א בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב, בֵּין בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְחֹל בֵּין בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, מַבְדִּיל בַּתְּפִלָּה כְּמוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים.
ב יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמֵר בְּאַתָּה בְחַרְתָּנוּ, וַתּוֹדִיעֵנוּ.
א סָעִיף א (א) אלא שאינו וכו' - חסרון הניכר יש כאן וקודם לזה צ"ל ומבדיל על הכוס כמו במו"ש אלא שאינו וכו' [הגר"א] וכן מצאתי בשו"ע הראשון שהדפיס המחבר בחייו. מי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבע"י עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל מותר לאכול חמץ דכיון שחשכה הוי לילה לכל מילי אלא שחכמים אסרו במלאכה עד שיבדיל [מ"א וש"א] אמנם אם עדיין לא בירך בהמ"ז בודאי אין לו לאכול חמץ דהרי יצטרך לומר יעלה ויבוא משום דאזלינן בתר התחלת הסעודה כדאיתא לעיל בסוף סימן קפ"ח וא"כ יהיה תרתי דסתרי:
ב סָעִיף א (ב) לא על הנר - שאין מברכין על הנר אלא במו"ש ובמוצאי יה"כ שנאסר אור כל היום ועכשיו חוזר להתירו כמו שנתבאר בסימן רצ"ח אבל ביו"ט לא נאסר האור מעולם לצורך יו"ט:
ג סָעִיף א (ג) ולא על הבשמים - דענין הבשמים הוא כדי להשיב את הנפש שכואבת על הנשמה היתירה שניטלה ממנו אחר שבת וביו"ט ליכא נשמה יתירה. וכתבו הפוסקים דה"ה דביו"ט שחל במו"ש אין מברכין על הבשמים והטעם לפי שיש מאכלים טובים מיישבים דעתו כמו בשמים:
ד סָעִיף ב (ד) אומר באתה בחרתנו ותודיענו - והוא דוגמת אתה חוננתנו שמזכירין במו"ש בברכת אתה חונן וע"כ דינו ג"כ כאתה חוננתנו שאם טעה ולא אמרו אין מחזירין אותו שיכול לומר אח"כ קידוש על הכוס ושם נזכר הבדלה ג"כ ועיין לעיל בריש סימן רצ"ד בבה"ל ד"ה ואם טעה:
א סָעִיף א ולא על הבשמים. דליכא נשמה יתרה בי"ט והא דאין מברכין על הבשמים במ"ש לי"ט מפני ששמחת י"ט משיב הנפש: ומי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ דלכאורה נראה שמותר לאכול דכיון שחשכ' לילה הוי חול לכל מילי אלא שחכמים אמרו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה אבל איסור חמץ אין תלוי בהבדלה שהרי אף בח"ה אסור לאכול חמץ ולכן כיון שחשכה מותר לאכול חמץ עססי' רס"ג:
א סָעִיף א ס"א מבדיל. ט"ס כאן ובטור כת' מתפללין ערבית כמו במ"ש ומבדילין על הכוס כדרך שמבדילין במ"ש אלא כו'. ומ"ש מתפללין ערבית ברכות כ"ח א'. ומ"ש מבדילין. פסחים ק"ד א' אומר הבדלות במ"ש ומי"ט כו' ובמי"ט לחש"מ וז"ש בין כו': אלא שאין. שם נ"ג ב' אין מברכין כו' ואף עולא דפליג ל"פ אלא על יה"כ: ולא. עתוס' שם ק"ב ב' ד"ה רב כו' ובפי"ד די"ט ל"ג ב' ד"ה כי הוינן בי כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.