א סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה, בֵּין שֶׁמְּחִצּוֹת מַגִּיעוֹת לַסְכָךְ בֵּין שֶׁאֵינָן מַגִּיעוֹת; אֲבָל עֶשְׂרִים, כְּשֵׁרָה אֲפִלּוּ כָּל סְכָכָהּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּחֲלָלָהּ אֶלָּא עֶשְׂרִים.
ב הָיְתָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים, וְהוּצִין (פי' עֲנָפִים קְטַנִּים עִם הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם) יוֹרְדִים לְמַטָּה, אִם צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחַמָּתָן, כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה.
ג סֻכָּה שֶׁחֲלָלָהּ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְתָלָה בָּהּ דְּבָרִים נָאִים וְעַל יְדֵי כֵּן נִתְמַעֵט חֲלָלָהּ, לֹא הָוֵי מִעוּט; וְכֵן אִם מִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, לֹא הָוֵי מִעוּט; וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם.
ד מִעֲטָהּ בְּתֶבֶן וּבִטְלוֹ, הֲרֵי זֶה מִעוּט; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עָפָר וּבִטְלוֹ; אֲבָל סְתָם אֵינוֹ מִעוּט, אֲפִלּוּ בְּעָפָר, עַד שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ בַּפֶּה.
ה הָיְתָה גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים וּבָנָה בָּהּ אִצְטַבָּא כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִי עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ, וּבָהּ שִׁעוּר סֻכָּה, כְּשֵׁרָה כָּל הַסֻכָּה אֲפִלּוּ מֵהָאִצְטַבָּא וְהָלְאָה.
ו אִם בָּנָה הָאִצְטַבָּא מִן הַצַּד, אִם יֵשׁ מִן הָאִצְטַבָּא עַד כֹּתֶל הַשֵּׁנִי פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה עַל הָאִצְטַבָּא דַּוְקָא; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה.
ז אִם בָּנָה הָאִצְטַבָּא בָּאֶמְצַע, אִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ לַכֹּתֶל לְכָל צַד פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה עַל הָאִצְטַבָּא אֲפִלּוּ אִם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה; וְאִם יֵשׁ בֵּינָהּ לַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה, אֲפִלּוּ הָאִצְטַבָּא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה.
ח סֻכָּה שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, פְּסוּלָה.
ט הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֲשָׂרָה, וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, אֲפִלּוּ אִם חַמָּתָן מְרֻבָּה מִצִּלָּתָן, פְּסוּלָה; אֲבָל אִם הַנּוֹיִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֲשָׂרָה, אֵינָם פּוֹסְלִים.
י הָיְתָה נְמוּכָה מֵעֲשָׂרָה, וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה וִיֵשׁ בַּחֶקֶק שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה, אִם אֵין בֵּין חֶקֶק לַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה; יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים, פְּסוּלָה.
א סָעִיף א (א) סוכה שהיא גבוה למעלה וכו' - היינו שהיה חללה של סוכה יותר מעשרים אמה וכדלקמיה:
ב סָעִיף א (ב) אמה - בת ששה טפחים מצומצמות דלחומרא אזלינן וכדלעיל בסימן שס"ג סכ"ו [ב"י]:
ג סָעִיף א (ג) בין וכו' - ר"ל לאפוקי ממ"ד דטעם פסול גובה בסוכה יותר מכ' הוא משום דאין צלו מתפשט לכל הקרקע שתחתיו או לרובו מתוך גובהו והצל הוא רק מחמת הדפנות ואנן צל סוכה בעינן ולפי סברא זו בהיתה הסוכה רחבה הרבה היה לנו להכשיר אף בגובה יותר דכיון שהסוכה רחבה צל הדפנות מתרחק מאמצעה וצל הסכך מתפשט בו וג"כ לאפוקי ממ"ד בטעם פסול הגובה משום דלא שלטא ביה עינא מתוך גובהו ואינו רואה שיושב תחת הסכך ומצות סוכה היא שיראה ויזכור כי בסוכות הושיב הקב"ה את אבותינו ולפי סברא זו י"ל באם היו הדפנות ג"כ גבוהים עד הסכך מתוך שהוא נותן עיניו בדפנות שהם לפניו אינו מפסיק בהבטתו עד שיראה את כולה וכשמביט בראש הדופן הרי רואה ג"כ הסכך המונח על הדופן אכן לא קי"ל ככל הני סברא אלא טעם פסול יותר מכ' הוא משום דסוכה דירת עראי בעינן ועד כ' שיערו חכמים שאין צריך ליתן לב כ"כ על חיזוק המחיצות ודיו במחיצות קנים וביותר מכאן צריך לעשות הכתלים חזקים כעין בית שלא יפלו מרוב גובהן ולפי טעם זה באם היו הכתלים מגיעים לסכך ורחבה הרבה מכ"ש דפסולה משום דירת קבע ומ"מ בלמטה מעשרים ועשה הדפנות חזקים כעין בית כשר שהרי אפשר היה לו לעשותה ארעי ולא הקפיד רחמנא אלא היכי דמוכרח הוא לעשותה קבע כמו בלמעלה מכ':
ד סָעִיף א (ד) בין שאינן מגיעות - והסכך תלוי על קנים גבוהים ואם הוא למטה מכ' כשר בזה וכדלעיל בסימן תר"ל ס"ט:
ה סָעִיף ב (ה) והוצין - ר"ל שאם נמדוד עד ההוצין ליכא חלל יותר מעשרים:
ו סָעִיף ב (ו) אם צלתן וכו' - פי' של אותן ההוצין אי שקלית לסכך העליון יהיה צלתן מרובה מחמתן כשרה דמנינן כ' מהם ולמטה:
ז סָעִיף ג (ז) לא הוי מיעוט - ואפילו היה ע"י צילתן מרובה מחמתן והטעם דלאו מין סכך הוא כגון שעיטרה בקרמים המצויירים וי"א דאפילו מיעטה בעשבים ופרחים שהם כשרים לסכך ג"כ לא הוי מיעוט כל שלא תלאן רק לנאות הסוכה בלבד ולא לשם צל לאו שם סכך עליהן וכדלקמן בסימן תרל"ה:
ח סָעִיף ג (ח) מיעטה בכרים וכו' - שנתן אותם בקרקעיתה להגביה:
ט סָעִיף ג (ט) לא הוי מיעוט - דבטלה דעתו אצל כל אדם שאין שום אדם מפסיד ממונו ומניח כריו בעפר ואבנים ומבטלן:
י סָעִיף ד (י) מיעטה בתבן - אבל בששטח תבואה ע"ג קרקע לא מהני אפילו בשמבטלם דבטלה דעתו וכמו בכרים וכסתות:
יא סָעִיף ד (יא) וביטלו - עיין לעיל סימן שנ"ח ס"ב פלוגתא בזה די"א דוקא כשמבטל לעולם ויש מקילין דדי כשמבטל לאותו שבת והכא גבי סוכה ג"כ די לפ"ז בשמבטל לכל ימי החג שלא להזיזם ממקומם ונטו האחרונים להקל בזה:
יב סָעִיף ד (יב) הרי זה מיעוט - וא"צ לנענע הסכך מחדש אע"ג דפסולה היתה קודם שמיעט גובהה וכדמוכח לעיל בסימן תרכ"ו ס"ב בהג"ה עי"ש:
יג סָעִיף ד (יג) עד שיבטלנו בפה - עיין לעיל סימן שע"ב סט"ז במ"ב סקכ"א די"א שגם בביטול בלב סגי. כתבו האחרונים דאסור למעטה ביו"ט דהוי כעין בונה וכדלעיל בסימן שמ"ג ס"י ועוד שמתקן הסוכה בזה ומכשירה ואסור כההיא דהדס בסימן תרמ"ו עי"ש:
יד סָעִיף ה (יד) איצטבא - הוא בנין אבנים או של עצים וה"ה פאדלאגע שמרצפין על הקרקע וכשמודדין מראש האיצטבא ולמעלה ליכא יותר מעשרים אמה עד הסכך:
טו סָעִיף ה (טו) כנגד וכו' - היינו שסמוך לדופן ממש:
טז סָעִיף ה (טז) האמצעי - הוא הדופן שכנגד הפתח ונקראה כן משום שסתם סוכה הוא רק בת ג' דפנות והרביעית היא כולה פתוח:
יז סָעִיף ה (יז) על פני כולה - ונמצא נוגעת גם בשתי הדפנות שמזה ומזה והרי יש לה ג' דפנות:
יח סָעִיף ה (יח) אפילו מהאצטבא והלאה - ואוכלים וישנים שם והטעם דאנו רואים אותה איצטבא כאלו מתפשטת בכל הסוכה וכדאמרינן כעין זה לעיל בסימן תרל"א ס"ז לענין קנים הבולטים לצד הפרוץ עי"ש:
יט סָעִיף ו (יט) מן הצד - ר"ל בצד דופן אחד ומ"מ הגיעה עד דופן האמצעי וא"כ יש לה שתי דפנות:
כ סָעִיף ו (כ) פחות מד"א כשרה - מתורת דופן עקומה דכל שהוא פחות מד"א רואין אנו את הכותל והסכך כאלו הכל דופן שנתעקם ונשתפע מקרקעיתה עד מקום הסכך הכשר שכן דרכו של כותל להתעקם עד כדי שיעור זה וא"כ יש לה ג' דפנות ודע דכ"ז דוקא בשהדפנות מגיעים לסכך דאי אינם מגיעים א"א לומר דרואין אנו את הכותל והסכך כאלו הם דופן אחת שהרי אין נוגעים כלל זה בזה:
כא סָעִיף ו (כא) על האצטבא דווקא - דמשם ולהלן א"א להכשיר אגבה דאיצטבא כדלעיל דהא ליכא שם סכך כשר שהרי עשית לסכך דופן וא"כ הוא יושב תחת הדופן ומ"מ לצד הפתח מותר לישב אף להלן מן האיצטבא דשם יש סכך רק שהוא למעלה מעשרים ושפיר מתכשר אגבה דאיצטבא וכבסעיף שלפני זה:
כב סָעִיף ז (כב) כשרה על האצטבא - כנ"ל מתורת דופן עקומה ואשמועינן הכא דגם בכמה רוחות בב"א אמרינן דופן עקומה בענינינו:
כג סָעִיף ז (כג) אפילו אם גבוה וכו' - ולא אמרינן דבגובה כזה היא חולקת רשות לעצמה ואין הכתלים שייכים לה כלל:
כד סָעִיף ז (כד) אפי' האיצטבא גבוה עשרה - קמ"ל לאפוקי ממאי דס"ד בש"ס דבגובה כזה אינה צריכה כלל לכתלים של סוכה דאית לה כתלים דידה דאמרינן גוד [השפה של האיצטבא] אסיק מחיצתא ודפני האיצטבא הם דפנותיה לסוכה קמ"ל דלא אמרינן הכי דבסוכה בעינן שיהא מחיצותיה ניכרות:
כה סָעִיף ח (כה) סוכה שאינה גבוהה עשרה - ר"ל החלל שלה מן הקרקע עד הסכך:
כו סָעִיף ט (כו) והוצין וכו' - והו"א כיון דאין עיקר הסכך למטה מעשרה אלא קצות הסכך ולא חשיבי וגם אין בהם כדי שיעור סכך יהי' כשרה קמ"ל אפ"ה פסולה משום דסוף סוף קשה לאדם לדור בסוכה כזו ודירה סרוחה היא:
כז סָעִיף ט (כז) הנויין וכו' אינם פוסלים - דכיון דהם לנוי הסוכה בטילי אגבה דסוכה ולא מקרי עי"ז דירה סרוחה ומבואר בפוסקים דה"ה אם תלה כלים וכדומה להם:
כח סָעִיף י (כח) וחקק בה להשלימה לעשרה - וה"ה אם היה הסכך עב ונטל מן הסכך מלמטה עד שנעשית גובה י' כשרה. [מ"א]:
כט סָעִיף י (כט) שלשה טפחים כשרה - דאמרינן לבוד והוי כמו הכתלים מגיעים עד החקק. ומ"מ לאכול ולישן חוץ לחקק בין לצד הפתח בין לצד הכתלים יש מן הפוסקים שהחמירו בזה ולא מתכשר אגבה דחקק וכדלעיל באיצטבא באמצע דס"ס דירה סרוחה היא שם כיון שהיא פחותה מי"ט:
ל סָעִיף י (ל) יש ביניהם ג"ט פסולה - ולא מתכשר משום דופן עקומה [דהיינו כאלו הדופן נעקם למעלה עד המקום שכנגד החקק] שכל שאיננה גבוה י"ט איננה דופן ולא נאמרו בה הלכות דופן:
א סָעִיף א אמה בת ו' טפחים מצומצמות [ב"י] עסי' שס"ג סכ"ו: פסולה. דכיון שהיא גבוה כל כך צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מכ' אף על פי שעשא' חזקה כשרה:
ב סָעִיף ב יורדים למטה. עד שמגיע לחלל כ' [הרא"ש] ואף על גב דכשהסכך למעלה מכ' כשר מ"מ הוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שירדו לחלל כ' [ר"ן]:
ג סָעִיף ג לא הוי מיעוט. דלאו מין סכך נינהו [רש"י]:
ד סָעִיף ד וביטלו. עסי' שנ"ח ס"ב די"א דבעי בטול לעולם ועסי' שע"ב סי"ו וברא"ש ונ"ל דאסור למעט' בי"ט עסי' שי"ג ס"י:
ה סָעִיף ה מהאצטבא והלאה. דהוי כפסל היוצא מן הסוכה כיון שבאמת סכך כשר אלא שהוא למעל' מכ' [הרא"ש]:
ו סָעִיף ו על האיצטבא דוקא. דמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום [הרא"ש] ול"ד למ"ש סי' תרל"ב ס"ב דהתם הסכך כשר ומונח למטה מכ' ולכן אף על פי שאנו אומרים דופן עקומ' מותר לישב תחתיו דאותו היושב תחתיו מחשבתו לסכך אבל הכא (אי) אתה בא להכשירו מכח פסל היוצא מן הסוכה וא"כ אתה צ"ל שהוא כדופן ודו"ק, והא דבססי' תרל"א כ' דמותר לישן תחת הדפנות משום דהוי כפסל היוצא מן הסוכה צ"ל כיון דאיכא אוהל במקום א' ה"ל כאלו כולו אוהל כמ"ש הרא"ש וא"כ ה"ל כאלו הוא גבוה כולו י':
ז סָעִיף ט הנויין. וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל [ש"ג]:
ח סָעִיף י ג"ט כשרה. משמע אפי' חוץ לחקק, אבל הטור כ' דוקא תוך החקק אבל חוץ לחקק ליכא מחיצה כלל וכן עיקר [ב"ח] וא"כ צ"ע למה פסק ססי' תרל"א דמותר לישן תחת הדפנות וה"ה אם ניטל מן הסכך מלמטה עד שנעשית גבוה י' כשר' כמ"ש סי' תרל"ה:
ט סָעִיף י ג"ט פסולה. ולא אמרי' דופן עקומה דלא איקרי דופן כלל כיון דאינו גבוה י':
א סָעִיף א בין שהיא גדול'. לאפוקי מדר' זירא שאמר טעם פסול גובה דאז אין דר בצל סוכה אלא בצל דפנות וא"כ כל שהיא גדולה יותר מן ד"א דרווח יש צל סוכה אפי' ביותר מכ' אמה ולאפוקי מדרבא דאמר טעם פסול גבוה משום דלא שלטא בה עינא וא"כ אם הדפנו' מגיעות לסכך שלטא בי' עינא אפי' ביות' מכ' אמה קמ"ל דזה ל"מ אלא טעם פסול גבוה כרבא משום דסוכה בעי' דירת עראי פי' שתהיה ראוי' להתקיים בדירת עראי ואז אפילו עושה אותה דירת קבע ובנין חזק ש"ד אבל למעלה מכ' אינה ראויה לדירת עראי אלא צריך לעשות קבע וע"כ אפי' אם היה עושה דירת עראי אסור:
ב סָעִיף ב אם צלתן מרוב' כו'. התו' ריש סוכה מקשי' אמאי כשר הא אי קלשת פי' אם תטול מה שלמעלה יהיו ההוצין נופלין כדאשכחן בריש עירובין גבי מקצת סכך בתוך כ' דפסלי' הסכך משום דאי קלש' ליה יהיה חמתה מרובה מצלת' ע"י שיפזרם הרוח וי"ל דהכא יש להכשיר יותר שיש רוב הוצין וראוים להתקיים בקל אם היה שם דבר הסומכ' ע"כ והר"ן הק' על הפסול דהוצין אם חמתן מרוב' מצילתן הא אמרי' ריש עירובין מקצת סכך בתוך כ' ומקצתו למעלה מכ' כשיר' אפילו אם קלשת מה שלמעלה פש ליה מה שבתוך כ' חמתה מרובה כיון שיש בחלל הסוכ' לא יותר מכ' והכא נמי נימא הכי וי"ל דל"ד דהוצין יורדין לא חשיב כסכך הלכך כל שחמת' מרובה כמאן דליתנהו דמי משא"כ במקצת סכך דחשוב עכ"ל והנה לכאורה יש כאן פלוגתא בין התו' להר"ן דלהתו' יש מעלה בהוצין טפי משאר מקצת סכך ולהר"ן גרעי הוצין ובאמת אין פלוגתא בין תו' להר"ן דשם בריש עירובין יש אמוראי דס"ל מקצת סכך למעלה מכ' פסול בסוכה ואליבייהו מתרצו התו' הך דהוצין הו' עדיף ורבא ס"ל במסקנ' התם דכשר בסוכ' ואליבי' מתרץ הר"ן דהך דהוצין הוה גרע משאר מקצת סכך נמצא לפי דק"ל שם כרבא יש גריעות' בהוצין מ"כ צריך שיהיו צילתן מרובה אבל בשאר מקצת סכך כשר אפי' אם אותו המקצת הוא חמתה מרובה כשר כדברי הר"ן מטעם כיון דהחלל הוא בהכשר מה לנו לעובי הסכך שלמעלה אפי' הוא הרבה:
ג סָעִיף ג דברים נאים. עמ"ש ססי' תרכ"ז מדין נוי סוכה:
ד סָעִיף ד בתבן וביטלו. היינו בפי' כדמסיק אח"כ והכלל בתרוייהו הן בעפר הן בתבן צריך דוקא ביטול בפי' ובגמ' אמרי' דבתבן ואין עתיד לפנותו שאנו יודעים שא"צ לו ובעפר סתם יש מחלוקת בין רבנן לר"י דלרבנן לא בטיל אפי' בזה עד שיבטל בפי' ולר"י מהני בזה כביטלו בפי'. וכ' ב"י דידוע דהל' כרבנן וכ"כ הרא"ש אלא דבטור כ' בזה דהו' מיעוט וא"כ פסק כר"ו והוא תימא ובדפוס של מהר"א מפראג כתוב בטור נ"א וז"ל וכן אם מיעטו בתבן ועפר סתם שאין אנו יודעים אם צריך לו אם לאו או אפי' אנו יודעים שאין עתיד לפנותו כגון שאינו צריך לו לא הוה מיעוט אא"כ ביטלו בפי' כו' עכ"ל וזה עולה כרבנן ונוסחא זו עיקר וכן משמע שהי' הנוסחא לפני הב"י מדלא כ' מידי ע"ד הטור אלא הביא סתם הלכ' כרבנן ובלבוש העתיק כנוסחא של הטור שלפנינו ואינו עיקר:
ה סָעִיף ה אפי' מהאיצטבא והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוה שם עיקר הסוכה כדינא וזה החלק הוה כפסל היוצא מן הסוכ' נידון כסוכ' שהוזכר בסי' תרל"א ס"ז וכן הקנים היוצאים כו':
ו סָעִיף ו פחות מד"א. דאם יש ד' אמות משפת האיצטבא ולכותל השני שהרחיקו ממנו פסול' דאין לאיצטבא זו אלא שני דפנות אותו שסמך לה מן הצד השני שראש האצטבא מגיע לו. אבל פחות מארבע אמות כשרה שאף הוא הוכשר ע"י דופן עקומ' ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועוקם עד כנגד שפת האיצטבא וכאן מודדין גבהו משפת האיצטבא ולמעל' ואע"פ שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשה אינו כלה עד כאן זהו גובה חללה. והרי נתמעט חלל' מתחתיו ולא כשר כאן כל הסוכ' שהרי אין לה סכך כיון שרואים הסכך כאלו היא כותל עקום:
ז סָעִיף ז האצטבא באמצע. קמ"ל דאפי' מב' צדדים אמרי' ד"ע:
ח סָעִיף ז יות' מי'. ולא אמרי' דאז הוה אצטבא רשות אחר:
ט סָעִיף ז אפילו האצטבא גבוה י'. פי' דאביי ס"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו אצטבא בראש' שיש ז' על ז' ומשהו גיד אסיק מחיצה על איצטבא סביב הגבוהים סביבות ראשו וחשוב' סוכה על ראשה ודפני האיצטבא הם דפנותיה ע"י גוד אסיק וסכך של מעלה כשר לה ואינו למעלה מכ' מראש האיצטבא וכדאמרי' לענין שבת גוד אסיק קמ"ל רבא דלא אמרי' כן גבי סוכה דבעי' מחיצות הניכרות כעין דירה וליכא ואע"ג דבסי' תר"ל ס"ח אמרי' פ"ת יורד וסותם פי תקרה חשוב שפיר מחיצות הניכרות כ"כ התוס':
י סָעִיף ט אפי' חמתן מרובה. ופי' והיה לנו לומר שאין ההוצין נקראת סכך כלל אפ"ה פסול דכל שאין בחללה י' ה"ל דירה סרוחה ולא דיירי כך אינשי אבל הנוי לא מזיק בזה לפסול הדירה:
יא סָעִיף י אם אין בין חקק כו'. דאז יש להחקק מחיצות הסוכה ע"י לבוד. וכ' רבינו הטור בזה דההכשר הוא דוקא בתוך החקק ולא חוצה לו וק' מ"ש מהיתה גבוה עשרים ובנה איצטבא דמכשרינן בסעיף ה' כל האיצטבא ואמאי לא נימא גם כאן כן דהחלק החוצה לה הוה כפסל היוצא מן הסוכה כדלעיל וכן הקשה ב"י ומש"ה לא זכרו כאן דהכשר דוקא בתוך החקק ובאמת לק"מ דשאני הכא כיון שהפסול משום דירה סרוחה אמרי' אף אם ירצה לישב שם באותו חלק בודאי יצא תיכף משם וכמו דאמרי' בסי' תרכ"ט סי"ד לענין סכך שריחו רע ה"נ כאן כיון שצר לו שם המקו' וע"כ אין מועיל כאן הכשר החקק לחוצה לו:
יב סָעִיף י ויש ביניהם כו'. ולא אמרי' כאן דופן עקומה דלא אמרי' ד"ע אלא כשיש כבר דופן אלא שיש בו פסול משא"כ כאן שאין גבוה עשרה ואין שמו דופן אלא שע"י העיקום אתה רוצה לעשותו דופן הא לא אמרינן:
א סָעִיף א מעשרים. אמה בת ו"ט מצומצמות. ב"י:
ב סָעִיף א פסולה. דכיון שהוא גבוה כ"כ צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מעשרים אע"פ שעשאה חזקה כשרה:
ג סָעִיף ב למטה. עד שמגיע לחלל כ':
ד סָעִיף ד בתבן. ואסור למעט' בי"ט. מ"א:
ה סָעִיף ה והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוי שם עיקר הסוכה כדינה וזה החלק הוי כפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה:
ו סָעִיף ו דוקא. ודמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו היא כותל ועיין מ"א:
ז סָעִיף ז מעשרה. ולא אמרינן דאז הוי אצטבא רשות אחר:
ח סָעִיף ז עשרה. ר"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו איצטבא הוי אמרינן גוד אסיק מחיצה על האצטבא קמ"ל דלא אמרינן כן. ועיין ט"ז:
ט סָעִיף ט הנויין. וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל. ש"ג:
י סָעִיף י כשרה. דהיינו בתוך החקק ולא חוצה לו עט"ז ומ"א:
יא סָעִיף י פסול'. ולא אמרינן דופן עקומה ולא מקרי דופן כלל כיון שאינו גבוה י':
א סָעִיף א מ"א אמה כו' עסי' שס"ג סך"ו וע"ש במ"א ס"ק ך"ב שכתב בשם ה"ה וז"ל שיעור מרווחים יותר על מצומצמים תצי אצבע לאמה:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) יורדים כו' מ"מ הוצין ל"ת כ"כ ובעי' שירדו לחלל ך'. מלשון זה משמע דס"ל למ"א דמ"ש הרא"ש עד שירדו לחלל ך'. ר"ל למטה מך'. אע"ג דחלל סכה תנן וכמ"ש בסעיף א' בש"ע. מ"מ הוצין גריעי. אמנם אינו כן לא בהרא"ש ולא בר"ן. דז"ל הרא"ש במס' סכה הית' כו' והוצין כו' ואע"פ שמקצת סכך הוי למעל' הא אמרי' פ"ק דערובין חלל סכה תנן. וה"פ הוצין יורדים לתוך ך' כלומר שמגיעות עד חלל ך' כשרה. ואם לאו (ר"ל שאין צלתן של הוצין מרובה מחמתן) פסול' דכמאן דליתנהו דמי. נמצא שאין הסכך מגיע עד חלל ך' עכ"ל. הרי להדיא דלא בעי' שירדו הוצין תוך ך' כ"א עד חלל כמו בעלמא. וכן בר"ן משמע כן. ומה"ט שינה הרב"י בש"ע לשון הש"ס דבגמ' אמרי' והוצין יורדים בתוך ך' ובש"ע כתב סתם יורדים למט' והיינו עד השיעור המבואר בסעיף א' דהיינו עד חלל ך'. ולכן נלע"ד דט"ס יש כאן וכצ"ל לא חשיבי כ"כ ובעי' שיהיו צלתן מרוב' מחמתן והם דברי הר"ן שהקש' כיון דההוצין יורדים למטה למה בעי' שיהיו ההוצין לבד בלי צירוף סכך שלמעל' צלתן מ"מ. האמרי' בערובין חלל סוכה תנן. ולכן אפי' הסכך מונח למעל' מך' ומגיע עד חלל ך' כשרה. אף שמעט סכך התחתון המגיע לחלל ך' לבד חמתה מרובה מצלתה אפ"ה כשר'. דמצטרפים עמהן סכך שלמעל' מך' ה"ה בהוצין נימא הכי. ועי"ז תי' דהוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שהן עצמן צלתן מ"מ. דאי לאו הכי כמאן דליתנהו דמי. והוי הסכך למעל' מך' עכת"ד וברא"ש מבואר כן בקוצר כנ"ל:
ג סָעִיף ג (ס"ק ג) לא הוי מיעוט. דלאו מין כו' מצוין על כרים וכסתות והוא טעות דשם הטעם דבטלה דעתו אצל כ"א דאין אדם מבטל כרים וכסתות. אלא שרש"י כתב טעם זה על נוי סכה דמבטלן. ולכן הוצרך לומר משום דלאו מין סכך הוא. ולכן צ"ל דברי מ"א על ריש הסעיף שכתב ותלה בה דברים נאים כו':
ד סָעִיף ה (ס"ק ה) מהאצטבא כו' כיון שבאמת כו' כתב כן ליישב קושית הר"י מטראני שהקשה א"כ יש במקום סכך כשר שיעור המשך סכה ומאז והלאה מסוכך בסכך פסול. האם יוכשר תחת סכך הפסול משום פסל היוצא מ"ה. אע"כ צ"ל דפסל היוצא מ"ה אינו אלא כשיש לו דפנות וסכך כשר. אלא שיש בהן ריעותא בזה יוכשר ע"י פסל היוצא מ"ה כמבואר לעיל סי' תרל"א סעיף וי"ו וז'. ועל זה תירץ הרא"ש דגם כאן למעלה מד' הוא מצד עצמו סכך כשר אלא המקום גורם לו פסול. והוא סברת ר"ת הובא לעיל במ"א סי' תרך"ח ס"ק ג':
ה סָעִיף ו (ס"ק ו) על האצטבא כו' ול"ד למ"ש ס"ס תרל"ב. ר"ל מה שכתוב מגן אברהם שם בס"ק ד' בשם הטור: אבל הכא כו' ר"ל דוקא ס"ס תרל"ב דהן שני מקומות ושני ב"א שפיר י"ל זה היושב בחלק הפנימי מחשבו לסכך והיושב בחלק החיצון מחשבו לדופן. אבל הכא באדם א' היושב חוץ לאצטב'. צ"ל דנחשב דופן וסכך זה לא אמרינן דהוי תרתי דסתרי. דהא היושב חוץ כאצטב' רוצה להכשיר מקומו משום דהוי פסל היוצא מ"ה. וע"כ צ"ל דמחשב ע"ג אצטב' סכה כשרה. ואף ע"ג שהדפנות רחוקים מהאצטב': צ"ל דאמרי' דופן עקומה וא"כ מחשבו לדופן. וא"כ איך יחשבו הוא עצמו לסכך לישב חוץ לאצטב'. וא"כ באותו צד של אצטב' שהוא לצד פתח הסכ' רשאי לישב משום פסל היוצא מ"ה. ואפילו בסעיף שאח"ז שבנה אצטב' באמצע ואמרינן דופן עקומ' מכל צד מ"מ לצד הפתח שם ראוי לישב דשם ל"ל דופן עקומ'. וגם א"צ לדופן עקומ' דהא י"ל ג' דפנות. אלא דלכאור' א"ל גם מצ"א מצדדי הסכה חוץ לאצטב' אם האצטב' ארוכה יותר מז' טפחים מותר לישב מן הצד חוץ לאצטב'. לאחר שכלו ז' טפחים של אצטב'. דמשם ואילך אין צ"ל דופן עקומ' ומחשב סכך והוי פסל היוצא מ"ה. אלא דנרא' דפסל היוצא מ"ה לא יוכשר אלא מה שהוא נגד סכך הסכ' עצמ' וק"ל. דהא דבס"ס תרל"א גבי עשאה כמין צריף. כמ"ש הרא"ש ואייתי ראיה מפ"ז דאהלות:
ו סָעִיף ט (ס"ק ז) הנויין כו' אהל. וכתב שם הטעם דהוי כשאר כלי תשמיש:
ז סָעִיף י (ס"ק ח) ג' טפחים כו' אבל הטור כ' דוקא תוך החקק כו' אלא שהרב"י כתב עליו איני יודע למה. מ"ש מהית' גבוה מכ' ובנה בה אצטב' דמכשיר רש"י אפי' מן האצטב' והלאה עכ"ל. ולכן סתם בש"ע דמשמע אפילו חוץ לחקק כשר דלא כהטור והב"ח יישב דעת הטור והסכים עמו לדינא. וחילק בין האי דהכא לדין חוץ לאצטבא. דפסל היוצא מ"ה אינו נכשר אלא בי"ל מחיצות גמורות וסכך כשר. אלא שיש בו ריעותא מה וכנדון המבואר סי' תרל"א סעיף ו' ז'. וא"כ בשלמא חוץ לאצטבא די"ל מחיצות גמורות וסכך כשר אע"ג דהוא לממל' מכ' מ"מ דין סכך כשר י"ל וכמו שכתב מ"א לעיל סעיף קטן ה' בשם הרא"ש לכן נידון משום פסל היוצא מ"ה. אבל הכא חוץ לחקק כיון דאינו גבוה יו"ד אין עליו שום מחיצ' כלל אין לודין פסל היוצא מ"ה: וא"כ צ"ע כולה דמותר לישן תחת הדפנות. וג"כ מטעם פסל היוצא מ"ה. אע"ג דאין המחיצות גבוהים יו"ד: וה"ה אם ניטל כו' הוא ענין בפני עצמו. ואשמועינן דין חדש דבש"ע אינו מבואר כ"א היכי דחקק בקרקע והשלימו ליו"ד ואשמועינן מ"א דה"ה אם לא חקק בקרקע אלא שהי' סכך עב ונטל מן הסכך כשר למט' ונתרב' חלל הסכה ונעש' גבוה יו"ד ג"כ כשר לדידן דקי"ל דכה"ג כשר בסי' תרל"ה בחוטט בגדיש וע"ש במ"א בסעיף קטן ב':
ח סָעִיף י (ס"ק ט) ג"ט כו' דל"א דופן כלל. אף לדעת מ"א בסעיף קטן שלפני זה דמיקרי דופן. מ"מ לענין דופן עקומ' לא נאמר' הל"מ לומר דופן עקומ' כ"א בדופן גמור גבוה י"ד:
א סָעִיף א ס"א סוכה כו'. כת"ק ואע"ג דדרש רבה בר רב הונא שם י"א א' כר"י ור"י אזיל לשיטתיה כמ"ש למטה לא קי"ל כרבה בר"ה מדאביי ורב יוסף שם י"ט ב' דלא שריא אלא כילתחתנים וכר"א שם כ"ו א' רבא שרא לרב אחא ברדלא כו' וכן שמואל בתרתי לישני שם פליגי עליו ואמרינן נר תנוכה שהניחה למעלה כו' וערז"ה: בין כו'. ר"ל דלא כרבה ור"ז אלא כרבא דהוא בתרא וכתב הריטב"א ואע"ג דאין הלכה כתלמיד ה"מ היכא שהרב ישמע דבריו כו' וערא"ש פי"ט דשבת וג"כ סוגיא דגמ' כוותיה כמ"ש שם י"א א' כמאן כר"י כו' אלמא טעמא דר"י דסוכה דירת קבע בעינן וכן שם כ"א ב' ואב"א ר"י לטעמיה כו' ושם י' א' איכא בינייהו אי דיכולה כו' ואזיל לשיטתייהו דר"י ס"ל דירת קבע בעינן ורבנן לטעמייהו כמ"ש הרי"ף וכן אביי אף שהקשה על רבא קבלה מיניה כמש"ש ז' ב' אמר אביי כו' ואף שדחאה תוס' שם לא נחו המפרשים בסברתם דא"כ למה אוקמיה אביי לר"י בשיטה הא לא פליגי ר"י ורבנן בזה דאף רבנן מכשרי למעלה מכ' אמה בחד צד ואי לית הלכתא כר"י גם כרבנן לית הלכתא וא"כ כמאן: אבל כו' אפי' כו'. עירובין ג':
ב סָעִיף ה ס"ה אפי' מהאצטבא כו'. עמ"א.
ג סָעִיף ו ס"ו על האציטבא כו'. כמש"ש משום דופן עקומה וע"ל סי' תרל"ב ס"א:
ד סָעִיף ז ס"ז אפי' אם כו'. ר"ל דלא כריז"ג שכ' דמש"ש בנה בה עמוד מיירי בתוך ד"א לכתלים ואפ"ה פסל רבא כיון שגבוה עשרה חלק רשות לעצמו ואצטבא מיירי שאינו גבוה עשרה וחלק עליו הרא"ש דעמוד מיירי חוץ לד"א וסבור אביי להכשיר משום גוד אסיק ופסל רבא כן פירש"י שם וכן פי' שם הריטב"א וכן שם תוס' כ' כריז"ג וז"ש ואם יש כו' ואפילו האצטבא גבוהה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.