א הַמְּעָרֶה יַיִן לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יֵין עוֹבֵד כּוֹכָבִים הָאָסוּר בַּהֲנָאָה, נֶאֱסָר כָּל הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק מְחַבֵּר בֵּין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּבֵין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי הַתַּחְתּוֹן, וְרוֹאִים כְּאִלּוּ יַיִן שֶׁל הָאִסוּר מְעֹרָב בְּשֶׁל הֶתֵּר. וְאִם עֵרָה וְקִטֵּף, שֶׁקֹּדֶם שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל הָאִסוּר הִפְסִיק קִלּוּחַ הַיּוֹרֵד מֵהַיַּיִן שֶׁל הֶתֵּר, מֻתָּר.
ב הָא דְּנִצּוֹק חִבּוּר, הָנֵי מִלֵּי בְּהֶפְסֵד מֻעָט, אֲבָל בְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא מֵהֶחָבִית לִכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן נֶסֶךְ, מֻתָּר הַגָּה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם הָיָה הַרְבֵּה יַיִן בֶּחָבִית אוֹ לֹא. וַאֲפִלּוּ יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְכָל מַה שֶּׁהוּא בַּקַּנְקַן אוֹ בַּכּוֹס, מִקְרֵי הֶפְסֵד מוּעָט. וְדַוְקָא בְּיַיִן נֶסֶךְ, אֲבָל בִּשְׁאָר אִסּוּרִים אִם יָכוֹל לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵין בּוֹ הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, לֹא מִקְרֵי הֶפְסֵד מְרֻבֶּה (מַסְקָנַת ת"ה סִימָן ר"ד).
ג נִצּוֹק בַּר נִצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר.
ד אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מְעָרֶה יַיִן מִכְּלִי לְטִיט אוֹ לְאַשְׁפָּה אוֹ לִמְקוֹם לִכְלוּךְ, אֵין דֶּרֶךְ נִסוּךְ בְּכָךְ וְהַכֹּל מֻתָּר, בֵּין מַה שֶּׁיָּצָא לַחוּץ בֵּין מַה שֶּׁבִּפְנִים. אֲבָל אִם הָיָה יִשְׂרָאֵל אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים מְעָרֶה לְטִיט אוֹ לְאַשְׁפָּה, וּבָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְנָגַע בַּקִּלּוּחַ, הַכֹּל אָסוּר.
ה הַמְעָרֶה יַיִן לְתוֹךְ כְּלִי שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא הוּדַח, וְאֵין בּוֹ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, אֶת שֶׁעֵרָה בּוֹ אָסוּר בִּשְׁתִיָּה, וְאֶת שֶׁעֵרָה מִמֶּנּוּ מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיָּה. הַגָּה: וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַטְפִּיחַ, אָסוּר בְּנִצּוֹק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ר' יְרוּחָם וּסְמַ"ג וְתוס' וְרֹא"שׁ פֶּרֶק בַּתְרָא דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים). מִיהוּ אֵינוֹ אוֹסֵר יוֹתֵר מֵאִלּוּ הָיָה מְעֹרָב בּוֹ, וְאִם הוּא סְתָם יֵינָם בָּטֵל בְּס', כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"ד.
ו קַנְקַן יַיִן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְעֵרָה מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ צְלוֹחִית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַיִן שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אִם יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁל קַנְקַן לְבַטֵּל הַיַּיִן שֶׁבַּצְּלוֹחִית, מֻתָּר. וְשִׁעוּר הַבִּטּוּל הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בַּמַּיִם ס' כְּנֶגְדּוֹ. (ד"ע) (וְע"ל סִימָן קל"ד סְעִיף ה').
ז גַּת שֶׁהַיַּיִן יוֹרֵד מִמֶּנּוּ לְבוֹר, וְנָגַע עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּקִּלּוּחַ הַיּוֹרֵד, אִם יֵשׁ בַּחַרְצַנִּים וְזַגִּים וַעֲנָבִים שֶׁבַּגַּת שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַקִּלּוּחַ, לֹא נֶאֱסַר מַה שֶּׁבַּגַּת הַגָּה: דְּאָמְרִינָן סַלֵּק אֶת מִינוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ וְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ רַבֶּה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ. שִׁמְרֵי יַיִן שֶׁלֹּא נִתְמְדוּ וְלֹא עָבְרוּ עֲלֵיהֶם י"ב חֹדֶשׁ, מִקְרֵי מִין בְּמִינוֹ עִם יַיִן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א).
א סָעִיף א המערה כו' עד שבכלי התחתון. הוא ל' הרמב"ם פי"ב מהמ"א דין י"א אלא שהכניס המחבר בדבריו האסור בהנאה ובא להוציא יין שאינו אסור אלא בשתייה דלא שייך ביה ניצוק כדלקמן ס"ה וע"ל סימן קל"ב ס"ק י"ח וס"ק כ"ד וסימן קל"ד ס"ק ג':
ב סָעִיף ב אבל בהפסד מרובה כו'. סמכי' אהפוסקים המתירים:
ג סָעִיף ב ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים. אלא שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים:
ד סָעִיף ב ודוקא ביי"נ. דאקילו ביה רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתי ותו דלא שייך כ"כ למיחשבי' הפסד מועט משום דאפשר למכור לעובד כוכבים ומש"ה נחמיר לשויה יי"נ חומרא דאתי לידי קולא הוא דכמה רבוותא אסרו למכור יין הנאסר במגע עובד כוכבים לעובד כוכבים עכ"ל ת"ה:
ה סָעִיף ג נצוק בר נצוק כו'. כגון שיצק הישראל מקצתן () לכלי של יי"נ שנאסר מה שבקנקן משום ניצוק ואם חזר ישראל ויצק מכלי אחר לקנקן מה שבכלי האחר מותר:
ו סָעִיף ד לטיט כו'. אבל ע"ג קרקע לא שאף הם מזלפין ע"ג קרקע לפני עבודת כוכבים שלהן רשב"א ומביאו ב"י ופרישה ובעט"ז כתב אם שופך יין ע"ג קרקע ונגע עובד כרכבים באותו קילוח נאסר הקילוח מן הנגיעה ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק עכ"ל ולא פי' כפשוטו דמ"ש בחוץ נאסר משום כחו ויפה כוון דאם לא כן לא היה נאסר אלא משום כחו בשתייה כדלעיל ר"ס קכ"ה ולא היה נאסר מה שבפני' משום ניצוק דניצוק אינו אוסר אלא ביין האסור בהנאה כדבסעיף שאחר זה ואע"ג דמדברי הרשב"א שם נראה דאף בשופך ואינו נוגע אסור משום ניצוק לטעמיה אזיל דאוסר כחו בהנאה משא"כ לדידן:
ז סָעִיף ד בין מה שיצא לחוץ. כתב העט"ז דאפילו נגע העובד כוכבים זה שמערהו לטיט הכל מותר שכיון שהוא בעצמו שופכו לאיבוד הרי בטלי' מחשבתיה ושויה כמים בעלמא ואין כאן מחשבת ניסוך כלל עכ"ל והוא מדברי הרשב"א בשם הראב"ד ומביאו ב"י:
ח סָעִיף ה אסור בשתייה. כדלקמן סימן קל"ז:
ט סָעִיף ה מותר אפילו בשתייה. שלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך יי"נ האסור בהנאה רשב"א וכ"כ רבינו ירוחם ונראה דאע"ג דכל מגעם וסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג מ"מ אמרי' בזה ניצוק חבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא:
י סָעִיף ה כדי להטפיח. ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפילו בטופח לחוד הוי חבור רבינו ירוחם ומביאו ב"י וד"מ וע"ל סימן קכ"ג סעיף קטן ל"ב ולקמן סימן קנ"ז ס"ק ד' ועמ"ש מהרש"ל בתשו סי' ע"ו:
יא סָעִיף ו ששים כנגדו. במקצת ספרים כתוב כאן הג"ה ע"ל סי' קל"ד ס"ה וכן הוא בש"ע שנדפסו באמשטרדם ור"ל דשם פסק דשיעור הביטול היינו שיהא ששה חלקים כנגדו והפסקים סותרים זא"ז וכן הקשה הב"ח בקונטרס אחרון ופסק דסגי בששה חלקים והיה נראה להגיה כאן ששה וכן הוא בש"ע דפוס הענאוי אך בעט"ז כתוב בפירוש ששים תרי זימני וצ"ע:
יב סָעִיף ז גת כו'. ) וה"ה חבי' כדמוכח מתשובת הרשב"א שהביא הב"י ס"ס זה ופשוט הוא:
יג סָעִיף ז דאמרי' כו'. תימה דזה אינו אלא לדעת הטור דס"ל לקמן סימן קל"ד דסתם יינם נמי מין במינו במשהו אבל להרב דס"ל התם דסתם יינם בטל בס' וכמ"ש בסימן זה סוף ס"ה א"כ א"צ לסלק את מינו אלא הכל היין והחרצנים והזגים וענבים ושמרים מצטרפים לבטל בששים וכן קשה על העט"ז ואולי ס"ל דדוקא סתם יינם בטל בס' אבל לא יין שנאסר במגע עובדי כוכבים אבל א"א לומר כן וכמש"ל סימן קכ"ג ס"ק מ' ויש ליישב דהכא מיירי לדינא דש"ס דדוקא בזמן הזה קאמר הרב בסימן קל"ד דבטל בס' ע"ש (אלא דצ"ע דמדברי הגהמ"י פט"ז מהמ"א ומביאו ב"י וד"מ לקמן ר"ס קל"ד משמע להדיא דאפילו למ"ד סתם יינם אינו בטל בס' היינו דוקא יין שנגע בו עובד כוכבים שנתערב אבל נצוק בטל בס' לכ"ע ע"ש וי"ל דס"ל להרב דלא כהגהמ"י אלא כהמחבר וסייעתו) ומ"מ הא דס"ל להרשב"א דאם נגע בקילוח מבטלין בס' ונמשכו לדעתו הט"ו צ"ע לדינא דהתו' פ' בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"ב ע"ב) כתבו וז"ל אם משך ישראל מן החבית לכלי שיש בו יי"נ אם יש בחבית ס' כנגד היין שבכלי מותר אפילו למ"ד נצוק חבור דלא גרע מאלו היה כולו מעורב בחבית שהיה בטל בס' בסתם יינם כמו שפי' ר"ת וניצוק דמיתסר ה"ד כגון שהיה היין מקלח מן החבית ובא העובד כוכבים ונגע בקילוח שהוא הניצוק דהשתא הוי כאלו נוגע העובד כוכבים בחבית כי האי מיתסר עכ"ל וכ"כ המרדכי והאגודה שם וע"ל סי' קל"ד סק"ג וס"ב בהגה"ה עוד מדיני ניצוק:
א סָעִיף ב ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים. הטעם שם בת"ה סי' ר"ד דאע"ג דיכול למכרו לעובד כוכבים בזול וזה לא מקרי הפסד מרובה כדמוכח שם מתרומה שנתערב בחולין מ"מ כאן חשבינן זה להפסד מרובה כל היכא דצריך למכור בזול דביין נסך לא דייקינן בזמן הזה כולי האי כבשאר איסורים ותו דאם תחשיב ליה להפסד מועט ותמכרנו לעובד כוכבים ימשך מזה קולא דהא כמה רבוותא ס"ל דאסור למכור לעובד כוכבים יין הנאסר ממגע עובד כוכבים ע"כ וטעמא בתרא אינו שייך לדידן דהא אנן קי"ל בר"ס קכ"ג דסתם יינם מותר בהנאה בזמן הזה וכ"ש בדין דנצוק שאינו אלא חומראותו דדבריו בזה תמוהין דזה פשוט שיש איסור טפי כשישראל שותהו ממה שימכרנו לעובד כוכבים אפילו למאן דאוסר אם כן טוב שיעשה איסור קטן משיעשה איסור גדול מ"מ טעמא קמא דת"ה הוא מתיר לנו דמקולי יין בזמן הזה שנו כאן וחשבינן זה להפסד מרובה מה שצריך למכור בזול לעובדי כוכבים ומשמע שם דאפילו הוא בזול קצת במכירה לעובד כוכבים מיקרי הפסד מרובה לענין יין זה:
ב סָעִיף ב מקרי הפסד מועט. כתוב בלבוש דישפכנו ולא ימכרנו לעובד כוכבים כיון דבהפסד מרובה אנו מתירין מטעם זה דהיינו כיון דהרבה דעות יש שאסור למכור מגע עובד כוכבים לעובד כוכבים ה"ל כסותרין עכ"ל ולא דק כלל בזה דע"כ לא אמר בעל ת"ה סברא זו אלא לדידיה דלא היה קים ליה להלכה ברורה היתר מכירה לעובד כוכבים מגע עובד כוכבים ע"כ כתב שאין כאן חומרא למכרו לעובד כוכבים דגם לזה יש איסור אבל לדידן דקי"ל אפילו יין של עובד כוכבים עצמו מותר בהנאה ולמה יגרע אם נגע עובד כוכבים ביין שלנו ע"י ניצוק חיבור שיהיה אסור בהנאה וליהוי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ע"כ פשוט שגם בהפסד מועט יכול למכרו לעובד כוכבים ולא עוד אלא דנ"ל דאפילו הגדולים שאוסרים סתם יינם בהנאה מודים כאן דיכול למכרו לעובד כוכבים כיון שאין כאן איסור ודאי דהא בהפסד מרובה סומכין על ר"ת דס"ל ניצוק אין חיבור כלל כן נ"ל ברור:
ג סָעִיף ג נצוק בר נצוק. כגון שיצק הישראל מהכלי לצלוחית שבתוכו יין של עובד כוכבים ואח"כ חזר ושפך מכלי אחר לאותו כלי ששפך תחלה ממנו שהיין הנשאר באותו כלי אחר הוא מותר:
ד סָעִיף ד אין דרך ניסוך בכך. אבל שלא במקום לכלוך הוי דרך ניסוך שאף הם מזלפים על הקרקע לפני עבודת כוכבים שלהם:
ה סָעִיף ד אבל אם היה הישראל. בלשון זה כתב הראב"ד על דין זה מסורת בידי מרבותי ומאבינו שבשמים שלא התירו אלא כח שפיכתו בזמן שהוא שופך אותו לאיבוד דנעשה בשפיכתו כזורק מים לטיט כו' ומכלל זה שכל שהעובד כוכבים נוגע בו בענין אחר אע"פ שהולך מעצמו לאיבוד בין ע"י ישראל או ע"י עובד כוכבים אחר ובא עובד כוכבים ונגע בקלוחו אסור דהא עובד כוכבים בתרא לא בטליה ע"כ:
ו סָעִיף ה המערה יין כו'. הטור כתב י"א דנצוק אפילו לסתם יין כו' הב"י הרבה בקושיות על הטור ונראה דלק"מ דזהו פי' דברי הטור י"א דנצוק אפי' לסתם יינם הכל אסור בהנאה דהא ס"ל דהחומרא שיש בתחתון היא גופה חלה עלה עליון ולא חשבינן להו כמעורבים ולבטל בס' דהא באמת אינם מעורבים אלא אמרינן דחומרת התחתון היא על העליון ממש וכאילו הוא בעצמו סתם יינם מחמת עצמו. והרשב"א חולק על זה באמת כמו שמבואר בלשונו שמביאו ב"י שכתב שאינו אלא מדין חיבור לתחתון וכאילו נתערב בו ונמצא שפיר בטל בס' דהכי ס"ל לרשב"א בסתם יינם דבטל בס' או יוליך הנאה לים המלח כמ"ש הטור בסמוך וכ"כ הרשב"א בפי' בת"ה דף קנ"א ע"א שחולק על י"א אלו שהביא הטור והוא דעת הראב"ד ובדף קנ"ב כתב עוד וז"ל ומ"מ לכ"ע הנצוק אינו כמגע עובד כוכבים אלא כתערובות יין ואחר שהביא הטור דעת י"א שמחמירין ביותר הביא דעת רשב"א שמקיל ביותר דאיהו ס"ל דלא אמרו נצוק חבור אלא ביין נסך גמור ר"ל יין צלול בעין הן ודאי יינם הן סתם בזה שייך חבור כל אחד לפי דינו בודאי יינם אסור הכל ובסתם יינם יוליך הנאה כו' וכ"כ בתה"ה דף קנ"א וז"ל אלא ליי"נ שאסור בהנאה דיין נסך הוה חיבור אמרו ואין נקרא יין נסך אלא האסור בהנאה עכ"ל. אבל במערה לתוך כלי שלא הודח שאין שם יין גמור אלא בליעה לחוד מיקל הרשב"א שכאן אין חיבור לגמרי והעליון מותר אפילו בשתייה והטור חולק אשניהם דביין נסך גמור ר"ל ודאי יינם אין לעליון תקנה אע"ג דגם בלשון הרשב"א זכר לשון יין נסך גמור ופירשנו בו דכולל גם סתם יינם אין זה תימה דכל אחד ילמוד מעניינו דמסיפא נשמע לרישא דברשב"א כתוב בסיפא אבל המערה לכלי של עובד כוכבים ממילא ש"מ דרישא מיירי אפי' מסתם יינם אבל כאן כתב אח"כ בפי' ואם לסתם יינם ממילא מיירי רישא בודאי יינם נמצא דעל הי"א חולק הטור וגם הרשב"א אבל במ"ש דבמערה לכלי שלא הודח אין בו חיבור כלל בזה חולק עליו הטור דהוי בכל גווני חיבור ועל מ"ש הטור אם לסתם יינם יוליך הנאה הקשה ב"י מה הנאה יש לו דהא לא נתערב שם כלום תמהתי למה לא הקשה כן על מה שכתב הטור אח"כ בשם הרשב"א אם יש במים שבחבית ס' וכו' וכן פסק בש"ע בסעיף שאחר זה ולמה לא הקשה ב"י היאך שייך בגת ביטול בששים נגד הקילוח והא הקילוח אינו מעורב שם אלא דבר ברור הוא דחכמים עשו חיבור הניצוק ביין נסך כהיתר הבלוע איסור על ידי שהוא רותח דקי"ל אף שהאיסור הוא בשלימותו בעינן ששים נגד כולו כן ממש עשו חכמים חומרא בזה וצריכים ס' לבטל הקילוח כאילו הוא ממש שם וכן לענין אם אין שם ס' אנו רואין כאלו חלק מן ההיתר שלמעלה נעשה איסור ממש וצריך שיוליך הנאה כו' גם רמ"ח בד"מ הביא ראייה לדעת הטור מדברי המרדכי פרק השוכר דבעינן ס' נגד היין נסך בכלי שהעובד כוכבים מערה מתוכו ש"מ דהוי כאילו הוא מעורב על כן יפה פסק רמ"א כאן ואם הוא סתם יינם בטל בס' ובמה שכתבתי מתורצים כל הקושיות שהקשה ב"י בלי שום דוחק מה שדחקו מקצת בזה גם לשון הרשב"א שהביא ב"י מבואר יפה ע"פ דרך זה:
ז סָעִיף ו קיתון של מים כו'. דהיין אינו מבטל היין האסור דמין במינו הוא ולא בטיל גבי יין אבל לדידן דקי"ל סי' קל"ד דבטיל לא צריך כאן מים וכן בסעיף שאחר זה וכמש"ל סי' קכ"ג סעיף ך':
א סָעִיף א בהנאה. לאפוקי אם אינו אסור אלא בשתיה דלא שייך ביה ניצוק (כדלקמן סעיף ה'):
ב סָעִיף ב למכרו. אלא שצריך לזלזל קצת במכירתו לעובד כוכבים:
ג סָעִיף ב בכוס. כתב הלבוש דמה שהוא בכוס צריך דוקא שישפכנו לארץ והשיג עליו הט"ז ופסק דאפי' בהפסד מועט יכול למכרו לעובד כוכבים:
ד סָעִיף ג בר ניצוק. כגון שיצק הישראל מקנקן לכלי של יי"נ שנאסר מה שבקנקן משום ניצוק וחזר ישראל ויצק מכלי אחר לקנקן מה שבכלי האחר מותר:
ה סָעִיף ד לטיט. כ' הש"ך אבל ע"ג קרקע לא שאף הם מזלפים ע"ג קרקע לפני עבודת כוכבים שלהם הרשב"א ובלבוש כתב אם שופך יין על גבי קרקע ונגע עובד כוכבים באותו קלוח נאסר הקלוח מן הנגיעה ונאסר מה שבפנים ע"י ניצוק עכ"ל:
ו סָעִיף ד לחוץ. כ' הלבוש ואפילו נגע בו העובד כוכבים זה שמערהו לטיט הכל מותר שכיון שהוא בעצמו שופכו לאיבוד הרי בטלה מחשבתו ואין כאן מחשבת ניסוך כלל:
ז סָעִיף ה בשתיה. שלא אמרו ניצוק חיבור אלא המערה לתוך יי"נ האסור בהנאה ונראה דאע"ג דכל מגעם וסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג מ"מ אמרינן בזה ניצוק חיבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא. ש"ך:
ח סָעִיף ה להטפיח. כ' רבינו ירוחם ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפי' בטופח לחוד הוי חיבור וע"ל סימן קכ"ג סי"ז וסי' קל"ז ס"א [יהודי ועובד כוכבים שישבו לשתות ושתה העובד כוכבים ולא הדיח הישראל את הכוס והיה בו טפח ע"מ להטפיח וחזר הישראל ועירב מהצלוחית לכוס הכל אסור אפילו מה שבצלוחית דקי"ל ניצוק הוי חיבור רדב"ז סי' ר"ץ ע"כ יש לזהר בשטיפת הכוס היטב אחר שתיית העובד כוכבים]:
ט סָעִיף ו ס'. כ' הש"ך דהיה נראה להגיה כאן ששה וכן הוא בש"ע דפוס הענווא אך בלבוש כתב בפירוש ששים תרי זימני וצ"ע עכ"ל:
י סָעִיף ז גת. וה"ה חבית כדמוכח מתשובת הרשב"א ופשוט הוא. ש"ך:
יא סָעִיף ז רבה. כתב הש"ך דהכא מיירי לדינא דש"ס אבל בזמן הזה א"צ לזה לסלק את מינו אלא הכל היין והחרצנים והזגים והענבים והשמרים מצטרפים לבטל בס' דקי"ל סתם יינם בטל בס' ומ"מ הא דאם נגע בקלוח מבטלין בס' צ"ע לדינא דמדברי התוס' דף ע"ב ע"ב לא משמע כן מיהו המעיין שם בתו' יראה דלק"מ כי כתבו שם דבהפסד מרובה יש לבטל בששים אף אם נגע בקלוח ע"ש והמחבר ס"ל דכאן מקרי הפסד מרובה כמ"ש לעיל ס"ב וק"ל (*) וע"ל סי' קל"ד ס"ב בהג"ה עוד מדיני ניצוק:
א סָעִיף ה יין לתוך כלי. פט"ז סק"ו בתשובת אחיו מהר"י הלוי סימן מ"ו ומ"ז:
ב סָעִיף ז גת שהיין. עבה"ט וע' בדגול מרבבה שכתב דכאן מיירי שאין הפסד כלל ויכול למכרו לעובד כוכבים וא"צ אפילו לזלזל קצת אבל אם יש הפסד קצת שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים לא אמרינן נצוק חבור בחבית כמ"ש לעיל ס"ב וכ"ש גבי גת וע"ש מ"ש עוד:
א סָעִיף ב הא דניצוק כו'. תוס' שם סד"ה א"ל ר"ח:
ב סָעִיף ב ואין חילוק כו' וכל מה כו'. שם בשם א' מהגדולים:
ג סָעִיף ב אבל כו'. כמ"ש בגטין נ"ג א' ובב"ק קי"ז א' דמדמע הפסד מועט הוא דיכול למכרו אע"פ שצריך לזלזל במכירתו ולא מפליג בין רב למעט משא"כ ביי"נ דיש להקל ותו דחומרא דאתי לידי קולא דכמה רבוואתא ס"ל דאסור למכור סתם יינם לעובד כוכבים כמש"ל ר"ס קכ"ג. שם:
ד סָעִיף ג ניצוק בר כו'. עתוס' שם נ"ו ב' ד"ה גרגותני כו' בשם רש"י ואע"ג שהריב"ם דחהו מ"מ פסק בת"ה כרש"י: (ליקוט) ניצוק בר כו'. ממש"ש ע"ב א' דעכבת יין שבמשפך אסור משום ניצוק אבל המדה לא נאסרה. מרדכי פ"ה סי' אלף שנ"ז (ע"כ):
ה סָעִיף ד אם העובד כוכבים כו'. כמש"ש ל"ג א' והכא בעידנא כו' וכפי' הראב"ד שם ונתן לתוכו יין וישראל עע"ג פי' שיינו של ישראל נתנן לתוכו ואפ"ה כל שהעובד כוכבים שופך אע"פ שאינו נוגע אסור כמ"ש שם ע"ב ב' בעובד כוכבים המערה כו' והיינו דמקשינן כי ישראל עע"ג כו' ומשני בעידנא דקא שרי כו' והא דבעינן ישראל עע"ג דדילמא מנסך ליה מעיקרא קודם שישפכנו ואע"ג דאמרינן בעובד כוכבים המערה היינו ע"ג קרקע דלא מאיס וכן אמרינן בירושלמי שם וחש לומר שמא ניסך אינו עשוי לנסך ע"ג דבר מאוס כו'. ר"ן שם ות"ח:
ו סָעִיף ד אבל כו'. דדוקא בעובד כוכבים השופכו דמבטיל ליה לא קמנסך משא"כ כה"ג:
ז סָעִיף ד הכל אסור. דמה שבפנים אסור משום ניצוק כמ"ש בר"ס קכ"ה ודעת מרדכי דניצוק ההולך לאיבוד מותר. ב"י:
ח סָעִיף ה המערה כו' את כו'. כמ"ש במתני' כ"ט ב' נודות העובד כוכבים כו' וחכ"א כו':
ט סָעִיף ה ואת שעירה כו'. דלא אמרו ניצוק חיבור אלא ליי"נ משמע דוקא האסור בהנאה אבל במה שאינו אסור רק בשתיה אינו אסור משום ניצוק. ת"ה בשם הגאונים וז"ש רש"י ע"ב ב' בד"ה אלא בניצוק כו' ליין שבקרקעיתה ול"ק משום הכלי של עובד כוכבים אבל פשטא דמתני' לא משמע כן דקאמר אם יש בו עכבת כו' ול"ק ג"כ בכלי של עובד כוכבים אם יש בו מעט יין וצ"ע:
י סָעִיף ה ואם יש כו'. עתוס' ס' ב' ד"ה אי איכא כו' ודוקא טופח ע"מ להטפיח ואע"ג דר"ה שם ע"ב אפילו בטופח ואין בו להטפיח ס"ל דחיבור וכמ"ש רש"י שם בד"ה ומשקה כו' לית הלכתא בהא כד"ה לכ"ע מהא דרב אשי הנ"ל ס' ב' וכמ"ש תוס' ע"ב ב' בד"ה א"ל ר"ה כו':
יא סָעִיף ה (ליקוט) מיהו כו'. תוס' ע"ב ב' סד"ה א"ל ר"ח. אמנם כו': ואם הוא סתם כו'. שם בתוס' ועתוס' ע"ג א' ד"ה יין ביין כו' (ע"כ): (ליקוט) מיהו אינו אוסר כו'. תוס' וראיה ממש"ש ע"ג א' כי אתא רב דימי כו' ולא נאסר בניצוק. הרא"ש סוף סכ"ו ועמש"ל סי' קל"ב ס"ב דהרמב"ם לא ס"ל כן וכ"מ ע"א ב' דקאמר ל"צ דקא כו' ש"מ ניצוק חיבור כו' וכמאן כו' אבל למ"ד ניצוק חיבור לא הקשה כלום (ע"כ):
יב סָעִיף ו קנקן כו'. עתוס' סד"ה הנ"ל אמנם אם משך יין כו' והוא לדעת ר"ת דמתיר בסתם יינם בס' אבל לרשב"א וש"פ דאוסרין אפילו בסתם יינם בכ"ש נ"מ לכה"ג עם מים וכמש"ש ע"ג א' ב':
יג סָעִיף ו ושיעור הביטול כו'. היינו כדעת ת"ה בשם התוס' וכסברא הראשונה דלעיל סי' קכ"ג ס"ח בהג"ה אבל בסי' קל"ד ס"ה פסק כסברא האחרונה:
יד סָעִיף ז גת כו'. הרשב"א והטור אבל בתוס' סד"ה א"ל ר"ח הנ"ל כ' דכולו אסור וכ"כ מרדכי ורי"ו:
טו סָעִיף ז (ליקוט) אם יש כו' דאמרינן כו'. כרבא שם ס"ו א' דאמר חמרא חדתא כו' ועתוס' נ"ו ב' בד"ה אבל כו' והוא ג"כ לשיטת הרשב"א וש"פ דאוסר אפי' בסתם יינם במשהו אבל לדעת תוס' וסייעתם דמתירין בס' א"צ לזה וכמש"ש בתוס' וא"ת לפר"ת כו' (ע"כ):
טז סָעִיף ז (ליקוט) שמרי יין כו'. דנקראין על שם היין וכמ"ש בפ"ק דמכות (ג' ב') ובפ"ג דעירובין התם מיא דציבעא מיקרי. שם (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.