א בְּכָל מָקוֹם, אִם רֹב גְּשָׁמִים מְטַשְׁטְשִׁים הַקַּרְקַע וּמוֹנְעִים הַחֲרִישָׁה, מַתְרִיעִים וּמְבַקְּשִׁים רַחֲמִים; וְאִם הָעִנְיָן נֶחְפָּז וְאֵין פְּנַאי לְהַתְרִיעַ כְּסֵדֶר שְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת, אֵין גּוֹזְרִין בּוֹ תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל יוֹם, אֶלָּא מַתְרִיעִין בְּכָל יוֹם וּבְכָל תְּפִלָּה, וּבְהַתְרָעָה בַּפֶּה דַּי; וְאִם הַיְחִידִים רוֹצִים לְהִתְעַנּוֹת, רַשָּׁאִים הֵם בְּכָךְ וּבְהַתְרָעַת הַפֶּה, דְּהַיְנוּ בַּעֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסְךָ, וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל רַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁאֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל לֹא רֹב רָעָה וְלֹא רֹב טוֹבָה, הִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם רֹב טוֹבָה, אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל; כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם, אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל; יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא רֶוַח בָּעוֹלָם וּזְכֹר רַחֲמֶיךָ.
א סָעִיף א (א) בכל מקום - פי' אפילו ארץ הרים שריבוי הגשמים הוא לטובתה מ"מ אם מטשטשים וכו' וכ"ש אם הוא ארץ מצולה שריבוי הגשמים הוא לקלקלה בודאי תמיד מתריעין על רוב הגשמים [טור]:
ב סָעִיף א (ב) ומונעים המחרישה - וה"ה אם מקלקלים ומפסידים בענין אחר [מ"א]:
ג סָעִיף א (ג) מתריעים וכו' - מדסתם משמע דדעתו שיתנהג בזה כסדר כסדר תענית המבואר בסימן תקע"ה ועיין בב"י:
ד סָעִיף א (ד) נחפז - פי' שצריך להתענות רצופות מפני שסכנתו בכל יום כגון עיר שהקיפוה עכו"ם וכה"ג ולפי ענינם אין מקום לתענית בה"ב ובכל יום א"א לגזור תענית על הצבור לפיכך אין גוזרין תענית כלל:
ה סָעִיף א (ה) היחידים רוצים להתענות - אפילו רצופים ולא חיישינן שמא יחלה ויצטרך לבריות [מ"א]:
ו סָעִיף א (ו) בעננו - הנה בד"מ משמע שראוי לומר עננו אחר התפלה בדרך א"ב כמו שאומרים בעשי"ת ולא ראיתי נוהגין כן אלא המנהג במדינותינו שהש"ץ אומר ריצוי זה בשומע תפלה כשיש הרבה גשמים [מפ"מ ומ"א]:
א סָעִיף א ומונעים המחרישה. וה"ה אם מקלקלים ומפסידין בענין אחר:
ב סָעִיף א נחפז. פי' שצריך להתענות רצופים שסכנתן בכל יום כגון עיר שהקיפו' עכו"ם וא"א לגזור תעני' בכל יום ולפי ענינם אין מקום לתעני' בה"ב לפיכך אין גוזרין תעני' כלל (ר"ן) עמ"ש סי' תקע"ה ס"ה:
ג סָעִיף א היחידים רוצים להתענו'. אפי' רצופים ולא חיישי' שמא יחלה ויצטרך לבריו' ערסי' תקע"א:
ד סָעִיף א בענינו וכו'. ובקראקא נוהגים שהש"ץ והצבור אומרים ריצוי זה בשומע תפלה כשיש הרבה גשמים:
א סָעִיף א ס"א בכ"מ כו'. כמש"ש ובגולה מתריעין עליה וכמ"ש הטור מפני שהגשמים קשין לה ומש"ש שלא יהיה כו'. הוא תוספת טעם וכ"ה בטור וכן אם מטשטשין כו' כמש"ש ת"ר ונתתי כו' שכ"ז שהגשמים מרובים כו': ואם הענין כו'. שאין כו'. כמש"ש ת"ר עיר כו' ועל כולן יחיד כו' רי"א כו' וע"כ ל"פ אלא ביחיד אבל צבור כ"ע מודים שאין מתענין וכ' הר"ן במתני' שם דכיון דכל התרעה הוא בה"ב כמש"ש י"ט ב' ואיזהו מיד שלהן בה"ב וכ"ז שאין הסכנה בת יומא אבל עיר כו' שהסכנה בת יומא והיו צריכין להתענות רצופות שהענין נחפז ואין גוזרין על הצבור בכל יום אלא מתריעין וכמ"ש בתוספתא ובש"ע סי' תקע"א ס"ג עיר כו' והטעם מפני שצריך להתענות רצופין וז"ש בגמ' ועל כולן יחיד רשאי כו' אבל לא צבור וכ"ש לר"י: ואם היחידים כו'. כת"ק שם: יהי רצון מלפניך כו'. פ"א דברכות: שאין כו'. פ' הבע"י: והם עמך כו'. לשון הפ' בפ' עקב: ואינם כו'. ברייתא בפ"ג:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.