א אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַבְּמִין; וּמֻתָּר לְאָרֵס, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה סְעֻדַּת אֵרוּסִין הָאָרוּס בְּבֵית אֲרוּסָתוֹ בִּשְׁעַת אֵרוּסִין; וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת רִקּוּדִין וּמְחוֹלוֹת וְלַעֲשׂוֹת סְעֻדַּת הָאָרוּס עִם מְרֵעָיו שֶׁלֹּא בְּבֵית אֲרוּסָתוֹ, וְכֵן לִסְעֹד הָאָרוּס בְּבֵית אֲרוּסָתוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת אֵרוּסִין, מֻתָּר.
ב מֻתָּר לְהַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין.
ג הַכֹּל מֻתָּרִים לִשָּׂא בְּעֶרֶב הָרֶגֶל וְלַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה בָּרֶגֶל, בֵּין בְּתוּלוֹת בֵּין אַלְמָנוֹת.
ד מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בָּרֶגֶל סְעֻדַּת בְּרִית מִילָה וְכֵן סְעֻדַּת פִּדְיוֹן הַבֵּן.
ה עוֹשָׂה אִשָּׁה כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד; כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת פי' מְחַלֶּקֶת שְׂעָרָהּ לְכָאן וּלְכָאן רַשִׁ"י, וּמַעֲבֶרֶת סְרָק עַל פָּנֶיהָ, וְטוֹפֶלֶת עַצְמָהּ בַּסִיד וְכַיּוֹצֵא בּוֹ; וְהוּא שֶׁתּוּכַל לְסַלְּקוֹ בַּמּוֹעֵד; וּמַעֲבֶרֶת שֵׂעָר מִבֵּית הַשֶּׁחִי וּמִבֵּית הָעֶרְוָה, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, וּמַעֲבֶרֶת סַכִּין עַל פַּדַּחְתָּהּ.
א סָעִיף א (א) אין נושאין נשים במועד - דאין מערבין שמחה בשמחה ואפילו נשואין בלבד בלא סעודה ג"כ אסור. וכתבו האחרונים דהא דאין מערבין שמחה בשמחה דוקא באדם אחד אבל מותר לשני בני אדם לפיכך מותר לעשות חופת יתום ויתומה או עני עם שמחת נשואי בניו ביום אחד אכן משני אחים או שתי אחיות או אח ואחות נזהרין שלא לעשות ביום אחד:
ב סָעִיף א (ב) ומותר לארס - דהיינו אפילו לקדש דבאירוסין לבד ליכא שמחה וכ"ש שמותר להתקשר בתנאים לשידוך בחוה"מ כנהוג בינינו. והסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים הט"ז אוסר כמו לענין אירוסין אבל שארי אחרונים מקילין בזה דלא חשיב שמחה כאירוסין ועכ"פ אם אינו עושה סעודה גמורה כ"א מרקחת וכדומה בודאי אין להחמיר:
ג סָעִיף א (ג) הארוס בבית ארוסתו וכו' - ר"ל אימתי אסור לעשות סעודת אירוסין דוקא אם נעשית בבית ארוסתו וגם בשעת האירוסין אבל אם חסר תנאי אחד מותר וכדמפרש לקמיה:
ד סָעִיף א (ד) בשעת אירוסין - היינו כשעושה האירוסין בתוך הסעודה או שעושה הסעודה תיכף אחריה הא זמן מופלג י"ל דשרי אף באותו יום ויש מאחרונים שמחמירין בזה וכשעושה האירוסין ביום זה והסעודה ביום אחר בודאי יש להקל:
ה סָעִיף א (ה) ריקודין ומחולות - ואפילו בבית ארוסתו דזה לא מיקרי שמחה [ריב"ש]:
ו סָעִיף א (ו) מותר - דכל זה לא נקרא סעודת אירוסין:
ז סָעִיף ב (ז) מותר להחזיר וכו' - דאינה שמחה לו כ"כ. ולענין סעודה משמע בב"י דיש להחמיר ויש מאחרונים שמצדדין להקל ולעשות הסעודה שלא ביום הנשואין בודאי יש לסמוך להקל:
ח סָעִיף ב (ח) הנשואין - אבל אם גירשה מן האירוסין אסור להחזירה ולכונסה ואפילו לארס אותה בלבד ולעשות סעודה ג"כ אסור דכיון דלא נשאה מעולם היא עתה חדשה לו ואיכא שמחה:
ט סָעִיף ג (ט) בערב הרגל - האחרונים כתבו דיש ליזהר לכתחלה לעשות הנשואין בשחרית כדי שיהא יכול לשמוח עמה יום אחד קודם הרגל וגם שיהא יכול לעשות סעודה ראשונה בחול ואם מאיזה סיבה נתאחר והוא שעת הדחק מתיר הא"ר לישא אפילו סמוך לחשיכה. ועיין במ"א שכתב דבמדינותינו המנהג שלא לישא כלל בעיו"ט אכן אם יש צורך גדול בדבר אין להחמיר:
י סָעִיף ג (י) ולעשות סעודה ברגל - שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואין ואע"פ שמשמחין בסעודת הנשואין כל שבעה שרי ומשמע דאפילו בלילה שרי לעשות סעודה דהוא יום אחר ועיין במ"א דדעתו דהלילה נגרר אחר היום ואסור לעשות סעודה הראשונה בלילה וכתב דמטעם זה נהגו שלא לישא בערב הרגל אכן בשעת הדחק כתב הא"ר והמור וקציעה דמותר לישא ערב הרגל ולעשות סעודה בלילה:
יא סָעִיף ד (יא) מותר לעשות וכו' - ואין נ"מ בין היו בזמנן ובין שלא בזמנן דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נישואין ואירוסין בלבד [אחרונים]:
יב סָעִיף ה (יב) מחלקת שערה - ויש שפירשו שעושה כמין עבותות והתוספות פירשו שנותנת חוט של בצק על פניה כדי להאדים הבשר:
יג סָעִיף ה (יג) בסיד - להשיר השער ולעדן הבשר:
יד סָעִיף ה (יד) והוא וכו' - אסיד קאי:
טו סָעִיף ה (טו) במועד - הטעם שכל שהיא טופלת בסיד מצירה היא שניוול הוא לה אלא כיון ששמחה הוא לה כשתסלק הסיד ע"כ מותר מפני שמחת יו"ט שתהיה אח"כ:
טז סָעִיף ה (טז) ומעברת שער מבית השחי וכו' - אבל מראשה אסור גילוח ותספורת בחוה"מ באשה כמו באיש [הגר"א ופמ"ג]:
יז סָעִיף ה (יז) ומעברת סכין - כלומר שמעברת השער בסכין:
א סָעִיף א אין נושאין. דאין מערבין שמחה בשמחה ועוד מפני הטורח במועד ועוד דאם כן ימתין כל אדם לעשות נשואין עד המועד שעושה בלא זה סעודה ויבטל מפריה ורביה כ"ז בגמרא ופשוט שם דנשואין בלא סעודה אסור וצ"ע דבכתובות דף מ"ז כתבו התו' דמותר לישא בלא סעוד' ע"ש ובח"ש נדחק בזה ול"נ דלק"מ דהא התוס' קאי אליבא דרב דמקשה דברי רב אהדדי ורב יליף הטעם מדכ' ושמחת בחגיך ולא באשתך א"כ ה"ק שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל דהיינו בשר ויין כדאיתא בגמ' יהי' בחגיך ולא באשתך אבל נשואין בלא סעודה שרי אבל אנן ק"ל כשמואל דאזיל לשיטתיה דס"ל הטעם דאין מערבין שמחה בשמח' א"כ אפי' נשואין בלא סעוד' אסור דאיכא שמחה:
ב סָעִיף א בשעת אירוסין. פי' שלא יעשה האירוסין בסעוד':
ג סָעִיף ב להחזיר גרושתו. שאין שמחה לו כ"כ וגם אין טורח בה וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל (תוס'):
ד סָעִיף ג ולעשות סעודה ברגל. שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואין ואף על פי שמשמחין בסעודת הנישואין כל ז' שרי עכ"ל הרשב"א ובתשו' אחרת להרשב"א נמצא לאסור לעשות סעודת הנשואין ברגל אפי' נשא בערב הרגל וכ"מ ברמב"ם וכיון דמילי דרבנן היא נקטי' לקולא עכ"ל ב"י ודבריו תמוהים דהא התו' במ"ק הוכיחו שהוא דרשה גמורה דאורייתא וגם בכתובות דף מ"ז כתבו שהוא דאורייתא ועוד דבסוכה דף כ"ה משמע בהדיא אם נשאו ערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל (עסי' תר"מ ס"ו) וכ"כ במ"ק בגמ' לכן נ"ל דלילה ראשונה אסור לעשות סעודה דאיתא בגמרא דעיקר שמח' אינו אלא חד יומא ולילה הראשונה נגרר אחר היום דהשמחה מתחלת ביום ונגמרה בלילה וכן למ"ד משום טירחא בסעודה הראשונה איכא טירחא יתירה אבל בשאר ימות הרגל מותר לעשות סעודה דכבר עבר עיקר שמחת נשואין וכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז דאפי' שעה א' לפני י"ט שהוא תוס' י"ט ואסורה במלאכה מותר לישא ונ"ל דזהו דוקא לדין תורה אבל מדרבנן אסור לישא באותו שעה דהוי כקונ' קנין כמ"ש סי' של"ט מיהו אם לא קבל עליו י"ט באותו שעה מותר ורי"ט בכתובות כ' ואסור לישא סמוך לחשיכה ע"כ והעול' נוהגים לישא אף סמוך לחשיכה (כ"ה) ועיין ברצוף אהבה סימן ק"ח ובמדינותינו נהגו לישא בע"ש סמוך לחשיכה ובעי"ט לא נהגו לישא כלל ונ"ל דזהו מטעם שכתבתי דאסור לעשות סעודת נשואין בלילה הראשונ' ולכן אין לשנות המנהג:
ה סָעִיף ד מותר לעשות. דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נשואין לבד:
ו סָעִיף ה כוחלת. בצבע:
ז סָעִיף ה ופוקסת. נותנת חוטין של בצק על פניה להאדים הבשר:
ח סָעִיף ה בסיד. להשיר השער:
ט סָעִיף ה ומעברת סכין. כלומר שמעברת השער בסכין:
א סָעִיף א אין נושאין נשים. משום דאין מערבין שמחה בשמח' וכתוב בהגהת סמ"ק מכאן שיש נזהרין שלא לעשות שני חופות ביום א' גם מביאין ראיה מהירושלמי דמפיק מקרא שלא לערב שמחה בשמחה מיעקב אבינו דכתיב מלא שבוע זאת ולא היא דהתם שני השמחות היו לאד' א' דיעקב היה נושא ב' נשים וכן גבי רגל שמחת האשה שהוא נושא ושמחת הרגל שתיהן הן לו הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בב' חופות שעושין מב' נשים לב' אנשים לא שייך כאן עירוב שמחה וכן היה נוהג מורי הר"ר יחיאל לעשות חופות יתום או יתומ' עם חופת א' מבניו ביום א' אך מב' אחיו' כ' בס"ח דאין לעשות ביום א' עכ"ל ובמקצת ספרים כתוב דאפי' בשבוע א' אין לעשות ואין לשנות המנהג עכ"ל:
ב סָעִיף א ומותר ליארס. שמא יקדמנו אחר ברחמי' ולפי טעם זה כ"ש שמות' לכתוב תנאים לשידוך בח"ה כנהוג בינינו אלא דצ"ע לענין סעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אם זהו במקום סעודת אירוסין ואסור כמ"ש בסמוך או נימא דל"ד סעודה זו לסעודת אירוסין שקידש כבר דאז דוקא שייך אין מערבין שמחה בשמחה ונלע"ד דאסור דע"כ לאו דוקא סעודת אירוסין דהא גם סעודת ברית מילה היה לאסור אי לאו הטעם משום שזמנה קבוע וכן בפדיון הבן ממילא סעודה זו אסורה וראיה עוד ממה דאמרינן פ' א"מ דף י"ח דהא דאמרי' אלו כותבים במועד קידושי נשים ובעי' לאוקמי שם בשטרי פסיקת' וכדר' גידל דחמר כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הניקנים באמירה אלמא דשטרי פסיקת' נכללים בכלל קידושין וכתיבת התנאים שלנו הם ג"כ כשטרי פסיקתא ע"כ נלע"ד דסעוד' זו אסורה בח"ה וכ"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונ' אחר בתיבת התנאים שלנו:
ג סָעִיף א ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין. ונראה דכ"ש סעודת נישואין הראשונה דהיינו שנשא ערב הרגל ולא אכלו שום סעוד' עד הרגל דאסור וכ"מ להדי' בריב"ש שמבי' ב"י:
ד סָעִיף ד סעודת ברית מילה. הטעם כתבו התו' וז"ל דליכא שמח' משום דאיכא צערא לינוק' א"נ כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צ"ע אם מותר לעשות במועד וא"ל הא זמנו קבוע תינח בזמנה שלא בזמנ' היאך היה מות' ונ"ל דקי"ל כרב אשי דדריש בחגיגה פ"ק בחגיך ולא באשתך ואין איסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיב שמחה בשמחה אלא סעוד' נישואין בלבד עכ"ל פי' סעודה השייך לנישואין דהיינו אירוסין מבואר כאן דפדיון הבן אפי' שלא בזמנו מותר לעשות סעוד' בח"ה:
ה סָעִיף ה שתוכל לסלקו במועד. הטעם שכשהיא טופל' בפניה בסיד מציר' היא שניוול הוא לה אלא כיון ששמח' הוא לה כשתסלק הסיד מפניה ע"כ מותר משום שמחת י"ט שתהי' אח"כ והך היתר של עשיי' תכשיטי אשה במועד איתא בגמ' דדביתהו דר' חסדא עבדא כן והית' זקינ' ויתיב ר' הונא בר חנינא ואמר ל"ש אלא ילדה אבל זקינה לא א"ל האלקים אפי' אמא דאימך אפי' עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא פי' למיני זמר היא רהטא:
א סָעִיף א אין. הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ופשוט דנשואין בלא סעודה נמי אסור מ"א ע"ש עיין בשכה"ג ובספר גן המלך סי' ס'. ומכאן שאסור לעשות שני חופות מב' אחים או משתי אחיות ביום אחד וי"א דאפי' בשבוע אחת אין לעשות אבל ב' חופות משני אנשים לשתי נשים מותר דלא שייך עירוב וכן היה נוהג מורי הר"ר יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופת אחד מבניו ביום אחד ועיין ט"ז:
ב סָעִיף א לארס. וכ"ש שמותר לכתוב תנאים לשידוך בח"ה כנהוג בינינו אבל הסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אסור לעשות בח"ה וכ"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו. ט"ז:
ג סָעִיף א אירוסין. וכתב ט"ז ונראה דכ"ש סעודת נשואין הראשונה דהיינו שנשא ערב הרגל ולא אכלו שום סעודה עד הרגל דאסור וכ"מ להדיא בריב"ש שמביא ב"י עכ"ל ועיין ס"ג ובמ"א ס"ק ד':
ד סָעִיף ג בערב. דוקא בשחרית ולא בערב י"ט סמוך לחשיכה מהרימ"ט בחידושיו כתובות על הרי"ף. ובכנה"ג כתב דהעולם נוהגין לישא אשה בעי"ט אפילו בערב סמוך לחשיכה. והמ"א כתב דבמדינתינו נוהגין לישא ערב שבת סמוך לחשיכה אבל בערב י"ט לא נהגו לישא כלל ע"ש הטעם ולכך אין לשנות המנהג:
ה סָעִיף ד מילה. אפי' מילה שלא בזמנו מותר לעשות סעודה בחול המועד. וה"ה בפדיון הבן אפי' שלא בזמנו דלא חשיבא שמחה אלא סעודת נשואין לבד. ודוקא בחול המועד אבל בי"ט אסור כ"כ בא"ז:
ו סָעִיף ה סכין. כלומ' שמעברת השער בסכין:
א סָעִיף א (ס"ק א) אין נושאין כו' כ"ז בגמרא במסכת מ"ק דף ח' ע"ב: ופשוט שם דנשואים כו' תיבת שם הוא ט"ס כי הראיה ממ"ש במסכת מ"ק דף ח"י ע"ב אמר שמואל מותר לארס אשה בחה"מ שמא יקדמנו אחר ואייתי הש"ס סייעתא לדבריו ת"ש דתנא דבי שמואל מארסים אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין כו' ש"מ עכ"לה מדקתני מארסין והא אירוסין לא הותר אלא בלא סעודת ארוסין כדקתני סיפא ועלה אמר אבל אין כונסים משמע כניסה אפילו בלי סעודה אסור דעם סעודה גם ארוסין אסורים וכ"ה במהרש"ל בכתובות דף מ"ז: כתבו התוס' דמותר לישא בלי סעודה אהא דאמרינן שם אר"ה אמר רב מנין שמעשה ידי הבת לאביה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה ופריך ואימא ה"מ קטנה דמצי מזבין לה אז מעשה ידיה לאביה אבל נערה דלא מצי מזבין לה מעשה ידיה דידה הוי. ומשני מסתברא דאביה הוי דאי ס"ד דידה הוי הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסר' לחופה היכי מצי מסר לה הא קמבטל לה ממעשה ידיה ופירש"י דאותו יום אינה עושה מלאכה א"ו מעשה ידיה של אב ודחי דלמא לעולם דידה והא דיכול למסרה לחופה מיירי דמסר לה בשבתות וי"ט דבלא"ה אסורה במלאכה וכתבו התוספ' וז"ל דמסר לה בשבתות וי"ט אע"ג דאמר במ"ק ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשים בחה"מ משום דאין מערבים שמחה בשמחה. ודרשה גמורה היא כדאמרינן בחגיגה דף ח' דהוי דאורייתא איכא למימר דהכא איירי שעה א' לפני י"ט שהוא כי"ט לענין מלאכה דתוס' דאורייתא ובטלה באותה שעה מן המלאכה כו' או נשואים בלא סעודה אע"ג דאמרינן בהחולץ דף מ"ג דנשואים בלי סעודה איכא שמחה לא חשיב שמחה כל כך שיהיה אסור לישא בי"ט מטעם זה עכ"ל התוס' והעתקתי כל דברי התוס' כדי לבאר גם דברי מ"א שכתב אח"ז. הרי דכתבו התו' לתי' בתרא דנשואים בלי סעודה מותר בי"ט: דמקשה דברי רב אהדדי ר"ל הא דדחי הש"ס דלמא דמסר לה בשבתות וי"ט היינו להחזיק קושיא הראשונה דס"ל לרב דמעשה ידי הבת כשהיא נערה לאביה דקרא דכי ימכור איש כו' מיירי בקטנה ומהא דזכי לה רחמנא למימסר' לחופה אין ראיה דלמא מיירי דמסר לה בשבתות וי"ט וע"ז הקשו התוס' הא אליביה דרב מדאורייתא אין נושאין נשים במועד דרב יליף במסכת מ"ק הא דתנן אין נושאין נשים במועד מקרא דושמחת בחגך והוא דרשה גמורה וא"כ מדאורייתא אסור לישא בי"ט ואיך דחה אליביה דרב דמסר לה בי"ט ומה שמסיימו התו' משום דאין מערבים שמחה בשמחה והוא טעמיה דשמואל עמ"ש בע"ה במסכת כתובות אבל אנן קי"ל כשמואל כו' וצ"ל דס"ל למ"א הא דתני דבי שמואל מארסים אבל לא כונסים וא"ע סעודת אירוסין דמינה הקושי' על התו' כנ"ל האי תני דבי שמואל ושמואל אזיל לשיטתיה דס"ל הטעם מסברא דאין מערבים כו' וא"כ כל השמחות אסורים אפי' שמחה קטנה דהיינו נשואים בלי סעודה וצ"ל לפי דברי מ"א שכ' דלרב דיליף מקרא דושמח' בחגך אין לאסור רק נשואים עם סעודה דהכי משמע קרא שמחת הסעודה שאת' עושה לצורך הרגל יהיה בחגך ולא באשתך א"כ מאי קשיא להתוס' על תירוץ זה וכתב וז"ל אע"ג דאמרינן בהחולץ דנשואים בלי סעודה איכא שמחה כנ"ל הא לפ"ד מ"א ניהו דנשואים בלי סעודה איכא שמחה מה בכך מכל מקום גזירת הכתוב הוא דלא אסרה תורה כ"א נשואים עם סעודה וצ"ל דקשיא להתוס' ניהו דיש לפרש קרא כמ"ש מ"א שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל כו' ולפ"ז אינו אסור רק נשואים עם סעודה. מכל מקום מנ"ל הא דהא ע"כ לאו גזירת הכתוב הוא דהאמרינן שם דף ח' רבה בר"ה אמר טעם דאין נושאין כו משום שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וא"ל אביי לר"י הא דרבה בר"ה דרב היא דאמר שנאמר ושמחת בחגך כו' הרי דלרב הטעם שמניח שמחת כו' ואם כן א"א דנשואים בלי סעודה הוי שמחה גמורה גם לרב תאסר מהאי קרא דושמח' בחגך וע"כ פי' הכתוב הוא ושמחת בחגך ולא באשתך שלא יהיה שמחת אשתו בחג שום שמחה אפי' נשואים בלי סעודה בשלמא אי נשואים בלי סעודה ליכא שמחה א"ש אבל כיון דמוכח ביבמות פ' החולץ דגם נשואים בלי סעודה איכא שמחה אם כן שמחת נשואים בלי סעודה שוה לשמח' נשואים עם סעודה לס"ד דהתוס' וע"ז תירצו התוס' דנשואים בלי סעודה ליכא שמחה כ"ה כו' ואם כן מוקמיה קרא דושמחת בחגך במסתבר טפי דהיינו נשואין עם סעודה דאיכא שמחה יתירה דוקא אסור ומפרשים לקרא כמ"ש מ"א שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל כו':
ב סָעִיף א (ס"ק ב) בשעת כו' שלא יעשה הארוסין בסעודה. ר"ל תכופים זה לזה ומ"ש הט"ז ס"ק ב' לאסור סעודה א' אחר כתיבת התנאים בחה"מ וסיים וז"ל ע"כ נלע"ד דסעודה זו אסור בחה"מ וכ"ש ברגל שהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו עכ"ל צ"ל הא דאוסר הט"ז הסעודה א' ברגל מיירי שכתבו התנאים בערב הרגל וס"ל דליל א' של י"ט נמשך אחר היום כמ"ש מ"א ס"ק ד' לענין סעודת נשואין ע"ש ולכך אוסר דה"ל סעודה בשעת ארוסין ואפשר ס"ל לט"ז להחמיר גם ביום א' של י"ט דגם הוא נמשך אחר ערב הרגל אבל יותר מזה ר"ל אם כותב תנאים יום או יומים קודם הרגל לא ידעתי למה יאסר הט"ז סעודה א' אחר כתיבת תנאים המוקדמים ברגל וכי חמיר תנאים שלנו מארוסין ממש:
ג סָעִיף ג (ס"ק ד) ולעשות כו' שהוא דרשה גמורה ואייתי ראיה מדאמרינן פ"ק דחגיגה דאף דיוצאים ידי מצות קרבן שמחה שחייב כ"א מישראל ברגל אפי' אם מביא נדרים ונדבות שנדר ונדב קודם י"ט במעשר בהמה כו' מכל מקום אינו יוצא ידי שמחה במנחות וקרבן עוף דכתיב ושמחת בחגך שהשמחה יהיה בחגך במין שהוא יוצא ידי קרבן חגיגה שחייב כ"א בי"ט במנחות ועופות אין יוצאים ידי חגיגה רב אשי אמר א"צ סמיכות ושמחת בחגך אלא מתיבת ושמחת גופיה ילפינן דאין שמחה אלא בבשר בהמה ופריך אם כן לרב אשי ל"ל קרא ושמחת בחגך ומשני מבעי' ליה דאין נושאין נשים במועד דדרשינן ושמחת בחגך ולא באשתך הרי דלאו אסמכתא היא אלא דרשה גמורה. דהא משני האי מבעי' ליה דאין נושאין נשים כו' וראיה זו כתבו התוס' גם בכתובות דף מ"ז: ועוד בסכה דף כ"ה משמע בהדיא כו' דאמרינן התם חתן ושושביניו פטורין מן הסכה דאין שמחה אלא בחופה וא"א לעשות חופה בסכה והוא מבואר לקמן סי' תר"מ סעיף ו' ע"ש ואיך תמצא ע"כ מיירי בנשא ערב הרגל וימי החופה נמשכין תוך הרגל וכן כתב רש"י שם ואף את"ל דמיירי שנשא איזה ימים קודם הרגל ולא בערב הרגל מ"מ דא ודא א' הוא כיון דמותר אם נשא ב' ימים קודם הרגל אף דשבעת ימי משתה נמשכים תוך הרגל ה"ה בנושא ערב הרגל. ועוד דקתני להדיא התם חתן וכל שושבינין פטורים מן הסכה כל שבעה משמע דכל ז' ימי החופה הם תוך הרגל וע"כ מיירי בנשא ערב הרגל בתשובה אחרת סעודת נשואים ברגל אם כן קושית מ"א הראשונה היא על הרב"י שכתב כיון דמילי דרבנן נקטי' לקולא דהא מוכח דדאורייתא היא וראוי להחמיר אם היה ספק בדבר. ואח"ז הקשה דמוכח להדיא בש"ס דסכה דמותר ואין בו ספק וקשיא גם לתשובת הרשב"א. דאיתא בגמ' דעיקר השמחה אינו אלא ח"י והוא מ"ש מ"א תחלת סעיף קטן זה שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואים והם דברי ש"ס. ואפשר ר"ל לישב גם האי דתשובת הרשב"א דאוסר סעודת נשואים ברגל דר"ל ליל ראשונה דוקא אך לשון תשובת רשב"א שמביא הרב"י דחוק לפ"ז וכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז אפי' שעה א' כו' הם דברי התוס' שהבאתי לעיל בס"ק א' במ"ש לתרץ הא דמסר לה בשבתות וי"ט: וזהו דוקא לד"ת. ר"ל התוס' בא לישב דברי הש"ס דמוקי קרא דזכה לאב לממסר' לחופה דמסר לה בשבתות וי"ט שפיר רצה לו' דקרא מיירי שעה א' לפני י"ט דמותר אז מדין תורה לישא דאז אין חשש משום ושמחת בחגך ולא באשתך אבל מ"מ מדרבנן אסור דהוי כקונה קנין דאסור גם בתוס' י"ט: ונ"ל דזהו מטעם שכתבתי דאסור לעשות נשואים בליל א' והיינו בי"ט לכן נוהגים איסור סמוך לחשכה בעי"ט משא"כ בשבת דאין איסור משום עירוב שמחה בשמחה וגם לא קיבל עדיין שבת דליכא איסור משום קונה קנין לכן נהגו לישא ערב שבת סמוך לחשכה ועיין מ"ש רמ"א סי' של"ט סעיף ד':
א סָעִיף א ס"א והארוס בבית ארוסתו. שזהו נקרא סעודת אירוסין. רב האי גאון. וכמ"ש בפסחים מ"ט א' במתני' וגמ' ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו וכן הא דפליגי שם סעודת ארוסין רשות דברי ר"י כו' ואוקים שם בסבלונות הוא ג"כ בבית חמיו כמ"ש בפ"ט דב"ב השולח סבלונות לבית חמיו כו' ואכל שם סעודת חתן כו': בשעת אירוסין. עמ"א וכ"כ בריב"ש וכמ"ש ביבמות מ"ג ומארסין כו' ואין עושין כו' ושם מתקיף לה רב אשי כו' דילמא למעבד סעודת כו' והכי קיימא שם במסקנא וע"כ צ"ל דה"ק ליארס בסעודה: ומותר כו'. שאינו אסור אלא סעודה כמ"ש אירוסין בלא סעודה מי איכא כו':
ב סָעִיף ב ס"ב מן הנשואין. ירו' והביאו התוספת שם ד"ה אבל כו':
ג סָעִיף ג ס"ג ולעשות סעודה שם עיקר טירחא חד יומא וכ"מ בפ"ב דסוכה חתן והשושבינים וכל בני החופה כו':
ד סָעִיף ד ס"ד מותר כו'. לא מבעיא מילה דאין נקרא שמחה כמ"ש בפ"א דכתובות אלא אף פדיון הבן: דאין נקרא שמחה אלא סעודת אשה וכן מפ' בגמ' מדאמר רב אשי ולא באשתך ומ' דל"פ בדינא:
ה סָעִיף ה ס"ה והוא שתוכל כו'. עבה"ג וכ"כ המ"מ. וצ"ע מאי מודה ונראה שסמך על הירושלמי כדרכו ברו' מקומות היכא שהסוגיא פשוט שם יותר וע' ראב"ד בהשגות פ"ג דק"ש ובמ"מ פי"ח דשבת הלכה ב' וע' רשב"א רפ"ד דנדרים ושם רי"א לא תסוד כו' תרין אמוראין ר' חנניא ורבי מנא חד אמר בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד ד"ה אסור וחורנא אמר בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד ד"ה מותר ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר ר' חנינא רבי יוסא בשם ר' יוחנן רבי יהודה כדעתיה כמה דרבי יהודה תמן אמר צרת שעה צרה כה"א הכא ניוול שעה ניוול הוי דו אמר בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד ד"ה אסור ובהכי סלקא מסקנא שם דר"ח ור"י ס"ל כן ודלא כמו שחילקו בגמ' לענין פירעון אמר רנב"י כו': ומעברת שער מבית כו'. גי' הרי"ף ומעברת סרק על פניה וא"ד ומעברת סכין על פניה שלמטה ובירושלמי שם נוטלת שערה וצפרניה ומעברת כלי על פניה א"ר יודן אבוי דרבי מתניה בלשון נקי היא מתניתא ר"ל פניה שלמטה והאי נוטלת שער אינה תגלחת מדל"ק ומספרת או מגלחת אלא בגוף קאמר וכמ"ש תוס' במ"ק י"ח א' וכן פי' הפרשים מ"ש באבל והאשה מותרת בנטילת שער כו' אע"ג שהרמב"ם שם מתיר היינו משום סוגיא דהחולץ שאמרו מה במקום שמותר כו' וע' בטור י"ד סימן ש"צ אבל כאן משום שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין והך גזירה גם כן באשה ואי אפשר דקאי על בית הערוה הא קאמר אחר כך ומעברת כו' אלא על בית השחי ומדקאמר מעברת סכין וקאמר ונוטלת שערה וצפרניה מותר בין ביד בין בכלי כמש"ל סימן תקל"ב וז"ש בין כו': ומעברת סכין. טור וכגי' הרא"ש ומעברת סכין על פדחתה וא"ד כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.