א אַחַר כָּךְ מוֹזְגִין לוֹ כּוֹס שְׁלִישִׁי, וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּבוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְשׁוֹתֵהוּ בַּהֲסַבָּה; וְלֹא יְבָרֵךְ אַחֲרָיו וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן בֵּינוֹ לְכוֹס רְבִיעִי. הַגָּה: מִיהוּ מִכּוֹס שְׁלִישִׁי יָכוֹל לִשְׁתּוֹת כַּמָּה פְּעָמִים וְהַכֹּל מִחְשַׁב שְׁתִיָּה אַחַת, אַף עַל גַּב דְּהִפְסִיק בֵּינְתַיִם (מַהֲרִי"ל וּמַהֲרִ"י וְתַשְׁבֵּ"ץ). מִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר זִמּוּן. הַגָּה: וְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר הוֹדוּ וְאָנָּא, וְהָאֲחֵרִים עוֹנִין אַחֲרָיו (כָּל בּוֹ). וְהַגָּדוֹל יָכוֹל לִתֵּן לַקָּטָן רְשׁוּת (מַהֲרִי"ל). וְיָכוֹל לְצָרֵף לַזִּמּוּן לְעִנְיַן הַלֵּל, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא אָכַל עִמָּהֶם. וְנָהֲגוּ שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֵיל פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרַךְ (מִשְׁלֵי כב, ט) וְהוּא מִקְרֵי טוֹב עַיִן שֶׁאָמַר כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוּל וְכו'.
א סָעִיף א (א) מוזגין לו כוס שלישי - וצריך הדחה ושטיפה אם אינו נקי ואף מי שאינו נזהר בכל השנה לראות אם הוא נקי מ"מ בזה הלילה יזהר משום הידור מצוה:
ב סָעִיף א (ב) ומברך עליו בהמ"ז - אפילו אם מברך ביחידי ואפילו למ"ד בעלמא דבהמ"ז אינה טעונה כוס מ"מ הואיל שתקנו חכמים לשתות ארבעה כוסות בלילה זו יש לעשות מצוה בכל כוס וכוס להכי סומכין כוס שלישי לבהמ"ז [גמרא]:
ג סָעִיף א (ג) ושותהו בהסיבה - ואם שתה בלא הסיבה אם יחזור וישתה עיין לעיל בסימן תע"ב ס"ז ובהגה"ה:
ד סָעִיף א (ד) ולא יברך אחריו - אפילו שתה כל הרביעית דסומך על ברכה אחרונה שמברך על כוס רביעי:
ה סָעִיף א (ה) ולא ישתה יין - שמא ישתכר ויישן ולא יגמור את ההלל ויש שכתבו הטעם מפני שהוא נראה כמוסיף על הכוסות וכתבו האחרונים דלאו דוקא יין ה"ה שאר משקין המשכרין מיהו אם אינו משכר מותר והוא שלא היה חמר מדינה דאם היה חמר מדינה יש להחמיר ולחוש לטעם השני דנראה כמוסיף על הכוסות:
ו סָעִיף א (ו) מיהו מכוס שלישי וכו' - דלטעמא קמא משום שכרות בודאי לא שייך שהרי אינו שותה יותר מארבעה כוסות. ולטעמא דנראה כמוסיף נמי ליכא שהרי אינו אלא כוס אחת. ומ"מ אם לאחר ששתה רוב רביעית לא היה בדעתו לשתות יותר ואח"כ נמלך לשתות עוד דעת מ"א וח"י כיון שצריך לברך עליו מחדש מחזי כמוסיף על הכוסות ועיין לעיל בסי' תע"ב בבה"ל מה שכתבנו בזה:
ז סָעִיף א (ז) כמה פעמים - ומ"מ אם הכוס גדול הרבה יותר מדאי לא ישתנו כולו שלא ישתכר [אחרונים]:
ח סָעִיף א (ח) דהפסיק בינתים - ר"ל לאחר ששתה רוב רביעית בתחלה הפסיק הרבה יותר מכדי אכילת פרס:
ט סָעִיף א (ט) אחר זימון - הסכימו האחרונים דהאי זימון אינו לענין בהמ"ז דבשביל זה אינו מחוייב להדר יותר מבשאר ימות השנה והכא לענין הלל מיירי שמצוה להדר לומר הלל בשלשה כדי שיהא אחד אומר לשנים הודו והם יענו פסוק שאחר זה ואותו שיקראוהו לזימון זה לא יאכל ולא ישתה ולא יסייע לברך ברכת הזימון אלא ישמע הודו ויענה עמהם ויחזור לביתו וגם בזה הסכימו דאף שמצוה מן המובחר לומר הלל בשלשה גברים גדולים ועל כן אם יש בביתו על שולחן אחד גברא בר חיובא בודאי מהנכון לצרף אותו לאמירת הודו מ"מ אין קפידא כ"כ שיכול לצאת בזה באשתו ובניו (ואם בניו הם קטנים עיין לקמיה) דהיינו שהוא יאמר והם יענו [וה"ה שאשתו יכולה לומר הודו שהרי גם נשים מחויבות בהלל זה כמו שהם מחויבות בד' כוסות וכתב הח"י דלפי מה שנוהגין לומר הודו בניגון נעימת קול יש לחוש למאי דאמרינן בגמרא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת] ואם רוצה לחזור אחר זימון לבהמ"ז ורוצה לילך לשכנו לברך שם לא יאכל האפיקומן בביתו דהא ע"כ יהא צריך לאכול שם דבר מה כדי להצטרף לבהמ"ז ואסור לאכול אחר האפיקומן שום דבר וגם האפיקומן גופא אסור לחלק ולאכול בשני מקומות וכדלעיל בסימן תע"ח אלא יאכל האפיקומן במקום שמזמן ומברך שם וגם ישתה שם הכוס וישאר שם עד גמר הסדר ואם רוצה יחזור לביתו אחר בהמ"ז ויגמור ההלל וישתה כוס רביעי אבל מ"מ לא נהגו עכשיו כן לילך לאכול האפיקומן בבית אחר וכ"כ טוב יותר לברך בביתו יחידי מלילך באמצע סעודתו לבית אחר ולחפש אחר זימון. אכן אם רוצה להדר ולקיים הכל מן המובחר ואין לו בביתו זימון שלם של ג' אנשים יראה להזמין לכתחלה לסעודה איזה אורח כדי שיהא לו זימון שלם לבהמ"ז וגם לאמירת הודו:
י סָעִיף א (י) אומר הודו ואנא וכו' - הוא רק מצוה לכתחלה ואינו לעיכובא [פר"ח]:
יא סָעִיף א (יא) והאחרים עונין אחריו - ואם אין שם כ"א שנים שניהם יאמרו הודו [אחרונים]:
יב סָעִיף א (יב) ליתן לקטן רשות - שהוא יאמר כדי שלא יישנו וגם כדי לחנכם במצות. וזהו דוקא באמירת אנא מפני שהם עונין אחריו אותו פסוק גופא אבל לא בהודו:
יג סָעִיף א (יג) שבעל הבית מברך - אף אם יש לו אורח ומ"מ אין קפידא בזה אם בירך אחר [ח"י]:
א סָעִיף א כמה פעמים. כשהיה דעתו על זה בשעת ברכה ע' סי' תע"ב ס"ז וס"ט:
ב סָעִיף א אחר זימון. משמע בטור דוקא להלל מצוה לחזור אבל ב"ה דינו כשאר ימות השנה עסי' קל"ז ויש שרוצין לצרף ג"כ לב"ה וא"כ צריך שלא יאכל האפיקומן בביתו אלא במקו' שמברך כמ"ש סי' קפ"ד דאם יאכל האפיקומן בפ"ע הוי כאוכל שני פסחים וכ"כ הכל בו וכ"מ באבודרהם דהא זימון הוי כמו מצוה עוברת ומותר לעקור כמ"ש סי' קע"ח סס"ב בהג"ה ונ"ל דאפילו להאוסרין לאכול ב' סעודות בלילה כמ"ש סי' תפ"ד היינו דוקא כשבירך בנתיים אבל כשלא בירך בנתיים אף על פי שהלך למקום אחר הוי כסעוד' א' (וכ"מ בטור) ומיהו למ"ש הרב"י סימן קע"ח אסור לצאת באמצע סעודתו אא"כ בירך תחלה ב"ה ע"ש ואנו נוהגין כמ"ש רמ"א, והטור כתב דאף בהלל דיו שיענו אחריו אשתו ובניו וכ"מ בתו' סוכה דף ל"ח שכתבו דהנשים חייבות בהלל זה ומהרי"ל כ' קטן לא יאמר הודו אבל אנא אומר דהרי עונין אחריו מה שהוא אומר וכ' מהרי"ו אף על גב דאמרי' בגמ' ותהי לו מארה שמבזה קונו לעשות שלוחים כאלה היינו דוקא בתחלת הפרק ובאגודה בסוטה סי' כ"א כ' דאם קטן אומר יאמר נא וגו' עונה אחריו מה שהוא אומר ובסוף פסחים כתוב דאם אין שם כ"א שנים שניהם יאמרו הודו והאגור כתב מצוה בג' גדולים בשני הלילות ע"כ ובודאי לכתחל' יש לעשות מצוה מן המובחר אבל אין קפידא כ"כ דנשים ג"כ מצטרפים לזה כמש"ל:
א סָעִיף א ושותהו בהיסב'. ואם לא שתה בהיסב' נתבאר בסי' תע"ב: כתב רש"ל וצריך שטיפ' והדח' וזה דעת כל האחרונים ואף מי שאין נזהר בו כל השנה לראות אם הכוס נקי מ"מ בזה הלילה יזהר כדי להדר המצו':
ב סָעִיף א ולא ישתה יין כו'. הטעם בירוש' שלא ישתכר ולא יוכל לגמו' הלל ופרכי' והלא כבר משוכר הוא ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר וכ' רשב"ם וצ"ל דה"ה ביין שלפני המזון שאינו משכר מזה משמע לי דלא ישת' ג"כ מי דבש שקורין מע"ד כיון שהוא ג"כ משכר אבל שאר משקין שאינו משכר מותר:
ג סָעִיף א מצוה לחזור אחר זימון. בטור כתב ע"ז והכי אתמר במדרש תהילי' הקורא את הלל צריך שיהיה ג' שיהא אחד אומר לב' הודו וכתב א"א דלא נהגו כן ואי משום הודו לו' בג' סגי באשתו ובניו שהגיעו לחינוך עכ"ל פי' דהרא"ש כתב בסוף ע"פ שיש להוכיח דברכ' המזון טעון כוס דוקא בג' דאי אפי' ביחיד למה אמרו שיש חיוב בליל פסח ד' כוסו' הא כוס של ב"ה בכל יום טעון כוס אלא ודאי דבג' דוקא טעונ' כוס ובפסח צריך לחזור אחר ג' כדי שיהא לו ד' כוסות ואח"כ דחה הרא"ש הוכחה זאת דמ"מ יש ד' כוסות ביחד ביום זה וע"כ כתב הטור בשמו והעולם לא נהגו כן פי' מצד ב"ה דגם יחיד צריך כוס לב"ה וגם משום הודו סגי באשתו ובניו ונ"ל דמ"ש הטור מצוה לחזור אחר הזימון לא נתכוין כלל לב"ה דהא כבר פסק בסי' קפ"ב דב"ה טעון כוס אפי' ביחיד אלא ודאי משם הודו לחוד אמר כן וכמו שמסיים בשמיה דמדרש תהילים דהיינו שיקרא אליו זימון ואותו שבא לזימון לא יאכל ולא ישתה ולא יסייעו לברך ברכת הזימון שהוא נברך אלא ישמע הודו ויענה עמהם ויחזור לביתו וזה ג"כ כוונת הש"ע שכתב מצוה לחזור אחר הזימון היינו הזימון להודו וכמ"ש רמ"א על זה שהגדול אומר הודו ואע"ג דכ' הרא"ש באשתו ובניו סגי מ"מ טפי ניחא בתלת' גברי בני חיובא לזה אבל לענין זימון דב"ה אין נכון שיקרא לא' מבית אחר שיברך עמו אם לא אכל כאן דעל מה יסייע לברך ואפי' אם רוצה לשתות כאן כדי לצרף לזימון אין נכון דאם אכל אפיקומן בביתו אסור לו לשתות כאן ואם לא אכל בביתו אפיקומן יהיה אסור אח"כ לאכול אפיקומן בביתו כיון שכבר בירך וע"כ לא משכח' לה אלא שלא יאכל אפיקומן בביתו אלא יאכלנו כאן וא"צ לברך המוציא כאן שני' כמ"ש סי' קפ"ד (ס"ב) ועמ"ש בסי' תפ"ד ואין זה אסור משום איסור ב' חבורות דאין זה אלא משהתחיל באפיקומן אבל מצד המצוה שאכל בסעודה אין איסור מקומות וכמ"ש רמ"א בסי' תע"ח דשינה קודם לזה לא הוי הפסק וה"ה שינוי מקום דהא שינה הוי כמו שינוי מקום כמ"ש הטור שם ואחר שיאכל כאן אפיקומן יברך עמהם וישאר עמהם עד גמר הסדר ואם רוצה יחזור לביתו אחר ב"ה ויאמר עמהם הלל וישתם כוס רביעית וזהו אם יש בביתו ג' זולתו שיש שם זימון דאם לא כן ודאי אסור לו לקלקל זימון שלו ולפי מ"ש נחה שקטה תלונת מו"ח ז"ל וגם של מהר"ל מפראג שמביא שם מכח שיצטרך לברך שנית בביתו כו' ולא נהגו עכשיו כן לאכול אפיקומן בבית אחר גם אינו הכרח בשביל זימון דב"ה דאנו נוהגין בכוס אפי' ביחיד ואי משום הודו כבר כתב הרא"ש דסגי באשתו ובניו וטורח זה לקרות מבית אחר גברא בר חיובא הוא אינו הכרח אלא אם יש בביתו על שלחן אחר בר חיובא יצרפנו לאמירת הודו ותו לא כנלע"ד נכון ע"פ מנהג שלנו בזה:
א סָעִיף א מוזגין. וצריך שטיפה והדחה אם אין הכוס נקי עח"י:
ב סָעִיף א יין. ה"ה שאר משקין המשכרין אבל משקה שאינו משכר מותר לשתות. ט"ז:
ג סָעִיף א יכול. ומ"מ לא ישתה כל כך שישכר. ח"י:
ד סָעִיף א והגדול. ומהרי"ל כתב קטן לא יאמר הודו אבל אנא אומר והיינו לכתחלה אבל אין קפידא כל כך דנשים מצטרפין לזה עיין מ"א ונשים חייבות ג"כ בהלל זה עח"י:
ה סָעִיף א שבע"ה. אף אם יש לו אורח ע' סימן ר"א. ח"י:
א סָעִיף א (ס"ק א) כמה פעמים כשהיה דעתו דאם ל"כ הוי היסח הדעת וצריך לברך והוי כמוסיף על הכוסות. וכן כתב בסי' תע"ב סעיף ז' היכי דמברך על הכוס הוי כמוסיף שם סעיף ט' דעכ"פ צריך לשתות בבת אחת רוב רביעית:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) אחר כו' משמע בטור דוקא להלל היינו כמ"ש לעיל סי' תכב ס"ק ז' בשם מדרש ש"ט. דאם לא יהיו שנים עמו למי יאמר הודו וע"ש בשאר ימות השנה עסי' קצ"ז כנ"ל דאם אוכלים שנים ובא שלישי. אם יכולים להזקיקו לאכול עמהם כדי שיברכו בזימון עדיף. אבל אם אין רק שנים לא אכפת לן אלא במקום שמברך. דאי יאכל אפיקומן בביתו כשילך לבית אחר אינו רשאי לברך שם בהמ"ז ולהרא"ש בסי' קפ"ד כה"ג אי בירך במקום אחר לא יצא וצריך לחזור במקומו ולברך שנית ברכת המזון: דאם יאכל אפיקומן ב"פ כו' ר"ל דאין לומר שלעולם אפשר שיאכל אפיקומן בביתו. ואפ"ה יהיה מותר לברך בהמ"ז במקום אחר ע"י שיאכל שם שנית אפיקומן דכה"ג אי אוכל גם במקום אחר פת מותר לברך במקום אחר כמ"ש לעיל סי' קפ"ד לזה כתב מ"א דאסור לעשות כן: דהא זימון הוי כו' ר"ל ניהו דאין אוכל אפיקומן כ"א במקום שדעתו לברך בהמ"ז דכה"ג אי יצא ממקומו והלך למקום אחר רשאי לברך במקום אחר בהמ"ז אם אוכל שם גם מעט פת מ"מ הכא קי"ל סי' קעח דעכ"פ לכתחלה אסור לעקור ממקומו עד שיברך בהמ"ז: ומיהו למ"ש הרב"י כו' דלדידיה ל"מ מה שרוצה לאכול אפיקומן במקום שהולך לשם דס"ל דאסור לאכול עד שיברך תחלה בהמ"ז על מה שאכל במקום הראשון וא"כ ממילא קודם אכילת אפיקומן במקום השני צריך לחזור למקומו לברך בהמ"ז. וא"כ להרב"י אין תקנה להצטרף במקום אחר לזימון לבהמ"ז. ועמ"ש מ"א סי' קפד ס"ק ג' ואנו נוהגים כמ"ש רמ"א סי' קעח דאם אכל פת וכדומה הצריך בהמ"ז במקומו אם עקר מקומו והלך למקום אחר מותר לברך שם בהמ"ז אם אוכל במקום האחר פת וא"צ לברך המוציא ולא בהמ"ז תחלה על מה שאכל במקום ראשון אבל לכתחלה אסור לעקור כ"א לצורך מצוה עוברת: והטור כו' ובניו שהגיעו לחינוך בהלל זה שגם הם היו באותו נס. אבל לא בהלל דסוכות ועצרת ע"ש בתו'. וא"כ בפסח די לצרף גם נשים דהרי עונים אחריו כו' וא"כ אין הקטן מוציא הגדול דהא גם הגדול אומרו. משא"כ הודו שאין השומע אומר מה שהקטן אומר א"כ הקטן מוציאו והו אינו בר חיוב וא"י להוציא הגדול. וגם איכא בהודו טעם אחר כמ"ש אח"ז: וביאמר נא כתב אח"ז בשם אגודה כיצד יעשה ואע"ג דאמרינן בגמרא. שם בסכה דף לח וקאי על מי שקטן מקר' לו הלל והוא אומר אחריו מה שהקטן אומר אעפ"כ אמרה המשנה תבא לו כו': בתחלת הפרק. היינו כמו הודו. שהוא תחלת מזמור. אבל אנא שאינו תחלת מזמור וגם עונה אחריו מה שהקטן אומר ל"ל בה: יאמר נא כו' דזה גם כן אינו תחלת פרק אבל עכ"פ צ"ל מה שהקטן אומר ולא סגי שיאמר הודו כו' כמו שאם גדול אומר יאמר נא. כ"א שנים יאמרו שניהם כצ"ל:
א סָעִיף א ס"א ובפה"ג. כמ"ש בסי' תע"ד: ושותהו. כמ"ש בסי' תע"ב: ולא. ע' סי' תע"ד: מיהו. דבירושלמי מפרש הטעם משום שלא ישתכר משא"כ באותו הכוס: מצוה כו'. משום הלל במדרש תהלים והקוראים צריך שיהיו שלשה כדי שיאמר לשנים הודו: והגדול כו'. כמ"ש בסוטה כגדול המקרא את ההלל אף ע"ג דפשטא דגמרא למעוטי קטן ע"ש: והגדול יכול כו'. עתוס' פ"ז דברכות מ"ז א' ד"ה והלכתא: ויכול לצרף כו' ע' ס"ס ת"פ ויכול כו': ונהגו כו' שנאמר. סוטה ל"ח ב' וכמ"ש סי' קפ"ג ס"ד:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.