א נְדָרִים אֵין חָלִין עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. כֵּיצַד, אָמַר: קוּנָם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ, שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ לְךָ, שֶׁאֲנִי יָשֵׁן עִמְּךָ אֵינוֹ נֶדֶר; וְכֵן אִם אָמַר: דִּבּוּרַי וַעֲשִׂיָּתִי וַהֲלִיכָתִי אֲסוּרִים עָלֶיךָ וְשֵׁנָה אֲסוּרָה עָלַי, אֵינוֹ נֶדֶר; וּמִיהוּ מִדְּרַבָּנָן צָרִיךְ שְׁאֵלָה (פי' לִשְׁאֹל עַל נִדְרוֹ וְלִמְצֹא פֶּתַח לְהַתִּירוֹ). לְפִיכָךְ רְאוּבֵן הָאוֹסֵר עָלָיו שְׁמִיעַת תְּפִלַּת שִׁמְעוֹן, צָרִיךְ שְׁאֵלָה מִדְּרַבָּנָן; אֲבָל אִם אָמַר: קוּנָם פִּי מְדַבֵּר עִמְּךָ, קוּנָם יָדַי עוֹשׂוֹת לְךָ, קוּנָם רַגְלַי מְהַלְּכוֹת לְךָ, קוּנָם עֵינַי בַּשֵּׁנָה, הָוֵי נֶדֶר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר: יֵאָסֵר עָלֶיךָ פִּי לְדִבּוּרִי וְיָדַי לַעֲשִׂיָּתִי וְרַגְלַי לְהִלּוּכִי. הַגָּה: הָאוֹמֵר: דִּבּוּר פִּי עָלֶי ךָ אוֹ נְטִילַת אֶבֶן עָלַי, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָוֵי נֶדֶר הוֹאִיל וְהִזְכִּיר הַפֶּה וְהָאֶבֶן (תא"ו ני"ד וְכֵן מַשְׁמָע בר"ן בְּשֵׁם התוס' שֶׁבְּבֵית יוֹסֵף סוֹף סִימָן רל"ט).
ב הָאוֹמֵר: אֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, הָוֵי כְּאִלּוּ נָדַר לָתֵת צְדָקָה. אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מִצְוֹת וְנִדְרוֹ קַיָּם (וְכֵן מַשְׁמָע בַּטּוּר וְרֹא"שׁ וּפוֹסְקִים).
ג אָמַר: קוּנָם עֵינַי בְּשֵׁנָה הַיּוֹם אִם אִישַׁן לְמָחָר, לֹא יִישַׁן הַיּוֹם שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִישַׁן לְמָחָר; אֲבָל אִם אָמַר: קוּנָם עֵינַי בְּשֵׁנָה לְמָחָר אִם אִישַׁן הַיּוֹם, יָכוֹל לִישַׁן הַיּוֹם וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא לְמָחָר יִשְׁכַּח נִדְרוֹ וְיִישַׁן.
א סָעִיף א קונם שאני כו'. ז"ל הר"ן בכולהו גרסינן שאני בלא יו"ד משום דבנדרים מיתסר חפצא אנפשיה תני בלשון שאני כו' והביאו הכ"מ פ"ג דנדרים ואסיק וכן יש להגיה בכל הני שאני בלא יו"ד ע"כ ולעיל בסי' ר"ו שאמר מודרני ממך או מופרשני ממך א"ש גם לשון שאיני אוכל ששם הגוף הוא החפץ אשר אוסר והרי הוא אומר מודרני או מופרשני על הגוף שהוא יהא מופרש או מודר ממנו שלא יאכל הוא עמו ודו"ק עכ"ל הגה' פרישה וכן מחלקין התוספות ריש נדרים:
ב סָעִיף א ומיהו מדרבנן כו'. ונ"מ בין נדר דאורייתא לדרבנן לענין שצריך לנהוג איסור כימים שעברו עליהם כדלעיל סי' ר"ח סעיף ב'. ב"ח. א"נ כדלעיל סי' ר"ה ס"ק ב':
ג סָעִיף א צריך שאלה. אפי' בדבר שאין בו ממש ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו נדרו. רמב"ם וע"ל סי' ר"ח ס"ק ט':
ד סָעִיף א פי כו'. דהרי פיו וידיו כו' יש בהן ממש וע"ל סי' רל"ד סעיף ע"א:
ה סָעִיף א קונם עיני בשינה. היינו כשפירש יום או יומים אבל נדר סתם בשינה הוי כנודר שלא יישן לעולם והוי נדר שוא וכן נדר שלא יישן ג' ימים הוי נדר שוא כדלקמן סי' רל"ו סעיף ד':
ו סָעִיף א י"א דהוי נדר מדאורייתא. ואע"ג דדבור ונטילה לית בהן ממש מ"מ כיון שהזכיר החפץ ג"כ חל הנדר:
ז סָעִיף ב או לעשות כו'. כלומר או כשאומר לעשות שאר מצוה דינו גם כן כאומר אשנה פרק זה והוי נדר ועיין לעיל סימן רנ"ח ס"ג:
ח סָעִיף ג שמא ישכח תנאו ויישן למחר. וע"ל ס"ס ר"כ וס"ס רל"ט:
א סָעִיף א שאני מדבר כו'. הא דאמרינן לעיל סי' ר"ו מודרני ממך שאיני אוכל לך כו' לא דמי לכאן דכאן אין ממש לא בדיבור ולא בשינה אבל התם מ"מ המאכל עצמו יש בו ממש והוא קונם המאכל עצמו בענין זה שאיני אוכל לך עכ"ל התוספות ריש נדרים ולא קשה נמי ממ"ש כאן שאני עושה לך אע"פ דיש כאן מעשה שהוא ממש דבשעה שנודר אין כאן ממשות לפנינו שיחול הנדר משא"כ במאכל שישנו בשעה שנודר ועליו חל הנדר:
ב סָעִיף א וכ"ש אם אמר יאסר עליך פי כו'. דברישא שאמר קונם פי מדבר יש ספק אי קאי קונם אפה או על הדבור אלא כיון דסתם נדר להחמיר אזלינן לחומרא וכ"ש כאן שבפירוש קאי איסור אפיו:
ג סָעִיף ג ישכח תנאו. דבתנאי לא זהיר אינש אבל בסיפא דעיקר הנדר למחר ונדר לא משכח אינש:
א סָעִיף א שאני. ז"ל הר"ן בכולהו גרסי' שאני בלא יו"ד משום דבנדרים מיתסר חפצא אנפשיה תני בלשון שאני כו' ולעיל בסי' ר"ו שאמר מודרני ממך או מופרשני ממך א"ש גם לשון שאיני אוכל ששם הגוף והוא החפץ אשר אוסר עכ"ל הגהת פרישה:
ב סָעִיף א שאלה. אפילו בדבר שאין בו ממש ופותחין לו פתח ממקום אחר ומתירין לו נדרו הרמב"ם וכתב הש"ך ונ"מ בין נדר דאורייתא לדרבנן לענין שצריך לנהוג איסור כימים שעבר עליהם וע"ל סימן ר"ח ס"ב:
ג סָעִיף א בשינה. היינו כשפירש יום א' או יומים אבל נדר סתם בשינה הוו כנודר שלא יישן לעולם והוי נדר שוא וכן נדר שלא יישן ג' ימים הוי נדר שוא כדלקמן סי' רל"ו ס"ד ש"ך:
ד סָעִיף א נדר מדאורייתא. ואף ע"ג דדיבור ונטילה לית בהן ממש מ"מ כיון שהזכיר החפץ גם כן חל הנדר ש"ך:
ה סָעִיף ב לעשות. פי' כשאומר לעשות שאר מצות דינו גם כן כאומר אשנה פרק זה והוי נדר וע"ל סימן רנ"ח ס"ג:
ו סָעִיף ג ישכח. התנאי דביה לא זהיר אינש אבל בסיפא דעיקר הנדר למחר ונדר לא משכח אינש:
א סָעִיף א נדרים כו'. נדרים י"ג ב' ט"ו א' ופ"ג דשבועות:
ב סָעִיף א שאני עושה. כ"מ י"ג ב':
ג סָעִיף א וכן אם כו'. ממש"ש יאסר פי לדבורי כו' הא לא אמר פי כו' לא:
ד סָעִיף א אבל כו' וכ"ש כו'. כפי' הר"נ והרא"ש בפסקיו נעשה כו':
ה סָעִיף א קונם עיני כו'. ט"ו א':
ו סָעִיף א האומר כו'. כפי' דלכך פי מדבר אסור הואיל והזכיר הפה אבל לפי' הר"ג שם כה"ג לא:
ז סָעִיף ב האומר אשנה כו'. עבה"ג. אבל הר"נ פי' שם דבנדר לא חל אלא בשבועה וכ"כ הרא"ש י' א' ד"ה נדר בשם י"מ והכל לסברא דאין נדר בלשון שבועה וע"ל ס"ס ר"ו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.