א כְּשֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים, כּוֹתְבִין בַּשְּׁטָרוֹת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשִׁים לַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. וּמוֹנִין לַחֹדֶשׁ מִיּוֹם הַשֵּׁנִי וְכוֹתְבִין בּוֹ בְּא' לַחֹדֶשׁ (טוּר). הַגָּה: כְּשֶׁמְעַבְּרִין הַשָּׁנָה כּוֹתְבִין בַּאֲדָר רִאשׁוֹן: אֲדָר, סְתָם, וּבַשֵּׁנִי: אֲדָר הַשֵּׁנִי (טוּר).
א סָעִיף א (א) שהוא יום ל' וכו' - ר"ל שכך כותבין ודעת הב"ח שכותבין להיפך ביום ל' לחודש פלוני שהוא יום ר"ח פלוני וכן משמע מפמ"ג:
ב סָעִיף א (ב) לחדש מיום השני - ר"ל שממנו מתחילין למנות ימי החודש הבא כי הוא עיקר הקביעות והיום שלשים הוא רק השלמה לחודש שעבר:
ג סָעִיף א (ג) אדר סתם - וה"ה כשמברכין החודש בבהכ"נ ומסקנת האחרונים דהנכון לפרש בשניהם באדר ראשון יכתוב אדר ראשון ובשני אדר השני:
א סָעִיף א ס"א כשראש חודש. נדרים ס"ב וע"ש בתו' ור"ן וע' הג"א פ' היו בודקין וראיה דכותבין בר"ח ממ"ש אימא בר כ"ט בניסן את ולא אמר ביום שלשים. מהרמ"פ בסדר הגט סי' מ"ט: והמנין. מדקרי ליה חסר שם בגמ' וכמ"ש שזה יודע בעיבורו כו' וע' הג"א הנ"ל דלמועדות כו' ר"ל בזמן הראיה דעכשיו א"א: כשמעברין. שם ס"ג א' וכר"י:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.