א קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הַנְּשִׂיאִים שֶׁבְּפָרָשַׁת נָשׂא, שְׁלֹשָׁה בְּכָל יוֹם; וּמַתְחִילִין בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּתְחִילִין בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה (טוּר), וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִין, וְקוֹרֵא אוֹתוֹ עִם כֹּהֵן וְלֵוִי, וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּהֵן קוֹרֵא כָּל אוֹתָהּ הַפָּרָשָׁה עַד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וְהַלֵּוִי וְהַיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (מִנְהָגִים) וְכֵן נוֹהֲגִין; בְּיוֹם שֵׁנִי קוֹרֵא כֹּהֵן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי עַד פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, וְלֵוִי עַד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְיִשְׂרָאֵל חוֹזֵר וְקוֹרֵא: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בְּכָל יוֹם. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרֵא בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, דְּהַיְנוּ בַּיּוֹם הַג', וְכֵן בְּכָל יוֹם; וְכֵן נוֹהֲגִין (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פי"ג); בְּיוֹם שְׁמִינִי מַתְחִילִין: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וְגוֹמְרִין כָּל הַסֵדֶר, וְקוֹרִין פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בְּהַעֲלוֹתְךָ וְנוֹהֲגִים לְסַיֵּם כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה (מִנְהָגִים).
ב בְּשַׁבָּת שֶׁבַּחֲנֻכָּה מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא בְּשֶׁל חֲנֻכָּה, וּמַפְטִיר: רָנִּי וְשִׂמְחִי; וְאִם חָלוּ בּוֹ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, מַפְטִיר בַּשֵּׁנִי בִּמְלָכִים, בְּנֵרוֹת דִּשְׁלֹמֹה. הַגָּה: וְאִם חָל חֲתֻנָּה בְּשַׁבָּת זוֹ, מַפְטִירִין בְּשֶׁל חֲנֻכָּה (מִנְהָגִים).
ג אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת בְּשַׁבָּת, מוֹצִיאִין ג' סְפָרִים וְקוֹרִין ו' בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא אֶחָד בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמַתְחִיל: וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, וּבַג' קוֹרֵא מַפְטִיר בְּשֶׁל חֲנֻכָּה וּמַפְטִיר: רָנִּי וְשִׂמְחִי; וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּחֹל, מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים וְקוֹרִין בְּאֶחָד ג' בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא אֶחָד בְּשֶׁל חֲנֻכָּה. וְאִם טָעָה הַחַזָּן וְקָרָא ד' בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם לֹא הוֹצִיאוּ סֵפֶר ב' אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת יוֹתֵר; אֲבָל אִם הוֹצִיאוּ סֵפֶר ב', מִשּׁוּם פְּגָמוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת חֲמִישִׁי בְּשֶׁל חֲנֻכָּה. הַגָּה: וְאִם טָעָה וְהִתְחִיל לִקְרוֹת בְּשֶׁל חֲנֻכָּה צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִקְרוֹת בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ (אַבּוּדַרְהַם הִלְכוֹת בְּרָכוֹת); וְאִם צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל קְרִיאַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, עַיִּןִ לְעֵיל סִימָן ק"מ.
א סָעִיף א (א) הנשיאים - משום שנגמר מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו:
ב סָעִיף א (ב) כהנים - לפי שנעשה הנס ע"י כהנים:
ג סָעִיף א (ג) עם כהן ולוי - כהן יקרא עד לפני המשכן או עד לחנוכת המזבח והשאר יקראו לוי וישראל אבל אותם שנהגו לקרות לכהן עד ואני אברכם הוא מנהג בטעות וצריך לבטלו שהשלשה צריכין שיקראו בסדר היום וסדר היום הוא פרשת נשיאים. ואחר הקריאה אומרים ח"ק. אם טעו וקראו ביום שני של חנוכה פרשת נשיא ג' וכיוצא עלתה להם דאין קפידא בימים:
ד סָעִיף א (ד) השמיני - כהן ולוי קורא בקרבנו של גמליאל וישראל גומר וכו':
ה סָעִיף ב (ה) השבוע - שבעה קרואים לפחות ואומר ח"ק:
ו סָעִיף ב (ו) בשל חנוכה - ואם הוא יום א' של חנוכה מתחיל מויהי ביום כלות [לבוש] המפטיר יקרא רק נשיא אחד דיום ההוא לבד וכן בר"ח שבחנוכה קורים להרביעי רק נשיא אחד לבד של אותו היום דהיינו יום הששי ואם ר"ח טבת שני ימים קורא ביום ב' דר"ח שהוא ז' דחנוכה נשיא הז' לבד:
ז סָעִיף ב (ז) ומפטיר רני ושמחי - על שם ראיתי והנה מנורת זהב כולה:
ח סָעִיף ב (ח) מפטירין בשל חנוכה - ר"ל אף דבעלמא המנהג בשבת שיש חתן לדחות הפטרת השבוע ולקרות הפטרת שוש אשיש שהוא מענינא דחתן כמבואר לעיל בסוף סי' תכ"ח מ"מ בשבת חנוכה בין בשבת ראשון בין בשבת שני אין לדחות של חנוכה דפרסומי ניסא עדיף והנה המ"א הביא די"א דה"מ בשבת ראשונה אבל אם איקלע חתן בשבת שניה מפטירין שוש אשיש ואין מפטירין בשל חנוכה הואיל וכבר הפטירו בשל חנוכה בשבת ראשון אבל בא"ר כתב דמרמ"א משמע דבין בשבת ראשון ובין בשני קורין רק של חנוכה לחוד וכן נוהגין:
ט סָעִיף ג (ט) בפרשת השבוע - וה"ה אם רוצים לקרות בה ז' או יותר מן ז' ג"כ שרי והעיקר דבין כולם לא יפחות משבעה. כשגומר פרשת השביעי מניחין הס"ת הב' ואין אומרין קדיש רק מגביהין הראשונה וגוללין אותה ופושטין השניה וקורא בה וכשאומרין קדיש על השניה מניחין השלישית אצלה:
י סָעִיף ג (י) בשל ר"ח - דתדיר קודם:
יא סָעִיף ג (יא) ומפטיר רני ושמחי - דהא דתדיר קודם היינו להקדים אבל לענין לדחות פרסומי ניסא עדיף ועוד דכיון דקורא בשל חנוכה באחרונה יש להפטיר במאי דסליק מניה:
יב סָעִיף ג (יב) ואם חל ר"ח בחול - סדר קריאת התורה בר"ח בחול. מתחיל פ' התמיד כהן עד רביעית ההין. לוי עד ונסכה. ישראל עד ונסכו. והרביעי קורא בחנוכה [פמ"ג]:
יג סָעִיף ג (יג) וקרא רביעי בשל ר"ח - וה"ה טעה ונזדמן בשבת חנוכה:
יד סָעִיף ג (יד) א"צ לקרות יותר - דאין משגיחין בחנוכה דר"ח עיקר ואפילו אם נזכרו בתחילת קריאת הרביעי אין לומר שרביעי עצמו יקרא בס"ת זו בשל חנוכה קודם שיחתום בפרשת ר"ח דה"ל מדלג ואין מדלגין בתורה בשני ענינין כדלעיל בסימן קמ"ד אלא מאחר שהרביעי התחיל לקרות בשל ר"ח יחתום ויברך ויבוא חמישי אחריו ויקרא בס"ת השניה אם הוציאוה בשל חנוכה:
טו סָעִיף ג (טו) משום פגמו - דמוטב לבטל הא דאמרינן דבר"ח אין מוסיפין על ארבעה מלפגום הס"ת [ב"י]:
טז סָעִיף ג (טז) לקרות חמישי וכו' - ויאמר קדיש אחריו ואם אמר קדיש אחר הרביעי לא יאמרנו אחר החמישי:
יז סָעִיף ג (יז) צריך להפסיק - עיין בט"ז שכתב דהאי פסקא לאו דסמכא הוא ואין צריך להפסיק אלא קורא כהן בשל חנוכה ואח"כ יקרא לאחרים בשל ר"ח ועיין בבה"ל שביררנו כל הפרטים שיש בזה:
יח סָעִיף ג (יח) ואם צריך לברך וכו' - עיין בבה"ל:
א סָעִיף ב בשל חנוכה. ומקצת שוש אשיש עיין סימן תכ"ה ס"ב וי"א דבשבת שני מפטירין שוש אשיש [לבוש]:
ב סָעִיף ג ובב' קורא א' בשל ר"ח. דתדיר קודם ומפטיר רני ושמחי דהא דתדיר קודם היינו להקדי' אבל לדחות פרסומא ניסא עדיף ובתוספ' סוכה דף נ"ד ע"ב משמע דס"ל דאפי' לדחות תדיר קוד' ע"ש ויש ליישב:
ג סָעִיף ג א"צ לקרות יותר. דאין משגיחין בחנוכה:
ד סָעִיף ג לקרות חמישי. ויאמר קדיש אחריו ואם אמר קדיש אחר הרביעי לא יאמרנו אחר החמישי (תשו' מהרי"ל סי' רי"ב) עסי' רפ"ב ס"ו וססי' קמ"ז ואפי' נזכרו בקריא' הרביעי אל יקרא הוא בחנוכה דאין מדלגין כמ"ש סי' קמ"ד (ב"י ש"ל):
ה סָעִיף ג צריך להפסיק. אף על גב דאין מעבירין על המצות הכא מעכבות דדמי להקדים תפילין של ראש לשל יד (שם):
א סָעִיף א קורין בקרבנות הנשיאים. בטור כתב ומפרש בפסיקתא משום שנגמר מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו עכ"ל. והיינו דהקמת משה את המשכן לא היה עד ר"ח ניסן ואז הקריבו הנשיאים קרבנם ואנו קורין פ' הנשיאים בחנוכה אחר השלמת המשכן:
ב סָעִיף א בברכת כהנים. הטעם לפי שנעשה הנס ע"י כהנים כ"כ הטור:
ג סָעִיף ג בשל ר"ח. דתדיר קודם ואע"פ שיש בשל חנוכה פרסומי ניסא לית לן בה כיון דעכ"פ יקראנה אח"כ כ"כ התו':
ד סָעִיף ג ואם טעה והתחיל כו'. כן כ' האבודרהם וז"ל מדקתני מעכבות משמע שאם הניחה כן לא יצא דצריך להניחם כסדר מצותן עכ"ל משמע דעתו דגם בחנוכה ור"ח כן אם הקדים בחנוכה דצריך לחזור כסדר שאמרו חז"ל והוא תמו' הפלא ופלא חדא דהאי גמרא שהוא מביא לענין תפילין ליתא בשום דוכתא בתלמוד ותו דאדרבא מבואר בסי' כ"ח בב"י וז"ל ולפ"ז אם אירע שפגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אות' מצוה ויניח של יד תחלה וכ"כ הרא"ש והרמב"ם דלא כנ"י שכתב שיניח של ראש תחלה ולא יעבור על המצו' עכ"ל משמע דלכ"ע אם הניח של ראש תחלה ואח"כ של יד דודאי א"צ להסיר אותם ולחזור ולהניחם כסדרן ואין בזם שום דיעה או סברא לעשות כן וכ"פ בש"ע סי' כ"ה אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותה מצו' ויניח של יד תחלה כו' ולא אמר רבותא גדולה דאפי' כבר הניח של ראש תחל' ואח"כ של יד צריך להסיר' אלא פשיטא שזה אינו אלא כיון שכבר הם על ראשו וידו בדיעבד קיים עכ"פ מצות תפילין דהא הטע' בגמ' שם דכתיב והיו לטוטפו' בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים וכיון שיש כאן בראשו וידו שנים די בכך דהא אע"ג דבשעת התחלה לא עביד שפיר מ"מ בהוייתן עליו יש כאן בדין והכי נמי בקריאת חנוכה קודם ר"ח בדיעבד יצא ואע"ג דעבר על תדיר קודם. והכי מוכח בפ' כל התדיר (זבחים דף צ"א) דמבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר וקדם ושחטי' לאינו תדיר מאי מי אמרי' כיון דשחיט ליה מקריב ליה או דלמא דמאחר בדמו עד דמקריב ליה בתדיר והדר מקריב ליה בשאינו תדיר ואי סלקא דעתך דאם עבר על תדיר קודם לא יצא אפי' דיעבד מאי מספקא ליה לתלמודא בזה לענין היאך יעשה אחר קדימה זו דהא פסול לגמרי תכף שעבר על תדיר קוד' אלא ודאי דמכח זה אין שייך פסול ותו ראיה ממ"ש שם בזבחים דתפלת המנחה קודם למוספין משום דמנחה תדיר טפי ומדמי ליה לשאר תדיר ואנן קי"ל בסי' רפ"ו דאם עבר והקדים תפלת המוסף למנחה יצא כו' אלא לכתחלה צריך להקדים המנחה עכ"ל. וא"ל ממ"ש בסי' ק"ח בשכח להתפלל מנחה בשבת והתפלל ב' במוצ"ש והבדיל בשנייה ולא בראשונה דראשונה לא עלתה לו כיון שצריך להתפלל תפלת החוב ברישא וצריך להתפלל פעם ג' ולא אמרי' דסגי בדיעבד מה ששינה והתפלל של תשלומין ברישא דשאני התם דשל התשלומין אין זמנה כלל באותה שעה כיון שצריך להתפלל של חובת שעתי' והוה כמתפלל תפלה שלא בזמנה מה שא"כ במוסף ומנחה ששניהם זמנם אלא שיש למנחה מעלת תדיר דיש טפי מעלה לחובת שעתיה ממעלת התדיר על אינו תדיר וכבר כתבתי מזה בסימן ק"ח ע"ש ע"כ נראה לעניות דעתי דהאי פיסקא דרמ"א לאו דסמכא הוא וכיון דפתח בדיעבד בשל חנוכה אין מחזירין אותו לחזור ולקרות בשל ר"ח תחלה ותו דאיכא פלוגתא אם צריך לחזור ולברך על מה שחוזר לקרות כנזכר בסימן ק"מ והיאך נאמר שיפסיק ויתחיל לקרות בשל ר"ח ויכניס עצמו לספק ברכה אלא העיקר דבדיעבד קורא הכהן בשל חנוכה ואחר כך יקרא לאחרים בשל ר"ח כנ"ל וכ"כ לי הרב מהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל בתשובה רק שהוא בא לפלפל בפירוש הגמרא שמביא האבודרהם ואמרתי לו שאין זה כלל בגמרא כמש"ל ונתחרט על זה ואמר אנא סמכתי עליו וסברתי שהוא בגמרא אבל באמת אינו כלל בגמרא: כתוב בתשובת מהרי"ל סי' ר"י פעם אחת שכח החזן וקרא רביעי על ובראשי חדשיכם ואמר קדיש וקרא הרביעי ג"כ פ' חנוכה והורה שם שא"צ לחזור ולו' קדיש אחר קריאת חנוכה ומ"ש דהרביעי קרא ג"כ פ' חנוכה כבר נתבאר בש"ע דצריך לקרות חמישי על פ' חנוכה:
א סָעִיף ב בשל חנוכה. ומקצת שוש אשיש עיין סימן תכ"ה סעיף ב'. וי"א דבשבת שני מפטירין שוש אשיש. לבוש:
ב סָעִיף ג א"צ לקרות יותר. דאין משגיחין בחנוכה:
ג סָעִיף ג לקרות חמישי. ויאמר קדיש אחריו ואם אמר קדיש אחר הרביעי לא יאמרנו אחר החמישי תשובת מהרי"ל סימן רי"ב. ועיין סימן רפ"ב ס"ו וססי' קמ"ד ואפי' נזכרו בקריאת הרביעי אל יקרא הוא בחנוכה דאין מדלגין כמ"ש סימן קמ"ד. ב"י ש"ל מ"א:
ד סָעִיף ג להפסיק. והט"ז כתב דהאי פסקא דרמ"א לאו דסמכא הוא ואינו צריך להפסיק אלא קורא כהן בשל חנוכה ואח"כ יקרא לאחרים בשל ר"ח וכתב שכן הסכים הרב הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל ע"ש ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ו:
א סָעִיף ב (ס"ק א) בשל כו' עסי' תכ"ה ס"ג די"א דאין מדלגים מנביא לנביא אלא כששניהם הם בנביא א' וע"ש במ"א: וי"א דשבת ב' מפטירים ש"א. ר"ל כל הפטורת ש"א ואין מפטירים בשל חנוכה הואיל וכבר הפטירו בשל חנוכה בשבת ראשון לבוש:
ב סָעִיף ג (ס"ק ב) ובשני קורא כו' ובתו' סוכה דף נ"ד ע"ב ד"ה ואמאי תדיר כו' דתנן שם בשעת הקרבת התמיד היו אומרים שירה. ובשעת אמירת השיר היו תוקעים תשע תקיעות. ואם הקריבו מוסף היו ג"כ אומרים שיר של מוסף והיו מוסיפים תשע תקיעות לשיר של מוסף. ותני רב אחא תוקעים על כל מוסף ומוסף ר"ל אם חל י"ט בשבת שהיו בו מוספי שבת ומוספי י"ט היו אומרים שיר של שבת על מוספי שבת והיו תוקעים ושיר של י"ט על מוספי י"ט והיו תוקעים. ואמר מיתיבי דתנן ר"ח שחל בשבת. שיר של ר"ח דוחה שיר של שבת. ואם איתא לימא שיר של שבת ושל ר"ח. ומשני רב ספרא מאי דוח'. דוח' לקדם. (ר"ל דאומרים שיר של שבת ושל ר"ח. והא דקתני דוחה ר"ל דוחה קדימתו. ושיר של ר"ח קודם לשבת) ופריך ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. א"ר יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו (פירש"י האי חשיבת' עבדי' לי להכיר' שיכירו דפשיט' לב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב ב"א לא ראו חידוש הלבנה) ופריך והא בלא ה א"ל הכיר'. דתני' חלבי תמיד של שחר ניתני' כו' ושל ר"ח ניתני' תחת כרכוב המזבח ולמטה ואר"י כדי לידע שהוקבע ר"ח בזמנו (פירש"י לכך סודרי' אותן למעלה משאר' אברים להראות שהן חשובים ולהודיע שהוקבע ר"ח בזמנו) ומשני תרי הכיר' עבדי' דמאן דלא חזו בהאי חזו בהאי. וכתב התו' על קושית הש"ס ואמאי תדיר ושא"ת תדיר קודם. וז"ל בלא רב ספר' יכול להקשות כן עכ"ל. וע"ז קשיא למ"א דהאמרי דלדחות לא אמרי' תדיר קודם. וא"כ בלא רב ספר' שהיה מפרש מאי דתנן שיר של ר"ח דוחה לשל שבת ר"ל דוחה לגמרי דאין אומרים של שבת לא הוי קשה תדיר קודם כיון דס"ד דאין אומרים רק שיר של א' מהן. והשני ע"כ נדחה לגמרי כה"ג לא אמרי' תדיר קודם. משא"כ לבתר דמשני ר"ס מאי דוחה לקדם. שפיר קשיא ליה והא תדיר קודם דלענין הקדמה אזלי' בתר תדיר. אע"כ צ"ל דהתו' ס"ל דגם לענין לדחות תדיר קודם ושפי' ה"מ להקשות בלא ר"ס. וראיתי בתשו' שב יעקב סי' כ"ב שכ' ע"ז וז"ל ואני תיובת' לא קחזינ' כו' דאם אין לשאינו תדיר שום מעלה אחרת נגדו. ודאי דכ"ע מודים דתדיר קודם כו' מה"ת לו' דשבקי' התדיר. רק כאן גבי חנוכה י"ל למעלה דפרסומי ניס' בזה שפיר י"ל כו' וא"כ כיון דהמקשן עדין לא ידע שום מעלה לר"ח ולשבת עד דהתרצן משני לידע שהוקבע כו' פי' התו' שפיר בלא ר"ס היה יכול להקשות דאמאי ידחה ר"ח לשבת. כיון דלשבת יש מעלה דתדיר ולר"ח אין שום מעלה יותר משבת ודאי תדיר קודם אף לדחות כו' אבל גבי חנוכה יש גם לחנוכה מעלה מלתא דפרסומי ניסא וזה פשוט עכ"ל. ובעניותי תיובתא חזינא. דמנ"ל להתו' דהמקשן לא ידע שיש מעלה לר"ח דלמא גס המקשן אסיק דיש למיעב' הכיר' לפרסם שנקבע ר"ח בזמנו. אלא דס"ל דהא בלא"ה א"ל הכיר' אחריני וכדפריך בתר הכי. וכן משמע מדפריך בתר הכי והא בלא"ה אית ליה הכיר' דתני' כו' ואר"י כדי לידע שהוקבע כו' הרי דאסיק הא דר"י דיש לעשות היכר לפרסם שנקבע בזמנו. אלא דהוי ס"ד דבחד היכר סגי: (וכ"מ מלשון התוס' שכ' בלא ר"ס המ"ל כן. ר"ל דהמ"ל הא תדיר קודם וא"א דהמקשן לא ידע שיש מעלה לר"ח בלי סברה דשבת תדיר הוי מ"ל למה נדחה שבת יותר מר"ח מאי אולמ' דהאי מהאי) וכיון דגם קושיית מקשן הראשון לא היה כ"א שלא היו צריכי לתרתי הכיר'. אע"ג דגבי חנוכה עבדינן ג"כ תרי הכיר' לפרסומי ניס'. אחד בהדלקת נרות. והשני בקריאת התורה. מ"מ הוי ס"ד דוקא בחנוכה דע"י תרי הכיר' לא דחינן תדיר. ודאי דעדיפא תרי הכיר'. משא"כ בר"ח דע"י תרי הכיר' צריכים לדחות דינה דתדיר קודם זה לא אסיק עד דמשני ליה דאפי' כה"ג עבדינן תרי הכיר'. ולפ"ז בלי רב ספר' דהוי ס"ד דשבת נדחה לגמרי. י"ל דאסיק גם המקשן כיון דאין צריך לדחות עדיף לדחות של שבת אף על גב דכוא תדיר מפני ר"ת שהוא לפרסם שנקבע כו' דלענין דחייה סברת פרסום עדיף מסברת תדיר. ואף על גב דבלא"ה א"צ פירסום והיכר אחר. מכל מקום לענין דחי' אפשר גם מקשן אסיק דעבדי' תרי הכירא משא"כ לבתר דשני ר"ס לקדם. ולענין קדימה דלא עדיף כ"ה סברת פרסומי הוי ס"ד דלא עבדי' עכ"פ תרי הכירא. אע"כ התוס' ס"ל דאין חילוק בין לדחות או לקדם. ושניהם שוין ובשניהם תדיר עדיפא וק"ל. ואגב ראיתי בתשובה הנ"ל שהניח דברי התוס' והרא"ש בצ"ע לפי מ"ש דוקא לדחות פרסומי עדיף אבל להקדים תדיר עדיף. אם כן אמאי ר"ח קודם לשבת ניהו דבר"ח איכא לפרסם שנקבע כו'. מכל מקום שבת שהיא תדיר' ה"ל להקדים ע"ש. ולענ"ד לק"מ. דהא בחנוכה ה"ט דלהקדים תדיר קודם. כיון דעכ"פ איכא פרסום נם אלא שהוא מאוחר לזה ל"ח. אבל שם בר"ח אין פרסום כ"א במה שקדם לשבת. ואי היו מקדימין לשל שבת לא הי' נודע כלל שנקבע ר"ח בזמנו. ניהו דהיו יודעים שהיום ר"ח אבל עדיין היו מגמגמים כמ"ש רש"י. ועל ידי שנתנו לו מעלת הקדימה יתפרסם דפשיטא לב"ד שקדשוהו כהלכתו כמ"ש רש"י והוא פשוט לענ"ד:
ג סָעִיף ג (ס"ק ד) לקרות כו' דאין מדלגין כמ"ש סי' קמ"ד. משום פגמו של ס"ת ראשון:
ד סָעִיף ג (ס"ק ה) צריך כו' עיין בט"ז שהאריך להשיג. ומסקנתו כיון שהתחיל עם הכהן בשל חנוכה יגמור הכהן בשל חנוכה. ושאר הקוראים יקראו בשל ר"ח. וע"ל ס"ס ק"מ במ"א מ"ש על מעשה שהביא אבודרהם ומ"ש עליו בס' א"ר. ומ"ש בע"ה שם ליישב דברי מ"א:
א סָעִיף א ס"א ומתחילין. דהנס נעשה על ידם. טור: וי"א. מבואר: ביום שני. וי"א. תליא בפלוגתא דלעיל סי' ת"ד ס"ג ע"ש וטעם ס' הראשונה שאין לקרות שלא מענין היום כמ"ש ברפ"ג דמגילה שאני התם דאפשר כו' וס' שניה ס"ל דמיום המחרת אינה שלא מענין היום וכ"כ תוס' סוף סוכה נ"ה א' ד"ה אתקין ע"ש. וראיה ממעמדות שהיה דולג בבראשית וקורא יהי רקיע ובתוספתא פ"ב דמגילה משמע כסברא ראשונה: וקורין פרשה. כדי לסיים בנרות טור וע' בפסיקתא דפ' בהעלותך:
ב סָעִיף ב ס"ב ומפטיר. תוס' דשבת כנ"ל:
ג סָעִיף ג ס"ג ואם טעה החזן. ואם טעה. מדאמרי' שם אין משגיחין בחנוכה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.