א כָּל הַכֵּלִים הָאֲסוּרִים מֵחֲמַת יַיִן שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם יִשְׂרָאֵל יַיִן קֹדֶם שֶׁהִכְשִׁירָן, אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה, אֲפִלּוּ הוּא יָבֵשׁ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא עָבַר עָלָיו י"ב חֹדֶשׁ. וְאִם הוּא כְּלִי שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, אָסוּר מִיָּד (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְאִם הוּא כְּלִי שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם וְהוּא יָבֵשׁ (בֵּית יוֹסֵף), לֹא נֶאֱסַר, אֶלָּא אִם כֵּן עָמַד בּוֹ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כ"ד שָׁעוֹת. וְאִם הָיָה בַּיַּיִן מְעֹרָב קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, אִם יֵשׁ בַּמַּיִם שִׁשָּׁה פְּעָמִים כְּנֶגֶד קְלִפַּת הַקַּנְקַן, מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיָּה. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קל"ד דַּאֲפִילוּ אֵין בּוֹ מַיִם בָּטֵל בְּשִׁשִּׁים, וְאֵין חִלּוּק בֵּין בְּכֵלִים הָאֲסוּרִים מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ בֵּין שֶׁהֵם בְּנֵי יוֹמָן אוֹ לֹא (טוּר וּתְשׁוּבַת הָרֹא"שׁ וְהָר"ף סוֹף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים).
ב אִם דָּרַךְ עֲנָבִים בְּגַת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא הִכְשִׁירוֹ, מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים יֵשׁ בָּהֶם ס' כְּנֶגֶד קְלִפַּת הַגַּת. אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיא הַיַּיִן דֶּרֶךְ נֶקֶב שֶׁהַיַּיִן שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים יוֹרֵד בּוֹ, שֶׁהַנֶּקֶב אָסוּר, וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מִשָּׁם צָלוּל מִבְּלִי תַּעֲרֹבֶת הַחַרְצַנִּים. הַגָּה: וְאִם עָבַר וְהוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב, נִרְאֶה לְפִי מַאי דְּקַיְמָא לָן דִּסְתָם יֵינָם בָּטֵל בְּס' כְּדִלְעֵיל סי' קל"ד, דְּכָאן גַּם כֵּן כָּל הַיַּיִן שָׁרֵי וְלֹא אַמְרִינָן דְּנֶאֱסַר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ"ט.
ג יַיִן שֶׁנִּתַּן לְקַנְקַנִּים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ, וְאַחַר כָּךְ הֵרִיק אוֹתוֹ יַיִן וְעֵרְבוֹ עִם יַיִן אַחֵר מְרֻבֶּה שֶׁהָיָה לוֹ בְּקַנְקַנִּים אֲחֵרִים כְּשֵׁרִים, אִם יֵשׁ בַּיַּיִן הַשֵּׁנִי ס' כַּיַּיִן הָרִאשׁוֹן, הַכֹּל מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיָּה. וְאִם יֵשׁ בַּיַּיִן הַשֵּׁנִי מַיִם כְּדֵי שִׁעוּר שִׁשָּׁה חֲלָקִים כְּנֶגֶד קְלִפַּת הָאֲסוּרִים, גַּם כֵּן מֻתָּר הַכֹּל בִּשְׁתִיָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה מַיִם בַּיַּיִן הָרִאשׁוֹן.
ד כֵּלִים הָאֲסוּרִים מֵחֲמַת יַיִן שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכָם בֵּין מַיִם בֵּין שֵׁכָר בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִים, וּבִלְבַד שֶׁיָּדִיחַ בִּתְחִלָּה לַחְלוּחֵי הַיַּיִן שֶׁעַל פְּנֵי הַכֵּלִים. וְכֵן מֻתָּר לִמְלֹחַ בָּהֶם.
ה אִם נָתַן יַיִן בִּכְלִי אָסוּר, לֹא נַתִּיר לָתֵת בּוֹ יַיִן פַּעַם אַחֶרֶת, עַד שֶׁיַּכְשִׁירֶנּוּ.
ו אֵין עוֹבֵד כּוֹכָבִים מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ נֶאֱמָן בְּהֶכְשֵׁר כֵּלִים הָאֲסוּרִים. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכ"ב כֵּיצַד נוֹהֲגִין.
א סָעִיף א כל הכלים כו'. משמע דה"ה כלים שאין מכניסין לקיום שנכשרים בהדחה כדלעיל סי' קל"ה אם לא הדיחן ונתן בהם יין אסור בשתייה כל ששהה בהן מעל"ע אבל רבינו ירוחם כ' דאם נתייבש ואח"כ נשתמש בו ישראל בלא הדחה מותר אלא שלכתחלה צריך הדחה ומביאו ב"י וכתב וכבר כתבתי כן בסי' קכ"ו בשם קצת מפרשים ע"כ מיהו בסי' קכ"ז הביא דברי הר"ן שכתב שאם לא הדיח שאסור בשתייה וכן כתב הרשב"א בתה"א בשם הראב"ד ורמב"ן ונראה שם שכן גם כן דעתו ומביאו ב"י בסי' קל"ד:
ב סָעִיף א אסור מיד. דכי היכי שנאסר הכלי ע"י עובד כוכבים אפילו לא הכניס בו יין אלא לפי שעה ה"נ נאסר בו יינו של ישראל אפילו לפי שעה. טור. וכתב בת"ה סי' ר"א דאין חילוק בין כלי עובד כוכבים ובין כלי ישראל שבלע יי"נ:
ג סָעִיף א בשתייה. ואפ"ה אוסר (מדין הש"ס) בכל שהוא היין הניתן בקנקנים וכ"כ ב"י וכ"מ להדיא ברשב"א ושאר פוסקים ואע"ג דיין שאינו נאסר אלא בשתייה מתבטל בס' כדלעיל סי' קל"ד רס"ב ולקמן ס"ד שאני הכא דקודם שנבלע בכלי היה אסור בהנאה נמצא כשמתערב ביין שבקנקנים איסור הנאה מתערב אלא שלפי שלא נתערב בעין רק מפליטת הכלי אינו אוסר רק בשתייה כדכתב הר"ן פא"מ ועוד שאין כאן דמי האיסור וכמ"ש הטור סי' קל"ד הבאתיו שם ס"ק ח' משא"כ התם שקודם שנתערב אע"פ שהיה בעין לא היה אסור רק בשתייה אכן מדברי הרא"ה בב"ה דף קכ"ו ע"ב משמע להדיא דיין שנבלע בכלים אינו אוסר רק בס' כיון שאינו אוסר רק בשתייה ולדבריו צ"ל דהא דאסור בשתייה היינו דוקא בדליכא ס' והשתא ל"ק מה שהקשה הרשב"א בת"ה שם עליו יציבא בארעא וכו' ע"ש ודוק אכן דעת המחבר מוכח כדפירשתי דהא בסעיף ב' אוסר בכל שהוא ביין ודוקא חרצנים וזגים שאינו מינו מבטלין בס' וכן משמע בסעיף ג' ובריב"ש שם דמצרכי דוקא ס' ביין השני נגד היין ולא סגי בס' נגד הקליפות ע"ש:
ד סָעִיף א והוא יבש. אבל אם היה בו טופח על מנת להטפיח אוסר המתערב עמו כדלעיל סי' קכ"ו ב"י:
ה סָעִיף א כ"ד שעות. משום דצונן בצונן פולט ובולע במעת לעת. הרא"ש:
ו סָעִיף א ואם היה ביין כו'. היינו בשלא נתכוין לבטלו דאם נתכוין לבטלו אסור דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ואם בטלו אינו מבוטל כדלעיל סימן צ"ט. ב"י. ודוקא אם כבר נאסר היין אסור לכוין לבטל ובכהאי גוונא מיירי תשובת הרשב"א שהביא ב"י בסימן קל"ד (וכן פירשוה הד"מ וב"ח והשיגו על הב"י שם) אבל מותר לכתחלה ליתן מים ביין כדי שאם יתערב בו אח"כ שום איסור יתבטל במים כדכתבו המרדכי והפוסקים בשם ר"ת שהנהיג בני עירו לערב קיתון של מים בכל חבית שאם יקרה שיתערב מעט יי"נ להתירו וכן כתב ב"י והאחרונים בסי' קל"ד דבכה"ג שרי:
ז סָעִיף א ששה פעמים. וכתב הרשב"א בתשוב' דאף ביוצא דרך הברזא שבחבית מותר דפליטת הברזא הוא מתבטל במים דכל יין שיוצא יוצאים עמו המים המעורבים בו ומבטלין איסור הבלוע בנקב הברזא וכב"י ומ"מ אפשר דלכתחלה אסור להוציא דרך הנקב הברזא משום דהוה כמבטל לכתחלה והב"ח השיג עליו שאין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו אלא להוציא יין ולא כדי לבטל האיסור שבנקב והכי אמרינן לעיל סי' פ"ד ס"ק ל"ה וסי' קט"ו ס"ק כ"ח:
ח סָעִיף א כנגד קליפת כו'. בכל הקליפה משערים ולא במה שיוצא מן הקליפות ב"י בשם תשו' הרשב"א ור"ל משום דלא ידעינן כמה נפיק כדלעיל סימן צ"ח וכמה דוכתי:
ט סָעִיף א קליפת הקנקן. שאין היין נבלע אלא כדי קליפה שמקלפים העץ ברהיטני (כדלעיל סי' קל"ה סי"ג) רשב"א ומביאו ב"י וריב"ש סי' קל"ג ומשמע דאפי' כלי שמכניסו לקיום דינא הכי וכן משמע בפוסקים דסוף עבודת כוכבים וכ"כ הב"ח ומשמע עוד מדבריהם שם דאפי' ידוע שעמד היין שם מעל"ע אינו נבלע יותר מכדי קליפה דהא כ"כ גבי חבית של עובד כוכבים שדרך היין לעמוד שם זמן מרובה מיהו כתב הב"ח דלר"ת והרא"ש בכלי שמכניסו לקיום בולע יותר מכדי קליפה וצריך ס' כנגד כולו ע"כ. (מיהו אינו מוכרח לפי שכ"כ לתרץ קושיית הב"י ובלא"ה לק"מ דמתני' אתיא כמ"ד מין במינו לא בטיל כמ"ש התוס' והרא"ש ס"פ בתרא דעבודת כוכבים כמה משניות כן לר"ת ע"ש א"נ הרא"ש מיירי בזמן הזה) ואפשר דהיכא דידוע שעמד בו מעל"ע כ"ע מודו לר"ת דאע"ג דחביות וכלים שמכניסים לקיום דרך הוא לעמוד בהן מעל"ע מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וסתם יינם הוא מדרבנן וה"ל ספק דרבנן לקולא ועוד דביי"נ מקילינן טובא בכמה דוכתי ועוד דאיכא כאן ספיקי טובי דלמא לא נתן בהן יין כל עיקר או נתן בהן יין מבושל וכה"ג אבל בידוע שעמד בו מעל"ע הרי נעשה כבוש וכבר נתבאר בסימן ס"ט ס"ק ס' ובסימן צ"ח ס"ק י"ג דכבישה אוסר כל הכלי וכן בדין כיון דכבוש הרי הוא כמבושל ולפ"ז בכלי שידוע שעמד בו יי"נ מעל"ע ונתנו בו אח"כ יין כשר היכא דאין בו מים אסור דהא צריך לשער בס' נגד כל הכלי ואין במה שבכלי ס' נגד הכלי כדלעיל סימן צ"ג ס"ק א' והרב דכתב דבטל בס' היינו בסתמא שאין ידוע שעמד בו מעל"ע דאז אע"פ שהוא כלי שמכניסין בו יין לקיום סגי בקליפה ויש במה שבכלי ס' נגד הקליפה וע"ל סימן קל"ה ס"ק ל"ג:
י סָעִיף א בני יומן. דאפילו אינן ב"י אוסרים דלא שייך נטל"פ אלא בתבשיל אבל לא בכלי היין דאדרבה כל שמתיישנים נ"ט לשבח כ"כ הפוסקים (והריב"ש סימן תל"ג ות"ה סימן ר"א):
יא סָעִיף ב ולא אמרינן דנאסר ראשון ראשון. כיון דצונן הוא כ"כ העט"ז ולא נהירא דא"כ אפילו למ"ד סתם יינם בכל שהוא לישתרי וכן הרשב"א וטור כתבו בהדיא דאסור בדיעבד אלא ודאי אע"ג דצונן הוא מ"מ הגת דמי לכלי שמכניסין בו יין לקיום דנאסר מיד בצונן כדלעיל אלא הטעם הוא דהקליפה של הנקב בטל בס' דמה שיוצא דרך הנקב יש לעולם ס' נגד הקליפה דהא הרשב"א והטור גופיה לא אסרי אלא משום שהיין יוצא שם צלול ונאסר בכל שהוא אבל אם היה יוצא שם עם החרצנים וזגים היו מתירי' משום שיש ס' נגד קליפת הנקב וא"כ לדידן דקי"ל דסתם יינם בטל בס' אם כן בכל ענין שרי וזה ברור:
יב סָעִיף ג ביין השני ס' וכו'. דכיון שהיין הראשון לא נאסר אלא בשתייה אינו אוסר בכל שהוא ריב"ש שם וכדלעיל סימן קל"ד ריש ס"ב והא דלא סגי בס' נגד הקליפות דהא ודאי היין שבכלי א' הוא הרבה יותר מהקליפות והקליפות נמי אין אוסרים אלא בשתייה היינו משום שכיון שקודם שנבלע היין בקליפות היה אסור בהנאה א"כ הקליפות אוסרים במשהו ואפילו היה ס' ביין הא' נגד הקליפות היין הא' אסור בשתייה אלא כיון שאינו אוסר אלא בשתייה אינו אוסר היין השני רק בס' וע"ל ס"ק ג':
יג סָעִיף ג ביין השני מים כו'. ולא אמרינן חתיכה נעשית נבילה כדלעיל סי' קל"ד ס"ק ט"ז:
יד סָעִיף ג מותר הכל כו'. ואם אין לבטל גם הכלים אסורים כאילו נתן יין של איסור בכלים כשרים כן משמע בריב"ש שם:
טו סָעִיף ד מותר ליתן כו'. מפני שמבטלין טעם היין כ"כ הפוסקים:
טז סָעִיף ד בין שאר משקים. ולא גזרי' משקין אטו יין משום דאקראי בעלמא הוא ש"ס ולפ"ז אסור ליתן בהם משקין דרך קבע והכי קי"ל לעיל סימן קכ"ב ס"ד בהג"ה לענין שאר כלי איסור ע"ש:
יז סָעִיף ד וכן מותר וכו'. ברשב"א כתב כמה טעמים ומביאם העט"ז והב"ח דחה דבריו וכתב דלא קי"ל ככל הני טעמי ולפיכך ליתא להאי דינא דכתבו הרשב"א והמחבר אלא לכתחלה אסור למלוח בכלי איסור כדלעיל סי' ק"ה סעיף י"ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם עכ"ד ואין דבריו מוכרחים ועוד דהא כיון דקי"ל דמותר לתת בהן שכר ושאר משקין יהי' הטעם מה שיהיה כ"ש דמותר למלוח בהן ונהי דלא קי"ל כטעמים של הרשב"א מכל מקום ודאי הדין אמת (והרשב"א שכ' כל הני טעמי היינו משום דס"ל דשכר נמי שרי מהנך טעמי ומדמה מליחה למשקים) ואם נאמר דהטעם הוא כמ"ש הטור משום שהיין פוגם אותן וכ"כ הרא"ש הטעם דיין הנפלט לתוכה פגום הוא מעיקרא ואפשר שגם רש"י שכ' הטעם דשיכרא מבטל טעמא דחמרא כוונתו כן (ודלא כהב"ח בקו' אחרון) וכדמשמע מדברי הב"ח שזה הטעם עיקר א"כ כ"ש מלח דמבטל טעמא דחמרא ואדרבה שכר ומשקין אין מועילין להכשיר הכלי ומי מלח עזין מועילין כדלעיל סי' קל"ה ס"ס י"ב (ומהרשב"א משמע נמי דאפי' שהה זמן רב מותר דהא כ' טעמא דהואיל ולא בלעו רק כדי קליפה בטל האיסור מועט שבהן במשקין ומליחה ע"ש. ונהי דלא קי"ל כהרשב"א דכלי שבלע איסור מעט מותר ליתן בתוכו היתר לכתחלה וכדלעיל סי' קכ"ב ס"ק ב' מכל מקום לענין דיעבד ודאי קי"ל כהרשב"א דמסתמא יש ס' כנגד פליטת הכלי שלא בלע רק כדי קליפה וכדמשמע מדברי כל הפוסקים וזה ברור ואע"ג דהרא"ש כתב ואע"ג דבכולה משערינן ואין במים ובשכר ס' לבטל היין אפ"ה שרי כי טעם היין הנפלט לתוכן פגום מעיקרא הוא עכ"ל צ"ל דאין חולק אהפוסקים דס"ל דמסתמא איכא ס' דהרי הטור נמי סבר כוותייהו אלא בא לומר דאע"ג דליכא ס' כגון שנתנו בו משקה מועטים שרי תדע דהא כתב הרא"ש בתשו' ומביאו ב"י בר"ס זה דאם נתן יין בכלי העובד כוכבים מותר לפי שיש ס' נגד הקליפה ע"ש) . ועוד דמשמע מדברי הט"ו דאפילו נותן בהם שכר והמשקים זמן רב אע"ג דאחר מע"ל ה"ל כבוש ובכבוש אין חילוק בין מליח לשאר משקים אלא ודאי כל המשקים מבטלין טעם היין הבלוע בדופני הכלי ול"ד לדלעיל סי' ק"ה דהתם כלים של שאר איסורין הן דנותנים טעם לשבח בכל המשקין ובמליח משא"כ יין שנקלש טעמו בשאר משקין כ"ש במליח וכ"נ דעת הרב בת"ח כלל י"ז ע"ש ובסימנים דבדין א' כ' דדפוסי הגבינות של עובד כוכבים לכתחלה צריך להגעילם למלוח בהן גבינות ובדין ג' כ' דמותר למלוח בשר בכלי של עובד כוכבים שמכניסין בהן יין לקיום וכ"נ דעתו ממה שסתם כאן כהמחבר (וכן דעת העט"ז):
יח סָעִיף ה לא נתיר כו'. וכב"י ואע"פ שהרא"ש בתשו' התיר לפי שמתחלה נפלט בליעת הקנקן ביין ונתבטל היינו לדברי המתירין סתם יינם בס' וכבר כתבתי בסימן קל"ד דלא קי"ל אלא כדברי האומרים דאוסר במשהו ע"כ ואע"ג דאנן קי"ל דבטל בס' סתם הרב כדברי המחבר דהא דבטל בס' היינו משום הפסד וכדכתבתי בסי' קל"ה ס"ק ט"ו משא"כ הכא דיתן בו לכתחלה יין ודלא כהעט"ז שכתב דלדידן מותר לכתחלה לתת בו יין פעם אחרת ואפשר דמיירי בשעת הדחק והפסד שצריך לכלים ואם לא יתן לכלים אלו יהא לו הפסד בדבר וכ' עוד העט"ז אף לדברי האומרים סתם יינם בכל שהוא שרי בדיעבד ע"י עירוי כדלעיל סי' קל"ה סי"ב וכבר השגתי עליו שם בס"ק כ"ז מיהו נראה דהרא"ש לא מתיר אלא כששהה היין בכלי שנכשר על ידי היין כמו ע"י מים ובאופן שנתבאר בסי' קל"ה הא ל"ה לא דלא עדיף הכשר יין ממים נ"ל ומ"מ צ"ע דבתשוב' הרא"ש שם (כלל י"ט דין ד') לא כתב דמותר ליתן בו יין פעם אחרת אלא לאחר יב"ח וקמ"ל דהיכא דבעי יישון יב"ח אינו מזיק מה שנתלחלח תוך יב"ח ביין ומונין יב"ח מיין הראשון של איסור שנשתמש בו וכדלעיל ס"ס קל"ה גבי מים ע"ש בתשו' הרא"ש מבואר כך להדיא אבל להכשיר ע"י יין מזה לא הזכיר הרא"ש שם כלום ואפשר משמע ליה לב"י מסברא דכיון דלענין יב"ח דין היין כמים ה"ה לענין שאר הכשר כגון לענין שכשוך ועירוי ג' ימים וע' בתשו' הרשב"א סי' תק"ג:
יט סָעִיף ו אין עובד כוכבים כו'. ואע"ג דבש"ס פ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ד) איתא דעובד כוכבים נאמן מסל"ת באיסור דרבנן והוא מוסכם מכל הפוסקי' וכמ"ש בסי' צ"ח ס"ק ב' י"ל דהתם מיירי בדבר דלא אתחזק איסורא משא"כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו יין של איסור וחילוק זה הוזכר בריב"ש סימן תל"ג הבאתיו שם ובזה א"ש דלא תקשי דכאן סתם הרב כדברי המחבר ובא"ח ס"ס תקי"ג כתב דעובד כוכבים המביא ביצים בי"ט נאמן במסל"ת שנולדו מאתמול כיון דאינו אלא איסור דרבנן דהתם לא איתחזק איסורא ובזה א"ש לקמן סי' ש"ב ס"ק י' ע"ש ואע"ג דלעיל סי' ס"ט סעיף י' כ' דאם נתן עובד כוכבים בשר בקדרה ואין ידוע אם הדיחו נאמן במסל"ת (כיון דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן) אע"ג דאיתחזק איסורא י"ל דהתם כיון דאיכא נמי טעמא דעובדי כוכבים קפדי אנקיותא להדיח הבשר וכמ"ש הפוסקים שם סמכינן עליה וכמ"ש שם בס"ק ל"ח ועיין בסימן קכ"ב סי"א:
א סָעִיף א ואם הוא כלי שמכניסו לקיום כו'. בטור כתוב כן בשם הרא"ש וקשה לי דברי הרא"ש אהדדי דבתשובה כלל י"ט סי' ו' כ' דהאי דאמרינן סוף עבודת כוכבים וכולן שנשתמש בהם עד שלא יטביל עד שלא יגעיל עד שלא ילבין תני חדא אסור ולא תני עד שלא ידיח דהיינו במקום שצריך הדחה דבזה מילתא דפשיטא הוא כיון דיבשים הם אם נשתמש בלא הדחה מותר דכוסות וקיתוניות וצלוחיות אין מכניסין בהם לקיום עכ"ל משמע דמותר לגמרי קאמר אפילו נשתהו מעת לעת אע"ג דהב"י מייתי תשובה זו בסימן קכ"ו וכתב שם עלה דטעם הרא"ש להיתר היינו לפי שלא שהה שם מעת לעת אני אומר כבודו הגדול במקומו מונח אבל לא דק בדברים אלו חדא דאם יש איסור בשהה מעת לעת במידי דצריך הדחה ולא הדיחו הדרא קושיא לדוכתא למה לא תנא עד שלא הדיח דהא יש איסור כשנשתהה מעת לעת ותו דהא דתני התם וכולן שנשתמש בהם היינו בחמין דאם לא כן כשנשתמש עד שלא יגעיל או ילבין אמאי אסור הא צונן הוא אלא ע"כ בחמין ואפ"ה מותר אם נשתמש עד שלא הדיח במידי דצריך הדחה וכאן כתב הרא"ש דיש איסור באין מכניסו לקיום אפילו ביבש אם נשתמש בלא הדחה ונשתהה שם מעת לעת ע"כ נ"ל דאין דברי הרא"ש הללו אמורין אלא בצריך עירוי ג' ימים שכתב לעיל ריש סימן קל"ה באין מכניסו לקיום אבל במידי דא"צ רק הדחה אין שם איסור כלל אפילו נשתהה מעל"ע ואין להקשות למה לא תני אם נשתמש בהם עד שלא עשה עירוי דתנא לא נקט שם אלא מה שנקט ברישא דהיינו טבילה הדחה הגעלה ליבון אבל עירוי לא מיירי שם ע"כ א"ל על זה וכולן שנשתמש כו' מה שאין כן הדחה שנזכר שם ברישא היה לו להזכיר גם בסיפא לדעת ב"י וגם הר"ן כתב כן בשם אחרים להתיר אם לא הדיח הביאו בית יוסף בסימן קכ"ו אלא שהרמב"ן סבירא ליה דלא מקילינן בזה רק במשפך וכיוצא בו שאין שם עכבת יין ולא בשאר כלים ונראה דהרמב"ן סבירא ליה סתם יינם אסור במשהו על כן החמיר אבל אנן דסבירא לן בטל בששים אין כאן איסור דיעבד ובסימן זה כתב בית יוסף בשם רבינו ירוחם גם כן להקל אם נשתמשו בדבר יבש בלא הדחה אפי' נשתהה מעל"ע דוק בדבריו ואע"ג דמדברי רמ"א בסי' קל"ה סעיף י"א משמע שאסור בדיעבד כמו שכתבתי שם אפשר שפוסק כרמב"ן אבל נראה לע"ד דהסומך על דברי המקילין במידי דרבנן כי הכא לא הפסיד בפרט באיסור סתם יינם שמאוד מקילין בו במקום שיש אפילו קצת היתר כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל י"ט סימן א' ומכ"ש בבליעת כלים דהוא קיל טפי שהרי אינו אוסר אלא בשתייה כמ"ש ריש סי' זה כן נראה לע"ד:
ב סָעִיף א אסור מיד. דגזרו עליו אפילו לפי שעה:
ג סָעִיף א כ"ד שעות. דצונן לא מפליט בפחות מזה:
ד סָעִיף ב אבל אסור להוציא היין כו'. בב"י כתוב דזה דוקא אם ההיתר בא מחמת החרצנים והזגים לפיכך נאסר היין דרך הנקב וצריך שיעשה נקב חדש או יוציא היין מלמעלה כ"כ ב"י בשם תה"ה אבל אם ההיתר מחמת מים שנתערבו ביין כמ"ש בסעיף א' והוציאו דרך הברזא מותר דכל יין שיוצא יוצאים עמו מים המעורבים בו ומבטלים איסור הבלוע בנקב הברזא וכ"כ הרשב"א בתשובה דפליטת הברזא הוא דבר מועט ומתבטל תוך המים ומ"מ אפשר דלכתחלה אסור להוציא דרך נקב הברזא דהוה כמבטל איסור לכתחלה עכ"ל משמע מדבריו דבהיתר שע"י חרצנים אפי' דיעבד אסור אם הוציא דרך הברזא ונראה טעמו דאזיל לטעמיה דסתם יינם אינו בטיל בס' כמ"ש בסימן קל"ד והאי שנאסר מחמת הנקב של ברזא הוה כסתם יינם אבל למה שכתב רמ"א שם דבטיל בששים ה"נ בטיל כשהוציא היין דרך הברזא ואע"פ שבשעה שיוציא אין בו ששים נגד הקליפה של הנקב מ"מ אח"כ כשהורק היין נתחבר היתר אל היתר ומבטלין קליפת הנקב בס' של היין וזהו שסיים רמ"א דכאן כל היין שרי כו'. ובמ"ש הב"י בהיתר שע"י המים דלכתחלה אסור דרך הנקב חולק עליו מו"ח ז"ל דאין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין כוונתו אלא להוציא היין ולא לבטל האיסור שבנקב ע"כ מותר אפילו לכתחלה ולי נראה דדברי ב"י נכונים דאע"ג דמצינו סברא זו דאין הכוונה לבטל האיסור בסי' פ"ד סעיף י"ג גבי נמלים שבדבש שמותר לסננו וכן בתולעים שבחטים ולא הוי מבטל לכתחלה שאני התם דא"א בענין אחר משא"כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו למעלה כל שמוציאו בדרך שיש בו חשש איסור מקרי לכתחלה ואסור לעשות כן וכן מוכח מתשובת הרשב"א שזכרנו בסי' קל"ד סעיף ה' אם נתן יין כשר וכו' דכ' שם דהוה מבטל לכתחלה היינו ג"כ שאפשר בלאו הכי:
ה סָעִיף ב וע"ל סימן צ"ט. כצ"ל ור"ל מדין אין מבטלין איסור לכתחלה:
ו סָעִיף ג ביין השני ס' כיין הראשון כו'. זהו לפי פסק ריב"ש בסי' תל"ג מריה דהאי דינא שס"ל אפילו סתם יינם אסור במשהו וכן פסק הש"ע סימו קל"ד אבל לפי מה דקי"ל שם דבטל בס' אין אנו צריכין להוראה זאת אלא אם יש בין הכל דהיינו יין הראשון והשני ששים נגד קליפת הכלי האסור מותר הכל וכעין שאמר אח"כ במים והתימה על רמ"א שלא כתב על זה כלום:
ז סָעִיף ד מותר ליתן לתוכן בין מים כו'. נ"ל פשוט אפילו אם המשקין נשתהים שם מעל"ע מותר דהא הטור כתב הטעם כיון שהיין פוגם אותם ואע"ג דבשאר דוכתי קיימא לן נותן טעם לפגם אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן וכמו שמצינו שהקילו בסימן קל"ח סעיף ג' דמותר ע"י עירוי וכן מוכח באו"ה כלל ב' דכתב דקי"ל כבוש כמבושל אפילו בכלים ולא דמי לחבית דיין נסך דשרי בסמ"ק לתת בו שכר לכתחלה דביין נסך הקילו כו' משמע דביין נסך אפילו אם שוהה ההיתר אח"כ אפי' מעת לעת אחר ששהה בו העובד כוכבים יין מעל"ע מותר אפילו לכתחלה ואע"ג דכתבתי לעיל סימן ק"ה סעיף א' בשם ד"מ דאם שהו בו יי"נ מע"ל אסור לתת לאותו כלי אפילו צונן מע"ל אפשר דאיהו קאמר על יי"נ ממש ואו"ה מיירי בסתם יינם דאל"כ קשה הא הד"מ עצמו מביא שם דברי או"ה ולא חלק עליו בזה וגם אין אנו צריכין לומר דביי"נ הקילו אלא כיון דהטעם לפגם ומדרבנן אסור לכתחלה בשאר איסורים משום גזירה כדאיתא סוף עבודת כוכבים וסתם יינם אין אסור אלא מדרבנן הוה גזירה לגזירה טעם לפגם משום שבחו ושבח גופיה הוא מדרבנן ותו דאיך תאמר שאם נשתהה איסור אפילו לפי שעה נמי יהא אסור כדאיתא לעיל גבי יין דגזרו עליו אפילו לפי שעה אלא ע"כ דכאן אפילו מעת לעת שרי ולענין אם אוסר כבוש מע"ל בכלי בשאר איסורים כתבתי בריש סימן ק"ה מה שנ"ל עיין שם:
ח סָעִיף ד וכן מותר למלוח בהם. זה תשובת הרשב"א שהביא הב"י ונתן לזה שלשה טעמים וז"ל חדא שאין המלח מפליט כלי ועוד שא"א לבוא לנתינת טעם דמבטלין איסור משהו וכ"כ הראב"ד כו' ועוד איידי דטריד לפלוט דמא לא בלע עכ"ל ולכאורה משמע מטעם הראשון שאין המלח מפליט ממילא אם הוא בדרך שודאי מפליט דהיינו שנשתהה מע"ל אסור וכבר הוכחנו היפך מזה דבשאר משקים מותר אפילו מע"ל אלא נראה דה"ק הרשב"א חדא שאינו מפליט ואת"ל שמפליט מכל מקום אינו מפליט כל כך שיבוא לידי נתינת טעם ואת"ל שמפליט הרבה מכל מקום לא בלע הבשר כיון שטרוד לפלוט דם וא"ל הא לא מהני סברא זו דאגב דטריד לפלוט אלא גבי דם אבל לא בבליעת שאר איסור כגון נבילה וכיוצא בו שנאסר הבשר שנמלח עמו כמבואר סימן ס"ט דכבר העתיק ב"י בסימן ק"ה בסוף תשובת הרשב"א זאת והוסיף שם טעם אחר וז"ל ועוד דלא בלע אלא דבר המסתבך כשומן או ציר אבל דם דשריק וא"נ פליטת היין לא עכ"ל הרי לפנינו דהשוה פליטת היין לדם ומו"ח ז"ל חולק על הוראה זו דהרשב"א והראב"ד מסברת עצמו דהיינו שהוקשה לו על טעם הראשון דהא קיימא לן בסימן ק"ה דלכתחלה אין למלוח גבינות בדפוסי העובדי כוכבים וזה לא קשה מידי דכבר כתבנו שלהכי הוסיף הטעם אחר לומר את"ל שמפליט כמו שכתבתי בסמוך ועל טעם השני כתב דלא קיימא לן כן כמו שכתב בסימן קכ"ב על זה אומר אני שהאמת כן הוא שמה שלמד הרשב"א מזה לכל האיסורים שנבלע מועט בכלי גדול שמותר להשתמש בו בהיתר מרובה כמ"ש סי' קכ"ב סעיף ה' אין פסק זה הלכה קיימת כמו שהארכתי בסימן צ"ט סעיף ז' אלא כדעת הטור שאוסר מכל מקום היינו דוקא בשאר איסורים אבל בבליעת יי"נ לא דהרי גם הטור עצמו שחולק עם הרשב"א בזה בשאר איסורים כתב הוא עצמו ביין נסך כאן להקל. ועל טעם הג' הקשה דבשאר איסורים חוץ מדם בולע שפיר הנה הראיתיך שהרשב"א מדמה פליטת יין לדם דשריק ומי ירים ראש לחלוק עליו והנה מסיק מו"ח ז"ל דלכתחלה אסור למלוח בשר בכלי שנאסר מבליעת יין ובדיעבד שרי אם לא נכבש בתוכו יום שלם ולדבריו גם במים אם היו בתוכו יום שלם היה נאסר וכבר הוכחנו בפשיטא שאינו כן על כן דברי הרשב"א עיקר ואפילו לכתחלה שרי וכל שכן לדעת הטור שנתן טעם ששאר משקים פוגמים בבליעת יין ממילא הוא הדין בשר שנמלח שם דמותר בכל גווני:
א סָעִיף א לקיום. כ' בת"ה סי' ר"א דאין חילוק בין כלי עובד כוכבים ובין כלי ישראל שבלע יין נסך והא דאסור בשתיה משמע דוקא אי ליכא ס' אכן מדברי המחבר מוכח דלדינא דש"ס אף בדאיכא ס' אינה בטלה. ש"ך וע"ש:
ב סָעִיף א עמד. ובכלים שאין מכניסן לקיום שנכשרין בהדחה כדלעיל סי' קל"ה משמע מדברי הש"ך דאם לא הדיחן ונתן בהם יין אסור בשתיה כל ששהה בהן מעל"ע אבל הט"ז פסק דלדידן דס"ל דסתם יינם בטל בס' אין כאן איסור בדיעבד ואף על פי דמדברי רמ"א בסי' קל"ה סי"א משמע שאסור בדיעבד מ"מ הסומך על דברי המקילין במידי דרבנן לא הפסיד. עכ"ל:
ג סָעִיף א פעמים. כ' הרשב"א בתשובה דאף ביוצא דרך הברזא שבחבית מותר דכל יין שיוצא יוצאים עמו המים המעורבים בו וכב"י ומ"מ אפשר דלכתחלה אסור להוציא דרך נקב הברזא משום דהוי כמבטל לכתחלה והב"ח השיג עליו שאין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו אלא להוציא יין ולא כדי לבטל האיסור שבנקב והכי אמרינן לעיל סימן פ"ד סי"ג עכ"ל הש"ך והט"ז חולק על הב"ח דל"ד לסי' פ"ד דשאני התם דא"א בענין אחר משא"כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו וכו' ע"ש גם מותר לכתחלה ליתן מים ביין כדי שאם יתערב בו אחר כך שום איסור יתבטל במים כ"כ הב"י והאחרונים בסי' קל"ד:
ד סָעִיף א יומן. דלא שייך נטל"פ אלא בתבשיל אבל לא בכלי היין אדרבה כל שמתיישנים נ"ט לשבח והיכא שידוע שעמד בו יין מעל"ע משמע מדברי הרשב"א וב"י דאפ"ה אינו נבלע יותר מכדי קליפה ואינו נראה דהרי נעשה כבוש וכבישה אוסרת כל הכלי ולפ"ז בכלי שידוע שעמד בו יין נסך מעל"ע ונתנו בו אח"כ יין כשר היכא דאין בו מים אסור דהא צריך לשער בס' נגד כל הכלי ואין במה שבכלי ס' נגד הכלי כדלעיל סי' צ"ג והרב דכ' דבטל בס' היינו בסתמא שאין ידוע שעמד בו מעל"ע דאז אפילו כלי שמכניסו לקיום סגי בקליפה ויש במה שבכלי ס' נגד הקליפה. עכ"ל הש"ך:
ה סָעִיף ב שרי. דהקליפה של הנקב בטל בס' דמה שיוצא דרך הנקב יש לעולם ס' נגד הקליפה. ש"ך:
ו סָעִיף ג כיין. כ' הט"ז לפי מאי דקי"ל דסתם יינם בטל בס' אין אנו צריכין להוראה זאת אלא אם יש בין הכל דהיינו יין הא' והב' ששים נגד קליפת הכלי האסור מותר הכל וכעין שאמר אח"כ במים (ובנה"כ השיג עליו וכי דודאי צריך ביין הא' לחודיה ס' דאל"כ היין הא' נ"נ וצריך אחר כך ביין הב' ס' נגד כל היין הא' דע"כ לא ס"ל גבי יין ביין דלא נ"נ אלא מטעם דכיון דנאסר במשהו משא"כ היכא דנאסר מחמת שלא היה בו ס' והכי קי"ל לעיל סימן צ"ב ס"ד דאף לח בלח נ"נ אם לא במקום הפסד גדול עכ"ל) וע"ל סימן קל"ד ס"ג:
ז סָעִיף ד משקים. מפני שמבטלין טעם היין ולא גזרינן שאר משקים אטו יין משום דבאקראי בעלמא הוא ש"ס ולפ"ז אסור ליתן בהם משקים דרך קבע והכי קי"ל לעיל סי' קכ"ב ס"ד בהג"ה לענין שאר כלי איסור ש"ך וכ' הט"ז נ"ל פשוט אפילו אם המשקים נשתהים שם מע"ל מותר כיון שהיין פוגם אותם ואף על גב דבשאר דוכתי קי"ל דנטל"פ אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן וכמו שמצינו שהקילו בסי' קל"ח ס"ג דמותר ע"י עירוי ואע"ג דכתבתי לעיל סי' ק"ה ס"א בשם ד"מ דאם שהה בו יין נסך מע"ל אסור לתת לאותו כלי אפילו צונן מע"ל אפשר דאיהו קאמר על יין נסך ממש וכאן מיירי מסתם יינם עכ"ל (ועיין מ"ש לעיל בס"א בהג"ה ס"ק ד' בשם הש"ך דאם ידוע שעמד בו יין נסך מע"ל אם נתן בו אחר כך יין כשר אסור ואפשר דבשאר משקין מודה להט"ז דאע"ג דס"ל להש"ך דיין נ"ט לשבח בשאר משקים חוץ מן המים היינו יין בעין אבל מה שבלוע בדופני הכלי נטל"פ וכ"נ מדברי הש"ך בסי' זה ס"ק י"ז ע"ש ודו"ק):
ח סָעִיף ד למלוח. והב"ח חולק על זה ופסק דלכתחלה אסור למלוח כדלעיל סימן ק"ה סי"ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם אבל הש"ך השיג עליו דמסתמא יש ס' נגד פליטת הכלי שלא בלע רק כ"ק ויין נקלש טעמו בשאר משקין וכ"ש במליח וכן פסק הט"ז דהעיקר כדעת המחבר דמותר אפילו לכתחלה למלוח בהן:
ט סָעִיף ה שיכשירנו. כתב הש"ך מיהו בשעת הדחק והפסד שצריך לכלים ואם לא יתן לכלים אלו יהא לו הפסד בדבר שרי ובלבוש כ' דאף לדברי האומרים סתם יינם בכל שהוא שרי בדיעבד ע"י עירוי ואין כן דעת הש"ך ע"ש:
י סָעִיף ו תומו. כ' הש"ך אע"ג דקי"ל דעובד כוכבים נאמן מסל"ת באיסור דרבנן כמ"ש בסי' צ"ח ס"א י"ל דהתם מיירי בדבר דלא איתחזק איסורא משא"כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו יין של איסור ואע"ג דלעיל סי' ס"ט ס"י כתב דאם נתן עובד כוכבים בקדירה ואין ידוע אם הדיחו נאמן במסל"ת כיון דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן אע"ג דאיתחזק איסורא י"ל דהתם כיון דאיכא נמי טעמא דעובדי כוכבים קפדי אנקיותא להדיח הבשר לכך סמכינן עליה עכ"ל: קלח
א סָעִיף א קליפת. עבה"ט סוף ס"ק ד' בשם ש"ך ועי' בתשובת ח"צ סימן ע"ה שמתיר בכל ענין דאין אוסר יותר מכדי קליפה ועיין בזה בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"א סימן כ"ג ובשו"ת שער נפתלי סימן ז' באמצע התשובה. ועמש"ל סימן קל"ה סק"ב:
ב סָעִיף א משום יי"נ. עי' במג"א סימן תנ"א ס"ק מ' דביין שרף נמי דינא הכי ע"ש אכן בתשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' נ"ז לא משמע הכי ע"ש ודו"ק ומ"מ דברי המגן אברהם עיקר. שוב מצאתי בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סימן נ"ח באמצע התשובה שכתב דדברי הפרח מ"א בסימן ר"ז לאו דסמכא נינהו. ובעובדא דידיה היו כמה התירים לכן לא חש הרב לדקדק כ"כ עכ"ד וע"ש בסימן ס"ז. ועיין בתשובת שב יעקב סימן ל"ג שכתב דזה דוקא בכלי עץ או חרס אבל בכלי מתכות אף יין נפגם ע"ש שהתיר בהפ"מ יי"ש שנשרף משמרי יין בדוד של נחושת אינו ב"י מי"ש משמרי סתם יינם ע"ש:
ג סָעִיף ד מותר למלוח בהם. עי' בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סי' נ"ח שנשאל ביורה שבשלו בו יי"ש של סתם יינם אם מותר לבשל באותו יורה יי"ש של תבואה והשיב דלכתחלה ודאי אסור ואין ללמוד היתר ממ"ש בסימן קל"ד מותר למלוח בהם ומשמע דאפילו חומץ וציר מותר ליתן בהם ולא אמרינן שהחריפות משוי לשבח וא"כ אפילו יי"ש מותר ליתן לכלי היין דכל זה אם נבלע בצונן אבל אם בישלו יין של עובד כוכבים בכלי ושוב בשלו בו שאר משקים יש לאסור ואפילו אם היה לדון בזה ולמצוא מקום להקל ע"מ בנ"ד יש לאסור שכיון שעשו מיין האסור יי"ש שוב אינו טעם קלוש רק טעם לשבח בשאר משקים ובפרט ביי"ש אמנם מה שכבר נעשה בתוכו כיון שהוא הפסד גדול יש להתיר דקיי"ל בהפסד גדול לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים וידוע דכשנותנים החרצנים והשמרים לתוך היורה נותנים ג"כ מים הרבה וא"כ היורה בולעת היתר ואיסור וכששורפים שוב שם היי"ש מהתבואה לא בעינן ס' רק נגד חלק מהיורה ע"ש עוד:
א סָעִיף א אפילו כו'. ממש"ש ל"ב א' גזירה שמא כו' ושטיח יבש הוא וע"כ אף בדיעבד אסור דאל"כ לא גזרינן. תשובת הרא"ש כלל י"ז סי' ו' ע"ש שהאריך:
ב סָעִיף א ואם הוא כו' ואם כו'. ערא"ש פ"ב ס"ך ובזה מתורץ קושית תוס' ע"ב ב' ד"ה אם כו' וכן תי' בר"ן שם בשם אחרים כיון שאינו מכניסו לקיום ויבש יי"נ שעליו אינו אוסר אפילו בשתיה אלא שכ' שדעת הרמב"ן שדוקא במשפך שאין היין מתעכב בו כו' ועוד תי' דאסור דמתני' בהנאה (וע"ל סי' קל"ב ס"ק ט"ז בליקוט ב'):
ג סָעִיף א והוא יבש. דאל"כ אסור כמש"ש אם יש בו עכבת ועיין לעיל סימן קכ"ו סעיף ה':
ד סָעִיף א ואם היה כו'. כמש"ש ע"ג א' וכנ"ל סי' קל"ד ס"ד:
ה סָעִיף א כנגד כו'. כמש"ל סי' קל"ה סי"ג:
ו סָעִיף א וע"ל כו'. בס"ב בהג"ה:
ז סָעִיף א ואין חילוק כו'. ערש"י ע"ד ב' ד"ה דלא כו' ומעצרתא קרוב לשנה שלא דרך בה ומהא דאסור לעשות שטיח כנ"ל. תשובת הרא"ש שם ועמ"ש בסי' קכ"ב ס"ג (בס"ק י"א): (ליקוט) ואין חילוק כו'. ר"נ בסוף עבודת כוכבים דלא כהרמב"ן ממש"ש ע"ה ב' וכולן שהשתמש כו' ופי' הר"נ בשם אחרים שלא הטבילן שלא הדיחן וכוסות תשמישן ביין הוא אבל הר"נ דחה דאף לפ"ד דוקא טיחה שע"פ הכלי נפגם אבל לא הבלוע שכל שנתיישן יותר משביח הוא (ע"כ):
ח סָעִיף ב אם דרך כו'. עתוס' נ"ו ב' ד"ה אבל כו':
ט סָעִיף ב (ליקוט) ואם עבר כו'. דמ"ש תוס' ס' א' ד"ה אר"פ וצ"ל לר"פ ללישנא דלא אסר כו' וראשון ראשון נאסר היינו לסברא דאף סתם יינם במשהו ומ"ש וראשון ראשון נאסר משום דל"ת שהודח במשקה ראשון היוצא והשני מותר אם שפך לתוך כלי אחר וכמ"ש בירושלמי הנ"ל שכ' בסי' קל"ה סי"א קמ"ל דלא שהרי הראשון והשני אסור שנוגע בראשון והשלישי בשני והירושלמי לא קאמר אלא בעירוי ג"י וכמ"ש כאן בס"ה ע"ש (סוף ס"ק ט') (ע"כ):
י סָעִיף ב ולא אמרינן כו'. ע"ל סי' צ"ח ס"ד בהג"ה וסי' צ"ד ס"ב:
יא סָעִיף ג אם יש כו'. כמש"ל סי' קל"ד ס"ב יין שאינו אסור כו'. שם:
יב סָעִיף ג ואם יש כו'. כמש"ש ע"ג א' וכלישנא בתרא דלא בעי תחלה כמ"ש הרשב"א וש"פ וע"ל סי' קל"ד ס"ד אבל בלא מים א"א לשער בס' נגד היין הבלוע בקליפה שאותו יין אסור בעצם בהנאה ואוסר בכ"ש לפסק הש"ע שם ס"ב:
יג סָעִיף ד כלים כו'. תוס' שם ד"ה שרא כו' וש"פ:
יד סָעִיף ד וכן מותר כו'. שאין מלח מפליט כלי וע"ל סי' ק"ה סי"ב ועוד שא"א לבא לידי נ"ט וכמו שמותר ליתן שם מים ושאר משקין מטעם זה וע"ל סי' קכ"ב ס"ה ועוד דאיידי דטריד למיפלט לא בלע דלא בלע אלא דבר המסתבך כשומן או ציר אבל דם דשריק וא"נ פליטת היין לא וע"ל סי' ע' ס"ג ב"י כאן ובסי' ק"ה בשם תשובת הרשב"א:
טו סָעִיף ה אם נתן כו'. ר"ל אע"ג דאמרינן בירושלמי פינהו ונתן לתוכו יין אחר היין אסור והקנקן מותר היינו בעירוי ג' ימים כמ"ש בא"ח וכמש"ל סי' קל"ה סי"א ואף בזה חולק הרמב"ן כמש"ש אבל בלא"ה פשוט דלא ואמרינן ל"ג א' ב' דדוקא ציר ומורייס אבל שאר משקין לא:
טז סָעִיף ו אין כו'. עסי' קכ"ב סי"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.