Shulchan Aruch, Orach Chayim 97 — שולחן ערוך, אורח חיים צז
א לֹא יְגַהֵק (מוֹצִיא מִגּוּפוֹ לְפִיו נְפִיחָה מִתּוֹךְ שָׂבְעוֹ רייטי"ר בְּלַעַ"ז), וְלֹא יְפַהֵק (חֵיךְ מָלִקוֹחָיו פּוֹתֵחַ פִּיו לְהוֹצִיא רוּחַ הַפֶּה); וְאִם צָרִיךְ לְפַהֵק מִתּוֹךְ אֹנֶס, יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה פְּתִיחָתוֹ. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל סַנְטְרוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, דְּהָוֵי דֶּרֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ, (טוּר וְהָרִי"ף).
ב אָסוּר לוֹ לָרֹק; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא לָרֹק, מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה; וְאִם הוּא אִסְטְנִיס, (פי' שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת דְּבַר מִאוּס), וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ, זוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְזָרְקוֹ לַאֲחוֹרָיו, זוֹרְקוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל לֹא לִימִינוֹ; וְכָל שֶׁכֵּן לְפָנָיו, דְּאָסוּר, (הר"י פ' מִי שֶׁמֵּתוֹ). (וְהָא דִּלְקַמָּן בְּרֵישׁ סי' קכ"ג שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל הָקָבָּ"ה, י"ל הַטַּעַם כֵּיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה מי' אִם כֵּן אֵין הַשְּׁכִינָה כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלֵּל, וּלְפִיכָךְ חָלְקוּ כָּבוֹד לְיָמִין דִּידֵיהּ בִּרְקִיקָה שֶׁהִיא בִּשְׁעַת תְּפִלָּה אֲבָל כְּשֶׁפּוֹסֵעַ שְׁלֹשָׁה פְּסִיעוֹת, הָאָדָם מַרְחִיק עַצְמוֹ מִמְּקוֹם תְּפִלָּתוֹ וְהוּא כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה, וּלְפִיכָךְ נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁאָז הוּא כְּנֶגֶד יְמִינוֹ שֶׁל הָקָבָּ"ה) (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָבִיו).
ג אִם כִּנָּה עוֹקַצְתּוֹ, יְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו לַהֲסִירָהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ, אֲבָל לֹא יְסִירֶנָּה בְּיָדוֹ. הַגָּה: וְדַוְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה יָכוֹל לִטֹּל כִּנָּה וּלְזָרְקוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (אוֹר זָרוּעַ), וְעַיִּןִ לְעֵיל סי' ד' סָעִיף י"ח.
ד אִם נִשְׁמַט טַלִּיתוֹ מִמְּקוֹמוֹ יָכוֹל לְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ וּלְהַחְזִירוֹ, אֲבָל אִם נָפַל כֻּלּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, דְּהָוֵי הֶפְסֵק.
ה הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל כְּתֵפָיו וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, פָּחוֹת מִד' קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל; ד' קַבִּין, מַנִּיחָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וּמִתְפַּלֵּל.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) לפהק מתוך אונס - ה"ה דבגיהוק מתוך אונס ליכא איסורא ומה דלא נקטו אפשר משום דבו ליכא חיובא להניח ידו שאין פתיחת פיו רב כ"כ וגם הוא לזמן מועט מאוד משא"כ בפיהוק: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) סנטרו - היינו לחי התחתון וחזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים את הקול אבל שלא בשעת הזמר אסור: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ג) לרוק - וכל שאסור בתוך התפילה אסור אפילו בתחנונים שלאחר התפילה דכל זמן שלא פסע ה"ל כעומד לפני המלך: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) א"א לו וכו' - כגון שיצטער בזה ויהא טרוד בתפילתו ואחר הרקיקה ימתין כדי הילוך ד"א וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ט: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) שלא יהא נראה - כגון בבגד תחתון אבל בבגד עליון כיון שהרוק נראה אסור ובמדינתינו שלובשין פאצילעס אף שהרוק נראה אפשר דמותר דכיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס כן כתב המ"א אבל שארי אחרונים כתבו שגם בזה צריך לכרוך מקום הרוק שלא יהא נראה: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) ואינו יכול וכו' - פי' שמאוס לו להבליעו בכסותו או שאינו יכול לשהותו בפיו עד שיבליענו או שהוא כסות נאה ואם נצריכנו שיבליענו בו יטרידנו ג"כ: ש"ע סָעִיף ב
ז (ז) זורקו לאחוריו - היינו שהופך פניו לאחוריו או שזורקו בידו לאחוריו אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר: ש"ע סָעִיף ב
ח (ח) וכש"כ לפניו - מפני שהמתפלל שכינה לפניו ומ"מ אם א"א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפילה ע"י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לימינו ואפילו לפניו: ש"ע סָעִיף ב
ט (ט) י"ל דהטעם וכו' - והאחרונים תרצו בפשיטות דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמש"כ בסימן ג' לענין התכבדו מכובדים וכו' ע"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בסימן קכ"ג דאיירי בהשתחואה שמשתחוה בסוף תפילתו להשכינה ע"כ אזלינן בתר ימין דשכינה: ש"ע סָעִיף ב
י (י) והוא כנגד השכינה - ר"ל שע"כ כונתו אז בעת השתחויה להשתחות נגד השכינה שהיא למעלה מעשרה כי הלא לא ירדה למטה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
יא (יא) בידו - ואם עבר ונטלה ישפשף ידו בכותל או בד"א וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ו: ש"ע סָעִיף ג
יב (יב) סי' ד' סעיף י"ח - דמבואר שם דהנוגע בכינה צריך ליטול ידיו במים מפני רוח רעה השורה על הידים וכ"ש אם הוא קודם התפילה דצריך ליטול ידיו במים מפני התפילה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יג (יג) יכול למשמש וכו' - אפילו נפל רובו: ש"ע סָעִיף ד
יד (יד) כולו - אפילו אם נשאר עדיין בידו העטיפה הוי הפסק: ש"ע סָעִיף ד
טו (טו) אינו יכול וכו' - ואם עבר והתעטף בו א"צ להתחיל מתחילת הברכה אלא גומר התפילה והולך וכשיגמור תפילתו ימשמש בו ויברך ועיין לעיל בסי' ח' סט"ו ובמ"ב שם. זקן שמשים בתי עינים שקורין ברי"ל אם הם רפויין בחוטמו שקרוב ליפול ע"י כריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם מתחלה בחוט [אחרונים]: ש"ע סָעִיף ד
טז (טז) דהוי הפסק - אם לא שהוא טרוד עי"ז ואינו יכול לכוין ילבשנו כשיסיים הברכה: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
יז (יז) ע"ג קרקע - דמשוי של ד' קבין אם הם עליו מבטלים כונתו: ש"ע סָעִיף ה
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור (ל"ח): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב לרוק. נ"ל דאפי' בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע ה"ל כעומד לפני המלך: ש"ע סָעִיף ב
ג א"א לו וכו'. כגון אם יצטער בזה ויה' טרוד בתפלתו: ש"ע סָעִיף ב
ד שלא יהא נראה. דדוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור (תר"י) וצ"ע במדינתינו שלובשין בחגורה חתיכת בגד שקורין פציל"ט אם מותר להבליעו בו כיון שהרוק נראה ואפשר כיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס: ש"ע סָעִיף ב
ה ואינו יכול. פי' שמאוס לו להבליעו או שאין יכול לשהותו בפיו עד שיבליעו: ש"ע סָעִיף ב
ו לא לימינו. והקשה בב"י אדרב' ימין דידיה הוא שמאל דקב"ה כדאית' בסי' קכ"ג וע"ש מה שתי', ובד"מ תי' דכשרוקק לא רצה להורות שהשכינה נגדו אדרב' ברקיקתו מסתלקת השכינה ממנו עכ"ל, ובש"ל כ' בשם הירושלמי לימינו אסור לשמאלו מותר שנ' ה' צלך על יד' ימינך עכ"ל וא"כ א"ש שהשכינה עומדת על צד ימינו ואסור לרוק לצד השכינה משא"כ כשנותן שלום משני צדדין להקב"ה נותן לימין הקדוש ברוך הוא ברישא: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז יכול ליטול. ואי משום נטילה די בנקיון עפר כמ"ש סי' צ"ב ס"ו או י"ל שנוטלה ע"י בגד: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ח יכול למשמש. אפי' נפל רובה כ"מ בב"י סי' ח' ע"ש סט"ו: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א סנטרו עמ״א ובשעת פיהוק א״א בע״א שרי או סנטרו היינו לחי התחתון וישען על ידו משא״כ להניח ידו ע״פ בשעת פיהוק שרי עב״י: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב לרוק עמ״א עסי׳ שט״ז סי״א בשבת אסור לשפשף רוק שלא בשעת תפלה ומ״א שם אות כ״ד ועיין לבוש כאן: ש"ע סָעִיף ב
ג א״א לו עמ״א עב״י ואמנם מלח״מ פ״ד מה״ת הי״א משמע דהר״מ סובר כל שבדק קודם הוי לאונסו ולרש״י בא״א לו לעמוד עצמו יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
ד שלא עמ״א א״י אם דרך פירוש כ״כ שלא יהא נראה היינו בגד עליון אסור עיין ע״ץ וע״ת פירש דבתחתון נמי מבליע מעט מעט עא״ר. ועיין ר״מ שם מבליע בטליתו או בגדו משמע לכאורה אף בעליון: ש"ע סָעִיף ב
ה ואינו עמ״א אפשר ב׳ הפירושים להרר״י בב״י ומש״ה זורקו בידו לא שהופך פניו דהוי גסי הרוח ומיהו אם א״א לו ליגע ברוק בידו זורקו ע״י בגד או הופך פניו עב״י: ש"ע סָעִיף ב
ו לא לימינו עמ״א ולכאורה אפשר נ״מ למי ששולט בשתי ידיו או כהנך ספיקא דבסימן כ״ז ס״ו דלתי׳ הב״י הרשות בידו לאיזה צד שירצה כיון דשניהם שוין ולד״מ כה״ג יויק בימינו כיון דלא בא להורות כו׳ ואין להאריך: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז יכול עמ״א ירצה בזה דבתפלה אסור ליטול ביד תיפוק ליה בלא הפסק דאיך יתפלל בלא מים לז״א בצ״ב מ״ו תוך התפלה די בנקיון עפר ועא״ר אות ז׳ ולמ״ש א״ש דפשיטא קודם התפלה יטול במים: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ח יכול עמ״א ומשום הברכה היה יכול לברך אח״כ לכך אסור משום הפסק עמ״ש בסי׳ ח׳ במ״א אות כ׳ מזה: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף ב
א (ס"ק ו) לא כו' וע"ש מ"ש והוא נדפס בהג"ה רמ"א והן דברי ר"מ רבק"ש בבאר הגולה שהעתיק דברי הרב ב"י: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ב (ס"ק ח) יכול כו' כ"מ בב"י סי' ח' דכתב שם סט"ו דאם נפלה טליתו מעל גופו כשחזר ומתעטף בה צ"ל ולברך ודוקא כשנפלה כולה אבל לא בנפל' מקצתה וכת' דה"ה בנפלה רוב' א"צ לברך ובחבורו הארוך אייתי הרב ב"י ראי' לדין דהתם מהכא א"כ ה"ה הכא אפי' נפלה רובה שרי להחזיר' ולא הוי הפסק וע"ש בט"ז: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א לא יגהק. שמוצא רוח מפיו כריח המאכל שאכל ולא יפהק פותח פיו כמי שרוצה לישן: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב זורקו לשמאלו. בב"י הקשה בשם אבוהב דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והשאיר בצ"ע ע"כ לא כתבו ב"י בש"ע כאן ולעד"נ דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמ"ש בענין התכבדו מכובדי' כו' ע"כ אזלי' בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה ע"כ אזלינן בתר ימין דשכינה ותימ' על רבינו הגדול אבוהב והב"י שלא הרגישו בזה כי הוא נכון וברור: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א לא יגה״ק עט״ז עב״י כפירש״י ברכות כ״ד א׳ ופי׳ ב׳ גיה״ק גוף הקים פושט גופו וזרועותיו. ועכ״מ פ״ד מה״ת הי״א פירש פיהק מוציא קול כזוללים ופירש״י שלפנינו על גיהק פירש כן. ומ״ש הש״ע ואם מפהק מאונס ה״ה גיהק נמי אם א״א שרי דלא יטרד בתפלתו אלא דא״צ הניח ידו ע״פ רק במפהק שפותח פיו הרבה ועא״ר וברכות כ״ד א׳ רבי גיהק ופיהק יע״ש ולפי׳ הב׳ שם א״ש מפהק מניח ידו על סנטרו ולפירוש א׳ גוף הקים אפשר דאסור ועיין ר״מ פ״ד מה״ת הי״א יבדוק עצמו קודם יע״ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב זורקו לשמאלו עט״ז לא הבינותי דהב״י תירץ בשם אביו כמ״ש הר״ב כאן בשמו אלא פסק כר״מ ז״ל שכתב רק לאחוריו כתלמודא דידן ולא לשמאלו ולא לימינו יע״ש בב״י. ומ״ש כ״כ בד״מ הביאו המ״א אות וי״ו יע״ש. ומיהו אם א״א מותר אף לימינו או לפניו עב״ח אם יטרד מחמת זה בתפלתו ולא אסרו אלא באפשר לשמאלו אז עדיף כן: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א יגהק. שמוציא רוח מפיו כריח המאכל שאכל. ולא יפהק. פותח פיו כמי שרוצה לישן: ש"ע סָעִיף א
ב סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור. ל"ח מ"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג לרוק. אפילו בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הוה ליה כעומד לפני המלך. מ"א: ש"ע סָעִיף ב
ד נראה. דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור תר"י. ובמדינתינו שלובשין פציל"ס אף שהרוק נראה מותר כיון שעשוי לכך. מגן אברהם וע"ל סי' צ"ב ס"ק י': ש"ע סָעִיף ב
ה לשמאלו. בב"י הקשה דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות חולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה ע"ש ותירצו אחרונים דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה כמ"ש בענין התכבדו וכו' ע"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה על כן אזלינן בתר ימין דשכינה: ש"ע סָעִיף ב
ו דאסור. ואם א"א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפלה ע"י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לפניו או לימינו. ב"ח וע"ת: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז כינה. ע"י בגד אז די בנקיון עפר. מ"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ח ולהחזירו. אפי' נפל רובו. מ"א: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א יניח כו'. כגי' רש"י ופי': ויזהר כו'. כגי' הרי"ף. ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב אסור כו' ואם כו'. שם ובירוש' אבל אינו רוקק כו' רי"א אפי' רוקק כו' דכ"ע מודו אמנטולין דהוא אסור: מבליעו כו'. גמ' שם: ואם א"א לזורקו כו'. ירושלמי שם לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר וכ' תר"י דלמדנו מכאן דאם א"א לאחוריו מותר לשמאלו והרמב"ם וש"ע השמיטו כיון דבגמ' שלנו לא אמרו אלא לאחריו: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג אבל לא כו' ודוקא כו'. נזיר נ"ט א' וערש"י שם ד"ה א"ד כו' וכן כאן אמרו בבגדו: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)