א הָאוֹמֵר: פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי, אוֹ: מִין פְּלוֹנִי עָלַי, אוֹ: מַה שֶּׁאֹכַל עִם פְּלוֹנִי עָלַי כִּבְשַׂר חֲזִיר אוֹ כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ כִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ, וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמִּי, אוֹ: כַּאֲחוֹתִי אוֹ: כְּעָרְלָה אוֹ: כְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים וְאֵין כָּאן נֶדֶר; וְאִם הָיָה הָאוֹמֵר עַם הָאָרֶץ, צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם וּמַרְאִין בְּעֵינָיו שֶׁאִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה וְשֶׁאוֹתָם פֵּרוֹת אֲסוּרִים, וּמַחֲמִירִים עָלָיו שֶׁאֵין דַּי לוֹ בַּחֲרָטָה אֶלָּא צָרִיךְ לִפְתֹּחַ לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמַתִּירִים לוֹ נִדְרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה לְכֻלֵּי עָלְמָא דַּיְנִינָן לְהוּ כְּדִין עַם הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁרֻבָּן אֵינָן בְּנֵי תּוֹרָה (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). וּמִיהוּ יֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּעַם הָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ שְׁאֵלָה רַק בְּאוֹסֵר אִשְׁתּוֹ עָלָיו, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר נְדָרִים (טוּר ועי' ס"ק ד').
ב הָאוֹמֵר שֶׁיְּהֵא יֵינוֹ יַיִן נֶסֶךְ וּפִתּוֹ פַּת כּוּתִים, לֹא נֶאֱסַר בְּכָךְ; אֲבָל אִם אֲמָרוֹ בְּדֶרֶךְ קְנָס, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: אִם אֶעֱשֶׂה כָּךְ אוֹ אִם אֶעֱבֹר עַל כָּךְ יִהְיֶה פִּתִּי פַּת כּוּתִים וְיֵינִי יַיִן נֶסֶךְ, וְעָבַר, יֵשׁ אוֹסְרִים וְיֵשׁ מַתִּירִים. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָכִי בְּעַם הָאָרֶץ יֵשׁ לְהַתִּירוֹ. וְכָל זֶה בְּיָחִיד שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ, אֲבָל רַבִּים יְכוֹלִים לִרְדּוֹת הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים שֶׁיֵּינָם יִהְיֶה יֵין נֶסֶךְ וּפִתָּן פַּת כּוּתִים, וְכָל מַה שֶּׁגּוֹזְרִים בָּזֶה הוּא קַיָּם (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א), עַיֵּן לְעֵיל סִימָן רכ"ט מִי שֶׁאָמַר: אִם אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי לֹא אֶהְיֶה יְהוּדִי.
א סָעִיף א הרי אלו מותרים כו'. דמדכתיב איש כי ידור נדר לה' ילפינן עד שידור בדבר הנדור וזה לשון הרמב"ם ריש (פרק ג') [פ"א] מהלכות נדרים הנדר נחלק לשני חלקים החלק הראשון הוא שיאסר על עצמו דברים המותרים לו כגון שיאמר פירות מדינה פלונית אסורים עלי כל שלושים יום או לעולם או מין פלוני מפירות העולם או פירות אלו אסורים עלי בכל לשון שיאסר הרי זה נאסר בהן ואף על פי שאין שם שבועה כלל ולא הזכרת שם ולא כינוי ועל זה נאמר בתורה לאסור איסר על נפשו שיאסר על עצמו דברים המותרים וכן אם אמר הרי הן עלי איסור הרי אלו אסורים וחלק זה הוא שאני קורא אותו נדרי איסור והחלק השני הוא שיחייב עצמו בקרבן שאינו חייב בו כגון שיאמר הרי עלי להביא עולה כו' האומר פירות אלו עלי קרבן או שאמר הרי הם כקרבן או שאמר לחבירו כל מה שאוכל עמך עלי קרבן או כקרבן או הרי הן עלי קרבן הרי אלו אסורים עליו מפני שאפשר שידור אדם קרבן ויעשה בהמה שהיתה חולין קרבן ותיאסר אבל אמר פירות כו' כבשר חזיר כו' הרי אלו מותרים ואין כאן נדר שאי אפשר שיעשה דבר שאינו בשר חזיר כבשר חזיר זה הכלל כל שמשום דברים המותרים כדברים האסורים אם אותו דבר איסור יכול לעשותו בנדר הרי אלו אסורים ואם אינו יכול לעשותו בנדר הרי אלו מותרים ע"כ:
ב סָעִיף א צריך שאלה כו'. כתב ב"י בשם תשובת הרשב"ץ על מי שנאנס לאסור אשה אחת והתפיסה בדבר האסור י"ל דבמקו' אונס לא אחמרו רבנן להצריכו שאלה:
ג סָעִיף א שאין די לו בחרטה. בכדו תהית כדלקמן סי' ר"ח דאם אינו מתחרט מעיקרו צריך לבקש לו פתח כדלקמן סי' רכ"ח אלא כאן מחמירין עליו דאפי' מתחרט מעיקרו לא סגי בחרטה ב"ח. וכתב הר"ן רפ"ב דנדרים דצריך שיהא ממקום אחר ואין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אלו היה יודע שלא יהא כבוד לאמו בכך לא היה נודר דלא תימא כיון דליתא אלא מדרבנן פותחין בכך קמ"ל. הרשב"א ז"ל ע"כ:
ד סָעִיף א ומיהו י"א כו'. והב"ח חולק דהשתא כ"ע כע"ה הן אפי' בשאר נדרים ודברי הרב נראין עיקר לפי שסוגית הש"ס מוכחת כן וכן דעת הרא"ש ור"ן ורבי' ירוחם:
ה סָעִיף א רק באוסר אשתו עליו. דכיון שיצא לבטל מפריה ורביה החמירו. פרישה. והר"ן כתב ר"פ ב' דנדרים מפני שדרכו לאסור אשתו מתוך הקפדה כו' אבל שאר נדרים מתוך שאין מצויים כך לא החמירו כמתפיס בדבר האסור:
ו סָעִיף ב יין נסך. ר"ל שאומר בפירוש כיין של עבודת כוכבים דאם לא כן יש לומר שנתכוין ליין נסך לשמים כדלקמן ריש סי' ר"ח. פרישה. ול"נ משום דלקמן סי' ר"ח ס"ק ד' יתבאר דאם אנשי המקום קורין ליין של עבודת כוכבים סתם יין נסך הולכין להקל לכך כתבו הרא"ש וט"ו בסתם יי"נ לפי שסתם יי"נ שקורין עכשיו הוא יי"נ של עבודת כוכבים כן משמע בהגה' פרישה לקמן ר"ס ר"ח:
ז סָעִיף ב לא נאסר בכך. כיון שלא התפיסו בדבר הנדור. כ' הב"ח ואיכא למידק בלשון הרא"ש שכתב בכלל י"ב דין [ד'] דמי שאמר יאסר ייני על כל ישראל אם אעשה דבר פלוני ועשאו לא נאסר דמ"ש מאומר ככר זה אסור עלי דהוי נמי נדר אף על גב דלא התפיסו בדבר הנדור אלא דאמר סתם אסור והכא ג"כ לא אמר אלא סתם יאסר ייני על כל ישראל י"ל דשאני התם כיון דאמר ככר זה עלי הוי לשון נדר וה"נ אינו נאסר אלא א"כ אמר בלשון קונם ייני על כל ישראל אם אעשה כך וכך אבל יאסר ייני על כל ישראל אין זה לשון נדר מיהו מלשון הטור משמע דלא התיר הרא"ש אלא מטעם שהזכיר יי"נ וצ"ע עד כאן לשונו כלומר דהטור כתב וז"ל כ"ב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה האומר ייני יי"נ אם אעשה דבר פלוני ועשאו לא נאסר כיון שלא התפיסו בדבר הנדור עד כאן לשונו משמע דלהכי לא נאסר כיון דאמר יי"נ שהוא דבד האסור אבל אמר יאסר ייני אף על גב שלא הזכיר עלי אסור ולי נראה דאף על גב דאם אמר ככר זה אסור עלי הוי נמי נדר היינו משום דכתיב לאסור איסר על נפשו אבל לאסור על כל ישראל אינו יכול לאסור אם לא בקונם ולזה כתב הטור דוקא משום שהזכיר יי"נ מותר שאם לא כן היה אסור לדידיה ודין זה הוא בתשובת הרא"ש שם דין ה'. עי"ל דבתשובת הרא"ש דין ד' מיירי בשכוונתו במה שאמר יאסר ייני ויהא י"נ וזה נראה עיקר:
ח סָעִיף ב יש אוסרים. דאף על פי שאין ההרחקות אלו מדין מכל מקום יכול הוא לקבל על עצמו שכמו שב"ד יכולים לענוש ולהחמיר לפעמים יותר מדינו כפי צורך השעה כן הוא על עצמו כמו ב"ד ויכול לקבל עליו כל אותן החומרות. ריב"ש:
ט סָעִיף ב ויש מתירין. כיון שלא התפיסו בדבר הנדור:
י סָעִיף ב ואפילו הכי בע"ה יש להתירו. כלומר להתיר נדרו על ידי שאלה והשתא כולן כע"ה דמי ונוהגין בו איסור. ב"י בשם תשובת הרשב"א:
א סָעִיף א ואין כאן נדר. לפי שכל אלו אסורין מצד עצמן ואם כן אי אפשר לומר על דבר היתר שיהיה כזה דהא א"א שיהא גם זה אסור מצד עצמו כמו זה:
ב סָעִיף א רק באוסר אשתו כו'. שלא יהא רגיל לומר עליה לשון איסור שמא יאסרנה ג"כ בדבר הנדור דההקפדה עם אשה מצוי:
ג סָעִיף ב יי"נ כו'. דאין כאן דבר הנדור:
ד סָעִיף ב ויש מתירין. הוא דעת הרא"ש שהביאו הטור כאן בסוף הסימן והבית יוסף הביא עוד תשובת הרא"ש וז"ל מי שאמר יאסור ייני על כל ישראל אם אעשה דבר פלוני ועבר ועשאו אינו נאסר שאינו יכול לאסור אם לא שאסרו בקונס או בדבר הנדור עכ"ל ויש לתמוה הא כתב הטור ריש סימן ר"ד דלשון איסור הוי נמי נדר וכן כתוב בהדיא בסימן רכ"ד שאדם אוסר על חבירו בלשון איסור ואפשר דהרא"ש ס"ל דלשון איסור אינו מועיל כי אם על עצמו אבל לאחרים לא וכן הוא משמעות הפסוק לאסור איסר על נפשו וכמדומה דהך תשובה לאו דסמכא היא ע"כ לא הביאה הטור :
ה סָעִיף ב ואפ"ה בע"ה יש להתירו כו'. פי' כיון שאמר דרך קנס וכמו שכתב ב"י בשם ריב"ש על כן הכריע רמ"א כאן להחמיר בעם הארץ:
א סָעִיף א מותרים. לפי שכל אלו אסורין מצד עצמן וא"כ אי אפשר לומר על דבר היתר שיהיה כזה דהא א"א שיהא גם זה אסור מצד עצמו כזה. ט"ז: (וזה הכלל כל שמשים דברים המותרים כדברים האסורים אם אותו דבר איסור יכול לעשותה בנדר הרי אלו אסורים ואם אינו יכול לעשותה בנדר הרי אלו מותרים. הרמב"ם):
ב סָעִיף א פתח. כתב הר"ן דאין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אלו היה יודע שלא יהא כבוד לאמו בכך לא היה נודר דל"ת כיון דליתא אלא מדרבנן פותחין בכך קמ"ל וכתב ב"י בשם תשובת הרשב"ץ על מי שנאנס לאסור אשה א' והתפיסה בדבר האסור י"ל דבמקום אונס לא אחמרו רבנן להצריכו שאלה:
ג סָעִיף א בשאר. והב"ח פוסק דהשתא כ"ע כע"ה הן אפילו בשאר נדרים ודברי הר"ב נראין עיקר. ש"ך:
ד סָעִיף ב לא. כיון שלא התפיס בדבר הנדור והאי יי"נ ר"ל שאומר בפירוש כיין של עובד כוכבים דאל"כ יש לומר שנתכוין ליין נסך לשמים א"נ אם אנשי המקום קורין ליין של עובדי כוכבים סתם יי"נ הולכין להקל כמ"ש בסימן ר"ח. ש"ך:
ה סָעִיף ב להתירו. פי' להתיר נדרו ע"י שאלה והשתא כולן כע"ה דמי ונוהגין בו איסור ב"י בשם תשובת הרשב"א וכתב הט"ז וז"ל והב"י הביא תשובת הרא"ש מי שאומר יאסר ייני על כל ישראל אם אעשה דבר פלוני ועבר ועשאו אינו נאסר שאינו יכול לאסור אם לא שאסרו בקונם או בדבר הנדור ע"כ ויש לתמוה הא כתב הטור ר"ס ר"ד דלשון איסור הוי נמי נדר ואפשר דהרא"ש ס"ל דלשון איסור אינו מועיל כי אם על עצמו אבל לאחרים לא וכן הוא משמעות הפסוק לאסור איסר על נפשו וכמדומה דהך תשובה לאו דסמכא היא ע"כ לא הביאה הטור. עכ"ל:
א סָעִיף א האומר כו'. לשון הרמב"ם:
ב סָעִיף א ומחמירים עליו כו'. מתני' שם פותחין כו' וכפי' הרא"ש אבל במתני' שם כ' א' פותחין כו' ופי' הר"נ דאף בחרטה סגי דלא כר"מ וכ"כ הרא"ש בפסקיו וע"ל סי' ר"ח ס"ב:
ג סָעִיף א י"א כו'. עתוס' די"ט ו' א' ד"ה והאידנא כו' ויש לחלק וערא"ש ד"ה הא כו' הא כו':
ד סָעִיף א ומיהו כו'. מדקתני בסיפא פותחין ול"ק ברישא. הרא"ש וכ"ה להדיא בגמ' שם וכ"כ הר"נ וכן תמה בכ"מ על הרמב"ם ואף שבלח"מ דחק עצמו דבריו מסותרין מעצמן אלא דגירסת הרמב"ם בגמ' רבינא כו' בעי שאלה והא קתני סיפא פותחין לו פתח ממקום אחר אלא מחוורתא כו':
ה סָעִיף ב האומר כו'. כמ"ש בס"א וע"ל סי' ר"ח ס"א ושם ואם רוב כו' וה"ה עכשיו להיפך. ש"ך וכמ"ש במתני' י"ח ב' רי"א כו' בגליל מותרת כו':
ו סָעִיף ב יש כו' ויש כו' ואפ"ה כו'. עש"ך ס"ק ח' ט' י':
ז סָעִיף ב אבל כו'. רפ"ג דמ"ק ואע"ג האומר משמתנא לאו כלום הוא לד"ה לשיטת הרא"ש וש"פ והג"ה בסי' ר"ו ס"ג ובציבור יכולין:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.