א הַבָּא לִמְדֹּד אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם הָעִיר, אִם הָיְתָה הָעִיר אֲרִיכָא וּקְטִינָא, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְרֻבַּעַת לֹא לְרִבּוּעַ הָעוֹלָם, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהּ אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת, מַנִּיחִים אוֹתָהּ כַּמּוּת שֶׁהִיא, וּמוֹדְדִים לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.
ב הָיְתָה עֲגֻלָּה, עוֹשִׂין לָהּ זָוִיּוֹת וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא בְּתוֹךְ הַמְּרֻבָּע, וּמוֹדְדִין חוּץ מִצַּלְעוֹת אוֹתוֹ מְרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ שֶׁנִּמְצָא מִשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת; וְכֵן אִם הָיְתָה הָעִיר מְשֻׁלֶּשֶׁת אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְלָעוֹת רַבּוֹת, מְרַבְּעִים אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין חוּץ לַמְּרֻבָּע אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
ג כְּשֶׁהוּא מְרַבְּעָהּ, מְרַבְּעָהּ בְּרִבּוּעַ הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל רוּחַ מִמֶּנּוּ מְשׁוּכָה כְּנֶגֶד רוּחַ מֵרוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגְדָּהּ.
ד הָיְתָה רְחָבָה מִצַּד אֶחָד וּקְצָרָה מִצַּד אֶחָד, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ כֻּלָּהּ רְחָבָה. הָיְתָה עֲשׂוּיָה כְּמִין גַּם אוֹ כְּקֶשֶׁת, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אֲלָפִים אַמָּה מוֹדְדִין לָהּ מִן הַיָּתֵר וְרוֹאִין אֶת כָּל הָרֹחַב שֶׁבֵּין הַיָּתֵר וְהַקֶּשֶׁת כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא בָּתִּים; וְאִם הָיוּ בֵּין שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ ד' אֲלָפִים, אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הַקֶּשֶׁת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן הַמָּקוֹם שֶׁנִּתְקַצֵּר שָׁם הַקֶּשֶׁת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אֲלָפִים אַמָּה. וְכָל זֶה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַקֶּשֶׁת וְהַיָּתֵר יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם, אֲבָל (אִם) אֵין בֵּינֵיהֶם אַלְפַּיִם מוֹדְדִין בְּכָל עִנְיָן מִן הַיָּתֵר, וְכֵן נִרְאֶה לְהָקֵל. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ"ה מֵהִלְכוֹת שַׁבָּת וְהָרֹא"שׁ וְהַטּוּר).
ה כָּל בֵּית דִּירָה שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵהָעִיר, אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר שִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים שֶׁהוּא צֶלַע בֵּית סְאָתַיִם הַמְּרֻבָּעוֹת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה, הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לָעִיר וְנֶחְשָׁב מִמֶּנָּה וּכְשֶׁמּוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מוֹדְדִין חוּץ מִבֵּית דִּירָה זֶה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מַתְחִילִין לִמְדֹּד מִיָּד מִן הַבַּיִת אֶלָּא מוֹתְחִין חוּט עַל פְּנֵי רֹחַב הָעִיר נֶגֶד הַבַּיִת וּמַרְחִיקִין מִשָּׁם שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם וּמַתְחִילִין, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹדְדִין (טוּר). וְכֵן נִרְאֶה לִי לְהָקֵל.
ו הָיָה בַּיִת קָרוֹב לָעִיר בְּשִׁבְעִים אַמָּה, וּבַיִת שֵׁנִי קָרוֹב לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּשִׁבְעִים אַמָּה, וּבַיִת שְׁלִישִׁי קָרוֹב לַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעִים אַמָּה וְכֵן עַד מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים, הֲרֵי הַכֹּל כְּעִיר אַחַת וּכְשֶׁמּוֹדְדִין מוֹדְדִין מִחוּץ לַבַּיִת הָאַחֲרוֹן; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּירָה זֶה ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר. וְכֵן בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְחַזָּנִים, וּבֵית תְּפִלָּה לע" א שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְכֹהֲנֵיהֶם, וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בֵּית דִּירָה, וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בֵּית דִּירָה, וְשָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תִּקְרָה וְיֵשׁ בָּהֶם ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת, וְהַבַּיִת הַבָּנוּי בַּיָּם, וּשְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם תִּקְרָה וּמַעֲזִיבָה, וּמְעָרָה שֶׁיֵּשׁ בִּנְיָן עַל פִּיהָ וְיֵשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה, כָּל אֵלּוּ מִצְטָרְפִין עִמָּהּ וְאִם הָיוּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וּמֵאוֹתוֹ הַבַּיִת הַיּוֹצֵא רוֹאִים כְּאִלּוּ חוּט מָתוּחַ עַל פְּנֵי כָּל הָעִיר וּמוֹדְדִין חוּץ מֵאוֹתוֹ הַחוּט אַלְפַּיִם אַמָּה. הַגָּה: וְאִם הָיוּ שְׁנֵי בָּתִּים כָּאֵלּוּ נֶגֶד הָעִיר, דִּינָם כְּעִיר הָעֲשׂוּיָה כְּקֶשֶׁת. (טוּר). אֲבָל שְׁתֵּי מְחִצּוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תִּקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁדָּרִים בֵּינֵיהֶם, וְהַגֶּשֶׁר וְהַקֶּבֶר וּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית ע" א וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה, וְהַבּוֹר וְהַשִּׂיחַ וְהַמְּעָרָה וְהַשּׁוֹבָךְ וּבַיִת שֶׁבַּסְפִינָה, כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֵין מִצְטָרְפִין עִמָּהּ.
ז הָיוּ שְׁתֵּי עֲיָרוֹת זוֹ סְמוּכָה לְזוֹ קמ " א אַמּוֹת וּשְׁלִישׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה ע' אַמָּה וְשִׁירַיִם לְזוֹ וְשִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם לְזוֹ, חֲשׁוּבִים שְׁתֵּיהֶם כְּעִיר אַחַת וְנִמְצֵאת כָּל עִיר מֵהֶן מְהַלֶּכֶת אֶת כָּל הָעִיר הַשְּׁנִיָּה וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. הַגָּה: וְכֵן חוֹמַת הָעִיר שֶׁנִּפְרְצָה מִבּ' רוּחוֹתֶיהָ זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וְחָרְבוּ הַבָּתִּים שֶׁבֵּינֵיהֶם עַד קמ"א אַמָּה וּשְׁלִישׁ, דִּינוֹ כְּסָתוּם. (טוּר). אֲבָל בַּיִת אֶחָד, אֲפִלּוּ גָּדוֹל הַרְבֵּה, אֵין לוֹ דִּין עִיר לָתֵת לוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, (תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין וְטוּר).
ח הָיוּ שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים מְשֻׁלָּשִׁים, אִם יֵשׁ בֵּין הָאֶמְצָעִי וּבֵין כָּל אֶחָד מֵהַחִיצוֹנִים אַלְפַּיִם אַמָּה אוֹ פָּחוֹת מִכָּאן, וּבֵין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים רפ"ג אַמּוֹת פָּחוֹת שְׁלִישׁ מִלְּבַד רֹחַב הָעִיר הָאֶמְצָעִי (טוּר), כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֵּין כָּל אֶחָד מֵהֶם וּבֵין הָאֶמְצָעִי כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בֵּינֵיהֶם קמ " א וּשְׁלִישׁ, הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן כִּמְדִינָה אַחַת וּמוֹדְדִים לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מִחוּץ לִשְׁלָשְׁתָּן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין מוֹדְדִין מִן הָאֶמְצָעִי רַק מֵחוֹמוֹתֶיהָ, (תוס' וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין וְטוּר).
ט עִיר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל שֶׁרֹב הָעִתִּים הוּא יָבֵשׁ וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מָלֵא אֶלָּא בִּשְׁעַת הַגֶּשֶׁם, אִם יֵשׁ לְפָנֶיהָ מַצֵּבָה רֹחַב ד' אַמּוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל, כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ עָלֶיהָ וְיִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּנַּחַל, נִמְצָא הַנַּחַל בִּכְלַל הָעִיר, וּמוֹדְדִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה מִשְּׂפַת הַנַּחַל הַשֵּׁנִי וְיֵעָשֶׂה הַנַּחַל כֻּלּוֹ בִּכְלַל הָעִיר מִפְּנֵי הַמַּצֵּבָה הַבְּנוּיָה בְּצִדָּהּ; וְאִם לֹא הָיָה שָׁם מַצֵּבָה, אֵין מוֹדְדִים לָהֶם אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶם, וְנִמְצָא הַנַּחַל נִמְדָּד מִן הָאַלְפַּיִם שֶׁלָּהֶם.
י יוֹשְׁבֵי צְרִיפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּאֹהָלִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהוּצִין וַעֲרָבָה, אֵין לָהֶם דִּין עִיר וּלְפִיכָךְ אֵין מוֹדְדִין לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה אֶלָּא מִפֶּתַח בָּתֵּיהֶם. אִם אֵין לָהֶם כְּמִין הֶקֵּף מְחִצָּה י' אוֹ חָרִיץ י' סְבִיב בָּתֵּיהֶם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט). וְאִם יֵשׁ שָׁם שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָּתִּים קְבוּעִים שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל נְסָרִים, אֵלּוּ עוֹשִׂים אֶת כֻּלָּם קֶבַע וְיֵשׁ לָהֶם דִּין עִיר וּמְרַבְּעִים אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ כִּשְׁאָר הָעֲיָרוֹת.
יא עִיר שֶׁהֻקְּפָה וְאַחַר כָּךְ יָשְׁבָה, מוֹדְדִין לָהּ מִמְּקוֹם יְשִׁיבָתָהּ; יָשְׁבָה וְאַחַר כָּךְ הֻקְּפָה, מוֹדְדִין לָהּ מֵחוֹמָתָהּ.
א סָעִיף א (א) אריכא וקטינא - פי' שאין רחבה כארכה:
ב סָעִיף א (ב) ולא לריבוע העולם - היינו שאין עומדת צפונה לצפון העולם ודרומה לדרום העולם אלא באלכסון:
ג סָעִיף א (ג) ארבע זויות שוות - לאפוקי כשהיא רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחר אין זה זויות שוות ואין זה ריבוע ומרבעין אותה כמבואר בס"ד:
ד סָעִיף א (ד) כמות שהיא - היינו באריכא וקטינא אין מוסיפין על רחבה להשוותה לארכה וכן כשאינה מרובעת לריבוע העולם אין מוסיפין עליה לרבע אותה בריבוע העולם כמו בסעיף ג':
ה סָעִיף ב (ה) משולשת וכו' מרבעין אותה - שמושכין הריבוע להשוות צד הקצר כפי אורך צד הארוך:
ו סָעִיף ב (ו) צלעות רבות - שיש לה ששה זויות או שמונה מושכין החוט לרבעה כנגד המקומות היותר רחבין בה ומהמרובע ואילך מודדין האלפים אמה לכל צד:
ז סָעִיף ג (ז) בריבוע העולם - היינו שאינו יכול לעשות הריבוע כמו שירצה אלא דוקא לפי רוחות העולם דרום כנגד דרום וצפון כנגד צפון ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:
ח סָעִיף ד (ח) כאלו כולה רחבה - היינו כשבא למדוד התחומין אצל מקום הקצר אין מודדין מן החומה אלא מוסיפין מתחלה על העיר עד שיהא שוה עם מקום הרחב ומשם ולהלן מודדין האלפים אמה:
ט סָעִיף ד (ט) כמין גם - הוא אות יונית וצורתה כמין כ"ף פשוטה:
י סָעִיף ד (י) או כקשת - שבתיה בנויים כחצי עיגול ובין שני ראשיה המקום פנוי:
יא סָעִיף ד (יא) פחות מד' אלפים אמה - שתחום ראשה של זו מובלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת עי"ז ורואין כאלו היה מלא בתים במקום החלל ומודדין האלפים מקצות הקשת והלאה:
יב סָעִיף ד (יב) מודדין לה מן היתר - יתר נקרא חבל הקשור בשני קצות הקשת ומשם והלאה מודדין האלפים אמה:
יג סָעִיף ד (יג) ורואין את כל הרוחב וכו' - וה"נ לענין עשויה כמין גאם רואין כאלו מלאה בתים בריבוע ממזרח למערב ומצפון לדרום וגם בזה דוקא אם אין בין שני ראשי הגאם באלכסון מזוית לזוית רק פחות מארבע אלפים אמה:
יד סָעִיף ד (יד) כאלו הוא מלא בתים - וע"כ יכול לילך כל החלל שמן ראש הקשת עד היתר ואין עולה לו בחשבון אלפים וכן לענין הרוחב יכול לילך מדרומו של הקשת לצפונו דרך חללו ונותנין לו אלפים אמה שלמים מן צד הצפון והלאה דכל הקשת וחללו רק כד' אמות דמיא:
טו סָעִיף ד (טו) אלא מן הקשת - הטעם דכיון דאין מובלעין התחומין זה בזה וא"א להלך מקצה הקשת האחד לקצה השני ע"כ א"א לחשוב החלל בכלל עיר ועולה בתוך שיעור אלפים והסכימו הפוסקים דכ"ז כשרוצה לילך דרך החלל של הקשת עד היתר ולהלאה אבל מותרים לילך סביב דרך הבתים שבקשת עד קצה הקשת ומשם ואילך מודדין לו אלפים אמה מאחר שהולך הכל בעיר חשיב כולה כד"א:
טז סָעִיף ד (טז) מן המקום וכו' - דס"ל דאף דבראשי הקשת היה רחב ד' אלפים ויותר אפ"ה כיון שבאמצע הקשת מתקצר עד שאין בין זה לזה ד' אלפים אמה נחשב עד אותו מקום כאלו מלא בתים ומתחילין למדוד האלפים אף לאותן שדרין בגג הקשת רק מאותו מקום ולהלאה שמשם הולך ומתרחב ליותר מד' אלפים אמה:
יז סָעִיף ד (יז) אם אין ביניהם אלפים - אם אין ביניהם אלא אלפים כצ"ל:
יח סָעִיף ד (יח) בכל ענין מן היתר - כיון דהיתר מובלע תוך התחום ויכול להגיע אליו מן הקשת רואין כאלו הוא מלא בתים כל החלל ועיין במ"א שדעתו דלא מהני זה רק להיושבין בראשי הקשת שיהיו יכולין לילך מראש זה לראש אחר אף שהוא יותר מארבע אלפים אבל לא ליושבין בגג הקשת למעלה שימדדו מן היתר אבל האחרונים חולקין עליו ודעתם דמהני גם ליושבין בגג הקשת שימדדו מן היתר התחום שבת. ודע דלכו"ע מותרים בעלי הקשת לילך אלפים אמה מבתיהם ולמעלה בכל ענין:
יט סָעִיף ה (יט) בית דירה - אע"פ שאין דרין בה [אחרונים]:
כ סָעִיף ה (כ) חוץ מבית דירה זה - פי' שמותחין חוט על כל פני רוחב העיר כנגד בית דירה זו כדי שיהא התחום שוה בכל מקום וכדאיתא לעיל בריש ס"ד ומשם ולהלן מודדין התחום:
כא סָעִיף ה (כא) וכן בכל מקום שמודדין - פי' כשאין שם בית דירה בתוך שבעים אמה נותנין ג"כ שבעים אמה ושיריים לעיר ואח"כ מודדין התחום ולדעה ראשונה אין נותנין שבעים אמה ושיריים לעיר אחת כלל ומודדין האלפים מחומתה ורק בשתי עיירות סמוכות נותנין ביניהן קרפיפות כמבואר בס"ז:
כב סָעִיף ה (כב) וכן נראה לי להקל - עיין בביאור הלכה מה שכתבנו בזה:
כג סָעִיף ו (כג) כעיר אחת - שבתיה מפוזרין:
כד סָעִיף ו (כד) מחוץ לבית האחרון - אזיל לטעמיה בס"ה ולרמ"א שם נותנין בתחלה בסוף בית האחרון שבעים אמה ושיריים ואח"כ מודדין התחום ולמעשה העיקר בזה כדעת המחבר כמו שכתבנו בבה"ל:
כה סָעִיף ו (כה) לחזנים - דסתם בית הכנסת לאו לדירה עביד:
כו סָעִיף ו (כו) לכהניהם - דלענין הצטרפות לעיבור לא בעינן דוקא דירת ישראל:
כז סָעִיף ו (כז) והאוצרות - לתבואה וליין ולשמן ולאו לדירה מקרי הלכך בעינן שיהיה בהן בית דירה לשומרים וכל הנך בית דירה בעינן שיהיה בהן ד"א על ד"א [תוספות]:
כח סָעִיף ו (כח) שיש בהם בית דירה - לשומר הגשר [ליטול מהם מכם] ובית הקברות:
כט סָעִיף ו (כט) ושלש מחיצות וכו' - שהיה שם בית דירה מתחלה ונהרס וה"ה בכל הני דקחשיב מקודם אם נהרס ונשארו עדיין ג' מחיצות ובלא תקרה או שתים עם תקרה וכדלקמיה:
ל סָעִיף ו (ל) הבנוי בים - שעשוי לפנות בו כלים שבספינה לכך נחשב בית דירה וגם זה מיירי שיש בה ד"א על ד"א ועומדת בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר:
לא סָעִיף ו (לא) ושתי מחיצות וכו' - איירי ג"כ שהיה בית דירה מתחלה ונהרס:
לב סָעִיף ו (לב) ומעזיבה - ט"ס וליתא בגמרא ופוסקים (הגר"א):
לג סָעִיף ו (לג) ומערה שיש וכו' - דאל"ה אין מערה נחשבת לבית דירה. הבורגנין [סוכות] שעושין שומרי גנות ושומרי העיר לשמור העיר והפירות אין נמדדין עמה ודוקא במקום דשכיחי גנבי דגנבי להו או גשמים ששוטפין אותן הלכך לא חשיבי מידי אבל בעלמא נמדדין עמה. ועיין בשע"ת דבורגנין אין צריך להיות בהן ד"א ועיין עוד מה שכתב בזה:
לד סָעִיף ו (לד) ובית שבספינה - דלא קביעא ופעמים שהולכת חוץ לשבעים אמה [רש"י]:
לה סָעִיף ו (לה) שני בתים כאלו נגד העיר - ט"ס הוא וצ"ל בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו'. ור"ל שאם הרבה בתים יוצאין זה אחר זה עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד השני דינה כעיר העשויה כקשת והיינו דאם היה בין שני הצדדין ארבע אלפים אמה אין מודדין התחום אלא מעצם העיר ולא מן אלו הבתים וכ"ש אם בצד אחד יוצאין בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מארבע אלפים אין מותחין המדה נגד הבית בצד השני. ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית האחרון כמש"כ ריש הסעיף:
לו סָעִיף ז (לו) וחוצה לה אלפים אמה - ולדעת ההג"ה בס"ד נותנין מתחלה ע' אמה ושיריים ואח"כ האלפים אמה:
לז סָעִיף ז (לז) דינו כסתום - ויכול לילך מקצה העיר ועד קצהו ומשם ולחוץ מודדין התחום דכל שאין בהפרצה יותר משיעור שני עיבורים עדיין כעיר אחת היא אבל ביותר מזה נחשב כשתי עיירות נפרדות:
לח סָעִיף ז (לח) אבל בית אחד - בין שהוא עומד בפ"ע ובין שהוא סמוך לעיר ברחוק יותר משבעים אמה ושיריים דבשתי עיירות כה"ג נחשבין כעיר אחת עד קמ"א אמה ושליש וכנ"ל אבל בית אחת אין לה דין עיר. ואם היו שלשה חצרות ובכל חצר שני בתים אז מקרי עיר ליתן לה עיבור [חי' רע"א]:
לט סָעִיף ח (לט) אלפים אמה - דיכולין לבוא מהאמצעי לשניהם בלי עירוב לכך אמרינן רואין כאלו האמצעי היה נתון בין שני החיצונים בשורה אחת משא"כ אם היה רחוק יותר מאלפים אמה אינו מצטרף האמצעי עם שני החיצונים שיהיה עי"ז כעיר אחת אם לא שהיה בין שני החיצונים רק קמ"א אמה ושליש שאז אינם צריכין לצירוף האמצעי כלל:
מ סָעִיף ח (מ) מלבד רוחב וכו' - ר"ל דאם נעמיד הכפר האמצעי בין שני החיצונים באמצע לא ישאר ריוח כ"א קמ"א אמה ושליש מצד אחד שבין האמצעי לחיצון וכן מצד השני שהוא בס"ה רפ"ג אמות פחות שליש:
מא סָעִיף ח (מא) כמדינה אחת - ומותר לשנים החיצונים לילך מזה לזה אפילו רחוקים הרבה אחד מחבירו וגם משם ולחוץ אלפים אמה דכעיר אחת חשיבי:
מב סָעִיף ח (מב) לכל רוח - ר"ל אפילו האמצעי מותר לו לילך עד בין החיצונים ומשם ולהלן אלפים אמה ואפילו אם בין שני החיצונים יש ריוח יותר מארבעה אלפים אמה ג"כ דינא הכי כיון דאם נעמיד האמצעי ביניהם לא ישאר כ"א קמ"א אמה ושליש מכל צד:
מג סָעִיף ח (מג) דאין מודדין להאמצעי - כצ"ל:
מד סָעִיף ח (מד) רק מחומותיה - ר"ל דלא מהני הסברא דרואין רק לענין שני החיצונים שיהיו כעיר אחת אבל לא לענין אמצעית עצמה וע"כ מדידת תחומין שלה הוא רק סביב חומותיה לכל צד בלבד וטעמם שאם נראה אותו כמובלע ועומד בין החיצונים יפסיד כ"כ לרוח השנית שאינה לצד החיצונים ולענין הלכה נקטינן כדעה הראשונה דבד"ס הלך אחר המקיל ומודדים להאמצעי אלפים מחוץ לחיצונים ואפ"ה לא הפסיד לרוח השנית:
מה סָעִיף ט (מה) מצבה - ר"ל איצטבא:
מו סָעִיף ט (מו) הבנויה בצדה - שע"י משתמשים בנחל גם כשהיא מלאה ואע"ג דאין מעברין להעיר אלא בית דירה והנחל הלא אינו ראוי לדירה י"ל דהתם הוא כשבאין לעבר העיר מפני מקום מסויים שחוצה לו אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויין להשתמש בו כל בני העיר אע"פ שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר [ריטב"א]. ועיין במ"א שמסתפק אם בכל מקום שמשתמשים בני העיר נתחיל למדוד משם ועיין בא"ר שהסכים דאין להקל דגם בנחל גופא דעת כמה ראשונים שחולקין וסוברין דהנחל עולה במדת האלפים והבו דלא להוסיף עלה:
מז סָעִיף ט (מז) לא היה שם מצבה - של רוחב ארבע אמות וכ"ש אם לא היה כלל:
מח סָעִיף ט (מח) מפתח בתיהם - פי' מבית החיצון והיינו מקיר העיר:
מט סָעִיף י (מט) שיושבים באהלים - שאין קבועין במקום אחד אלא יושבים כאן זמן מה ואח"כ כשכלה המרעה הולכים למקום אחר. ואם קבועים במקום אחד הוי כעיר ועיין בפמ"ג שמסתפק בכמה זמן נקרא קבוע:
נ סָעִיף י (נ) מפתח בתיהם - ר"ל שאין מצטרפין יחד להיות כעיר אלא מודדין האלפים לכל אחד בפ"ע מפתח ביתו:
נא סָעִיף י (נא) אם אין להם כמין היקף וכו' - דאם יש להם היקף זה סביב למחניהם נחשב כל השטח כולו כד"א ומודדין האלפים מסביב ההיקף:
נב סָעִיף י (נב) מחיצה עשרה - ומיירי שישבה ולבסוף הוקף וכדלקמיה:
נג סָעִיף יא (נג) ואח"כ ישבה - ואינה מיושבת כולה עד החומה:
נד סָעִיף יא (נד) ממקום ישיבתה - פי' לא ימדוד מהחומה אלא מן הבתים [ולדעת הרמ"א לעיל בס"ה נותן לה עוד ע' אמה ושיריים] שהחומה זו אינה חשובה לשוייה כולה כד"א שלא הוקפה לדירה שנעשית קודם ישיבתה אם לא שיש בחומה בית דירה והיא בתוך ע' אמה ושיריים לישיבת בתי העיר מצטרפת עמה:
נה סָעִיף יא (נה) מחומתה - אפילו החומה רחוק הרבה מן הבתים דכיון שהוקפה אח"כ מקרי הוקף לדירה וכל מה שבתוכה חשיב כד"א ולדעת הרמ"א לעיל בס"ה נותנין לה מתחלה השבעים אמה ושיריים מחוץ לחומה ואח"כ מודדין לה האלפים:
א סָעִיף א אריכא וקטינא. פי' שאין רחבה כארכה:
ב סָעִיף ד מן הקשת. וכתב הרב המאירי אותם ששבתו בקשת הולכין כל ריבועו של קשת ועגולו עד ראשי הקשת ומשם ואילך אלפים אמה ע"כ אבל דרך היתר אסורי' לבוא (רדב"ז ח"א ק"ז) והכי איתא בגמ' דאי בעי הדר ואתי דרך בתים:
ג סָעִיף ד מן המקום. שנתקצר או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים (טור):
ד סָעִיף ד מן היתר. עמ"ש ס"ח דדוקא לחיצונה אבל לא לאמצעי' וצ"ע למה סתם הטור:
ה סָעִיף ה בית דירה. אף ע"פ שאין דרין שם:
ו סָעִיף ו על ד"א. ואם אין בה רוחב ד"א אף על פי שארוכה כמה לא מקרי בית עסי' שמ"ה:
ז סָעִיף ו הבנוי בים. שעשוי' לפנות בו כלים שבספינ':
ח סָעִיף ו ומערה וכו'. בגמרא פריך ותיפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכא אלא להשלים פי' הבנין והמערה מצטרפין לד"א ובלבד שיהא רוב הד"א מן הבנין א"נ קמ"ל שמתחילין למדוד מסוף המערה ואיירי שיש בבנין לבד ד"א (תו') הבורגנין שעושין שומרי גנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיח גנבי או גשמים ששוטפין אותו (ב"י רשב"א):
ט סָעִיף ד דינם כעיר כו'. צ"ע דהא כל בית עומד בתוך ע' ולעיל בס"ד כ' שאם אין בין קשת ליתר אלפים מודדין מן היתר וא"כ היינו מתעברין עמה לכן נ"ל דהסופר החליף התיבות וכן צ"ל אם היו בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו' וכונתו למ"ש הרא"ש שאם הרבה בתים יוצאין זה אח"ז עד רחוק מאלפים מן העיר וכן בצד הב' דינה כעיר העשויה כקשת וכ"מ בד"מ ונ"ל דכ"ש אם בצד א' יוצאים בתים עד חוץ לאלפים אם העיר ארוכה יותר מאלפים אין מותחין המידה נגד הבית בצד הב' ודע דעכ"פ מותר לילך עד הבית האחרון וכמ"ש ריש הסעיף (ע' ת"ש):
י סָעִיף ו ובית שבספינה. דלא קביעא ופעמים שהולכות חוץ לע' אמה:
יא סָעִיף ז בית א' כו'. אא"כ עומד בתוך ע' לעיר:
יב סָעִיף ח מחומותיה. בגמ' פריך מ"ש דבעיר כקשת צריך שלא יהא בין קשת לקשת יותר מד"א והכא אפי' יש בין חיצון לחיצון יותר שרי ומשני התם נמי דוקא לעומדים באמצע הקשת אין מודדים להם אלא מפתח ביתם שא"א כאלו ביתם נתונות במקום היתר דא"כ מפסד' להו אידך גיסא וכו' וה"נ האמצעית אין מודדים לה אלא מחומותיה אלא דוקא לשנים החיצונים הוא דאמר מלי וה"ה בעיר כקשת אם בני ראש קשת זו באין לילך לצד ראש קשת הא' חשבי' להו כחדא אפי' איכא טובא בין ב' ראשי הקשת ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפי' (תו' ורא"ש) וא"כ משמע דאם יש בין ב' החיצונים פחות מד' אלפי' אפי' האמצעית מודדין מהחיצונות כמו בעיר כקשת וצ"ע דסתם הטור ומיהו אם יש בין חיצון לאמצעי יותר מאלפים בכל ענין אסור דל"ד לעיר כקשת כיון דליכא בתים בין חיצונית לאמצעית משא"כ בעיר כקשת עס"ד:
יג סָעִיף ט וישתמשו. צ"ע אם בכ"מ שמשתמשים בני העיר נתחיל למדוד משם:
יד סָעִיף ט מפתח בתיהם. פי' מבית החיצון (מ"מ):
טו סָעִיף י באהלים. שאין קבועים במקום א' אלא יושבים כאן זמן מה ואח"כ הולכים למקום אחר (ש"ל רש"י) כ"מ בגמרא אבל אם קבועים במקום א' הוי כעיר:
טז סָעִיף יא ממקו' ישיבתה. פי' מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:
א סָעִיף א אריכא. פירוש שאין רחבה כארכה:
ב סָעִיף ד שנתקצר. או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים. טור:
ג סָעִיף ה בית דירה. אע"פ שאין דרין בה:
ד סָעִיף ו ארבע. ואם אין בה רוחב ד"א אע"פ שארוכה כמה לא מיקרי בית עיין סימן שמ"ה:
ה סָעִיף ו ומערה. הבורגנין שעושין שומרי הגנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיחי גנבי או גשמים ששוטפין אותן. ב"י:
ו סָעִיף ו כעיר. עיין מ"א שכתב שיש כאן ט"ס ע"ש:
ז סָעִיף ז בית א'. אא"כ עומד בתוך ע' לעיר:
ח סָעִיף ט מפתח. פי' מבית החיצון:
ט סָעִיף י באהלים. שאין קבועים במקום אחד אלא יושבין כאן זמן מה ואח"כ הולכים למקום אחר אבל אם קבועים במקום אחד הוי כעיר. מ"א:
י סָעִיף יא ישיבתה. פירוש מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:
א סָעִיף ד (ס"ק ב) מן כו' כל רבועו של קשת. ר"ל דודאי בעיר העשוי כקשת נותנים לה זויות לצד הקשת ומרבעים אותה לריבועו של עולם כמ"ש סעיף ב' ג' אם כן כל אותו ריבוע וכן העיגול של הקשת מהלכים וכן הולכים דרך הבתים עד ראשי הקשת ומשם מודדים להם אלפים אמה כמו הדרין בראשי הקשת אלא הא דאמרי' דאין מודדים לה אלא מן הקשת ר"ל אם רצו ללכת מביתם דרך היתר שכנגדה כל חלל הקשת ולא דרך הבתים: וה"א בגמ' דאי כו' אביאנו בע"ה לקמן:
ב סָעִיף ד (ס"ק ג) מן המקום כו' או לא נשארה כו' דה"א דף נ"ה א"ר הונא עיר העשוי כקשת. אם יש בין שני ראשים פחות מד' אלפים אמה (ופירש"י וז"ל שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת ומודדים לה מן היתר ורואים כאלו היא מלאה בתים) מודדים לה מן היתר ואם לאו מודדים לה מן הקשת פירש"י לכל א' מפתח ביתו. ואמרי' בתר הכי וכמה הוי בין יתר לקשת. רבה ב"ר הונא אמר אלפים אמה וז"ל רש"י אבל יותר מאלפים כיון דכי נפיק מביתו הולך לו תחום שלה מקמי דלמטי ליתר לא משכינן ליה מן היתר) רבא בריה דרבה בר"ה אמר אפי' יותר מאלפים אמה אמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר"ה דאי בעי הדר דרך בתים (וז"ל רש"י דאי בעי הדר אתי למקום היתר דרך הבתים סביב לקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הראשין ומשם יכול להלך לראשו האחר שהרי תחומים נבלעים זה בזה (דהא אין בין שני ראשי הקשת ד' אלפים אמה) כו' עכ"ל וקי"ל כוותיה דרב' בריה דרבה בר"ה. וכ' התו' ד"ה פחות כו' כיון דלדידיה סגי אי רק מובלע מצד אחד נראה דה"ה נמי לדידיה אם אין בין יתר לקשת אלא אלפים. דמודדים מן היתר אפי' יש יותר מד' אלפים בין ב' ראשי הקשת דהא מצי אתי דרך היתר מראש הא' לראש האחר כיון דהיתר מובלע תוך הקשת עכ"ל ר"ל אף דאין יכול לילך מראש קשת א' לחבירו דרך היתר מ"מ מצי לילך למעלה דרך בתים עד אמצע קשת ומשם ילך דרך חלל הקשת עד היתר דהא אין ביניהם שני אלפים. ודין זה הביא רמ"א בהג"ה וא"כ ה"ה הכא אף שיש מן הקשת עד היתר יותר מב' אלפים מ"מ ממקום שנתקצר עד שלא נשאר מן הקשת עד לשם ב' אלפים אף דרוחב היתר שם יותר מד' אלפים אפי' הכי מודדים משם כאלו לא היתה העיר מגיע כ"א עד שם כמ"ש רמ"א דמודדים ממקום שנתקצר שם ואין ברחבו ד' אלפי':
ג סָעִיף ד (ס"ק ד) מן היתר כו' עמ"ש בס"ק י"ב:
ד סָעִיף ו (ס"ק ו) על ד"א כו' אע"פ שארוכ' כמה לא מיקרי בית דבמסכת סוכה דף ג' ת"ר בית שאין בו ד"א על ד"א פטור מן המזוזה כו' ואין מניחי' בו עירוב ואין עושין אותו עיבור כו' ולענין מזוזה דעת הרמב"ם אי הוא אריך וקטן אם יש בו לרבע ד"א על ד"א בתשבורות חייב במזוזה ורב"י בי"ד סי' רפ"ו סתם כוותיה וא"כ ה"ה לדידיה בכל הדברים המוזכרים בבריי' הנ"ל דינ' הכי וכ"כ מ"א בסי' שס"ו סק"ו בשם רלב"ח לענין בית שמניחין בו העירוב דסגי אם יש בו לרבע ד"א על ד"א אך המ"א שם כ' עליו ועיין בי"ד סי' רפ"ו סעיף י"ג כוונתו לחלוק עליו דהש"ך כ' שם דיש להחמיר כדעת הרא"ש דבעינן ד"א על ד"א מרובעים אם כן ה"ה הכא דיש להחמיר דבעינן דוקא מרובע לעשותו עיבור דדיניהם שוה כנ"ל ומה שסיים מ"א ע' סי' שמ"ה הוא ענין אחר דר"ל דשם כ' מ"א רה"ס וכן סוף הסי' דהא דד' טפחי' על ד"ט מוקף מחיצה מקרי רה"י בעי' דוק' שיהי' החלל ד"ט עד"ט בלי עובי המחיצות ודייק שם סוף הסי' מדכתב ואין ביניהם ד"ט כו' דמשמע דהחלל יהי' ד"ט א"כ ה"ה מ"ש ויש בהם ד"א על ד"א משמע ג"כ שיהי' החלל ד"א על ד"א מבלי עובי המחיצות:
ה סָעִיף ו (סק"ח) ומער' כו' מצטרפי' כו' ר"ל אף דהבנין לבד אין בו ד"א על ד"א אלא בצירוף המערה סגי שיהי' רוב כו' זה קאי לתי' א':
ו סָעִיף ו (ס"ק ט) דינם כו' צ"ע דהא כו' ר"ל הא דכתב דדינו כעיר העשויה כקשת ע"כ הכונה שצריך שלא תהיה בין בית לבית יותר מד' אלפים כמו בין ב' ראשי קשת וע"ז הקשה מ"א דהא אם בין קשת ליתר ב' אלפים אפי' יש בין ב' ראשי קשת יותר מד' אלפים אפ"ה מודדים מן היתר וכאן כיון דכל בית משני הבתים הוא תוך ע' אמה ושירים הרי אין בין קשת ליתר כ"א ע' אמה ושירים א"כ אפי' אם יש בין ב' הבתים יותר מד' אלפים אפ"ה ראוי למדוד מן היתר: ונ"ל דכ"ש כו' אם העיר ארוכה יותר מארבע אלפים כצ"ל: וכמ"ש ריש הסעיף ס"ק ב' בשם הרב המאור:
ז סָעִיף ז (ס"ק י"א) בית כו' אא"כ עומד בתוך ע' לעיר דנותנים לו ע' אמה וה"ט דאז לא לאותו בית נותנים אלא דהבית נחשב בכלל העיר א"כ נותנים הע' אמה להעיר:
ח סָעִיף ח (ס"ק יב) מחומותיה בגמ' פריך כו' ? צריך אני להציע דברי הש"ס וה"א בדף נ"ז עמוד ב' מהא דתנן שלשה כפרים המשולשים כזה ? ? רואין כל שאלו מטיל אמצעי ביניהן ר"ל רואין כאלו עומדים בשורה אחת כזה ? ? ?. ולא יהי' בין זה לזה אלא קמ"א ושליש ה"ה כאחת א"ל רבא לאביי כמה יהי' בין חיצון לאמצע א"ל אלפים אמה א"ל הא את אמרת בעיר העשויה כקשת אפי' יש בין קשת ליתר יותר מאלפים א"ל הכי השת' התם איכ' בתים וא"ל אתי דרך בתים אבל הכא ליכ' בתים בין אמצעים לחיצונים וא"ל רבא לאביי כמה יהי' בין חיצון לחיצון א"ל אפי' יותר מד' אלפים רק אי רואים אלו מכניס אמצעי לתוכן ואין בין זה לזה קמ"א ושליש א"ל והאמר רב הונ' עיר העשויה כקשת אם יש בין ב' ראשיה פחות מד' אלפים כו' ואם לאו מודדים מן הקשת א"ל התם ל"ל מלי הכא א"ל מלי. וכתב התוס' וז"ל התם לבני אמצעי קשת אין מודדים להם מן היתר ול"ל מלי בענין זה כאלו בתיהם שבקשת נתונים ביתר דא"כ מפסידים לצד אחר דאי הוי היתר לצד מזרח מפסידים מצד מערב והכי נמי לא אמרינן מלי להיות רואים בני אמצעים כאלו עומדים בין החיצונים למדוד להם משם אלפים ודוקא לחיצונים אמרינן מלי כשבאים בני חיצונה זו לילך דרך חיצונה אחרת שמודדים לכ"א מפתח חברתה וה"נ בני ראש קשת הא' שבאו לילך לצד ראש קשת האח' אמרינן מלי ומודדים להם אלפים מראש קשת האחר אפי' יש בין ב' ראשי הקש' יותר מד' אלפים ובלבד שלא יהי' בין יתר לקשת יותר מאלפים כמו בין אמצעים לחיצון דהכא דלא שרי אלא עד אלפים כו'. ועוד י"ל דהתם ל"ל מלי כיון שהאויר שביתר אינו יכול להחזיק בלי הקשת (דהא עיגול הקשת כשפושטים אותו יותר גדול מהיתר) וה"ה הכא אם הי' האמצעי גדול יותר מן האויר שבין ב' החיצונות דל"ל מלי עכ"ל ובזה מבוארים דברי מ"א ודברי ש"ע דהרב"י פסק כתי' בתר' דתוס' ולכן אפילו לאמצעי מודדים מן החיצונות (אלא דלפ"ז אם האמצעי גדול שאין האויר שבין החיצונות מחזיקו לא אמרינן מלי כמ"ש התוספות וה"ל להרב"י לבארו ואולי שהתוס' כתב שם עוד תי' אחר י"ל דס"ל להרב"י כאותו תי' ע"ש) ורמ"א פסק כתי' קמא ולכי כתב דלאמצעי אין מודדים אלא מחומותיה דלגביה לא אמרינן מלי דא"כ מפסידים מצד אחר: ומ"ש מ"א ואם כן משמע דאם יש בין ב' החיצונות כו' כמו דעיר העשויה כקשת וצ"ע דסתם הטור ר"ל דברי רמ"א נובעים מטור וה"ל לטור לחלק דלפעמים גם לאמצעית מודדים מחיצוני' ואף דבעיר העשוי כקשת י"ל אי בעי אתי' דרך בתים משא"כ הכא דליכ' בתים מ"מ הא חזינן לרבה בר"ה דס"ל אפי' אין בין ב' ראשי הקשת יותר מד' אלפים אפ"ה בעינן שלא יהיה בין הקשת לית' אלפים ע"כ ס"ל דלא אמרינן אי בעי אתי דרך בתים דבעינן שיהי' מובלע משני צדדים אפ"ה אי ליכא בין קשר ליתר אלפים ובין ב' ראשי הקשת ליכא ד' אלפים מודדים מן היתר אף דלגבי עיר כקשת ל"ל מלי א"כ ה"ה בג' כפרים אם אין בין אמצעי לחיצון ב' אלפים ובין ב' החיצונים ליכא ד' אלפים דמובלע מב' צדדים אף לאמצעי דל"ל גבי' מלי כנ"ל ואע"ג דל"ל אתי דרך בתים מ"מ מודדים מו החיצונה כמו בעיר כקשת: בכל ענין. ר"ל אפי' אין בין ב' החיצונים ד' אלפים אך מ"ש מ"א בס"ק ד' דדוקא לחיצונים מודדים מן היתר אבל לא לאמצעים היינו בעלי אמצע הקשת והביא ראיה מהכ' סעיף ח' אמת התוס' כתבו כן כמש"ל. אך כבר כ' מהרש"א שם לפרש דבריהם דהא ע"כ הא דהקשה רבא לאביי דהתי' בכפרים אפי' יש בין ב' החיצונים יותר מד' אלפים מעיר כקשת דבעינן שיהי' בין ב' ראשי קשת פחות מד"א והא לאביי גם בעיר כקשת אם אין בין קשת ליתר אלפים אפי יש בין ב' ראשי קשת יותר מד' אלפים מודדים מן היתר ותי' דהכי פריך דע"כ לא סגי התם אפי' יש בין שני ראשי קשת יותר מד' אלפים כשאין בין קשת ליתר רק אלפים אלא משום דאמרינן אתי דרך בתים חבל אי ליכ' ה"ט אפי' לא היה בין קשת ליתר אלפים אפ"ה צ"ל בין ב' ראשי קשת פחות מד' אלפים וכיון דבכפרי' צ"ל אתי דרך בתים א"כ אפי' אם בין אמצעי לחיצונים אלפים אפ"ה אין ראוי להתיר אלא אם כן אין בין החיצונים ד' אלפים ומשני התם ל"ל מלי ולכן אי לאו דא"ל אתי דרך בתים אפי' אין בין קשת ליתר אלפים מ"מ צ"ל בין ב' ראשי קשת פחות מ" אלפים אבל הכא א"ל מלי וא"כ גם דברי התוס' שכתבו דגם בקשת לבני אמצעי קשת אין מודדים להם מן היתר היינו אי לא ה"א א"ב אתי דרך בתים אלא מטעם דאמרינן מלי דבהכי קיימ' הסוגי' השת' אבל לפי סברת אביי והכי קיי"ל דאמרינן א"ב אתי דרך בתים גם לבני אמצעי קשת מודדין מן היתר אפי' ל"ל לגבייהו מלי ולהכי א"ש שסתם הטור לעיל בסעיף ד' וכבר תפסו האחרונים בזה על המ"א וצ"ע:
ט סָעִיף ט (ס"ק יג) וישתמשו כו' צ"ע אם כו' ר"ל כיון דמה"ט הנחל בכלל העיר כיון דבני העיר משתמשים שם וניח' תשמישתי' ולא בעית' דהאצטב' רחבה ד"א א"כ אף בארץ חלק' בלי אצטב' אי משתמשים שם בני העיר יהי' נחשב בכלל העיר:
י סָעִיף ט (ס"ק יד) מפתח בתיהם. פירוש מבית החיצון דלא תטעה לפרש לכ"א מפתח ביתו כמו ביושבי צריפים בסעיף זה דז"א דהא וודאי כל העיר יש לה קבע וחיבור חוץ מן הנחל:
יא סָעִיף יא (ס"ק טז) ממקום כו' אם אין בחומה בית דירה אבל אם יש בחומה בית דירה מודדים מן החומה היינו דוקא שהחומה עם הבית דירה קרובים לבתי עיר תוך ע' אמה ושירים דעושים אותה עיבור וכדלעיל. ואי נותנים להבתים וכן כשיש בית דירה בחומה יתן בחומה ע' ושירים תליא במחלוקת הרב"י ורמ"א לעיל סעיף ה' דלהרב"י אין נותנין ולרמ"א נותנים:
א סָעִיף ב ס"ב וכן אם היתה. שם מרובעת אין עושין כו' דוקא מרובעת:
ב סָעִיף ד ס"ד כמין גם. רמב"ם וטור ולמדו מקשת כמו שהשווה אותם בברייתא: וי"א. דלא גרע מאילו ניטל אותו של מעלה תוס' ד"ה אם: וכ"ז. ג"כ מטעמא דגמרא הדר אתי דרך כו'. תוס' ד"ה פחות:
ג סָעִיף ה ס"ה כל בית. מתני' נ"ב ב': דירה. נ"ה ב' וכמ"ש תוס' ד"ה נפש: אם היה. נ"ז ב' הנך אטמהתא כו': שהוא צלע. כ"ג ב': וכשמודדין. כחכמים במתני' נ"ז א': וי"א. כר"מ שם שהלכה כדברי המיקל אפי' יחיד נגד רבים כמ"ש מ"ו א' ועוד דרבא ס"ל כוותיה כמ"ש שם ל"ב ב' וע' כ"ז ברא"ש בשם הר"מ וס"ל דמש"ש אצטריך סד"א כו' קמ"ל דבכ"מ הדין כן. וצ"ע דא"כ למה לא פסק ככל יחיד כר"ש בספ"ד אפי' ט"ו אמה וכ"פ הרשב"א שם ובש"מ וגם אין הלשון משמע כן אלא כדעת הרמב"ם דקמ"ל כאן דהלכה כר"י ב"נ וכן כת' הרי"ף וש"פ:
ד סָעִיף ו ס"ו והוא שיהא. ע"ש תוס' ד"ה נפש: ושלש. מתני' וגמ' שם: ויש בהם. כנ"ל: ומעזיבה. ט"ס וליתא בגמ' ולא בכל הפוסקים: ומודדין חוץ. הולך לשיטתו בס"ה: ואם היו. מסקנת התוס' שם ד"ה עיר ועמ"א שמגיה הלשון: אבל שתי. שם וכתי' הגמ':
ה סָעִיף ז ס"ז וכן חומת. נ"ה א': אבל בית. מדאמרינן כ"א א' בתוך ע' אמה ושיריים וכן שם נ"ז ב' בקושיא אמר קמ"א אמה ותיב' אמר ע' אמה ושיריים וכגי' בסוכה עיבור לעיר וכמ"ש בירושל' דסוטה. תוס' ד"ה רב הונא נ"ז א' והרא"ש שם ותוס' בסוכה ג' ב':
ו סָעִיף ח ס"ח מלבד רוחב כו'. צ"ל אחר תיבת פחות שליש: וי"א דאין. כפי' הראשון שבתוס' שם ד"ה התם דוקא אם בין שנים החיצונים ד' אלפים אמה אז אין מודדין כו' וכמש"ש בגמ' דע"ז היתה הקושיא והתי' התם ל"ל כו'. אבל בקשת מודדין אפי' לאמצעית דמ"ש תוס' ורא"ש שם וה"נ בני ראש הקשת כו' כבר כת' רש"א דה"ק דמטעם מלי אסור וצריך לטעמא דהדר דרך בתים דלכאורה י"ל דמאי פריך והאר"ה עיר כו' הא באלפים מותר אפי' בד' אלפים משום דמובלע בחד צד אלא דה"פ דבקשת מובלע בחד צד ש"ד משום דאיכא בתים אבל כאן לא סגי במובלע בחד צד כמו שתי' שם התם כו' וצריך שיהיה מובלע מב' צדדין ותי' התם כו' ורש"ל כ' דתוס' בתי' הראשון ס"ל דהקושיא הוא אליבא דרבר"ה דאל"כ לא פריך גמ' כלום והאמר ר"ה כו' כנ"ל אלא לרבה בר"ה דבעי מובלע מב' צדדין וז"ש בתירוץ השני ועי"ל דהתם כו' דבאמת תי' של הגמ' כ"ה והוא אליבא דרבה בר ר"ה ודבריו נכונים ואע"ג שהוא שלא אליבא דהלכתא כ' הרא"ש משום גמ' דג' כפרים ולאסבורי לפי' דגמרא כתבה ועמ"א ס"ק י"ב ומ"ש מ"א סק"ד לא עיין במהרש"א על תוס' הזה וכמ"ש בתוס' נ"ה א' ד"ה פחות והטור כת' ג"כ לשון אחרון של תוס' הנ"ל לחומרא וכ"כ הרא"ש והשמיטו הרמ"א:
ז סָעִיף י ס"י אם אין להם. דאפילו אם היה רק בית אחד שם מותר כו' שהוקף לדירה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.