א יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי אַחַר הַפֶּסַח, וְכֵן אַחַר חַג הַסֻכּוֹת; וּמַמְתִּינִים עַד שֶׁיַּעֲבֹר כָּל חֹדֶשׁ נִיסָן וְתִשְׁרֵי, וְאָז מִתְעַנִּים. הַגָּה: מִיָּד שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְעַנּוֹת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וּבְאַשְׁכְּנַז וְצָרְפַת נָהֲגוּ לְהִתְעַנּוֹת, וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּמוֹ תַּעֲנִית צִבּוּר לִקְרוֹת וַיְחַל (טוּר).
א סָעִיף א (א) שני וחמישי וכו' - שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב שהביא קרבנות והתענית במקום קרבן אבל בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין:
ב סָעִיף א (ב) עד שיעבור וכו' - דבניסן המנהג שאין מתענים בו כלל כדאיתא לעיל בסימן תכ"ט ובתשרי לא משום דרובו הוא מועדות וע"כ אין נכון לקבוע בו תענית בתחלה:
ג סָעִיף א (ג) מיד בה"ב - ר"ל לאפוקי ממה שכתבו בשם מהרי"ו שימתינו מלהתענות עד י"ז חשוון דליתא ומברכין בבהכ"נ בשבת הראשון שאחר ר"ח למי שיתענה בה"ב ואחר אותו שבת מתחילין להתענות הבה"ב וצריך לקבל התענית במנחה שלפניהם אכן מי שענה אמן על אותו מי שבירך ודעתו להתענות אין צריך לקבל עוד במנחה שלפני יום התענית ומ"מ אם אח"כ נמלך שלא להתענות אינו מחוייב להתענות מחמת עניית אמן כ"ז שלא קיבל עליו התענית בפירוש בפיו וכשיש מילה או חתונה באותו שבת שמברכין בה"ב נוהגין לברכו במנחה משום מהיות טוב וגו':
ד סָעִיף א (ד) שאפשר להתענות - ר"ל כיון שהגיע הזמן שאפשר להתענות אין לאחר יותר:
ה סָעִיף א (ה) להתענות - ואם אירע בהם ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצוה מצוה לאכול וא"צ התרה כי כל המתענה אדעתא דמנהגא מתענה ולא נהגו להתענות בהם כשיש סעודת מצוה ויכולים לומר סליחות אפילו אין בבהכ"נ עשרה מתענים רק שלא יאמרו הסליחה של תענית צבור קבעו וכו' [בה"ט] ובפמ"ג כתב שידלג רק תיבת צבור. ומ"מ הסליחה של אפפונו מים וכו' בודאי אין נכון לאומרה כל שאין צבור מתענין:
ו סָעִיף א (ו) לקרות ויחל - היינו בשחרית ומנחה כל שיש בבהכ"נ עשרה שמתענין ויתר דיני תענית בה"ב יבואר לקמן בסימן תקס"ו ס"ב:
א סָעִיף א בה"ב. שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב אבל בעצרת דאינו אלא יום א' אין חוששין:
ב סָעִיף א ותשרי. ואף למנהגינו שנוהגים שמותר להתענות בתשרי אחר אסרו חג מ"מ אין קובעין בו תענית בתחלה:
ג סָעִיף א מיד בה"ב. לאפוקי ממ"ש בהג"מנ בשם מהרי"ו להמתין עד י"ז חשון דליתא (ד"מ סי' תכ"ט) וכ"כ בי"ד סי' ר"כ בש"ך שבשבת הראשון שאחר ר"ח מברכין מי שיתענה בה"ב, ומי שענה אמן א"צ קבלה ועסי' תקס"ו ותקס"ח: ואם יש מילה או חתונה באותו שבת נוהגין לברכו במנחה משום מהיות טוב אל תקרי רע:
ד סָעִיף א ת"צ. עסי' תקס"ו ותקס"ח והע"ש לא ע"ש:
א סָעִיף א ושני. שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב. (וכ"ש שבקל אדם עובר עבירות באיזה מלאכה דלא הותר בי"ט אלא צורך קצת ואף בחה"מ לא הותר רק דבר אבוד מהקרן ושאין מכוין מלאכתו במועד ואין איש צדיק בארץ וכו' בימים האלו לעבור דת במקצת ח"ץ) אבל בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין:
ב סָעִיף א ותשרי. ואף למנהגינו שנוהגין שמותר להתענות בתשרי אחר אסרו חג מ"מ אין קובעין בו תענית בתחלה ומברכין אותו בבה"כ מיד בשבת הראשון שאחר ראש חודש דלא כהגמ"י להמתין עד י"ז לחשון. ומברכין מי שמתענה בה"ב ומי שעונה אמן א"צ קבלה. וכתב המ"א כשיש מילה או חתונה נוהגין לברך במנחה משום מהיות טוב אל תקרא רע ע"ש:
ג סָעִיף א תענית ציבור. ואם אירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה עיין סי' תקס"ו ותקס"ח ויכולים לומר סליחות אפי' אין עשרה מתענים רק שלא יאמרו ת"צ קבעו שו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ז:
א סָעִיף א (ס"ק א) בה"ב כו' אבל בעצרת כו' ובח"י כתב בשם ת"ד דאנשי מעשה מתענים גם אחר עצרת:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) ותשרי ואף למנהגנו כו' ר"ל דבניסן א"ש דאין מתענים כל החדש כמ"ש סי' תכ"ט אבל בתשרי כ' הרב"י הטעם לפי שהוא מרובה במועדים. ולזה הקשה מ"א דהא ע"כ לא משגיחים בזה לפי שמרובה במועדים דהא נוהגים להתענות בו תענית יחיד ותירץ דמ"מ אין קובעים כו' דלזה מהני מה שמרובה במועדים דאין קובעים כו' ועיין בס"ק שאח"ז:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) מיד כו'. דליתא (ד"מ סי' תכ"ט כצ"ל) וכ"כ בי"ד סי' ר"כ בש"ך ס"ק ל"א אבל באמת הד"מ וש"ך ניהו דתרווייהו חולקים על מהרי"ו. אבל גם הם חלוקים דדעת הש"ך דטעם מהרי"ו דפסק כראב"י דס"ל כן היינו משום דפסק כתנ' דס"ל דרביעה ראשונה של גשמים הוא בי"ז בחשון. אבל לדידן דקי"ל דזמן רביעה ראשונה היא בשבעה בחשון ולכן כתב דאין לברך בה"ב קודם ז' חשון אבל הד"מ חלק מטע' אחר דהראב"י אזיל לטעמיה דטעם תענית בה"ב משום גשמים ולכן יש להמתין עד זמן רביעה א' אבל לדידי דהטעם כמ"ש מ"א בס"ק א' דחוששים שמא מתוך משתה כו' א"כ מיד בשבת שאחר ר"ח יש לברך בה"ב: ומי שענה אמן א"צ קבלה ר"ל דא"צ לקבל התענית במנחה שלפניו. ומ"מ כתב מ"א בסי' תקס"ג בשם הלבוש דאינו מחויב להתענות אף שענה אמן ואפי' גמר בלבו אז להתענות אא"כ הוציא בשפתיו. ואם יש מילה כו' לברכו במנחה: ובספר א"ר משמע דאין מברכין כלל באותו שבת וכתב דל"מ אם חל ר"ח בשבת אלא אפי' בשבת שמברכין החדש אין לברך בה"ב: ומה"ט אין מברכים בה"ב בתשרי דלא נשאר זמן לברך ולהתחיל להתענות בתשרי:
ד סָעִיף א (ס"ק ד) ת"צ עסי' כו' ע"ש אם אירע סעודת מצוה באותו יום:
א סָעִיף א ס"א יש נוהגין. עתוס' דקדושין פ"א ד"ה סקבא. וע' בטור סי' תכ"ט שכ' בשם מ"ס ותלמידים מתענין בו בה"ב מפני חילול השם ג"י וכ' ונ"ל דהנך ג"י אחר הפסח קאמר כמו שרגילין באשכנז וכן אחר הסוכות מפני שהן ימי שמחה וסמכו אקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' ועב"י שם וכ"כ הטור הטעם כאן וכ"כ הרא"ש בפ"א דתענית ועמ"א: וממתינים. עמ"א ואע"ג שבמ"ס כ' להתענות בניסן לפי שאין אנו נוהגין כמ"ס שמתיר להתענות בניסן בזמן שאין מזכירין בציבור כמ"ש בסי' תכ"ט ועוד שאנו נוהגין להתענות בציבור ואף למ"ס אסור: מיד. עמ"א: ועושין אותו כו'. אע"ג דבתוספת דתענית תניא דאין קורין בתורה בתענית יחיד קהל שמקבלין תענית רבים מיקרי ואף ע"ג דלענין שאלה אמר בספ"א דתענית דכיחידים דמי היינו לשנות מטבע ברכות של תיקון נביאים וכן טבעו ענינו בברכה הרא"ש שם ועיין סימן תקס"ו סעיף ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.