א סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְשֵׁם מִצְוָה, כְּשֵׁרָה; וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה עֲשׂוּיָה לְצֵל, כְּגוֹן סֻכַּת גּוֹיִים, נָשִׁים, בְּהֵמָה, כּוּתִיִּים, רוֹעִים, קַיָּצִים, בֻּרְגָּנִין, שׁוֹמְרֵי שָׂדוֹת; אֲבָל סֻכָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית לְצֵל. לְפִיכָךְ הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ וְעָשָׂהוּ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא עוֹמֵד גָּדִישׁ זֶה לְצֵל וּמַה שֶּׁעוֹשֶׂה אַחַר כָּךְ הָוֵי תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (טוּר). לְפִיכָךְ אִם עָשָׂה בִּתְחִלָּה כְּשֶׁנָּתַן שָׁם הַגָּדִישׁ חֲלַל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה לְשֵׁם סֻכָּה, וְחָטַט בָּהּ אַחַר כָּךְ וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה, כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית סְכָךְ שֶׁלָּהּ לְצֵל; וְאִם הַגָּדִישׁ גָּדוֹל וְלֹא הִנִּיחַ אֶלָּא חֲלַל טֶפַח בְּמֶשֶׁךְ ז', וְשׁוּב חָקַק בָּהּ הַרְבֵּה וְעָשָׂה בָּהּ סֻכָּה גְּדוֹלָה, אֵינָהּ כְּשֵׁרָה כֻּלָּהּ עַל יְדֵי מֶשֶׁךְ שִׁבְעָה שֶׁהִנִּיחַ תְּחִלָּה; וְאִם חָקַק מִשְּׁנֵי צְדָדִים ד' אַמּוֹת יוֹתֵר עַל הַשִּׁבְעָה, אַף הַשִּׁבְעָה פְּסוּלָה, דִּסְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל מִן הַצַּד בְּד' אַמּוֹת. הַגָּה: וְאֵין לַעֲשׂוֹת הַסְּכָךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַדְּפָנוֹת; וְאִם עָשָׂה טֶפַח סָמוּךְ לַסְּכָךְ, מֻתָּר לְסַכֵּךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁאָר הַדְּפָנוֹת, כְּמוֹ בְּחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ה).
א סָעִיף א (א) שתהיה עשויה לצל - דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן כדכתיב חג הסוכות תעשה כלומר תעשה לשם סוכה להגין תחת צילה דבשביל צל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב ולאפוקי אם עושה אותה לצניעות בעלמא להשתמש שם לפעמים שלא יראו אותו או לדור בה כל השנה או לאוצר דזה אינה בכלל סוכה ומנין אנו יודעין בכל הני דקחשיב לקמן שעשיית הסכך לצל היתה להגין משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא אם אנו רואין שמסוככת יפה שאין עושין כן בשביל צניעות מוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה:
ב סָעִיף א (ב) כגון סוכת נכרים וכו' - בגמרא אמרינן דבארבעה ראשונים איכא ריעותא מחמת שאינם בני חיוב וריעותא דרקב"ש הוא משום דלא קביעי ואפ"ה סוכתן כשרה ואפילו אם היו שתי ריעותות כגון שהיו רועים נכרים ג"כ סוכתן כשרה [אחרונים]:
ג סָעִיף א (ג) רועים - שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם:
ד סָעִיף א (ד) קייצים - שומרי קציעות השטוח בשדה לייבש:
ה סָעִיף א (ה) בורגנין - שומרי העיר וכולן ישראלים הם אכן סוכתן לא לשם חג נעשית:
ו סָעִיף א (ו) ולא מן העשוי - שהסיכוך הוא מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העומרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה:
ז סָעִיף א (ז) חלל טפח במשך שבעה וכו' - הטעם דכיון שהניח חלל טפח במשך ז' על ז' שהוא שיעור סוכה שם סכך עליו דכל טפח מקרי אהל וכשחטט אח"כ אין זה עשיית הסכך אלא תיקון הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והוי כסוכה שאינה גבוה עשרה וחקק בה להשלימה לעשרה דכשר:
ח סָעִיף א (ח) וחטט בה וכו' - בין שהיתה מתחלה החלל טפח בגובה ומאותו טפח עד הארץ היה מלא עומרים וחטט בה מלמעלה למטה עד שעשה חלל י"ט ובין שהיתה חללה טפח למטה סמוך לארץ וממנה עד למעלה בגובה היה מלא עומרים וחטט מלמטה למעלה עד שנעשה החלל גבוה י"ט בכל גווני כשרה:
ט סָעִיף א (ט) ואין לעשות הסכך קודם וכו' - דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי:
י סָעִיף א (י) הדפנות - ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול:
יא סָעִיף א (יא) טפח - רוחב באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח"כ גמר המחיצות דהוי כחוטט בגדיש ומוסיף על האהל שהיה מעיקרא דכל שיש מחיצה טפח מקרי אהל ושם סוכה על הסכך:
א סָעִיף א לצל. להגין משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא (רש"י) ונ"ל דמוד' דאם עשאה לאוצר ודירה נמי פסול' כמ"ש הר"ן וערסי' תרכ"ו אך בסוכת יוצרים ס"ל לרש"י דאינה עשוי' אלא לצל ואפ"ה פסול כיון שדר בה כל השנה והר"ן ס"ל דעשוי' לדיר' דלא כב"ח שעשה מחלוקת בחנם ועסי' תרל"ו:
ב סָעִיף א וחטט בו אח"כ. בין מלמעלה בין מלמטה [ב"י]:
ג סָעִיף א אינה כשרה כולה. ולא הוי כפסל היוצא מן הסוכה דהא לא ממשכא חד דופן בהדה (טור) פי' חד דופן עם סכך כשר דזה סכך פסול הוא:
ד סָעִיף א ואין לעשות. ובדיעבד כשר [ב"ח] ולבוש פוסל:
א סָעִיף א כגון סוכת עכו"ם. בגמרא אמרי' דבגנב"ך איכא ריעותא מחמת שאינם בני חיוב וריעותא דרקב"ש הוא משום דלא קביעי אבל הם בני חיוב כי הם ישראלים ובגמרא אמרי' ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתם פירש"י מאי אתא לאשמועינן דאלו שתהא צילתה מרובה מחמתה פשיטא אטו משום דריעא במילי אחרינא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף בפסולות אר"ח והוא שעשאה לצל סוכה פירש"י האי כהלכתה דקאמר שמסוככת יפה דמוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעותא בעלמא דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעי' לשם סוכה בעי' ולצל הוא דמקרי סוכה שסוככת מן החורב והר"ן כתב והוא שעשויה לצל כלומר שלא תהא עשויה לדירה ואוצר עכ"ל. ונראה דאף לרש"י פסול בעשאה לדירה שזהו כמו בית שדר בו כל השנה אלא דרש"י מיירי דידוע ונראה לכל שלא נעשה לדירה שהרי קראוהו סוכה והיינו דירת עראי אלא שאותה דירת עראי יש לספק אם נכנס לשם משום צל מחורב או משום שרוצה לעשות לפעמים דבר צנוע ע"ז כתב רש"י לפרש דברי ר"ח שבעי' הוכחה שנעשית לצל מחורב והיינו שאנו רואין שמסוכך יפה מה שאין עושין כן בשביל צניעות וכתב הטור וז"ל ור"ת פי' כהלכתה שלא תהא מעובה כמין בית וזה לשיטתו שפוסל כשאין הגשמים יכולים לירד לתוכה עכ"ל. וק"ל לפי' ר"ת היאך מתורצת קושית המקשן שהקשה מאי שלא כהלכתה דהא פשיטא למאי דפוסל בעלמא בסוכה מאי צריך למימר דפוסל כאן בשלמא לפירש"י שפיר קמ"ל דאף על פי שאין אנו יודעין אם נעשה לצל או לצניעות מ"מ כיון שמסוככת יפה אמרינן מוכחא מילתא דנעשה לצל אבל לר"ת קשה מאי קמ"ל ונראה דהיא גופא קמ"ל לר"ת דיש כאן פסול בסוכות אלו משום עשוים להגן ממטר ומ"ה הם עושים אותה ומזה נלמוד דיש פסול בעושי' בכל סוכה להגן ממטר דהא אין כאן פסול אלא משום זה:
ב סָעִיף א הוי תעשה ולמ"הט. וק' לפיר"ת דפוסל באין המטר יכול לירד והלא בגדיש אין המטר יכול לירד וי"ל דהפסול משום מטר אינו אלא מדרבנן שלא יהא כמין בית וכאן הוה פסול מן התורה והא דכשר ביש בגדיש חלל טפח תחל' כדאי' אח"כ אף שאין המטר יכול לירד נ"ל דלא אסרו מדרבנן באין מטר יורד אלא כשיש לו דמיון לבית משא"כ בגדיש דלא הוה דומה לבית כלל ע"כ אין פוסל אפי' מדרבנן כשאין המטר יכול לירד כנ"ל:
ג סָעִיף א וחטט בו אח"כ. פי' לא מבעיא אם חקק בו אח"כ מלמעל' למטה ומשייר ליה לחלל כמו שהוא פשיט' דכשר אלא אפי' אם חקק אח"כ למעלה דאז ליתיה לסכך בחלל הראשון כלל וסכך שנעשה השתא הוי משום תעש' כו' קמ"ל דאפ"ה כשר דמתחלה הי' על כל מה שלמעלה שם סכך אלא דהשתא קליש ליה ועושיהו דק [ר"ן]:
ד סָעִיף א ואין לעשות הסכך קודם כו'. נ"ל הטעם דכתיב חג הסוכות תעשה והיינו הסכך בשעה שאתה עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל כדאי' לענין שבת בסי' שט"ו ואם יעשה אח"כ המחיצו' הוי משום ולא מן העשוי וראי' מפורשת נ"ל ממתני' דהדלה עליה את הגפן כו' דאמרי' שם וצריך לנענע וכ' הרי"ף כדי שיהא נעש' מעשה לשם סוכה ולא אמרי' קציצתן זו היא עשייתן. ופירש"י והר"ן דהא דסיכך במחובר ואח"כ קצצן ל"מ הקציצה להוציא מידי פסול תולמה"ע דהכי משמע סוכות תעשה לך כשאת' עושה אותה תהא ראויה לסוכה הרי לפנינו דבשעת העשיה יהיה ראויה לסוכה ולא בצירוף מעשה שיהיה אח"כ דהיינו הקציצה וה"נ כאן וכ"ש הוא משם דמה התם דיש עכ"פ שם סכך ואוהל על הסכך אפ"ה כיון דפסול הוא לא מהני צירוף המעשה שאח"כ לזה כ"ש הכא שבשעת עשיית הסכך אין שם סכך ואוהל עליו אלא שאח"כ ע"י עשיי' המחיצות יהיה נקרא הסכך אוהל כ"ש דלא מהני והוי ולא מן העשוי וע"כ לא מהני לעיל סי' תרכ"ו ס"ב לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אח"כ ולא הוה מן העשוי אלא משום דיש שם סכך כשר והוי אוהל גמור אלא שיש מניע' מצד המחובר שעליו בזה אין פסול כיון שבעשי' עצמה אין פסול משא"כ כאן שבשעת העשייה הוה גרע טפי מפסול שאין עליה שם אוהל כלל פשיט' שאין תקנה אח"כ בעשיית המחיצות לעשות אוהל לשם סוכה. וא"ל מדברי רש"י בפ"ק דף י"ו במתניתין דהמשלשל דפנות כו' כ' רש"י מלמעלה למטה שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך וארוג כלפי מטה כו' ש"מ שכבר הית' הסכך ואפ"ה כשר דרש"י לא נתכוין התם לזה אלא דמקום הסכך קאמר וקראו סכך כמו שהוא לפנינו ואפי' את"ל שהי' כבר סכך שמא הי' באופן שכשר לעשו' סכך תחל' דהיינו שהיה שם טפח תחלה כמ"ש כאן אח"ז ומו"ח ז"ל כתב מכח ההיא דהמשלשל דפנות שזכרנו שאין פסול בעשיית סכך ולא עשה מזה אלא חומר' בעלמא לעשות תחלה דפנות ול"נ דאפי' בדיעבד פסול' ההיא סוכה שעשה תחלה הסכך מן התורה כנ"ל ברור:
ה סָעִיף א ואם עשה טפח כו'. פי' שעשה תחלה מחיצה רוחב טפח באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח"כ גמר המחיצו' זה כשר דהוה כחוטט בגדיש ומוסיף על האוהל שהיה מעיקרא:
א סָעִיף א (ס"ק א) לצל כו'. ודירה נמי פסולה כמ"ש הר"ן כו' דלא כב"ח כו' דהב"ח דייק מדכ' רש"י על הא דאמר הש"ס והיא שעשויה לצל דבא למעט אם נעשה לצניעות. הא אפילו לא נעשה לצניעות צריכים לידע שלא נעשה לדיר'. צ"ל דס"ל לרש"י דכל שסיכך כדרך כל המסככים לצל אפי' סככה לדיר' כשרה. שהרי שם סכך עלה להיות צל על האדם כו' ודוקא סככה בנסרים דאין עליה שם סכה כל עיקר אלא שם בית. משום הכי פסול משום דיר' כו' ותדע גבי סכה של יוצרים דפסול'. פירש"י משום דאינו ניכר שרר בה משום מצות סכה כיון שדר בה כל השנה ות"ל דמן התור' פסול' כיון דסככה לדור בה א"ו כיון דשם סכה עליה אפילו עשאה לדור בה כשר' ואינה פסול' אלא מדרבנן לפי שאינו ניכר כו' אבל הר"ן נחלק על זה שכתב על הא דבעינן שעשויה לצל. כלומר שלא תהי' עשויה לדיר'. וגם גבי סכה של יוצרים כתב הטעם משום שעשוי' לדיר' ולא לצל. זה רוב לשון הב"ח ותורף דבריו וע"ז כתב מ"א דאין כאן מחלוקת. ומה שכתב רש"י הטעם בסכת יוצרים משום דאינו ניכר כו' משום דס"ל דאינה עשויה לדיר' אלא לצל: אך ראי' א' של הב"ח מדכתב רש"י על הא דבעינן שעשויה לצל ולא לצניעות. ולא כתב נמי שלא תהי' נעשית לדיר'. על זה לא חש מ"א להשיב והיינו דרש"י ס"ל הא דסכת גנב"ך רקב"ש שהובא פה בש"ע אמרינן והוא שעשויה לצל ס"ל לרש"י דכל הני ודאי אין עשוים לדיר' וע"כ צ"ל דלא בא למעט כי אם שלא תהי' נעשה לצניעות. וכ"כ ט"ז:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) וחטט בה אח"כ בין מלמעל' ובין מלמט'. לאפוקי מדעת רש"י שנרא' מדבריו לפי גרסת הר"ן ברש"י דוקא אם חוטט למט' כשרה דנשאר הסכך ואינו עושה עכשיו כ"א הדפנות ובדפנות לא איכפת לן משום תעשה ולא מ"ה אלא דבעינן חלל טפח כי היכי דתהוי על הסכך שם סכך אבל בחטט למעל' דנוטל הסכך שנעשה תחל' ומה שנשאר למעל' יש בו משום תעש' ולמ"ה דהא העליון לא הונח לשם סכך והר"ן כתב דאחרים חולקים על זה וס"ל דגם למעל' רשאי למעט. וליכא בזה משום תעשה ולמ"ה. דכל עובי הסכך מיד שם סכך על הכל דהכל הונח לשם סכך אלא עתה בא למעט עוביו ולהקלישו. וא"כ ליכא בזה משום תעשה ולמ"ה ופסק הרב ב"י כהאחרים דגם למעל' רשאי למעט:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) אינה כשר'. ולא הוי כפסל כו' כמבואר לעיל סימן תרל"א סעיף ז':
ד סָעִיף א (ס"ק ד') ואין כו' כשר ב"ח וראייתו מלשון רש"י הובא בט"ז ע"ש ולבוש י"ל דס"ל כדסיים הט"ז עיין שם:
א סָעִיף א ס"א אבל כו'. כמש"ו: ואם הגדיש כו'. עמ"א וכמו שחילקו שם ד' ב' בין בנה אצטבא כנגד דופן האמצעי דכשר כולה כמ"ש בסי' תרל"ג ס"ה: ואם חקק כו'. דאמרינן דופן עקומה כמש"ש התם דאיתיה לדופן כו': ואין לעשות כו'. נלמד מהנ"ל וזש"ש י"ח ב' אפי' הפחית כו' ול"ק שלא היה מעולם דאין פי תקרה יורד וסותם אלא ברחב ד' כמ"ש בפ"ו דשבת וא"כ ע"כ הסכך קודם לדפנות ומ"ש רש"י שם במתני' ט"ז א' ד"ה מלמעלה כו' מיירי קודם שסיכך ולא רצה לפרש אלא סדר אריגתו או טפח קודם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.