א עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהֵבִיא לוּלָב לְיִשְׂרָאֵל מִחוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקפ"ו (סָעִיף כ"א וְכ"ב) וְסִימָן ש"ז (סָעִיף ג'), אִם מֻתָּר לוֹמַר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לֵילֵךְ אַחֲרָיו אוֹ לְחַלֵּל יוֹם טוֹב בִּשְׁבִילוֹ.
א סָעִיף א (א) מותר ליטלו וכו' - ומ"מ אסור לטלטלו חוץ לד"א אם העיר אין בה עירוב וצריך לילך למקום שהניח שם העכו"ם וליטלו שם ובית אפילו גדול נחשב כד"א ובשביל זקן או חולה שאינן יכולין לילך יאמר לעכו"ם להוליך אצלם אבל אם יש שם עירוב יכול לטלטלו בכל העיר רק חוץ למקום העירוב אינו רשאי לטלטלו [אחרונים]:
ב סָעִיף א (ב) בשבילו - בין ביו"ט א' ובין ביו"ט ב' ואפילו בא בציוויו [שע"ת]:
ג סָעִיף א (ג) ועיין לעיל סימן תקפ"ו סעיף כ"א וסימן ש"ז וכו' - היינו דבסימן ש"ז מביא המחבר גם דעת האוסר שבות דשבות במקום מצוה אכן בסימן תקפ"ו סכ"א סתם להקל בזה ולא הביא כלל דעת האוסר ולפ"ז מותר אף לכתחלה לומר לנכרי ביו"ט להביא לולב מחוץ לתחום ומה שכתב מתחלה נכרי שהביא וכו' היינו דבזה מותר אפילו הביא מחוץ לתחום של י"ב מיל דלכמה פוסקים הוא איסור דאורייתא לישראל וא"כ אסור לכתחלה לומר לעכו"ם להביא אפילו במקום מצוה מ"מ כיון שכבר הביא מותר ליטלו ולצאת בו והיינו אפילו למי שהובא בשבילו והטעם דכיון דבטלטול מותר לכל ממילא מותר גם לצאת בו דלא אסור אלא ליהנות ממנו ומצוה לא מקרי הנאה. ומ"מ בשעת הדחק שאין מצוי בעיר לולב אחר לצאת בו הסכימו אחרונים דיש להקל לומר לעכו"ם להביא אפילו חוץ לי"ב מיל כדי לקיים המ"ע דלולב והנה כ"ז דוקא אם יוכל לחזור בו ביום ויקיים מצוה תיכף אבל לשלחו ביום ראשון שיבוא ביו"ט ב' אסור לשלחו חוץ לי"ב מיל. ודע עוד דדוקא במחוץ לתחום שאין עליו איסור טלטול וכנ"ל אבל ערבה שנתלשה ביו"ט אפילו שלא בשביל ישראל בין ביו"ט ראשון ובין ביו"ט שני אסור לטלטלה אפילו אין לו אחרת לצאת בה דמוקצה היא דשבות אפילו במקום מצוה אסרו אכן אם נתלשה ביו"ט ראשון מותרת בשני אם לא כשחל יו"ט ראשון בשבת דאז אסור לצאת בה גם ביום א' כדקי"ל בסימן תקי"ג לענין ביצה דשבת ויו"ט הסמוכין נולדה בזה אסורה בזה [שע"ת] ואם אין לחבירו לולב והוא חוץ לתחום אם אין לו מעות לקנות לעצמו מותר לזה לשלחו אבל אם יש ביכולתו לקנות ופשע ולא קנה אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך:
א סָעִיף א אפי' מי שהוב' בשבילו. דבדבר שיש בו הנא' גזרינן ביה שמא ישלח אחריו אבל מצות לאו ליהנות ניתנו ותו דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבאה בעבירה:
ב סָעִיף א וע"ל סי' תקפ"ו. שם גבי שופר התיר ובסי' ש"ז כתב שיש מחלוקת בזה ורש"ל בתשו' כתב לאיסור באם לא היה לו הדס ויום הראשון היה בשבת שלא לשלוח עכו"ם אפי' בע"ש אחר הדס לאיזה מקום אחר כיון דאחר יום ראשון הוא מדרבנן ובמרדכי פרק הדר איתא כתב רבינו יואל להתיר לומר לעכו"ם להביא אתרוג אפילו מרחוק בי"ט היכא דאיכא אונס שלא היה להם אתרוג משום דתחומין דרבנן לרבנן דר"ע אפי' בי"ב מילין אין איסור מן התורה ובהגמ"נ מבי' דברים אלו וכתב ע"ז אמנם ק"ל ע"ז מהא דמביא הסמ"ג סי' נ"ז בלאוין שגילוח מצורע אין עושין ע"י עכו"ם אע"ג דליכ' אלא איסורא דרבנן דוק היטב דיש לחלק עכ"ל ונ"ל לחלק בדרך זה דיפה כח מצו' לולב שהיא עשה דרבי' וכמו שמחלקינן במ"ק מביאו הרי"ף פ' מ"ש דשאני עשה דרבים דהיינו חג שנדחה מפניו עשה דיחיד דאבילות ה"נ ראוי לדחות אמירה לעכו"ם שהוא שבות מקמי מצות לולב שהיא עשה דרבים ואפילו אחר יום ראשון שהוא דרבנן יש לדחות אמירה לעכו"ם שהוא שבות מדרבנן מפני לולב דרבנן שהיא מצוה של רבים וכן המנהג במדינה זו לשלוח אחר אתרוג בי"ט. ומ"מ בשבת אין לשלוח בשביל י"ט שאחריו כנלע"ד:
א סָעִיף א לעכו"ם. הסכמת האחרונים דאפילו בי"ט שני שהוא דרבנן מותר לומר לעכו"ם להבי' לולב ואתרוג חוץ לתחום וכן המנהג במדינה זו לשלוח אחר אתרוג ביו"ט. ומ"מ בשבת אין לשלוח בשביל י"ט שאחריו ע' ט"ז ומ"א. וכתב הרשב"א סי' רצ"ו ערבה שנתלשה בי"ט שני אסור לטלטלה אפילו אין לו אחרת לצאת בה דמוקצה היא וכתב המגן אברהם ונ"ל דאפילו ביו"ט ראשון אסור לטלטל אך אם נתלש ביו"ט ראשון מותר בשני לכ"ע ע"ש. ומהרשד"ם חא"ח סי' כ"ב חולק על הרשב"א ומתיר ע"ש. ומהרח"ו בספר עץ החיים דחה דבריו וכתב לאסור כדברי הרשב"א:
א כתב רש"ל בתשובה סי' ח' כו' שצ"ל בהדיא שיביאו בי"ט כו' עיין לעיל סי' רמ"ז במ"א סעיף קטן ב'. ואע"ג דס"ל למהרש"ל דיש עכשיו ר"ה. וא"כ אמירה לגוי להביאו דרך ר"ה ליכא כ"א שבות א'. ולעיל בסי' ש"ז סעיף ה' לא הותר אמירה לגוי שיעשה הגוי שבות דהוי שבות דשבות. חוץ מבעל העיטור הובא בסי' רע"ו סעיף ב' שמתיר אפי' חד שבות במקום מצוה. ועמ"ש עליו רמ"א שם ומ"א בסעיף קטן ח' וט'. מ"מ ס"ל דשרי לצורך מצוה כזו ר"ל דשאני. משאר מצוה הואיל והיא מצוה עוברת. או מטעם שכ' הט"ז דהוי עשה דרבים.(אולם מדברי מ"א ר"ס תמ"ו נראה דזה ל"מ עשה דרבים כיון דאין א' מוציא הרבים) או טעם זולתו. דאפי' למ"ד דל"ל ר"ה דבעי' שיהיו ס' ריבוי בוקעים בו דומיא דדגלי מדבר: אסור לצורך י"ט שני דכן הוי מעשה בתשובה הנ"ל ולאלומי לאסורא דבי"ט שני לכ"ע אסור. אבל רש"ל אליביה דנפשיה אפי' בי"ט ראשון אוסר: וצ"ע אם מותר לשלוח כו' ר"ל אפי' במקום שמותר לשלוח היינו ישראל הצריך לו מותר לשלוח לגוי להביא לו מגוי אחר או מישראל ולא יודיע הגוי השליח לישראל שהוא לצורך ישראל כה"ג מותר כדי שיקיים המצוה. אבל ישראל אחר אפשר דאינו רשאי לשלוח לישראל אחר כיון דהמשלח שעושה איסור השליחות אין לו צורך בזה לקיים המצוה כ"א שישראל הנשתלח לו יקיים מצוה ואז אמרי' א"א לאדם חטא כו'. עס"ס ש"ו סעיף קטן כ"ח. ואפשר כיון כו' חוזר על דברי רש"ל דאוסר לצורך י"ט שני כיון דליכ' רק מצוה דרבנן על זה כ' מ"א דלדידן דל"ל ר"ה אפי' לצורך מצוה דרבנן מותר. עמ"ש סי' ש"ז סעיף ו' משמע דאפי במקום מצוה דרבנן הותר': ונ"ל כו' עיין סי' תקט"ו שכתב שם גוי שהביא דורן לישראל מדבר שיש במינו במחובר ונתלש בי"ט. אסור לישראל בו ביום ולמוצאי י"ט אסור בכדי שיעשה. וכ' רש"י הטעם שלא יהנה ממלאכת י"ט. וא"כ אם הובא בי"ט ראשון מותר במוצאי י"ט ראשון לאחר שהמתין כדי שיעשה. כיון דממ"נ חד יומא חול. ולא נהנה ממלאכת י"ט. אבל לר"ת צריך להמתין עד אחר כדי שיעשה במוצאי י"ט שני דס"ל הטעם דצריך להמתין כ"ש דגזרינן שמא יאמר לגוי להביאן לו בי"ט ויהיה מצוי לו מיד למוצאי י"ט ע"ש. ולכן הכא לא מבעיא לדעת רש"י דמותר בי"ט שני כנ"ל. אלא אפי' לר"ת דגם בי"ט שני אסור הכא מודה דליכא למגזר. ואם הובא מח"ל לענין טלטול חוץ לד"א עיין לעיל סי' תקט"ו סעיף ה':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.