Shulchan Aruch, Orach Chayim 573 — שולחן ערוך, אורח חיים תקעג

סָעִיף א

א (א) מגילת תענית - שם כתוב כמה ימים בשנה שנעשו בהם נסים לאבותינו ועשאום חכמים כיו"ט שלא להתענות בהם וגם לפניהם ולאחריהם אסרו בהם להתענות: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) מותר להתענות בהם - מפני שבעונותינו ארעו בהם הרבה מאורעות ובטלום [לבוש]: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) חוץ מחנוכה ופורים - ר"ל שהם ג"כ מהימים הכתובים במגילת תענית ומפני הנסים הגדולים המפורסמים שנעשו בהם נשארו בחזקתם: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) אבל לפניהם וכו' - דלפניהם ולאחריהם לא חמירי משאר ימים הכתובים שם: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) וימים טובים וכו' - עיין לעיל בסימן תצ"ד ס"ג במ"ב סק"ו: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) בחנוכה - וכ"ש בפורים דהוא יום משתה ושמחה ועיין לקמן סימן תרצ"ו ס"ח ובמ"א שם: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) בניסן מתענה - דמה שזהירין שלא להתענות בניסן אינו אלא מנהג [ב"ח] ולפ"ז ה"ה ל"ג בעומר והימים שמר"ח סיון עד שבועות והימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שהוזכר בגמרא [מ"א] ויש מקילין בכל הימים שא"א בהם תחנון: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) ביום חופתו - ואפילו אלמן שנשא אלמנה ג"כ צריכין שניהם להתענות. והטעם מפני שבאותו יום מוחלין להן על עונותיהן ויתודה על עונותיו באותו היום. ועוד טעם שמא יהיו שכורים בשעת קדושין: ש"ע סָעִיף א

ט (ט) ואפילו בר"ח - פירוש שאסור מדינא להתענות בר"ח מ"מ בר"ח ניסן יתענה מפני וכו' וה"ה בר"ח אב יש ג"כ להתענות מטעם זה אלא שלכתחלה אין נושאין בו וא"צ למיתב תענית לתעניתו המתענה בחדשים אלו דהא ברשות קעביד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א טעם תענית החתן מפני שבאותו יום מוחלין לו על כל עונותיו א"נ חיישי' יהיה שכור בשעת קדושין ולפ"ז מי שקבל קדושי בתו הקטנה צריך להתענות (רמ"מ סי' ק"ט) ונ"ל דהיא אינה מתענה אפי' לטעם הראשון דקטנה אין לה עונות: בניסן מתענה. דאינו אלא מנהג (ב"ח) ונ"ל דה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג וט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמ' עסי' תכ"ט מ"ש: ש"ע סָעִיף א

ב אפי' בר"ח. פי' שאסור מדינא להתענות אעפ"כ יש לחתן להתענות מפני וכו' וכתב הב"ח וה"ה בכסליו ע"כ ולפי מ"ש שם לא יתענה משום שיש חילופי נוסחאות ונ"ל דבר"ח אב יש ג"כ להתענות אלא שלכתחלה אין נושאין בו ונ"ל שא"צ למיתב תענית לתעניתי' עיין סימן תקס"ח ס"ה דהא ברשות קא עביד ועסי' תקע"ב תקצ"ז משא"כ בתענית חלום בשבת: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א טעם עמ״א וקטן בן יב״ש דתיקנו ליה רבנן נישואין שנה או חצי שנה קודם זמן עיין אה״ע לטעם שמא יהיה שיכור מתענה ולטעם עונות אין לו והמקדש בלא חופה לטעם שיכור מתענה ומחילת עון דוקא מי שנושא אשה ע״י חופה ומקדש ע״י שליח א״צ להתענות ועיין אה״ע ס״א בב״ש אות ו׳ לטעם מחילה ישלים ולטעם שיכור א״צ ועסי׳ תקס״ב ס״ב בהג״ה וי״ל דמ״מ קצת כפרה הוי ואין משלים די״ט שלו הוא יע״ש: בניסן עמ״א עב״ח כ״כ מלשון אפילו בר״ח ניסן מפני מ״ש באות ב׳ אלא דממילא למד ממנו דשאר ימי ניסן דמתענה אע״פ דל״ש טעם דר״ח ניסן אפ״ה מתענה הואיל ורק מנהגא וה״ה ל״ג בעומר וימים כו׳ דמתענה חתן אבל א״ח וט״ו אב ושבט דמדינא אין מתענה ה״ה חתן אין מתענה וכאן כתב א״ח סתם משמע אף פסח וסוכות ובתכ״ט ח׳ צידד א״ח שבועות מדינא הא א״ח פסח וסוכות מנהגא וא״כ י״ל מתענה בל״ג בעומר: ש"ע סָעִיף א

ב אפי׳ בר״ח עמ״א בכ״ה בכסליו אין חתן מתענה ובר״ח ניסן ור״ח אב י״ל מתענה דהא ר״ח אב ג״כ תענית שמת אהרן הכהן עסי׳ תק״פ וא״צ תענית לתעניתו ואי״ה בט״ז יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אפי' בר"ח ניסן. פי' אע"פ שי' עטרות נטל אותו יום וכל שכן שאר ימי ניסן דלא להוי עדיפי מן ראש חדש שלהם ופשוט שבשאר ר"ח לא יתענה וכתב מו"ח ז"ל ולפי זה אף בכ"ח בכסליו שהוא גם כן אחד מימים שמתענין בהם ג"כ מתענה בו ביום חופתו ולא הזכירו הרב לפי שאין רגילין לעשות נשואין בסוף חודש עכ"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אפילו עט״ז הנה פי׳ מלת אפילו כו׳ ולא כפשוטו דד״ת י״ל דסובר ר״ת לאו ד״ת עסי׳ תק״ע במ״א אות ט׳ ולא ס״ל לחלק בין מדינא או מנהגא ול״ג בעומר כו׳ ג״כ אין מתענה חתן רק בימי ניסן מתענה ולא ליהוי עדיפי מר״ח גופא ועא״ר אות ג׳ סיים ג״כ בשם נחלת שבעה וכ״ג כו׳ וסיים המיקל לא הפסיד שלא להתענות חתן בל״ג בעומר וימים שא״א תחנון. וי״ל שט״ו באב יתענה דלא ליהוי עדיף מר״ח אב דלא ס״ל לחלק בין מדינא ובין מנהגא משא״כ להמ״א א״ש וי״ל דוקא בסמוך לו א״נ הואיל ול״ש בר״ח אב חופה ל״ש דלא ליהוי עדיף וכו׳ ותענית יא״צ עסי׳ תכ״ט בט״ז אות ג׳ ותס״ח ה׳ דימים שא״א תחנון אין מתענין בהם יא״צ יע״ש. וכ״ח בכסלו עמ״א אות ב׳ משמע שלא להתענות בכ״ח כסלו יע״ש ובימים שאין מתענה החתן מ״מ יראה שלא ישתכר מטעם קידושין עמ״א. אלמון ואלמנה מתענין ביום חופתן אף לטעם מחילת עונות ואף יש לו אשה במקום שנושאין ב׳ נשים עא״ר אות ב׳. החתן והכלה מתענים עיין אה״ע ס״א ומ״א כאן וי״ל הוא משום קידושין לא מחילת עון די״ל היכא דניצול מחטא כו׳ ויבם ויבמה במקום שנוהגין יבום לטעם שיכור א״צ להתענות דאפילו אנוס ושוגג ולטעם מחילת עון י״ל מתענה ועיין אה״ע ה׳ יבום וצ״ע בזה קס״ו ס״ז ומ״ד ס״ג כשכרותו של לוט בשניהם אין קונה אם לא דבחתן י״ל שאין דעתו מיושבת לחוד נמי אין לקדש לכתחלה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א בניסן. וה"ה ל"ג בעומר ומר"ח סיון עד שבועות ובימים שבין יה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב וט"ו בשבט אינו מתענה כיון שמוזכר בגמרא. מ"א עיין שם: ש"ע סָעִיף א

ב בר"ח. פי' אף על פי שאסור מדינא להתענות בר"ח אע"פ כן יש לחתן להתענות בר"ח זה מפני וכו' כתב הב"ח ולפ"ז אף בכ"ח בכסליו שהוא ג"כ אחד מימים שמתענים בהם ג"כ מתענה בו ביום חופתו ומ"א כ' מאחר דיש חלופי גרסאות לפיכך לא יתענה בכ"ח בכסלו. ונראה לי שאין צריך למיתב תענית לתעניתו דהא ברשות קא עביד מ"א עיין שם. ועיין בא"ע סימן ס"א ס"ה מש"ש טעם תענית החתן ביום חופתו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א וכ"ש כו'. י"ח ב' א"ר אשי השתא כו' וע' רש"י שם ד"ה אכתי כו' ותוס' ד"ה דאלו כו': אבל לפניהם כו'. דהטעם דלא בטלי משום דחמירי אבל לפניהם ואחריהם לא חמירי משאר ימים הכתובין וע"ל סי' תרפ"ו ס"א ומש"ש: ור"ח. גמ' שם ופ"ק דר"ה: אכל אם כו'. דמדינא דגמ' יש להתענות בהם שהם הימים הכתובים במגילת תענית כמ"ש בספ"ב דתענית ואמרינן דבכולם בטלה חוץ מחנוכה ופורים: ש"ע סָעִיף א