א כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, לֹא יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ תְּפִלִּין וְלֹא סֵפֶר מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וְלֹא קְעָרָה מְלֵאָה וְלֹא סַכִּין וּמָעוֹת וְכִכָּר, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפְּלוּ וְיִטָּרֵד וְתִתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ. וְלוּלָב בִּזְמַנּוֹ, מֻתָּר לֶאֱחֹז בַּיָּד, כֵּיוָן שֶׁהָאֲחִיזָה בְּיָדוֹ הִיא מִצְוָה אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ.
ב מֻתָּר לֶאֱחֹז מַחֲזוֹר תְּפִלּוֹת בְּיָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל, הוֹאִיל וְתוֹפֵס לְצֹרֶךְ תְּפִלָּה עַצְמָהּ לָא טָרִיד, דּוּמְיָא דְּלוּלָב דְּמִשּׁוּם דִּלְקִיחָתוֹ מִצְוָה לָא טָרִיד. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל, לֹא יַחֲזֹר אַחֲרָיו בַּתְּפִלָּה לִטְּלוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁהוּא מוּכָן, אָז מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ (הר"י פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ).
א סָעִיף א (א) כשהוא מתפלל - בפמ"ג כתב דה"ה בשעת ק"ש ופסוקי דזמרה:
ב סָעִיף א (ב) לא יאחוז וכו' - ובדיעבד א"צ לחזור ולהתפלל אם לא שיודע שעי"ז לא כיון באבות. ומותר הש"ץ להחזיק הס"ת בידו בשבת כשאומר יקום פורקן דכיון שכונתו אז להתפלל על לומדי תורה ע"כ מחזיק הס"ת בידו ולא לשם שמירה והוי כמו לולב בזמנו וכן מותר להחזיק בשעה שמברכים החודש:
ג סָעִיף א (ג) ולא ספר וכו' - וה"ה כל ספרים שלנו:
ד סָעִיף א (ד) קערה מלאה - שלבו עליה שלא ישפך ממנה ובסכין שלא יפול לארץ ויתקע ברגלו ובמעות שלא יתפזרו ואף אם הם צרורין טריד שמא יאבדו אם לא שאוחזן באופן דליכא למיחש שמא יאבדו וכתב בברכ"י דה"ה דאסור להושיב תינוק לפניו בשעת תפלה:
ה סָעִיף א (ה) ומעות וככר וכו' - ודוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שארי דברים מותר לאחוז וי"א דהני לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט וה"ה שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה וכן הסכים הט"ז:
ו סָעִיף א (ו) מפני שלבו וכו' - צ"ע אם מותר ליקח תפילין וס"ת בידו היכא דמתיירא מפני גנבים דאפשר דהתירו לו [פמ"ג]:
ז סָעִיף א (ז) מותר לאחוז וכו' - נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה ואי לא"ה לא יפסיק וכ"ש שאין לקרוץ באצבע וכיוצא בשעת תפילה. אם התחיל להתפלל ש"ע ונתבלבל מותר לילך למקום הידוע לו ליקח משם סידור [ח"א]:
ח סָעִיף ב (ח) לא יחזיר אחריו - מפני שמטריד וכתב ט"ז דה"ה דיש ליזהר למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחילה כל המקומות שצריך להתפלל באותו תפילה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק עי"ז ולא יכוין יפה וכ"כ הברכ"י שכן נוהגין רבים מאנשי מעשה כשרוצין לומר תפילה מחודשת כגון ענינו או כגון ותודיענו כשחל יו"ט במו"ש:
ט סָעִיף ב (ט) להתפלל מתוכו - ונמצא באחרונים שאף בחזרת הש"ץ נכון הוא שיהיה הסידור פתוח לפניו להיות אזניו פקוחות על מה שאומר הש"ץ:
א סָעִיף א ולא קערה. דוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שאר דברים מותר לאחוז (רש"י ור"ן וכ"מ מל' הרמב"ם והטור):
ב סָעִיף א ולולב. אף על פי שאם יפול אפשר שיפסד (תר"י פ' מ"ש):
ג סָעִיף ב מותר לאחוז. נפל ספר לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין מפני זה מותר להגביהו כשיסיים הברכה (ס"ח):
א סָעִיף א לא יאחוז בידו תפילין. נראה פשוט דאין זה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל ואפי' לדין התלמוד שכ' הטור בסי' ק"א שצריך לחזור בשביל חסרון כוונה באבות מ"מ כאן אע"פ שאחז ספר בידו אינו מן הנמנע שיוכל להתכוין ואם ברור לו שנתכוין ודאי יצא ואם לא נתכוין לא יצא אלא דחכמים אסרו לכתחלה לאחוז בידו ספר דקרוב שיבא לידי ביטול כוונה ויעשה ברכה לבטלה וזה פשוט לע"ד אלא שראיתי למו"ח ז"ל שכ' דאי עבר ותפס ס"ת או תפילין בידו צריך לחזור ולהתפלל וזה תמוה מאוד: ומה שנוהגין שהש"ץ מחזיק בידו הס"ת ביום השבת ואומר יקום פורקן ושאר דברים אע"פ שא"צ כוונה כמו תפלת י"ח מ"מ אנו רואים שנוהגים כן לכבוד אותן התפלות ובאמת אין זה הידור לפי דברי רז"ל גבי תפלת י"ח ולמה יעשה כן בשאר תפלות. נ"ל כיון שכוונת הש"ץ אז להתפלל על לומדי תורה בנוסח יקום פורקן וע"כ מחזיק הס"ת בידו הוה כמו לולב בזמנו ולא עוד אלא לפי הנראה דאם תופס ס"ת בידו בשעת תפלת י"ח כדי שיהיה מורא שמים עליו ואימת התורה ועי"ז יהיה לו יותר כוונה אין איסור בדבר דע"כ לא אסרו בגמ' אלא כשאוחז אותו לשמירה בעלמא כמ"ש ב"י בשם ת"ה רק לשמירה ולא לעשות בהן מצוה כו' אבל מ"מ אין להקל בזה בתפלת י"ח כיון שלא נמצא מפורש להיתר:
ב סָעִיף א מפני שלבו עליהם. בב"י כתב שמפרש"י נראה ששאר דברים שאין בהם הפסד אם יפלו מידו מותר להתפלל בעודן בידו והרר"י כ' בשם י"מ דכל הני לאו דוקא אלא אורח' דמילתא נקט וה"ה שאין לו ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה אלא לולב בלבד כו' עכ"ל ונראה ראיה לזה מהא דאמרי' בס"ס צ"ז שמשאוי שהוא פחות מד' קבין צריך להפשילו לאחוריו משמע כל משוי אסור לטלטל לפניו:
ג סָעִיף ב אז מותר ליטלו כו'. נ"ל דמטעם זה יש ליזהר ג"כ למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותה תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק ע"י זה ולא יכוין יפה:
א סָעִיף א תפילין. ובדיעבד א"צ לחזור ולהתפלל ט"ז ופר"ח דלא כב"ח ומה שנוהגים שהש"ץ מחזיק בידו הס"ת בשבת ואומר יקום פורקן וכו' נ"ל כיון שכוונתו אז להתפלל על לומדי תורה על כן מחזיק הס"ת בידו והוי כמו לולב בזמנו. ט"ז:
ב סָעִיף א קערה. דוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שאר דברים מותר לאחוז. רש"י ור"ן. והר"ר יונה כתב בשם י"מ דהני לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט וה"ה שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה אלא לולב בלבד עיין שם וכתב ט"ז ומטעם זה נ"ל דיש לזהר ג"כ למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותו תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק עי"ז ולא יכוין יפה עכ"ל:
ג סָעִיף ב לא טריד. נפל ספר על הארץ ולא יוכל לכוין מפני זה מותר להגביהו כשיסיים הברכה. ס"ח מ"א:
ד סָעִיף ב להתפלל מתוכו. כתבתי לעיל בסי' צ"ג סעיף קטן ב' דהאר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הספר כדי שיכוין מאוד ואף בחזרת הש"ץ תפלת י"ח יהיה הסידור פתוח לפניו להיות אזניו פקוחות על מה שאומר הש"ץ. של"ה:
א סָעִיף א (ס"ק א) ולא קערה כו' דוקא הני כו' והט"ז פסק כהפוסקים דכל דבר אסור חוץ מלולב וכיוצא בו עוד כתב להתיר לתפוס החזן ס"ת בשעה שאומר יקום פורקן וה"ה בשע' שמברכים החודש וכדומה אף דשם לא שייך טעם הט"ז מ"ש ביקום פורקן דהא אפי' בתפלת י"ח היה נרא' להט"ז להתיר אלא שלא רצה להקל כיון שלא נמצא ההיתר מפורש עכ"פ במקומות אחרים חוץ מתפלת י"ח אם כוונתו באחיזת ספר תורה לעורר הכוונה ש"ד: עוד כתב שירשום קודם שיתחיל להתפלל י"ח בסידור תפלה כל המקומות הצריכים לו בשעת י"ח שלא יצטרך לחפש תוך תפלתו:
א סָעִיף א ס"א ולא ספר כו'. כמ"ש בפ' בתרא דעירובין שכל כתבי הקודש אם נופלים יש בזיון וה"ה לכל ספר כמ"ש בפט"ז דשבת שאף אותן שאין קורין בהן צריכין גניזה ואפי' קמיעין וברכות וכן אמרו שם בפ"ו ס"א ב' ת"ש היה כתו' כו' וכ"ש ספרים האידנא שקורין בהן ומצילין אותן מפני הדליקה כמ"ש הרא"ש פט"ז דשבת וא"כ לבו טרוד בהן: ולולב כו'. ספ"ג דסוכה:
ב סָעִיף ב ס"ב ומ"מ כו'. מהנ"ל דטריד:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.