א אִם לֹא מָל הָאָב אֶת בְּנוֹ, חַיָּבִים בֵּית דִּין לְמוּלוֹ. וְאִם לֹא מָלוּהוּ בֵּית דִּין, חַיָּב הוּא, כְּשֶׁיַּגְדִּיל, לָמוּל אֶת עַצְמוֹ. וְאִם לֹא מָל, חַיָּב כָּרֵת. הַגָּה: וּבְכָל יוֹם עוֹבְרִים בָּעֳנָשִׁין אֵלּוּ. (טוּר וּבְכָל בּוֹ) וְאֵין מָלִין בְּנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן עָבַר הָאָב, וְלֹא מָלוּ בֵּית דִּין, מָלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לָמוּל אֶת בְּנָהּ. (טוּר). הָאָב שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָמוּל, וְיֵשׁ כָּאן מוֹהֵל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמוּל בְּחִנָּם, רַק בְּשָׂכָר, יֵשׁ לְבֵית דִּין לִגְעֹר בְּמוֹהֵל זֶה, כִּי אֵין זֶה דַּרְכָּן שֶׁל זֶרַע אַבְרָהָם, וְאַדְּרַבָּה הַמוֹהֲלִים מְהַדְּרִין שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם לָמוּל. וְאִם עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ, וְאֵין יַד הָאִישׁ מַשֶּׂגֶת לָתֵת לוֹ שְׂכָרוֹ, הָוֵי כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב שֶׁבֵּית דִּין חַיָּבִים לְמוּלוֹ, וְלָכֵן בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין אַחֵר שֶׁיָּמוּל (רַשְׁבָּ"א סי' תע"ב).
א סָעִיף א כשיגדיל. עיין מ"ש לקמן סי' ס"ה ס"ק כ"ד בשם תשובת זכרון יוסף סימן כ"ו:
ב סָעִיף א מדעתו. עבה"ט בשם ש"ך ובס' לבושי שרד כתב בשם מהר"י עמדין דהיינו כשהאב עצמו רצה למול אבל אם נתן האב המצוה לאחר וקדם אחר ועשאה לא מפקינן מיניה. ואין צורך בזה להביא בשם מהרי"ט דכ"כ הרמ"א בח"מ סוס"י שפ"ב ע"ש בסמ"ע ובש"ך. ועיין בתשובת זכרון יצחק סימן כ"ח שכתב דמי שהיה רוצה למול את בנו בשבת ובא אחר ומלו פטור מליתן יו"ד זהובים דהא דעת הרא"ה הביאו הטור לקמן סי' רס"ז דאין לו לאב למול את בנו בשבת אם יש אחר דמילה הוא פסיק רישא לגבי דידיה דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי ונהי דאנן לא קי"ל הכי כמ"ש בש"ע שם סעיף ז' מ"מ בודאי דיכול לומר קים לי כדעת הרא"ה ע"ש. ונראה לי דלדידן אין נפקותא בזה דהא מבואר בח"מ סוס"י שפ"ב דבזה"ז אין מגבין אותן דבמידי דלית ביה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו אלא דאם תפס לא מפקינן מיניה ע"ש א"כ לכתחלה בלא"ה אין מגבין אפי' אם היה בחול ובאם תפס פשיטא דאפילו היה בשבת לא מפקינן מיניה:
ג סָעִיף א ואין האשה חייבת. עיין בשער המלך פ"א מהלכות מילה לענין עבד אי מחייב למול את בנו ע"ש:
ד סָעִיף א כופין אותו. עיין בספר לבושי שרד שכתב בשם מהר"י עמדין דרשאים להטעותו להבטיח לו שכר ולא ליתן לו ע"ש:
א סָעִיף א ואם לא כו'. דוקא בדידיה וכמ"ש בשבת קל"ג ב':
ב סָעִיף א ובכל יום כו'. כמ"ש בפ"ק דר"ה (ו' ב') לענין בל תאחר לאפוקי מדעת הרמב"ם:
ג סָעִיף א ואין מלין כו'. כיון שמוטלת עליו וכמ"ש בכסוי הדם בחולין פ"ז א' ת"ר ושפך כו' אזהרה לכל כו' מעשה בא' כו' וכן בב"ק צ"א ב' ובפסחים ז' ב' לא סגיא כו' אבי הבן כו':
ד סָעִיף א ואין האשה כו'. קדושין שם במתני' וגמ':
ה סָעִיף א האיש כו'. בחולין שם כוס של ברכה אתה כו':
ו סָעִיף א כי אין כו'. בפ' הערל (ע"ט א') א' מג' מדות גומלי חסדים וכ"ש כה"ג:
ז סָעִיף א ולכן ב"ד כו'. כי מוטלת עליו שמצווים כל ישראל כנ"ל ואין אחר ובמ"ע כופין כמ"ש בפ' הכותב (פ"ו) בד"א במל"ת אבל במ"ע כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.