א רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בָּעֲבוֹדָה, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּיַעֲלֶה וְיָבֹא, וּמוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּרִאשׁוֹן שִׁבְעָה בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא מַפְטִיר וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, וּמַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְאִם מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַיֵּן לְעֵיל סִימָן רפ"ד ס"ב, חוּץ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁמַּפְטִירִין עֲנִיָּה סֹעֲרָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי (טוּר וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר וּמִנְהָגִים) וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. אֲבָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין שִׁמְעוּ (אַבּוּדַרְהַם וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר וּמִנְהָגִים), וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְכֵן עִקָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, (ת"ה סִימָן י"ט וּמִנְהָגֵי מהרא"ק). וְאִם אֵרַע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּד' פָּרָשִׁיּוֹת, מַפְטִירִין בְּשֶׁל פָּרָשָׁה (מִנְהָגִים), וְעַיִּןִ לְקַמָּן סִימָן תרפ"ה.
ב רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְאֵין דּוֹחִין עֲנִיָּה סֹעֲרָה וְלֹא שִׁמְעוּ מִשּׁוּם מָחָר חֹדֶשׁ (מִנְהָגִים). וְאִם רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים, שַׁבָּת וְיוֹם רִאשׁוֹן, מַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְנוֹהֲגִים לוֹמַר אַחַר כָּךְ פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן מֵהַפְטָרַת וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן לְזֵכֶר שֶׁמָּחָר גַּם כֵּן הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַפְסִיק מִנָּבִיא לְנָבִיא וְאֵין אוֹמְרִים רַק הַפְטָרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, (ת"ה סי' ב' וּפְסָקָיו סִימָן צ"ד), וְכֵן נוֹהֲגִין, אֲבָל אִם הַהַפְטָרָה בְּאוֹתוֹ נָבִיא עוֹשִׂין כֵּן. וְכֵן אִם הָיָה חֲתֻנָּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בִּשְׁאָר שַׁבָּתוֹת, שֶׁאֵין דּוֹחִין הַהַפְטָרָה.
ג רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כּוֹלֵל בְּמוּסָף בִּבְרָכָה רְבִיעִית שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחוֹתֵם מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים.
א סָעִיף א (א) ואינו מזכיר וכו' - שהרי כבר הזכיר שבת בברכה רביעית:
ב סָעִיף א (ב) שבעה בסדר היום - דלכתחלה אין מפטיר עולה למנין שבעה וכדלעיל סי' רפ"ב ס"ד:
ג סָעִיף א (ג) ובשני קורא - ומניחין ספר שני אצל ספר ראשון ואומר חצי קדיש על שניהם:
ד סָעִיף א (ד) ומפטירין השמים וכו' - ששם נזכר מענין ר"ח ואם שכח וקרא בהפטרה של שבוע קורא אחריה השמים כסאי ואם נזכר אחר שכבר בירך ברכות אחרונות קורא אותה בלי ברכה:
ה סָעִיף א (ה) שמפטירין עניה וכו' - מפני שאין לדלג ז' דנחמתא עיין לקמן סי' תכ"ח ס"ח:
ו סָעִיף א (ו) וי"א השמים וכו' - דבהפטרה זו יש בה תרתי זכרון ר"ח ונחמות ירושלים:
ז סָעִיף א (ז) וכן נוהגים - וכתבו האחרונים דאעפ"כ אין לדלג אחת מז' דנחמתא וע"כ כשיפטירו בפ' תצא ברני עקרה יסיימו גם בעניה סוערה הכתובה אחריה:
ח סָעִיף א (ח) וכן עיקר במקום שאין מנהג - ועיין בביאור הגר"א שדחה סברא זו מהלכה ופסק כדעה ראשונה דמפטירין שמעו:
ט סָעִיף ב (ט) ולא שמעו - כתב המג"א דאגב שיטפא הזכיר זאת בהג"ה דלעולם לא חל ר"ח אב באחד בשבת:
י סָעִיף ב (י) מפטירין השמים כסאי - דס"ד דיום ב' דר"ח הוא עיקר ונפטיר בשבת מחר חודש:
יא סָעִיף ב (יא) רק הפטרת ר"ח - ולא מסיימים בפסוקי דהפטרת מחר חודש:
יב סָעִיף ב (יב) אם היה חתונה בר"ח - ר"ל דמנהג הוא בשבת שיש חתן לדחות הפטרת השבוע ולקרות הפטרת שוש אשיש שהוא מענינא כדמבואר לקמן בסוף סימן תכ"ח ומבואר שם דכ"ז הוא בשבתות דעלמא שאין הפטרה שלהם מוזכרת בש"ס אבל בהפטרות שנזכרים בש"ס ומדרשים אין דוחין אותן מפני חתונה שאין זה אלא מנהג בעלמא וגם אחר שקראום אין לקרות שוש אשיש מפני שאין מדלגין מנביא לנביא וע"ז אשמעי' כאן בהג"ה דעכ"פ במקום שהם בנביא אחד כגון בשבת ר"ח שקורין השמים כסאי שהוא בנביא אחד עם הפטרות שוש אשיש אז אין לדחות שוש אשיש לגמרי ויש לקרות מקצת ממנה אחר שיסיים השמים כסאי:
יג סָעִיף ב (יג) או בשאר שבתות - כגון הני המוזכרים סוף סימן תכ"ח עיי"ש:
יד סָעִיף ג (יד) כולל במוסף וכו' - בסידורים כתוב בשבת ר"ח ובשאר ימים טובים אחר שמסיים קרבן שבת יסיים זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור וכן כתב בסידור רב עמרם אכן כמה פוסקים כתבו דהוי יתור לשון וקמי שמים גליא והוי הפסק ולכן כתבו שאין לאומרו:
טו סָעִיף ג (טו) מקדש השבת וכו' - ואם חתם בשל שבת לבד יצא בדיעבד:
א סָעִיף א וי"א השמים כסאי. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם עניה סוערה (לבוש סי' תקפ"א):
ב סָעִיף א וכן עיקר. וכן נהגו בפוזנא (לבוש):
ג סָעִיף ב ולא שמעו. זהו משנה שא"צ דלעולם אין ר"ח אב בא' בשבת:
ד סָעִיף ב וי"א שאין להפסיק כו'. וכ"כ ב"ש ד' נ"ח שיש לבטל מנהגים הדולגי' עסי' תרע"ד סס"ב (עסי' קמ"ד):
ה סָעִיף ב וכן אם היה חתונה וכו'. אז אומרים מקצת שוש אשיש:
ו סָעִיף ג וראשי חדשים. ואם חתם בשל שבת לבד כתבתי בתשו' מה דינו (כ"ה) ועסי' רס"ח ס"ד וסי' תכ"ז ס"א:
א סָעִיף א ובשני. לשון מנהגים ומניחים ספר תורה שנייה אצלה ואו' חצי קדיש על שניהם:
ב סָעִיף א השמים. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם ענייה סוערה. לבוש:
ג סָעִיף ב ולא שמעו. זהו משנה שא"צ דלעולם אין ר"ח אב בא' בשבת:
ד סָעִיף ב שאין דוחין. ואז אומרים מקצת שוש אשיש. מ"א:
ה סָעִיף ג וראשי. ואם חתם בשל שבת לבד יצא בתפילה ולא בקידוש בי"ט ע"ש דף קי"ז ועמ"א סימן תפ"ז ס"ק ב':
א סָעִיף א (ס"ק א) וי"א השמים כו' טעם י"א אלו. וטעם דעה א' היא לפי שעניה סוערה היא א' מז' הפטורת דנחמתא המוזכרים בסי' תכ"ח סעיף ח' ולכן אין לדחותה. דטעם י"א דבהשמים כסאי אית בה תרתי שיש בה זכרון ר"ח וגם נחמות ירושלים. עכ"פ בפרשת כי תצא שקורין רני עקרה עד אחר מרחמך ה' שהיא ג"כ א' מז' דנחמתא. ישיימו אז לקרות גם עניה סוערה שכתובה מיד אחר מרחמך ה':
ב סָעִיף ב (ס"ק ד) וי"א כו' עיין סי' רפ"ד כצ"ל ששם כתב מ"א בשם ת"ה דעכשיו בזמן הזה שההפטורת כתובים בקונטרוסים ואפשר לסמן ולמצוא מהרה מדלגים מנביא לנביא ע"ש:
ג סָעִיף ב (ס"ק ה) וכן כו' אז כו' שדרך קצת מקומות כשיש חתונה לדחות הפטורת השבוע ולקרות הפטורת שוש אשיש. וכשחל בשבת ור"ח יקראו השמים כסאי ומקצת שוש אשיש ששניהם בישעיה ובשאר שבתות שאין דוחין ההפטרה כשיש חתונה יש סילוק אם שוש אשיש באותו נביא שקורין בו הפטרה אז דוקא קורין מקצת שוש אשיש ולא כשהפטרה בנביא אחר: ס"ק וי"ו ור"ח כו' כתבתי בתשובה מה דינו. ובס' א"ר הביא משמו דיצא: ועס"י כו' וסי' תפ"ז כצ"ל ששם כתב מ"א דראוי לומד דעיקר אזלינן בתר החתימה והניח הדבר בצ"ע ע"ש:
א סָעִיף א ס"א ואינו מזכיר. כמ"ש שבת כ"ד א' ר"ח שחל להיו' בשב' כו' וקי"ל כרב גידל כמש"ל סי' רפ"ד ס"ב ה"נ אלמלא אין ר"ח אין הזכרה בעבודה בשבת מרדכי והרא"ש כ' טעם אחר: ומוציאין שני ספרים. מגילה כ"ט ב' ר"ח טבת כו' ר"ח אדר כו': וקורין בראשון כו'. שם שני דאלו ר"ח קרו שיתא כו' וכמ"ד מפטיר עולה למנין שבעה ואנן עבדינן לאפוקי נפשין מפלוגתא וכמ"ש תוס' שם כ"ג א' ד"ה חד כו': וביום השבת. דבכל שבת ראוי לקרות רק מחמת שהוא ב' פסוקים כמ"ש תוס' שם ד"ה כיון ולעיל סי' רפ"ג. חוץ מר"ח. שאין נדחין שבע דנחמתא: וי"א. דהשמים כסאי הוא דיכא דגמרא: אבל ר"ח. כי מדינא דגמרא נדחית השמים כסאי מפני פורענותא דר"ח אב כמ"ש במגילה שם ל"א ב' וה"ה לדידן שמפטירין שמעו וכ"ה בתוס' שם ד"ה ר"ח כו': וי"א השמים. הג"מ ותוס' בפ"ב דפסחים מ' ב' סוף ד"ה אבל. ואע"ג דבגמרא אמרו בפירוש שאין מפטירין השמים כסאי בר"ח אב שחל להיות בשבת י"ל כמ"ש תוס' במגילה שם דר"ה סבר כמ"ד דאבילות חל מר"ח ואנן קי"ל כמ"ד דאין חל חלא בשבוע שחל ט"ב בתוכה ולכך אנו מפטירין חדשיכם בשבת שחל ט"ב אחריה וכ"כ בתה"ד שגדול אחד פסק בתחלה להפטיר שמעו וא"ל א' מתלמידיו שתוס' פ' כל שעה כ' להפטיר השמים כסאי וחזר ואמר הואיל ומימי התוס' אנו שותין יש לנהוג כדבריהם וכת' תה"ד ונראה דהכי עיקר אע"ג דשמעתי דתוס' דמגילה כתבו להפטיר שמעו לא ידעתי שמא תוס' דשנץ הם כו' ע"ש. אבל האמת יורה דרכו דהעיקר כסברא הראשונה שאילו ראה דברי תוס' הנ"ל היה אותו גדול ודאי פוסק כדבריהם ודאי שדברי תוס' דמגילה עיקר הוא שכ"ה בפסיקתא ותוס' דפ' כ"ש ט"ס הוא שהרי כתבו שם וכ"ה בפסיקתא והביאו במגילה ושם הוא שמעו ורש"א נדחק שם מאד אבל כל דבריו דחויין הן וכן פסק הרא"ש שם ומרדכי וסמ"ג ודבריהם ידוע שהן ע"פ תוס' שלנו ולא הזכירו כלל תוס' דפרק כל שעה וכ' תה"ד שכ"מ בא"ז כס' ראשונה וכ"ה במנהגים שלנו וכ"פ בד"מ: ואם אירע. מגילה כ"ט ב':
ב סָעִיף ב ס"ב ואם ר"ח ב' ימים כו'. כן מוכח ממרדכי שהביא בהג"ה לעיל ס"א וי"א השמים כסאי בר"ח אלול וע"כ יום ראשון חל בשבת כמ"ש בסי' תכ"ח ס"ב: וי"א שאין. מגילה כ"ד א' יומא ס"ט א'. וס' הראשונה ס"ל כיון דהאידנא קרינן בחומשין אין קפידא כ"כ: אבל. שם:
ג סָעִיף ג ס"ג וחותם מקדש כו'. שם כרבינא וכדתריץ כו' וע"ש בתוס' ד"ה אין הלכה כו' וה"ה לר"ח כמו שכ' בברכות מ"ט א' ובירושל' פ' בתרא דברכות בתפלה ר' יוסי בר נהוראה אומר מקדש ישראל ור"ח ר"ח בר אשי אמר מקדש ישראל וראשי חדשים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.