Shulchan Aruch, Orach Chayim 41 — שולחן ערוך, אורח חיים מא
א הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹ, חוֹלֵץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁיָּסִיר הַמַּשּׂאוֹי, וַאֲפִלּוּ מִטְפַּחַת אָסוּר לְהָנִיחַ עַל הָרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין, אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן בְּרֹאשׁוֹ, כְּגוֹן כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת מֻתָּר: הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָכֵי אִם הוּא מַשּׂאוֹי כָּבֵד ד' קַבִּין וְהַתְּפִלִּין נִדְחָקוֹת צָרִיךְ לַהֲסִירָן (בֵּית יוֹסֵף):
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Carrying a load on the head while wearing tefillin, and what may rest on the tefillin shel rosh (head).
seif 1 The Mechaber writes that a person carrying a load on his head removes the tefillin shel rosh until he takes the load off. He forbids placing even a mitpachat (a cloth or scarf) on a head that has tefillin on it. He follows Rav Shila in the Gemara in Bava Metzia, whose words Abaye explains, as the Gra notes, and the Rambam rules the same way. The Mishnah Berurah explains that this refers to wearing tefillin through the day, not to the time of Kriyat Shema and Tefillah.
The Mechaber permits something normally worn on the head, such as a hat or a mitznefet (a turban). The Gra brings proof from the mitznefet of the Kohen Gadol and from King David's crown, which the Gemara discusses in Zevachim and Avodah Zarah. The Mishnah Berurah explains that a hat is clothing. So it is no disgrace to the tefillin even when it rests on them. Citing the Chayei Adam, he adds that one wearing a large hat should make sure its weight does not move the tefillin from their proper place. The Aruch HaShulchan writes that this is our practice, and that a turban even helps hold the tefillin shel rosh in place.
The Rema adds that even so, the tefillin must be removed when the load is heavy, four kabin, and the tefillin are pressed (nidchakot). The Magen Avraham and the Mishnah Berurah give four kabin as twenty-five units of the weight used for silver in Prague. The Taz and the Aruch HaShulchan read the Rema as setting the four-kabin measure for something normally carried on the head. Something not normally carried there is forbidden even when light. Both find this reading forced: the Taz because the baraita speaks of carrying a load, and something normally worn on the head, such as a hat or turban, is not called a load; the Aruch HaShulchan because nothing weighing four kabin is normally worn on the head. The Taz holds instead that everything depends on whether the tefillin are pressed. If they are pressed, the load is forbidden even under four kabin. Above four kabin, they are surely pressed. He explains that "pressed" does not mean the tefillin have moved from their place, which is forbidden even with a light load. It means they stay in place but are squeezed and cramped by the weight. In his view, something normally worn on the head does not forbid even when it presses, since the tefillin stay in place. The Mishnah Berurah, citing the Pri Megadim, explains "pressed" as the Taz does, and notes that the Bach is lenient on this point for a turban or hat. The Magen Avraham cites the Darchei Moshe: where people commonly carry loads on their heads, a load counts as something normally worn there and is permitted. He leaves this needing further study. The Aruch HaShulchan concludes that at home even a mitpachat is forbidden, since nothing forces the person to wear it, and this is Rav Shila's case. One traveling on the road may carry up to four kabin, and only manure is forbidden, because it disgraces the tefillin.
The Mishnah Berurah adds several cases, mostly citing the Pri Megadim. If the load can be moved aside, off the place of the tefillin, the Pri Megadim implies it is permitted. With four kabin, the Mishnah Berurah leans to being strict even so. Carrying manure on the head is forbidden even when the amount is small and it rests to the side. The exception is when he removes the tefillin shel rosh, even while wearing the tefillin shel yad (arm). A load carried on the arm over the tefillin shel yad needs their removal only at four kabin. Below that the tefillin are presumably covered, so there is no disgrace, and they are presumably not pressed. Carrying manure on the arm may be a disgrace even when the tefillin are covered by clothing.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/41 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) הנושא משאוי - זה מיירי בכל היום לא בשעת ק"ש ותפלה. ועיין לקמן סימן צ"ז ס"ה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) על ראשו - ואם הוא נושא משאוי על ידו במקום תפילין דמסתמא מכוסין הן וליכא גנאי אין צריך לחלוץ כ"א בשיש בהמשא ארבעה קבין דאז מסתמא התפילין רוצצות עי"ז [פמ"ג ע"ש עוד]: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) חולץ תש"ר - ואם יכול לסלק המשאוי לצדדין שלא במקום התפילין משמע מפמ"ג דמותר מ"מ אם יש בהם משא ד' קבין נראה שיש להחמיר אף בכה"ג עיין ב"י ולהוציא זבל על ראשו אפילו מעט ואפילו לצדדין אסור דבכל גווני הוי בזה בזיון לתפילין שעל ראשו אם לא כשמסלק אז התש"ר מעליו שרי אף דנושא השל יד. ואם ירצה להוציא זבל על היד אפשר דאפילו אם התפילין הם מכוסים בבגדיו איכא בזה בזיון להתפילין שעליו [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) מותר - אף דהוא מונח על התפילין אין בזה בזיון לתפילין כיון שהוא דרך מלבוש אך אם הכובע גדולה יזהר שכובד הכובע לא יסיר את התפילין ממקום הראוי להן [מח"א]: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) ד' קבין - הם כ"ה לטראות ששוקלין בו הכסף בפראג [ל"ח]: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) נדחקות - אין פי' שהתפילין זזין ממקומן לגמרי ואין מונחין כדין דבזה פשיטא שאסור ואפי' אם משאן קל אלא ר"ל שמונחין במקומן בדוחק מחמת המשוי שמונח עליהם ומקצר את מקומם והב"ח מיקל בענין זה במצנפת וכובע [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א כתב ד"מ כל מקום שדרכן להוציא משאוי על ראשן שרי דהוי כדבר שדרכו ליתן בראשו ע"ש וצ"ע: ד' קבין. כ' בל"ח דד' קבין הן כ"ה זקוקים ששוקלים בו הכסף בפראג: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א עמ״א לכאורה הלשון דחוק שהרי הר״ב אומר כן כאן בהג״ה ליישב דברייתא עם רבי שילא לא פליגי והנושא משאוי במקום שדרכן בכך. שוב ראיתי שדבריו בנוין על אדני פז וקו האמתי דמדלא כתב וי״א (עמ״ש בט״ז) ש״מ דהר״ב לא בא להשוותן. אלא דהגיה דדבר שדרכו בכך שרי ע״ז כתב ד״ק רציצה הוי ואפי׳ דרכן בכך אסור ולא היה להר״מ ולהמחבר להשמיט זה. דנהי דר״ש חולק לחומרא באין דרך ליתן אבל בדרך ליתן מודה ר״ש ד״ק אסור וברייתא דנושא משאוי היתרא אתא לומר דפחות מד״ק שרי דלא כר״ש ובד״מ בא להשוותן ופירש מקום שדרכן להוציא משוי בראשו הוי כמצנפת וזה צ״ע לדינא. ומה שנרשם בהג״ה ב״י א״י מה הוא ובב״י אין זכר למו רק הם ד״ע ונלקח׳ קצת מד״מ וכדבתיבנא. ויראה דברייתא בכל היום מיירי לא בק״ש ובתפלה ואין להאריך. ועיין צ״ז ס״ה: ד׳ קבין עמ״א. ועב״ח מיקל במצנפת אע״פ שהוא כבר ד״ק אפ״ה כל שדרכו בכך שרי ועמ״ש בסמוך ומיהו ודאי רציצה שדוחקת התפילין ממקומן ודאי אסור כמ״ש בט״ז אלא הך רציצה שמונחין במקומן בדוחק: מה שפסק המחבר כר״מ נגד רי״ף ורא״ש י״ל שאין ברור כי הם העתיקו הכל וסמכו דהלכה כר״ש דאביי כוותיה עב״י. עט״ז הקשה ב׳ תנאים ל״ל ולמ״ש רש״י שם א׳ דאי ד״ק לחוד ה״א אפי׳ במן הצד אמר רוצצת ורוצצת לחוד ודאי לא סגי ומפרש שיעורא בהו ד״ק היה רציצה: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א הנושא משאוי כו'. בגמרא הכי איתא תנא היה נושא משא על ראשו אם תפליו רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משא אמרו בשל ד' קבין תנא ר' חייא המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו ה"ז לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו מפני שהוא נוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרו על זרועו במקום תפילין משום רבי שילא אמרו אפי' מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין ומשמע שר' שילא חולק על ברייתא דבעי דוקא ד' קבין ומ"ה פסק הרמב"ם ובש"ע דבכל גווני אסור אלא שהרי"ף והרא"ש והטור פסקו הך ברייתא וגם דרבי שילא והוא תימא וע"כ פי' ב"י בשם מהרי"א דרישא מיירי בדיעבד ור' שילא מיירי שרוצה עכשיו לכתחלה להניח משא וק' ע"ז א"כ היה לו לטור לכתוב אבל לכתחלה לא יניח אפי' מטפחת כו' וב"י עצמו תי' דרישא מיירי שכבר יש המשא על ראשו ורוצה להניח תפילין אח"כ ור"ש מיירי שכבר הניח תפילין ואח"כ רוצה לישא משא וע"ז קשה הא אמר ברישא ותפילין בראשו משמע שכבר ישנן בראשו והיה לו לומר ורוצה להניח תפילין. ובשם מהריא"ס פי' דרישא מיירי שאין המשא כלל על ראשו אלא מאחוריו אלא שהחבל שהמשא תלוי בו הוא על ראשו והחבל חוצץ את התפילין ור"ש מיירי שהמשא על ראשו וזה דוחק מאד ורמ"א בהג"ה כאן משמע שמפרש דרישא מיירי בדבר שדרכו להניח על הראש ובזה שיעורו ד' קבין ור"ש מיירי באין דרכו להניח על הראש ובזה אסור אפי' בדבר מועט וזהו ג"כ דוחק דהא תנא נושא משא ודבר שדרכו על הראש כגון כובע או מצנפת אין זה קרוי משא והנלע"ד דלהכי תנא ברישא ב' דברים הא' אם תפילין רוצצות והשני כשיעור ד' קבין דודאי ברוצצות לחוד תליא מלתא דכל שרוצצת התפילין אסור אפילו אם הוא פחות מד' קבין אלא שאם הוא יותר מד' קבין לא אזלינן בתר רוצצת דאז ודאי הם רוצצת והאי רוצצת שפי' נדחקות פשוט שאין פי' שהתפילין זזו ממקומן לגמרי דבזה פשיטא שאסור אלא פי' שהתפילין עומדים על מקומם בדוחק מחמת המשוי שמונח עליהם ומקצר את מקומם וע"כ א"ר שילא ע"ז דאפילו מטפחת שלהן נחשב כמשוי ופוסל אם רוצץ ודוחק את התפילין אבל דבר שדרכו להניח שם אינו אוסר אע"פ שרוצץ ודוחק את התפילין דהא עכ"פ נשארו במקומן אלא שאינן בריוח כנלע"ד נכון: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א הנושא עט״ז בגמרא בבא מציעא ק״ה יע״ש ועב״י וב״ח הסכים כט״ז בזה דכל שרוצץ אפילו בפחות מד׳ קבין אלא בסתמא ד״ק רציצה הוי ופחות לא והטור שכתב ד״ק אם רוצצות ואם לאו היינו שאין מניחין על התפילין אלא מן הצד. ומ״מ פירש הב״ח דברי הטור בע״א דסתמא כתב מטפחת אסור ולא פירש דוקא אם רוצצות והמחבר פסק כר״מ ז״ל פ״ד מתפילין הכ״ג דסובר ר׳ שילא חולק ואפי׳ מטפחת אסור (וסובר ריבעא דריבעא כלומר דבר מועט ואין שיעור כלל) והר״ב בהג״ה חולק ואמר דתרוייהו הלכתא כי משוי איירי במקום שדרכן להוציא בראשו בעינן ד״ק ודבר שאין דרכו אפי׳ כ״ש אסור עד״מ הביאו המ״א וא״ש. ומה שלא כתב וי״א הואיל ואין מפורש בהמחבר שחולק ואמנם קשיא לי אמאי השמיטו הר״מ והמחבר הא דר״ח המוציא זבל על ראשו אפי׳ שאין מונח כלל על מקום תפילין אלא לצדדין אסור משום גנאי וביזיון והטור הביאו. ודע דמשוי על ראש״ו הוא ל״ד דד״ק אף בשל יד נמי אסור דרוצצות אלא בפחות מד״ק להמחבר דטעם משום גנאי בזה בשל יד מכוסים שרי וכאמור ולהוציא זבל בראשו ואין עליו כ״א תפילין של יד פשיטא דשרי עב״ח ע׳ אבל להוציא זבל על היד אפשר אף שהם מכוסים בבגדיו איכא בזיון תפילין עב״ח. כתב א״ר בשם ס״ח סי׳ תע״ו דאין להניח משא בין אצילי ידיו דמפסיק בין תפילין ללב אבל בגדיו לא הוי הפסק בזה עמ״ש במ״א בזה בע״א וכאן אין להאריך: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ד' קבין. והוא כ"ה זקוקים כסף משקל פראג ל"ח. מ"א: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א הנושא כו'. ב"מ ק"ה ב' כר' שילא דאביי מפ' למלתיה הרמב"ם והר"י: אבל דבר כו'. ע"ל סי' ח' ס"ב ומצנפת כ"ג ועטרת דוד יוכיח כמ"ש בזבחים ובע"ז: ואפ"ה כו'. כן תירץ בד"מ קושית הר"י שהקשה על הרי"ף וכן הרא"ש וטור שהביאו גם לדר' ינאי ור' חייא וגם דרבי שילא ותי' דר' ינאי בכה"ג מיירי: נדחקות. שם רוצצות: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)