א אָסוּר לִתְלוֹת תְּפִלִּין בֵּין בַּבָּתִּים בֵּין בָּרְצוּעוֹת, אֲבָל מֻתָּר לִתְלוֹתָן בְּכִיסָן.
ב בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ, עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיְּנִיחֵם בִּכְלִי תּוֹךְ כְּלִי, וְהוּא שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי מְיֻחָד לָהֶם, שֶׁאִם הוּא מְיֻחָד, אֲפִלּוּ מֵאָה חֲשׁוּבִים כְּא': הַגָּה: וְאִם שְׁנֵיהֶם אֵינָן מְיֻחָדִים לָהֶם, אוֹ שֶׁהַפְּנִימִי אֵינוֹ מְיֻחָד לָהֶם, וְהַחִיצוֹן מְיֻחָד לָהֶם, מֻתָּר. וע"ל סי' ר"מ ס"ו. (בֵּית יוֹסֵף).
ג אֲפִלּוּ הֱנִיחָם בִּכְלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, אָסוּר לַהֲנִיחָם תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו, וְכֵן אָסוּר לַהֲנִיחָם תַּחַת מֵרַאֲשׁוֹתָיו כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ, אֲפִלּוּ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי, וַאֲפִלּוּ אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אֲבָל שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ, אִם אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, מֻתָּר, וְאִם אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ צָרִיךְ כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי.
ד אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁמֵּשׁ, מִקְרֵי אֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
ה לַהֲנִיחָם בַּמִּטָּה כְּנֶגֶד צִדּוֹ, דִּינָן כְּתַחַת מַרְגְּלוֹתָיו.
ו שָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּתְפִלִּין, לֹא יֶאֱחֹז לֹא בַּבָּתִּים וְלֹא בָּרְצוּעָה, עַד שֶׁיִּטֹּל יָדָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן, וְשֶׁמָּא נָגְעוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת.
ז יָשַׁן בָּהֶם וְרָאָה קֶרִי, לֹא יֶאֱחֹז בַּבָּתִּים, אֶלָּא יֶאֱחֹז בָּרְצוּעָה וּמֵסִיר אוֹתָם עַד שֶׁיְּקַנַּח הַקֶּרִי מֵעָלָיו וְיִטֹּל יָדָיו (בֵּית יוֹסֵף).
ח הַנִּכְנָס לִסְעֻדַּת קֶבַע, חוֹלְצָן וּמְנִיחָן עַל הַשֻּׁלְחָן, עַד זְמַן בְּרָכָה, וְחוֹזֵר וּמְנִיחָן. אֲבָל לַאֲכִילַת עֲרַאי אֵין צָרִיךְ לְחָלְצָן:
א סָעִיף א (א) אסור לתלות - על היתד מפני שהוא דרך בזיון:
ב סָעִיף א (ב) בין בבתים - שהבתים תלויות למטה ובין שהרצועות תלויות למטה. ומ"מ באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד אבל אם התפילין תלויין אסור בכל גווני ואין בכלל זה מה שהתש"ר תלוי באויר ומחזיקן ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתן. ויש מניחין הש"ר על הדף וכדומה בשעה שלובשין:
ג סָעִיף א (ג) בכיסן - וס"ת אסור לתלותה בכל גווני אפילו כשהיא באה"ק ותולה האה"ק ועיין בח"א כלל ל"א שכתב דאפילו כשאה"ק מחובר ביתידות לכותל אסור כל שאין תחתיו עומד דבר מה וספרים כגון ספרי תלמוד וכדומה דומה לתפילין. ומ"מ ספרים או סידורי תפלות הקבועים בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלותן בם שהלוחות אין דומות לכיס לפי שהן מחוברות לסידור והרי הן כסידור עצמו. מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלותן בפתח ביהכ"נ. נוהגים העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתיקן וה"ה כשנופל ס"ת אפילו בנרתיקן. ועיין בא"ר שכתב דאפילו תפילין בנרתיקן יתן פרוטה לצדקה:
ד סָעִיף ב (ד) תפילין - וה"ה חומשים או סדורי תפילות או שאר ספרים בין בכתיבה או בדפוס הכל יש בהם קדושה ובעינן כלי תוך כלי ואפילו אם הן כתב משיט"א [היינו שאינה כתיבת סת"ם והוא רק כתב אשורי] וכריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי דהיא מגוף הספר ובעינן עוד שני כיסויין. ועיין ביו"ד בסי' רע"א בט"ז שם סק"ח שכתב כל המיקל בקדושת ספרים הנדפסין עתיד ליתן את הדין דדפוס הוי כמו כתיבה. אך בתשובת חו"י סי' קפ"ז נוטה להקל בזה בשעת הדחק כשאין לו במה לכסות:
ה סָעִיף ב (ה) מטתו - או לעשות צרכיו:
ו סָעִיף ב (ו) עד שיוציאם - בחדר אחר או שמפסיק בפניהם במחיצה גבוה יו"ד טפחים. ועיין לקמן בסי' ר"מ במ"א סקט"ו:
ז סָעִיף ב (ז) בכלי תוך כלי - ל"ד כלים דה"ה שני כיסויין ואם פירש טלית או שאר כיסוי על הכיס של תפילין אע"פ שהכיסוי אין מכסה רק למעלה ומן הצדדין ולא למטה אפ"ה שרי. ועיין בבה"ל. ואותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד גדול הרי גם הכיס הגדול נקרא כליין המיוחד להן וצריך עוד כסוי על גבן אם לא שמכסה בטלית על התפילין בתוך הכיס דאז שרי דהטלית אינו כליין וה"ה אם כיס התפילין מחובר למעלה על הכיס הגדול הרי צד הב' של כיס הגדול אין נקרא כליין ומועיל להן אם הפכן. ועיין בביאור הלכה מה שכתבתי בשם הא"ר. כתב המ"א דה"ה במזוזה הקבועה לפנים בחדר צריך כלי בתוך כלי דהיינו שיכסה אותה בב' כסויין ואחד מהם יהיה עכ"פ אינו מיוחד לה וכדלקמן ואם על המזוזה יש כסוי זכוכית אף שהמזוזה נראית מתוכה אפ"ה נחשבת כסוי אחד ודי בפריסת סודר על המזוזה דהא עתה לא מיתחזיא וכ"כ הדה"ח. אבל לכו"ע לא מהני אם יכסנה עוד בזכוכית מלמעלה אע"ג שמכוסה בשני כסויין דהא המזוזה נראית מתוכן. כתב בחכמת אדם נ"ל דבין במזוזה או שאר ספרים אם עשה מתחלה ב' כלים שיחשב אחד לכלי בתוך כלי כגון שכרך המזוזה בנייר ואח"כ הניחה בתיק שלה מותר כיון שבתחלה כיון לכך. ויתר כל הדינים בזה נבאר לקמן בסימן ר"מ בעזה"י:
ח סָעִיף ב (ח) שאין השני - לאו דוקא וה"ה אם הפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד או ששניהם אינם מיוחדים וכמו שכתוב בהג"ה ואינו אסור כלי בתוך כלי רק אם שניהם מיוחדים אבל אם אחד אינו מיוחד מצטרף עם המיוחד ושרי וההג"ה לא בא רק לפרש דברי המחבר דלא נטעה בלישניה וכלי אחד אפילו אינו מיוחד לא מהני ואסור:
ט סָעִיף ג (ט) כנגד ראשו - שהוא ג"כ דרך בזיון:
י סָעִיף ג (י) מותר - אפילו שלא בכלי כלל רק שמניחן בענין שלא יתגלגלו משם לצדדין כגון שמניחן בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו:
יא סָעִיף ג (יא) בתוך כלי - דהיינו שמניחן בתוך כלי או כיס המיוחד להן תחת הכר דהכר מיקרי כלי שני או שיניחן בלי כלי כלל תחת שני כרין ולא התירו חכמים להניח תפילין תחת מראשותיו כשאשתו עמו אפילו בכלי תוך כלי אלא כדי שישתמרו מן הגנבים והעכברים ולפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרים שם לא יניחם כלל במטה. ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום יוצא מן המטה שהוא גבוה ג"ט או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו מותר להניחן עליו:
יב סָעִיף ד (יב) מקרי וכו' - וט"ז אוסר להיות אשתו עמו במטה עד שיניח התפילין כלי בתוך כלי שמא ישכח וישמש וכן משמע בביאור הגר"א ועיין בא"ר:
יג סָעִיף ה (יג) דינן וכו' - שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן ספסלים שבבהכ"נ שתחת הספסלים יש תיבה להצניע שם טלית ותפילין י"א דאסור לישב על הספסלין ויש מתירין אבל כשיש חלל טפח בהתיבה פנוי מותר ודאי לישב על הספסלין ובעל נפש ראוי לו להחמיר שלא במקום הדחק גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד. ואם קבעו במסמרים לכותל מותר לישב על הספסל:
יד סָעִיף ו (יד) עד שיטול ידיו - ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמש"כ ס"ז:
טו סָעִיף ז (טו) אלא יאחוז וכו' - דבזה לא חיישינן כ"כ שמא נגעו במקום הטינופת ולכך הקילו לאחוז ברצועה ולהסירה כדי שלא להשהות התפילין על עצמו בעוד שהוא מטונף בהקרי:
טז סָעִיף ז (טז) ויטול ידיו - אבל אח"כ מותר להניחן אע"פ שהוא טמא:
יז סָעִיף ח (יז) חולצן - דיש לחוש שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:
יח סָעִיף ח (יח) על השולחן - כדי שיהיו מזומנים לו לחזור ולהניחן בשעת ברכה:
יט סָעִיף ח (יט) אבל וכו' - בספר שולחן שלמה מסתפק דאפשר דזהו דוקא מי שמניחן כל היום אבל לא מי שדרכו להניח בשעת ק"ש ותפלה:
כ סָעִיף ח (כ) עראי - נראה דשיעור אכילת עראי הוא כביצה וכדין סוכה בסימן תרל"ט יע"ש [מטה יהודה]:
א סָעִיף א אסור לתלות. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה אבל אם התפילין תלויות אסור כנ"ל: אסור לתלות ס"ת אפי' בכיס [גמ' חידושי רשב"א] ונ"ל דסדורי' הקבועי' בלוחות שבהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם ול"ד לתפילין דמותר לתלותן בכיסם דהתם הכיס כלי בפ"ע משא"כ כאן שהלוחו' מחוברת לסידור והוי כסידור עצמו וכתב רי"ט מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח ב"הכ (כ"ה):
ב סָעִיף ב בית שיש בו תפילין. ואם פירש טלית על הכיס של תפילין שמונח אף על פי שאין כרוך מלמטה שרי (חי' רשב"א ופסקי רקנ"ט סי' ש"ה וכ"מ בגמ'): כתב בש"ג בשם ריא"ז שהטלית לא מקרי כליין ומיהו נ"ל דאותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד הב' של הכיס גדול לא מקרי כליין: נ"ל אם המזוזה קבוע בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה ועבי"ד סי' רפ"ו ס"ב שכתב שם הט"ז דכיסוי זכוכית לא מהני כמ"ש סי' ע"ה ס"ה וצ"ל דמיירי אפי' פרס סודר ע"ג אסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ול"נ דיש לדון להתיר בפריסת סודר דהא לא מתחזיא רק שחז"ל הצריכו כלי בתוך כלי ודי בזכוכית:
ג סָעִיף ג מותר. נ"ל פשוט דכוונתו דבכלי א' מותר וכ"כ תר"י וכ"כ הרב"י שזהו דעת הרמב"ם והב"ח רצה לפרש דעת הש"ע שכתב מותר היינו בכלי ת"כ וכל מעיין ישפוט בצדק דאינו כן ומ"ש הב"ח שכ"מ בגמרא אדרבא איפכא מסתברא דאי ס"ד שלא כ"ר בעי' כלי בת"כ א"כ הדרא קושית התוס' והרר"י לדוכתי', לישני כגון שהיו מונחים שלא כ"ר אלא ע"כ דלא בעי' כלי בת"כ כמ"ש הרר"י והא דמשני דמפיק ליה למורשא דכובע לבר ה"פ כיון שאין הכר מונח על הכובע לא היה אלא כלי א' דהיינו הכובע שהתפילין מונחין בתוכו:
ד סָעִיף ג כלי בת"כ. נ"ל מדשינה הרב"י לשון הרמב"ם ש"מ דס"ל דא"צ אלא כלי א' והכר מקרי כלי שני וכ"מ בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני ר"ח וכ"כ האגודה: משמע בגמרא דמדינא אסור להניחם מראשותיו אלא שהתירו חכמים כדי לשמרם מהגנבים והעכברים וא"כ אם משתמרי' במקום אחר לא ינחם במט' וכמ"ש סי' מ"ג סס"ז ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר ע"ש בגמ':
ה סָעִיף ו עד שיטול ידיו. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי וכמ"ש ס"ז:
א סָעִיף א אסור לתלות תפילין. נראה דאין בכלל זה מה שתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקם ביד ברצועה ומשימים על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזה בזיון:
ב סָעִיף ב ואם שניהם כו'. בב"י כתוב שבדברי ר"י משמע בזה דלא מהני וז"ל ר"י אבל הניחם בכלי שאינו כליין אפילו י' ככלי א' דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין דדמו ככלי א' אלא אפילו י' שאינן כליין דייני' להו ככלי א' ומיהו אפילו א' לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודייני' ליה ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין ה"ל ככלי בתוך כלי ומותר עכ"ל כ"ה הנוסחא ועפ"ז כב"י דלפ"ז לא מהני ב' כלים שאינן כליין והוא דבר שא"א לאומרו אבל רש"ל הגיה שכצ"ל ל"ת י' שהן כליין דדמי לכת"כ אלא אפילו י' שהן כליין דייני' כו' ול"נ להגיה בדרך זה ל"ת שנים שהן כליין דדמי לכלי א' אלא אפי' י' שהן כליין דייני' להו ככלי א' ע"כ והכוונה שלא נטעה לומר מדאמר אביי תחלה ל"ש אלא שהניחם בכלי שאינו כליין משמע דב' כלים בעינן שאינן כליין ולא מהני כלי א' כליין והב' אינו כליין ועז"א אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו י' כו' לא מבעיא כלי א' שהוא כליין פשיטא דלא מהני בצירוף כלי שאינו כליין אלא אפי' י' הווין ככלי א' וכשם שכלי א' לא מהני בצירוף כלי שאינו כליין ה"נ בעשר' לז"א שאינו כן אלא ה"ק ל"מ ב' שהן כליין דלא מהני אלא אפי' י' שהן כליין לא מהני וע"ז שפיר מסיים ומיהו וכו' נמצא כל אפין שוין דכלי שהוא כליין מצטרף שפיר עם כלי שאינו כליין:
ג סָעִיף ג מותר. פי' אפילו בלא כלי בת"כ וכ"כ בב"י ולכאורה קשה מן הגמ' דאי' שם והיכן מנח להו א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תנא ר' חייא מניחן בכובע [פי' בכיס שלה] תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא לבר [פי' שהתפילין ניכרין בבליטתן בקצה הכיס והוי כמורשא] והקשו התוס' מאי פריך דלמא תחת מראשותיו היינו שלא כ"ר ותי' דא"כ מאי ארי' בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כ"ר עכ"ל וא"כ שעיקר הוכחת המקשן היתה מכח מה דנקט כובע מה מתרץ התרצן ע"ז דמיירי שלא כ"ר א"כ כובע ל"ל אלא ע"כ דאפילו שלא כ"ר צריך כבת"כ וזה סותר פסק הש"ע ע"פ ר"י ונראה אדרבה מפשט זה הוכחה לפסק הש"ע דמדא"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כ"ר ולא נקט כובע שלהם משמע שא"צ רק להניח תפילין עצמה בין כר לכסת דכל שאין אשתו עמו אין חילוק בשלא כ"ר בכלי א' או ב' כלים וכ"ר בכל גווני אסור וע"ז פריך מדלא אשכח היתר אלא שלא כ"ר ש"מ כ"ר בכל גווני אסור והא תנא ר' חייא אפילו כ"ר יש היתר בכלי ת"כ דהיינו כובע ומשני לא כמו שאתה סובר דנקט כובע לגלויי דבעינן כלי ת"כ ולהתיר אפי' כ"ר אלא בהך כובע גלי לן דמיירי שלא כ"ר וכוונתו דהתפילין מונחים בכובע תחת מראשותיו דהיינו שהכובע בקצה שלו ששם התפילין יוצא חוץ מראשותיו כנלע"ד נכון ומו"ח ז"ל פי' דגם להתרצן בעי' כת"כ אפי' שלא כ"ר וק' ממה שהוכחתי מל' ר"י דלא אמר אלא בין כר לכסת משמע בלא כובע דהא הוכחת המקשן היתה מדנקט ר"ח כובע משמע דסתמא איירי בלא כובע:
ד סָעִיף ד ואינו רוצה לשמש. בב"י הוכיח זה מדתניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה ולא תנא אסור להיות אשתו עמו במטה אלא ודאי שאם אינו רוצה לשמש הוי כלא אשתו עמו ותמהתי על פה קדוש דאזיל לקולא בשביל הוכחה קלושה כזו דודאי התנא עיקר האיסור נקט שהוא התשמיש וממילא ידעי' שכל שאשתו עמו ודאי צריך להזהיר שלא יהיה בענין שאסור לו התשמיש דשמא ישכח וישמש וראיה ברורה מתלמוד ערוך ס"פ הישן ת"ר הנכנס לישן ביום כו' רי"א הילדים לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה ומוקי לה אביי בילדים ונשותיהם עמהם שמא יבואו לידי הרגל דבר הרי דחשו לישן בתפילין שמא יבא לידי תשמיש והנה הוא ק"ו לכאן דמה התם שהתפילין עליו ואיכא אימתא דהקב"ה עליו כההיא דר"פ אין עומדין דר' זירא דהוה קא בדח טוב' משום דהוה תפילין עליו ולא היה מסתפי מקלות ראש ואפ"ה חיישי' בזה שמא יבא לידי תשמיש דהיינו שישכח שהתפילין עליו כיון שהתשמיש הוא הורגל בו ק"ו כאן שהתפילין תחת הכר שיש לחוש שמא ישכח בהם ויבא לידי תשמיש וא"ל שאני התם שהתפילין על גופו והוה חמיר טפי ע"כ חיישי' דוקא התם דאדרב' כל כמה שהאיסור קל יש לחוש טפי שיעבור עליו כדאי' רפ"ק דכתובות לענין אבילות דקיל ליה לחתן טפי מנדה ע"כ הצריכו בו שמירה טפי ועוד ראיה מפרק מקום שנהגו לענין י"כ בין שאמרו להדליק בין שלא להדליק נתכוונו משום איסור תשמיש שמא יתאוה לתשמיש וע"כ לא חיישי' למזיד דא"כ בכל אשה נדה ניחוש כן אלא ודאי דחיישי' שמא יתאוה וישכח שהיום י"כ ה"ה הכא דחיישי' שמא ישכח שיש תפילין במטתו וכן יש ללמוד מדברי סמ"ג שכ' ואם הניחם בכלי ת"כ מותר בין כר לכסת כו' אפי' אשתו עמו במטה עכ"ל. משמע במקום האסור אסור אם אשתו עמו במטה אף שאין בדעתו לשמש ועוד ראיה ממ"ש לקמן בש"ע סי' מ"ד ולא היתה עמו אשה כו' ע"כ נלע"ד דראוי לאסור בזה אפילו באינו רוצה לשמש מטעם שאמרנו ואע"פ שאיני כדאי לחלוק על רבינו הש"ע מ"מ נראה ברור כמ"ש:
א סָעִיף א תפילין. אבל באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות לית לן בה אבל אם התפילין תלויות אסור מ"א וט"ז כתב דאין בכלל זה מה שהתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקים ביד ברצועות ומשימם על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזיון ע"ש:
ב סָעִיף א בכיסן. אבל ס"ת אסור לתלות אפי' בכיס חידושי הרשב"א. הסידורים שקבועים בהם שלשלת של כסף אסור לתלות בהם. מ"א. ומותר לכתוב פסוקים בנייר לתלותן בבה"כ כנה"ג בשם מהרי"ט. נוהגים להתענות מי שנופלים לו תפילין וה"ה כשנפל ס"ת ובתשו' משפטי שמואל סי' י"ב תמצא סמך למנהג וכ' המ"א בסי' מ"ד ס"ק ה' נ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפי' בנרתיקן ע"ש. ועיין כנה"ג וספר שמות בארץ בקונטרס כפות תמרים דף י"ג:
ג סָעִיף ב תפילין. ואם פירס טלית על הכיס של תפילין אע"פ שאין כרוך מלמטה שרי שהטלית לא מיקרי כליין מיהו אותן המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול גם הכיס גדול מקרי כליין וצריך עוד כלי על גביו ומיהו אם כיס התפילין מחובר למעלה על כיס הטלית הצד השני של הכיס גדול לא מיקרי כליין מ"א ותשובת מהריט"ץ סי' קל"א כתב הכיס שאנו מניחין טלית והתפילין מיקרי כלי שאין כליין ומותר לשמש מטתו והיינו דוקא כשלא הכין הכיס אלא לטלית ואח"כ הניח תפילין אז מותר אבל אם מתחלה הכין הכיס לטלית ותפילין אסור דמקרי כליין ע"ש. אם כורך הכיס במטפחת בשעת הדחק מקרי גם המטפחת כלי אחר מהריט"ץ שם. אם המזוזה בפנים בחדר צריך גם כן כלי בתוך כלי ואם יש זכוכית על השם די בפריסת סודר עליה מ"א וט"ז בי"ד סי' רפ"ו כתב דבכיסוי זכוכית לא מהני עיין שם משמע דמיירי אפילו פרס סדור ע"ג דאסור דבכלי אחד פשיטא דאסור ומ"א חולק עליו:
ד סָעִיף ב להם. ר"ל דהכלי בתוך כלי לא בעינן שיהא שניהם כלים שאינם מיוחדים רק אחד מהם והכלי שהוא מיוחד מצטרף עם הכלי שאינו מיוחד והרב רמ"א לא בא רק לפרש דברי המחבר ב"י דלא תימא דאם תרוייהו אינם מיוחדים להם או שהפנימי אינו מיוחד והחיצון מיוחד יהא אסור הואיל ונקט המחבר בלישנא והוא שאין השני מיוחד להם קמ"ל דמותר אבל כלי אחד אפי' אינו מיוחד לא מהני ואסור:
ה סָעִיף ג מותר. פי' אפי' בלא כלי בתוך כלי רק דבכלי אחד מותר. מ"א ט"ז דלא כב"ח ע"ש וביד אהרן:
ו סָעִיף ג כלי. וא"צ אלא כלי אחד והכר מיקרי כלי שני. עיין מ"א וט"ז:
ז סָעִיף ד עמו. וט"ז חולק ואוסר דשמא יבא לידי תשמיש ע"ש והיד אהרן סותר הראיות של ט"ז ע"ש:
ח סָעִיף ה צדו. אם משתמרים במקום אחר לא יניחם במטה כלל ומיהו אם יש למעלה מראשותיו מקום גבוה ג"ט או נמוך ג' מותר. ש"ס מ"א:
ט סָעִיף ו ידיו. ואח"כ יחלצם עד שיקנח הקרי כמ"ש ס"ז:
א סָעִיף א (ס"ק א) אסור כו' אבל באקראי כו' אבל אם התפילין תלויות אסור ר"ל אפי' באקראי ובט"ז ס"ק א' כ' דבשעה שמניח תפילין של ראש שאוחז התפילין ברצועות והבית תלוי באויר עד שמניחו על הראש נ"ל בה כי זהו צורך הנחתן ואפשר גם מ"א מודה להט"ז. וכ' רי"ט מותר לכתוב פסוקים בנייר ולתלות בפתח בה"כ. קיצר בדברים ענייתי שם חלק ב' סי' ג' שאלוהו על המנהג שנהגו ביה"כ כותבים על הנייר איזה פסוקים לעורר את העם לשוב אל ה' כגון פסוק כי ביום הזה יכפר עליכם או פסוק שמע ישראל כו' ותולין אותו למעלה מן התיבה או בפתחי בה"כ והשיב משום איסור תליית הפסוקים אין חשש שאין זה דומה לתליית תפילין שיש בהם משום בזיון משא"כ אותן פסוקים שמתחל' ע"ד כן נכתבו לתלותן שיסתכלו הרואים כלפי מעלה ויכוונו לבם למקום אין בהם משום בזיון אבל תפילין דנעשו להניחן על הראש ויד ולא לתלותן איכא בזיון בתלייה. אך מטעם אחר אתו עלה לאסור משום דאין כותבים מגילה לתינוק להתלמד בה וכמ"ש בי"ד סי' רפ"ג ואפי' להרי"ף דמקיל היינו משום עת לעשות הפרו תורתך כי א"א לכ"ע לכתוב כל התור' משא"כ בפסוקי' הנ"ל וכ"כ הט"ז בי"ד סי' רפ"ג ס"ק מ' וקורא תגר על הכותבי' פסוקי' על הכותל לסי' טוב ע"ש אבל מ"מ נ"מ מתשו' מהרי"ק הנ"ל אם אינו כותב רק שלש' תיבות בשטה א' דשרי משום איסור אין כותבי' מגלה כו' כדאיתא בי"ד שם מותר לתלותן גם אם כותב על כותל בה"כ דברים הכתובים בסדורי תפל' כגון י"ד מדות של רחמים או פסוקי ויהי בנסוע הארון כו' ל"ל בה. דכמו שמותר לכתבן בסדורי תפלה משום עת לעשות דסמכי' על דעת הרי"ף ה"ה דשרי לכתבן על הכותל דמ"ש כותל ומ"ש סידור תפלה אידי ואידי מגלה הן וכן המנהג:
ב סָעִיף ב (סק"ב) בית כו' אע"פ שאין כרוך למטה שרי כו' וכ"מ בגמ' דף כ"ה ע"א אמר רבא גלימא אקמטרא (היינו תיבה) ככלי תוך כלי דמי וכיון שאמר אקמטרא משמע דהגלימא אינה פרוסה כ"א ע"ג קמטרא ולא תחתי' ואע"פ כן שרי: כ' בש"ג כו' גם הכיס גדול מקרי כליין כו' ואם הטלית תוך הכיס גדול ומניח הטלית למעלה מן התפילין כבר כ' דשרי דהא הטלית נ"מ כליין ואע"פ שאין הטלית רק למעלה ולא תחת התפילין ל"ל בה כנ"ל: כמ"ש סי' ע"ה דאע"ג דהיכא דאיכא צואה בעששית (היינו זכוכית) מותר לקרות ק"ש כנגדו אבל ערוה בעששית אסור לקר' כנגדה דערוה בראי' תליא רחמנא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא נראה מתוך הזכוכית ודע דמ"ש רמ"א בס"ב בהג"ה או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד דמותר כ' בס' א"ר בשם הרב"י ול"ח דכ"ש איפכא כשהפנימי מיוחד וחיצון אינו מיוחד:
ג סָעִיף ג (ס"ק ג) מותר כו' נדפס מצויין בטעות על סעיף ב' וקאי עמ"ש סעיף ג' אם אין אשתו עמו מותר כו': והב"ח ר"ל כו' היינו בכלי תוך כלי וקאי על מ"ש דכנגד ראשו אפי' כלי תוך כלי אסור עז"כ אבל שלא כנגד כו' מותר והיינו בלי תוך כלי וקאי על מ"ש תחלה מ"ש בש"ע אח"ז ואם אשתו עמו צריך כלי תוך כלי הא אפי' אין אשתו עמו צריך כלי תוך כלי מפרש הב"ח דר"ל אם אשתו עמו צריך כלי תוך כלי אפי' אין התפילין במטה שישן רק תוך החדר שישן שם מ"מ כיון דאשתו עמו צריך כלי תוך כלי. ומ"ש הב"ח שכ"מ בגמרא דאמרי' בברכות דף כ"ד ע"א והיכי מנח להו (ר"ל אם התפילין מראשותיו) א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא דכובע לבר (כובע היא כיס תפילין ומורשא הוא קצהו ששם התפילין) והקשו התוס' והרר"י דמאי פריך מדתני ר"ח תחת מראשותיו דלמא ר"ח ר"ל תחת מראשותיו אבל לא כנגד ראשו כדאמר ר"י ותי' התו' והרר"י דא"כ שהם שלא כנגד ראשו למה הצריכו ר"ח ליתנן בכובע אלא ע"כ דמונחים תחת מראשותיו והבין הב"ח דמאי דמשני דאפיק למורשא דכובע לבר ואעפ"כ מונחים בין כר לכסת אלא שהתפילין לצד חוץ וקשיא ליה דאכתי קשיא ל"ל כובע כיון דאפיק למורשא כו' א"כ אינן תחת ראשו אע"כ אפי' אינן כנגד ראשו כיון דהם מראשותיו בעינן כלי תוך כלי: אדרבא איפכא מסתברא כו' כגון כו' שלא כנגד ראשו ולא הוצרך לו' דאפיק למורשא כו': ה"פ כיון שאין הכר כו' דלא כמו שהבין הב"ח אלא לבר ר"ל חוץ מן הכר וכסת ואין הכר מכסה התפילין ולכך בעי' כובע שיהי' עכ"פ כלי א' ובהכי סגי ולא בעינן כלי תוך כלי כיון שאינן תחת ראשו:
ד סָעִיף ג (ס"ק ד') כלי כו' מדשינה כו' דז"ל הרמב"ם פ"ד מהל' תפילין ואם הניחן בכלי תוך כלי מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת עכ"ל: וכ' הרב"י דמזה משמע דאין הכר נחשב לכלי: וכ"מ בתוס' דף כ"ד סוף ד"ה והתני כו' דלאחר שכתבו תי' לקושייתם דלמא מיירי שלא כנגד ראשו דא"כ כובע ל"ל כנ"ל. כתבו וז"ל ומ"מ קשיא לישני דמיירי שלא כנגד ראשו ומיירי באשתו עמו דבעי כלי תוך כלי ולכך בעי' כובע וצ"ע עכ"ל וא"א דהכר לא נחשב כלי מאי מהני כובע אכתי לא הוי רק כלי אחד אלא ודאי דס"ל להתוס' דהכר חשיב כלי וה"ה דמ"א הוי מצי להביא ראיה מתחלת דברי התוס' שכתבו א"א דמיירי שלא כנגד ראשו א"כ כובע ל"ל הא עכ"פ כלי א' בעינן וא"א דכר לא נחשב כלי הא איצטריך לכובע אלא ודאי דס"ל דכר מחשב כלי אלא דמשם אין ראיה דכרים נחשב כלי היכי דבעי' כלי ת"כ דהא כלי המיוחד לו אע"ג דהיכי דסגי בכלי א' מיקרי כלי מ"מ היכי דבעינן כלי ת"כ אם שניהם מיוחדים לא מיקרי כלי ת"כ לכך ניחא למ"א להביא ראיה מסוף דברי תוס' דמבואר דאפי' לגבי כלי ת"כ מיקרי הכר כלי:
א סָעִיף א ס"א אסור כו'. כשינויא בתרא רי"ף וכל הפוסקים:
ב סָעִיף ב ס"ב והוא כו' ואם כו'. רש"י שם ד"ה אפי' כו' דלא כהר"י. ב"י ועט"ז:
ג סָעִיף ג ס"ג אפי' להניח כו'. מדקא"ל אפי' אשתו עמו ול"ק אפילו תחת מרגלותיו דהא ע"כ בכלי תוך כלי באשתו עמו: אפי' בכלי כו' ואפי'. עתוס' שם כ"ד א' ד"ה והא כו' ואומר הרב כו' וכ"כ הר"י וע"כ דבאין אשתו עמו וכמו שמקשה תוס' ומ"מ כו' ומזה דייק נמי דבאין אשתו עמו ושלא כנגד ראשו א"צ כת"כ וז"ש אבל כו' ואם כו' ור"ל שהכר הוא כלי שני כמ"ש בתוס' שם ומ"מ כו' דלא כהרמב"ם:
ד סָעִיף ד ס"ד אשתו עמו כו'. עט"ז:
ה סָעִיף ה ס"ה להניחם כו'. ז"ל שם להניחם כו' נראה דאזלינן לחומרא שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן:
ו סָעִיף ו ס"ו ושמא כו'. רש"י:
ז סָעִיף ז ס"ז עד כו'. רש"י וכמש"ש דבעל קרי מותר בתפילין:
ח סָעִיף ח ס"ח אבל כו'. כ"מ בגמ' דקאמר קבע וערש"י שם ובירושלמי פ"ב ר"ז בשם ר' אבא אוכל בהן אכילת עראי ואין אוכל בהן אכילת קבע:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.