א אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל מַצָּה, סְתָם, אָסוּר לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח. אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח, לוֹקֶה וְאוֹכֵל מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח.
א סָעִיף א (א) שלא אוכל מצה סתם - בין אם אמר זה קודם הפסח בין אמר בליל פסח גופא כיון דלא אמר בשבועתו דמשתבע רק אמצת מצוה אלא כולל בשבועתו כל מצה ולאו דוקא מצה של לילה זו חיילא שבועתו דשבועה חל בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים בשב ואל תעשה ומ"מ כתבו הפוסקים דמצוה להתיר שבועתו כדי שיוכל לקיים מ"ע דאכילת מצה:
ב סָעִיף א (ב) בליל פסח - דכיון דאמר ליל פסח מסתמא כוונתו אמצת מצוה בלחוד:
ג סָעִיף א (ג) לוקה וכו' - משום שבועת שוא דאין שבועה חלה ע"ד מצוה ומ"מ אם אמר קונם אכילת מצת מצוה עלי אסור באכילת מצה דנדר חל אדבר מצוה. אם אמר שבועה שלא אוכל מרור של מצוה אסור באכילת מרור דמרור בזמן הזה דרבנן ושבועה חיילא אמצוה דרבנן וה"ה באמר שלא ישתה ד' כוסות. ומ"מ כופין אותו שישאל על שבועתו וה"ה אם אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל שני שהוא ג"כ מדרבנן לדידן דבקיאין אנו בקביעא דירחא דנמי חיילא ואסור אלא שגם בזה יש לכופו שישאל על שבועתו:
א סָעִיף א מצה סתם. א"כ כיון שחל על מצה דרשו' חל נמי על מצה של מצוה ונ"ל דמי שלא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וכתיב בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות כנ"ל דלא כע"ש:
ב סָעִיף א לוקה ואוכל וכו'. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה אבל אם אומר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עבי"ד סי' רל"ט:
א סָעִיף א אסור. כיון שחל על מצה דרשות חל נמי על מצה של מצוה. וכופין אותו לשאול על שבועתו. ב"ח ועיין יו"ד סי' רל"ו:
ב סָעִיף א לוקה. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה. ואם נשבע על מרור וד' כוסות שבועתו חל כיון שהם דרבנן. וכן אם אמר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עיין בי"ד סי' רל"ט. וכופין אותו לשאול על שבועתו או על נדרו כמ"ש ס"ק א' ועח"י. הרב בעל ראש יוסף נסתפק אם כשאמר שבועה שלא אוכל מצה סתם ואח"כ פי' כוונתו דמה שנשבע היינו בליל פסח מה יהא דינו וע' יד אהרן באורך מזה:
א סָעִיף א (ס"ק א) מצה כו' כיון שחל כו' דהיינו כולל רשות ומצוה קי"ל דחל בשב וא"ת. מכל מקום כופין אותו שישאל על שבועתו ויאכל מצה של מצוה כמ"ש שס בי"ד:
ב סָעִיף א ( ס"ק ב) לוקה כו' דאין שבועה חל כו' אבל נשבע שלא לאכול מרור דבזה"ז דרבנן או נשבע שלא לשתות ד' כוסות דהוי דרבנן שבועה חל עליהן כמ"ש שם בי"ד מ"מ כופין אותו להתיר שבועותו וכן אם נדר דחל הנדר כופין אותו לשאול על נדרו. כ"ה שם בי"ד וכ"כ פה האחרונים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.