א הַשּׁוֹלֵחַ בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים כֵּלִים הַמְיֻחָדִים לְיַיִן, צָרִיךְ לְהַחְתִּימָם בְּחוֹתָם אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר אִם הִכְנִיס בָּהֶם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יַיִן, וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּצְרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. הַגָּה: וְאִם עָבַר וּשְׁלָחָם בְּלֹא חוֹתָם, יֵשׁ לְהַכְשִׁירוֹ כְּפִי עִנְיַן הַהֶכְשֵׁר אִם הָיָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים (טוּר ועי' ס"ק ג'), אֲבָל אִם כְּבָר עָבַר וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵין לֶאֱסֹר בְּדִיעֲבַד וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קכ"ב. וְאִם הֵם חָבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתָן בְּבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֻמָּן יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, לְתַקְּנָם, דְּבִכְלִי גָּדוֹל כָּזֶה אֵין רְגִילִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְפִי שָׁעָה.
א סָעִיף א ויש מי כו'. כתב הב"ח ובדיעבד כדאי הם המתירין בחותם א' לסמוך עליהם וע"ל סימן ק"ל ס"ב:
ב סָעִיף א חב"ח. ול"ד לדלעיל סימן קי"ח וק"ל דביין מבושל או חומץ שרי בחותם אחד כיון דליכא למיחש לניסוך דהתם אין העובד כוכבים יכול להחליפו אלא ביין מבושל או בחומץ שהוא גרוע ממנו מעט שאם היה שבחו של זה מרובה ממנו היה חלופו ניכר ומיתפס עליו כגנב ומשום שבחא פורתא לא טרח ומזייף אבל כאן משום תשמיש מרובה טרח ומזייף. הר"ן:
ג סָעִיף א ושלחם כו'. ושהה אפילו שעה אחת ביד העובד כוכבים צריך הכשר כפי ענין כו' טור וכן מפרש ג"כ הרא"ש פא"מ גבי נודות העובד כוכבים גרודים חדשים מותרין ישנים מזופפים אסורים כו' וכן משמע מדברי המרדכי שם גבי כי משדר גולפי כו' מכאן דהשולח חבית ריקנית כו' וכ"כ ר' ירוחם דצריך הכשר אפי' לא שהה בידו אלא לפי שעה וכן משמע מדברי הרשב"א בתה"ה דף קמ"ד ע"ב וגם הב"ח הביא עוד פוסקים דסוברים כן ודלא כהרא"ה ור"ן ודעת התוספות והסמ"ק לאוין קמ"ח דף נ"ב סוף ע"ג (והאגודה) כתב הב"ח שאף בדיעבד צריכן הכשר ולפע"ד אין להם הכרע ואדרבה יותר יש לפרש לשונם דלכתחל' קאמרי ע"ש גם מה שהקשה הב"ח מהמרדכי בשם ר"ת גבי סכינים וכתב דר"ת לא ס"ל כהטור ופוסקים הנ"ל ליתא דדוקא התם מתיר ר"ת מטעמא דכתב שמא נשתמש בהן בדבר הפוגם אבל הכא כלי היין הם וכן מ"ש הב"ח דהטור והפוסקים מודים דאין המאכל נאסר בדיעבד אם נשתמש בו בלא הכשר דאיכא למימר שמא נשתמש בהן בדבר הפוגם כו' ליתא דהא כלי היין הן אלא שי"ל דמטעם אחר מותר דכיון דלא היה ביד עובד כוכבים אלא לפי שעה א"כ ודאי לא נבלע איסור בכלי וגם לא נשתמש בו בודאי ודי שגזרו שהכלי צריך הכשר דלפי שעה חשיב כמכניסו לקיום אבל ודאי בדיעבד המאכל מותר גם מ"ש הב"ח דיכול הישראל להשהותם מע"ל ואחר כך מותרין אף לכתחלה דנ"ט לפגם הוא כו' הוא תמוה דדוקא בקדרות וקערות שעמדו בבית העובד כוכבים קאמר הרא"ה דמשהה אותם מעל"ע אבל בכלי היין לא שייך נ"ט לפגם אפילו ישהנו כמה ימים וכדלקמן סימן קל"ז גם לעיל סי' קכ"ב ס"ק ז' כתבתי בזה וע"ש:
ד סָעִיף א כפי ענין ההכשר כו'. ועל הדרך שנתבאר סי' קל"ה:
ה סָעִיף א ואם הם חביות גדולות כו'. מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכ"כ האחרונים:
א סָעִיף א ההכשר אם היה של עובד כוכבים. פי' אם היה של עובד כוכבים מתחילה וקנאו ישראל ממנו ואין בכלל זה כלי חרס דאם תחילת תשמישו ביד עובד כוכבים צריך עירוי אע"פ שאין מכניסו לקיום ואילו בזה שהיה תחלה של ישראל א"צ אלא כמבואר סימן קל"ה סעיף ד':
ב סָעִיף א אין לאסור בדיעבד. לעיל סי' קכ"ב סעיף ט' הארכנו דלא קי"ל כן אלא אף בדיעבד אסור:
א סָעִיף א חותם. הטעם דמשום תשמיש מרובה טרח ומזייף וכתב הב"ח דבדיעבד כדאי הם המתירים בחותם א' לסמוך עליהם וע"ל סימן ק"ל ס"ב:
ב סָעִיף א ושלחם. אפילו לא שהה ביד העובד כוכבים אלא לפי שעה והב"ח כ' דיכול הישראל להשהותם מעל"ע ואחר כך מותרין אף לכתחלה דמ"מ ל"פ הוא כו' והוא תמוה דדוקא בקדרות וקערות שעמדו בבית העובד כוכבים הוא דאמרינן דמשהה אותם מעל"ע אבל בכלי היין לא שייך נטל"פ אפילו ישהנו כמה ימים כדלקמן סי' קל"ז עכ"ל הש"ך וכ' הט"ז דאין בכלל זה כלי חרס דאם תחילת תשמישו ביד עובד כוכבים צריך עירוי אע"פ שאין מכניסו לקיום ואילו בזה שהיה תחלה של ישראל א"צ אלא כמבואר סי' קל"ה ס"ד גם פסק דאפילו בדיעבד יש לאסור בכל הכלים דלא כרמ"א וע"ל סי' קכ"ב ס"ט:
ג סָעִיף א רגילים. מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכן כתבו האחרונים. ש"ך:
א סָעִיף א בחותם א'. שפי' סחיף כו' דמהדק דקולא אפומייהו והיינו חותם א' ומ"ש וחתים כו' היינו נקב קטן שבצדו האחר שמשם מוציא יין ולפי שבו ב' נקבים צריך חותם בכ"א והכריח שא"צ אלא חותם א' ממש"ש כ"ט ב' חומץ שלנו כו' אלמא דכל דליכא למיחש לנסוכי רק משום זיוף סגי בחותם א'. הר"ן בשם הרמב"ן ות"ה קנ"ד א' וכ"מ בתוס' שם ד"ה רבא כו':
ב סָעִיף א ויש כו'. רש"י שם ד"ה סחיף כו' וקושיא הנ"ל תי' הר"ן דשם ליכא שבח מרובה וכמש"ש ל"ט ב' גבי פת למאי ניחוש כו' אי כי הדרי כו' משא"כ כאן משום תשמיש מרובה טרח ומזייף ולכן אפילו לפי שעה גזרו רבנן כו' ועתוס' ל"ט א' ד"ה אמר כו' פירש"י כו' והר"ר כו':
ג סָעִיף א ואם עבד כו'. והרא"ה בבד"ה קנ"ה א' מתיר בשם הרמב"ן והביאו הר"ן ג"כ אבל במה"ב שם חלק עליו [וכ"כ בת"ה] וזהו דעת הטור:
ד סָעִיף א אבל כו'. כמ"ש בסי' קכ"ב ס"ט בהג"ה ובמקום כו' ועט"ז וש"ך שם: (ליקוט) אבל אם כו'. ער"נ בשם הרמב"ן ורא"ה ראפי' בלא"ה מותר כיון שאינו אלא משום גזירה כמ"ש קסבר כ"ד שמכניפו כו' וכ"ש שאינו אלא ספק (ע"כ):
ה סָעִיף א ואם הם כו'. תוס' שם בד"ה הנ"ל וסה"ת ומרדכי והטור:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.