א אוֹמֵר קַדִּישׁ תִּתְקַבַּל וְכו' וּמוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִים בּוֹ ד', אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶם וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
ב וְקוֹרֵא הַכֹּהֵן ג' פְּסוּקִים שֶׁהֵם: וַיְדַבֵּר, צַו, וְאָמַרְתָּ. וְלֵוִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא וְאָמַרְתָּ וְקוֹרֵא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד, וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא עוֹלַת תָּמִיד עַד וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. וּרְבִיעִי קוֹרֵא וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, עַד סוֹף.
ג אוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן, וְאֵין אוֹמְרִים יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וּמַחֲזִיר סֵפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמוֹ וְעוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף, וּמַחֲזִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר הַתְּפִלָּה וְאוֹמֵר כֶּתֶר, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לִמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, אוֹמֵר לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים כְּמוֹ בִּקְדֻשַּׁת שַׁחֲרִית, וְאַחַר שֶׁסִיֵּם חֲזָרַת הַתְּפִלָּה אוֹמֵר קַדִּישׁ וְאוֹמֵר מִזְמוֹר בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'.
ד נוֹהֲגִים לַחֲלֹץ תְּפִלִּין כְּשֶׁרוֹצִים לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף.
א סָעִיף א (א) תתקבל - וכלל הוא דכל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש תתקבל אחר הלל דהוא סיומא דתפלת שחרית:
ב סָעִיף ב (ב) ולוי חוזר וקורא וכו' - הטעם מבואר בגמרא משום דליכא בפרשה זו אלא ח' פסוקים וא"כ אם יקרא הלוי כדרכו ג' פסוקים לא ישתייר בפרשה אלא ב' פסוקים וקיי"ל דאין משיירים ב' פסוקים לפני הפרשה וכדלעיל ר"ס קל"ח וליכא למימר דלא ליקרו בפרשה זו אלא כהן ולוי והשלישי והרביעי יקראו בפ' וביום השבת ובפ' דר"ח גם זה א"א דבפרשה דשבת ליכא אלא ב' פסוקים וע"כ יהא צריך לסיים לשלישי באיזה פסוקים בפ' דר"ח ולפי מה דקיי"ל דאין פוחתין בפרשה בפחות מג' פסוקים לא ישתייר בפ' דר"ח לפני הרביעי אלא ב' פסוקים לפי שהיא כולה רק חמשה פסוקים וע"כ צריך לעשות כנ"ל:
ג סָעִיף ב (ג) ורביעי קורא - ודעת הב"ח ופר"ח שיותר טוב לסיים לשלישי עד וביום השבת והרביעי יקרא וביום השבת עד סוף הקריאה אכן מפמ"ג משמע שעדיף לעשות כמנהגנו. ודע עוד דהגר"א חולק אעיקר דינא דמחבר ולדעתו סדר הקריאה בר"ח הוא כן כהן קורא ג' פסוקים והלוי חמשה עד סוף הפרשה והשלישי חוזר וקורא ג' פסוקים האחרונים בפרשה שקראו וקורא וביום השבת עד פ' דר"ח והרביעי קורא בפ' דר"ח ועיין בביאור הלכה:
ד סָעִיף ג (ד) אומר קדיש - היינו החצי קדיש שאומרים על הבמה על הס"ת ואח"כ אשרי ובא לציון וחצי קדיש בשביל הפסוקים של אשרי ובא לציון:
ה סָעִיף ג (ה) ומחזיר ס"ת וכו' - ובמקומנו המנהג שמחזירין הס"ת להיכל מיד אחר קריאה כמו שכתב הרמ"א בסוף סי' כ"ה:
ו סָעִיף ג (ו) תפלת מוסף - ויש איזה שינויי נוסחאות יש גורסין זכרון לכולם היו ויש גורסין זכרון לכולם יהיו ויש אומרים זכרון לכולנו יהיה ואין לשנות שום מנהג. צריך לומר ומנחתם ונסכיהם (לאפוקי ממ"ד שאין לומר ונסכיהם) יש שכתבו שצ"ל את מוסף וכו' ויש שכתבו שצ"ל ואת מוסף וכו' וכן יש אומרים ולכפרת פשע ויש שאינם אומרים רק בשנת העיבור ואפילו בשנת העיבור יש שאינם אומרים אותו אלא עד כלות חודש העיבור דהיינו עד אחר חודש אדר ובכל אלה נהרא נהרא ופשטיה וכל אחד יעשה כמנהג המקום. אם התפלל תפלת י"ח במקום מוסף לא יצא אפי' הזכיר יעלה ויבא וצריך לחזור ולהתפלל והטעם דצריך להזכיר קרבנות המוספים מיהו אם אמר באחת מן הברכות יהי רצון שנעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא וכדלעיל בסי' רס"ח ס"ד:
ז סָעִיף ג (ז) ואומר כתר - היינו לפי מנהג בני ספרד ואנו בני אשכנז אומרים נקדש כמו בתפלת שחרית:
ח סָעִיף ג (ח) אומר קדיש - היינו קדיש שלם עם תתקבל בשביל התפלה:
ט סָעִיף ג (ט) ואומר מזמור ברכי נפשי - משום דנזכר בו מקרא דירח עשה למועדים (טור) וכתב מג"א דבקצת מקומות אין אומרים אותו:
י סָעִיף ד (י) נוהגים וכו' - והטעם דכמו דאין מניחים תפילין ביו"ט משום שיו"ט בעצמו אות כמו כן יש לנהוג בר"ח עכ"פ בשעת מוסף שמזכירים מוספי היום דאותה זכירה ג"כ הוא כעין אות וכתב הפמ"ג שיש לחלוץ התפילין בובא לציון קודם יהי רצון שנשמור חוקיך ויש נוהגים רק לחלוץ הרצועות מהאצבע קודם יהי רצון מיהו כ"ז בר"ח אבל בחוה"מ שהוא יו"ט גמור יש לחלצם קודם הלל (מג"א):
א סָעִיף א תתקבל. וה"ה בכל יום שיש בו מוסף אומרים תתקבל משום שכאן סיימנו תפלת שחרית:
ב סָעִיף ב ולוי חוזר וקורא. שאם יתחיל את הכבש וגו' ויקרא ג"פ לא ישתייר אלא ב"פ עד וביום השבת ואסור לעשות כן שיש לחוש להיוצאין שיאמרו שלא יקרא עם השלישי אלא ב' פסוקים וא"ת גם עתה יש לחוש שהנכנסין יאמרו שהכהן לא קרא אלא ב"פ עד ואמרת י"ל שהנכנסים ישאלו ויאמרו להם משא"כ היוצאים (כ"מ בגמ') והקש' הר"ן א"כ יקראו הכהן ולוי פ' וידבר שהוא ח"פ והשלישי יקרא וביום השבת וב"פ מובראשי חדשיכם מאי אמרת יש לחוש להנכנסין שיאמרו שהשלישי לא קרא אלא ב"פ הא אמרת נכנסים שואלים וי"ל דודאי גבי כהן ישאלו למה לא קרא יותר כיון שיש לו עוד ריוח ויאמרו להם אבל הכא לא ישאלו שיאמרו שלא קרא יותר כדי שישאר לרביעי ג"פ:
ג סָעִיף ג תפלת מוסף. י"א זכרון לכלם היו וי"א יהיו וי"א לכולנו ואין לשנו' שום מנהג: צ"ל ומנחתם ונסכיהם (תי"ט פ"ט דמנחות דלא כרש"ל בתשו'):
ד סָעִיף ג ואומר כתר. היינו לפי מנהג הספרדיים ובאשכנז אומרים נקדש כמו ביוצר:
ה סָעִיף ג ברכי נפשי. ובקצת מקומות אין נוהגין כן, אם התפלל תפלת יוצר במקום מוסף לא יצא אפי' הזכיר יעלה ויבוא וצריך לחזור ולהתפלל (כ"ה רדב"ז ח"א רכ"א):
ו סָעִיף ד לחלוץ תפילין. יש מקפידין שלא לחלוץ עד אחר הקדיש כדי שיהיו ד' קדישים כמ"ש סי' כ"ה ועכשיו שנהגו לפרוס על שמע אחר י"ח א"כ הוי ד' קדישים ובשל"ה דף קי"ו כתב דבספר המוסר איתא איפכא ד' קדושות וג' קדישי' דברכו נחשב ג"כ לקדושה, ובלבוש כתב לחלצם קודם קריא' ס"ת ולא קי"ל הכי דהא אינו אלא חומרא בעלמא לחלצם בר"ח וכ"כ בכוונת האר"י אבל בח"ה יש לחלצם קודם הלל וכ"כ מ"ע בתשובה:
א סָעִיף ב חוזר וקור' כו' את הכבש וכו' מפני שפ' זו אין בה אלא ח' פסוקי' ואם יקראו שנים הראשונים כ"א ג' פסוקים לא נשארו אלא ב"פ ואין משיירין בפ' פחו' מג"פ ואם יקראו פ' זו בשנים נשארו עדיין ז"פ לקרות בהם ב' אנשים א"א לפי שהם נחלקים לב' פרשיות פ' וביום השבת היא ב"פ ופ' ובראשי חדשיכ' היא ה"פ ואם יקרא איש א' פ' וביום השבת ופ' א' מן ובראשי חדשיכם אין מתחילין הפ' פחות מג"פ ואם יקרא פ' וביום השבת וג"פ מן ובראשי חדשיכם לא נשארו אלא ב"פ מ"ה צריכין לקרו' ג"פ בבפ' צו ואע"פ שאין בה אלא ח"פ כשדולג האמצעי (פי' כשחוזר וקורא מה שקרא ראשון) פסוק א' ה"ל ט' וקורא הד' פ' וביו' השב' ופ' ובר"ח או שיקר' הג' ג"פ הנשארים וגם ביום השבת והד' קורא ובר"ח וא"ל דליקרי למעלה מפ' התמיד או למטה מר"ח דאין קורין אלא בסדרו של יום ופ' התמיד הוא סדרו של יום שהרי מקריבים תמידים בר"ח וביום השבת נמי מסדר היום שלפעמים בא ר"ח בשכת כ"כ הר"ן והך אין מתחילין בפחות מג"פ הוא משום הנכנסין שיסברו שזה שלפניו לא קרא רק ב"פ ואין משיירין בפחות מג"פ משום היוצאין דיסברו שזה שיקרא אחריו לא יקרא רק ב"פ והקשה הר"ן בשם הרמב"ן כשהאמצעי חוזר וקורא פסוק א' מן הראשון יש לחוש לנכנסין שיסברו שהא' לא קרא רק ב"פ ואי לא חיישי' לזה יקראו כדרכן והשלישי יקרא פ' וביום השבת ופסוק א' מן ובראשי חדשיכם אלא ודאי שחיישי' משום הנכנסין שיסברו שזה שלפניו לא קרא רק פסוק א' וא"כ מאי מהני תקנה שהאמצעי חוזר ותי' הר"ן שלא לנכנסין ויוצאין לחוד חיישי' אלא לעומדים שם בב"ה שיראו שזה הג' קורא פסוק א' מן ראשי חדשיכם ויסברו שבכל פעם מותר לעשות כן ולא ידעו שדוקא כאן עושה כן משום דלא אפשר אבל במה שהאמצעי חוזר לא יטעו העומדים שם בזה שאדרבה כשיראו שינוי ישאלו אח"ז למה עושין כן ויגידו להם כיון דלא אפשר ולעד"נ כיון דחכמים תקנו כך לחזור בכל ר"ת קלא אית ליה למלתא ויודעים הכל שהפסוק השלישי נקרא כפל ולא אתי למטעי ודוגמא לדבר מצינו בריש ה' שבת גבי מרחץ ששכרו לעכו"ם דאם מפורסם הדבר שהעכו"ם שוכרו מכמה שנים תו לא חיישי' למראית עין ה"נ כן הוא. וי"ל למה ידלג השני דהיינו האמצעי שהוא לוי חוזר וקורא פסוק א' מפ' הראשונה ה"ל להמתין עד האחרון וכולם יקראו כדרכן אלא שהאחרון שאין מספיקין לו הפסוקים יחזור לפסוק א' שלפניו ונ"ל דעכשיו שהשני חוזר והוא אפשר לו לקרות ג"פ הכל יכירו שיש כאן תקנת חכמים שחשו לאין משיירין בפחות מג"פ משא"כ באחרון לא ירגישו שתקנת חכמים יש כאן אלא דיסברו שכיון שא"א לו לקרות ג"פ הוא חוזר לאחוריו פסוק א' ומזה ימשוך טעות שבכ"מ ישיירו בפחות מג"פ ויסמכו ע"ז שאותו שאחריו יחזור לאחוריו פסוק א' ונמצא מיעקרא תקנת חכמים. מזה יצא לנו דין א' באם אירע שהחזן טעה ושייר בפחות מג"פ והיה סברא לומר שאותו שאחריו יחזיר לאחוריו פסוק א' מפני הנכנסים אלא לא אמרי' כן דא"כ ימשך מזה טעות שבכל פעה יעשו כן לכתחלה שישייר בפחות מג"פ ויסמוך ע"ז שאחריו יחזור לאחוריו פסוק א' ונמצא מיעקר' תקנת חכמים אלא מוטב שבאותו פעם לא יחוש לנכנסי' וישלים בפ' שאחריה עוד ג"פ אלא דאם הוא אחרון ואירע טעות באותו שלפניו שלא שיירו לו לאחרון אלא ב"פ הוא מוכרח לחזור לאחוריו פסוק א' כדי שלא יהא ברכותיו לבטלה ועוד נ"ל לתרץ קושי' של הר"ן שזכרנו וקושי' שלי דמ"ש חז"ל אין מתחילין בפחות מג"פ אין האזהרה על הפותח כי הוא מוכרח לכך כיון דכבר סיימו לשלפניו באופן זה אלא האזהרה על מאן דמסיים שסיים שלא כדין והכריח לשלאחריו לפתוח שלא כדין וא"כ שפיר יש איסור אם יקרא הג' וביום השבת ופ' א' מראשי חדשיכם דיסיים באיסור וכן נמי אם יקראו כדרכן וישיירו ב"פ והאחרון יחזור פסוק א' משלפניו דאותו שמסיים עביד שלא כדין וכן נמי אם היה הג' חוזר פסוק א' מן השני סוף סוף סיים השני שלא כדין בפחות מג"פ משא"כ השתא שכל המסיימין מסיימין כדין רק שהלוי המתחיל מתחיל בפסוק א' משלפניו אין עליו אזהרה כי עיקר האזהרה על המסיים וטעם יש בדבר דהמסיים יגרום על עצמו שיטעו הנכנסין לו' שלא קרא אלא פסוק א' או ב' כיון שזה שאחריו יתחיל בפחות בג"פ משא"כ במתחיל שאחריו שאין עליו שום טעות זה נ"ל נכון מאוד. וב"י הביא בשם ש"ל דהא אין הישראל דולג בפ' של הלוי שלפניו פסוק א' שאין משיירין בפ' בפחות מג"פ גזיר' משום הנכנסין והיוצאי' והכא דלא אפשר לפיכך דולג האמצעי דכיון דליכ' למיחש משום היוצאים ליכא למיחש משום הנכנסים דמאן דעייל שיולי משייל עכ"ל. ואיני מכיר חילוק זה כל עיקר דודאי גם הנכנס בשעה שהלוי פותח פסוק אחד לאחוריו לא יבוא לשאול דיסבר שהכהן סיים בב' פסוקים לחוד. ובגמ' איתא להאי סברא דמאן דעייל שאיל לת"ק דלא סבירא ליה גזירה משום נכנסין אבל ליש אומרים דקיי"ל כותייהו לא סבירא להו הך סברא ולפי מה שכתבתי נתיישב הכל בס"ד:
ב סָעִיף ד נוהגים לחלוץ תפילין וכו'. כתב בלבוש דנראה לו שיש לחלצם קודם קריאת התורה. ואני כתבתי בסי' כ"ה דאפי' בשעת מוסף אין לחלצם אבל בחול המועד יש לחלצם קודם קריאת הלל כנלע"ד:
א סָעִיף א תתקבל. זה הכלל דכל יום שיש בו מוסף או' קדיש שלם אחר הלל משום שכאן סיימנו תפלת שחרית:
ב סָעִיף ב ורביעי. והב"ח כתב שיותר טוב שיקרא רביעי גם וביום השבת וכן משמע בב"י דיש נוהגין כן ועיין ט"ז שהאריך:
ג סָעִיף ג כתר. היינו לפי מנהג הספרדיים ובאשכנז אומרים נקדש כמו ביוצר. בתפלת מוסף י"א זכרון לכלם היו וי"א יהיו וי"א לכולנו ואין לשנות שום מנהג. צ"ל ומנחתם ונסכיהם. תי"ט פ"ט דמנחות. מ"א ע"ש:
ד סָעִיף ד לחלוץ. ובחה"מ יש לחלצם קודם קריאת הלל עסי' ל"א ס"ב מ"ש ועסי' כ"ה סי"ג. ועיין פר"ח מה שנסתפק ועיין יד אהרן:
א סָעִיף ב (ס"ק ב) ולוי כו' אלא ב"פ דפרשת וידבר אין בו רק ח' פסוקים. להיוצאים אחר סיום קריאת הלוי: עם הג' אלא שני פסוקים. שיסברו שלא יקראו עם השלישי עד סוף פ' וידבר. דאל"כ למה לא קרא הלוי עד סוף הפרשה. א"ו שהניח ב' פסוקים לשלישי. א"ת גם עתה י"ל שהנכנסים כו' ומה"ט קי"ל לעיל סו' קל"ח דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים דלא יסיים עם א' שני פסוקים מהתחלת הפרשה. שהנכנסים בין קריאת ראשון לשני. ויראו שהשני מתחיל ב' פסוקים אחר הפרשה. יאמרו דהראשון שקרא לפניו לא קרא רק אלו ב' פסוקים. י"ל שהנכנסים ישאלו כו' והקשה ט"ז סס"ק א' וז"ל ובגמרא איתא להאי סברא כו' לת"ק דלא ס"ל גזרה משום נכנסים אבל לי"א דקי"ל כוותייהו לא ס"ל הך סברא עכ"ל. האמת אתו דהכי איתא במגלה דף כ"ב ע"א וז"ל פרשה של חמשה פסוקים יחיד קורא אותה. ולא אמרינן דראשון יקרא ג' פסוקים והשני שני פסוקים הנותרים ועוד מפרשה שלאחריה. דחיישינן ליוצאים בין ראשון לשני. שיאמרו השני פסוקים יקרא השני ולא יותר כנ"ל. ואם טעה ראשון ולא קרא רק ג' פסוקים. יקרא השני שני פסוקים הנותרים ועוד פסוק אחר מפרשה שאחריו וי"א ס"ל שהשני יקרא אותן שני פסוקים ושלשה פסוקים מפ' שאחריו. דאי לא יקרא רק פסוק אחד מפרשה שאחריה יש לחוש להנכנסים באמצ' קריאת השני. או אחר גמר קריאת השני. ויאמרו שהשני לא קרא כ"א מתחלת פרשה שניה אותו פסוק (או שני פסוקים) ופריך הש"ס לת"ק דחייש ליוצאים ומה"ט סבירא ליה דלכתחלה יקרא הראשון כל הפרשה של ה' פסוקים אם כן למה לא חייש. לנכנסים כדחוישי י"א ומתיר שהשני יקרא מפרשה שניה פסוק אחד או שתים. וע"ז משני דמה"ט ל"ח ת"ק לנכנסים. דהנכנסים ישאלו. הרי די"א חיישי לנכנסים ול"ל האי סברא שישאלו והכי קי"ל לעיל סי' קל"ח כנ"ל ואעפ"כ לענ"ד אין תפיסה מזה על דברי מ"א שנובעים מדברי ש"ל. דוודאי קי"ל כי"א ובמקום דאפשר חיישינן גם לנכנסים אלא דהכא בקריאת ר"ח דא"א ועכ"פ צריך לדחות או חשש יוצאים או חשש נכנסים א"כ עדיף טפי לדחות חשש נכנסים דא"ל כסברת ת"ק דשואלים אע"ג דהיכי דאפשר לא סמכינן אהאי סברא. מ"מ היכי דלא אפשר סמכינן אהאי סברא. משא"כ ליוצאים עכ"פ יש לחוש יותר דליכא סברא כלל להקל. והוא פשוט. והט"ז לפי שטתו הוליד דין חדש שאם טעה החזן וקרא עם א' ושייר ב' פסוקים סמוך לפ'. שלא יקרא עם השני פסוק א' ממה שקרא ראשון כמו שאנו עושים בר"ח עם הלוי. אלא יקרא השני אותן ב' פסוקים הנותרים ועוד ג"פ מפרשה שאחריה. אלא שאם קרא כן באחרון שלא נשאר מן הסדרה כ"א שני פסוקים אז באין ברירה צריך לקרות עם האחרון פסוק א' ממה שקרא הראשון ואף דלדעת מ"א אין לו ראיה לדין זה אף על פי כן לעיל סי' קל"ח הסכים מ"א עם דין זה ואייתי ראיה מדפריך הש"ס במגלה על ברייתא דלעיל כששייר הראשון שני פסוקים אמאי השני קורא מפרשה שניה קרא השני פסוק אחד ממה שקרא ראשון כמו בר"ת. ומשני שאני התם דאפשר בענין אחר וא"צ לקרות למפרע. משא"כ בר"ח דא"א בענין אחר וכתב שם דא"ל דהתם במגלה ה"ט דאין השני קורא פ"א מה שקרא ראשון דאיכא חשש נכנסים דיראו שהשני קרא שלשה פסוקים האחרונים מהפ' יאמרו שהראשון לא קרא רק שני הפסוקים שמתחלת הפרש' משא"כ בעלמא דאפילו יקראו עם השני פ"א שקרא ראשון עדיין ישאר לראשון שלשה פסוקים עד התחלת הפרשה וליכא חשש ע"כ אין זה טעם הברייתא דהא גם ת"ק ס"ל דהשני קורא מפרשה שאחריו ולא אמר שיקרא פ"א ממה שקרא ראשון אף על גב דת"ק לא חייש לנכנסים כנ"ל א"ו בנאו. ה"ט אין ראוי לקרות ממה שקרא א' וע"ש עוד במ"א:
ב סָעִיף ג (ס"ק ג) תפלת כו' צ"ל כו' תי"ט כו' דלא כרש"ל בתשובה סי' ס"ד שכתב שהוא לא אמר ונסכיהם דהא אמר אח"ז כמדובר ואי אומר ונסכיהם קאי כמדובר גם אונסכיהם. ואח"ז אינו פורט כ"א המנחות ג' עשרונים לפר כו' והנסכים אינו פורט אלא ויין כנסכו א"ו דאינו אומר ונסכיהם ולא קאי כמדובר רק על המנחות. וכן מצינו בפ' פנחס שגם הכתוב לא פרט הנסכים כ"א המנחות. והתי"ט השיגו דגם השמן הניתן למנחות מקרי נסך דהא מתנסך וניצק לתוך המנחה. וא"כ כוונת התפלה ומנחתם ונסכיהם ר"ל שמנן כמדובר ג' עשרונים לפר כו' ושביק לפרט השמן כי כן מצינו במקרא. והשמן ידוע בכלל המנחה. והדר אומר ויין כנסכו דכן מצינו ג"כ בקרא ע"ש:
ג סָעִיף ג (ס"ק ה) ברכו כו' אם התפלל כו' לא יצא כו' דצריך להזכיר בתפלת מוסף קרבנות המוספים. ועיין לעיל סיי רס"ח סעיף וי"ו ובמ"א שם: ס"ק וי"ו לחלוץ כו' ד' קדישים דהיינו א' אחר ישתבח. וא' אחר תפלת שחרית. וא' בקריאת ס"ת. וא' אחר קדושת ובא לציון שהיא קודם תפלת מוסף: כמ"ש סי' כ"ה דיש לחלוץ אחר ג' קדושות וד' קדישים. וג' קדושות הם. א' ביוצר באופנים. וא' בחזרת הש"ץ. וא' קדושת ובא לציון: קודם קריאת ס"ת. דטעם הספרדים שחולצים קודם תפלת מוסף לפי שהם אומרים במוסף בקדושה תמורת שאנו מתחילין נקדש או נעריצך הם מתחילים כתר יתנו לך כו' א"כ אין ראוי להיות על ראשנו כתר תפילין. באמרנו לה' כתר יתנו לך. ואנו האשכנזים אף שאין אנו אומרים כתר אעפ"כ מנהגינו לחלוץ קודם מוסף וכ' הלבוש הטעם דכמו בי"ט אין להניח תפילין שנקראים אות די"ט מיקרי אות ואי מניח תפילין נראה כמזלזל כאות י"ט וכדלעיל סי' ל"א. וניהו דר"ח לא מיקרי י"ט מ"מ במוסף שמזכירים מוספי היום אותו זכירה מיקרי אות ואין ראוי להיות עליו אז אות תפילין וה"ה וה"ט שייך גם בקריאת ס"ת. ועיין לעיל ס"ס כ"ה:
א סָעִיף א ס"א אומר קדיש תתקבל. תוס' במגילה כ"ג א' ד"ה חד כו':
ב סָעִיף ב ס"ב וקורא כהן כו'. שם: ולוי חוזר. כפי' הגאונים והלכתא דולג קאי אר"ח ואמצעי היינו שני דא"א לומר דקאי אמעמדות דא"כ הלכתא למשיחא. אבל הר"ן בפ"ד דמגילה כת' שהרמב"ן ז"ל חלק עליהם והקשה דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן והלא אותה חששא דנכנסין במקומה עומדת שהרואה אותו מתחיל בפסוק ג' שבפרשה א' יאמר הראשון לא קרא רק ב' פסוקים ואי לא חיישינן לנכנסין בדלא אפשר כו' יקראו השנים בפ' צו והג' יקרא וביום השבת ופסוק אחד מפ' ובראשי חדשיכם דמאי איכא משום דאין מתחילין כו' והא זהו אינו אלא משום הנכנסין וכיון דאפי' בדולג אכתי איכא ההיא חששא למה ידלוג יקרא כדרכו ולא נחוש לנכנסין כו' כיון דלא אפשר לפיכך פירש הוא ז"ל דפלוגתא דרב ושמואל אמעמדות קאי דהתם ליכא אלא תמניא פסוקי הלכך לא אפשר אלא בדולג ופוסק עכ"ל הר"ן שם. וקושייתו ודאי קושיא גדולה היא מאד אבל שיטה המרווחת יותר נראה עיקר לנהוג כמ"ש במ"ס פי"ז הלכה ט' וז"ל ובחודש עצמו קורא ג' בקרבן תמיד. הראשון קורא וידבר. צו. ואמרת. והשני קורא את הכבש האחד. ועשירית. עולת. ונסכו. ואת הכבש. והשלישי חוזר למעלה וקורא עולת תמיד. ונסכו. ואת הכבש. וביום השבת. עולת שבת. מפני שאמרו אין קוראין בפרשה פחות מג' וי"א אין משיירין בפרשה פחות מג' ע"ש. ולפ"ז ליכא שום חששא דנכנסין ויוצאין כלל והא דקאמר בפ"ד דמגילה והלכתא דולג ואמצעי דולגן קאי אמעמדות שאין שם אלא ג' גברי לבד ושייך שפיר לשון אמצעי דאי קאי אר"ח הל"ל ושני וכן פי' רש"י ז"ל שם דקאי אמעמדות וכיון דבר"ח לא איפסקא בגמ' דילן מסתבר טפי לנהוג כמו שמפורש במ"ס סתם בלי מחלוקת ובלי שום חששא וע' בתוס' דברכות י"ח א' ד"ה למחר. ובמ"ס כו' ובמגילה ל"א ב' ד"ה ר"ח כו' וכן אנו נוהגים ע"פ מ"ס כו'. (ומה שקשה לפ"ז הלכתא למשיחא כנ"ל. אי משום הא לא אריא דכבר הקשו תוס' בפ"ד דזבחים מ"ה א' ד"ה הלכתא מכמה סוגיות בש"ס דפסיק הלכתא למשיחא ולא פריך גמרא הלכתא למשיחא בפ"ק דיומא ופ"ד דקדושין ופ"ו דפסחים וש"מ ואף שרצו ליישב תחלה מ"מ מסקי בקושיא מההיא דס"פ התכלת דפסיק ר"י כאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ"ג ולא פריך גמרא הלכתא למשיחא ושיטת רש"י והרמב"ן בזה כתירוץ הר"ח שם דלא פריך הלכתא למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי שהוא למשיחא ונ"מ לאיסורא כו' ע"ש ובסנהדרין נ"א ב' ד"ה הלכתא כו'): ורביעי כו' ובר"ח. גמ' שם ומתני' סוף מגילה:
ג סָעִיף ג ס"ג אומר קדיש ואשרי ובא לציון וא"א. תוס' שם ד' א' ד"ה פסק: ומחזיר ס"ת. היינו כמנהג מקומו כמש"ל סי' כ"ה סי"ג וכמ"ש תוס' הנ"ל ואין מחזיר ס"ת למקומו כו' וכן משמע שהיה בימי הגמ' כמש"ל סי' קמ"ח ע"ש: ועומדים כו' ומחזיר כו'. ברכות ל' ב' וירושלמי פ' תפלת השחר הביאו תוס' שם כ"א ב' ד"ה עד ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.