א סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, פְּסוּלָה; וּלְעִנְיַן גֹּדֶל, אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמַעְלָה.
ב אִם הִיא עֲגֻלָּה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהּ כְּדֵי לְרַבֵּעַ שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה.
ג יֵשׁ בָּהּ שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, וְנָתַן בָּהּ בְּגָדִים לְנָאוֹתָהּ וּמְמַעֲטִים אוֹתָהּ מִשִּׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, פְּסוּלָה.
ד מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻכָּה, וְשֻׁלְחָנוֹ חוּץ לַסֻכָּה וְאָכַל, כְּאִלּוּ לֹא אָכַל בַּסֻכָּה, אֲפִלּוּ אִם הִיא סֻכָּה גְּדוֹלָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר שֻׁלְחָנוֹ.
א סָעִיף א (א) שבעה על שבעה - דזהו השיעור שמחזיק ראשו ורובו של אדם ושולחן טפח ועיין באחרונים שהסכימו דבין באורך ובין ברוחב לא יחסר משבעה טפחים וע"כ אם בצד אחד פחות משבעה טפחים ובצד השני ארוך הרבה יותר לא מהני לזה. כתב המ"א אפילו סוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם והעתיקו הא"ר ועיין בבה"ל:
ב סָעִיף א (ב) למעלה - ואף דסוכה דירת עראי בעינן מ"מ הא אפילו גדולה הרבה יכול לעשות מחיצותיה עראי בהוצא ודפנא וע"כ אפילו עשאה בקבע כשרה [ב"ח]:
ג סָעִיף ב (ג) שיהא בה כדי לרבע וכו' - וכל הסוכה כשרה לישב בה וא"צ לצמצם לישב דוקא בתוך הריבוע:
ד סָעִיף ג (ד) ז' על ז' - וחוט סובב כ"ט טפחים ושני חומשים נוכל לרבע בתוכה ז' על ז'. וה"ה כשעושה בת חמש זוית או יותר בעינן שיהא בה כדי לרבע ז' על ז':
ה סָעִיף ג (ה) בגדים לנאותה וכו' - דאף דלענין גובה איתא לעיל בסימן תרל"ג ס"ט דאין ממעטין אותה מגובה עי"ז הכא לענין מן הצד לא מהני דהא עכ"פ אינה מחזקת עי"ז ראשו ורובו ושולחנו:
ו סָעִיף ד (ו) מי שהיה ראשו וכו' - ואם מקצת שולחנו עומד בסוכה ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו אבל אם כל שולחנו בבית אפילו הוא יושב כולו בסוכה והסוכה היתה סוכה גדולה אסור:
ז סָעִיף ד (ז) אפילו אם היא סוכה גדולה וכו' - ר"ל וכ"ש אם היא קטנה שאינה מחזקת רק ראשו ורובו ושולחנו היה בתוך הבית דבזה בודאי שייך לומר שמא ימשוך אחר שולחנו כיון דהמקום צר לו בסוכתו וגם דהרבה פוסקים סוברים דבזה אינו יוצא מן התורה דלאו דירה היא כלל:
ח סָעִיף ד (ח) אחר שולחנו - מי שיש לו סוכה בשדה סמוך לביתו כגון בכפרים אסור להוציא מביתו לסוכה דרך רה"ר או כרמלית וכן שני סוכות בחצר אחד שלא עירבו עירובי חצרות אסור לטלטל מזו לזו וע"י עכו"ם מותר:
א סָעִיף א ז' על ז' בעינן. לפי שדרך סעודתן בהסיב' ואין אוכלי' זקופים ויושבים כמונו לפיכך צריך ז' על ז' שיהא בה ראשו ורובו ושולחנו לאפוקי קטנ' שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו עכ"ל רש"י והרי מבואר דאם היא אינה רחבה אף על פי שארוכ' הרבה פסולה דהא אינה יכול' לישב בה ראשו ורובו ושלחנו וכ"מ מכל הפוסקים וכ"מ בס"ב גבי סוכ' עגול', והב"ח נדחק עצמו וכתב דדעת הטור דאם היא ארוכ' וקצר' כשיר' וכ"כ התו' דף ג' בד"ה לא נצרכה דסוכה ארוכה ואין רחבה ז' כשרה עכ"ל, ולא דק דפשוט דט"ס הוא בתו' וצ"ל ואין רחב' אלא שבע' דהא קאי אדברי רש"י [ור"י] ע"ש דאינהו מיירי ברחבה שבעה ע"ש ואדרב' מוכח משם דמקרי סוכה קטנה והעיקר דסוכה עגולה צריך שיהא בהקיפ' כ' טפחים ושני חומשים ומ"ש [הב"ח] מ"ש ממזוזה דאע"ג דאריך וקטין חייב כמו שכ' בי"ד סי' רפ"ו סי"ג לק"מ דהכא בעי' שישב בה ראשו ורובו ושלחנו כמש"ל ולהכי בעי' מרובע ונ"ל דאפי' לדידן שיושבי' זקופים והוי סגי בו' על ו' מ"מ בעינן ז' על ז' דבציר מזה לאו דיר' היא כלל כמ"ש הר"ן, ונ"ל דאפי' הסוכה גדול' הרבה ובמקום א' יש קרן א' משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם וכ"מ בגמרא דף ג' ע"ש בקיטונית:
ב סָעִיף ד מי שהיה ראשו וכו'. נ"ל דאם מקצת שולחנו עומד בסוכ' ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו מאחר שעומד מקצת בסוכה ועוד דהא די בשלחן טפח כדאיתא בגמרא ועוד דגם בשלחנו תוך הבית רבים מכשירים בסוכה גדולה ודי לנו להחמיר בזה אבל אם שלחנו בבית אפי' הוא יושב כולו בסוכה גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו:
א סָעִיף א ז' על ז' כו'. נרא' דדוקא באופן זה ממש דהיינו מרובע ז' על ז' אבל אם לא היתה מרובעת כן אלא ברוחב פחות מז' טפחים ובאורך יותר מז"ט פסול' אע"פ שאתה תוכל לעשות ממנו רצועות כשיעור ז' על ז' דהיינו שמרובע ז' על ז' יש בה מ"ט חלקים כל חלק טפח על טפח וזה אתה יכול לעשות ברוחב ו' ואורך ח' דאל"כ ה"ל לחכמים לתת עכ"פ שיעור לרוחב דהא ודאי כל שאין ברחבה רק טפח א' ובאורכה ג"ט פשיטא דאין זה ראוי לדירה ופסול וא"כ לא ידענא אימתי יהיה כשר באיזה שיעור אלא ברור ופשוט דז' על ז' מרובע בעינן וזה מבואר בדברי התו' ריש סוכה דף ג' על סוכה של הילני המלכה שהית' גבוה יותר מכ' אמה ומביא ראיה ר' יהודה מזה שכשר למעלה מכ' וע"כ לא היתה גדולה משיעור סוכה והיינו ז' על ז' דאם היתה גדול' אפי' רבנן מודי דכשרה למעלה מעשרים לרב חנן משום רב אלא ע"כ דהיתה קטנה רק ז' על ז' ואפ"ה כשירה למעלה מכ' זו היא ראיה של ר"י שם נגד רבנן. והקש' רש"י דהא אמרו שישבה שם עם ז' בנים והיאך יוכלו לישב ז' בנים בז' טפחים וכתבו התוספות לתרץ זה וז"ל לאו פירכא היא דדילמא ארוכ' טובא אבל לא היתה רחבה ז"ט ובנים באותו אורך היו יושבים עכ"ל לפי זה צ"ל דמה שנחסר מן הרוחב נתמלא באורך ובין הכל לא היה רק מ"ט טפחים כמ"ש ומזה כת' מו"ח ז"ל שמשמע מדבריהם שא"צ להיות ז' על ז' במרובע אלא שצריך שיהי' באופן שתוכל לחתוך ממנ' רצועות של ז' על ז' דהיינו מ"ט רצועות כל א' טפח על טפח ול"נ ברור שיש דילוג תיבה א' בדברי התו' כו' דאי כמו שלפנינו שאין ברחבה ז' טפחים היאך מיתרצא קושיא של רש"י דהא עכ"פ לא היה רק שיעור ז' על ז' והיאך היו יושבים שם ז' בנים ומה יתרון יש במ"ט טפחים שלא במרובע ממה שיש מ"ט טפחים במרובע ואם נפיש אורכא טובא שכתבו התו' היינו יותר משיעור הרבה מאוד א"כ מי הכריחם לתוס' לומר שלא היו שם רחב ז' טפחים מי ביקש זאת מידם הא ראייתו של רבי יהודה הוה שפיר אפי' ברוחב ז"ט ואורך אפי' מאה דהא לרבנן פסול' באין שם רוחב יותר מז' וסוכה זו היתה רק ז"ט והיתה כשרה ותוס' למה כתבו לשון אבל לא היתה רחבה ז' דמשמע שהוא פשוט והיה להם לכתוב דמיירי שלא היתה רחבה ז' אלא ברור שכצ"ל בתו' אבל לא היתה רחבה רק ז"ט כו' וכוונתם באמת כמ"ש שהיתה ארוכה אפי' ק' אלא שלא היתה רחבה רק ז"ט ובזה פסלי רבנן והביא ראיה ר' יהודה דהכשירו חכמים בסוכה כזו כנ"ל פשוט וא"כ אדרבה מכאן ראיה ברור' שצריך שתהי' עכ"פ במרובע שבעה על שבעה אלא ששם היה יותר משבעה בצד אחד דהיינו באורך אבל ברוחב היה שיעור סוכה לחוד דהיינו ז' וה"ק התוס' הא דצ"ל שהיה יותר מהשיעור זהו באורך אבל ברוחב אין אנו צריכין להוסיף על השיעור כי לא היה רק שבעה טפחים כנ"ל פשוט ובסמוך יתבאר עוד שכן מוכח בגמרא מדברי ר' יוחנן:
ב סָעִיף ב צריך שיהא בה כדי לרבע כו'. פירש ב"י דהיינו שיהא בה היקף כ"ט טפחים וב' חומשים וטעמו נ"ל דהא בעינן שיעור ז' על ז' במרובע כמ"ש . ובכל מרובע יש אלכסון דהיינו שני חלקים יותר מן הקו הפשוט כצ"ל בעיגול כי בעיגול אין שם אלכסון רק הקו הפשוט שבעיגול צריך שיהי' בו כמו בקו האלכסון שבמרובע והכי אמרי' בהדיא בגמ' דף ח' לר"י דס"ל שיעור סוכה ד' על ד' במרובע דבעי' בעיגול כשיעור קו אלכסון של מרובע ה"נ לדידן דשיעור סוכה בז"ט על ז"ט צריך שיהיה בקו העיגול כקו אלכסון של מרובע שהוא י"ט פחות חומש כי האלכסון יותר מהפשוט ב' חומשים וכיון שקו העיגול הוא י"ט פחות חומש ממילא ההיקף סביב העיגול הוא ג"פ כשיעור זה דכל שיש ברוחב טפח יש בהקיפו ג'. וע"כ צריך שיהיה בהיקף כאן ל' טפחים פחות מג' חומשים ובזה תוכל לעשות בו ריבוע ז' על ז'. אבל אם אין קו העיגול י"ט פחות חומש אלא פחות מזה אף אם הוא שתוכל לחתוך אותו לחלקים ויהי' שם מ"ט חלקים טפח על טפח דהיינו בקו של העיגול שהוא ח"ט ושמיני' טפח וההיקף הוא כ"ד טפחים שאז יש שם גם כן מ"ט חלקים כל אחד טפח על טפח כמ"ש מו"ח ז"ל בזה. מ"מ לא יהיו ברבוע באמצע העיגול כראוי ז' על ז' ואנן בעינן דוקא מרובעות מצד עיקר הדין: והנה נעתיק דברי ב"י בי"ד סי' רפ"ו וז"ל וכתב הרא"ש בה' מזוזה אע"פ שבכל הספרים אין כתוב אלא בית שאין בו ד"א פטור ממזוזה רב אלפס גרס שאין בו ד"א על ד"א דמסתבר דלא חזי לדיר' בענין אחר ולא כרמב"ם שכ' שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו ד"א על ד"א חייב במזוזה דד"א על ד"א בעינן לכל הנהו דקא חשיב בברייתא פרק קמא דסוכה עכ"ל. וז"ל הרמב"ם אם יש בו כדי לרבע ד' על ד' בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל ה' זוית ואין צ"ל שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו כדי לרבע ד' על ד' חייב במזוזה ולענין הלכ' נקטי' כרמב"ם דהא לא פליג עלי' אלא הרא"ש ולישנא דד"א על ד"א שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח דכל שיש בו כדי לרבע ד' על ד' בכלל ד' על ד' הוא דכל שיש בו לרבע כן ראוי הוא לדירה ע"כ לשון ב"י בי"ד. משמע מדברי ב"י שהוא מפרש דלדעת הרמב"ם שם שא"צ ד' על ד' בריבוע לענין מזוזה אלא כיון שיש בו כ"כ שתוכל לעשות ממנו ריבוע שיהיה בו ד' על ד' וכ"מ שהבין רבינו הטור שם שכתב וז"ל וכתב הרמב"ם שיש בו לרבע ד' על ד' אע"פ שהוא עגול כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו חייב אלא א"כ הוא מרובע ד' על ד' עכ"ל. ותמהתי הרב' על כסות עינים שראיתי לרבותינו בזה היאך הבינו הרא"ש ואחריו הטור וב"י מדברי הרמב"ם שא"צ שיהיה ד' ברוחב וד' באורך דאם כן מ"ש מסוכ' כאן דבעינן ריבוע ממ"ש כמ"ש מדברי ב"י עצמו כאן שנתן שיעור כ"ט טפחים כמ"ש ותו מאי בשוה דנקט רמב"ם שהוא שלא לצורך לפי הבנתם ותו למה כתב רמב"ם ואצ"ל שאם היה ארכו כו' מאי פשיטותיה דזה טפי מדקמאי והדבר ברור שגם הרמב"ם ס"ל דבעינן דוקא בריבוע ממש ד' על ד' לענין מזוזה והיינו דנקט לשון בשוה נזהר שלא יבינו מדבריו דלא בעינן ריבוע ממש אלא שיש בו בעיגול כל כך שתוכל לצרף ולעשות ריבוע אלא דוקא בעינן שיהיה בעיגול באמת רבוע ד' על ד' בלי צירוף אלא שלא תקשה דא"כ פשיטא דחייב במזוזה להכי כתב אע"פ שאין לו זוית ולאפוקי מדעת אחרים דבגמרא פ"ק דסוכה דס"ל דבעגולה פסולה הסוכה כיון שאין לה זוית אע"פ שיש בה רבוע כשיעור קמ"ל דלא קיי"ל כן אלא כיון שיש בה רבוע ממש בשוה לא איכפת לן בזוית וכך הם דברי הרמב"ם גם כאן בסוכה וז"ל סוכה עגולה אם יש בהקיפה כדי לרבע ז' על ז' אע"פ שאין לה זוית כשרה הרי שלא זכר הרבותא רק לענין שאין לה זוית משמע אבל עכ"פ יש בה שיעור האורך ורוחב ברבוע ממש דאל"כ היה לו לכתוב רבותא טפי דהיינו אע"פ שאין באורכה או ברוחבה ז' אלא פשוט דז' על ז' ממש ברבוע [בעי'] ואין כאן רבותא אלא מצד הזוית לאפוקי מאחרים שזכרנו וכך היא כוונתו במזוזה דודאי עיקר הרבוע בעי' ד' על ד' אלא שהרבותא מצד הזוית וז"ש ואצ"ל שאם היה ארכו יותר כו' פי' שיש שם אורך ה' אמות ורוחב ד"א ממילא יש עכ"פ ברבוע ממש ד' על ד' אלא שניתוסף בחלק האורך יותר על הרבוע ומכח זה הוה בכללו אינו מרובע דכל מרובע ארכו ורחבו שוה מ"מ אם תחתוך המותר של האורך יהיה לך רבוע גמור ד' על ד' אינו מזיק לך מה שיש יותר על הרבוע הראוי נמצא שלדברי הרמב"ם הוה הדין ג"כ כמו דס"ל להרא"ש דבעי' רבוע ממש ד' על ד' אלא דבמחילה מכבוד מאור עינינו הרא"ש והנמשכים אחריו שלא נתכוונו בהבנת דברי הרמב"ם אלא הבינו מדבריו שלא צריך כלל רבוע ממש אלא אפילו אם האורך או הרוחב פחות מכשיעור דכשר וזה לא עלה על דעתו וכן ירא' דעת המגיד שכתב בה' סוכה דהרמב"ם שמכשיר בעגולה יליף לה מדר"י בסוכה שעשויה ככבשן כו' ובגמ' מוכח שם לדברי ר"י דבעי' רבוע ממש ד' על ד' ממילא לדידן כן הוא גם בסוכה ששיעורה ז' על ז' וכמ"ש ב"י כאן דבעי' בהיקפ' כ"ט טפחים וב' חומשין ואז יש רבוע גמור בתוך העיגול ז' על ז' ודבריו בי"ד שזכרנו הם שלא בדקדוק ובין בסוכ' ובין במזוז' לעולם בעי' רבוע ממש כשיעור ולא ע"י צירוף החלקים לעשות מהם השיעור בין לרמב"ם בין להרא"ש אלא שהרא"ש לא נחית לפרש דברי הרמב"ם כן זה נ"ל ברור בס"ד:
א סָעִיף א שבעה. עיין ט"ז ומ"א שהגיהו בתוס' דף ג' עמוד א' ד"ה [לא נצרכה] לאו פירכא היא וכו' דדלמא ארוכ' טובא אבל לא הית' רחב' ז"ט וכו' ע"ש שצ"ל ואין רחב' אלא ז' ע"ש וק"ל. ועיין יד אהרן ובת' ח"צ סי' קמ"ב. וכתב המ"א נ"ל אפי' בסוכה גדולה הרבה ובמקום אחד יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו שבע' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם ע"ש:
ב סָעִיף ב לרבע. וחוט סובב כ"ט טפחים וב' חומשים הוי שבע' על שבע'. ב"י ועיין ט"ז ומגן אברהם:
ג סָעִיף ד ושלחנו. נ"ל דאם מקצת שלחנו עומד בסוכה ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשוך אחר שלחנו מאחר שעומד מקצת בסוכה ועוד דהא די בשלחן טפח. מ"א ע"ש ועיין תשובת דב"ש סי' ר"ג ועיין יד אהרן:
א סָעִיף א (ס"ק א) ז' על ז' כו' עכ"ל רש"י דף ב' ע"ב. אע"פ שהיא ארוכה הרב' ואם יחתכנה לרצועות תמצא בה מ"ט רצועות שיהי' כ"א טפח על טפח. שהוא שיעור ז' על ז' שיש בו ג"כ מ"ט רצועות שהן טפח על טפח. וכ"מ סעיף ב' שכתב שצריך להיות בו כדי לרבע כו' משמ' שצריך שיהי' רבוע של ז' על ז' בתוך העיגול. ולא מהני במה שאפשר לחתוך רצועות מן העיגול שיעלו מ"ט וכ"א טפח על טפח: והב"ח נדחק עצמו בטור שכתב ג"כ כלשון זה גבי סכה עגולה ויש בה כדי לרבע ז' על ז' עכ"ל: וכ"כ התוס' דף ג' כו' זה ראיית הב"ח דאי' ריש סכה לכמה אמוראי הא דפליגי ר"י ורבנן בסכ' שהיא גבוה למעל' מכ' אמה. דרבנן פסלי ור"י מכשיר. פליגי בכל גווני בין שתהי' רחבה הרב' או כשיעור מצומצם. אלא דרב הונא אמר רב דל"פ אלא בסכ' שהיא ד' אמות על ד"א. אבל בגדול' יותר מזה מודו רבנן דכשרה ורב חנן בר רבא אמר רב דלא פליגי רק באינ' מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו. אבל בגרול' יותר מזה מודו רבנן דכשרה. ופריך הש"ס מדתני' א"ל ר"י לרבנן מעש' בהילני המלכ' שהית' יושבת בסכה גבוה יותר מכ' וגם שבעה בניה ישבו עמה. ולא אמרו לה רבנן דבר וניהו דאשה פטור' מ"מ ה"ל לרבנן למונעה משום ז' בניה בשלמא לאמוראי דפליגי בכל גווני בין בסכה גדולה ובין בקטנה שפיר אלא למ"ד דוקא בסכה קטנה פליגי וכי דרכה של מלכה לישב בשכה קטנה. ואי גדולה הוי הא מודו רבנן דכשרה ומאי ראי' מייתי ר"י לדבדיו ומשני שסכה גדול' הי' לה לצורך בני ביתה אלא שהסכ' גדולה הית' פתוחה לקיטונית. דהיינו סכות קטנות והיו גבוהים יותר מכ' והלני משום צניעות ישבה בקיטונית. ובהא פליגי דרבנן סברו דבניה בגדול' היו יושבים. והיא שישבה בקיטונית והית' גבוה יותר מכ'. מה בכך הא אשה פטור' מן הסכ' ור"י סבר בניה אצלה היו יושבים בקיטונית והיו הבנים חייביש בסכה ואפ"ה לא אמרו לה דבר ע"כ צריך לומר דלמעל' מכ' כשרה. והקשה רש"י דאכתי תיקשי לר' חנן ב"ר דס"ל דל"פ אלא באינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו. אם כן איך א"ל דבניה גבי דידה היו יושבים. וכי אפשר לישב ת' בני אדם בסכה שאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו של אדם א'. וע"ז תי' התוס' דהית' ארוכ' הרב' ואינה רחבה שבעה טפחים ובניה באותו אורך היו יושבים עכת"ד. הרי אפילו אינה רחבה שבע' מכל מקום כיון דהית' ארוכה הרב' כשרה. דאפשר לעשות ממנה מ"ט רצועות וכ"א טפח מ"ש: דפשוט דט"ס. וכמו שכתב הט"ז דממ"נ אי כוונות התוספות שהית' ארוכה הרב' ר"ל יותר מז' טפחים עד שיעלה אם תחתכנה לרצועות יהי' בהן מ"ט רצועות וכ"א טפח ע"ט. אכתי תיקשי האיך אפשר לח' בני אדם לישב בסכה כזו. כיון דעכ"פ איננה מחזקת בצירוף כ"א כדי ראשו ורובו ושלחנו של אדם א' ואי כוונחם שהית' ארוכה מאד ואם תחתכנה יעלה יותר ממ"ט רצועות של טפח ע"ט. ולכן הי' אפשר שבניה' אצלה היו יושבים. מ"מ מי דחקם שלא הית' רחבה ז"ט אפי' הית' רחב' ז"ט מ"מ אפשר שהית' ארוכה הרב' כיון דבלא"ה צ"ל דהית' מחזקת יותר מז' על ז' אע"כ צ"ל הגרסא ולא הית' רחבה אלא שבע' טפחים וא"כ שפיר י"ל דהית' ארוכה הרב' עד שהית' מחזקת הרב' יותר משיעור ז' על ז"ט: דהא קאי אדברי רש"י ורבנן ור' יוד' כצ"ל. ר"ל דהם מיירי ברחבה ז"ט ולא שינוי התוס' וכתבו דלא הית' רחבה ז'. כיון דבלא"ה ע"כ צ"ל שהית' מחזקת יותר משיעור ז' על ז' כנ"ל: ואדרבא מוכח משם כו' מדכתבו שלא הית' רחבה אלא ז'. והוא ללא צורך דליישב קושייתם הי' מספיק אם היו מתרצי' שהית' ארוכה הרב'. אלא כתבו כן להוציא מסברת הב"ח. ך"ח טפחים וב"ח כיון דמרובע בעי' ז' על ז' א"כ האלכסון שעולה ב' חומשין יותר כפי הכלל כל אמתא בריבוע אמתא וב"ח באלכסונ' אם כן האלכסון עולה ט' טפחים וד' חומשין. ואם יעשה כזה בעיגול. צריך העיגול להחזיק כל האלכסון של הריבוע. כי בעיגול הכל הוא אלכסון דהיינו ט' טפחים וד"ח. ולפי הכלל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט. א"כ חוט המקיף את העיגול הוא ג' פעמים ט' טפחים וד"ח. וזה עולה ד"ט טפחים וב"ח: ומ"ש הב"ח מ"ש ממזוזה כצ"ל. והיינו לרמב"ם (וט"ס יש בב"ח ונתחלף הרמב"ם ברא"ש) דהיינו אם נאמר דבעי' כאן דוקא רבוע של ז' על ז' ולא מהני אם אינה רחבה ז' וארוכ' הרב'. הא במזוזה: פליג הרא"ש עם הרמב"ם דהרא"ש ס"ל הא דקי"ל בית שאין בו ד' אמות על ד"א פטור ממזוזה. אם הוא ארוך יותר מד"א ואינו רחב ד"א פטור ממזוזה אע"ג דאם תחתכנו לרצועות תמצא כפי שיעור ד' אמות על ד' אמות. והרמב"ם ס"ל כה"ג חייב במזוזה. אם כן לרמב"ם תיקשי מ"ש דבסכה בעי' השיעור המרובע. והוי סגי בוי"ו על וי"ו: ול"ד אלא ר"ל פחות מז' על ז': וכ"מ בגמרא דף ג' בקיטונית. הוא גמרא הנ"ל. ולפי מה שפירש מ"א דברי התו' הנ"ל דהעתיקו דוקא שלא הית' רחבה אלא ז' טפחים דאם הית' קצרה מז' טפחים הית' פסולה. אף ע"ג דארוכה הרב' לאפוקי מדעת הב"ח כנ"ל. ותיקשי ניהו דליתא לדברי הב"ח מ"מ אין צריך שתהי' הקיטונית רחבים ז'. ואפ"ה כשרים מטעם פסל היוצא מן הסוכ'. דהא הקיטונית היו פתוחים לסכה הגדול'. וכמשמעות לשון הש"ס לא נצרכה אלא לקיטונית שבה א"ו צ"ל כדברי מ"א דכה"ג אינו מתכשר משום פסל היוצא מ"ה כיון שהמקום צר לשבת. עוד י"ל ראיית מ"א מדאייתי ר"י ראי' מהילני דס"ל דבניה אצלה היו יושבים בסכה גבוה למעל' מכ'. ומאי ראי' דלמא הוכשרו הקיטונית משום פסל היוצא מ"ה דלמעל' מכ' נכשר ע"י פסל היוצא מ"ה כמ"ש מ"א סי' תרל"ג סעיף קטן ה'. אלא צ"ל דוקא לדידן דטעם למעל' מכ' משום דירת עראי אבל לר' חנן דפליגי רבנן ור"י דוקא באין מחזקת רק ראשו ורובו ושלחנו. דהטעם כמ"ש התוספות דהוי כלול של תרנגולים ע"ש א"כ למעל' מכ' סכך פסול מיקרי ואינו ניתר ע"י פסל היוצא מ"ה. (וכן צ"ל למ"ד דוקא בד"א על ד"א פליגי וטעם הפסול משום דליכא צל סכך מיקרי למעל' מכ' סכך פסול) ומזה למד מ"א לדידן בקרן שאין בו ז' על ז' דאינו נכשר ע"י פסל היוצא מ"ה וראי' זו עיקר:
ב סָעִיף ד (ס"ק ב) מי שהי' כו' דהא די בשלחן טפח ואם כן כיון שמספיק שיעור טפח לשלחן לצורך אדם. וכיון דמקצת השלחן תוך הסכ' עכ"פ שיעור טפח הוא בסכ'. ולמה ימשך אחר שלחנו חוץ לסכה. כיון דדי לו באותו מקצת שלחן שהוא בסוכה. רבים מכשירים בסכה גדולה. דוקא בסכה קטנה פסולה משום דאינה דירה. או משום שמא ימשך אחר שלחנו. כיון דא"א למשוך השלחן אצלו לסוכה אבל סוכה גדולה דהוא דירה רעועה וגם אפשר למשוך השלחן אצלו לתוך הסכה למה ניחוש שהוא ימשך אחר השלחן חוץ לסכה:
א סָעִיף א ס"א סוכה כו'. שם ג' א' ואמר בירושלמי פ"ב הלכה ח' וכמה כדי שולחנו טפח ובגמרא ט"ז ב' הא קמ"ל שיעור משך כו': ולענין גודל כו'. כמש"ש כ"ז ב' מלמד שכל ישראל כו' ואף דא"ז לאכילה ושתיה מ"מ גדולה הרבה:
ב סָעִיף ב ס"ב אם היא כו'. שם ז' א' ואנן קי"ל דלא כרבי וכמ"ש בס"א:
ג סָעִיף ד ס"ד מי כו'. שם ג' א' דבתרתי פליגי ופסק שם כב"ש ואע"ג דאוקים להו אביי בשיטה צ"ל דל"ס כאביי דטעמיה דב"ש משום דירה קבע דהא קי"ל דא"צ אלא דטעמיה שמא ימשך וא"כ כיון דהלכה כב"ש בסוכה קטנה ה"ה לגדולה דחדא טעמא לתרוייהו והרז"ה וש"פ חולקים וע' רשב"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.