Shulchan Aruch, Orach Chayim 697 — שולחן ערוך, אורח חיים תרצז
א יוֹם י"ד וְט"ו שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, וַאֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית; אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים אֵין נוֹהֲגִים בָּהֶם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית מֻתָּרִים. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַרְבּוֹת בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בְּ"ד שֶׁבַּאֲדָר רִאשׁוֹן (טוּר בְּשֵׁם הָרִי"ף) וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן, מִכָּל מָקוֹם יַרְבֶּה קְצָת בִּסְעֻדָּה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי הַמַּחְמִירִים; (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם סְמַ"ק) וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד (מִשְׁלֵי ט"ו, ט"ו).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) ראשון - ולכו"ע אין אומרים על הניסים כיון דאין קורין המגילה ואם אמרו אין מחזירין אותו: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) יענך - ואין אומרים אא"א בפורים קטן ב' הימים דלמנצח יענך ואא"א שווים המה. ומזמור לאסף בפורים קטן מקומות יש בלבוב שא"א אותו בכל יום שא"א תחנון ויש מקומות שאומרים רק ביום הלל א"א מזמור לאסף וכן נוהגים בפפד"א אם חל פורים קטן בשבת א"א צו"צ מי שאירע לו נס באדר וקבל ע"ע לעשות תמיד יום משתה ושמחה אם אירע בשנה פשוטה עושה בראשון ואם אירע במעוברת בשני יעשה בשני. ואותה סעודה שעושין בשביל הנס היא סעודת מצוה דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ד' הוא סעודת מצוה: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ותענית - אבל אבילות לכו"ע נוהג באדר ראשון. אם נדר בפירוש להתענות בפורים קטן י"ל דחל הנדר דהוי רק מנהג בעלמא אבל אם נדר בסתם ב' וה' של כל השנה י"ל דדעתו היה לבד פורים קטן: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) בי"ד - אבל לא בט"ו אף לכרכים המוקפין חומה: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) מ"מ ירבה וכו' - בהגהת תשב"ץ כתב דיש להרבות ורבינו יחיאל מפריש רגיל להרבות ולהזמין ב"א וזהו שסיים הרמ"א וטוב לב משתה תמיד היינו שטוב להרבות לכבוד הנס שנעשה בעתים הללו: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א בי"ד שבאדר ראשון. ולכולי עלמא אין אומרים על הניסים כיון דאין קורין המגילה דהא י"א אף בתפלת ערבית דפורים אין אומרים אותו ואף דלא קיי"לן כן מ"מ כאן כולי עלמא מודים דאין אומרים אותו: ש"ע סָעִיף א
ב וטוב לב משתה תמיד. בשמחות מצות אלקינו להעמיד אז ימלא שחוק פינו, במהרה בימינו אמן: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א בי״ד עמ״א דבפורים י״א דא״א על הניסים בלילה קודם המגילה וע״כ ל״פ הפוסקים אלא בפורים דעכ״פ קורין אח״כ משא״כ באדר ראשון. ומ״ש רמ״א בי״ד אבל ט״ו בראשון אין מרבין בסעודה ב״י יע״ש וסבור הייתי לומר דזה לעיירות אבל מוקפין מרבין בשמחה בט״ו בראשון אלא ממ״ש הב״י מדאמר תלמודא פ״ק עלה דמתני׳ אין בין אדר א׳ דה״ק אין בין י״ד שבראשון. ש״מ בט״ו לא מוכח אף לכרכין דאל״כ סתמא היה לומר אין בין ראשון לשני ועיין עטרת זקנים כאן ומלאכה אין מנהג בראשון ועושין דלא כאבודרהם בי״ד ועד״מ כ״כ: אין אומרים למנצח יענך וא״א אפים בפורים קטן ב׳ הימים עיין לבוש ובכללא הוא למנצח יענך וא״א אפים שוין המה. ומזמור לאסף אי אומרים בפורים קטן כתבתי במנהגים שלי ואפשר שאומרים כמו בפורים גדול ובלבוב בבית המדרש נוהנין בכל יום שא״א תחנון א״א מזמור לאסף ויש מקומות שאומרים רק ביום הלל אין אומרים מזמור לאסף וכן נוהגים פה פפד״א. אם חל פורים.קטן בשבת א״א צו״ץ עד״מ ומנהגים: אם טעו וקראו הפרשיות באדר א׳ חוזרים וקורין בשני ע׳ סי׳ תרפ״ח בב״י ובדק הבית ופר״ח כאן וביארתיו לעיל. מי שאירע לו נס באדר וקבל לעשות תמיד יום משתה ושמחה אם אירע בשנה פשוטה עושה בראשון ואם אירע במעוברת בשני יעשנה בשני הר״ש הלוי חלק א״ח י״ו ופר״ח. ועסי׳ תקס״ח ס״ז בהג״ה דפסק הר״ב כן ביא״צ וע׳ מ״ש שם ובשו״ת שלי כתבנו בזה: ש"ע סָעִיף א
ב וטוב לב משתה תמיד עמ״א סיים בדברי נחמה ועא״ר אות י״ב א׳ שחייב בט״ו ג״כ וז״ש וטוב לב משתה תמיד יע״ש: סליק חלק השלישי ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א ואסורי' בהספד ותענית. דתנן אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא לענין קריאת המגיל' ומתנות לאביוני' ודייקי' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין. והי"א ס"ל דזה קאי אמ"ש ברישא שם קראו המגילה נתעברה השנה כו' דבזה דוקא הם שוין לענין הספד ותענית אבל בשאר שנים מעוברות שלא קראו המגילה בי"ד של אדר ראשון חלוקים גם בהספד ותענית דבראשון מותרים: ש"ע סָעִיף א
ב מ"מ ירבה קצת בסעוד' כו'. בהג"ה תשב"ץ סי' קע"ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי"ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ"א כאן וטוב לב משתה תמיד: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א ואמורים עט״ז ועיין בהרא״ש עב״י כאן. אבל אבילות לכולי עלמא נוהג באדר הראשון ועיין א״ר ולמ״ש התוספות פרק קמא דמגילה אין בין דשמחה נוהג בא׳ מכל מקום אין בו מצות עשה לומר דמצות עשה דרבים דחי לאבילות דיחיד ומלאכה גם כן מותר בא׳ אף האידנא עיין מ״א. אם נדר בפירוש להתענות בפורים קטן יש לומר דחל הנדר דהוי רק מנהג בעלמא אבל בסתם ב׳ וה׳ של כל השנה יש לומר דעתו היה לבד פורים קטן וצריך עיון קצת הא דנקיט אין בין ארבעה עשר בא׳ לב׳ נקיט י״ד לרי״ף אתי שפיר ולתוספות י״ל נקיט י״ד לרוב העולם והספד ותענית אסור בשתיהן כדמסיק. כאן: ש"ע סָעִיף א
ב מכל מקום עט״ז וראוי לרחם על עניים ויתומים ואלמנות ער״מ ז״ל שם ובזכות הצדקה יבא לציון גואל בב״א: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ותענית. ואבילות נוהג לכ"ע: ש"ע סָעִיף א
ב בי"ד. אבל לא בט"ו. ב"י: ש"ע סָעִיף א
ג תמיד. בית תפארתינו במהרה יעמוד. וביראה אותו נעבוד. נכון יהיה הר הבית בראש הרים עדי עד: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א יום י"ד וט"ו כו'. כמש"ש ו' ב' הא לענין הספד ותענית כו': אבל שאר. כמ"ש תוס' שם ד"ה ור"א מדקאמר לענין הספד ותענית משמע דשאר דברים כגון משתה ושמחה לא דאל"כ הל"ל משתה ושמחה וממילא ש"מ הא: וי"א. שפי' מ"ש הא לענין כו' קאי ארישא קראו את כו' נתערבה כו' דאל"כ היאך ס"ד דהפרשיות יהיו נוהגים בב' אדרים לעולם וכ"ה בירושלמי שם מתניתין בשעבר וואח"כ קראו אבל אם קראו ואח"כ עברו לא הדא מתני' לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באדר ראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני אלמא דבכה"ג דוקא מיירי שקראו ואח"כ עברו בו ביום. אבל הר"ן שם מפרש דה"ק דאף בכה"ג מיירי וכלישנא דירושלמי: י"א שחייב. שמפרש לענין הספד ותענית היינו משתה ושמחה דתליא זה בזה כמש"ש ה' ב' משתה מלמד כו' שמחה כו': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)