א הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית יוּכַל לִטְעֹם כְּדֵי רְבִיעִית, וּבִלְבַד שֶׁיִּפְלֹט; וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְתִשְׁעָה בְּאָב, אָסוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין בְּכָל תַּעֲנִית צִבּוּר, וְהָכֵי נוֹהֲגִין (תּוֹסָפוֹת וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א וְת"ה סִימָן קנ"ח).
ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ רְבִיעִית בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא מְעַט מְעַט; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּפַעַם אַחַת יָכוֹל לִטְעֹם עַד כְּדֵי רְבִיעִית, אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע כְּלוּם.
ג מִי שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְחֹץ פִּיו בְּשַׁחֲרִית בְּתַעֲנִית צִבּוּר, לֹא כָּשֵׁר לְמֵעֲבַד הָכֵי; אֲבָל בְּתַעֲנִית יָחִיד שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁפּוֹלֵט; וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁרוֹחֵץ יוֹתֵר מֵרְבִיעִית. הַגָּה: וּמֻתָּר לִלְעֹס עֲצֵי קִנָּמוֹן וּשְׁאָר בְּשָׂמִים וְעֵץ מָתוֹק, לְלַחְלֵחַ גְּרוֹנוֹ לִפְלֹט, מִלְּבַד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאָסוּר (מָרְדְּכַי דְּתַעֲנִית וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א).
א סָעִיף א (א) יכול לטעום - אם יש בו מלח או תבלין דלא קביל עליה שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מיקרי אכילה ושתיה ואפשר דאפילו כונתו להנאת עצמו שרי כיון שאינו בולע. כתב הט"ז דדינא דשו"ע הוא דוקא לענין תענית אבל מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפילו לטועמו ולפלוט דשם הנאה קביל עליה:
ב סָעִיף א (ב) רביעית - הלוג והיינו ביצה ומחצה:
ג סָעִיף א (ג) ובלבד שיפלוט - דאל"ה חשיב שתיה ואפילו משהו אסור:
ד סָעִיף א (ד) וביוה"כ ובט"ב אסור - דא"א לומר שלא קיבל עליה דלאו בקבלתו תליא ואפילו בפחות מרביעית אסור:
ה סָעִיף א (ה) בכל תענית צבור - היינו ד' תעניתים הכתובים דבהם נמי א"צ קבלה:
ו סָעִיף א (ו) והכי נוהגין - ובמקום סעודת מצוה שמבשלין ביום לצורך הלילה יש לסמוך אדעה ראשונה להתיר בשארי תעניתים לטעום התבשיל מעט מעט אם יש בו מלח ותבלין ולפלוט [ח"א]:
ז סָעִיף ב (ז) מעט מעט - וטעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולהלאה. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מרביעית אסור בכל גווני דאז חשיבה ההנאה:
ח סָעִיף ב (ח) וי"א שאפילו בפ"א וכו' - מדכתב המחבר דין זה בשם יש אומרים ויש אומרים ולא הכריע בדבר משמע דדעתו להקל דהוא מילתא דרבנן ובח"א העתיק רק דעה הראשונה להחמיר ואפשר שטעמו משום דהמ"א הביא בשם כמה ראשונים כדעה הראשונה:
ט סָעִיף ב (ט) עד כדי רביעית - ולדעה זו מותר לטעום כמה פעמים כל פעם כדי רביעית דאין איסור בטעימה אם לא בלע אבל יותר מרביעית אפילו הוא רק טועם פ"א אסור דמתוך שלוגמיו מלאים יבלע מעט:
י סָעִיף ג (י) בת"צ לא כשר וכו' - היינו בתעניתים הכתובין:
יא סָעִיף ג (יא) למעבד הכי - ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש להחמיר גם בזה [ח"א וכ"כ בא"ר]:
יב סָעִיף ג (יב) ואפילו יש במים וכו' - כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מיתהני ביותר מרביעית ודוקא במים אבל בשאר משקין אפשר דיש להחמיר ביותר מרביעית. ובדבר שאין טוב לשתיה כגון בחומץ מותר כמו במים:
יג סָעִיף ג (יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור - מפני שהוא דאורייתא אבל זהו דוקא לדעת המרדכי אבל לדעת המחבר לעיל בס"ח דאוסר בט"ב וכן לדעת הרמ"א דאוסר בכל תענית צבור גם בענינינו דינא הכי. ולענין לבלוע רוקו מתיר המ"א אף ביוה"כ דאף דקי"ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה:
א סָעִיף א יכול לטעם. אם יש בו מלח או תבלין (רש"י) דלא קביל עלי' שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מקרי אכילה ושתי' ואפשר דאפי' כוונתו להנא' עצמו שרי כמ"ש בי"ד רסי' רל"ח דכל שלא אכל כשיעור מקרי טעימה ולא אכילה וכ"מ ברוקח עמ"ש סי' ר"י:
ב סָעִיף א רביעית. הלוג היינו ביצה ומחצ' (ב"י):
ג סָעִיף א בכל ת"צ. דבשלמא בתעני' שקבלו מעצמו י"ל שלא קבל עליו אלא הנאת אכיל' משא"כ בת"צ:
ד סָעִיף ב מעט מעט. כ"כ הרב"י בשם הג"מ ורוקח וז"ל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא יטעום רביעית בחיך בפעם א' אלא מעט מעט ולרוקקו ומ"כ בסי' ישן בשם רי"ץ גיאו' שבכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עכ"ל ועסי' תרי"ב:
ה סָעִיף ב ויש אומרים שאפי' וכו'. ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית (רשב"א סי' רס"ז):
ו סָעִיף ג לא כשר. צ"ע דזה לקוח מדברי ת"ה דס"ל דבכל ת"צ אסור לטעום אבל הרב"י שפסק לעיל דוקא ביה"כ וט"ב אסור טעימ' א"כ למה כ' הכא לא כשר וצ"ל דמיירי ביתר מרביעית:
ז סָעִיף ג ואפילו יש במים. כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעו' לא מתהני אפי' ביותר מרביעי' ועוד דדוקא משאר משקין מתהני אבל ממים לא מתהני אפי' ביותר מרביעית (ת"ה) ולטעם זה אסו' לרחוץ בשאר משקין ביות' מרביעי', ונ"ל דבדבר שאין טוב לשתיה מותר כגון בחומץ בסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה:
ח סָעִיף א ומותר ללעוס כו'. כיון דהנאה לא קבל עלי' (מרדכי) משמע דאף שאר אוכלין מותר ללעוס ולפלוט משמע לפי מ"ש רמ"א בס"א דבכל ת"צ אסור טעימה א"כ ה"נ אסור ללעוס וא"כ תימה היאך כ' רמ"א בלבד ביה"כ דאסור הל"ל בכל ת"צ אסור לכן נ"ל לאסור בכל ת"צ וגם בבד"ה כ' להחמיר וכ' הא דאמרי' כס פלפלי פטור היינו מפני ששורפין הגרון ומזיקין לו משא"כ בקנמון ושאר בשמים עכ"ל, כ' האגודה פ"י דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ ובב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דלדידן דקי"ל דאפי' אוכלין שאין ראוים לאכילה אסור לכתחלה גם הרוק אסור לבלוע ול"נ דמותר ברוק כיון שאין כונתו כלל לאכילה וכ"ה בס"ח עמ"ש סי' צ' סי"ג:
א סָעִיף א לטעום. אם יש בו מלח או תבלין. רש"י:
ב סָעִיף א רביעית. היינו ביצה ומחצה. ב"י:
ג סָעִיף ב מעט. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עסי' תרי"ב. מ"א:
ד סָעִיף ב רביעית. ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית. רשב"א מ"א:
ה סָעִיף ג שדרכו. מהרי"ל היה נוהג לרחוץ לעולם אך היה כופף צווארו שלא יזובו המים לגרון חוץ מיה"כ דאסור:
ו סָעִיף ג למעבד. ודוקא ביותר מרביעית. מ"א ע"ש:
ז סָעִיף ג ואפי'. ודוקא מים וכן חומץ אבל שאר משקין אסור ביותר מרביעית מ"א ע"ש. עיין דב"ש סימן צ"ז להתיר ליקח תרופה מרה בתענית:
ח סָעִיף ג קנמון. ומ"א אוסר בכל ת"צ בכל בשמים זולת פלפלין ע"ש. כתב האגודה בפ"ח דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ וב"ח בסימן תרי"ב אוסר. ולי נראה דמותר ברוק כיון שאין כוונתו כלל לאכילה מ"א וכ"כ בספר חסידים. השכנה"ג אוסר שתיית הטוטין בין בי"ט בין בתענית אבל בתשו' דרכי נועם סימן ט' כתב להתיר בשניהם אלא דבט"ב ראוי למנוע מלשתותו ובשאר תענית ראוי ליזהר מלשתותו בחוץ בשוקים וברחובות ע"ש ועיין סימן תקי"ד סעיף קטן א' ובסימן תקנ"א סעיף קטן ל"ט מש"ש. אם נפל דיו בספר יכול ללחוך אותו בלשונו בתענית ס"ח:
א סָעִיף א (ס"ק א') יכול כו' ואפשר דאפי' כוונתו להנאת עצמו. ולא לטעום התבשיל. כיון דאינו בולע: כמ"ש בי"ד ר"ס רל"ח. דאם אמר שבועה שלא אוכל. ניהו דאוסר בכ"ש דחצי שיעור אסור מן התורה ומסתמא כיון שאמר שלא אוכל נתכוין לשיעור אכילה האמור בתורה באסורים דשיעורייהו בכזית לחיובא. ואסורם בכ"ש. אבל אם נשבע שלא אטעום חייב אפי' בכ"ש הרי דפחות מכזית אינו בכלל אכילה ולכן אינו חייב עליה כ"א באומר שלא אטעום. ואע"ג דשם אפי' בלעו אינו חייב. מ"מ לענין תענית בעי' דוקא שיפלוט: וכ"מ ברוקח. עמ"ש ר"ס ריו"ד. שם האריך יותר והביא לשון הרוקח:
ב סָעִיף א (ס"ק ג) בכל ת"צ. דבשלמא כו' ר"ל דעת הרב"י דוקא יוה"כ וט"ב וה"ה י"ז תמוז ויוד טבת. דדוקא תענית שצריך קבלה אמרי' דאכילה קיבל עליה ולא איסור הנאה משא"כ ד' תעניתים הנ"ל דא"צ קבלה דמקובלים ועומדים אפי' הנאה אסורה. אבל בשאר תעניתים שגוזרים הצבור על כל צרה של"ת כיון דצריכים קבלה מותר טעימה דאמרינן הנאה לא קיבל עליה. ודעת רמ"א דבכל ת"צ טעימה אסורה אף דצריך קבלה מ"מ לאו בדעתיה תליא מלתא דהא עכ"פ צריך לקבלו:
ג סָעִיף ג (ס"ק ו) לא כשר כו' דוקא ביה"כ וט"ב. וה"ה יוד טבת וי"ז תמוז כצ"ל: וצ"ל דמיירי ביותר מרביעית ומ"ש בסיפא ואפי' כו' יותר מרביעית משום תענית יחיד נקט לשון אפי' אבל באמת אפי' בת"צ שרי רביעית לדעת הרב"י. ומ"מ הוא דחוק דהא בד' צומות אפי' פחות מרביעית אסור. ואיך סתם דבת"צ לא כשר כו' ויהיה הדברים חלוקים דבד' צומות אפילו פחות מרביעית אסור. ובשאר ת"צ דוקא יותר מרביעית. ואפשר כיון דדרך רחיצה ביותר מרביעית לכך סתם:
ד סָעִיף ג (ס"ק ז) ואפי' כו' ונ"ל כו' בחומץ עסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה. דבעי' שלא יהיה מזוג. ואפשר בעי' שיהיה חזק כ"כ שכשמשליכים אותו לארץ מבעבע כמ"ש מ"א שם:
ה סָעִיף ג (ס"ק ח) ומותר כו' ומשמע דאף שאר אוכלים מותר כו' דהא המרדכי יליף התירה מדקאמרינן מותר לטעום דאכילה קיבל עליה ולא הנאה והאי לעיסה רק הנאה מקרי ולא אכילה. א"כ ה"ה בשאר אוכלים דומיא דטעימת תבשיל. ועיין תשובת חות יאיר סי' ק"ס דלא ברירא ליה לענין ברכה אם אכילה שוה לשתיה. ואפשר דבפולט מודה ע"ש: הא דאמרינן כס פלפלין פטור. דמיניה מייתי ראיה להתיר לעיסה ואף דלא אמר אלא פטור. מ"מ ר"ל מותר. והא דקתני פטור כיון דבאכילה איכא חיוב נקט בלעיסה לשון פטור. עייו בב"י. וכ"כ בס"ח ועסי' צ' סעיף י"ג וע"ש במ"א בשם ס"ח שלא ילעוס עט"ב ועיה"כ שורש שקורין לאקרי"ץ שישאר המתיקות בפיו. וכשיבלע רוקו יבלע המתיקות משמע דסתם רוק שרי לבלוע. ועכ"פ יזהר בלאקריץ בעיה"כ ועט"ב:
א סָעִיף א ס"א ובלבד כו'. דאל"כ ה"ל שתיה וכן לענין ברכה כמ"ש אסור לטעום בלא ברכה: וביה"כ כו'. דא"א לומר קביל עליה ולאו בקבלתו תליא: ויש כו'. בתעניות הכתובים. תוס'. וס' הראשונה ס"ל כיון דברצו תליא א"כ תליא בקבלה: ס"ב י"א כו'. מיהו מדמשוה שם לברכה ובברכה ודאי כל היום אינו מצטרף מ' כסברא האחרונה וכ' הרשב"א שלכך לא התירו יותר מרביעית מתוך שלוגמיו מלאים יבלע מעט:
ב סָעִיף ג ס"ג מי שדרכו כו'. עמ"א וכמ"ש בספ"ו דברכות לצמאו לאפוקי כו' וע' תוס' ורא"ש שם: ומותר כו'. כנ"ל דהנאה לא קביל עליה: מלבד כו'. כנ"ל ס"א וה"ה לכל ת"צ לדעת ההג"ה שם ואף שאמרו כס זנגבילא ביה"כ פטור חדא דפטור אבל אסור משמע ואת"ל דפטור ומותר ואמר פטור משום דבשאר דברים חייב ל"ד דשם שורף ומזיק לגרון ועב"י ובד"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.