א צָרְכֵי רַבִּים מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, כְּגוֹן לְתַקֵּן הַדְּרָכִים וּלְהָסִיר מֵהֶם הַמִּכְשׁוֹלוֹת; וּלְצַיֵּן הַקְּבָרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּזָּהֲרוּ מֵהֶם הַכֹּהֲנִים; וּלְתַקֵּן הַמִּקְוָאוֹת. הַגָּה: וְדַוְקָא צָרְכֵי רַבִּים כָּאֵלּוּ, שֶׁהֵם צְרִיכִים לְגוּף הָאָדָם, אֲבָל שְׁאָר צָרְכֵי רַבִּים כְּגוֹן בִּנְיַן בה"כ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א), אָסוּר לַעֲשׂוֹת בַּמּוֹעֵד; וְהוּא הַדִּין דְּלִשְׁאָר צָרְכֵי מִצְוָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת אֻמָּן בַּמּוֹעֵד (ריב"ש סִימָן רכ"ו).
ב בּוֹרוֹת וּמַעְיָנוֹת שֶׁל רַבִּים שֶׁנָּפַל בָּהֶם עָפָר וַאֲבָנִים וְנִתְקַלְקְלוּ, מֻתָּר לְתַקְּנָם וַאֲפִלּוּ אֵין רַבִּים צְרִיכִים לָהֶם עַתָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן; אֲבָל לַחְפֹּר לָהֶם בּוֹרוֹת מֵחָדָשׁ, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן, אִם הָרַבִּים צְרִיכִים לָהֶם עַתָּה מֻתָּר אֲפִלּוּ אִם כִּוְּנוּ מְלָאכְתָן בַּמּוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא וּבְטִרְחָא יְתֵרְתָּא; וְאִם אֵין צְרִיכִים לָהֶם עַתָּה, לֹא יַעֲשׂוּ. אֲבָל בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד אָסוּר לַחְפֹּר אוֹתָם מֵחָדָשׁ, וַאֲפִלּוּ צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה; וְאִם הָיוּ עֲשׂוּיִם כְּבָר, וְנִתְקַלְקְלוּ, אִם צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה מֻתָּר לְתַקְּנָם; וְאִם אֵין צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה אָסוּר לְתַקְּנָם, אֲבָל מֻתָּר לְהַמְשִׁיךְ מַיִם לְתוֹכָן אֲפִלּוּ אֵין צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה.
א סָעִיף א (א) צרכי רבים מותר וכו' - דע דכל צרכי רבים מותר אפילו כיונו מלאכתן במועד וגם בפרהסיא ובטורח גדול והטעם שהתירו בכיון מלאכתו דכל צרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעה שהם בטלים כולם ומתחברים יחד ואם לא יעשו עכשיו יתבטל הדבר [ולכן אם יש להם מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לו לכוין מלאכתו במועד] ויש בזה שני חלוקים דאם הוא מעשה אומן אינו מותר אא"כ שהוא צורך המועד ואם הוא מעשה הדיוט שרי אפילו אם הוא רק צורך אחר המועד:
ב סָעִיף א (ב) כגון וכו' - ואפילו מעשה אומן שרי בזה כיון שדבר זה צריך גם במועד:
ג סָעִיף א (ג) ולהסיר מהם המכשולות - בגמרא איתא דמחוייבין בזה שלא יהיה כשופך דמים אם יארע מכשול עי"ש:
ד סָעִיף א (ד) ולתקן המקואות - וה"ה דלכתחלה ג"כ מותר לעשות מקוה בחוה"מ ודומיא דחפירת בור המבואר בס"ב ודוקא כשתהיה נגמרת בחוה"מ ותהיה צורך המועד דאל"ה אסור דהוא מעשה אומן:
ה סָעִיף א (ה) צרכי רבים כאלו וכו' - וה"ה לתקן מרחץ לצורך רבים שיש בהן צער הגוף אם לא ירחוץ ובזה ג"כ דוקא אם יהיה נגמר בחוה"מ ותהיה צורך המועד אם הוא מעשה אומן:
ו סָעִיף א (ו) כגון בנין ביהכ"נ - לרבותא נקט דאפילו בנין ביהכ"נ שהוא מצוה כדי להתפלל בו במועד בעשרה ואפילו אין להם מקום אחר להתפלל בעשרה ג"כ אסור שזה אין צורך לגוף האדם ואפילו התחילו מכבר לבנותו וא"צ במועד אלא להשלימו אסור מפני שהוא צריך מעשה אומן לזה. כתבו הפוסקים דבזה"ז הוי בנין ביהכ"נ דבר האבד דחיישינן שאם ימתין עד אחר המועד יעכבו העכו"מ מלבנותו. ובספר מאמר מרדכי כתב דהכל לפי המקום והזמן ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"ש:
ז סָעִיף א (ז) לעשות במועד - כתב בשערי תשובה נהגו לסדר צרכי רבים בח"ה למנות גבאים ופרנסים. ונ"ל דאם צריך לכתוב בענין זה לא יכתוב כתב אשורית כ"א משיט"א או כתב שלנו דבכתב אשורי שהוא מעשה אומן הלא לא הותר צרכי רבים כ"א כשהוא לצורך הגוף וכנ"ל:
ח סָעִיף א (ח) צרכי מצוה וכו' - ר"ל דמעלת המצוה לא מהני להתיר בשביל זה מלאכת אומן אף כשצריך לה במועד ומעשה הדיוט מותר לצורך המועד אף כשאין בה מצוה וכנ"ל בסימן תקמ"א ס"ה:
ט סָעִיף ב (ט) בורות וכו' - וה"ה דמותר לעשות מעשה הדיוט מחוץ לעיר חריץ שיבואו המים על ידו מהנהר לעיר כדי שישתו בהרוחה ואף שלא יגמר במועד כיון שהוא צורך רבים וגם בזה מותר אפילו אם כיון מלאכתו במועד והיה טרחא יתירא ופרהסיא:
י סָעִיף ב (י) ואפילו וכו' - היינו דכונתם בשביל אחר המועד ואפ"ה התירו במלאכת רבים לפי שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כולם וכדלעיל בסק"א ע"ש:
יא סָעִיף ב (יא) שהוא מעשה אומן - שצריך לטוח יפה כדי להחזיק מימיה:
יב סָעִיף ב (יב) אפילו אם כיונו וכו' - קאי גם על ריש הסעיף:
יג סָעִיף ב (יג) לא יעשו - היינו אפילו לא כיונו מלאכתן במועד וגם בצנעא:
יד סָעִיף ב (יד) ואפילו צריך וכו' - אפילו אין לו מה ישתה אלא מפני דוחק הרבה אסור ואם אין משיג לשתות כלל מותר גם לחפור מחדש במועד:
טו סָעִיף ב (טו) ואם היו עשוים כבר וכו' - ר"ל דאז די בתיקון מעשה הדיוט בעלמא ולהכי שרי גם ביחיד לצורך המועד:
טז סָעִיף ב (טז) אסור לתקנם - דביחיד אפילו מעשה הדיוט אסור כ"א לצורך המועד:
יז סָעִיף ב (יז) להמשיך מים - פי' שמקבלין מי גשמים בכלים מן הגג ומוליך אותן לבור אף שאין צריך להם עתה שיש בבור מים די לכל ימי הרגל אפ"ה מותר לפי שאין בזה טורח מרובה אבל לעשות חריץ ולהביא מים דרך שם אסור:
א סָעִיף א לגוף האדם. וה"ה לתקן מרחצאות דצריך לגוף האדם דא"א שלא יצטרך אחד מהן למרחץ אבל יחיד אפשר ליה בלא מרחץ או לילך במקום אחר ומשמע ברשב"א דמרחץ אפי' מעשה אומן שרי אבל ברא"ש משמע דדוקא מעשה הדיוט שרי דאינו צורך המועד עס"ב:
ב סָעִיף א בנין בה"כ. אפי' צריך ליה עתה אסור: וכתב בס' בד"ה דבזמן הזה הוי בנין בה"כ דבר האבד דחיישי' שימנעו העכו"ם מלבנותו:
ג סָעִיף ב בורות כו'. וה"ה דמותר לעשות חריץ מעשה הדיוט שיבואו המים לעיר שישתו בהרוחה ואף על פי שהוא טורח גדול ופרהסיא וכיון מלאכה במועד אעפ"כ שרי לפי שצרכי רבים אין נגמרים אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כלם ואם לא יעשו עכשיו לא יעשו לעולם (הרא"ש) משמע דאם יש מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לעשותו במועד:
ד סָעִיף ב ואפי' צריך כו'. ואפי' אין לו מה ישתה אלא מפני דוחק הרבה אסור (מ"מ):
ה סָעִיף ב להמשיך מים. פי' שמקבלין מי גשמים מהגג ומוליכן לבור לפי שאין בזה טורח מרובה (נ"י) אבל להביא מים דרך חריץ משמע ברא"ש דאסור וכ' הרב"י כל צורך מצוה המותרת במועד מותר ליטול עליה שכר עיין סימן תקמ"ב:
א סָעִיף א וה"ה דלשאר צורכי מצוה. ב"י בסוף סי' זה מביא דברי התוס' על מ"ש בגמ' יוצאין על הכלאים במועד לפי שאז נשכרין הפועלי' בזול והקשו התו' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור היאך יכולין לשכור פועלים ותירצו דשמא י"ל דהני דמצוה התירו וכ' ב"י ע"ז ואע"ג דקי"ל כמ"ד שכר פעולה מותר באין לו מה יאכל מ"מ יש ללמוד דהיכא דהוה לצורך מצוה אע"פ שיש לפועל מה יאכל מותר עכ"ל וזה סותר מ"ש כאן רמ"א שלשאר צורכי המצוה אסור והוא מדברי ריב"ש שמביא ב"י. ולכאור' נ"ל לחלק דדוקא מ"ע אע"ג שהיא מוטלת על האדם לעשות' מ"מ יוכל לעשות' אחר המועד בזה אסור ובח"ה ישב בטל אבל מה שיש איסור על האדם להיות יושב בטל כההיא דכלאים דהמקיים כלאים לוקה ודאי שרי להשכי' פועל אפי' יש לו מה יאכל אלא דק' ע"ז ממ"ש בסי' שאח"ז דאין מגיהין אפי' אות אחת והא התם יש איסור משום אל תשכן באהלך עולה וע"כ נלע"ד שאין ללמוד מדברי התוס' האלו היתר למצוה וקושית' נלע"ד לתרץ דיוצאים על הכלאים הוא מצרכי רבים שהרי חשבי' התנא בין שאר צרכי רבים ריש מ"ק במשנה ובזה מותר כמ"ש בסעיף שאח"ז. גם התו' לא כתבו תי' שלהם אלא דרך שמא אבל מדברי הטור סי' שאח"ז מוכח דמצוה שרי וע"ש:
ב סָעִיף ב בורות ומעיינות כו'. שני התירים יש בצורכי רבים האחד במעשה הדיוט מותר אפי' א"צ עתה במועד הב' במעשה אומן אין היתר אלא בצריך לה במועד ובשני התירי' אלו התירו אפי' כוון לעשות כן במועד והטע' לפי שצרכי רבים אינ' נגמרים אלא בשעת הבטלה דדמי לקידרא דבי שותפי ובשעה שבטלים מתחברים כולם ועושים ואם לא יעשו אז לא יעשו לעולם ואע"פ שכ' כאן אפי' אם כיונו כו' על היתר השני מ"מ קאי גם על הראשון שכ"ה ברא"ש בהדיא ומביאו ב"י:
א סָעִיף א לגוף. וה"ה לתקן מרחצאות לרבים ודוקא מעשה הדיוט עיין מ"א:
ב סָעִיף א ב"ה. ובזמן הזה שרי דאם יתעכב שמא ימנעו העכו"ם מלבנות בית הכנסת. מ"א:
ג סָעִיף ב לתקנם. אפי' כוון מלאכתן במועד ט"ז ע"ש. וה"ה דמותר לעשות חריץ מעשה הדיוט שיבואו המים לעיר שישתו בהרוחה ואע"פ שהוא טורח גדול ובפרהסיא וכיון מלאכתו במועד אעפ"כ שרי לפי שצרכי רבים אין לגמרם אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כולם ואם לא יעשו עכשיו לא יעשה לעולם הרא"ש וכתב המ"א משמע דאם יש מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לעשותו במועד:
ד סָעִיף ב להמשיך. פי' שמקבלין מי גשמים מהגג ומוליכין לבור לפי שאין זה טורח מרובה אבל להביא מים דרך חריץ אסור עיין מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) לגוף כו' דא"א שלא יצטרך אחד מהן למרחץ. ר"ל יצטרך במועד. וזה מיקרי צורכי רבי' אף שא"צ רק א' כמ"ש מ"א סי' תקמ"ה ס"ק י"ז: אפילו מעשה אומן שרי. דס"ל דהוי צורכי רבי' והם צורך המועד וכה"ג אפילו מעשה אומן מותר כדאי' סעיף ב':
ב סָעִיף א (ס"ק ב) בנין כו' אפילו צריך לה עתה שאין להם מקום להתפלל בו: שימנעום גוים כצ"ל ור"ל ע"י ערכאותיהם המעכבים אותנו מעבודת ה':
ג סָעִיף א (ס"ק ה) להמשיך כו' אבל כו' דרך חריץ. ר"ל לתקן ולפתוח חריץ אסור: כ' הרב"י כו' ליטול עליה שכר. ולפי פירושו מיישב קושית הט"ז ס"ק א' שהקשה על הרב"י שהביא דברי התו' שכתבו אהא דתנן בריש מ"ק דבחה"מ יוצאים שלוחי ב"ד על הכלאים דמי שי"ל כלאים בשדהו עוקרים אותו. ופריך הש"ס למה בחה"מ הא מא' באדר כבר משמיעים על השקלים. ומשני לפי שאותם שלוחים משתלמים מתרומת הלשכה לכן קבעו הזמן בח"ה דאז ימצאו פועלים בזול. שאין ב"א צריכים לפועלים כ"כ בחה"מ. והקשה התו' בשלמא למ"ד היכא דאין לפועל לאכול שרי ניחא מחפשי' אחר פועלים שאין להם לאכול אבל למ"ד בגמ' אפילו אין לפועל לאכול אפ"ה אסור האיך יכולים לשכור פועלים. ותי' ושמא י"ל דהני מצות התירו. וכתב הרב"י ואף על גב דקי"ל שכר פעולה מותר באין לו מה יאכל. מ"מ יש ללמוד דהיכי דהוי לצורך מצוה אעפ"י שיש לפועל מה יאכל מותר עכ"ל. דהא למ"ד שכר פעולה באין לו מה יאכל אסור. א"כ אין לו מה יאכל שוה ליש לו לאכול ואפ"ה הותר לצורך מצוה וה"ה נדידן אם י"ל מה יאכל והבין הט"ז דקושית התוס' למ"ד אין לו מה יאכל אסור א"כ האיך הותר לעשות מלאכה בעקירת כלאים בשלמא למ"ד אין לו מה יאכל מותר א"ש דהותר לו לעשות מלאכה כדי שיהיה לו לאכול משא"כ למ"ד אין לו מה יאכל אסור וע"ז תי' התוס' דמצוה שאני דכיון דהוה לצורך מצוה הותר לעשות מלאכה ומזה למד הרב"י לדידן אפילו יש לו מה יאכל מ"מ מותר לעשות מלאכה לצורך מצוה והקשה ט"ז לפי כוונה זו דהא כתב רמ"א בסעיף א' דבנין בה"כ וה"ה שאר מצוה אסורים וכ"כ ר"ס תקמ"ה דאסור להגיה אפילו אות א' בספר אף דהוא מצוה לכן חלק הט"ז על הרב"י ועל התוס' דאפילו לצורך מצוה אסור וליישב קושית התוס' כתב דעקירת כלאים מיקרי צורכי רבים וגם המשנה מנאה בין שאר צורכי רבים ולכן מותר כ"ז לפי הבנת ט"ז דקושית התוס' וכן מה שלמד מדבריהם הרב"י הוא לענין היתר עשיית מלאכה אבל מ"א לא הבין כן א"ו דגם התוס' אסקי דהיתר המלאכה היא משום צורכי רבים אלא דהתוס' הקשו על מה שנתנו עליה שכר דהא מה"ט יוצאים בחה"מ דאז הפועלים בזול ניהו דצורכי רבים מותרים מ"מ ס"ל להתוס' דאין הפועל רשאי לעשות בשכר אא"כ אין לו מה יאכל דבלא"ה מותר אפילו אינו צורכי רבים א"כ למ"ד אפילו אין לו מה יאכל אסור קשיא האיך הותר השכר וע"ז תירץ התוס' מצוה שאני ולכן הותר השכר וכן הרב"י למד מזה דכל שהותר עשיית המלאכה כגון צורכי רבים אם יש בו מצוה מותר לקבל עליה שכר ולפי' זה אין מקום לקושי' ט"ז מ"מ מוכח מזה אף דצורכי רבים מותרים מ"מ היכי דליכא מצוה אסור לקבל עליה שכר:
א סָעִיף א ס"א ודוקא כו'. כמש"ש ומנין שאם לא יצאו ועשו כו' ובתוספתא פ"ק חומת העיר שנפרצה גודרין אותה גדרה ונפרצה אין גודרין אותה אם היתה סמוכה לספר סותרה ובונה כדרכה אלמא לא התירו אלא משום סכנה וזש"ש אפי' להגיה כו' ואלו כותבין כו' דכ"ז צרכי רבים הן לגופם וכמ"ש הרמב"ם משא"כ בס"ת דאינו צרכי גוף דלא כמ"ש בסי' תקמ"ה ס"ב ומה שדקדק מרמב"ם שם אין מוכרח דה"ק דכל כתיבת ס"ת והגהתה הכל אינו צרכי רבים כנ"ל וז"ש אפי' בספר עזרה ומשמע דשולל הכל וקאמר אלו כותבין דוקא אלו אבל לא ס"ת: וה"ה דלשאר כו'. ממש"ש ו' א' דטעמא דיוצאין על הכלאים משום שכר פעולה כו':
ב סָעִיף ב ס"ב אפי' אם כוונו כו'. ירושלמי שם ומתקנים את המקולקלות במועד דבר שהוא לצורך המועד אבל דבר שאינו לצורך המועד אסור בשל יחיד אבל בשל רבים אפי' דבר שאינו לצורך המועד מותר כהדא דבני סכותא אתפחתא במועדא ושרי לון ר' אבוהו מעבדיניה במועדא בטריח וכוונו לא סברין מימר ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד אמרין אין לא מתעבדא כדון לא מתעבדא עוד וכל זה מעשה הדיוט וה"ה מעשה אומן בשצריכים להם: אבל מותר כו' אפי' כו'. גמרא שם בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין כו' ואוקימנא בשאין צריך היחיד להם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.