א יוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְאָסוּר לִגֹּעַ בְּאִשְׁתּוֹ כְּאִלּוּ הִיא נִדָּה; וְכֵן אָסוּר לִישַׁן עִם אִשְׁתּוֹ בְּמִטָּה.
ב הָרוֹאֶה קֶרִי בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה, וְאִם עָלְתָה לוֹ שָׁנָה מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא.
א סָעִיף א (א) ואסור ליגע באשתו - בין בלילה בין ביום וגם לא ירבה עמה בדברים וכן בכל הפרטים שנתבאר ביו"ד סימן קצ"ה:
ב סָעִיף א (ב) וכן אסור לישן וכו' - אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה:
ג סָעִיף ב (ג) ידאג כל השנה - שמא לא קבלו תעניתו ושמראים לו שהקב"ה אין חפץ בשימושיו ועיין באחרונים שכתבו דהוא דוקא כשלא היה מחמת רוב אכילה ושתיה או מחמת הרהור וכדומה אבל כשיודע שבא מחמת הרהור וכדומה אף דגדול עונו מ"מ אינו בספק מיתה כי הוא בעצמו גרם לו וכן אם עלתה לו שנה אינו מובטח שהוא בן עוה"ב. איתא בספרים דעיקר תיקון למי שנכשל ח"ו בזה שיתחזק מכאן ולהבא בימי חייו בלימוד התורה וזכות התורה תגין עליו וכדאיתא במדרש תנחומא אם חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה ויחיה אם למוד לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים ואם למוד לשנות דף אחד ישנה שני דפים. [ואם אינו יודע ללמוד יתעסק עכ"פ במידת הצדקה והחסד ויחיה כמו שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד עי"ש במדרש] ועיקר לימוד התורה יהיה ע"מ לקיים דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא כמו שאחז"ל וגם לא יהיה בכחה להגין עליו ח"ו:
ד סָעִיף ב (ד) מובטח לו וכו' - שבודאי יש לו זכיות הרבה שהגינו עליו והוא יאריך ימים כדכתיב יראה זרע יאריך ימים. וראוי לתת שבח והודאה על שניתן לו חיים מן השמים [קרבן נתנאל בסוף יומא באות ע"ז ע"ש הנוסח וע"ש מה שכתב מקודם בשם האר"י ז"ל]:
א סָעִיף א ואסור ליגע באשתו. בסי' תקנ"ד דגבי ט"ב לא זכר איסור הנגיעה רק איסור שינה עמה במטה ובאמת שוין הם כמ"ש ב"י בשם הגמ"ר לענין שינה במטה כאן רק שבס' אגודה הביא איסו' נגיע' בי"כ ולא זכר ט"ב ותו נראה לדקדק כאן בש"ע דכתב וכן אסור לישן כו' דהוא מיותר לגמרי דהא אשת חבירו שאסור לישן במטה א' ומותר בנגיעה וא"כ כיון שכ' תחלה איסור נגיעה פשיטא שאסור במטה א' ולענ"ד לחלק דבט"ב לא אסור בש"ע הנגיעה כי באותו יום הולכת בבגדים בזוים ולא יתאו' לה כ"כ משא"כ בי"כ הולכת בבגדים נקיים ובי"כ יש ג"כ לחלק דבלילה יש לאסור אפי' הנגיעה דתשמיש רגיל בלילה אבל ביום אין איסור כ"א בשינה במטה א' אבל לא בנגיע' בפרט שיש אימת היום עליו כמ"ש ס"ס תרי"ב משא"כ בשינה שאז אין עליו אימה יש ליזהר אפי' ביום במטה א' וע"כ כ' כאן תחלה איסור נגיעה שהיא דוקא בלילה וכ"ה באגודה ליל י"כ אסור ליגע כו' משמע אבל ביום א"צ ליזהר ואח"כ כ' הש"ע איסור שינה במטה שהוא אפילו ביום כנ"ל דעת הש"ע והוא נכון:
א סָעִיף א ליגע. גם לא ירבה דברים עמה. ואסור ליגע בה גם ביום. של"ה מ"א. וט"ז כ' דוקא בלילה אסור ליגע בה אבל ביום א"צ ליזהר מנגיעה ומ"ש הש"ע איסור שינה במטה הוא אפי' ביום ע"ש:
ב סָעִיף ב ידאג. בסוף הכוונת סוף פ"ק דיה"כ תמצא תיקון לזה והוא מנוסה. וכ"כ בספר משנת חסידים. וע' הגהות מהרי"ל מ"ש מענין זה. ועיין בספר מענה לשון ג"כ:
א סָעִיף א (ס"ק א) באשתו כו' גם ביום. וט"ז מקיל ביום. דין נדה. כמ"ש בי"ד סימן קצ"ה סעיף ה' לא ישב במטה המיוחדת לה אפילו שלא בפניה. ואסורים לישב יחד על ספסל א' המתנדנד ואינו מחובר לכוחל. ואיסור שינה אפי' בשני מטות אם המטות נוגעות זו בזו ואסור' להציע' לו הסדינים בפניו ואיסור ההסתכלות במקומות המכוסים שבה. ויתר ההרחקות המבוארים שם:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) ידאג כו' אין חפץ בשמושו. וז"ל מהרי"ל בתשובה סימן ר"ד אשר שאלת מאן דחזי ביומא רבא או בליליא. פשיט' דאין חילוק בין יום ללילה. דרעב. (ר"ל דאמרינן שם סוף יומא אהאי דרוא' קרי ואם עלתה לו שנה מובטח שהוא בן עוה"ב. תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע וכמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז. ורעב ר"ל מתשמיש) ועיקר רעבון תשמיש הוא בלילה. וסיים וז"ל ואסר שאלת יש לו לדאג ויפשפש במעשיו ויחזור מעבירות שבידו ויסגף עצמו במה שאפשר לו. כן שמעתי על בעלי הוראה דאתרמי להו. וזמנין אתי נמי מרוב טרחא. או מרוב אכילה ובשבעה דרכים בודקין את הזב. והוא במס' זבים פ"ב משנה ב') וכלן מרגילים לכך. דאפילו כה"ג קודם ז' ימים מונעים ממנו כ"ד הרגילים להרבות זרע. (וע"כ ט"ס יש פה דאדרב' כל ז' ימים לא היו מונעים ממנו מאכל כ"א ערב יוה"כ עם תשכה כדאי' ביומא דף י"ח ע"א. וגם היו מונעים אותו ערב יוה"כ ממאכלים המרבים זרע. וכן פסק הרמב"ם פ"א מהלכות עבודת יוה"כ. ואפשר דמהרי"ל היה מפרש דדברים המרבים זרע היו מונעים ממנו כל ז' ימים. ובערב יוה"כ הוסיפו דאפילו דברים אחרים שאין מרבים הזרע היו ממעטים ולא היו מניחים לו לאכול הרבה כדי שלא יבא לידי שינה) ומ"מ לא יתייאש מן הפורענות ומן הרחמים וישוב אל ה' בכל נפשו כי חנון ורחום הוא כו' עכ"ל. משמע קצת מדבריו דאם יש לתלות בא' מן ז' דברים שבודקין הזב תולין בו ואין זה סימן שמן השמים השביעוהו לא לרעה ולא לטובה כי הוא היה גרמא בניזקין:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) מובטח כו' ובעל הלבוש כתב כו' וז"ל הלבוש ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב ויראה זרע יאריך ימים שוודאי י"ל הרבה זכיות שהגינו עליו. ויש פנים ג"כ לאידך גיס' כשעלתה לו שנה אדרב' ידאג יותר ויפשפש במעשיו ויתקנם. שמא קיבל זכיותיו שחסו על חייו ונשאר ערום ממצות שכבר קיבל שכרו עכ"ל. דמ"ש ויש פנים גם כן לאידך גיס' כו' הוא נגד דברי הגמ'. דהאמרי' עלה כי אתי ר' דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי בנים ובני בנים. וכתבו התוס' רמז לדבר יראה זרע יאריך ימים עכ"ל. ואם יש לחוש שנשאר ערום מן המצות איך יבטח דמפיש חיי כו' וגם על פי' אח' דזכיותיו הגינו עליו. דמשמע דמן השמים השביעוהו והראוהו שאין ה' חפץ בשמושו והיה חייב מיתה לולי שהגינו עליו זכיותיו לא משמע כן מפירש"י שכתב ז"ל על מ"ש תדע שהוא בן עוה"ב שכל העולם רעב והוא שבע. כתב רש"י שלא מדעתו השביעוהו ואף על פי כן עלתה לו שנה יש לדעת שצדיק גמור הוא עכ"ל. לשון זה משמע דהראוהו דא"צ עינוי דבלא"ה צדיק הוא. ולא שתחלה נקנסה עליו מיתה. אבל הפר"ח הסכים עם פי' א' של הלבוש. דאיך מן השמים משביעים לצדיק במידי דטומאה וקרי. אע"כ דתחלה הראו לו שאין ה' חפץ בשמושו אלא שיש לו הרבה זכיות והם הגינו עליו עיין שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.