א אֵין מְלַבְּנִים אֶת הָאֲבָנִים לִצְלוֹת אוֹ לֶאֱפוֹת עֲלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַסְמָן; וְאֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם, וְאֵין פּוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שִׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ.
ב פּוֹצְעִים אֱגוֹזִים בְּמַטְלִית, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא תִּקָּרַע.
א סָעִיף א {א} האבנים - והאחרונים כתבו דנוסחא האמיתית הוא הרעפים [והוא לבנים שמכסין בהם הגג] אבל אבנים מותר ללבן דלא שייך בהן חיסום:
ב סָעִיף א {ב} מפני שמחסמן - פי' שבליבון זה הם מתחזקים והו"ל כמתקן מנא ומדלא חילק המחבר בין ישנים לחדשים ש"מ דס"ל דאפילו בישנים אסור מפני שבשעה שמלבנן מתחזקין יותר ויש מן הפוסקים שס"ל דדוקא בחדשים שצריכין לחיזוק אסור אבל לא בישנים:
ג סָעִיף א {ג} ואין שוברין וכו' - שכשצולין דגים על האסכלא שוברין חרס או חותכין נייר ושורין אותו במים וסודרן ע"ג האסכלא שלא ישרף הדג וביו"ט אסור משום תיקון מנא:
ד סָעִיף א {ד} את הקנה לעשותו וכו' - וה"ה דאין פוצעין אותו לחצאין לתתו תחת הדג על האסכלא דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי:
ה סָעִיף ב {ה} במטלית - ומכה על המטלית כדי לשבור הרבה אגוזים בבת אחת [ר"ן]:
ו סָעִיף ב {ו} ולא חיישינן שמא תקרע - דאפילו תקרע לא איכפת לן דאינו חייב אלא בקורע ע"מ לתפור וגם הוא דבר שאינו מתכוין:
א סָעִיף א האבנים. כ"ה הגי' ברמב"ם שלפנינו אבל במ"מ ובב"י משמע שנוסחת הרמב"ם הרעפים וכ"ה בגמרא ובכל הפוסקים אבל אבנים מותר ללבן דלא שייך בהן חיסום:
ב סָעִיף א מפני שמחסמן. ואפי' ישנים אסור שבכל שעה הוא מחזקן יותר א"נ ה"ק מפני שצריך ללבן כ"כ עד שיתחסמו (מ"מ) עסי' תק"ט ס"ה ובגמרא: אין פוצעין הקנה לתת קרום שלו תחת הדג על האסכלה דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תיקון כלי (רש"י) עסי' תק"ז ס"ג:
ג סָעִיף ב שמא תקרע. דאינו חייב אלא בקורע ע"מ לתפור (רש"י):
א סָעִיף א מפני שמחסמן. פי' שבליבון זה הן מתחזקין וה"ל כמתקן מנא אפי' בישנים:
ב סָעִיף א ואין שוברין החרס. פירש"י כשצולין דגים על האסכל' שוברין חרס או חותכין נייר ושורין אותו במים וסודרן ע"ג האסכל' שלא ישרף הדג ובי"ט אסור משום תיקון מנא:
ג סָעִיף ב שמא תקרע. דאפי' תקרע לא איכפת לן דאין זה קורע ע"מ לתפור:
א סָעִיף א האבנים. כ"ה הגי' ברמב"ם שלפנינו אבל במ"מ ובב"י משמע שבנוסחת הרמב"ם הרעפים וכ"ה בגמ' ובכל הפוסקים אבל אבנים מותר ללבן דלא שייך בהם חיסום:
ב סָעִיף א שמחסמן. פי' שבליבון זה הן מתחזקין ה"ל כמתקן מנא ואפי' ישנים אסור שבכל שעה הוא מחזקן יותר עיין מ"א:
ג סָעִיף א הקנה. ה"ה לתת קרום שלו תחת הדג על האסכל' רש"י דף ל"ד:
ד סָעִיף ב תקרע. דאפי' תקרע לא איכפת לן דאין זה קורע ע"מ לתפור:
א סָעִיף א (ס"ק א) האבנים כו' אבל אבנים מותר. ובספר א"ר אוסר גם באבנים:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) מפני כו' ואפי' ישנים כו' דאמרינן דף ל"ד אהא דתנן אין מלבנים הרעפים מאי קעביד. ארבב"ח א"ר יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקי' מפני שצריך לבודקן שלא יתפקעו באור. וחיישי' שמא יתפקעו וטרח שלא לצורך. ואמרי לה מפני שצריך לחסמן. והרמב"ם כתב כאשר העתיק הרב"י פה בש"ע לשונו. וכ' ע"ז המ"מ וז"ל ורבינו לא הזכיר חדשים לפיכך נרא' שהוא מפרש וא"ל אפי' ישנים אסור מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן. ולפי שאמרו מפני שצריך לבודקן. אמרו מפני שצריך לחסמן. אי נמי ה"ק מפני שצריך ללבנן כל כך עד שיתחסמו כו' עכ"ל המ"מ. והחילוק בין פי' א' לפי' שני. הוא דלפירוש ראשון לעולם מתחסמין אפי' ליבנן כמה פעמים מ"מ בבל ליבון מתחסם יותר. ולפי' שני יש גבול לחסימתו ויש שמתחסם בפעם א' ויש בב' פעמים ויש בג' פעמים וכל א' כפי מה שהוא. לכן אפי' ישנים שמא עדיין לא נתחסמו לגמרי ועכשיו יהי' גמר החיסום או סיוע לחיסום הבא אח"ז וכן ביאר הלח"מ דברי המ"מ ומ"מ צ"ל דמאי עדיפות יש לפי' השני על פי' א'. דלפי' א' מ"ש מפני שצריך לחסמן היא לאו דוקא ולא אמר כן אלא איידי דאמר שצריך לבודקן וכמ"ש המ"מ והכונה בשלמא א"א דבפעם א' מתחסם א"ש מ"ש מפני שצריך לחסמן. דעדיין אינו נגמר ול"מ כלי עד אחר ליבון ראשון שנתחסם ונגמר הכלי אבל א"א דבכל עת מתחסם יותר לא שייך לשון מפני שצריך דהא גם אחר הליבון אינו גמר חסימתו להיות אחר הליבון כלי גמור כמו קודם הליבון. ומפני שמחסמן מבע"ל ואיצטריך לו' איידי שאמר שצריך לבדקן אמר כן. אבל לפי' שני דיש גבול לחסימתו ולפעמים נתחסם בפעם א' או ב'. א"כ אחר גמר החיסום שם כלי עליו וא"ש מ"ש מפני שצריך לחסמן עד גמר החיסום ואנחנו לא נדע אם עכשיו גמר החיסום וכו' כנ"ל. אולם דברי לח"מ שם תמוהים לענ"ד שכתב שעפ"י דברי המ"מ נתיישב השגת הראב"ד פ"ט מהל' שבת דאי' שם בביצה תנן התם א' מביא את האור כו' וא' שופת הקדרה כו' כלן חייבים. ופריך שופת הקדר. מאי קעביד ואמר ר"ל הכא בקדרה חדשה עסקי' ומשום ליבון רעפים נגעו בה. והרמב"ם פ"ט מהל' שבת העתיק המשנה כצורתה ולא העתיק דמיירי דוקא בקדרה חדשה והשיגו הראב"ד ר"ל מוקי לה דוקא בקדרה חדשה וע"ז כ' הלח"מ דהרמב"ם לשיטתיה דס"ל דאפי' בישנה יש בה משום חיסום וז"ל כ' המ"מ ונרא' לדעת רבינו אין חילוק בין חדשים כו' ונראה דלדעת רבינו מה שתי' בגמרא הכא בקדרה חדשה עסקינן. ומשום ליבון רעפים נגעו בה היינו ללישנא דצריך לבדקן אבל ללישנא שצריך לחסמן. אפי' שלא יהיו חדשים. והשתא ניחא מה שהשיג הראב"ד על רבינו בפ"ט מהל' שבת כו' עכ"ל. ולא הבנתי דע"כ ר"ל דאוקי לה בקדרה חדשה ומשום ליבון רעפים ע"כ ס"ל הטעם משום חיסום דאי משום שצריך לבדקן ליכא חיוב חטאת. דהא אינו אלא חשש בעלמא וגם אי פקע ליכא כ"א טרח' שלא לצורך כמ"ש רש"י אבל אין בו מלאכה להתחייב עליו. ומה"ט פסק הרא"ש כמ"ד שצריך לחסמן כיון דר"ל ע"כ הכי ס"ל דמשום שצריך לבדקן ליכא חיוב חטאת ע"ש. ועוד לדבריו דגם בקדרה ישנה איכא משום חיסום א"כ א"א לבשל בי"ט דאפי' בישנה איכא משום חיסום ובזה א"ל דס"ל כמ"ש מ"א בשם הר"ן בסי' תק"ז ס"ק י"א דהיכי דהחיסום עם התשמיש באים כא' שרי. אבל קושיא א' ודאי קשי'. וע"כ צריך לחלק בין רעפים לקדרה דאע"ג דברעפים אפי' ישנים יש בהן חיסום. אבל בקדר' דוקא בחדש' איכא חיסום ולא בישנה וכאשר הוכחתי לעיל וכן נראה דעת רמ"א שכאן מודה להמחבר דסבירא ליה דאפי' רעפים ישנים אסור ולעיל ס"ס תק"ב בקדרה כתב דוקא חדשה אסור. ולכן שתק המ"מ בהל' שבת ליישב השגת הראב"ד דלא כהל"מ שכח המ"מ סמך את עצמו על מה שכתב בהלכות יום טוב דז"א כנ"ל:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) שמא תקרע. דאינו חייב כן צריך להיות:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.