א מַתְחִיל לֹא לָנוּ, וְגוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל; וְאֵינוֹ אוֹמֵר יְהַלְּלוּךָ, אֶלָּא אוֹמֵר אַחַר גְּמַר הַהַלֵּל הַלֵּל הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מֵהוֹדוּ לַיְּיָ עַד עַל נְהָרוֹת בָּבֶל שֶׁהֵם כ"ו כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר נִשְׁמַת כָּל חַי וְיִשְׁתַּבַּח עַד מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל, וְאָז יֹאמַר יְהַלְּלוּךָ עַד מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, וְשׁוֹתֵהוּ בַּהֲסַבָּה בְּלֹא בְּרָכָה תְּחִלָּה, וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תע"ד דְּאָנוּ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ, וּמְבָרֵךְ אַחֲרָיו עַל הַגֶּפֶן; וְאִם שׁוֹתֵהוּ בְּלֹא הֲסַבָּה, צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת פַּעַם אַחֶרֶת בַּהֲסַבָּה, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תע"ב סָעִיף ז', וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, לְפִי שֶׁהִסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּשְׁתּוֹת עוֹד. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שְׁפֹךְ חֲמָתְךְ וְכו' קֹדֶם לֹא לָנוּ (רַ"ן פֶּרֶק ע"פ) וְלִפְתֹּחַ הַפֶּתַח, כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים, וּבִזְכוּת אֱמוּנָה זוֹ יָבֹא מָשִׁיחַ וְיִשְׁפֹּךְ חֲמָתוֹ עַל הַעַכּוּ"ם (מהרי"ב), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיָכוֹל לִגְמֹר הַלֵּל אַף שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. (רַמְבַּ"ם וְהַמַּגִּיד פ"ח).
א סָעִיף א (א) מתחיל לא לנו - בלא ברכה ואומרים ההלל מיושב אף שבכל השנה אומרים מעומד בפסח שאני מפני שמיושב הוא דרך הסיבה וחירות:
ב סָעִיף א (ב) את ההלל - מי שאירע לו אבל ביו"ט שלא נהג אבילותו קודם יו"ט מ"מ גומר את ההלל:
ג סָעִיף א (ג) עד על נהרות בבל - ואינו אומר רננו צדיקים:
ד סָעִיף א (ד) עד מעולם ועד עולם - ונוסחתנו בישתבח הוא מעתה ועד עולם ובדיעבד אם חתם ישתבח בברכה יאמר אח"כ יהללוך בלא חתימה:
ה סָעִיף א (ה) ואז יאמר יהללוך - ויש נוהגין כהפוסקים לומר תיכף אחר הלל יהללוך עד כי מעולם ועד עולם אתה אל ואח"כ אומר הלל הגדול ונשמת וישתבח וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות (ויש שחותמין הבוחר בשירי זמרה וכו' כמו שאומרים בישתבח תמיד) ולפי מנהג זה אם בשעה שאומר יהללוך שכח וחתם בא"י מלך מהולל בתשבחות שוב לא יחתום בישתבח אלא יאמר הלל הגדול ונשמת וישתבח עד מעתה ועד עולם:
ו סָעִיף א (ו) ושותהו - והפיוטים דהיינו אז רוב ניסים וכו' אומר אחר שתיית הכוס שאינו אלא מנהג ומהר"מ היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהיה צמא כשישכב וכ"ה בסידורים. בלילה א' יאמר אז רוב נסים ובלילה ב' יאמר אומץ גבורותיך ויש נוהגין שאומרים הכל בשני לילות שוין:
ז סָעִיף א (ז) ומברך אחריו וכו' - ובברכה זו יפטור גם הכוס ג' וכדלעיל סימן תע"ד:
ח סָעִיף א (ח) צריך לשתות פעם וכו' - וה"ה בכוס ג' ג"כ דינא הכי להמחבר מיהו לענין ברכה לפניה דוקא בכוס רביעי שלא חשב לשתות עוד כלל משא"כ בכוס שלישי שבלא"ה חשב לשתות עוד על סמך ברכה זו לא מיקרי היסח הדעת ואין צריך לברך:
ט סָעִיף א (ט) ועיין לעיל סי' תע"ב - ר"ל דהכריע שם בהג"ה דלדידן שאין דרכנו להסב בכל השנה אין לחזור ולשתות בהסיבה:
י סָעִיף א (י) כדי לזכור שהוא ל"ש - ואין מתייראין משום דבר ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו):
יא סָעִיף א (יא) אף שלא במקום סעודה - ואף שאינו שותה הארבעה כוסות במקום אחד אין בכך כלום:
א סָעִיף א עד על נהרות בבל. ואינו אומר רננו צדיקים וגו' (ד"מ):
ב סָעִיף א מעולם ועד עולם. ולפי נוסחתינו הוא מעתה ועד עולם ומהרי"ל פסק כהטור שאומר יהללוך עד אתה אל ואח"כ נשמת וישתבח וחות' וכ"כ ב"ח ע"ש, הפיוטים דהיינו אז רוב נסים וכו' אומר אחר שתית הכוס שאינו אלא מנהג (ב"ח רש"ל) ומהר"מ היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא כשישכב וכ"ה בסידורי': בלילה ראשונה יאמר אז רוב נסים וכו' ולא יאמר בסיום ויהי בחצי הלילה ובליל' שניה יאמר אומץ גבורתך וכו' ולא יאמר בסיום ואמרתם זבח פסח (מט"מ):
א סָעִיף א הלל הגדול. כתבו התוס' דרננו צדיקים אינו מן המזמור ואין לאומרו וכ"ה במהרי"ו וכ' רש"ל דמ"ש בטופסי המחזורים ברכת בפ"הג אכוס ד' אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורותיך אינו מן הראוי אלא בסוף חתימת ישתבח מיד יברך בפה"ג וישתה ויברך ברכה אחרונה ואח"כ יאמר דברים אלו ושאר פיוטים:
ב סָעִיף א ואז יאמר יהללוך. עמ"ש בסי' שאח"ז:
א סָעִיף א וגו'. נראה דמי שאירע לו אבל בי"ט שלא נהג אבילתו קודם י"ט דגומר הלל אע"פ שאין אומרים הלל בבית האבל. ח"י ע"ש:
ב סָעִיף א בבל. ואין אומרים רננו צדיקים וגו'. אחרונים:
ג סָעִיף א ואז. ואנו נוהגין כדעת הטור והרא"ש לומר יהללוך עד מעולם ועד העולם אתה אל אחר הלל ואח"כ הני כ"ו כל"ח ונשמת חותם בישתבח עד חי העולמים וע' ט"ז ס"ס תפ"ו הפיוטים דהיינו אז רוב נסים וכו' ואומץ גבורותיך אומרין אחר שתיית הכוס שאינו אלא מנהג ב"ח ורש"ל. ומהר"ם היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא כשישכב וכ"ה בסידורים וכן המנהג. בלילה ראשונה יאמר אז רוב ניסים וכו' ולא יאמר בסיום ויהי בחצי הלילה ובלילה שניה יאמר אומץ גבורתיך וכו' ולא יאמר בסיום ואמרתם זבח פסח מט"מ מ"א. והח"י כתב ואין נוהגין כך רק אומרים הכל בשני לילות שוין נוהגין באלו המדינות למזוג כוס א' יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא:
א סָעִיף א (ס"ק א) עד כו' וא"א רננו כי הוא תחילת מזמור שאחריו:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) מעולם כו' כהטור כו' ואח"כ נשמת כו' הוא לאו דוקא. דמיד אחר הלל אומר יהללוך עד אתה אל: ואינו חותם ואח"כ כ"ו כי ל"ח ואח"כ נשמת וישתבח וחותם כ"ה בטור: בלילה כו' ולא יאמר בסיום ויהי כו' דאחר כל חרוז אומרים ויהי בחצי הלילה. אך תיבת ויהי בחצי הלילה שייך כל פעם לחרוז שאחריו ולכן בסיום הפיוט דאין חרוז אחריו לא יאמר ויהי בח"ה: וכן בליל ב' בפיוט אומץ כו' לענין ואמרתם זבח פסח ועיין ח"י:
א סָעִיף א ס"א מתחיל כו' מתני' שם וגומר כו' ובמתני' הקודמ' אמר עד חלמיש למעינו מים: ואינו אומר כו'. שם וכגי' רש"י ורשב"ם ת"ר רביעי כו' ושם בתוס' ד"ה ר' יוחנן. ורבינו חיים כו'. אבל ב"י כ' בסוף סי' תפ"ו ששמע בשם רמ"ע שלא לחתום בישתבח ויהללוך יאמר אח"כ וע"ש ברשב"ם ד"ה ור' יוחנן כו' ותוס' ד"ה מהודו כו': ושותיהו. בלא. וכבר. כנ"ל: ומברך. שם: ואם. כמ"ש בסי' תע"ב: ומברך. כמש"ש ק"ג ב' אנא נמלך אנא: וי"א שיש כו'. משום דלא לנו מדבר מחבלי משיח וגוג ומגוג כמ"ש שם קי"ח א': ויכול לגמור. פ' כ"צ פ"ו א' דאכלי בארעא ואמרי באיגרא כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.