א נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב שַׁחֲרִית, וְלֹא טַלִּית, אֶלָּא לוֹבְשִׁים טַלִּית קָטָן תַּחַת בְּגָדָיו בְּלֹא בְּרָכָה; וּבְמִנְחָה מְנִיחִים צִיצִית וּתְפִלִּין, וּמְבָרְכִים עֲלֵיהֶם.
ב יֵשׁ מִי שֶׁנּוֹהֵג לִשְׁכַּב בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב מֻטֶּה עַל הָאָרֶץ, וּמֵשִׂים אֶבֶן תַּחַת רֹאשׁוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ לְאָדָם לְהִצְטַעֵר בְּעִנְיַן מִשְׁכָּבוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁאִם רָגִיל לִשְׁכַּב בְּב' כַּרִים לֹא יִשְׁכַּב כִּי אִם בְּאֶחָד (תּוֹסָפוֹת סוֹף תַּעֲנִית); וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם מְשִׂימִים אֶבֶן תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתֵיהֶם, זֵכֶר לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם (בְּרֵאשִׁית כח, יא) שֶׁרָאָה הַחֻרְבָּן (מָרְדְּכַי דְּמוֹעֵד קָטָן). מִיהוּ עֻבָּרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִצְטַעֵר, אֵינָן חַיָּבוֹת בְּכָל אֵלֶּה (תּוֹסָפוֹת). וִימַעֵט אָדָם מִכְּבוֹדוֹ וּמֵהֲנָאָתוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר.
א סָעִיף א (א) נוהגים וכו' - ע"פ המדרש בצע אמרתו בזע פורפירא דיליה [זה הטלית] השליך משמים ארץ תפארת ישראל זו תפילין:
ב סָעִיף א (ב) בלא ברכה - ומ"מ אם פשטו בלילה י"א שצריך לברך עליו בבקר:
ג סָעִיף א (ג) ובמנחה - שאז הציתו אש במקדש ותם עונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים [הגר"א] וי"א כדי להראות נחמה באבלינו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לענין תפילין משום דהוא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה ענויים אין מבטלין כל היום:
ד סָעִיף א (ד) ותפילין - והרגיל להניח תפילין של ר"ת יניח גם עתה [אחרונים]:
ה סָעִיף א (ה) ומברכין עליהם - ונראה דיזהר שלא לקרא עתה פרשיות ק"ש וכן פרשת קדש דהלא כעת הוא רק כקורא בתורה ות"ת אסור כל היום:
ו סָעִיף ב (ו) מוטה על הארץ - ואדם חלוש א"צ להחמיר בזה ויישן על המטה:
ז סָעִיף ב (ז) מיהו עוברות וכו' - וה"ה באדם חלוש וכנ"ל:
ח סָעִיף ב (ח) מכבודו ומהנאתו - אסור לעשן טיטון (שקורין רייכערין) אפילו בד' צומות וכ"ש בט"ב [כנה"ג] והחמיר מאד עד שכתב שמי שמעשן בט"ב היה ראוי לנדותו ויש מאחרונים שמקילין וע"כ מי שדחוק לו שמורגל בו ביותר יש להקל אחר חצות בצנעא בתוך ביתו וכ"כ בשע"ת בסימן תקנ"ט סק"ג:
א סָעִיף א כתוב בטור כ' רבינו האי אבל שחל ז' שלו בט"ב מה שהוא אסור בט"ב כגון רחיצה סיכה נעילת סנדל תשמיש עומד באיסורו כל היום אבל דברים המותרים בו ואסורי' באבל כגון עיטוף וכפיית המטה והסרת תפילין הרשות בידו אם רצה להמתין עד הערב ימתין ואם ירצה להסיר מנהג אבלות מיד יעשה ואיני מבין מ"ש דברים המותרים בו ואסורים באבל כגון סילוק תפילין שהרי גם אבל מותר מיום א' ואילך עכ"ל. וב"י תי' דאפשר לדחוק ולומר דרבינו האי ס"ל דהל' כר' יהושע דאמר בפ' א"מ אבל ב' ימים הראשונים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ ומשמע לרבי' האי דכל ימי האבילו' אם באו פני' חדשות חולץ והשתא קאמ' שאם חל ז' שלו בט"ב ובאו פני' חדשו' קודם שעמדו מנחמין מאצלו וחלץ תפילין אם רצה להמתין מלהניח עד הערב ימתין ואם רוצה להניחם אחר שעמדו מנחמי' מאצלו יניח עכ"ל ותמהתי על פי' במ"ש אם רצה להמתין היינו להניח תפילין שנית אחר החליצ' מה נפק' לן מזה אימתי יניחם שנית ומה שייכות לזה לענין אבילו' או ט"ב והלא בשניה' מותר לחזור ולהניחם שנית ותו דהלא רבינו האי אמר דאסור מחמ' אבילו' והך הנחה שנית היא מותר' אף באבילו' ונלע"ד לפרש דבודאי יפה כ' ב"י בזה דמיירי בחליצ' תפילין אחר שבאו פנים חדשו' אלא במה שכ' ב"י שסובר כר"י זהו מן הנמנע שהרי בהדיא אמר עולא הלכה כר"א בחליצה פי' בבאו פנים חדשות אינו חולץ וכן הקשה מו"ח ז"ל על זה אלא דנ"ל דהא דפליגי ר"א ור"י בחליצה היינו אם הוא מחויב לחלוץ דר"א ס"ל אינו מחויב לחלוץ ור"י ס"ל חייב לחלוץ וא"כ מי שרוצה להחמיר על עצמו ולחלוץ מצי למיעבד הכי דהכי איתא בהדיא שם בדף כ"א בכמה דברים ודלמא מלתא יתירתא עביד בכמה דברים וא"כ יתבארו דברי רבינו האי בדרך זה דכבר קי"ל ביום ז' דמקצתו הוא ככולו ובדברים האסורים בט"ב ודאי אסור כל היום עד הלילה וע"כ אמר רבינו האי דבענין האסור מחמת ט"ב ומחמת אבל אסור כל היום ול"מ כאן מקצתו ככולו כיון דמצד ט"ב אסור כל היום והיא גופא קמ"ל דבט"ב אסור כל היום מה שאסור בו אבל בדברים שמותרים מחמת ט"ב ואסורים מחמת אבל כגון עיטוף וכפיית מטה והסרת תפילין לר"י ונ"מ במי שהוא רוצה לעשות מלתא יתירתא שנהגו לחלוץ תפילין כל ימי האבילות וא"כ בזה הדבר יש ב' סברות הא' כיון דמצד אבילות מותר מיד פי' לאחר שעמדו המנחמים ה"נ מותר ביום ז' זה שהוא ט"ב ויש סברא אחרת כיון דבזה היום יש איסור באיסורי ט"ב עד הלילה נמשך זה גם להאיסורים מחמת אבילות אע"ג דבזימנא אחריתא הוה מקצתו ככולו מ"מ בזה היום נמשך האיסור כל היום בזה אמר רבינו האי הרשות בידו אם רוצה להמתין ר"ל ענין איסור שלו שרוצה להמשיכו עד הערב ימתין ויש לו טעם כיון דאיסור ט"ב נמשך עד הלילה ה"נ נמשך איסור אבילות ביום זה ואם רוצה להסיר מנהג אבילות מיד פי' אחר שעמדו המנחמים יכול לעשות כן אע"פ שאיסור ט"ב נמשך עד הלילה מ"מ אינו גורר עמו איסור אבילות זה נ"ל נכון מאוד בפירוש דברי רבינו האי: מהדברים שזכרנו לעיל משמע שתשמיש המטה לאבל מותר ביום ז' אחר שעמדו המנחמים מאצלו דמקצתו ככולו כמו שמותר בשאר האסורים לו באבילתו אבל נמצא בס"ח שתשמיש אסור לאבל כל היום הז' וכ"כ בתשו' מהר"מ סי' תקמ"ט שאסור לשמש עד הלילה:
א סָעִיף א א נוהגים כו'. ע"פ המדרש בצע אמרתו בזע פורפירין דיליה השליך משמים ארץ תפארת ישראל זו תפילין. אבל מדינא חייב בתפילין אע"ג שאמר כל מצות כו' ונהי דבמ"ע שאבל פטור כמו כפיית המטה דלא הודו לו וכן בשאר דברים מ"מ במל"ת ג"כ אינו חייב אלא אותן דחשיב שם ופרושי קא מפרש מה הן אסור כו' דוקא מה שאסור כל שבעה אסור בת"ב וז"ש דברים הנוהגים כו' דלא חמיר מלאחר שלשה דאבילות ישנה היא כמ"ש ביבמות ולכן מותר במלאכה כמו אין לו מה יאכל וכן משיב לשואל וע"ל סימן ל"ח ס"ו: ובמנחה כו'. דלענין דברים אלו הקילו במנחה וכמ"ש במ"ס ריש פי"ט דבשחרית א"א קדוש וקדיש ובמנחה אומרים קדוש וקדיש וכן כ"ד שתלוי במנהג והטעם שאז הציתו אש במקדש כמש"ל סימן תקנ"ז ועבתוס' דקדושין ל"א ב' בד"ה אסתעייא כו' על שכילה כו' ואמרינן במ"ר תם עונך כו' שבה נטלו ישראל איפוכי שלימה כו':
ב סָעִיף ב ס"ב יש מי כו'. להחמיר כר"י ורבנן דבריי' ועמ"ש בסי' תקנ"ט ס"ג דבירוש' מ' דרבנן מודו ליה בזה: ויש לאדם כו' וימעט כו'. שאף בסעודה המפסקת אמרו ימעט כו': ומיהו עוברות כו'. גמרא שם תניא אמרו ליה לר"י כו' א"ל אף אני לא אמרתי כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.