יורד כו'. הב' בין עמוק אלפים או לא בשאין חוט כו'. הג' במתלקט כו' וחילוק הא' לא קאי אלא אקידור וכמ"ש רש"י שם שהבלעה היא קל בגיא כנ"ל. וחילוק הג' לא קאי אלא אהבלעה שבהר הוא חמור ההבלעה כנ"ל. וחילוק הב' קאי בין אקידור בין אהבלעה וחילוק הב' לא שייך כלל בהר וחילוק הג' לא שייך כלל בגיא וחילוק הא' שייך נמי בהר אלא ששם קאי בין אקידור בין אהבלעה דשם חמור יותר ההבלעה הכל כמ"ש למעלה:
ד סָעִיף ו ס"ו הגיע. כל"א שם ברש"י:
ה סָעִיף ח ס"ח היה לנו. שם מתני' וגמרא וכפי' הרמב"ם וע"ש בפי' המשנה: מדד כו'. הרא"ש שם פ"ה ס"ח ע"ש. אבל ליתא דהא ודאי כשמודדין התחום מאמצע העיר אלפים במישור אזי שוה ציון התחום לכל אותו הרוח אף שבמקום א' יש שם הרים שהיינו צריכים לקדר והיה שם ציון סוף האלפים קודם ציון תחום זה מ"מ ודאי אזלי' בתר מדידת תחום במקום א' דהיאך אפשר שכל א' יצטרך למדוד ברוח א' בכל המקומות שבאותו רוח אלא כמש"ש שמותחין חוט שוה לכל אותו רוח וא"כ למה נחמיר כאן שימדדו לו באלכסון ויפחתו לו בצד הב' הרבה בחנם אלא נראה ברור דלשיטת התוס' שם הכי פי' אם מדד מב' רוחות דהיינו למזרח ולמערב וריבה ברוח א' וברוח הב' מיעט שומעין אף למקום שמיעט ולא יהבינן שם רק כפי שמדד ולא אמרינן שטעה אלא דתלינן בקידורין ובמדידה יפה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.