Shulchan Aruch, Orach Chayim 491 — שולחן ערוך, אורח חיים תצא

סָעִיף א

א (א) אלא שאינו וכו' - חסרון הניכר יש כאן וקודם לזה צ"ל ומבדיל על הכוס כמו במו"ש אלא שאינו וכו' [הגר"א] וכן מצאתי בשו"ע הראשון שהדפיס המחבר בחייו. מי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבע"י עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל מותר לאכול חמץ דכיון שחשכה הוי לילה לכל מילי אלא שחכמים אסרו במלאכה עד שיבדיל [מ"א וש"א] אמנם אם עדיין לא בירך בהמ"ז בודאי אין לו לאכול חמץ דהרי יצטרך לומר יעלה ויבוא משום דאזלינן בתר התחלת הסעודה כדאיתא לעיל בסוף סימן קפ"ח וא"כ יהיה תרתי דסתרי: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) לא על הנר - שאין מברכין על הנר אלא במו"ש ובמוצאי יה"כ שנאסר אור כל היום ועכשיו חוזר להתירו כמו שנתבאר בסימן רצ"ח אבל ביו"ט לא נאסר האור מעולם לצורך יו"ט: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) ולא על הבשמים - דענין הבשמים הוא כדי להשיב את הנפש שכואבת על הנשמה היתירה שניטלה ממנו אחר שבת וביו"ט ליכא נשמה יתירה. וכתבו הפוסקים דה"ה דביו"ט שחל במו"ש אין מברכין על הבשמים והטעם לפי שיש מאכלים טובים מיישבים דעתו כמו בשמים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ד) אומר באתה בחרתנו ותודיענו - והוא דוגמת אתה חוננתנו שמזכירין במו"ש בברכת אתה חונן וע"כ דינו ג"כ כאתה חוננתנו שאם טעה ולא אמרו אין מחזירין אותו שיכול לומר אח"כ קידוש על הכוס ושם נזכר הבדלה ג"כ ועיין לעיל בריש סימן רצ"ד בבה"ל ד"ה ואם טעה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף א

א ולא על הבשמים. דליכא נשמה יתרה בי"ט והא דאין מברכין על הבשמים במ"ש לי"ט מפני ששמחת י"ט משיב הנפש: ומי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ דלכאורה נראה שמותר לאכול דכיון שחשכ' לילה הוי חול לכל מילי אלא שחכמים אמרו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה אבל איסור חמץ אין תלוי בהבדלה שהרי אף בח"ה אסור לאכול חמץ ולכן כיון שחשכה מותר לאכול חמץ עססי' רס"ג: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ולא עמ״א אע״ג ברס״ג סעיף י״ז מבואר דמותר ליהנות ממה שבשלו לו קודם שהבדיל מ״מ י״ל לאכול חמץ קודם שהבדיל אסור ועח״י כתב דרשאי ועא״ר. ויהי נועם ואתה קדוש עסי׳ רצ״ה. וא״א פסוקי אליהו כ״א במ״ש לחול ואפשר ה״ה במ״ש לחה״מ ועא״ר עט״ז: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א לא על הנר. דהא בי"ט מותר להדליק נר ולא על הבשמים דבמ"ש מברכין עליהם משום נשמה יתירה שנסתלקה ובי"ט ליכא נשמה יתירה ובי"ט שחל במ"ש אין מברכין לפי שיש מאכלים טובים מישבים דעתו כמו בשמים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א לא עט״ז עב״י ותוס׳ פסחים ק״ב מביצה ל״ג ב׳ יע״ש ולא כתב כאן במ״ש לי״ט אין מברך בשמים וכ״כ בתע״ג יקנה״ז ובשמים לא ובב״י י״ל קצת. ומי״ט לחול אומרים פסוקי הישועה הנה אל ישועתי וכ״מ בלבוש שאין משנה רק שא״א נר ובשמים ומה בכך דלית כאן ברכה לבטלה עסי׳ קפ״ח במ״א אות י״א. המתענה ת״ח בשבת במ״ש מריח בבשמים אף להמחבר בתרכ״ד ועמ״א וט״ז שם א׳ דאין מברך דהיה מתענין מ״מ בשבת דעלמא לא פלוג ומודה המחבר. והמתענה בר״ה וחל יום א׳ במ״ש י״ל ג״כ מברך על הבשמים ועמ״א תקצ״ז דאין להתענות שני ימים ולילות רצופים בר״ה יע״ש: ודע תותרן שאין מריח דמברך על הבשמים אם מכוין להוציא אחרים עסי׳ רצ״ד בט״ז ומ״א במ״ש יוה״כ ושבת אף לדידן דנוהגין להריח דלית ברכה לבטלה כמ״ש הט״ז בתרכ״ד משא״כ תותרן שאין מריח לא יברך דשמא הלכה כהמחבר דמ״ש ויוה״כ אין מחויב כלל בשמים ופשוט הוא ועא״ר תרכ״ד ואי״ה שם יבואר. ויתן לך אומרים במ״ש לחול או במ״ש לחה״מ אבל לא במ״ש לי״ט. ולא במי״ט לחול. ומזמור ס״ז אלקים יחננו וכדומה שאומרים בבית הכנסת במ״ש לחול אף במ״ש לחה״מ אומרים אבל במ״ש לי״ט א״א שהוא תחנה עיין לבוש ס״ס ת״צ ותצ״ד יע״ש וכן ראוי לנהוג בזה: מ״ש המחבר אומרים ותודיענו עיין סי׳ תקצ״ט בר״ה אומרים ותודיענו וחגיגת הרגל דנוסח הכי איתא יע״ש בט״ז ובמנהגים שלי כתבנו מזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מבדיל. מי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ ונראה שמותר לאכול דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי מ"א ע"ש וכ"כ הח"י בפשיטות ע"ש: כתב המנהגים במ"ש חה"מ אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש. ואומרים ויתן לך ע' א"ז: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א מבדיל. ט"ס כאן ובטור כת' מתפללין ערבית כמו במ"ש ומבדילין על הכוס כדרך שמבדילין במ"ש אלא כו'. ומ"ש מתפללין ערבית ברכות כ"ח א'. ומ"ש מבדילין. פסחים ק"ד א' אומר הבדלות במ"ש ומי"ט כו' ובמי"ט לחש"מ וז"ש בין כו': אלא שאין. שם נ"ג ב' אין מברכין כו' ואף עולא דפליג ל"פ אלא על יה"כ: ולא. עתוס' שם ק"ב ב' ד"ה רב כו' ובפי"ד די"ט ל"ג ב' ד"ה כי הוינן בי כו': ש"ע סָעִיף א