א אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בִּתְחִלָּה בְּיוֹם חֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ (פי' שֶׁלֹּא לְיַקֵר הַשַּׁעַר) שְׁעָרִים; וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְכָךְ.
ב אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים, אוֹ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד; וְאִם הִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל הַצָּרָה, אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, וּפָגַע בָּהֶם יוֹם (אֶחָד) מֵאֵלּוּ, מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין הַיּוֹם בְּתַעֲנִית.
ג צִבּוּר שֶׁבִּקְּשׁוּ לִגְזֹר תַּעֲנִית שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וּפָגַע בַּתַּעֲנִית ט"וּ בִּשְׁבָט, הַתַּעֲנִית נִדְחֶה לְשַׁבָּת הַבָּאָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְזְרוּ תַּעֲנִית בְּט"וּ בִּשְׁבָט שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת; הַגָּה: מִיהוּ אִם הִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת, אֵין מַפְסִיקִין, כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹל הַמּוֹעֵד (בֵּית יוֹסֵף).
א סָעִיף א (א) בתחלה - לאפוקי אם הוא באמצע כגון שגוזרין בה"ב מותר:
ב סָעִיף א (ב) שלא להפקיע שערים - כשיראו שיקנו ב' סעודות גדולות לצורך הלילה ולצורך סעודת שבת יסברו שרעב בא לעולם ויפקיעו השערים:
ג סָעִיף א (ג) ואפילו במקום וכו' - כגון בעיר שרובה עו"ג. ואפשר דבמדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מותר לגזור תענית ביום ה' וכן נוהגין [מ"א וש"א]:
ד סָעִיף ב (ד) ואם התחילו - י"א שאם לא עלה על דעתם שבהמשך הימים יפגע בהם אחד מאלו הימים אף אם התחילו מפסיקין:
ה סָעִיף ב (ה) מתענין ומשלימין - אע"ג דר"ח אקרי מועד מ"מ לא מקרי יום משתה ושמחה:
ו סָעִיף ג (ו) צבור - פעם אחד גזר מהרי"ל שלא לאכול בשר בכל יום ב' עד ר"ה וחל ט"ו באב ביום ב' ולא רצה לאכול בשר אבל בעיוה"כ ובסעודת מצוה כגון פדיון הבן מותר בבשר ויין ומסיק המ"א דדוקא התם שהוא גזר וכולם היו סומכין עליו בכונתו תליא מילתא שלא נתכוין לאסור בעיו"כ ולא בסעודת מצוה אבל יחיד שקבל עליו חל עליו דאין מחוייב לאכול בשר אפילו בשבת ויו"ט עי"ש:
א סָעִיף א שלא להפקיע שערים. כשיראו כשיקנו ב' סעודות גדולות לצורך הלילה ולצורך שבת יסברו שרעב בא לעולם ויפקיעו השערים:
ב סָעִיף א שאין לחוש לכך. כגון בעיר שרובם עכו"ם ואפשר שבמדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מותר לגזור תענית ביום ה' וכן נוהגין:
ג סָעִיף ב בר"ח. ובווירמיישא מתענין על הגזירה בר"ח סיון (ב"י סימן תקע"ט בשם רוקח) ומ"ע בתשוב' כתב דלא ילפי' מנייהו בעלמא ועמ"ש סימן תק"ע:
ד סָעִיף ב מתענין ומשלימין. אף על גב דר"ח איקרי מועד מ"מ לא מקרי יום משתה ושמחה (רש"י) כ' בפסקי תו' האידנא ציבור דינם כיחיד ומפסיקין בר"ח ומשלימין יום אחר (ב"י) וכמדומה שכן נוהגין (ב"ח) עס"ג:
ה סָעִיף ג ציבור שבקשו כו'. פעם א' גזר מהרי"ל שלא לאכול בשר בכל יום ב' עד ר"ה וחל ט"ו באב ביום ב' ולא רצה לאכול בשר אבל בעי"ה מותר ע"ש ה' עי"ה ובה' פדיון הבן כ' שהתיר לאכול בפדיון הבן בשר ויין עכ"ל, ונ"ל כיון שהוא גזר בכוונתו תליא מלתא שלא נתכוין לאסור בט"ו באב ולא בסעודת מצוה אבל יחיד שקבל עליו חל עליו דאין מחויב לאכול בשר אפי' בשב' וי"ט כמ"ש בי"ד סי' שמ"א ולעיל סתקנ"ב ס"י:
א סָעִיף א שאין. כגון עיר שרובה עכו"ם. ואפשר במדינות אלו דלא שכיחי מפקיעי שערים מותר לגזור תענית ביום ה' וכן נוהגין. מ"א:
ב סָעִיף ב מתענין. והאידנא נוהגין להפסיק ודוחין התענית ליום אחר. ב"ח ועיין בספר גבורת אנשים:
ג סָעִיף ג צבור. פעם אח' גזר מהרי"ל שלא לאכול בשר בכל יום ב' עד ר"ה וחל ט"ו באב ביום ב' ולא רצה לאכול בשר אבל בערב יה"כ ובסעודת מצוה מותר בבשר ויין ע"ש וכתב מ"א ונ"ל כיון שהוא גזר בכוונתו תליא מלתא שלא נתכוון לאסור בערב יום כפור ולא בסעודת מצוה אבל יחיד שקבל עליו דאין מחויב לאכול בשר אפי' בשבת וי"ט ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.