א אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, וְאֵין מִתְעַנִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּשַׁבַּת שׁוּבָה; אָמְנָם לֹא יֹאכְלוּ כָּל שָׂבְעָם, לְמַעַן לֹא יָקֵלּוּ רֹאשָׁם וְתִהְיֶה יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיהֶם.
ב יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם שֶׁכָּל מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֶּה רְגִילָתוֹ וְאֵינוֹ מִתְעַנֶּה, אֵינוֹ מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ. הַגָּה: וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו (כָּל בּוֹ וּמִנְהָגִים), רַק צָרִיךְ הַתָּרָה, כְּמוֹ שְׁאָר נֶדֶר (כָּל בּוֹ).
ג הַמִּתְעַנֶּה פַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲנִית חֲלוֹם; אִם הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת שְׁנֵי הַיָּמִים כָּל יָמָיו; וְאִם הָיָה בְּיוֹם שֵׁנִי, יִתְעַנֶּה כָּל יָמָיו יוֹם שֵׁנִי בִּלְבַד. הַגָּה: וְאֵין צָרִיךְ לְמֵיתַב תַּעֲנִית לְתַעֲנִיתוֹ, דְּהָא יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִצְוָה לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רע"ח). וְאֵין אוֹמְרִים עֲנֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).
א סָעִיף א (א) אוכלים ושותים ושמחים - ר"ל אף שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם:
ב סָעִיף א (ב) ואין מתענין בראש השנה - אם לא בתענית חלום שגם בשארי יו"ט מתענין ע"ז. כתב עט"ז דלכו"ע מותר להתענות בר"ה ולהתפלל עד חצות אע"ג דבשבת ושאר יו"ט אסור וכן איתא לעיל בסימן תקפ"ד ס"א בהג"ה:
ג סָעִיף ב (ג) יש מקומות וכו' - המתענה בר"ה ראוי שילמוד כל היום או יעסוק בתחינות ובקשות כדי שיהיה כולו לד' כתבו האחרונים דאף שמבואר לעיל בסימן תקכ"ז ס"כ דהמתענה אסור לבשל לאחרים מ"מ אשה המשרתת בבית בעה"ב שמשועבדת לו [וה"ה אשה שמשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין לה אחר לזה] מותרת לבשל בשבילו:
ד סָעִיף ב (ד) שכל מי שרגיל וכו' - היינו ג' פעמים:
ה סָעִיף ב (ה) ומשנה רגילתו וכו' - היינו לענין יום אבל אבל בלילה של ר"ה בודאי אסור להתענות לכו"ע כמו בשאר יו"ט:
ו סָעִיף ב (ו) רק צריך התרה וכו' - עיין יו"ד סימן רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה כנדר הוא רק כשהורגל בה או אפילו פ"א וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם אבל בלא"ה אין נעשה כנדר ע"י שעשאה פ"א:
ז סָעִיף ג (ז) תענית חלום - ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות:
ח סָעִיף ג (ח) שני הימים וכו' - דתרווייהו הן כיום אחד וכמ"ש בסימן ת"ר:
ט סָעִיף ג (ט) כל ימיו - ומ"מ מי שאין ירא לנפשו א"צ להתענות וכדלעיל:
י סָעִיף ג (י) יום שני בלבד - אבל יום ראשון לא יתענה כלל לפי שיום הראשון הוא דאורייתא ואינו נגרר אחר יום שני וע"כ צריך לעשות בו אפילו קידוש של שחרית:
יא סָעִיף ג (יא) וא"צ למיתב וכו' - אפילו חל בשבת:
יב סָעִיף ג (יב) דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה - ואף דאין הלכה כן וכדלעיל בס"א מ"מ עכ"פ לא נחזיק זה לעבירה שיצטרך אח"כ להתענות ע"ז בחול. מי שקיבל עליו להתענות בר"ה אינו דומה למי שקיבל עליו להתענות בשבת ויו"ט דאין קבלתו כלום הכא צריך התרה מאחר די"א דמצוה להתענות בר"ה:
יג סָעִיף ג (יג) כמו שאין אומרים ביום הכיפורים - מאחר שהם ימי דין ואין שייך כ"כ לבקש לענות ביום צום התענית:
א סָעִיף ב כתב הב"ח שמהרש"ל לא אכל דגים בר"ה שהיו חביבים עליו (עמ"ש סי' תקפג) ורצ' למעט תאותו בדבר מסוים וכ"כ בשל"ה ובססי' תקפ"א כ' בשמו הב"ח שלא ילבוש בגדים חשובים רק לבנים ונ"ל במקום שאין נוהגים ללבוש לבנים לא ילבש חשובים כ"כ, ובמגמ"יי כ' בפ' נצבים שלא לאכול בשר ולשתות יין בר"ה: יש מקומות וכו'. המתענה א"צ ללמוד כל היום דכיון שמתענה מקרי כולו לה', ועוד דהטעם דמותר להתענות תענית חלום דהתעני' עונג הוא לו א"כ מקרי לכם עכ"ל ד"מ סי' תקכ"ט וזה הטעם השני ל"ש במתענ' בר"ה שלא מחמת חלום לכן טוב להחמיר עמ"ש סי' תקכ"ז סס"כ דלכ"ע אסור לבשל ע"ש דלא כלבוש שתלאן זה בזה ומכח זה כ' ויש מתירין למשרתת וכו' דליתא ולא עיין במהרי"ו ול' הגמ"נ אטעיתי' ע"ש דאשה דנקט לאו דוקא:
ב סָעִיף ב א"צ להתענות. וכן עשה מעשה הר"מ לונזאני בס' שתי ידות:
ג סָעִיף ג המתענה. כתוב בתשו' מהר"ם ססי' נ"ד מהר"ם התענ' וקידש בביתו קידוש' רבא ואמר הטעם לפי שהוא דאורייתא עכ"ל ועסי' רפ"ט דאנן קי"ל שהוא דרבנן ועמ"ש רסי' רע"א ומ"מ נ"ל דבלילה של ר"ה אסור להתענות כמו בשאר י"ט כמ"ש סי' תקכ"ט ע"ש דבחלום לא הראוהו אלא ביום ולא בלילה:
ד סָעִיף ג תענית חלום. ואם הוא ספק אם הוא מחלומות שמתענים בשבת אין להתענות (כ"ה):
ה סָעִיף ג כל ימיו. ומי שאינו ירא א"צ כדלעיל כ"מ במנהגים ואגור:
ו סָעִיף ג וא"צ למיתב. אפי' חל בשבת (שם):
ז סָעִיף ג דמצוה להתענות. צ"ל דס"ל כמ"ש רסי' תי"ח בשם רי"ו דהאידנא דבטלה מגילת תענית אין איסור להתענות בר"ה ועי' בר"ה דף י"ט ובב"ח כאן ושם:
ח סָעִיף ג בי"ה. מפני שהם ימי דין (שם) כלומר ואין שייך לומר תעניתנו כתב הכל בו מי שהתנה להתענות בר"ה א"צ להתענות לעולם עכ"ל ומ"מ נ"ל דצריך התרה כמו בשאר נדרים ול"ד לנודר בשבת או בי"ט מאחר די"א שצריך להתענות בר"ה עכ"ל ב"י ונ"ל דמיירי שקבלו בלשון קבלת תענית עסי' תק"ע וכ"ש שנשבע:
א סָעִיף א ואין מתענין בר"ה. ב"י הביא בשם כל בו שי"א שצריך להתענות בר"ה ועוד הביא תה"ד שכתב דאיכא כמה רבוות' דס"ל דמצוה להתענות בכל ר"ה ואיכא רבוותא אחריני דס"ל מצוה לאכול ") ולעד"נ להכריע דא"א לומר מצוה להתענות דמצינו גבי אלישע שאכל אצל השונמית ואותו היום ר"ה היה כדאיתא במדרש ויהי היום ויעבור אלישע שונם אותו היום ר"ה היה וזו ראייה שאין עליה תשובה:
א סָעִיף א אוכלים. הט"ז הכריע ממה שאכל אלישע אצל השונמית דאין להתענות בר"ה ע"ש. ונ"ל ראיה מחנה ואלקנ' איש האלהים שאכלו בר"ה וכן מבואר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים בר"ה. ובמגיד מישרים פרשת נצבים כת' שלא לאכול בשר ולשתות יין בר"ה:
ב סָעִיף ב א"צ. וכן עשה מעשה הר"ם לונזאני בספר שתי ידות. ועכ"פ בלילה של ר"ה אסור להתענות כמו בשאר י"ט מ"א. והמתענ' בר"ה או בשאר י"ט אסור לבשל לאחרים כמ"ש סי' תקכ"ז ס"ד בהג"ה ע"ש:
ג סָעִיף ג חלום. ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות. כנה"ג:
ד סָעִיף ג צריך. ומי שאינו ירא א"צ כדלעיל ע' מנהגים:
ה סָעִיף ג למיתב. אפי' חל בשבת:
א סָעִיף ב כתב הב"ח כו' עמ"ש סי' תקפ"ג ר"ל שכתב שם בשם רד"א דאדרבה יש לאכול. דגים לסי' טוב ע"ש:
ב סָעִיף ג (ס"ק ג) המתענה כו' וקידש בביתו קידוש' רבה (היינו קידוש שחרי' וע"ל סי' רפ"ט למה נקרא קידושא רבה) כו' לפי שהוא דאורייתא. ר"ל דודאי הי' יכול להוצי' בני ביתו כשלא היו יודעים כמש"ל סי' רע"ג סעיף ד ע"ש אבל מ"מ מהיכי תיתי יצא לעצמו. לזה כתב לפי שהוא דאורייתא. וא"כ במה שקידש יצא ידי קידוש מן התורה אע"ג דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה והא לא אכל. מ"מ ס"ל הא דאין קידוש אלא ב"ס אינו אלא מדרבנן (וראיה דכ' מ"א סי' רע"א דמן התורה יצא במה שהזכירו בתפלה ע"ש) מה שא"כ אי היה הקידוש דרבנן לא הועיל לעצמו לצאת ידי קידוש דהא מדרבנן אין קידוש אלא במקום סעודה: דאנן קי"ל שהוא דרבנן. שבסי' רפ"ט כתב דאפי' בשבת שקידוש לילה דאורייתא מכל מקום קידוש יום דרבנן. ובסי' רע"א כתב דבי"ט אפילו קידוש של לילה דרבנן. וגם בשבת אי כבר התפלל יצא מן התורה במה שהזכירו בתפלה ע"ש: ומ"מ נ"ל כו' דבחלום לא התירו כו' מכל מקום נלענ"ד. לפי מש"ל סי' רפ"ח בשם י"א דאם ישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע דיתענה עד חצי הלילה. וה"ה הכא. ואם אירע לו כן ביום א' דר"ה לנוהגים לישן. לא ידענא מאי אידון ביה בשנים הבאים איך יתנהג:
ג סָעִיף ג (ס"ק ז) דמצוה כו' וצ"ל דס"ל כו' דאל"כ מי גרע משאר ר"ח דאסור להתענות בו. והא דלא קשיא ליה עמ"ש בס"ק ו' דאפילו חל בשבת. והא בשבת אסור להתענו' צ"ל כמ"ש הב"ח ליישב דעת הגאונים שאסרו להתענו' ביום א' דר"ה. והתירו להתענו' שבת שובה. הואיל והם ימי סליחה ורצון והרא"ש תמה שהקיל בשבת יותר מבר"ה. ותי' הב"ח דס"ל דוקא ר"ה דהוא בכלל חג דכתיב גבייהו שמח' אסור להתענו' מן התורה אבל שבת דלא כתיב גביה שמחה אע"ג דכתיב וקראת לשבת עונג. מ"מ מן התורה מותר להתענו' כה"ג דזהו עונג שלו. משא"כ שמחה לא מיקרי ע"ש באורך לכן הוקש' למ"א דוקא על ר"ח דלמ"ד ר"ח דאורייתא הוי מועד וחג וצריך שמחה. ועיין בר"ה דף י"ט היא קושית הרב"י על רי"ו בסי' תי"ח. דאמרי שם אע"ג דכל ימים טובים הכתובים במגילת תענית גם לפניהם ולאחריהם אסור בתענית משום חיזוק שלא יתענה בי"ט גופיה מ"מ בר"ח אע"ג שכתב במ"ת מותר להתענו' לאחריו. דר"ח דאורייתא וא"צ חיזוק וא"כ אפי' בטלה מגילת תענית מ"מ ר"ח אסור: ובב"ח כו' שתי' דלאו דוקא מה שאמר הש"ס דאורייתא אלא ר"ל אסמכתא מפורשת מן התורה הוי כעין דאורייתא וא"צ חיזוק. ועיין במ"א ס"ס תק"ע שגם הוא הסכים שר"ח דרבנן:
ד סָעִיף ג (ס"ק ח) ביוה"כ כו' ונ"ל כו' קבלת תענית דל"ל נדר ממש. דא"כ לא היה צריך הרב"י לומר משום די"א שמצוה להתענות אלא ת"ל דקי"ל נדר חל על דבר מצוה וחל גם על שבת וי"ט וצריך התרה: וכ"ש שנשבע ר"ל בנשבע כ"ש שצריך לסברת הרב"י כיון שי"א שמצוה להתענות. דשבועה אינה חלה ע"ד מצו' אם לא בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים:
א סָעִיף א ס"א אוכלים ושותים ושמחים. ירושלמי פ"ק דר"ה והביאו הרא"ש סוף ר"ה ואמרינן בד' פרקים בשנה כו' ור"ה אלמא בד' פרקים אלו מרבין סעוד' וכן כתוב בנחמיה א' אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' וגו'. ונאמר שם היום קדוש הוא לה' אלהיכם אל תתאבלו אל תבכו וגו': ואין מתענין בראש השנה. שכת' בו מקרא קודש ואמרינן בתורת כהנים קדשהו במאכל ובמשתה וכסות נקיה וזה שאמרו בפט"ז דשבת מאי דכתי' ולקדוש ה' מכובד זה יו"כ כו' ונקרא ג"כ חג בכסה ליום חגנו כו' ונאמר אכלו משמנים כו' כי חדות כו' ושלחו מנות לאין נכון לו ופשטיה דקרא למי שהיה בדעתו להתענות ובירושלמי פ"ג דתענית מתריעין ולא מתענין שכן בר"ה מתריעין ולא מתענין ונקרא מועד ערכין י' סוטה מ"א וירושלמי פ"ק דר"ה הנ"ל וע' במרדכי ורא"ש: ולא בשבת. שאפילו ט"ב אמרינן בתענית כ"ט ב' ט"ב שחל כו' כ"ש תענית נדבה: שם:
ב סָעִיף ג ס"ג המתענה. ואם היה כו'. עיין כ"ז בתה"ד שם: י"א דמצוה. עיין ברא"ש שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.