א אָסוּר לְשַׁנּוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לַעֲשׂוֹתָן שֶׁל יָד, וַאֲפִלּוּ לִקַּח רְצוּעָה מֵהֶם וְלִתֵּן בְּשֶׁל יָד אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, וְשֶׁל רֹאשׁ קְדֻשָּׁתוֹ חֲמוּרָה, שֶׁרֻבּוֹ שֶׁל שַׁדַּי בְּשֶׁל רֹאשׁ, אֲבָל מִשֶּׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ מֻתָּר לְשַׁנּוֹת, וְאִם הָיוּ חֲדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא הֱנִיחָם, מֻתָּר לְשַׁנּוֹת אֲפִלּוּ מִשֶּׁל רֹאשׁ לְשֶׁל יָד, (שֶׁטּוֹלֶה) [שֶׁתּוֹלֶה] עֲלֵיהֶם מִכְסֵה עוֹר אַחֵר, וְנִרְאִים כְּבַיִת אֶחָד.
ב אִם הִתְנָה עֲלֵיהֶם מִתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ לְבָשָׁן אָדָם, יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָן, אֲפִלּוּ מִשֶּׁל רֹאשׁ לְשֶׁל יָד.
ג סוּדַר דְּאַזְמְנֵהּ לְמֵצַר בֵּיהּ תְּפִלִּין לְעוֹלָם, וְצַר בֵּיהּ תְּפִלִּין חַד זִמְנָא, אָסוּר לְמֵצַר בֵּיהּ זוּזֵי: הַגָּה: וְאִם הִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּה בְּכָל עִנְיָן שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם ומהרי"א) וּקְלָף הַמְעֻבָּד לְשֵׁם תְּפִלִּין אָסוּר לִכְתֹּב עָלָיו דִּבְרֵי חֹל, דְּהַזְמָנָה כִּי הַאי גַּוְנָא לְגוּף הַקְּדֻשָּׁה מִלְּתָא הִיא (רַ"ן ס"פ נִגְמַר הַדִּין) אַזְמְנֵהּ וְלֹא צַר בֵּיהּ, אוֹ צַר בֵּיהּ וְלֹא אַזְמְנֵהּ, שָׁרֵי לְמֵצַר בֵּיהּ זוּזֵי:
א סָעִיף א (א) יד - אפי' אין לו ש"י ויש לו ב' של ראש:
ב סָעִיף א (ב) רצועה - ופשוט דה"ה נרתק המיוחד לשל ראש דגם הוא בכלל תשמיש קדושה כמו רצועה [כדאיתא מגילה כ"ו ע"ב] וכן מוכח בביאור הגר"א וכ"כ המ"א לעיל בסוף סימן כ"ח:
ג סָעִיף א (ג) מהם - כתב המ"א דאם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור להפוך ראש האחר למעלה [במקום שהוא חזק] ולעשות בו הקשר ש"י והחתיכה שהיה בו הקשר יקשור עתה לזו למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיוד ועתה יעשה בו כריכות האצבעות אלא אותה החתיכה צריכה גניזה ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כריכות כ"כ סביב היד. וכן בשל ראש אם נפסק מה שמקיף הראש אסור להפוך מה שבתוך הקשר שיהיה חוץ לקשר מטעם הנ"ל. אמנם אם נפסקה הרצועה ש"ר מבחוץ להקשר ורוצה למשכה ולהורידה למטה כדי שיהיה הרצועה שלימה בהשיעור המבואר למעלה בסימן ל"ג י"א דיכול להורידה אע"פ שמוריד קצת מקדושתה שהרי מקום הקשר יהיה תלוי למטה אין זה הורדה דעכ"פ באותה חתיכה יהיה הקשר. וי"א דג"ז אינו נכון דעכ"פ איכא קצת הורדת קדושה. ולפי דבריהם ה"ה בש"י אם נפסקה הרצועה של יד סמוך להקשר אפי' אם לא ירצה לקשור למטה החתיכה שנפסקה אעפ"כ לא יהפוך תחתית הרצועה למעלה לעשות בו הקשר דבזה מוריד העליונית של הרצועה קצת מקדושתה שהיתה מתחלה קרובה אל הקשר ע"כ יש להחמיר שלא להפוך כ"א בשעת הדחק שאין לו רצועה אחרת ובמקום שנפסק הוא רך וחלוש שאינו ראוי לעשות ממנו הקשירה בזרוע שיהא קרוב ליפסק אז יש להפוך. ועיין בביאור הלכה:
ד סָעִיף א (ד) בשל ראש - דשם הוא השין והדלית משא"כ בש"י דאין בו רק הקשר של יוד:
ה סָעִיף א (ה) מותר - היינו שיעשה לה ארבעה בתים ויכניס כל פרשה בבית שלה וה"ה דמותר ליקח הפרשיות ורצועות משל יד לשל ראש:
ו סָעִיף א (ו) לא הניחם - על ראשו אע"פ שזימנם והכינם לצורך הראש הזמנה לאו מלתא היא:
ז סָעִיף א (ז) כבית אחד - ואף שהם כתובים על ד' קלפים ונתונים בד' בתים מבפנים אין בכך כלום בדיעבד וכמש"כ בסימן ל"ב סמ"ז עי"ש ועיין בבה"ל:
ח סָעִיף ב (ח) מתחלה - בעת עשיית הש"ר אפילו אם לא התנה רק אם יצטרך לעשות ממנו של יד שיעשה מהני התנאי וכ"ש אם הוא אומר שאינו עושה ש"ר אלא לפי שעה דמהני:
ט סָעִיף ג (ט) סודר - וה"ה אם עשה כיס מחדש לצורך תפילין ג"כ אין אסור להשתמש ביה חול עד דצר ביה דהזמנה לאו מילתא היא וה"ה בכל תשמישי קדושה אפילו תיק לס"ת. ותשמיש דתשמיש אין בו קדושה כלל:
י סָעִיף ג (י) דאזמניה - אפילו בדבור בלבד וכ"ש אם נטלו ואמר זה יהיה לתפילין דמהני. ועיין בבה"ל מה שכתבתי בשם הר"ן:
יא סָעִיף ג (יא) תפילין - ותיק של טלית לא מיקרי תשמיש קדושה רק תשמיש מצוה ולכן מותר להניח בו שאר דברים של חול דאף דמונח בו ג"כ תיק של תפילין לא הוי התיק של טלית כ"א תשמיש דתשמיש ואפי' אם ניתן בתוכו הסידור שלו דיש בו קדושה או התפילין בלא תיק מ"מ בעת הצורך מותר ליתן בתוכו דברים של חול דהלא הוא עשוי מתחלה גם לטלית דהוא דבר של חול והוי כאלו התנה וכדלקמן בהג"ה. ואותן האנשים ההולכין בדרך ומשתמשין בשק של תפילין בדברים של חול אף דמדינא אסור אעפ"כ יש ללמד עליהן זכות דכיון דרגילין בכך הוי כאלו התנו בתחלה. ואעפ"כ לכתחלה אין נכון לעשות כן:
יב סָעִיף ג (יב) לעולם - י"א דוקא בפירוש אבל בסתמא לא אמרינן דהזמנתו הוא על עולם כיון דסתם סודר אין מיוחד לתפילין אבל מדברי הגר"א בביאורו משמע דסתמא הוי כלעולם ולא מיעט המחבר בזה אלא היכא דהתנה שלא יהיה רק לפי שעה ולא לעולם ואם עשה כיס להניח תפילין או שאמר לאומן עשה לי כיס של תפילין לכו"ע הוי סתמא כלעולם:
יג סָעִיף ג (יג) וצר ביה - כ"ז בסודר או כיס שלו אבל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אא"כ גנב בגד וחתכו ועשה ממנו כיס דאז קניה בשינוי מעשה ואסרו. וקטן שצר ביה תפילין בהכיס שהזמינו לכך ג"כ נאסר אבל דבר הנאסר בהזמנה לחוד כמו שיתבאר לא מיתסר בהזמנת קטן דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה אפילו גילו מחשבתם בדיבורם:
יד סָעִיף ג (יד) חד זימנא - אף שהיה רק לפי שעה דהוא דרך עראי כיון שהיה בסתמא מצרפינן המעשה לההזמנה. אבל אם פירש בעת הנחה דהוא ע"מ לפנותו שרי להשתמש בו חול אח"כ ואם עשה הכיס לשם תפילין וצר ביה תפילין חדא זימנא אפילו ע"מ לפנותן אח"כ אסור למיצר ביה זוזי וה"ה אם היה כיס עשוי והוסיף בו איזה דבר לצורך תפילין לנאותו הוי כמי שעשה הכיס לשם תפילין עד שיטול מה שחידש ועיין בבה"ל:
טו סָעִיף ג (טו) אסור - לעולם אפילו לאחר שנתקלקל ואין ראוי עוד לתפילין וצריך גניזה:
טז סָעִיף ג (טז) זוזי - וכן שאר דבר אפילו דבר שיש בה קדושה כל שהוא למטה מתפילין כגון מזוזה וכנ"ל בסימן ל"ב ס"ח ולא נקט זוזי רק משום סיפא. ולפ"ז אין לתת סידור בכיס שהיה מיוחד מתחלה לתפילין לבד ואעפ"כ אין למחות בזה דכיון דרגילין בזה הו"ל כאלו התנו מתחלה וכנ"ל בס"ק י"א:
יז סָעִיף ג (יז) בכל ענין - אפילו עשה הכיס לשם תפילין וגם צר ביה בקביעות שרי כיון דהתנה בעת עשייה שיהיה יוכל לשנות כשירצה ותנאי מהני להשתמש בהן אפילו בעודן בקדושתן וכמש"כ סימן קנ"ד ס"ח אך לתשמיש מגונה לא מהני תנאי וה"ה אם ירצה לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו דלא מהני משום ביזוי מצוה:
יח סָעִיף ג (יח) לשם תפילין - היינו הפרשיות של תפילין וה"ה עור המעובד להבתים ש"ר או של יד ואף דאין חקוק עליו השין מ"מ גוף קדושה מיקרי וכ"ש עור המעובד לס"ת או מזוזה:
יט סָעִיף ג (יט) דברי חול - אבל להורידו מקדושתו כגון לכתוב עליו מזוזה שקדושתה קלה מתפילין או שאר ד"ת מותר אפילו על עור שנתעבד לס"ת. וגט הוי דבר של חול ואסור לכתבו על קלף המעובד לס"ת אם לא שהתנה וכדלקמן:
כ סָעִיף ג (כ) כי האי גוונא - שהוא ע"י מעשה גמור לאפוקי אם היה רק הזמנה בדבור בעלמא או שהיה רק תיקון הקלף ושרטוטו לשמה:
כא סָעִיף ג (כא) לגוף וכו' - לאפוקי הזמנה לתשמישי קדושה כגון עשיית כיס לתפילין או עיבוד עור לרצועות שהוא רק תשמישי קדושה דמותר לשנותו אפי' לחול ועי' בביאור הלכה שביארנו דשלא במקום הדחק יש להחמיר בעיבוד עור לרצועות:
כב סָעִיף ג (כב) הקדושה - אבל הזמנה לגוף המצוה כגון ציצית שופר לולב סוכה נר חנוכה אפילו עשאן לכך לא מיתסרי דהזמנה לאו מילתא היא וכדלקמן בסימן תרל"ח ס"א בהג"ה ומותר להשתמש בהו חול אף בלי תנאי. ועיין לעיל בסימן כ"א ולקמן בסימן קנ"ד שיש עוד נ"מ בין קדושה למצוה:
כג סָעִיף ג (כג) מילתא היא - אף דבסעיף א' קי"ל דמותר לשנות הש"ר ולהורידו מקדושתו מטעם דהזמנה לאו מילתא היא אף דשם הוא גוף הקדושה שאני התם דעכ"פ עושה בהם קדושה קצת אבל הכא הלא רוצה לעשות בהם דבר חול ולזה מהני הזמנה בגוף הקדושה ועיין במג"א שהביא דיעות החולקין ע"ז וס"ל דאף בגוף הקדושה הזמנה אינה כלום ואעפ"כ לענין מעשה יש להחמיר כסברא הא' וכמו שכתבנו בביאור הלכה ועכ"פ מהני תנאי בזה מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף סת"ם או שאר כתבי הקדש אפילו על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול לכו"ע שזה עשה מעשה של גוף הקדושה ואפי' תנאי לא מהני בזה:
כד סָעִיף ג (כד) צר ביה - פי' לפי שעה וגם בסתמא אפי' אם עשה כן פעמים הרבה אך שבכל פעם היה לפי שעה דרך עראי לא נתקדש עי"ז אבל אם צר ביה בקביעות או שצר ביה אפילו פ"א אך שצר ביה אדעתא דקביעותא דהיינו שהיה אז בדעתו למיצר ביה תמיד אפילו לא אזמניה מעיקרא ג"כ אסור דהוי כאזמניה וצר ביה. ואם פי' ע"מ לפנותו אפילו צר ביה כמה פעמים וגם אזמניה מעיקרא מותר כל שלא עשה כיס לשם תפילין וכנ"ל בסקי"ד:
כה סָעִיף ג (כה) ולא אזמניה - מעולם לשם תפילין:
כו סָעִיף ג (כו) שרי - י"א דהיינו דהסודר לא נתקדש ע"י שצר ביה פ"א בלי הזמנה אבל כל זמן שהתפילין שם אין מדרך הכבוד להניח יחד שם גם מעות אלא יקשרם בקשר בפני עצמו:
א סָעִיף א אסור לשנות. אפי' אין לו תפלה של יד [כ"מ בגמרא]:
ב סָעִיף א משל יד וכו'. היינו שיעשה לו ד' בתים כמ"ש סימן ל"ב סעיף מ"ז:
ג סָעִיף א חדשים כו'. דהזמנ' לאו מילתא היא: אם נפסק רצועה ש"י סמוך להקשר צ"ע אם מותר להפוך ראש האחר למעל' ולעשות בו קשר של יד והחתיכ' שהיה בו הקשר יקשור למטה כמ"ש ס"ס ל"ג או נימא דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכת האצבעות, והרב"י כתב בסי' ל"ג בשם הגמי"י אם נפסקה רצועה של ראש יתפרם ויהפוך הרצועה תוך המעברתא עכ"ל, א"כ במקום שהיה הקשר תחלה תלוי עתה למטה ואפ"ה שרי ה"נ כן. מ"מ י"ל דלא דמי דהתם עכ"פ באותה חתיכת הרצועה יש בו קשר ומה לי שהיה במקום זה או במקום זה משא"כ כאן דבאותה חתיכה שהיה בו קשר עכשיו לא יהיה בו קשר, וגדולה מזו כתבו התו' בשבת דף צ"ח כשמניחין הקרשים על העגלות גנאי הוא להשים צד העב של קרש סמוך לקרקע אצל צד הקצר שהיה למעלה ודמי להא דאמר מעלין בקדש ואין מורידין עכ"ל א"כ כ"ש כאן דאסור כנ"ל ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד כנ"ל:
ד סָעִיף ג סודר דאזמניה. נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן כדאי' בחולין דף י"ג דיש להם מעשה ואין להם מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמ"ש בי"ד ס"ס שמ"ט: ואם גנבו בגד ועשו ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו ועיין ב"ק דף ק"ד:
ה סָעִיף ג לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור, וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה ע"ד לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפי' לא אזמני' אסור כ"ז למדתי מדברי הטי"ד סי' שס"ד ע"ש בב"י וכ"ה בנ"י פ"ז דסנהדרין ובש"ג פ"ג דברכות לא כתב כן:
ו סָעִיף ג לגוף הקדושה. היינו הקלף או הקציצה אבל רצועות של תפילין לא בעי עיבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מלתא היא וכ"מ התם במנחות בפלוגתא דרבנן ורשב"ג עכ"ל נ"י משמע דס"ל כפירש"י דמ"ד הזמנה לאו מילתא היא א"צ עיבוד לשמה ולכן בגוף הקדושה דצריך עיבוד לשמה הזמנה מלתא היא משא"כ ברצועות ועסי' ל"ב סל"ז וסי' ל"ג ס"ג דאנן קי"ל כפי' התוס' וצ"ע דהנ"י בעצמו כ' בה' תפילין כפי' התוס' וצ"ע, ומ"מ בעיקר הדין כתב הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה והאריך ע"ש וסיים ז"ל ומ"ש במאור דרבה לית ליה הזמנה לאו מילתא היא בגוף הקדושה משום דאמר הטעם משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדשו אזל ליה הכתב אזל ליה קדושתייהו כדאיתא פי"ו דשבת והלכך לא דמו לע"ע דהיא גופה עיקר קדושה וכו' ותורף דבריו דאע"ג דבעי עבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן דהזמנה לאו מילתא היא והתו' כתבו דגם בע"ע קי"ל כרבי יוחנן דלא מתסיר עד שתערף א"כ ק"ו בתפילין: ודע דכל זה בקדושה כגון תפילין אבל תשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול וכ"מ במאור ועסי' כ"א וסי' תרל"ח סס"א: ואפילו בדבר שבקדושה מועיל תנאי להשתמש בו חול דהא בלא"ה יש מתירין כמש"ל וכ"כ הלבוש וב"ח, וגט לא מקרי דבר שבקדושה [ב"ח דלא כע"ת] מיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול, אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן [כמ"ש סי' קנ"ד ס"ח] אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"א סי"א:
ז סָעִיף ג צר ביה. פירוש לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:
א סָעִיף ג ואם התנה. משמע דסתמא אין היתר אלא במתנה בפי' וא"כ לא יפה עושים הרבה בני אדם שמשתמשין בשק של תפילין כשהולכים בדרך מצניעי' שם שאר דברים מה שצריך לו בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן האנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וראיה לזה ממ"ש רמ"א בסי' קנ"ד ס"ח שנהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדוש' כו' כיון שנהגו כן וא"א להזהר לב ב"ד מתנ' עליהם מעיקרא כו' וה"ה נמי דמסתמא כשקונה שק חדש לתפילין דעתו להשתמש בו כדרך בני אדם בדרך וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול כו' ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבין על קלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש הן לדבר קדוש' הן לדבר הרשות כיון שמנהגם בכך ומו"ח ז"ל כתב דאין כותבין גיטין בקלף המתוקן לס"ת אא"כ התנ' מעיקרא בשע' העיבוד לכתוב עליו גיטין כשיצטרך אבל כשלא התנ' מעיקרא איסור גמור לכתוב עליו גיטין עכ"ל ולפמ"ש ש"ד למעבד הכי וכ"מ מדברי רמ"א בא"ע סי' קכ"ד שכתב ולכתחל' יש לכתבו על קלף מתוקן לס"ת כו' עכ"ל ולא הוזכר שם שיתנ' על הקלף תחל' בשע' העיבוד אלא ודאי דא"צ כמ"ש:
א סָעִיף א יד. אפילו אין לו תפלה של יד כ"מ בגמ'. מ"א:
ב סָעִיף א מהם. אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אסור להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והתחתונה שהיה בו הקשר יקשור למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד ועתה יעשה בו כריכות האצבעות. ואם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות סביב היד מ"א. ובהלק"ט ח"ב סי' כ"א להתיר ע"ש:
ג סָעִיף א מותר. היינו כשיעשה לו ד' בתים או על רצועה קאי:
ד סָעִיף א חדשים וכו'. דהזמנה לאו מילתא היא:
ה סָעִיף ב עליהם. אפי' אם התנה רק אם יצטרך לעשות ממנו של יד שיעשה מהני התנאי וכ"ש אם מתחלה אומר שאינו עושה של ראש אלא לפי שעה דמהני. מהר"י:
ו סָעִיף ג לעולם. ואם עשה כיס לשם תפילין אפי' צר ביה ע"ד לפנותו אסור וה"ה אם היה כיס והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין וצר ביה על דעת לפנותו אסור עד שיטול מה שחידש ואם צר ביה חדא זימנא אדעתא למיצר בו לעולם אפילו לא אזמניה אסור מ"א ע"ש. ועי' בתשו' שער אפרים סימן כ"א שהעלה דכל מה שהוא עודף על מקום הנצרך לתפילין לא מקרי צורך תפילין לכן התיר שם בכיס התפילין שיש לו ב' כיסין זה תחת זה דמותר להניח התפילין למטה ומעות בכיס שהוא למעלה ממנו ע"ש:
ז סָעִיף ג זמנא. נ"ל דקטן שצר בו תפילין אסור אבל בדבר הנאסר בהזמנה לחוד לא מיתסר בהזמנת קטן דקטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה ופשוט דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם גנב בגד ועשה ממנו כיס תפילין קניא בשינוי מעשה ואסרו. מ"א:
ח סָעִיף ג שרי. ובסתם אסור אם כן לא יפה עושים המשתמשין בשק של תפילין כשהולכין בדרך אלא דנראה ללמד זכות דאותן אנשים מסתמא הוי כמתנה בפי' וכן בההיא שכתב רמ"א כאן דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול ואנו רואין בכל יום שהסופרים כותבים על הקלפים שלהם כתובות וגיטין ושאר דברי רשות אלא ודאי דמסתמא כשהסופרים מתקנים אותו תחלה דעתם להשתמש בהן הן לדבר קדושה הן לדבר רשות ולפ"ז פשיטא דמותר לכתוב גט על קלף שנעבד לשם ס"ת וכ"מ בא"ע סימן קכ"ד ס"ב מ"א ט"ז עיין ב"ח וע"ת ומיהו אם התחיל לכתוב על הקלף או על הנייר דבר קדושה אסור לכתוב אחר כך עליו דברי חול ולא מהני תנאי וכל זה בקדושה כגון תפילין וס"ת אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפי' בעודן בקדושתן כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ח אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש בסי' קנ"ד. ותשמישי מצוה כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה אפי' עשאן לכך לא מיתסרי ומותר להשתמש בהן חול אפי' בלא תנאי ע"ש:
ט סָעִיף ג צר ביה. לפי שעה ולא אזמניה להיות שם לעולם:
א סָעִיף א (ס"ק א) אסור כו' אפילו א"ל כו' כ"מ בגמרא דאמרי' במנחות דף ל"ד תניא אם אין לו תפילין של יד ויש לו ב' תפילין של ראש תולה עור על א' מהן ומניחה ופריך והא שלח ר"ת משמיה דר"י תפלה כו' ושל ראש אין עושים אותה ש"י לפי שאין מורידים מקדוש' חמורה לקדוש' קלה לא קשיא הא בישנים והא בחדשים ע"כ וה"ה הנזכר בש"ע פה ומאי קושיא הא בברייתא מיירי להדיא דאין לו ש"י לכן רשאי להוריד של ראש א"ו דהגמרא ס"ל היכי דאיכ' הורדה מקדושה לא מהני מה דאין לו של יד ולא אייתי מדר"י כ"א דמש"ר לש"י מקרי הורד':
ב סָעִיף א (ס"ק ג) חדשים כו' דהזמנה לאו מלתא הוא וכ"ז שלא הניחן ל"מ אלא הזמנה: אם נפסק' כו' כמ"ש ס"ס ל"ג דכדי שתקיף הזרוע לקשור ותמתח עד אצבע האמצעי ויכרוך ממנה ג' כריכות על האצבע ויקשור אין לה תקנה לא בקשיר' ולא בתפיר' וכיון שנפסק' ס"ל א"א לקשור ולתפור שם אולם כיון שהרצוע' שנפסקה הוא כשיעור המבואר סוף סי' ל"ג רצה להפך הרצוע' ולעשות הקשר בקצה הרצועה הארוכה ובקצה האחר יקשור חתיכת רצוע' הקטנה שהיה בו הקשר תחלה: ועתה יעשה בו כריכת האצבעות. מלשון זה משמע דלא כמ"ש ס"ס ל"ג דאם נשאר כדי שתמתח עד האצבע ויכרוך סביב האצבע ג"כ דרשאי לקשור בו מ"מ צריך לכתחל' למותחו עד האצבע ויכרוך ג' כריכות בחתיכ' הרצוע' שלימה ואח"ז יחזור לאחוריו לצד הקובד"ו ויכרוך על הזרוע ז' כריכות עם הרצוע' הקשור' דאי ס"ל למ"א כן הל"ל ועתה יעשה בו ז' כריכות על הזרוע אעפ"כ במקומי אני עומד ולענ"ד צ"ל כמ"ש ס"ס ל"ג דימתחם תחלה עד האצבע ויכרוך שם כו' ולשון מ"א פה בזה הוא לאו דוקא כי פה אין זה עיקר הדין ועיקר כוונתו לישא וליתן בדין הורדת קדושה: והרב"י כ' בסי' ל"ג בשם הג"מ אם נפסק' כו' אע"ג דלא קי"ל כהאי הג"מ מ"מ לענין הורדת קדושה איכא למילף מדבריו דבזה אין חולק עליו: בשבת דף צ"ח אי' ארשב"י אר"א אר"ה אמר רב המעביר ד' אמות בר"ה מקור' פטור. ופריך והא עגלות (שנשאו בהם קרשי המשכן) מקורות היו (דהעגלות היו מרובעות ארכן ה' אמות וכן רחבן ה' אמות והקרשים ארכן עשרה אמות ובין עגלה לעגלה היה אויר ה' אמות והניחו אורך הקרשים לרוחב העגל' דהיינו אמצע הקרשים והי' תופס רוחב העגלה ה' אמות נשאר מן הקרש חוץ לעגל' ה' אמות דהיינו שני אמות ומחצה מצד העגלה מזה ומשני אמות ומחצ' מצד השני' של העגלה וכן היה בעגל' שבצד' נמצא אויר שתחת העגלות וכן האויר שבין עגל' לעגלה היו מכוס' בקרשים) ואמר רב משום ר"ח עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן ר"ה ומסיק דהיו מניחין הקרשים על צידיהן ועוביין של קרשים לא היה כ"א אמה ופריך אכתי מקורות היו כיון דאורך העגלה היו ג"כ ה' אמות א"כ מסתמא לא הניחו על עגלה א' יותר מז' קרשים דה' קרשים היו ה' אמות וה' אמות בה' אמות לא יתיב ועכ"פ ד' קרשים הניחו נמצא כל האויר מקור' ולא נשאר כ"א אמה א'. ואם נחלק אותה אמה לג' אוירים שבין ד' הקרשים נא יגיע לאויר א' ג' טפחים ואמרי' לבוד וה"ל כאלו כלו מקור' ואמרי' בשלמא למ"ד קרשים למטן עוביין אמה למעל' כלין והולכין עד כאצבע שהיו משופעים מלמטה למעלה א"ש דא"כ למעלה היה אויר הרבה בין קרש לקרש דל"ל לבוד והוי רה"ר והקשו התוס' בשם הר"י פורת דלמ"ד כלין עד כאצבע מסתמא סדרו חוד של קרש זה נגד עוביו של קרש אחר דכך מסודר באופן יותר נאות וא"כ היה מניחים ששה קרשים ועדיין לא היו מחזיקים כ"א ג' אמות וג' אצבעות נשאר אויר מן העגל' ב' אמות פחו' ג' אצבעות ואם תחלקם לחמשה אוירים כי גם בין חודן של זה לעוביין של זה היה מסתמא אויר לא יגיע לכל אויר ג' טפחי' ואכתי ה"ל לבוד וה"ל ר"ה מקור' וע"ז תירצו דלא היו רשאים לעשות כן וכמ"ש מ"א בשמם כשמניחי' הקרשים על העגלות כו': שהי' למעלה. שהיו היריעות פרוסות עליהן ודמי להא דאמר כו' כ"ה בתוס' שם א"כ כ"ש כאן כו' דמה התם קדושת ב' הקרשים שוה דהא בכל קרש יש בו צד עליון וצד תחתון אלא שמהפך קרש א' כ"ש כאן שאין ברצוע' זו קשר כלל ותחלה היה בו קשר:
ג סָעִיף ג (ס"ק ד) סידר כו' דיש להם מעש' כו' ומבואר שם דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו י"ל מדרבנן וא"כ היכי דאיכ' חומרא יש להם וא"כ אפשר אפי' חשב קטן והזמינו למיצר בו לעולם ואח"כ צר ביה הקטן חד זימנא שוב אסור דזה אפשר מקרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו או בעי' דוקא שגדול הזמינו למיצר בו לעול' והקטן עשה מעשה וצר ביה חד זימנא אבל לשון הראשון עיקר וכ"מ ל' מ"א וע' בב"ק ד' קי"ד דגנב או גזלן שגזל או גנב עורות אם נתייאשו הבעלי' מהני מחשב' גנב וגזלן אם חשבו להשתמש בהן למה שהן ראוים כדי שתקבל טומא' אף בדף פ"ו ע"ב שם מבואר לא ע"י יאוש גריד' כ"א בהדי שינוי מעשה או שינוי השם וה"ה הזמנא דהכא וע"ש:
ד סָעִיף ג (ס"ק ה) לעולם כו' כ"ז למדתי מדברי טי"ד כו' שכ' שם כן לענין בנין קבר דאסור בהנא' ומיניה יליף מ"א לדהכא דבג' מדמה ענין מת לדהכא:
ה סָעִיף ג (ס"ק ו) לגוף כו' עכ"ל נ"י משמע דס"ל כו' דשם בסנהדרין ד' מ"ז ע"ב פליגי אביי ורבא האורג בגד למת (דמקרי הזמנה) אביי אמר אסור דתכריכי המת אסורים בהנאה דס"ל הזמנ' מלתא ורב' אמר מותר דהזמנ' לאו מלתא דאמרי' מ"ט דאביי גמר שם שם מעגלה ערופ' מה עגלה ערופ' בהזמנ' מתסר' אף הכא נמי ורבא גמר שם שם ממשמשי עו"כ ומזלות דבהזמנ' לא מתסרי אף הכא בהזמנה לא מתסר ופריך ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה א"ל משמשים ממשמשי' גמרי' דבעכו"ם מיירי במשמשי' וכן בגד למת הוו משמשים לאפוקי עגלה ערופ' דהיא גופה קדושה ואינו דומ' לאורג בגד הרי דוק' משמשים ס"ל לרבא דאין ללמוד מעגל' ערופ' אבל דבר שהוא גוף קדוש' כגון קלף וקציצ' מוד' רבא דילפי' מעגלה ערופה דהזמנ' מילתא. אדרב' מעכו"ם ליכא למילף דהתם משמשים והכא גוף הקדוש' אלא מה שתלה הב"י דין עיבוד לשמה בהזמנ'. ורצועו' כיון דלגבייהו הזמנ' לאו מלת' לא בעי' עיבוד לשמה עז"כ מ"א דע"כ ס"ל כפירש"י והוא דבדף מ"ח ע"ב מקש' הש"ס לאביי מבריית' דס"ל הזמנ' ל"מ ומשני תנאי היא דפליגי ת"ק ורשב"ג בעו' הבתים אי בעי עיבוד לשמ' ת"ק ס"ל ל"ב עיבוד לשמ' ורשב"ג ס"ל דבעי עיבוד לשמה ופירש"י דעיבוד לא הוי רק הזמנה בעלמ' ות"ק ס"ל הזמנה לאו מלת' א"כ גם בעיבוד לשמ' לא איכפת לן ורשב"ג סבר הזמנ' מלתא לכך בעי' עיבוד לשמה והתו' הקשו לפי' רש"י דא"כ לדידן דקי"ל כרבא לגבי אביי דהזמנה לאו מלתא א"כ ממילא לא בעי עיבוד לשמה ובגיטין מוכח אם הקלף של ס"ת לא נתעבד לשמ' פסול ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הל' למ"מ. ולכן מפ' ר"ת איפכא דרבא דס"ל הזמנ' ל"מ ס"ל כרשב"ג משום דלא סגי בהזמנה דל"מ הוא לכך בעי עיבוד לשמה ואביי כת"ק וכיון דכ' הנ"י דהרצועות הואיל וגבייהו הזמנה לאו מלתא לכך לא בעי עיבוד לשמה ע"כ כרש"י ס"ל דלפי' ר"ת אדרבא הסבר' להיפך דאי הזמנ' לאו מלתא לא סגי בהזמנה ובעי עיבוד לשמה אע"כ ס"ל כפירש"י. דאנן קי"ל כפי' התו' דהא קי"ל הזמנה ל"מ ואפ"ה מבוא' בסי' ל"ב דעור הבתים בעי עיבוד לשמה ובסי' ל"ג מבוא' דהרצועו' בעי עיבוד לשמ' (ומסי' ל"ב מעור הבתים אין ראיה כ"כ דהא גם נ"י מודה בעור הבתים כמ"ש דהקציצ' גוף הקדוש' מודה רבא דהזמנ' מלתא וממילא בעי עיבוד לשמה: ומ"מ בעיקר הדין ר"ל דמה שהוליד הנ"י מזה דגוף הקדושה דהזמנא מילתא בעי עיבוד לשמה וכן ברצועות להיפוך והוא ע"פ פירש"י בזה לא קי"ל כוותיה אלא כהתו' אבל בגוף הדין דבגוף הקדושה גם לדידן הזמנה מלתא ולכן בקלף וקציצ' הזמנ' מלתא ומזה נובע הגהת רמ"א בש"ע עז"כ מ"א דהרמב"ן ותו' חולקי': לא אמר כלום ר"ל הבעל המאור ל"א כלום ואין דבריו מסתברים: אגב כ' כו' וא"כ גם הקלף אינו גוף הקדוש': ותורף דבריו כו' דהזמנ' ל"מ וס"ל דגם העיבוד אינו יותר מהזמנ' כ"א דבר מועט ולא מיקרי מעשה אע"ג דס"ל כפי' ר"ת דלעיל דהיכי דהזמנ' ל"מ בעי עיבוד לשמה דלא סגי בהזמנה א"כ צ"ל דעיבוד עדיף מהזמנ' מ"מ לא מקרי מעש': והתו' כ' דגם בע"ע קי"ל כר"י כו' לאו דוקא אלא התו' שם בסנהדרין הקשו מאי פריך לרבא מ"ט לא גמר מע"ע כי גמר נמי מע"ע הא ר"י ס"ל גם בעגל' ערופ' אינה נאסר' אלא לאח' עריפה ורבא פסק ביבמות כר"י בר מתלת (לענ"ד לא הוי צריכי לזה דרבא ס"ל להדי' בכריתות ד' כ"ד ע"ב דאינ' נאסרת אלא לאחר עריפה ואולי הוי גרסי בכל הסוגיא רבה במקום רבא ע"ש) ותי' דהכי פריך מ"מ אמאי לא גמר מעגל' ערופה לטעמי' דהזמנ' ל"מ ולמה הוצרך ללימוד א' מאביי עכת"ד הרי דהתו' לא כתבו דקי"ל בע"ע דאינה נאסרת אלא לאח' עריפא אדרבא הרמב"ם פ"י מה' רוצח פסק דנאסר' מחיים וירידת' לנחל איתן אוסרת' אלא שהתו' כתבו דרבא הכי ס"ל דא"א אלא לאחר עריפה ואפשר כוונתו מדכ' התו' דרבא ס"ל דא"א אלא לאחר עריפ' מדפסק רבא כר"י לבר מתל' ואנן אית לן האי כלל' דרבא עכ"פ בין הרמב"ם ובין התו' חולקים על הנ"י דהרמב"ן ניהו דמוד' לנ"י דבגוף הקדושה הזמנה מלת' מ"מ ס"ל דהקלף לא מקרי גוף הקדוש' והתו' חולקים מצד אחר דהתו' ס"ל דאפי' בגוף הקדוש' הזמנ' ל"מ לרבא כיון דעגלה ערופה דהיא גוף הקדושה ג"כ הזמנה לאו מלתא לרבא. דע דמ"ש הנ"י דבגוף הקדושה מוד' רבא דהזמנ' מלתא והקציצה מקרי גוף הקדושה וכיון דס"ל כפרש"י דת"ק ס"ל כרב' דהזמנ' ל"מ ולכך ל"ב עור הבתים עיבוד לשמה הא עור הבתים מקרי גוף הקדושה מודה רבא דהזמנה מלתא וצ"ל דהנ"י לא כתב דגוף הקדושה הזמנה מילת' אלא לדידן דס"ל כהרמב"ם דקי"ל ע"ע נאסר' מחיים והוא פלוגתא דתנאי בקידושין דף נ"ז ובכריתות דף כ"ה א"כ י"ל דת"ק דרשב"ג ס"ל כהאי תנא דע"ע א"א עד לאחר עריפ' דא"כ אפי' גוף הקדושה הזמנה ל"מ ורשב"ג ע"כ ס"ל דע"ע אסור' מחיים והא דאמר תנאי היא ואביי כרשב"ג אע"ג דרשב"ג לא מיירי רק בגוף הקדושה מ"מ לאביי אין חילוק בין גוף הקדושה למשמשי' (או דרשב"ג איירי אפי' ברצועות כמבואר ברמב"ן פ"ק דסוכה ע"ש) ובזה יובנו דברי התו' הנ"ל שהקשו על פירש"י מהא דאמרינן בגיטין אם קלף של ס"ת לא נתעבד לשמה פסול' וכ' דאין לחלק בין עור של תפילין לקלף של ס"ת דהא שי"ן של תפילין ל"מ ודקארי לה מה קארי לחלק בין עור של תפילין לקלף של ס"ת עד שהוצרכו לראי' דשי"ן ש"ת ל"מ וגם בזה יעלה ארוכה לקושייתם על רש"י דכוונת התוס' דאין לחלק דבקלף של ס"ת מודה רבא דהוא גוף הקדושה כמ"ש נ"י ובעל המאור דא"כ עור הבתים נמי גוף הקדושה דהא שי"ן ש"ת הל"מ ע"כ צריך לומר כמ"ש רמב"ן דעור הבתים ל"מ גוף הקדושה דאגב שין קדשי א"כ ה"ה בקלף לא הוי גוף הקדושה דאגב כ' קדשי (או דאפי' גוף הקדוש' הזמנה ל"מ) אך רש"י באמת ס"ל כהנ"י ובעל המאור דבגוף הקדושה מודה רבא דהזמנ' מלתא: ולכן הקלף של ס"ת שלא נתעבד לשמה ובאמת גם עור הבתים מקרי גוף הקדושה ובעי עיבוד לשמה לדידן והא דת"ק דרשב"ג ס"ל דעור הבתים ל"ב עיבוד לשמה היינו משום דס"ל כמ"ד בע"ע גופא א"א עד לאחר עריפ' וא"כ אפי' בגוף הקדושה הזמנה ל"מ. אבל לדידן קי"ל כמ"ש הרמב"ם דע"ע ירידת' לנח"א אוסרת'. וא"כ שפיר ילפינן דגוף הקדושה הז"מ וא"כ בין קלף של ס"ת ובין עור הבתים בעי עיבוד לשמה לרש"י דלא כהרמב"ם דס"ל עור הבתים ל"ב עיבוד לשמה: ודלא כמ"א לעיל סי' ל"ב ס"ק נ"א שכתב דרש"י ס"ל כהרמב"ם דעור הבתים ל"ב עיבוד לשמה: ודע כו' ועסי' כ"א דמ"מ יש ליזהר מתשמיש בזיון: ואפי' כו' להשתמש בו חול דבש"ע אינו מביאה רק תנאי מועיל להורידו לקדושה קלה ומ"א הוסיף דאפי' לדבר חול מהני תנאי וגט ל"מ כו': ב"ח ומה"ט כתב הב"ח דאין לכתוב גט על קלף שנתעבד לשם ס"ת אא"כ התנה תחלה אבל ט"ז כ' דאפי' בלי תנאי שרי דלב ב"ד מתנ' עליו:
א סָעִיף א ס"א ואפי' ליקח כו'. דתשמישי קדושה הן כמ"ש במגילה כ"ו ב' ואין מורידין כמ"ש האי תיבותא דאירפט כו' האי כו': שרובו כו'. רש"י ואף שתוס' הקשו עליו כבר יישבו המרדכי:
ב סָעִיף ב ס"ב אם התנה כו'. שם:
ג סָעִיף ג ס"ג סודר כו' לעולם. ע' רש"י בע"ז מ"ז ב' ד"ה כו' הכניס כו': לעולם כו'. כמ"ש בהג"ה ואם כו' וכנ"ל ס"ב וכמ"ש הרא"ש בפ' בתרא דמגילה בשם הירושלמי ע"ש: וקלף כו'. כפי' תוס' במנחות מ"ב ב' ד"ה עד כו' מיהו כו' דאי מילתא כו' ואפ"ה בעיבוד מהני אלמא כה"ג מילתא וע' נ"י שם דלא כמ"א ולכן כ' נ"י אבל עיבוד של רצועות כו' דקשה מ"ש האורג בגד למת מעיבוד אלא כמ"ש הרז"ה פ"ק דסוכה שבגד למת משמשי הדבר משא"כ בעיבוד אלא שהרז"ה כ' שם דאף הרצועות הן עיקר הקדושה שקושר בהן וע' בסנהדרין מ"ח א' לאפוקי עגלה כו' וע"ש ב' תנאי כו' ופירש"י דרבא כת"ק וכ"מ במנחות מ"ב ב' דאביי ס"ל כרשב"ג דא"ל אביי לרב שמואל כו' והקשה תוס' על רש"י מגיטין נ"ד ב' דקי"ל שם דבעינן עיבוד לשמה ועור תפילין נמי גוף הקדושה הן ועוד הקשו דרב ושמואל פליגי במנחות שם ואוקמוהו ג"כ כתנאי ושמואל כרשב"ג ובפ"ק דסוכה פריך מדשמואל אלמא הלכתא כוותיה אבל הריטב"א תי' שם דת"ק דרשב"ג לאו משום הזמנה דלגוף הקדושה ודאי מילתא כנ"ל אלא דא"צ לשמה בתפילין ואפי' בכתיבתן ובזה קל מס"ת ומזוזה כמו בשירטוט ורשב"ג פליג אפי' בתשמישין כאביי ותנא דאמר לאומן עשה לי כו' ס"ל כרבא דהזמנה בתשמישין לאו מילתא דהא ספר ודאי בעינן לשמה וקי"ל כרשב"ג בהא דבעינן לשמה בגוף וכשמואל אבל בתשמישין א"צ לשמה ולאו מילתא היא דלא כרשב"ג ואביי וצריך עיון דהא רשב"ג לא הזכיר אלא גוף הקדושה ובזה מודה רבא וא"כ מאי תנאי דכ"ע כרבא ובלשמן פליגי וע' תוס' שם ובמנחות ומשמע דאף בגוף הקדושה לאו מילתא וכמ"ש במנחות שם ד"ה עד מיהו ר"ת כו' וי"מ כו' הנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.