א אַל תְּהִי רָגִיל בִּנְדָרִים. כָּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמוֹ, נִקְרָא רָשָׁע וְנִקְרָא חוֹטֵא.
ב אֵחַר אָדָם נִדְרוֹ, פִּנְקָסוֹ נִפְתַּחַת.
ג הַנּוֹדֵר, כְּאִלּוּ בּוֹנֶה בָּמָה בִּשְׁעַת אִסוּר הַבָּמוֹת; וְהַמְקַיְּמוֹ, כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ קָרְבָּן, שֶׁטּוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. וְהָנֵי מִלֵּי בִּשְׁאָר נְדָרִים, אֲבָל נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ מִצְוָה לְקַיְּמָן. וְלֹא יִשְׁאַל עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִדֹּחַק וְכֵן אִם נִשְׁבַּע עַל אֵיזֶה דָּבָר, לֹא יִשְׁאַל עָלָיו אֶלָּא מִדֹּחַק (מָרְדְּכַי פ"ג דִּשְׁבוּעוֹת בְּשֵׁם מֹהַר"ם וְעוֹד פּוֹסְקִים עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף סוֹף סִימָן ר"ל).
ד צָרִיךְ לִזָהֵר שֶׁלֹּא יִדֹּר שׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלּוּ צְדָקָה אֵין טוֹב לִדֹּר; אֶלָּא אִם יֶשְׁנוֹ בְּיָדוֹ, יִתֵּן מִיָּד; וְאִם לָאו, לֹא יִדֹּר עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ. וְאִם פּוֹסְקִים צְדָקָה וְצָרִיךְ לִפְסֹק עִמָּהֶם, יֹאמַר: בְּלֹא נֶדֶר.
ה בְּעֵת צָרָה מֻתָּר לִנְדֹּר.
ו הָאוֹמֵר: אֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, וְיָרֵא שֶׁמָּא יִתְרַשֵּׁל בַּדָּבָר, שָׁרֵי לֵהּ לְמִנְדָּר לְזֵרוּזֵי נַפְשֵׁהּ. וְכֵן אִם יָרֵא שֶׁיִּתְקְפוֹ יִצְרוֹ וְיַעֲבֹר עַל אֵיזוֹ מִצְוָה מִמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אוֹ יִתְרַשֵּׁל מִקִּיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה, מִצְוָה לִשָּׁבַע וְלִנְדֹּר כְּדֵי לְזָרֵז עַצְמוֹ.
ז מִי שֶׁנָּדַר נְדָרִים כְּדֵי לְכוֹנֵן דֵּעוֹתָיו וּלְתַקֵּן מַעֲשָׂיו, הֲרֵי זֶה זָרִיז וּמְשֻׁבָּח. כֵּיצַד, מִי שֶׁהָיָה זוֹלֵל, וְאָסַר עָלָיו הַבָּשָׂר שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם; אוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹגֶה בְּיַיִן, וְאָסַר הַיַּיִן עַל עַצְמוֹ זְמַן מְרֻבֶּה; אוֹ אָסַר הַשִּׁכְרוּת לְעוֹלָם; וְכֵן מִי שֶׁהָיָה רוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים וְנִבְהַל לְהוֹן, וְאָסַר עַל עַצְמוֹ הַמַּתָּנוֹת אוֹ הֲנִיַּת אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ; וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מִתְגָּאֶה בְּיָפְיוֹ וְנָדַר בְּנָזִיר. וְכַיּוֹצֵא בִּנְדָרִים, כֻּלָּם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה לַשֵּׁם הֵם; וּבִנְדָרִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אָמְרוּ חֲכָמִים: נְדָרִים סְיָג לִפְרִישׁוּת; וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם עֲבוֹדָה, לֹא יַרְבֶּה אָדָם בְּנִדְרֵי אִסוּר וְלֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּהֶם, אֶלָּא יִפְרֹשׁ מִדְּבָרִים שֶׁרָאוּי לִפְרֹשׁ מֵהֶם, בְּלֹא נֵדֶר.
א סָעִיף ב פנקסו כו'. כלומר מן השמים פותחין פנקס מעשיו ומדקדקים בהם:
ב סָעִיף ג וה"מ כו' אבל אם נדר לצדקה או להקדש כו'. וע"ל ר"ס רנ"ח:
ג סָעִיף ג וכן אם נשבע. פי' דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב"י לקמן סי' ר"ל וע"ש:
ד סָעִיף ד יאמר בלא נדר. ר"ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוה נדר. פרישה. וע"ל סי' רנ"ז סעיף ג' ד':
ה סָעִיף ו שרי ליה למנדר כו'. מיהו אפי' בדבור בעלמא שאומר אשנה הוי עליה חיוב נדר כדלקמן סי' רי"ג סעיף ב' וכ"פ רבי' ירוחם ני"ד ח"ג והסמ"ג דף ע"א סוף ע"ג ושאר פוסקי':
ו סָעִיף ו מצוה לישבע כו'. אף על גב דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי' רל"ט מ"מ שרי ליה לאינש לזרוזיה נפשיה. ש"ס:
א סָעִיף א אע"פ שמקיימו נקרא רשע. פי' כיון שאינו מבקש להתירו והאי דנקרא רשע הוא דברי שמואל בנדרים (דף כ"ב) והאי דנקרא חוטא הוא ברייתא (דף ע"ז) והטור הביא שניהם וקשה למה חזרה הברייתא דהוה חוטא והא אפי' רשע הוה ואע"פ דיליף לה מפסוק וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא קשה אקרא גופיה כן דהא גם שמואל יליף מקרא דהוה רשע וכ"ש שקשה על הש"ע שהביא בלשון זה נקרא רשע ונקרא חוטא למה הזכיר כלל חוטא כיון שעשאו רשע ונ"ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין כדאשכחן בדף כ"ג דרבנן הוי מצערי מאוד בשביל ר"ש בר רבי שלא מצאו לו פתח וע"ז אמר דמ"מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו כנ"ל נכון:
ב סָעִיף ב פנקסו נפתחת. בטור בשם ירושלמי דרש לה מקרא דואחר נדרים לבקר ומביא קודם לזה דרשא אחרת כל שמתחיל לנדור פנקסו מתבקשת ואחר כך מביא דרשא זו שהעתיק כאן בשם דבר אחר ונראה דאיכא בין הנהו דרשות פלוגתא דר' מאיר ור"י ריש חולין דר' מאיר סבירא ליה טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור"י סבירא ליה טוב מזה ומזה נודר ומשלם דהדרשא ראשונה ס"ל כרבי מאיר על כן אמר תיכף שעושה נדר מבקשין בפנקס מעשיו אם הוא כדאי לכך דהיינו אם הוא בר הכי שיקיים מה שנדר והדרשא השנייה ס"ל כר"י דטוב שידור ואין עונש אלא על שאינו משלם תיכף וע"כ אמר איחר נדרו פנקסו נפתחת פי' פנקס שעונותיו סדורים שם נפתחים עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל תורא חדד סכינא:
ג סָעִיף ג וכן אם נשבע כו'. שם במרדכי הטעם שיש גאונים סבירא להו דלשבועה אין מועיל התרה:
ד סָעִיף ד לא ידור עד שיהיה לו. פי' דס"ד דכל שאין לו מ"מ יקבל עליו אם יהיה לו כדאשכחן בתענית בההיא דגזרו גזרה וגזרו שלא לישב בתענית וקבלו עליהם בנדר כשיהיה אפשר להם להתענות יתענו וילפוה מדניאל שנאמר מיום אשר נתת את לבך להתענות כו' אם כן הכא נמי נימא הכי קמ"ל דאינו כן ולא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר והכי מסיק ב"י לעיקר דבשעה שיהיה לו אין צריך כלל לנדור ומו"ח ז"ל פירש הלשון לא ידור עד שיהיה לו כלומר שלא יעשה נדר אם יהיה לו כו' ולשון עד אינו מיושב לפירושו:
ה סָעִיף ו האומר אשנה כו'. בטור קרי לזה מצוה דגופי' ונראה דזה החילוק בין צדקה למצוה דתלי בגופיה כי יצרו של אדם יותר מתגבר עליו בנתינת ממון מדבר התלוי בטורח גופי' ועל כן יש לחוש שמא יעבור על נדרו ולא יתן ויש מפרשים הטעם דבממון חיישינן שמא לא יהיה לו או שמא לא ירצה העני לקבל וזה אינו נכון דא"כ הוא פטור מן הנדר:
א סָעִיף א שמקיימו. כתב הט"ז נ"ל דיש חילוק בדבר דאם יש לו פתח להתיר ואינו מתיר נקרא רשע ואם לא מצא פתח עדיין מ"מ נקרא חוטא כל זמן שנדרו עליו:
ב סָעִיף ב פנקסו. פי' פנקס שעונותיו סדורין שם נפתחים עכשיו לשלם גמולו כההיא דנפל תורא חדד לסכינא:
ג סָעִיף ג נשבע. דבשבועה כתיב לא ינקה ולכך יש מחמירין בשבועה דאין לה התרה כדאיתא בטור וב"י סי' ר"ל:
ד סָעִיף ד שיהיה. פי' אפילו אם ירצה לקבל עליו שיתן לכשיהיה לו גם כן לא ידור אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתן בלא נדר. ט"ז:
ה סָעִיף ד יאמר. ר"ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוי נדר. פרישה:
ו סָעִיף ו למנדר. מיהו אפילו בדבור בעלמא שאמר אשנה הוי עליו חיוב נדר. ש"ך:
ז סָעִיף ו לישבע. אע"ג דשבועה אינו חל על דבר מצוה כדלקמן סי' רל"ט מ"מ שרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה ש"ס: ..
א סָעִיף א ונקרא כו'. נדרים ע"ז ב' (ובבה"ג ט"ס):
ב סָעִיף ב איחר כו'. ירושלמי פ"א והביאו הרא"ש בפ"א:
ג סָעִיף ג וה"מ כו'. נ"ט א' וער"נ ד"ה תרומה כו':
ד סָעִיף ג וכן אם כו'. ערא"ש דפ"ג ס"ב ועוד כתב דלא מזדקקי רבנן לשבועות כו' וכן היה מחמיר כו' ואף שאינו מצד הדין כמ"ש הרא"ש שם וכל אלו חומרות כו' וכ"כ המרדכי מ"מ כתב שיש להחמיר כמ"ש ס"פ המדיר זיל חזי אי איתשיל כו'. וכמ"ש נשבע להרע ולא ימיר ובפרק השולח (ל"ד ל"ה) נמנעו להשביעה וכיוצא:
ה סָעִיף ד צריך כו'. עבה"ג וכ"ה סתם מתני' שם כנדרי כו' כמש"ש:
ו סָעִיף ד ואפילו כו' אלא כו'. כנ"ל וכמש"ש ר"י לטעמיה כו' וז"ש ואם פוסקין כו' וכן בהלל שם:
ז סָעִיף ה בעת כו'. ב"ד פ' ע':
ח סָעִיף ז מי כו'. עבה"ג וכמש"ו וכן מי שהיה מתגאה כו' וכמ"ש שם כמוך ירבו כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.