א דְּבַר תּוֹרָה, מֻתָּר לְהַלְווֹת לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּרִבִּית. וַחֲכָמִים אֲסָרוּהוּ, אִם לֹא כְּדֵי חַיָּיו, אוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, אוֹ בְּרִבִּית דְּרַבָּנָן. וְהָאִדָּנָא, מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן. (הַטּוּר).
ב מוּמָר מֻתָּר לְהַלְווֹתוֹ בְּרִבִּית, וְאָסוּר לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִבִּית. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אַף בְּמוּמָר לְהַלְווֹתוֹ. (הַמָּרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם רַאַבִיָ"ה וְרַשִׁ"י וּסְמַ"ג ומהרי"ל). וְטוֹב לְהַחְמִיר אִם אֶפְשָׁר לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּ.
ג כּוּתִים, יֵשׁ לָהֶם דִּין מוּמָר. הַקָּרָאִים, אֵין לָהֶם דִּין מוּמָרִים וְאָסוּר לְהַלְווֹתָם בְּרִבִּית, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לִלְווֹת מֵהֶם בְּרִבִּית. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ"ז וקכ"ד דִּין אֲנוּסִין. תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְאֵין יוֹדֵעַ מִתּוֹרַת יִשְׂרָאֵל כְּלָל, דִּינוֹ כְּקָרָאִים וְאָסוּר לְהַלְווֹת לוֹ בְּרִבִּית. (כָּךְ מַשְׁמָע מִבֵּית יוֹסֵף לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם). וְלָכֵן מוּמֶרֶת (לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים), שֶׁיֵּשׁ לָהּ בֵּן מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁהַבֵּן הֲרֵי הוּא כָּמוֹהָ וְנִקְרָא מוּמָר, אָסוּר לְהַלְווֹת לוֹ בְּרִבִּית, (מָרְדְּכַי פ' הַחוֹלֵץ), דְּהָוֵי כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.
א סָעִיף א וחכמים אסרו. משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו ובת"ח ליכא למיחש להכי:
ב סָעִיף א והאידנא מותר. לכל אדם בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם אם כן לא שייך ברבית שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור:
ג סָעִיף ב ואסור ללוות ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול:
ד סָעִיף ב וטוב להחמיר כו'. ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל אעפ"י שהוא היה מן המורידין וכדלעיל סימן קנ"ח מ"מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית. ב"ח ואעפ"י שאין דבריו מוכרחים. גם בתשו' הגאונים דפוס פראג סי' רפ"ד מצאתי שאלה מהו להלוות ברבית למומרים תשו' הרי"ף אומר שמעתי מרבותי אם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ"ל מ"מ יש להחמיר:
ה סָעִיף ג כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבי'. משמע דאסור להלוות מהן ברבית וכן משמע יותר בהעט"ז וצ"ע דהא קי"ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים [) ברית נכרת בישראל ע"פ התורה שיהיו יחד לחברה גומלי חסד זה לזה חנם לבלי יקח איש מאת רעהו רבית ונשך והנכרי שאינו מבעלי החברה או מומר שפירש עצמו מהחברה. מובן שאין להם הזכות הזה שיש לאחד מבעלי החברה ומותר לקחת רבית מהם.] ודוחק לומר דוקא להחמיר שתהא שחיטתן אסורה ויינם יי"נ אבל לא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי עשאום כעובדי כוכבי' גמורים ועוד דודאי אף להחמיר חומרא דאתי לידי קולא הוא ממקום אחר וק"ל וכן לקמן סי' רס"ו סעיף מ"ז כתבו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והמחבר שגטי נשים ושחרורי עבדים פסולים בזמן הזה בעד כותי משום דקי"ל פרק קמא דחולין דעשאום כעובדי כוכבי' גמורים אע"פ שהוא קולא שאם יקדשה אחר לא תהא מקודשת לו ולא תצטרך ממנו גט וכן בשחרורי עבדים הוי עבדו ופטור מהמצות וכ"כ שם סעיף פ' בשם הרמב"ם ור"ן וב"י שכותי בזמן הזה דינו כעובד כוכבים לענין מוכר עבדו דיוצא לחירות וכתבתי שם שכן דעת הרב והוי קולא דמותר בבת חורין ואף להב"ח שם דכתב דהוי ספק היינו כדמפרש התם טעמא דכיון דלא הוי אלא קנס לא קנסו בכותי משא"כ בשאר דברים ע"ש ודוק אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר ואם כן מותר להלוות מהן גם כן ברבית:
ו סָעִיף ג הקראים כו'. ז"ל ב"י ולענין הקראים נ"ל דלהרמב"ם בפירוש מתניתין קמייתא דחולין דחשיב להו כתינוק שנשבה בין העובדי כוכבים אסור להלוותם ברבית ואע"ג דמדברי נ"י נראה דמותר להלוותן ברבית לא שבקינן דברי הרמב"ם המפורשין בשביל דברי הנ"י עכ"ל ואני בעניותי עיינתי בדברי הרמב"ם שם ולא מצאתי שום משמעות אדרבה כתב להיפך ובמומר למדו הפוסקים דמותר להלוותן ברבית וא"כ ה"ה הקראים וכ"כ מהרש"ל דקראים דינם כמומר ומותר להלוותן ברבית ומביאו הדרישה וכן משמע קצת בתשובת ר"א ן' חיים ר"ס קי"ג דקראים דינם כישראל מומר ועיין בתשובת רבינו שמשון שהביא המבי"ט ח"ב סי' ל"ח כו' וכן בתשובת רבי בצלאל סי' ג' וגם כתב שם שהקראים שבזמן הרמב"ם היו בהם כמה מעלות טובות משא"כ עכשיו:
ז סָעִיף ג ולכן מומרת כו'. אבל מומר שיש לו בן מן העובדת כוכבי' הבן כמוה מרדכי שם ומביאו ד"מ וכ"כ הרב בא"ע סי' ט"ז סעיף ב':
ח סָעִיף ג שהבן כו' אסור להלוות לו כו'. אפי' למאן דמתיר בהלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג וכן משמע קצת במרדכי עכ"ל ד"מ. ובנ"י פ' א"נ כתב בשם ר"ת דמותר להלוות לו כו' וכ' בד"מ כיון דהב"י כ' בקראים דלא כוותיה ה"ה בהא וצ"ע לפמ"ש בסמוך דגם בקראים דברי הב"י אינם מכוונים:
א סָעִיף א דבר תורה מותר להלוות כו'. בטור כ' הטעם דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים אין אתה מצווה להחיותו כו' עכ"ל יש מקשים ממה דאיתא בפירקין (דף ע"א) אר"נ ב"י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל ופרש"י וכי כתיב גר ותושב לענין וחי אחיך עמך הוא דכתיב שאתה מצווה להחיותו ואל תקח מאתו נשך קאי דוקא אאחיך ולא אגר תושב עכ"ל ש"מ דאין רבית ולהחיותו תלויים זה בזה ונ"ל לתרץ דכיון דכתיב שנית וחי אחיך עמך אחר שכתב אל תקח מאתו נשך ש"מ דלענין לקיחת רבית תלתה התורה בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עובד כוכבים וגר תושב אבל לענין שאר חיותו כללה התורה גם גר תושב ברישא דקרא דכתיב וחי אחיך עמך:
ב סָעִיף א והאידנא מותר. הטעם בטור לפי שא"א לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא עמהם אם כן לא שייך שמא ילמוד ממעשיו ברבית טפי משאר משא ומתן ע"כ וא"ל למה לא גזרו גם בימי חכמי התלמוד על כל משא ומתן שלא יהיה עם עובד כוכבים שלא ילמוד ממעשיו וא"ל דמילתא דלא שכיחא היתה ולא גזרו בה רבנן דא"כ אמאי גזרו בלפני אידיהן במשא ומתן ונראה דבמשא ומתן שהיה ג"כ עם ישראל לא אמרינן שילמוד ממעשה העובד כוכבים טפי משל ישראל משא"כ ברבית שלא היה רק דוקא עם עובד כוכבים ומ"ה עכשיו שכל משא ומתן הוא עם העובד כוכבים ושייך ביה שמא ילמוד ממעשיו ואפ"ה לא גזרו גם ברבית לא גזרו:
ג סָעִיף ב מומר מותר להלוותו כו'. דהא אין אתה מצווה להחיותו ואין להקשות הא עובר על לפני עור דהמומר עושה איסור בלקיחת הרבית תירץ בסה"ת דאף הוא אינו עושה איסור בלקיחת הרבית דהא דישראל נאסר (בלקיח') [בנתינת] הרבית הוא מדכתיב ולאחיך לא תשיך פירושו אתה הלוה לא תעשה איסור שאחיך ישוך אותך והמומר שאין המלוה מוזהר עליו ליקח ממנו ממילא גם הוא אינו מוזהר מלתת רבית אבל להלוות ממנו ולתת לו רבית ודאי אסור שהרי הוא עושה איסור במה שלוקח ממך א"כ שייך בנותנו משום לא תשיך לאחיך דאעפ"י שחטא ישראל הוא ובטור כתב והנותנו לו עובר משום לפני עור וגו' והכוונה דגם על זה עובר ונקט האי לאו לפי שגם עיקר הלאו אפי' בישראל מישראל דהיינו לא תשיך הוא טעמו שלא יגרום חטא למלוה כמו שזכרנו ובפרישה הקשה דהא לא נזכר בשום מקום בלוה ישראל שעובר על לפני עור אלא אשאר הכתובים בלוה ואשתמיטתיה משנה מפורשת בסוף פירקין שאמרו שעובר על לפני עור עם שאר הלאוין:
א סָעִיף א אסרוהו. משום גזירה שמא ילמד ממעשיו ובת"ח ליכא למיחש להכי. ש"ך:
ב סָעִיף א ענין. משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם א"כ לא שייך ברבית שמא ילמד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור:
ג סָעִיף ב ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול:
ד סָעִיף ב להחמיר. כתב הב"ח ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל מ"מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית ובתשובת הגאונים איתא דאם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ"ל ומ"מ יש להחמיר. ש"ך:
ה סָעִיף ג מומר. כתב הש"ך משמע דאסור להלוות מהן ברבית וצ"ע דהא קי"ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר ודוחק לומר דוקא להחמיר אמרו ולא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי אפילו להקל עשאום וכו' ועוד אף להחמיר ודאי דלפעמים חומרא דאתי לידי קולא הוא דו"ק ותמצא אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר וא"כ מותר להלוות מהן ג"כ ברבית עכ"ל:
ו סָעִיף ג שאסור. כתב הש"ך היינו דוקא הקראים שהיו בזמן הרמב"ם שהיה להם כמה מעלות טובות וכו' ע"ש:
ז סָעִיף ג אסור. אפילו למאן דמתיר להלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג ובנ"י כתב בשם ר"ת דמותר להלוות לו ברבית ובד"מ כתב דצ"ע בזה ומומר שיש לו בן מן העובדת כוכבים הבן כמוה ודינו כעובד כוכבים ועיין בא"ע סי' ט"ז ס"ב. ש"ך:
א סָעִיף א מותר להלוות. עט"ז ס"ק א' ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ע"ג:
ב סָעִיף א לעובד כוכבים. עיין בספר חוות דעת שכתב דלעבד כנעני אסור עיין שם:
ג סָעִיף ב ויש מחמירין. בתשובת תפארת צבי חי"ד סי' ס"ג אות ה' כתב אף להפוסקים המחמירים במומר לעבודת כוכבים דאסור להלוות לו ברבית דהוי אחיך מ"מ אם לקח ממנו רבית לא יחזיר דאף אם עבר על הלאו בזה לא קיים העשה וחי אחיך דאינו מוזהר ע"ז וכן במומר להכעיס אף דשייך דאית ליה זרעא מעליא לא יחזיר ושרי לעכב לדידיה אולם נסתפקתי אם לקח רבית מישראל ואח"כ נעשה הלוה מומר לעבודת כוכבים אם יחזור לתקן הלאו הראשון שכבר עבר או דלמא בזה לא יתוקן הלאו דהרי אינו מצווה עתה להחיותו ע"ש שלא העלה בזה דבר ברור והניח בצ"ע ועיין עוד בתשובת ח"צ סימן מ"ג ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן ע"ג מה שכתבו בענין מסור:
ד סָעִיף ב וטוב להחמיר. עיין בתשובת תפארת צבי שם שכתב דעכ"פ ודאי דאסור להלוות לו בלא רבית וכן מוכח לשון רמ"א שכתב אם יכול להשמט אבל בלא רבית אסור רק לא ילוה כלל. וכתב עוד דצ"ע באבק רבית אם אסור למומר דאפשר לא גזרו כולי האי אך לפי דברי הרמב"ן שכתב דהוי אחיך יש לאסור ע"ש:
ה סָעִיף ג דין מומר. עבה"ט בשם ש"ך ועיין בתשובת תפארת צבי שם שתמה עליו דנהי דעשאום כעובדי כוכבים אף להקל מ"מ מי הפקיע אותם מהמצות דנימא דאינם מצווים שום דבר דלא נעבור על לפ"ע והעלה להחמיר דאסור ללוות מהם ברבית ע"ש:
ו סָעִיף ג שאסור. עבה"ט בשם ש"ך ועיין בח"ד שכ' דמ"מ ללוות מהן יש לאסור:
ז סָעִיף ג מומרת. עבה"ט סוף סק"ז ועיין בתשובות הרדב"ז ח"א סימן י"ב שכתב דהיכא דאיכא ספיקא אם בן מומר זה הוא מן העובדת כוכבים או ממומרת מותר להלוות ברבית דאע"ג דאיכא למימר ספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ כיון דאיכא פלוגתא בבני המומרים והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא ע"ש:
א סָעִיף א או ברבית דרבנן. (רמב"ם) סה"ת והטור וכתב בסה"ת משום דגזירה לגזירה לא גזרינן ונ"ל שזהו דפריך שם מסיפא איתביה לוין כו' ולא פריך מרישא ג"כ אבל מקבלין כו' (דבריו צ"ע) משום דהתם רבית דרבנן (וע"ל סי' קע"ז ס"ק א') וכמ"ש בסה"ת דכל קרוב לשכר ורחוק להפסד אינו אלא רבית דרבנן לכן התירו ליתומים שם א' וכמ"ש בסי' ק"ס סי"ח:
ב סָעִיף א והאידנא כו'. עתוס' שם ד"ה תשיך כו':
ג סָעִיף ב (ליקוט) ואסור ללוות כו'. כמ"ש בפ' נגמר (מ"ד א') אע"פ שחטא כו' ובספ"א דקדושין (ל"ו א') רמ"א בין כך כו' וכ"ת סכלים כו' וכ"ת כי לית בהו כו'. רשב"א סי' ר"ה (ע"כ): (ליקוט) ואסור ללוות כו'. וראיה מדקתני במתני' וכן בגר תושב ול"ק וכן במומר. מרדכי בשם ר"י וצ"ע דבמסכת כותים והביאו בסה"ת שמ"ו ח"א תניא אבל מלוין אותם ולוין מהן ברבית וכ' בסה"ת דמשמע מאותה ברייתא דגירי אמת נינהו ע"ש וכ"מ למשנה למלך שהקשה ג"כ (ע"כ):
ד סָעִיף ב ויש מחמירין כו'. כמ"ש בפ"ו דסנהדרין אע"פ שחטא ישראל הוא ובספ"ד דיבמות (מ"ז ב') דאי הדר כו' אבל סברא ראשונה ס"ל דאע"ג דישראל הוא מ"מ לאו אחיך הוא ואי אתה מצוה להחיותו וברבית האיסור משום וחי אחיך כמ"ש בתורה וכמ"ש ברפ"ה דב"מ (ס"ב א') ועתוס' דעבודת כוכבים כ"ו ב' ד"ה אני כו' והביאו ראיה מירושלמי דשם כותאי דקסרין כו' ואמר דקסרין משום דקלקלו מעשיהם כמש"ש בירושלמי אבותיכם כו' וע"כ ס"ל דגירי אמת הן ואפ"ה כיון דקלקלו מותר להלוותו וז"ש בס"ג כותיים כו' אבל ללוות ממנו אסור כנ"ל דישראל הוא כנ"ל:
ה סָעִיף ג הקראים כו'. עש"ך:
ו סָעִיף ג תינוק כו'. דדוקא במומר להכעיס כמש"ש וכ"ש זה שהוא שוגג לגמרי:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.