א דִּין תּוֹרָה שֶׁמֻּתָּר לְגֵר שֶׁיִּשָּׂא אִמּוֹ, אוֹ אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ דָּבָר זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בָּאנוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. וְכֵן גֵּר שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ, וְהִיא בְּגֵיוּתָהּ, הֲרֵי זֶה כְּבָא עַל אֲרַמִּית.
ב כֵּיצַד דִּין גֵּרִים בַּעֲרָיוֹת שֶׁל שְׁאֵר בָּשָׂר, אִם הָיָה נָשׂוּי כְּשֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים לְאִמּוֹ אוֹ לַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וְנִתְגַּיְּרוּ, מַפְרִישִׁין אוֹתָם. וְאִם הָיָה נָשׁוּי לִשְׁאָר עֲרָיוֹת, וְנִתְגַּיֵּר הוּא וְאִשְׁתּוֹ, אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתָם.
ג עוֹבֵד כּוֹכָבִים אָסוּר בִּשְׁאֵר הָאֵם אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמֻתָּר בִּשְׁאֵר הָאָב, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה שְׁאֵרוֹ מֵאָבִיו, כְּגוֹן תְּאוֹמִים, שֶׁדָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁאָבִיו שֶׁל זֶה הוּא אָבִיו שֶׁל זֶה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא גָּזְרוּ עַל שְׁאֵר אָבִיו. לְפִיכָךְ נוֹשֵׂא הַגֵּר אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אָבִיו, וְאֵשֶׁת בְּנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו אוֹ לַאֲחִי אָבִיו אוֹ לִבְנוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. וְכֵן אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ, וַאֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, וּבִתּוֹ, שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, מֻתָּרוֹת לוֹ. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּאֵשֶׁת אָבִיו (טוּר בה"ג). אֲבָל אֵינוֹ נוֹשֵׂא לֹא אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וְלֹא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ, וְלֹא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, שֶׁנְּשָׂאָהּ אָחִיו מֵאִמּוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַיְּרָה, אֲבָל אִם נְשָׂאָהּ אָחִיו כְּשֶׁהָיָה עוֹבֵד כּוֹכָבִים, הֲרֵי זֶה מֻתֶּרֶת לוֹ.
ד שְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָן בִּקְדֻשָּׁה, חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח, אֲבָל לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.
ה הַנּוֹשֵׂא גִּיֹּרֶת וּבִתָּהּ הַגִּיֹּרֶת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מִן הָאֵם, יוֹשֵׁב עִם אַחַת מֵהֶן וּמְגָרֵשׁ הַשְּׁנִיָּה.
ו נָשָׂא גִּיֹּרֶת, וּמֵתָה, מֻתָּר לִשָּׂא אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּחַיֵּיהֶן.
ז מֻתָּר לְאָדָם לִשָּׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת גִּיּוֹרוֹת מִן הָאָב, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ בִּשְׁאֵר הָאָב.
ח הַשְּׁנִיּוֹת, כֻּלָּן, לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם בְּגֵרִים. לְפִיכָךְ מֻתָּר הַגֵּר לִשָּׂא אֵם אִמּוֹ. וְנוֹשֵׂא אָדָם גִּיֹּרֶת וְאֵם אִמָּהּ, אוֹ בַּת בַּת בִּתָּהּ, וְכֵן בִּשְׁאָר הַשְּׁנִיּוֹת.
ט גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, צְרִיכִים לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה ג' חֲדָשִׁים, לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדֻשָּׁה לְזֶרַע שֶׁנִּזְרַע שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַיְּמָהּ, אֵין צְרִיכָה גֵּט אֶלָּא יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ בְּלֹא גֵּט (נ"י פ' נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה).
י וּלְעִנְיַן עֵדוּת, אֲפִלּוּ אַחִים מִן הָאֵם מְעִידִים זֶה לָזֶה; דְּגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.
יא לְעִנְיַן דִּין, גֵּר כָּשֵׁר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְהוּא שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם אֵין אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, פָּסוּל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לַחֲבֵרוֹ גֵּר דָּן. וְלַחֲלִיצָה, פָּסוּל, אֲפִלּוּ לַחֲלִיצַת גֵּרִים, עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו וְאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל.
א סָעִיף א דין תורה כו'. כלומר דדין תורה מותר לגר לישא אמו או אחותו מאמו וכל שכן מאביו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא שחכמים אסרו בשאר האם כיון דגם בני נח אסורים בשאר האם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ח"ו אבל בשאר האב לא גזרו כדלקמן ס"ז דאין אבות לעובד כוכבים זהו דעת הרמב"ם והמחבר:
ב סָעִיף ב בעריות של שאר בשר כו'. כלומר כך הוא דין גרים אם עבר על דתו בעוד שהוא עובד כוכבים ונשא אמו או אחותו מאמו ונתגיירו מפרישין אותן עולמית שאם לא ימחו בידו אע"פ שעבר בגיותו על דתו מ"מ יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' שכבר עשיתי באיסור ועכשיו הותרה לי ואם היה נשוי שאר עריות בגיותו אפי' מצד האם ונתגייר הוא ואשתו עמו כיון שאין האיסור אלא משום גזירה דישראל דלא ליתי לאחלופי כו' הואיל וכבר נשוי הוא אין מפרישין אותם עולמית רק ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה כדלקמן סעיף ט':
ג סָעִיף ג עובד כוכבים אסור בשאר האם כו'. כלומר דאם לא היה נשוי כבר בשאר האם ונתגייר אסור לישא בכל שאר האם וכמו שיתבאר וכ' העט"ז בזו נ"ל שאפילו אם נשא יוציא כיון שנשא באיסור דיהדות חמיר טפי ע"כ וע"ל סעיף ה':
ד סָעִיף ג ויש אוסרים באשת אביו. ומדברי התוס' והרא"ש נראה שיש להחמיר גם באחות אביו כמ"ד שאסור לבני נח וכ"פ הב"ח כדברי שניהם:
ה סָעִיף ג אבל אם נשאה אחיו כשהיה עובד כוכבים ה"ז מותרת. שאינה אשת אחיו שלא היה לו קדושין בה כיון שנשאה בגיותו:
ו סָעִיף ד חייבים משום אשת אח. דעת הב"י דאפי' אינן תאומים כיון שלידתן בקדושה חייבים משום אשת אח וכן דעת הב"ח וצ"ע דמדברי המחבר) משמע להדיא דדוקא תאומים וכן משמע בעט"ז) וכן משמע להדיא ברמב"ם והרב המגיד ס"פ ד' מהל' איסורי ביאה ע"ש:
ז סָעִיף ד אבל לא חולצין כו'. שמן התורה אינם אחים אלא מן האם ולא מן האב אע"פ שהן תאומים הרי נזרעו שלא בקדושה ואין כאן אבות ולענין חליצה ויבום אחין מן האב בעינן כמו שנתבאר בא"ע סי' קנ"ו אבל אם היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל גמור לכל דבר וכ"כ הטור ופשוט הוא:
ח סָעִיף ה או שתי אחיות. גיורות מן האם. אבל אחיות גיורות מן האב נושא אפי' לכתחלה וכמו שנתבאר דלא נאסר בשאר האב:
ט סָעִיף ה ומגרש השניה. היינו שצריכה גט דהא קידושין תפסי לו בה שאינן קרובות דכל גיורת כקטנה שנולדה דמי כ"כ העט"ז:
י סָעִיף ו מותר כו'.כיון דליכא לאחר מיתה אלא איסור כרת לא גזרו כיון שגם בחיים ליכא אלא גזירה ויש פוסקים דאפילו לאחר מיתה אסור וכן נראה דעת הטור להחמיר:
יא סָעִיף ח השניות כו'. ע' בא"ע סט"ו איזה ערוה דאורייתא ואיזה שניות דרבנן:
יב סָעִיף ח או בת בת בתה. כ"ה בספרי המחבר ובספרי הרמב"ם. ובעט"ז הגיה או בת בתה משום דקשיא ליה דברישא נקיט אם אמה לפיכך כתב ונושא אדם גיורת ואם אמה או בת בתה עכ"ל והוא טעות דאם אמה ובת בתה אסורות מדאוריי' כמו שנתבאר בא"ע סי' ט"ו סי"ג וט"ו ומקרא מלח דבר הכתוב את בת בתה ואת בת בנה לא תקח אלא הדבר פשוט דברישא צ"ל נושא אדם גיורת ואם אם אמה וכן הביא מדרישה לשון הרמב"ם וזה ברור:
יג סָעִיף י מעידין זה לזה. וליכא למיחש דלמא אתי לאחלופי בישראל שהרי אין מקבלין עדות אלא בב"ד וסתם ב"ד בקיאין בדבר ועיין בח"מ סי' ל"ג סי"א ובד' האחרונים שם:
יד סָעִיף יא אמו כו'. ובחשן משפט ר"ס ז' כתב הרב דהוא הדין אביו מישראל ועיין בסמ"ע שם:
טו סָעִיף יא פסול לדון את ישראל. אפילו דיני ממונות ודוקא על ידי כפיה אבל אם מקבלו עליו לדין מותר כן כתבו הרא"ש וטור וכן כתב העט"ז:
טז סָעִיף יא ולחליצה כו'. כלומר להיות דיין בחליצה:
יז סָעִיף יא עד שיהא אביו ואמו מישראל. ובא"ע סימן קס"ט ס"ב נתבאר די"א דאם אביו מישראל כשר:
א סָעִיף א מאמו. כתב הש"ך וכ"ש מאביו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא שחכמים גזרו וכ' והיינו בשאר האם אבל בשאר האב לא גזרו דאין אבות לעובדי כוכבים עכ"ל:
ב סָעִיף ב אין. ומ"מ מפרישין אותן שלשה חדשים משום הבחנה כדלקמן ס"ט:
ג סָעִיף ג באשת. ומדברי התוספות והרא"ש נראה שיש להחמיר גם באחות אביו כמ"ד שאסור לבני נח וכ"פ הב"ח עכ"ל הש"ך:
ד סָעִיף ג מותרת. שאינה אשת אחיו שלא היה לו קידושין בה כיון שנשאה בגיותו וכתב הלבוש דבשאר האם נ"ל שאפילו נשא יוציא כיון שנשא באיסור דיהדות חמיר מפי:
ה סָעִיף ד חולצין. שמן התורה אינם אלא אחים מן האם ולענין חליצה ויבום אחים מן האב בעינן כמ"ש בא"ע סימן קנ"ו:
ו סָעִיף ה ומגרש. דהא קידושין תפסי לו בה שאינן קרובות דכל גיורת כקטנה שנולדה דמי כ"כ הלבוש אבל אחיות גיורות מן האב נושא אפילו לכתחלה וכמו שנתבאר דלא נאסר בשאר האב. ש"ך:
ז סָעִיף ו בחייהן. ויש פוסקים דאפילו לאחר מיתה אסור וכ"נ דעת הטור להחמיר. ש"ך:
ח סָעִיף ח ואם. כתב הש"ך דצ"ל אם אם אמה אבל אם אמה ובת בתה אסורות מדאורייתא ומקרא מלא הוא את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וזה ברור עכ"ל:
ט סָעִיף י עדות. עיין בח"מ סימן ל"ג סי"א מדינים אלו:
י סָעִיף יא אמו. ובח"מ ר"ס ז' כתב הרב דה"ה אביו מישראל וע"ש בסמ"ע:
יא סָעִיף יא לדון. אפילו דיני ממונות ודוקא ע"י כפי' אבל אם מקבלו עליו לדון מותר כ"כ הרא"ש והטור וכ"פ הלבוש:
יב סָעִיף יא ולחליצה. פי' להיות דיין בחליצה ובא"ע סימן קס"ט ס"ב נתבאר די"א דאם אביו מישראל כשר ע"ש:
א סָעִיף ג תאומים. עש"ך סק"ו דדוקא תאומים ועיין בתשובת נו"ב חלק אה"ע סוף סימן כ"ג שכתב דמדברי רש"י ביבמות דף צ"ח מבואר דלא כהש"ך אלא אפילו אינם תאומים אם היתה לידתם בקדושה איכא כרת ע"ש:
ב סָעִיף ט צריכים לפרוש. עיין בדגול מרבבה שכתב דאם היא זקינה אין צריך הפרשה ואף שהח"מ באה"ע סימן י"ג סק"ד נסתפק בזה היינו בנתגיירה היא ונשאת לאחר אבל בנתגיירו שניהם ונשארו יחד א"צ הפרשה ע"ש. עוד כתב שאחר שלשה חדשים כשמחזירה א"צ שבעה נקיים אם לא פרסה נדה בינתיים ואף שכתוב לעיל סוף סימן קצ"ב שמחזיר גרושתו צריכה ז"נ שאני התם שגירשה לחלוטין משא"כ הכא ע"ש:
ג סָעִיף ט אינו רוצה לקיימה. עיין בדגול מרבבה שכתב הא ודאי שאם רוצה לקיימה צריך חופה וקידושין בדת יהדות ולענין כתובתה עיין באה"ע סוף סימן ס"ז:
ד סָעִיף יא ולחליצה פסול. ועיין בתשובת נחלה ליהושע סימן כ"ז אם גר כשר להצטרף לענין חליצה או כל החמשה צריכים שיהיו כשרים ע"ש:
א סָעִיף א דין תורה כו'. יבמות כ"ב א' השתא ומה ערוה כו' ושם ומ"ש מעריות כו' וגר כו':
ב סָעִיף א כדי שלא כו'. שם ועתוס' שם ד"ה ערוה כו' אבל הרמב"ם לא ס"ל כדבריהם דס"ל דמן האב מותר כמ"ש בס"ב וס"ג. כ"מ ע"ש. וליתא דגם להרמב"ם צ"ל כדברי תוס' דהא אחות אם ואשת אחיו מן האם מותר בעובד כוכבים ואסור לגר וע"כ משום אחלופי אלא דלדידיה אמו ואחותו מאמו הוא משום שמא יאמרו ואחות אם ואשת אחיו מאם משום אחלופי וכאן לא נקט אלא אותן שהיו אסורות בנכריותו ונ"מ דאלו אפי' בדיעבד יוציא אבל הנך א"צ וכמ"ש בס"ב ועמש"ש:
ג סָעִיף ב כיצד כו'. הנה בפ"ט מה' מלכים כתב שש עריות אסורות על ב"נ האם ואשת אב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק ולא בזכור (כצ"ל ברמב"ם שם) באשתו ולא באשת חבירו והיו לבשר כו' להוציא בהמה כו' ונאמר אחותי בת אבי אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. והוא דברי ר"ע בסנהדרין נ"ה א' אך אחותו לר"ע שרי כמש"ש ב' וערש"י שם ד"ה ת"ש וגם כו' אלא שהוא פסק כרבנן שם נ"ז ב' ת"כ דר"י כל ערוה כו' וחכ"א הרבה כו' ונראה דל"ג הרבה אלא יש שאין ב"ד של ישראל כו' והיינו ההיא דמפרש בסיפא בא כו' והן אחותו לבד ונערה המאורסה (צ"ע מהו בנערה המאורסה) אחותו מקרא דע"כ יעזב כו' דלר"ע צריך לדחוקי ורבנן מוקי כפשטיה ובת"כ פ' קדושים ואיש כו' חסד הוא ושמא תאמר קין נשא אחותו ת"ל חסד הוא ועולם מתחלתו לא נברא אלא בחסד וכמש"ש נ"ה ב' ת"ש מפני מה כו' ולא כדיחוייא דהתם ודלא כפירש"י שם נ"ז ב' ד"ה הרבה כו' וכ"כ הרמב"ן אלא שכתב דכל אותן שמאם אסורות לרבנן ואין בינו לבין הרמב"ם אלא אחות האם מן האם וכמ"ש ברמב"ן. דכ"ב עריות הן ד' שאינן מצד קורבה זכר ובהמה ואשת איש ונדה וכולן אסורות לעובד כוכבים חוץ נדה דלית להו וח"י עריות מצד קורבה כמ"ש בפ"א דיבמות ט"ו נשים כו' שש עריות כו' הרי כ"א ואשת אחיו חשיב שם ג' פעמים מאביו ומאמו ושלא היה בעולמו ואחותו ב"פ מאביו ומאמו והנה שבע הן קורבת עצמו ושבע מצד אשתו וד' אשת קרובים שבעל אוסר על אשתו והנה בב"נ שבע שמצד אשתו כולן מותרים דאין אישות לעובר כוכבים וכן ד' של אשת קרובים כולן מותרים לבד אשת אביו דאתרבאי מקרא לר"ע אבל לר"א כולן מותרים וז' שמצד עצמו אותן שמצד אב כולן מותרים כמ"ש ביבמות פי"א (צ"ח א') דאין אב לעובד כוכבים לכן אמרו שם נ"ח ב' דעובד כוכבים מותר בבתו וכ"ש בבת בתו ובת בנו וכן אחות האב לר"ע מה"ט אלא לר"א אתרבאי מקרא אבל אחות האם ס"ל לרמב"ן דאסור אף לר"ע וכתב משום דכתיב לאמר אתרבאי כל שמצד אם אבל הרמב"ם ס"ל דאינן אסורין אף לרבנן אלא אמו ואחותו שמפורשין וכמו לר"מ אליבא דר"ע ול"פ ר"מ וחכמים אלא באחותו ובפי' דקרא כמ"ש בגמ' הנ"ל ופריך שם נ"ז ב' וסבר ר"מ כל כו' ופי' הרמב"ן דקושיא לא קאי אלא אסיפא דמילתא דאמר אין ב"נ מוזהר כו' וכאן תני אחותו כו' אבל מאשת אביו לא פריך דלא גזרו שאר אב בגרים דלא כפירש"י שם ד"ה ואיכא דתני כו' וראיה ממה דפריך לר"מ דוקא ואי כפירש"י גם לרבנן קשה דהא רבנן ל"פ בזה ומשני ל"ק הא ר"מ כו' וה"ה דלא אתי הברייתא כרבנן דל"פ אלא באחותו דהא ע"כ כר"ע ס"ל מדמודי בחייבי מיתות ב"ד לר"מ ובפלוגתא דראב"י ור"ש ביבמות צ"ז ב' פסק כרב אחא בר יעקב וכלישנא קמא דלא כרי"ף וטעמו ממש"ש צ"ח א' אמר רבא הא דאמור רבנן כו' משמע דאף מדרבנן אין אב לגר וקאמר דהא שני אחין תאומים כו' וכן כל שאר שיש בו צד אב מותר לכתחלה אחות האב מן האם ואחות האם מן האב ואחותו מן האב ואע"ג דבברייתא שם כולן אסורין כבר אוקמוה כר"א משום דאחות האב אסור לב"נ אליביה אבל לר"ע ורבנן כל שיש בו צד האב מותר לגמרי וכ"כ הרמב"ן ורשב"א אבל אחות האם מן האם אסור לגר מד"ס אע"ג דמותר לב"נ מדקאמר אין אב לעובד כוכבים כו' משמע דאם יש לו וכן באחין מן האם דאסור כנ"ל וכן צד האב שמצד אישות מותר אפי' אשת אב לד"ה רק אחיו מאמו כנ"ל וכמו בקורבי עצמו וכמש"ש מאי לאו כו' לא כו' ולא קאי רק אאשת אחיו לבד דלא בפי' הראב"ד שקאי אכל האסורין מאישות דהא חשיב שם אשת אחי אביו והיא ודאי אפי' נשאה כשהוא גר. רמב"ן. ועוד חילוק בין ברייתא לרבנן דלהברייתא אחות אם מן האם יוציא אבל לרבנן יקיים כמו אחות אב מן האב לר"מ דאינו אלא משום אחלופי וה"ה לאחות האם מן האם לר"ע ורבנן וכ"ש באשת אחיו מאמו זהו שיטת הרמב"ם וז"ש אם היה נשוי כו' לשאר כו': (ליקוט) עמש"ש והכלל להרמב"ם לב"נ אסור אמו ואחותו מאמו ואשת אביו ושאר מותר לגמרי וכרבנן דר"מ. ובגר צד אביו מותר לגמרי בין שמצד עצמו בין מצד אישות הלכך מותר אף באשת אב ובזה קל מעובד כוכבים אבל בזה חמור ממנו שכל מצד האם אסור לו בין מצד עצמו או מצד אישות הלכך אסור באמו ואחות אמו מן האם זהו מצד עצמו ומצד אשתו אסור אחות אשתו מאמה ובת אשתו ובת בתה וחמותו ואם חמותו וכמ"ש בס"ה הנושא כו' וה"ה כו' וה"ה להנך וכמ"ש בתוס' ורמב"ן ומצד אישות אסור באשת אחיו מאמו כולם ט' עריות. ושיטת הרמב"ן בגר כדברי הרמב"ם אלא בעובד כוכבים כתב דלד"ה אסור בכל העריות מצד אם ומותר מצד אב ומצד אישות ל"ל כלל רק אותן שפרטן אחות האב מן האם לר"א ואשת אב לר"ע אלא דלר"מ אליבא דר"ע אין אסור קרובי אם אלא מיתת ב"ד ולר"א ורבנן אף חייבי כריתות. ושיטה אחרת לרש"י וע' בדברי הרמב"ן (ע"כ):
ד סָעִיף ג עובד כוכבים אסור כו'. כמ"ש רבא שם הא דאמור רבנן כו' ובין בקורבה שמצד עצמו ובין שמצד אשת הקרוב וכמש"ו:
ה סָעִיף ג אע"פ כו' כגון כו'. כראב"י וכלישנא קמא:
ו סָעִיף ג לפיכך כו'. בברייתא שם:
ז סָעִיף ג וכן אחות כו'. דלא כברייתא אלא כרבנן כנ"ל:
ח סָעִיף ג ויש אוסרים כו'. כפירש"י הנ"ל דגם מאשת אב פריך ומשני הא ר"מ כו' ועתוס' דיבמות שם ד"ה אשת אביו כו' ומיהו כו' וכ"כ הטור וטוב להחמיר כדברי שניהם ובכ"ז אין חילוק בין הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה או הורתו ולידתו שלא בקדושה ובן א' הורתו שלא בקדושה כו' כן הסכים הרמב"ן וכן סתם הרמב"ם וש"ע ועתוס' שם ד"ה נשא כו': (ליקוט) ויש אוסרים בא"א. הוא מדברי הטור וכמש"ש אבל הרב לא עיין כאן דהטור פליג הרבה על הרמב"ם דלדידיה שפסק גם כר"א אסור גם באחותו ואחות אב ואחות האם מן האב כמ"ש בברייתא דשם ואין קולא בצד אב אלא מצד אישות כגון אשת אחיו מאביו ובן בדידה אחות אשה הגיורת מאב כמ"ש תוס' וכנ"ל ועוד דאחותו ואחות אביו ואחות אמו מן האם יוציא כמש"ש וכן באשת אביו יוציא שהוא פסק כדברי שניהם ועוד דפסק כר"ש דמן האב ומן האם אסור כמו מן האם לבד דלא כהרמב"ם שכתב שני אחין תאומים כו' (ע"כ):
ט סָעִיף ג אבל כו'. דכל שמצד אם לבד אסור כמו שאסור אשת אחיו מאמו וכנ"ל ומ"מ נראה דאחותו אף מן האב ואם אסור דהא לב"נ אסורה דהא ילפינן מדכתיב וגם אמנה כו' אך כו':
י סָעִיף ה מן האם. כמ"ש בס"ז מותר לאדם כו' והן דברי הרמב"ם ועתוס' שם ד"ה אשה כו' או שמא כו' וכ"פ הרא"ש וכ"ש לשיטת הרמב"ם דאף בקרובי עצמו מצד האב מותר לכתחלה כנ"ל:
יא סָעִיף ט ואם אינו רוצה כו'. ממש"ש נשא אשה ובתה כונס אחת:
יב סָעִיף יא לענין דין כו'. דלא כפירש"י שם ועבה"ג:
יג סָעִיף יא אפי' לחליצת כו'. עתוס' שם ק"א ב' ד"ה ואנא כו' ויש לומר דאצטריך כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.