א אַחַר אֲפִיקוֹמָן אֵין לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר. הַגָּה: וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, דְּלֹא עָדִיף מֵאִלּוּ הִפְסִיק בְּשֵׁנָה דְּאָסוּר מִשּׁוּם דְּהָוֵי כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (טוּר).
ב מִי שֶׁיָּשַׁן בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה וְהֵקִיץ, אֵינוֹ חוֹזֵר לֶאֱכֹל. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁיָּשְׁנוּ מִקְּצָתָן בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, חוֹזְרִים וְאוֹכְלִים. נִרְדְּמוּ כֻּלָּם, וְנֵעוֹרוּ, לֹא יֹאכְלוּ. נִתְנַמְנְמוּ כֻּלָּם, יֹאכְלוּ. הַגָּה: וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁיָּשְׁנוּ לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ לֶאֱכֹל הָאֲפִיקוֹמָן, אֲבָל שֵׁנָה קֹדֶם לָזֶה לֹא הָוֵי הֶפְסֵק (טוּר וְרַבֵּנוּ יְרוּחָ ם).
א סָעִיף א (א) אין לאכול - כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של אפיקומן שהוא מצוה ע"י טעם אותו מאכל ובדיעבד אם אכל אחריו שום דבר יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן:
ב סָעִיף א (ב) שום דבר - ולענין שתיה נחלקו הפוסקים ויש להחמיר במשקה המשכר ולכתחלה נכון ליזהר מכל משקה חוץ ממים וכה"ג כמו שמבואר לקמן בסימן תפ"א במ"ב סק"א:
ג סָעִיף א (ג) ולא יאכלנו - להאפיקומן אבל שאר הסעודה לית לן בה:
ד סָעִיף א (ד) בשני מקומות - וה"ה בחדר אחד מקצתו בשולחן זה ומקצתו בשולחן אחר דהוי כשני מקומות והטעם שאפיקומן זכר לפסח ופסח אינו נאכל בשני מקומות לפי שנאמר בבית אחד יאכל:
ה סָעִיף א (ה) דלא עדיף - מביא ראיה שגם במצה מחמירין בשני מקומות כמו בפסח:
ו סָעִיף ב (ו) בתוך הסעודה - עיין בדברי הרמ"א בהג"ה:
ז סָעִיף ב (ז) אינו חוזר לאכול - דהשינה חשובה הפסק ועשאוהו רבנן כאוכל בשני מקומות:
ח סָעִיף ב (ח) חוזרים ואוכלים - דכיון שיתר בני החבורה היו נעורים לא חשב הפסק אפילו לגבי הישינים:
ט סָעִיף ב (ט) נתנמנמו - היינו שלא נשקע בשינה כולי האי ואם שואלים אותו היכן הנחת כלי זה וכשמזכירין לו הנחתו במקום פלוני נזכר ואומר הן או לאו זהו קרוי מתנמנם:
י סָעִיף ב (י) אבל שינה קודם לזה - דהיינו בתוך האכילה:
יא סָעִיף ב (יא) לא הוי וכו' - ר"ל דלא חיישינן להפסק זו כיון שאינו בתוך האפיקומן ולענין אם צריך לברך המוציא עוד הפעם משום השינה עיין לעיל בסימן קע"ח ס"ז ובמ"ב שם:
א סָעִיף א אין לאכול. וה"ה דאסור לשתות עי' בטור סי' תפ"א ובב"י:
ב סָעִיף א בשני מקומות. אפי' בחדר א' לא יאכלנו בשני שלחנות (כ"מ בגמ') ומשמע דווקא באפיקומן שהוא זכר לאכילת פסח אבל שאר הסעודה מותר לאכול בשני מקומות וכ"מ ס"ב ועמ"ש סי' תפ"ד:
ג סָעִיף ב אינו חוזר. דהוי כאוכל בשני מקומות:
ד סָעִיף ב נתנמנמו. היינו נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא (גמרא):
ה סָעִיף ב לא הוי הפסק. דלא כמהרי"ל שכתב דהוה הפסק דכל האכילה של הלילה הזה הוי כפסח דיליה (ד"מ):
א סָעִיף א אין לאכול. ובדיעבד אם אכל אין צריך לחזור ולאכול אפיקומן. ומדכתב המחבר אין לאכול משמע דלשתות שפיר דמי כמו ששותי' עוד השני כוסות רק אחר הכוסות אסור לשתות דברים המשכרין דוקא כמ"ש סי' תפ"א וכ"מ בט"ז סי' תע"ט ס"ק ב' וכן עיקר דלא כמ"א שכתב בפשיטות וכמו שאסו' לאכול כך אסור לשתות ואין זה הסכמת הפוסקים. ח"י:
ב סָעִיף א בשני. אפי' בחדר אחד לא יאכלנו בשני שולחנות. ודוקא באפיקומן שהוא זכר לאכילת פסח אבל שאר הסעודה מותר לאכול בשני מקומות. מגן אברהם:
ג סָעִיף ב קודם לזה. אפי' בתוך האכילה אין בכך כלום. ד"מ דלא כמהרי"ל:
א סָעִיף א (ס"ק ב) בשני מקומות אפי' בחדרא' כו' כ"מ בגמרא דף פו ע"א תנן שני חבורות שהיו אוכלים בבית א' אלו הופכים את פניהם הילך ואוכלים ואלו הופכים כו' (פירש רש"י שרשאי להפך פניהם אע"ג דנראה כשני חבורות דהא אפי בשני חבורות בשני בתים שרי) והמיחם באמצע (פירש"י שיש בו מים חמין למזיגת היין מותר להיות באמצע השני חבורות כדי שיהיה נוח לשמש ליטול ממנו לצורך השני חבורות) וכשהשמש עומד למזוג (לאחד מבני חבורה שאינו אוכל עמהן) קופץ את פיו ומחזיר פניו עד שמגיע לחבורתו (פירש"י שלא יחשדוהו שאוכל בשני חבורות) הא מתני' מיירי בחדר א' וכדמוכח ואעפ"כ השמש צריך לקפוץ פיו שלא יחשדוהו כו' אלמא דאפי' בחדר א' אסור בשני שולחנות
ב סָעִיף ב (ס"ק ד): נתנמנמו כו' סברא. ז"ל רשב"ם דף ק"כ ע"ב מלתא דצריכה סברא כגון ששואלים אותו היכן הנחת כלי זה: וכי מדכרי ליה הנחתו במקום פלוני מדכר ואומר הן או לאו עכ"ל. ורש"י במס' תענית דף י"ב ע"ב כתב וז"ל אהדורי סברא אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר עכ"ל. ומ"ש נים ול"נ תיר כו' לכאורה כפול ע"ש בתוס':
א סָעִיף א ס"א שום דבר. כר' יוחנן שם דמוסיף אדשמואל שלא אסר אלא מיני בשר דארדילייא הוא מין עוף. ר"ן: ולא יאכלנו. כרב דשמואל ור' יוחנן מוספי אדרב וכמ"ש הר"ן: דלא עדיף. ר"ל דלא כתוס' שם שכת' הא דרב לא שייך במצה בזה"ז ומתנ ' דישנו הוא בכסח דוקא ועובדא דרבה בתענית ולמד מפסח אבל לדידן דקי"ל דכ"ז גם במצה וכמ"ש בס"ב וכ"ז הא משום חומרא שלא יעקרו וע' רשב"ם שם כ"ש כאן דשייך ג"כ במצה:
ב סָעִיף ב ס"ב מי שישן כו'. הרשב"ם מפר' דקאי אריש' משום דק"ל עובדא דרבה אבל הרמב"ם מפרש דרבה יחיד היה וז"ש מי שישן. וצ"ע דהא אביי נתגדל שם בביתו וכמ"ש כי הוינן בי רבה הוה זגינן כו': בני כו'. מתני' שם וע' בה"ג: וכ"ז אינו כו'. רשב"ם במתני' וכמ"ש אי מפטירין כו' שלא יעקרו כו' כנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.