א אֵין מְפַנִּין מֵחָצֵר לְחָצֵר, אֲפִלּוּ מִכְּעוּרָה לְנָאָה, וְלֹא לְפַנּוֹת דִּירָתוֹ וְלֹא לְפַנּוֹת כֵּלָיו שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַסִּיעַ מָמוֹנוֹ מֵעִיר לְעִיר (מָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁהָפַךְ); אֲבָל מְפַנֶּה הוּא מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתָהּ חָצֵר; וְאִם אֵין הַבָּתִּים פְּתוּחִים לֶחָצֵר אֶלָּא לַמָּבוֹי, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּבַּיִת לְבַיִת הַסָמוּךְ לוֹ, מֻתָּר. הַגָּה: וְאִם מִתְיָרֵא מֵחֲמַת גְּנֵבָה בֶּחָצֵר שֶׁדָּר שָׁם, מֻתָּר אֲפִלּוּ מֵחָצֵר לְחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֵּר; וַאֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר, בְּדָבָר הָאָבֵד, שָׁרֵי (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וּמָרְדְּכַי).
ב יֵשׁ מַתִּירִים לְפַנּוֹת מֵחָצֵר שֶׁל אַחֵר לְחָצֵר שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ מִנָּאָה לִכְעוּרָה.
ג הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר אָסוּר לְהוֹצִיא, אֶלָּא יְסַלְּקֶנּוּ לַצְּדָדִים; וְאִם נִתְרַבֶּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָצֵר כְּרֶפֶת, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה.
א סָעִיף א (א) אין מפנין וכו' - משום טרחא:
ב סָעִיף א (ב) מחצר לחצר - דרך ר"ה דהוא מפורסם וא"כ אם יש פתח בין שתי חצירות מותר לפנות מזו לזו ואפילו דרך כמה חצרות מותר:
ג סָעִיף א (ג) ולא לפנות וכו' - צ"ל לא [הגר"א] וכן הוא בדפוס הראשון שהדפיס המחבר בחייו:
ד סָעִיף א (ד) שאינם לצורך המועד - משמע דלצורך המועד אף בפרהסיא מותר דבר שהוא ידוע וניכר שהוא לצורך המועד [א"ר ופמ"ג]:
ה סָעִיף א (ה) באותו חצר - דליכא טרחא כולי האי וגם הוא בצנעא ואפילו אותו הבית הוא של חבירו:
ו סָעִיף א (ו) לבית הסמוך לו מותר - דבכלל צנעא הוא אבל מכאן ואילך אסור דהוי פרהסיא. והב"ח מצדד דאפילו לבית הסמוך אין לפנות וכן בביאור הגר"א מצדד להחמיר בזה אם לא שהוא מבוי שאינו מפולש:
ז סָעִיף ב (ז) לחצר שלו - דשמחה לאדם שיהיה דר בשלו [ולפנות כלים לחצר שלו אין להקל] ודוקא באופן זה אבל מפני שאר הנאה כגון שהיה דר אצל חבירו בחדר אחד ואח"כ שכר לו בית מיוחד אע"פ שנוח לו יותר אסור לפנות דהא אפילו מכעורה לנאה אסור מיהו אם דירה ראשונה היה בין העכו"מ או דומה לזה יש להתיר לפי ראות עיני המורה:
א סָעִיף א מחצר לחצר. דרך ר"ה (נ"י) וא"כ אם יש פתח בין ב' החצרות מותר לפנות מזו לזו (ב"ח) ואפי' דרך כמה חצירות מותר ואפש' דמבואות שלנו דין חצירות יש להם דלא שכיחי בהו רבים כ"כ ומ"מ יש להחמיר מדסתמו הפוסקים בססי' זה:
ב סָעִיף ב לחצר שלו. ששמחה לאדם שיהא דר בתוך שלו (ירושלמי) ונ"ל דאם אדם דר אצל חבירו בחדר א' ואח"כ שכר לו בית מיוחד אף על פי שנוח לו יותר אסור לפנות דהא אפילו מכעורה לנאה אסור ועוד דיש חולקים על הירושלמי והבו דלא לוסיף עלה אם הוא בין העכו"ם או ענין אחר דומה לזה יש להתיר לפי ראות עיני המורה:
א סָעִיף א מחצר. דרך ר"ה ואם יש פתח בין ב' החצירות מותר לפנות אפי' דרך כמה חצירות. ב"ח ועמ"א:
ב סָעִיף ב שלו. דשמחה לאדם שיהיה דר בתוך שלו. וכתב המ"א ונ"ל דאם אדם דר אצל חבירו בחדר אחד ואחר כך שכר לו בית מיוחד אע"פ שנוח לו יותר אסור לפנות דהא אפי' מכעורה לנאה אסור מיהו אם הוא בין העכו"ם או ענין אחר דומה לזה יש להתיר לפי ראות עיני המורה עד כאן לשונו:
א סָעִיף א (ס"ק א') מחצר כו' ואפשר דמבואות שלנו כו' מדסתמו הפוסקים בסי' זה. ר"ל אע"פ דלעיל סי' שס"ג סעיף כ"ו כ' רמ"א בהגה די"א דכל המבואות שלנו יש להן דין חצרות ולכן צריכים צ"ה ע"ש. אבל בסי' זה סתמו. אדרבא מדסתם הרב"י וכתב ואם אין הבתים כו' אלא למבוי י"א שמבית לבית הסמוך לו מותר. משמע אבל לא לבית אחר ולא כתב היתר בזמן הזה משמע דאין לחלק בזה. ועיין במ"א סי' שס"ה ס"ק ד':
א סָעִיף א ס"א אפי' כו'. ירושלמי שם אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כאורה לדירה כאורה ולא מדירה כאורה לדירה נאה אצ"ל מדירה נאה לדירה כאורה ובתוך שלו אפי' מדירה נאה לדירה כאור' שמחה לאדם שהוא דר בתוך שלו: ולא כו'. צ"ל לא כו' ור"ל שמ"ש אין מפנין בין כו' דירתו ממ"ש בירושלמי וכן כליו כמש"ש אין מביאין כלים כו' ופ' רש"י בפסחים נ"ה ב' ד"ה לחצר אחרת: שאינם כו'. כמ"ש סי' תקל"ד ס"ג: כ"ש כו'. ע"ל סי' תקנ"ח ס"ג ובה"ג שם: אבל כו'. גמרא שם כפי' הנ"י: ואם אין כו'. צ"ע דבגמ' מ' דאסור דא"כ הל"ל אין מפנין מחצר לחצר אבל כו' וכן אמר שם והאמרת רישא אין מפנין כלל והתרצן לא השיב אלא לבית שבאותו חצר. ונראה שלמדו ממ"ש בכתובות ע"ב ב' מחצר כו' אבל צ"ע דמשם מוכח להיפך דאינו כחצר דבחצר אפי' בלא קלתה מותר כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא כו' ובירושלמי שם חצר שהרבים בוקעין בו ה"ה כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעין בו ה"ה כמבוי ור"ל שאינו מפולש וכמ"ש הרמב"ם וש"ע בא"ע סי' קט"ו ואפשר דכה"ג מיירי גם כן כאן: ואם מתיירא כו'. שם וכנ"ל סי' תקל"ד וסי' תקנ"ח ס"ב וס"ג: ואפי' כו'. ירושלמי פ"ב הלכה ג' א"ר יוחנן אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך ודאי משום נסיעת גופו לא הצריך בכה"ג דבלא"ה מותר כמ"ש בסי' תקל"ו ס"א ועב"י שם בהג"ה אלא להסיע ממונו משום דבר האבד דבדיני דבר האבד מיתני' בירושלמי שם:
ב סָעִיף ב ס"ב יש כו'. כת' בלשון יש כו' שהרמב"ם השמיטו שסובר שגמרא דידן פליג על הירושלמי דאל"כ ל"ל למימר לבית שבחצר וקושית הגמרא מעיקרא ליתא דפשטא דמתני' כהירושלמי: מ"מ. ואין ראיה דא"כ הל"ל אבל כו' לביתי.
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.