א שָׁתָה יַיִן כְּדֵי רְבִיעִית, אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ; וְאִם שָׁתָה יוֹתֵר, אִם הוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו; וַאֲפִלּוּ אִם עָבַר זְמַן הַתְּפִלָּה, מַשְׁלִים אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה שֶׁאַחֲרֶיהָ, כְּדִין שׁוֹגֵג. הַגָּה: וְדִין קְרִיאַת שְׁמַע כְּדִין תְּפִלָּה, אֲבָל שְׁאָר בְּרָכוֹת יָכוֹל לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר, (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק הַדָּר הגה' מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה).
ב דֶּרֶךְ מִיל, וְשֵׁנָה כָּל שֶׁהוּא, מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן; וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית, אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשֵּׁנָה מְשַׁכַּרְתּוֹ וְדֶרֶךְ טוֹרַדְתּוֹ; וְהָנֵי מִלֵּי בִּמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו, אֲבָל רוֹכֵב, וַדַּאי דֶּרֶךְ מְפִיגָה הַיַּיִן.
ג כָּל אֶחָד שֶׁהוּא שָׁתוּי, סַגֵּי לֵיהּ לְפִי מַה שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁיָּפִיג יֵינוֹ. הַגָּה: וְלָכֵן אֵין נִזְהָרִין בַּיֵּינוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין חֲזָקִין, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁתוּ רְבִיעִית וְיוֹתֵר; (ת"ה סִימָן מ"ב) וְכָל שֶׁכֵּן אִם מִתְפַּלְּלִים מִתּוֹךְ סִדּוּר שֶׁבְּיָדוֹ, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְשִׁכְרוּת מְעַט, כֵּן נִרְאֶה לִי.
א סָעִיף א (א) שתה יין - ונראה דה"ה שאר משקין המשכרים וכפי מה שכתב הט"ז לקמן בסימן קכ"ח ס"ק ל"ה לענין נשיאת כפים ואפילו לדעת המ"א שם דמיקל בנשיאת כפים מסתברא דתפילה חמירא ואסור כמו ביין כ"כ בספר מגן גיבורים עי"ש ולפי דעת הט"ז לקמן הנ"ל לא בעינן בשאר משקין שיעור רביעית עי"ש ולי נראה דמ"מ בעינן שיהא בו כדי לשכר ברביעית יין:
ב סָעִיף א (ב) כדי רביעית - דוקא אם שתאו בבת אחת אבל בשני פעמים או שמזגו במעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית בכל גווני אסור עד שיסיר יינו מעליו וכדלקמן בסימן קכ"ח סל"ח. וכ"ז כשיכול לדבר לפני המלך דאל"ה אין שייך לענינינו דאיירי בתפלה שום חילוק בזה. כתב המ"א בשם הסמ"ק יין שבתוך הסעודה אינו משכר ועיין עוד שם וכתב הפמ"ג דכ"ז הכל לפי מה שמבין בדעתו:
ג סָעִיף א (ג) אל יתפלל - ואפילו אם עי"ז יעבור זמן תפלה פר"ח. ועיין בסוף הסימן בשם הים של שלמה דעכשיו שבלא"ה אין מכונין כ"כ בתפלה אין לחוש כ"כ להחמיר אם ע"י המתנתו יעבור זמן תפלה:
ד סָעִיף א (ד) עד שיסיר יינו - ואף אם רגיל לשתות הרבה ואינו שיכור כלל ברביעית אפ"ה לא יתפלל לכתחלה אם שתה רביעית יין [ברכי יוסף]:
ה סָעִיף א (ה) תועבה - והוי כאלו עובד עכו"ם ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצל מכל צרה. ש"ס:
ו סָעִיף א (ו) כדין שוגג - ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה שהיה סבור שיהיה לו שהות להתפלל לאחר שיפוג מן היין המועט שהתחיל לשתות בדיעה מיושבת ואח"כ נמשך לב להמשתה ושכח על התפלה ונשתכר כ"כ עד שלא נשאר לו שהות להפיג את יינו טרם עבור זמן התפלה ג"כ שוגג מיקרי ומיהו ודאי אם הוא סמוך למנחה ויעבור הזמן ודאי אם ישתכר שלא יוכל להפיג את יינו בזמן קצר כזה מזיד הוי לכו"ע ואין לו תשלומין:
ז סָעִיף א (ז) ודין ק"ש - וברכות ק"ש ג"כ דינם כק"ש. א"ר:
ח סָעִיף א (ח) כדין תפלה - היינו דאף שתוי אסור לכתחלה בק"ש והלבוש כתב דיש מקילין בק"ש אף אם הוא שכור דשאני תפלה שהוא בקשת צרכיו וכ"כ בלקוטי הרמב"ן בסופו אכן בביאור הגר"א הרחיב לבאר דברי הירושלמי שיש בענין זה ולפי דבריו מסקנת הירושלמי לאסור שכור בק"ש ע"כ יש ליזהר לכתחילה שלא לבוא לידי כך ובדיעבד אם נשתכר אין לפטור את עצמו מק"ש משום זה וכעין שכתב המ"א לקמן בסימן קפ"ה לענין בהמ"ז ואם יפוג יינו עד שלא עבר זמן ק"ש יחזור ויקרא הפרשיות:
ט סָעִיף א (ט) אבל שאר ברכות - כלל בזה אף בהמ"ז שהיא דאורייתא ועיין לקמן בסי' קפ"ה ובמה שכתבתי שם:
י סָעִיף א (י) יכול לברך - אבל אין מצרפין אותו למנין עשרה ולענין ג' לזימון אפשר דשרי:
יא סָעִיף א (יא) שהוא שכור - עיין בביאור הגר"א ולפי דבריו יש להחמיר לכתחילה בשיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך אף בשאר ברכות וכ"כ הפמ"ג יו"ד סימן א' ס"ק ל"ה במשבצות זהב וכ"ז כשלא הגיע לשכרותו של לוט דאל"ה כשוטה יחשב לגמרי לכו"ע ופטור אז מכל המצות ע"כ אפילו בדיעבד אם קרא אז ובירך לא מיפטר בכך שהרי פטור היה באותה שעה וחייב אח"כ לחזור ולקרות ולברך. פר"ח ופמ"ג:
יב סָעִיף ב (יב) דרך מיל - בין במהלך ובין ברוכב וי"א דברוכב בעינן דוקא שלשה מילין:
יג סָעִיף ב (יג) משכרתו - דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו [מ"א בשם הכ"מ]:
יד סָעִיף ב (יד) אבל רוכב - שאין לו טורח כ"כ:
טו סָעִיף ב (טו) מפיגה היין - והוא שרכוב ג' מילין ומ"מ הכל לפי רוב היין שאם הרבה לשתות מאוד אין דרך ג' מילין מפיגתו:
טז סָעִיף ג (טז) ולכן אין וכו' - זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחילה אבל בשיכור שתפילתו תועבה ודאי יש ליזהר אפילו לדידן וצריך לחזור ולהתפלל. [ב"ח וט"ז]:
יז סָעִיף ג (יז) שאין חוששין - היינו ליישב המנהג אבל מ"מ אין נכון. [פמ"ג]. כתב ביש"ש פ"ב דביצה וביו"ט יכול להתפלל מנחה אע"פ ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפוג יינו וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי:
א סָעִיף א כדי רביעית. עסי' קכ"ח סל"ח דדוקא כששתאו בבת אחת כ' סמ"ק סימן קל"ג יין שבתוך הסעודה אינו משכר ועסי' תע"ג ס"ג די"א דגם שלפני המזון אינו משכר ובהגה' סמ"ק אם סעד סעוד' שמחה כגון סעודת י"ט אף על פי שלא שתה אלא בסעודה אין להורות:
ב סָעִיף א תפלתו תועבה. והוי כאלו עע"א [גמרא ברכות רפ"ה], ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצול מכל צרה, [גמ']:
ג סָעִיף א כדין שוגג. הרב"י האריך לחלק וצ"ע שלא כ' מזה פה בש"ע ולכן נ"ל שחזר בו ודעתו שבניו של ר"ג לא היו שכורי' כלל אלא נמשך לבם אחר המשתה שהיו יושבים במשתה ולכן אינם אנוסים אבל שכור חשוב אנוס שלא ידע להזהר ולקרות וכ"ש למ"ד שאסור לקרות ובתפל' לכ"ע אסור וה"ל אונס ואפי' התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה שהיה סבור שיהיה לו שהות אח"כ מקרי אונס כמ"ש סי' ק"ח ס"ח עב"ח וב"י עסי' פ"ט ס"ה:
ד סָעִיף ב ששינ' משכרתו. דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו (כ"מ ה' ביאת מקדש):
ה סָעִיף ב רוכב. איתא בגמר' דרוכב בעי ג' מילין וכ"כ הג"א ול"ח פ"ח דברכו' סי' ל"ב וכ"כ הר"ן פ' הקור' עומד גבי נשיאו' כפים ובטור משמע דרכוב כמהלך דמי ואפשר דמודה דביותר מרביעית בעי ג' מילין:
ו סָעִיף ג לשכרות מעט. כתב ביש"ש פ"ב דביצה ס"ה ובי"ט יכול להתפלל מנחה אף על פי ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפיג יינו וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי כמ"ש בהגהות מיימוני עכ"ל:
א סָעִיף א משלים אותה תפלה. דחשיב כשוגג ובב"י הביא דברי הרא"ש על מעשה דבני ר"ג שבאו מבית המשתה א"ל לא קרינו את שמע א"ל אם לא עלה כו' דמשמע שאחר שע"ה אינם רשאי' לקרות ואע"ג דאנוס קורא עד הנץ החמה ותי' הרא"ש דבני ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשך לבם אחר המשתה והאריך ב"י בביאור דבריו ותמהני אמאי לא פירשם כפשוטו שכל הלילה לא היו שכורים אלא שביטלו מחמת תאות המשתה משא"כ בזוגי דרבנן דריב"ל שהיו שכורים כל הלילה והוין אנוסים:
ב סָעִיף ב אבל רוכב כו'. כ"כ בטור בשם בה"ג וי"ל ע"ז מסוגי' דפ' הדר דהכי אי' אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כ"ש מפיגין את היין אר"נ ל"ש אלא ששתה כדי רביעית אבל שתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו ופרכי' ודרך מיל מפיג היין והתני' מעשה בר"ג שהיה רוכב כו' כיון שהגיע לכזיב בא א' לשאול על נדרו אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האטלקי א"ל הן א"ל א"כ יטייל אחרינו עד שיפיג יינינו וטייל אחריהן ג' מילין וכו' ומשני שאני יין האטלקי דמשכר טפי והאמר ר' נחמני ל"ש אלא ששתה כו' ומשני רכוב שאני פירש"י דאין לו טורח הדרך השתא דאתית להכי לרמי בר אבא נמי ל"ק רכוב שאני פי' רש"י לרמי בר אבא דאמר דרך מיל והכא תנא ג' מילין ל"ק דרכוב שאני דאין לו טורח לפיכך אין מפיג כ"כ לפ"ז למדנו שברכוב יש קולא וחומרא דהיינו באם שתה רביעית יש חומרא ברכוב דלא סגי בשיעור מיל רק צריך יותר וזהו מה דאמר בגמרא במסקנא רכוב שאני ובאם שתה יותר מרביעית יש קולא ברכוב דבמהלך לא מהני כלל דרך וברכוב מהני וזה מ"ש בגמרא תחלה רכוב שאני וכ"כ בהדיא בהג"א שם וא"כ קשיא על הטור שני קושיות חדא דא"כ היה לו לכתוב דברביעית לא מהני שיעור מיל ברכוב שנית דביותר מרביעית היה לו לכתוב דבעי' ברכוב ג' מילין ולמה כתב סתם בזה דדרך מפיג ועל הרי"ף והרא"ש יש לתמוה יותר דהם לא כתבו הך חילוק דבין רכוב למהלך ברגליו רק כתבו חילוק בין רביעית ליותר דברביעית סגי בדרך מיל וביותר מרביעית לא סגי ולא זכרו כלום מרכוב ונלע"ד דה"ג ס"ל דאף על גב דלפי מה דאמרינן השתא דאתי' להכי כו' א"צ לן לומר שאני יין האטלקי דמשכר טפי מ"מ מוכח מדברי ר"ג בברייתא דיש חילוק בזה מדאר"ג כלום שתינו רביעית יין האיטלקי ולא אמר סתם יין אלא ודאי דאיטלקי חמיר טפי לפי האמת אלא דתלמודא אמר דלענין קושיא על רמי בר אבא א"צ לן בזה ומ"מ כיון דלפי האמת איטלקי חמיר טפי אפשר שהוא משכר יותר מיות' מרביעית סתם יין וכ"מ לישנ' דתלמוד' דאמ' דמשכר טפי ונכלל בזה אפי' מיותר מרביעי' וא"כ יש לנו לומר כיון דיש מעליות' ברכוב טפי ממהלך איכא למימר דדוקא באיטלקי הצריך ר"ג ברכוב ג' מילין אבל בסתם יין אפי' ביותר מרביעית ורכוב הסברא נותנת דסגי בדרך מיל כיון שהוא רכוב ואף שאין הדבר מבורר כ"כ כיון דספיק' דרבנן היא דהא בדיעבד יצא בשינה ע"כ אזלינן להקל וסגי ברכוב מיל אפי' ביותר מרביעית זו היא דעת ה"ג אבל הרי"ף והרא"ש ס"ל בהאי ספיק' לחומרא כיון דלא אתברר לן ענין יין האיטלקי אזלינן לחומרא ותפסי' משום לא פלוג בכל יותר מרביעית דלא מהני רכיב ולא מהני דרך כמו במהלך. והא דלא כתבו דיתר מרביעית מהני ברכוב בג' מילין כמו באיטלקי י"ל דיתר מרביעית לא הוה מילתא דפסיקא דודאי אם הרבה לשתות מאוד ביותר מרביעית חמיר טפי מאיטלקי ע"כ לא שייך למינקט בזה דמהני ג' מילין משא"כ באיטלקי דהוא דבר קצוב ברביעית וחזי' ביה דמהני ביה ג' מילין והפוסקים לא נקטו כלל דין איטלקי שאינו מצוי כלל בינינו כנ"ל:
ג סָעִיף ג ולכן אין נזהרין כו'. זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחלה אבל בשכור שתפלתו תועבה ודאי יש ליזהר אפי' לדידן והמתפלל כשהוא שיכור צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש התוס' בפ' הדר ורב"י כ' בשם המרדכי דהשתא אין נזהרין משום דבלא"ה אין אנו מכוונים כ"כ זה קאי אשאר מילי דשמעתן כגון הבא מן הדרך שלא יתפלל לדברי הגמרא וכן ר"י לא מצלי ביומא דרתח וכמ"ש ב"י אח"כ בשם הג"מ אבל לא אתפלת שכור שהיא תועבה וחסרון יש במרדכי וכבר הוגה במרדכי דפוס קראקא ומו"ח ז"ל האריך בזה דצריך לחזור ולהתפלל בזה וכבר הפליגו בגמר' בעונש מי שמתפלל בשכרות ואמרו שמי שנזהר בזה סוגרין הצרות בעדו וילפוה מקרא ומכלל הן אתה שומע לאו ח"ו ע"כ צריך לאזהרה יתירה בזה:
א סָעִיף א רביעית. דוקא כששתאו בבת אחת כתב סמ"ק סי' קל"ג יין שבתוך הסעודה אינו משכר וע"ס תע"ג ס"ב. די"א דגם לפני המזון אינו משכר עמ"א:
ב סָעִיף א תועבה. והוי כאלו עובד ע"ז ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצל מכל צרה. ש"ס:
ג סָעִיף א שוגג. ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיעה זמנה שהיה סבור שיהיה לו שעות אח"כ מיקרי אונס מ"א וכ"כ ע"ת ועיין ט"ז ולבוש:
ד סָעִיף א תפלה. והלבוש כ' דיש מקילין לק"ש:
ה סָעִיף ב משכרתו. דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו כ"מ הלכות ביאת מקדש:
ו סָעִיף ב רוכב. ורוכב בעי ג' מילין עיין מ"א ובתשובות חות יאיר סי' קע"ז. ובתשובת הב"ח סי' ק"מ ובהלק"ט ח"א סי' קפ"ג ובתשובת יד אליהו סי' ח' פסק בתפלה אינו נאסר כ"א יין אבל שאר משכרין מותר אם לא שהוא כל כך שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך ע"ש. אלא שכתב סוף התשובה דכיון דב"ח בתשובה לא חילק בין התפלה להוראה וגם החמיר ביינות שלנו לכן אין להקל דאפי' שאר משכרים אסור מאחר שכבר הורה זקן אף שמן הדין יש להקל ע"ש:
ז סָעִיף ג שלנו. ב"ח וט"ז מחמירין ע"ש:
ח סָעִיף ג מעט. כתב ביש"ש פ"ב דביצה וביום טוב יכול להתפלל מנחה אע"פ ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפיג יינו וכל שכן האידנא דבלאו הכי אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי כמ"ש בהגמ"י עכ"ל ולדברי ט"ז ס"ג אין להקל ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) כדי רביעית עסי' קכ"ח סעיף ל"ת דכתב דאם שתה רביעית יין לא ישא כפיו וכתב שם דהיינו דוקא אם שתאו בפ"א אבל לא בב' פעמים וס"ל למ"א דה"ה הכא ומבואר עוד שם דאם נתן בו מעט מים אפי' שתאו בפעם אחת נושא כפיו וה"ה הכא אלא דכתב עוד שם דוקא ברביעית דינא הכי אבל ביותר מרביעית אפי' שתאו בב' פעמים או נתן בו מעט מים אסור וה"ה הכא: ועסי' תע"ג ס"ג די"א כו' ר"ל בב"י הביא י"א כן אבל לא בש"ע שם: אין להורות והוראה ותפלה דיניהם שוה. וע' ביו"ד סימן רמ"ב סי"ג בהג"ה ובח"מ סי' ז' בסמ"ע ס"ק י"א:
ב סָעִיף א (ס"ק ג) כדין שוגג. הרב"י האריך לחלק שהקשה דאיך א"ל דשיכור מקרי שוגג דהא תנן ריש ברכות מעשה שבאו בניו של ר"ג מבית המשתה אחר חצות ליל' ואמרו לאביהם לא קרינן שמע וא"ל אם לא עלה ע"ה חייבים אתם לקרות וא"א דשיכור מקרי שוגג ואונס אפי' עלה עמוד השחר קורין עד שתנץ החמה וכדלעיל סי' נ"ח סעיף ה' ותי' דבני ר"ג היו מסובים בסעודת הרשות דלא מקרי אונס דלא ה"ל לסעוד שם וכאן מיירי בסעודת מצוה דמקרי אונס. עוד תי' דוקא בק"ש לא מקרי אונס דה"ל לקרות קודם הנץ החמה אף שהיו שכורים והיינו למ"ד דשכור מותר לקרות קריאת שמע. ואפי' למ"ד דאסור מכל מקום שתוי סבירא ליה דמותר לקרות וה"ל לקרות קודם שנשתכרו לגמרי (וזה דלא כרמ"א בהג"ה דמשמע דמשוה קריאת שמע לתפלה לכל דבר) משא"כ בתפלה שפיר מקרי אונס דאפי' שתוי לכתחלה אסור להתפלל. עוד כתב לחלק גם בתפלה לפעמים לא הוי אנוס אף דגם שתוי אסור להתפלל מכל מקום אם התחיל לשתות אחר שכבר הגיע זמן תפלה לא מקרי אנוס ע"ש: ומכל החילוקים הנ"ל לא הזכיר שום חילוק בש"ע ע"כ צ"ל שחזר בו: ודעתו שבניו כו' ר"ל כדי ליישב קושית הרב"י מבני ר"ג: צ"ל שבני ר"ג היו שיכורים ולא נמשכו עד אחר חצות מצד שכרות אלא נמשכו שם בבית המשתה לשמוח בשמחתם ולכן הוי מזידים וכ"כ בס' ד"מ: אבל שכור כו' שלא ידע כו' בזה דוחה חילוק השני דבק"ש לא הוי אונס דה"ל לקרות בשכרותם וגם חילוק א' בין שמחת רשות למצוה לא ס"ל לחלק: ואפי' התחילו כו' בזה דוחה חילוק הג' ולכן סתם פה בש"ע והא דלא כתב דאם לא היה סובר שיהי' לו שהות דלא מקרי אנוס דזה מלת' דפשיט':
ג סָעִיף ב (ס"ק ד) ששינה כו' כ"מ הל' ביאת מקדש פ"א דין ה' ודייק כן מלשון הרמב"ם שכ' שינה מעט או דרך מוסיפים בשכרותו משמע דשינה מרובה מפיגה את היין:
ד סָעִיף ב (ס"ק ה) רוכב כו'. ג' מילין דאמרינן בעירובין דס"ד ע"ב מעשה בר"ג שהיה רוכב על החמור כו' בא א' לשאול על נדרו אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי א"ל הן אמר א"כ יטייל אחרינו עד שיפוג יינינו (דהתרת נדרים הוא הורא') וטייל אחריהם ג' מילין כו' ירד ר"ג מן החמור והתיר לו נדרו והקשה הש"ס ל"ל ג' מיל הא במיל א' סגי ומשני שאני יין איטלקי דמשכר טפי והוי כיתר מרביעית ומקשה א"כ גם ג' מיל לא מהני דהאמרי' ביתר מרביעית כ"ש דרך טורדתו ומשני רכוב שאני ופירש"י שאין לו טורח הדרך ולכן מפיג אפילו שתה יותר מרביעית ומסיק הש"ס השתא דאתית להכי גם קושי' א' לא קשי' דלמה הוצרך ג' מיל הא במיל א' סגי דרכוב שאני ואפילו את"ל דאין חילוק בין יין איטלקי לשאר יין מ"מ רכוב שאני ופירש"י דאין לו טורח ולפיכך אין מפיג כ"כ ולכן בעי' ג' מיל. וכ' בס' ל"ח פ"ה דברכות דהני שני תירוצי' ע"כ חולקים זע"ז (לא ג' כמ"ש ט"ז) דלתי' א' רכיבה מפיג יותר מהילוך לכן ברכוב אפי' שתה יותר מרביעית מהני רק צריך ג' מיל ולתי' השני אדרבא רכוב גרע ואינו מפיג כ"כ כמו מהלך ולכן אפילו את"ל דאיטלקי שוה לשאר יין ולא הוי רק כשאר יין רביעית דמהלך סגי מיל וברוכב בעי' ג' מיל וא"א להשוות השני תירוצי' דהם סברות הפוכות א"כ הדין לתי' א' דרכוב עדיף ומהני אפילו ביותר מרביעית והיינו בג' מיל וברביעית סגי גם לרכוב מיל דכ"ש הוא ממהלך ולתי' שני משמע אפילו לא הוי רק יין האטלקי והוי רביעית כיון דרכוב גרע מ"מ בעינן ג' מיל וביותר מרביעית לא הזכיר בתי' שני מה דינו: כ"כ בס' ל"ח אבל לענ"ד תי' שני לא יחלוק עם הראשון במציאות דיין אטלקי משכר טפי ואפ"ה סגי ברכיבה ג' מיל וכ"ש במהלך דעדיף לתי' שני דמהני ג' מיל אפילו שתה יותר מרביעית ומה שאמרו אבל יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ר"ל דרך שהוזכר תחלה דהיינו דרך מיל אבל ג' מיל מהני דומיא מה שאמר ביותר מרביעית כ"ש ששינה משכרתו. דאינו ר"ל כל שינה דהא שינה מרובה מפכחתו וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ם וכ"מ אלא ר"ל שינה מועט' דמהני ברביעית לא מהני ביותר מרביעית ה"ה לענין דרך מ"ש ביותר מרביעית לא מהני ר"ל דרך דמהני ברביעית דהיינו מיל אבל ג' מיל מהני בין במהלך ובין ברכוב א"כ לכ"א מהתי' איכא קולא וחומרא לתי' א' רכוב עדיף וא"כ ברביעית מהני מיל דבין מהלך בין רוכב וביותר מרביעית לא מצינו היתר למהלך אבל רוכב מהני ג' מיל ולתי' שני דרוכב גרע ולכן ברוכב אין חילוק דאפילו לא שתה רק רביעית צריך ג' מיל וה"ה ביותר מרביעית סגי בג' מיל ברוכב כ"ש למהלך וברביעית במהלך סגי במיל וברוכב בעינן ג' מילין ולפי שלא ידענו איזה תי' עיקר לכן במהלך ברביעית סגי במיל אבל ביותר מרביעית לא מהני אפילו מהלך ג' מיל. דשמא תי' א' עיקר וברוכב בעי' ג' מיל אפילו לא שתה רק רביעי' דשמא תי' שני עיקר דרוכב גרע ובעי' ג' מילין אפי' רביעית ומכל מקום גם ליתר מרביעי' סגי בג' מילין דהא באמת יין האטלקי משכר טפי והוי כיתר מרביעית ואפ"ה הוי סגי בג' מיל וכן נראה שהיתה דעת מ"א דלרוכב בכל ענין בעי' ג' מיל אפי' לא שתה רק רביעית ומהני ג' מיל אפי' ליותר מרביעי' ולכן סתם דברוכב בעי' ג' מיל וכן מבואר בהג"ה בעירובין וכן נראה מדברי הר"ן במגילה דברוכב אפילו ברביעית בעינן ג' מיל. אולם ליתר מרביעית לא נתן הר"ן שיעור מוגבל אלא כ"א כפי מה שמרגיש בעצמו שיפיג ויסיר יינו מעליו: ובטור משמע וה"ה בש"ע אלא כן דרכו למנקט טור בלשונו כי ממנו נובע הדבר ור"ל שכ' כן בשם בה"ג ביותר מרביעית דמיל לא מהני דוקא מהלך אבל רכוב ודאי דרך מפיג היין ולא כ' דברוכב בעינן ג' מיל אפי' לרביעית משמע דס"ל דדמי למהלך וסגי במיל לרביעית אבל אפשר דמודה ליותר מרביעית דמהלך לא מהני כלל ורוכב מהני מכל מקום בעינן ברוכב ג' מיל והיינו דפסק כתירוץ קמא דברכוב עדיף והא דסתם הטור בשם בה"ג וכ' אבל רוכב ודאי דרך מפיגה ולא כתב דבעינן ג' מיל משום דסבירא ליה כמו שכתב בשם הר"ן דהכל לפי מה שהאדם מרגיש בטבעו ולפי היין ולכן סתם וכ' דמהלך אין תקנה כלל ביתר מרביעי'. אבל רוכב ודאי דרך מפיג אפילו יתר מרביעית והיינו כפי הרגשתו בעצמו:
ה סָעִיף ג (ס"ק ו) לשכרות כו' שאין להקפיד בשתוי דוקא שתוי אבל שכור לא וכמו שהאריך ב"ח וט"ז:
א סָעִיף א סא כדי רביעית. עתוס' שם ד"ה שתה יש ספרים דגרסי כו' וכ"ה ברמב"ם וטור ואף תוס' מודו בזה: וצריך כו'. תוס' שם ד"ה שיכור וכנ"ל ס"ס ע"ו ור"ס צ"ב: ואפילו כו'. וראיה דדין אונס לו ממש"ש ט' א' דההוא זוגא כו' ובמזיד א"י להתפלל אחר ע"ה כמ"ש הרי"ף וש"פ שם: אבל כו'. ירושלמי ריש תרומות והביאו תוס' שם ד"ה שיכור והרא"ש בפ"ה דברכות סי' ט' וז"ל שתוי אל יתפלל כו' איזו שתוי כל ששתה רביעית שיכור ששתה יותר תמן אמרין כל שאינו יכול לדבר לפני המלך ר"ז בעי קומי ר"א שיכור מהו שיברך א"ל ואכלת ושבעת וברכת אפילו מדומדם לא צורכה דלא מהו שיקרא שמע וז"ש ודין ק"ש כו' לחומרא אבל נראה שט"ס שם בירושלמי דאמרו שם חד חסיד שאיל לאליהו מהו ערום שיקרא שמע א"ל לא יראה בך ערות דבר ערות דבור ותני חזקיה בין לקרות ובין לברך וכל זה אינו מובן דהא אמרו אפילו תרומה אין יכול להפריש משום הברכה וכן אפילו נגד ערות חבירו וגם ערות דבור אינו מובן דלמה לא אמר ערות דבר כפשט' אלא צ"ל שט"ס הוא וצ"ל שיכור מהו כו' וכן בר"ש פ"א דתרומות הביאו ולא כתיב מלת ערום כלל ועל שיכור קאי וחזקיה פליג ואמר שבין לק"ש ובין לברכה אסור ופליג גם על ר' אסי שאמר ואכלת כו':
ב סָעִיף ב ס"ב וה"מ במהלך כו'. גמ' שם והוא לשון הטור בשם בה"ג וכ"כ סמ"ג והשמיטו מש"ס דג' מילין בעינן ונראה דס"ל כדעת הגאונים כמ"ש בס"ג כ"א שהוא שתוי כו' ולכן לא קאמר ר"ג יטייל ג' מילין אלא עד שיפיג יינו וקרה שבג' מילין פג ועוד השמיטו מש"ש השתא דאתית כו' ואפשר שסוברים שדיחוי' הוא והרי"ף והרמב"ם ורא"ש השמיטו דין רכוב לגמרי והג"א שם כ' כל דברי גמ' שם:
ג סָעִיף ג ס"ג כ"א כו'. כנ"ל: ולכן כו'. כמש"ש ביין האיטלקי וה"ה להיפך: וכ"ש אם כו'. עד"מ:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.