א הַזּוֹרֵעַ שְׁנֵי מִינֵי תְּבוּאָה אוֹ שְׁנֵי מִינֵי יְרָקוֹת עִם זֶרַע הַכֶּרֶם, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, אַחַת מִשּׁוּם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם (וַיִּקְרָא יט, יט) וְאַחַת מִשּׁוּם לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם (דְּבָרִים כב, ט) וְאֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא תִּזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם (דְּבָרִים כב, ט) עַד שֶׁיִּזְרַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד. וְכֵן אִם חִפָּה אוֹתָם בְּעָפָר, לוֹקֶה. וְכֵן אִם זָרַע שְׁנֵי מִינֵי יָרָק וְחַרְצָן, אוֹ זֶרַע אֶחָד יָרָק וְזֶרַע אֶחָד מִין תְּבוּאָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל קַנְּבּוֹס וְלוּף וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, מִזְּרָעִים שֶׁנִּגְמָרִים וְעִם תְּבוּאַת הַכֶּרֶם, אֲבָל שְׁאָר הַזְּרָעִים אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם לִזְרֹעַ כִּלְאֵי הַכֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין עוֹדְרִין עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּכִלְאַיִם, אֲבָל עוֹקְרִין עִמּוֹ כְּדֵי לְמַעֵט הַתִּפְלָה.
ב אֵין אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אֶלָּא מִינֵי תְּבוּאָה וּמִינֵי יְרָקוֹת בִּלְבַד. אֲבָל שְׁאָר מִינֵי זְרָעִים, מֻתָּר לְזָרְעָם בְּכֶרֶם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר אִילָנוֹת.
ג אָסוּר לִזְרֹעַ יְרָקוֹת אוֹ תְּבוּאָה בְּצַד הַגְּפָנִים, אוֹ לִטַּע גֶּפֶן בְּצַד הַיָּרָק אוֹ הַתְּבוּאָה. וְאִם עָשָׂה כֵן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְנֶאֶסְרוּ שְׁנֵיהֶם בַּהֲנָאָה הַיָּרָק אוֹ הַתְּבוּאָה וְהַגְּפָנִים, וְשׂוֹרְפִין אֶת שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע. (דְּבָרִים כב, ט) וַאֲפִלּוּ הַקַּשׁ שֶׁל תְּבוּאָה וְהָעֵצִים שֶׁל גְּפָנִים הָאֵלּוּ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וְשׂוֹרְפִים אוֹתָם, וְלֹא יַסִיק בָּהֶם תַּנּוּר וְכִירַיִם, וְלא יְבַשֵּׁל בָּהֶם בְּאֵשׁ שְׂרֵפָתָן.
ד אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמְקַיֵּם, כֵּיוָן שֶׁרָאָה כִּלְאַיִם צָמְחוּ בְּכַרְמוֹ וְהִנִּיחָם, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ. וְאֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ הַמְּסַכֵּךְ גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, קִדֵּשׁ גַּפְנוֹ וְלֹא נִתְקַדְּשָׁה הַתְּבוּאָה. סִכֵּךְ גֶּפֶן חֲבֵרוֹ עַל תְּבוּאָתוֹ, קִדֵּשׁ תְּבוּאָתוֹ וְלֹא קִדֵּשׁ גֶּפֶן חֲבֵרוֹ. סִכֵּךְ גֶּפֶן חֲבֵרוֹ עַל תְּבוּאַת חֲבֵרוֹ, לֹא קִדֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם, וּמִפְּנֵי זֶה הַזּוֹרֵעַ כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית לֹא קִדְּשׁוֹ.
ה הָרוֹאֶה כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם חֲבֵרוֹ וְקִיְּמָן, הֲרֵי זֶה הָרוֹאֶה אָסוּר בַּהֲנָיָתָן וְכָל אָדָם מֻתָּרִים בָּהֶם. וְאֵלּוּ קִיְּמָן בַּעַל הַכֶּרֶם הָיָה מַקְדִּישׁ אוֹתָם לְכָל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו הָאַנָּס שֶׁזָּרַע כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם חֲבֵרוֹ, אִם נִשְׁתַּקְּעוּ הַבְּעָלִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ מִן הַתּוֹרָה. וְאִם לֹא נִשְׁתַּקְּעוּ הַבְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ, אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ז הָרוּחַ שֶׁעָקְרָה פְּאֵרוֹת הַגֶּפֶן וְשָׁלְחָה אוֹתָם עַל הַתְּבוּאָה, יִגְדֹּר אוֹתָם מִיָּד. וְאִם אֵרְעוֹ אֹנֶס וְלא סִלְּקָן, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים וְלֹא נִתְקַדְּשׁוּ.
ח אַנָּס שֶׁזָּרַע אֶת הַכֶּרֶם, כְּשֶׁיֵּצֵא הָאַנָּס יִקְצֹר הַזֶּרַע מִיָּד, וַאֲפִלּוּ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאִם לֹא מָצָא פּוֹעֲלִים, יוֹסִיף לָהֶם עַד שְׁלִישׁ בִּשְׂכָרָן. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר, אוֹ שֶׁלֹּא מָצָא פּוֹעֲלִים, הֲרֵי זֶה מְבַקֵּשׁ בְּנַחַת וְקוֹצֵר. וְאִם נִשְׁתַּהָה הַזֶּרַע עַד שֶׁיַּגִּיעַ לָעוֹנָה שֶׁמְּקַדֵּשׁ, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ וְיֵאָסְרוּ שְׁנֵיהֶם.
ט מֵאֵימָתַי תְּבוּאָה אוֹ יָרָק מִתְקַדְּשִׁים, מִשֶּׁיַּשְׁרִישׁוּ. וַעֲנָבִים, מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן.
י כֶּרֶם שֶׁלּא הִגִּיעוּ עֲנָבָיו לִהְיוֹת כְּפוֹל הַלָּבָן אֶלָּא עֲדַיִן הֵם בֹּסֶר, וְזָרַע בְּתוֹכוֹ יָרָק אוֹ תְּבוּאָה, וְהִשְׁרִישׁוּ, הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאוֹסְרִין הַזֶּרַע, אֲבָל הַבֹּסֶר מֻתָּר. וְאִם עָקַר הַזֶּרַע קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ הָעֲנָבִים כְּפוֹל הַלָּבָן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. מִקְּצָתָן נַעֲשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן וּמִקְּצָתָן לֹא נַעֲשׂוּ, אֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ נִתְקַדְּשׁוּ, וְאֶת שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ, מֻתָּרִים.
יא עֲנָבִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן וְזָרַע בְּצִדָּן תְּבוּאָה אוֹ מִינֵי יְרָקוֹת וְלָקַט הַזֶּרַע קֹדֶם שֶׁיַּשְׁרִישׁ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הִשְׁרִישׁ, אָסוּר.
יב גֶּפֶן שֶׁיָּבְשׁוּ הֶעָלִים שֶׁלָּהּ וְנָפְלוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּיבַשׁ הַגֶּפֶן בִּימֵי הַקֹּר, אָסוּר לִזְרֹעַ בְּצִדָּהּ יָרָק אוֹ תְּבוּאָה, וְאִם זָרַע לֹא קִדֵּשׁ. וְכֵן הַזּוֹרֵעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב הַמֻּנָּח בְּכֶרֶם, לֹא קִדֵּשׁ, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת. אֲבָל עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ.
יג הָיָה עוֹבֵר בְּכֶרֶם וְנָפְלוּ מִמֶּנּוּ זְרָעִים, אוֹ שֶׁיָּצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם, אוֹ שֶׁהָיָה זוֹרֵעַ אוֹ זוֹרֶה בְּשָׂדֶה לָבָן וְסִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לַאֲחוֹרָיו וְנָפְלוּ הַזְּרָעִים בַּכֶּרֶם וְצָמְחוּ, הֲרֵי זֶה לֹא נִתְקַדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר תִּזְרַע (דְּבָרִים כב, ט) וְזֶה לֹא זָרַע. וְחַיָּב לַעֲקֹר כְּשֶׁיִּרְאֶה, וְאִם קִיְּמָן הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ. וְאִם סִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְפָנָיו וְרָאָה הַזְּרָעִים שֶׁנָּפְלוּ לַכֶּרֶם, הֲרֵי זֶה כְּזוֹרֵעַ. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה, אִם צָמְחוּ הָעֲשָׂבִים, יַהַפְכֵם בְּמַחֲרֵשָׁה וְדַיּוֹ. וְאִם מְצָאָם שֶׁנַּעֲשׂוּ אָבִיב, יְנַפֵּץ אוֹתוֹ אָבִיב כְּדֵי לְהַשְׁחִיתוֹ, שֶׁהַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם מְצָאָם שֶׁנַּעֲשִׂים דָּגָן, הֲרֵי זֶה תִּשָּׂרֵף. וְאִם רָאָה אוֹתָם וְקִיְּמָם, הֲרֵי אֶלָּא יִשָּׂרְפוּ עִם הַגְּפָנִים הַסְמוּכוֹת לָהֶם.
יד הָרוֹאֶה בְּכֶרֶם עֶשֶׂב שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ לִבְהֵמָה אוֹ לִרְפוּאָה, הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ עַד שֶׁיְּקַיֵּם דָּבָר שֶׁכְּמוֹתוֹ מְקַיְּמִים רֹב הָעָם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. כֵּיצַד, הַמְקַיֵּם קוֹצִים בְּכֶרֶם, בַּעֲרָב שֶׁרוֹצִים בְּקוֹצִים לִגְמַלֵּיהֶם, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ. הָאִירוּס וְהַקֵּסוּם וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וּשְׁאָר מִינֵי זְרָעִים, אֵינָם כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם. הַקִּנְדּוֹס וְצֶמֶר גֶּפֶן, הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר מִינֵי יְרָקוֹת וּמְקַדְּשִׁים בְּכֶרֶם. וְכֵן כָּל מִינֵי דְּשָׁאִים שֶׁעוֹלִים מֵאֲלֵיהֶן בַּשָּׂדֶה, הֲרֵי הֵם מְקַדְּשִׁים בְּכֶרֶם. וּפוֹל הַמִּצְרִי, מִין זְרָעִים הוּא וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
טו הַקָּנִים וְהַוֶּרֶד וְהָאֲטָדִין (פי' עָרוּךְ מִין הֲדַס), מִינֵי אִילָן הֵם וְאֵינָם כִּלְאַיִם בְּכֶרֶם. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמּוֹצִיא עָלִין מֵעִקָּרוֹ, הֲרֵי זֶה יָרָק. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא עָלִין מֵעִקָּרוֹ, הֲרֵי זֶה אִילָן. וְהַצָּלָף, אִילָן לְכָל דָּבָר.
טז הָרוֹאֶה יָרָק בְּכֶרֶם וְאָמַר: כְּשֶׁאַגִּיעַ לוֹ אֲלַקְּטֶנּוּ, מֻתָּר. הִגִּיעַ לוֹ וְעָבַר מֵעָלָיו וְאָמַר: כְּשֶׁאֶחֱזֹר לוֹ אֲלַקְּטֶנּוּ, אִם שָׁהָה עַד שֶׁהוֹסִיף אֶחָד בְּק' ק', הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ.
יז אָסוּר לַעֲבֹר בְּעָצִיץ נָקוּב שֶׁזָּרוּעַ בּוֹ יָרָק בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם. וְאִם הִנִּיחוֹ תַּחַת הַגֶּפֶן וְנִשְׁתַּהָה שָׁם בָּאָרֶץ כְּדֵי לְהוֹסִיף אֶחָד מִמָּאתַיִם, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ.
יח בָּצָל שֶׁנְּטָעוֹ בְּכֶרֶם וְאַחַר כָּךְ נֶעֱקַר הַכֶּרֶם, וְאַחַר כָּךְ צָמְחוּ בְּצָלִים מִן הָעִקָּר הַנָּטוּעַ, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ הַגִּדּוּלִים עַל עִקָּרוֹ בְּמָאתַיִם, הֲרֵי אוֹתוֹ הָעִקָּר בְּאִסוּרוֹ, שֶׁאֵין גִּדּוּלֵי הֶתֵּר מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר הָאָסוּר.
יט הַזּוֹרֵעַ תְּבוּאָה אוֹ יָרָק בְּכֶרֶם אוֹ הַמְקַיְּמוֹ עַד שֶׁהוֹסִיף בְּמָאתַיִם, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ מִן הַגְּפָנִים שֶׁסְבִיבוֹתָיו ט"ז אַמָּה לְכָל רוּחַ, עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת, וְרוֹאִים כָּל הָעִגּוּל שֶׁרָחְבּוֹ ל"ב אַמָּה כְּאִלּוּ הוּא כֻּלּוֹ מָלֵא יָרָק, וְכָל גֶּפֶן שֶׁתִּהְיֶה בְּתוֹךְ עִגּוּל זֶה נִתְקַדְּשָׁה עִם הַיָּרָק, וְכָל שֶׁחוּץ לָעִגּוּל אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת.
כ בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיָה בֵּין שִׂפְתֵי הָעִגּוּל הַזֶּה וּבֵין שׁוּרוֹת הַגְּפָנִים שֶׁחוּצָה לוֹ יוֹתֵר עַל ד' אַמּוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בֵּינֵיהֶם אַרְבַּע אַמּוֹת מְצֻמְצָמוֹת אוֹ פָּחוֹת, רוֹאִין אֶת הָעִגּוּל כְּאִלּוּ הִגִּיעַ לַשּׁוּרָה הַסְמוּכָה לוֹ וּכְאִלּוּ רֹחַב הָעִגּוּל מ' אַמָּה, וְרוֹאִין כָּל גֶּפֶן שֶׁתִּפֹּל בְּתוֹךְ עִגּוּל זֶה שֶׁל אַרְבָּעִים אַמָּה הֲרֵי הִיא מִתְקַדֶּשֶׁת.
כא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּזוֹרֵעַ אוֹ מְקַיֵּם תּוֹךְ הַכֶּרֶם. אֲבָל בַּזּוֹרֵעַ חוּץ לַכֶּרֶם וְסָמַךְ לוֹ, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל גְּפָנִים הַסְמוּכוֹת לַזֶּרַע, רוֹצֶה לוֹמַר בְּאֹרֶךְ כָּל הַזֶּרַע, וְיָתֵר ד' אַמּוֹת חוּץ לַזֶּרַע, וּמִתְקַדֵּשׁ מִן הַזֶּרַע רֹחַב ד' אַמּוֹת בְּאֹרֶךְ כָּל הַשּׁוּרָה שֶׁל כֶּרֶם. וְאִם זָרַע בְּצַד גֶּפֶן יְחִידִית, אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ מֵהַזֶּרַע אֶלָּא שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
כב יַלְדָּה, פְּחוּתָה מִטֶּפַח, אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת אֶת הַזְּרָעִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵאת זָנָב, אֲבָל אִם כָּל הַכֶּרֶם כֵּן, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ.
כג שְׁתֵּי גִּנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, הַתַּחְתּוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶּרֶם, זוֹרֵעַ אֶת הָעֶלְיוֹנָה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַאֲוִיר י' טְפָחִים קָרוֹב לַכֶּרֶם, שֶׁאֲוִיר עֲשָׂרָה טְפָחִים סָמוּךְ לַכֶּרֶם אוֹ לְגֶפֶן יְחִידִית אָסוּר לִזְרֹעַ בּוֹ זְרָעִים. וְאִם הָיְתָה הָעֶלְיוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶּרֶם, הֲרֵי זֶה זוֹרֵעַ אֶת הַתַּחְתּוֹנָה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמַטָּה מִשְּׁלשָׁה טְפָחִים מֵעִקַּר הַגְּפָנִים.
כד מִי שֶׁהָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יָרָק אוֹ תְּבוּאָה וְנִמְלַךְ לִטַּע בָּהּ גְּפָנִים, הוֹפֵךְ אֶת הַזְּרָעִים בְּמַחֲרֵשָׁה וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ. וְלֹא יִטַּע וְאַחַר כָּךְ יַהֲפֹךְ.
כה הָיְתָה נְטוּעָה גְּפָנִים וְנִמְלַךְ לִזְרֹעַ בָּהּ זְרָעִים, מְשָׁרֵשׁ אֶת הַגְּפָנִים וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ אֶת הַזְּרָעִים. וְאִם רָצָה לָקֹץ אֶת הַגְּפָנִים, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מֵהֶן אֶלָּא פָּחוֹת מִטֶּפַח סָמוּךְ לָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִזְרֹעַ וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר וִישָׁרֵשׁ אֶת הַנִּשְׁאָר בָּאָרֶץ מֵהַגְּפָנִים.
כו הַמַּבְרִיךְ ג' גְּפָנִים וְעִקְּרֵיהֶם נִרְאִים, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִד' אַמּוֹת עַד ח' הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִים לִשְׁאָר גְּפָנִים הָעוֹמְדוֹת, וּכְאִלּוּ לֹא הִבְרִיכָן. וְאִם לָאו, אֵינָם מִצְטָרְפוֹת. הָיוּ פָּחוֹת מִג', אֵינָם מִצְטָרְפִים אֶלָּא מַרְחִיק מֵהֶם שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ, וְזוֹרֵעַ.
כז כָּל הַזּוֹרֵעַ תַּחַת הַשָּׂרִיגִים וְהֶעָלִים הַיּוֹצְאִים מִן הַגֶּפֶן, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁהַזֶּרַע רָחוֹק מֵעִקַּר הַגֶּפֶן כַּמָּה אַמּוֹת. הִדְלָה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אֶפִּיפִירוֹת (פי' עֵצִים אוֹ קָנִים אֲרוּגִים שֶׁמַּדְלִין עֲלֵיהֶם שָׂרֵיגֵי הַגְּפָנִים כְּשֶׁהֵם אֲרֻכִּים הַרְבֵּה), לֹא יִזְרַע תַּחַת מוֹתַר הָאֶפִּיפִירוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם לֹא עָלִים וְלֹא שָׂרִיגִים. וְאִם זָרַע, הוֹאִיל וְאֵין הַזֶּרַע תַּחַת סְכָךְ הַגֶּפֶן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן אִם הִדְלָה הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת בַּדֵּי אִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כְּגוֹן הָאֶרֶז וְהַבְּרוֹשׁ. אֲבָל אִם הִדְלָה עַל מִקְצָת אִילָן מַאֲכָל, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִזְרֹעַ תַּחַת בַּדֵּי הָאִילָן שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ עֲלֵיהֶם שָׂרִיגֵי הַגֶּפֶן, שֶׁאֵין אָדָם מְבַטֵּל אִילָן מַאֲכָל וְעוֹשֶׂהוּ אֶפִּיפִירוֹת לַגֶּפֶן. וְאִם נִמְשְׁכוּ הַשָּׂרִיגִים אַחַר שֶׁזָּרַע, וְסִכְּכוּ עַל הַזֶּרַע, הֲרֵי זֶה מַחֲזִירָם לְמָקוֹם אַחַר.
כח הַזּוֹרֵעַ תַּחַת מוֹתַר הָאֶפִּיפִירוֹת, אוֹ תַּחַת מוֹתַר הָאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וְנִמְשְׁכוּ שָׂרִיגֵי הַגֶּפֶן וְסִכְּכוּ עַל הַזְּרָעִים, הֲרֵי זֶה אָסוּר לְקַיְּמוֹ אוֹ לְהַחֲזִיר הַשָּׂרִיגִים, אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה, עוֹקֵר הַזֶּרַע.
כט קָנִים הַיּוֹצְאִים מִן הֶעָרִיס (פי' הָעֵצִים אוֹ קָנִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יִסְמֹךְ הַגֶּפֶן) וְחָס עֲלֵיהֶם לְפָסְקָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁחִית הָאֶפִּיפִירוֹת, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִזְרֹעַ תַּחְתֵּיהֶן. וְאִם הִנִּיחָם כְּדֵי שֶׁיְּהַלְּכוּ עָלָיו הַשָּׂרִיגִים וְהֶעָלִים הַיּוֹצְאִים, הֲרֵי זֶה אָסוּר לִזְרֹעַ תַּחְתֵּיהֶן.
ל פֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס אוֹ מִן הַדָּלִית (פִּי' הַגֶּפֶן יְחִידִית הַמֻּדְלֵית עַל גַּבֵּי כְּלוֹנָסוֹת), רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מִשְׁקֹלֶת תְּלוּיָה בּוֹ עַד הָאָרֶץ וְאָסוּר לִזְרֹעַ תַּחְתָּיו. וְכֵן הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן, אָסוּר לִזְרֹעַ תַּחְתֶּיהָ. קָשַׁר חֶבֶל אוֹ גֶּמִי בִּזְמוֹרָה וְקָשַׁר הָרֹאשׁ הָאֶחָד בָּאִילָן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִזְרֹעַ תַּחַת הַחֶבֶל. וְאִם מָתַח חֶבֶל זֶה כְּדֵי שֶׁיְּהַלְּכוּ עָלָיו הַשָׁרִיגִים וְהֶעָלִים, הֲרֵי הוּא כְּאֶפִּיפִירוֹת וְאָסוּר לִזְרֹעַ תַּחְתָּיו.
לא הַבָּא לִזְרֹעַ בְּצַד הַכֶּרֶם, מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים, וְזוֹרֵעַ. וְאִם גֶּפֶן יְחִידִית הִיא, מַרְחִיק מִמֶּנָּהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְזוֹרֵעַ.
לב הָיְתָה שׁוּרָה אַחַת שֶׁל גְּפָנִים זוֹ בְּצַד זוֹ, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה, אֵין זֶה כֶּרֶם אֶלָּא כְּגֶפֶן יְחִידִית, וּמַרְחִיק מִן הַשּׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְזוֹרֵעַ. הָיוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, הֲרֵי זֶה כֶּרֶם וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק ד' אַמּוֹת מִכָּל צַד, וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל שׁוּרָה, ג' גְּפָנִים אוֹ יוֹתֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיָה בֵּין כָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן מִד' אַמּוֹת וְעַד ח'. אֲבָל אִם הָיָה בֵּין שְׁתֵּי הַשּׁוּרוֹת ח' אַמּוֹת, חוּץ מִמְּקוֹם הַגְּפָנִים, הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֻבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ וְאֵינָם כֶּרֶם אֶחָד, וְאֵינוֹ מַרְחִיק אֶלָּא ו' טְפָחִים מִכָּל שׁוּרָה. וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶם פָּחוֹת מִד', הֲרֵי אֵלּוּ כְּגֶפֶן אַחַת וּמַרְחִיק ו' טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
לג הָיוּ ג' שׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם פָּחוֹת מִד', הֲרֵי אֵלּוּ כֶּרֶם וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָם.
לד הָיוּ ג' שׁוּרוֹת וּבֵין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה ח' אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, הֲרֵי זֶה זוֹרֵעַ בֵּין הַשּׁוּרוֹת. לְפִיכָךְ הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ מִתְּחִלָּה, וְהִרְחִיק בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה ח' אַמּוֹת, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְתוֹכוֹ וּמַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים בִּלְבַד. אֲבָל אִם זָרַע חוּצָה לוֹ, צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה ד' אַמּוֹת כִּשְׁאָר הַכְּרָמִים. וְאֵין דִּין בֵּין הַשּׁוּרוֹת שֶׁל זֶה הַכֶּרֶם כְּכֶרֶם שֶׁחָרֵב בְּאֶמְצָעוֹ, שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה נְטָעָם מְרֻחָקִים.
לה הָיְתָה בְּשָׂדֶה זוֹ שׁוּרָה אַחַת שֶׁל גְּפָנִים, וּבִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שׁוּרָה אַחֶרֶת כְּנֶגְדָּהּ, קְרוֹבָה לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק בְּנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיָּחִיד אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים אוֹ גָּדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לִהְיוֹת שְׁתֵּיהֶן כֶּרֶם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם פָּחוֹת מֵח'.
לו נָטַע שׁוּרָה אַחַת בָּאָרֶץ וְשׁוּרָה אַחַת בַּמַּדְרֵגָה, אִם גְּבוֹהָה הַמַּדְרֵגָה מֵהָאֶרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָם מִצְטָרְפִים. פָּחוֹת מִכָּאן, מִצְטָרְפִין.
לז הַנּוֹטֵעַ חָמֵשׁ גְּפָנִים, שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵאת זָנָב, הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם קָטָן וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶן ד' אַמּוֹת לְכָל רוּחַ. אֲבָל אִם נְטָעָן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע, אוֹ ג' בְּשׁוּרָה וּשְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה, אֵינָם כֶּרֶם וְאֵינוֹ מַרְחִיק מֵהֶם אֶלָּא ו' טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
לח כֶּרֶם שֶׁחָרַב, אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְכָל בֵּית סְאָה וְיִהְיוּ נְטוּעוֹת שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵאת זָנָב, אוֹ יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן ג' כְּנֶגֶד ג', הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל וְאָסוּר לִזְרֹעַ בְּכֻלּוֹ.
לט כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ נָטוּעַ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אֶלָּא מְעֻרְבָּב, אִם יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. וְאִם לָאו, אֵינוֹ כֶּרֶם אֶלָּא דַּיּוֹ לְהַרְחִיק ו' טְפָחִים מִכָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן, וְזוֹרֵעַ.
מ הָיוּ הָעִקָּרִים מְכֻוָּנִים וְהַנּוֹף אֵינוֹ מְכֻוָּן, הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. הַנּוֹף מְכֻוָּן וְהָעִקָּר אֵינוֹ מְכֻוָּן, אֵינוֹ כֶּרֶם. הָיוּ דַּקּוֹת וְאֵינָן מְכֻוָּנוֹת, הָעֳבוּ וַהֲרֵי הֵן מְכֻוָּנוֹת, הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.
מא כֵּיצַד יוֹדֵעַ אִם הֵם מְכֻוָּנוֹת, מֵבִיא חוּט הַמִּדָּה וּמוֹתֵחַ מִזּוֹ לְזוֹ.
מב כֶּרֶם שֶׁחָרַב בְּאֶמְצָעוֹ וְנִשְׁאַר שָׁלֵם מִכָּל סְבִיבָיו, אִם יֵשׁ בַּקָּרַחַת שֶׁבָּאֶמְצַע ט"ז אַמָּה, הֲרֵי זֶה מַרְחִיק מֵעִקָּרֵי הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, וְזוֹרֵעַ בְּאֶמְצַע הַקָּרַחַת. וְאִם אֵין בָּהּ ט"ז אַמָּה, הֲרֵי זֶה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם הֵבִיא, הוֹאִיל וְהִרְחִיק ד' אַמּוֹת לְכָל רוּחַ מֵהַגְּפָנִים שֶׁל כֶּרֶם, הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ.
מג וְכֵן מָקוֹם שֶׁנִּשְׁאַר פָּנוּי בְּלֹא גְּפָנִים בֵּין סוֹף הַכֶּרֶם וּבֵין הַגָּדֵר שֶׁלּוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא מְחוֹל הַכֶּרֶם, אִם יֵשׁ בּוֹ י"ב אַמָּה מַרְחִיק מֵהַגְּפָנִים ד' אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ אֶת הַשְּׁאָר. הָיָה בָּהּ פָּחוֹת מִי"ב אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם הֵבִיא, הוֹאִיל וְהִרְחִיק ד' אַמּוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֶרֶם גָּדוֹל. אֲבָל בְּקָטָן, אֵין לוֹ מָחוֹל אֶלָּא מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִסוֹף הַגְּפָנִים, וְזוֹרֵעַ עַד הַגָּדֵר. וְכֵן כֶּרֶם גָּדוֹל שֶׁהָיָה בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, אֵין לוֹ מָחוֹל.
מד הָיָה גָּדֵר מַּקִּיף אֶת הַכֶּרֶם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ י' טְפָחִים וְאֵין בּוֹ רֹחַב ד' טְפָחִים, אֵין לוֹ מָחוֹל אֶלָּא מַרְחִיק מִסוֹף הַגְּפָנִים ד' אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ עַד הַמְּחִצָּה, אֲפִלּוּ הָיָה בֵּין הַגְּפָנִים וּבֵין הַמְּחִצָּה ד' אַמּוֹת וּמֶחֱצָה, זוֹרֵעַ אֶת חֲצִי הָאַמָּה.
מה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק י' טְפָחִים וְרָחָב ד' טְפָחִים, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִטַּע כֶּרֶם בְּצִדּוֹ מִכָּאן וִירָקוֹת בְּצִדּוֹ מִכָּאן. אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל קָנִים, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ ג' טְפָחִים, הֲרֵי זוֹ מֻבְדֶּלֶת בֵּין הַכֶּרֶם וְהַיָּרָק, כְּגָדֵר.
מו גָּדֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין כֶּרֶם וְיָרָק שֶׁנִּפְרַץ עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, הֲרֵי זֶה כְּפֶתַח וּמֻתָּר. הָיְתָה פְּרוּצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר עַד שֶׁיַּרְחִיק מִן הַגְּפָנִים כַּשִּׁעוּר. נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת רַבּוֹת, אִם הָיָה הָעוֹמֵד כְּפָרוּץ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר כְּאִלּוּ אֵין שָׁם פִּרְצָה. הָיָה פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, לֹא יִזְרַע כְּנֶגֶד כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַפְּרוּצִים, עַד שֶׁיַּרְחִיק כַּשִּׁעוּר.
מז מְחִצַּת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה, אוֹמְרִים לוֹ: גְּדֹר. נִפְרְצָה, אוֹמְרִים לוֹ: גְּדֹר. נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּהּ וְלֹא גְּדָרָהּ, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ.
מח בַּיִת שֶׁחֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה וּגְפָנִים נְטוּעִים בְּצַד זֶה, מֻתָּר לִזְרֹעַ יְרָקוֹת בַּצַּד הָאַחֵר, שֶׁהֲרֵי פִּי תִּקְרָה כְּאִלּוּ יָרַד וְסָתַם וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶם כִּמְחִצָּה. וְאִם הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ, אָסוּר.
מט חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ לִגְדוֹלָה, וְהָיוּ הַגְּפָנִים בַּגְּדוֹלָה, אָסוּר לִזְרֹעַ בַּקְּטַנָּה; וְאִם זָרַע, הַזְּרָעִים אֲסוּרִים וְהַגְּפָנִים מֻתָּרִים. הָיוּ גְּפָנִים בַּקְּטַנָּה, מֻתָּר לִזְרֹעַ בַּגְּדוֹלָה, הוֹאִיל וְיֵשׁ בַּגְּדוֹלָה פַּסִין מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי הִיא כְּמֻבְדֶּלֶת מִן הַקְּטַנָּה, וְאֵין הַקְּטַנָּה מֻבְדֶּלֶת מִן הַגְּדוֹלָה.
נ חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּכֶרֶם, עָמֹק י' וְרָחָב ד', אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי הַכְּרָמִים וּמֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַגְּפָנִים מְסַכְּכִין עָלָיו. וְאִם לֹא הָיָה מְפֻלָּשׁ, הֲרֵי הוּא כְּגַת שֶׁבְּאֶמְצַע הַכֶּרֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲמֻקָּה י' וּרְחָבָה ד' אוֹ יוֹתֵר, אָסוּר לוֹ לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בַּקָּרַחַת ט"ז אַמָּה.
נא שְׁבִיל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים הֲרֵי הוּא כְּכֶרֶם שֶׁחָרֵב בְּאֶמְצָעוֹ, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ט"ז אַמָּה מַרְחִיק מִזֶּה ד' אַמּוֹת וּמִזֶּה ד' אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר; וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
נב שׁוֹמֵרָה (פי' בֵּית דִּירָה שֶׁעוֹשִׂים לְשׁוֹמֵר הַשָּׂדֶה) שֶׁבַּכֶּרֶם, אִם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה ד', מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּרֹאשָׁהּ יָרָק, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַשָּׂרִיגִים נוֹגְעִים בָּהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה יָרָק בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם מִלְּמַעְלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּמְרֻבַּעַת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַשּׁוֹמֵרָה עֲגֻלָּה, צְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹכָהּ חֲלַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְפְלֶגֶת מִן הָאָרֶץ, וּצְרִיכָה עָפָר עַל רֹאשָׁהּ מִלְּמַעְלָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
נג הַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם, אִם הָיָה יָתֵר מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ יָרָק, וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם וְאֵין זוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ.
נד גֶּפֶן יְחִידִית שֶׁהָיְתָה נְטוּעָה בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה אוֹ בְּתוֹךְ הֶחָרִיץ, מַרְחִיק מִמֶּנָּהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ, וְזוֹרֵעַ אֶת כָּל הֶחָרִיץ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּמִּישׁוֹר. וְאִם הָיָה עָמֹק עֲשָׂרָה, וְהָיָה רָחָב שְׂפַת הֶחָרִיץ לְמַעְלָה אַרְבָּעָה, אָסוּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק שִׁשָּׁה.
נה וְכֵן גֶּפֶן יְחִידִית שֶׁהָיְתָה מֻקָּפָה גָּדֵר גָּבוֹהַּ י' וְרָחָב ד', לֹא יִזְרַע בְּכָל הַמְּחִצָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק ו'; וְאִם הִרְחִיק ו' וְזָרַע, לֹא קִדֵּשׁ. וְכַמָּה יַרְחִיק לְכַתְּחִלָּה וְיִזְרַע, ד' אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע שְׁאָר הֶחָרִיץ אוֹ שְׁאָר הַמָּקוֹם הַמֻּקָּף גָּדֵר.
נו הַגְּפָנִים שֶׁגָּדְלוּ כִּבְרִיָּתָן וַהֲרֵי הַשָּׂרִיגִים וְהָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם מֻשְׁלָכִים בָּאָרֶץ, הֵם הַנִּקְרָאִים כֶּרֶם. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כְּמוֹ מִטָּה אוֹ כְּמוֹ שְׂבָכָה גְּבוֹהָה מֵעַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת וְהַשָּׂרִיגִים נִמְשָׁכִים עָלֶיהָ, וְהִגְבִּיהַּ נוֹף הַגְּפָנִים מֵעַל הָאָרֶץ עַל אוֹתָהּ הַמִּטָּה וְהִדְלָה אוֹתָן, הֲרֵי זֶה נִקְרָא עָרִיס. וְאוֹתָן הַקָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם שֶׁעָשָׂה מֵהֶם מִטָּה אוֹ כְּמוֹ שְׂבָכָה וְהִדְלָה עֲלֵיהֶן אֶת נוֹף הַגֶּפֶן, הֵן הַנִּקְרָאִים אֶפִּיפִירוֹת, וְדִינִין אֲחֵרִים יֵשׁ בְּעָרִיס.
נז הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת שֶׁל ה' גְּפָנִים אוֹ יוֹתֵר וְעֵרְסָן עַל גַּבֵּי כֹּתֶל גָּבוֹהַּ י' וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אוֹ שֶׁנְּטָעָן בְּצַד חָרִיץ עָמֹק י' וְרָחָב ד', הֲרֵי אֵלּוּ נִקְרָאִים עָרִיס וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הֶעָרִיס ד' אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּרְחִיק מִן הַכֶּרֶם. וּמֵהֵיכָן מוֹדְדִין מֵעִקַּר הַגָּדֵר שֶׁעֵרְסָן עָלָיו.
נח כֵּיצַד, הִרְחִיק אֶת הַשּׁוּרָה שֶׁל גְּפָנִים מִן הַכֹּתֶל, אַמָּה, וְנִמְצָא הֶעָרִיס מִן הַגְּפָנִים וְלַכֹּתֶל, מוֹדֵד מִן הַכֹּתֶל ד' אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ, וְנִמְצָא בֵּין הַזֶּרַע וּבֵין עִקְּרֵי הַגְּפָנִים חָמֵשׁ אַמּוֹת. וְאִם בָּא לִזְרֹעַ מִצַּד הַגְּפָנִים, מַרְחִיק מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים ד' אַמּוֹת, שֶׁנִּמְצָא רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל ה' אַמּוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ דָּנִין בְּכָל עָרִיס.
נט אֶחָד הַבּוֹנֶה אֶת הַגָּדֵר וְאַחַר כָּךְ נָטַע, אוֹ שֶׁנָּטַע וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אֶת הַגָּדֵר, הוֹאִיל וְעֵרְסָן, הֲרֵי זֶה עָרִיס. נֶהֱרַס הַגָּדֵר, אוֹ נִסְתַּם הֶחָרִיץ, אֵין כָּאן עָרִיס, אֶלָּא הֲרֵי כָּל הַשּׁוּרָה כִּגְפָנִים יְחִידִים.
ס עָרִיס שֶׁחָרַב אֶמְצָעוֹ, וְנִשְׁתַּיְּרוּ בּוֹ ה' גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר מִכָּאן וְה' גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר הָאַחֵר מִכְּנֶגְדָּן, זֶהוּ הַנִּקְרָא פִּסְקֵי עָרִיס; אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ח' אַמּוֹת וְאֶחָד מִס' בְּאַמָּה, הֲרֵי זֶה מַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה ו' טְפָחִים וְזוֹרֵעַ, וְהוּא שֶׁלֹּא יִזְרַע תַּחַת הָאֶפִּיפִירוֹת. הָיָה בֵּינֵיהֶם ח' אַמּוֹת בְּצִמְצוּם, הֲרֵי זֶה לֹא יִזְרַע לְשָׁם; וְאִם זָרַע, הוֹאִיל וְהִרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה ו' טְפָחִים, הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ. וְאִם אֵין שָׁם גָּדֵר, מַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה ו' טְפָחִים וְזוֹרֵעַ, שֶׁאֵין כָּאן לֹא עָרִיס וְלֹא פִּסְקֵי עָרִיס. חָזַר וּבָנָה הַגָּדֵר, חָזַר הֶעָרִיס לִמְקוֹמוֹ וְחָזְרוּ פִּסְקֵי עָרִיס לִמְקוֹמָן.
סא גִּנָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר, וְעֵרַס אֶת הַגְּפָנִים סָבִיב לָהּ מִבַּחוּץ עַל כָּל כְּתָלֶיהָ, אִם יֵשׁ בָּהּ מְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן וּמְלֹא בּוֹצֵר וְסַלּוֹ מִכָּאן, הוֹאִיל וְהִיא מֻקֶּפֶת גָּדֵר, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ יְרָקוֹת. וְאִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, אֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה הַכֹּל כְּעָרִיס אֶחָד וְיָרָק בְּתוֹכוֹ.
סב גְּפָנִים שֶׁהָיוּ זְרוּעִים בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה וְהֶעָרִיס שֶׁלָּהֶן יוֹצֵא וּמְסַכֵּךְ עַל הַשָּׂדֶה, אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כֻּלּוֹ, רוֹאִין כָּל הַמָּקוֹם שֶׁתַּחַת הֶעָרִיס כְּאִלּוּ הוּא מְקוֹם עִקְּרֵי הַגְּפָנִים, וְאוֹסֵר ד' אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה לְכָל רוּחַ מִשְּׂפַת הֶעָרִיס. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִבְצֹר עַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּמַדְרֵגָה אוֹ בְּסֻלָּם, אֵין אָסוּר לִזְרֹעַ אֶלָּא תַּחַת הֶעָרִיס בִּלְבַד.
סג שְׁנֵי כְּתָלִים הַסְמוּכִים זֶה לָזֶה וְהַגְּפָנִים נְטוּעִים בַּזָּוִיּוֹת בֵּינֵיהֶם, וְהֶעָרִיס יוֹצֵא עִם הַכְּתָלִים מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה, מַרְחִיק מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים כַּשִּׁעוּר, וְזוֹרֵעַ בַּמָּקוֹם הַכָּלֶה שֶׁאֵין עָלָיו עָרִיס. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַזֶּרַע מְכֻוָּן בֵּין שְׁנֵי הַכְּתָלִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הֶעָרִיס, הוֹאִיל וְהִרְחִיק כַּשִּׁעוּר, הֲרֵי זֶה זוֹרֵעַ בֵּין הַכְּתָלִים.
סד גֶּפֶן שֶׁעָלָה הָעֵץ שֶׁלָּהּ מִן הָאָרֶץ מְעַט, וְאַחַר כָּךְ נֶעֱקַם וְנִמְשַׁךְ עַל הָאָרֶץ וְחָזַר וְעָלָה כְּמוֹ אַרְכֻּבָּה (פי' כַּרְעָא דְּאָדָם דְּדָמֵי לְנוּ"ן כְּפוּפָה), כְּשֶׁמּוֹדְדִין בֵּין הַזֶּרַע וּבֵין הַגֶּפֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים אוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִסוֹף הָאַרְכֻּבָּה, וְלֹא מֵעִקַּר הַגֶּפֶן הָרִאשׁוֹן.
סה כְּבַר נִתְבָּאֵר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּרְחִיק בֵּין הַזֶּרַע וּבֵין הַגֶּפֶן כַּשִּׁעוּר, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תְּסַכֵּךְ הַגֶּפֶן עַל הַיָּרָק אוֹ הַיָּרָק עַל הַגֶּפֶן.
סו זָרַע יָרָק אוֹ תְּבוּאָה, וְצָמְחָה, וְאַחַר כָּךְ סִכֵּךְ עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן, הַקַּשִּׁין מֻתָּרִים וְהַדָּגָן יִדָּלֵק.
סז הָיוּ שָׁרְשֵׁי הַגֶּפֶן יוֹצְאִים לְתוֹךְ הַד' אַמּוֹת שֶׁבֵּין הַכֶּרֶם וְהַתְּבוּאָה, יַעֲקֹר. הָיוּ שָׁרְשֵׁי הַתְּבוּאָה יוֹצְאִים לְתוֹךְ הַד' אַמּוֹת, מֻתָּר.
סח כָּל הַהַרְחָקוֹת וְהַשִּׁעוּרִים הָאֲמוּרִים בְּכִלְאַיִם, בְּאַמָּה בַּת ו' טְפָחִים שׂוֹחֲקוֹת.
סט כָּל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ שֶׁמַּרְחִיקִים בֵּין הַגְּפָנִים וְהַתְּבוּאָה אוֹ הַיָּרָק, אֵינָם אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּסוּרְיָא. אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ, מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּצַד הַגְּפָנִים בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם, לְכַתְּחִלָּה. וְלֹא אָסְרוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא לִזְרֹעַ שְׁנֵי מִינֵי יָרָק אוֹ תְּבוּאָה עִם הַחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד. וְאִם אָמַר לְתִינוֹק עוֹבֵד כּוֹכָבִים לִזְרֹעַ לוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ, מֻתָּר. אֲבָל לֹא יֹאמַר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף בְּיִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִזְרֹעַ הַיָּרָק בְּצַד הַכֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֲרֵי אוֹתוֹ הַיָּרָק הַזָּרוּעַ שָׁם אָסוּר בַּאֲכִילָה, וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְהוּא שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ לוֹקֵט וּמוֹכֵר, אֲבָל סְפֵקוֹ מֻתָּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהוֹאִיל וּמֻתָּר לִזְרֹעַ יָרָק בְּצַד הַגְּפָנִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, מֻתָּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ יָרַק גַּם כֵּן (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"י מֵהִלְכוֹת מ"א ותה"ד סִימָן קצ"ד). וְאֵין לָחוּשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁנִּזְרַע ב' מִינֵי יָרָק אוֹ ב' מִינֵי תְּבוּאָה עִם חַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד (מָרְדְּכַי פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין) ; וְעַל כֵּן נָהֲגוּ לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ בִּירָקוֹת הַנִּמְצָאִים זְרוּעוֹת בַּכְּרָמִים, כִּי לֹא שָׁכִיחַ שֶׁנִּזְרְעוּ בְּאִסּוּר.
א סָעִיף א שנגמרים עם תבואת הכרם. פירש בכ"מ דהיינו שאין עושים אלא לג' שנים כדתנן פרק ב' דכלאים כמו שתבואת הכרם אינו מותר עד ג' שנים והר"ן כתב בפ' ראשית הגז דקנבוס ולוף אסורים לפי שגדלים הרבה ואיכא ערבוביא ועושין אשכלות כגפנים אסורים משום כלאי הכרם עכ"ל וכתב עוד דלא בא למעט חטה ושעורה דכל ה' מינים ודאי כלאים מן התורה אלא לאפוקי שאר זרעוני גנה שאינם נאכלים דומיא דקנבוס ולוף:
ב סָעִיף ג ואע"פ שאינו לוקה. דאין חייב אלא אם זורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד מ"מ הפירות אפילו בחד מינא אסורים והר"ן בפ' (כל גגות) [ראשית הגז] (וספ"ק דקדושין) חולק ע"ז וס"ל דאפי' איסורא ליכא:
ג סָעִיף ה הרואה כלאים כו'. כתב הראב"ד בירושלמי אמרו בפועל שנו ב"ה שהוא עסוק במלאכתו עשאוהו כפועל עכ"ל. פירש בכ"מ דפועל העוסק במלאכה קאמר וכן ב"ה העוסק במלאכתו שוים לאיסור כשאומר כשאחזור אלקטנו והוסיף בק' ק' כמ"ש בסעיף ט"ז דאם אמר כשאגיע לו אלקטנו אין איסור ואח"כ אמר דב"ה דינו כפועל אם עוסק במלאכתו אם אמר כשאגיע לו אלקטנו דמותר דמ"ש כאן פועל פירושו עוסק בין שהוא ב"ה בין שהוא אחר ולא אמרו לשון פועל אלא להשמיענו דאפי' מי שאינו שלו אם נתייאש ממנו אסור לו ע"כ וק"ל על פירושו דא"כ הא דנקט ירושל' דעשאו ב"ה כפועל הוה לרבות' דמותר באומר לכשאגיע אלקטנו ודבר זה הוא משנה מפורשת בפ"ה דכלאים ונ"ל דהך פועל היינו אפילו אינו עוסק במלאכתו מ"מ יש לו שייכות לילך בכרם ע"כ יכול לילך שם לעקור הכלאים וכיון שלא עשה כן אסור לו מטעם קנס ולא לאחרים ואח"כ אמר דב"ה בשעה שהוא עוסק במלאכתו וטרוד בה הוה דינו כמו פועל שאינו אוסר לאחרים כשאומר לכשאחזור אלקוט אבל בשעה שאין עוסק ואינו טרוד אסור גם לאחרים ומ"מ יש חילוק בין לכשאגיע או לכשאחזור כמ"ש סעיף ט"ז ובירושל' שם מסיים הך חילוק דבין פועל לב"ה לענין אוסר לאחרים ונראה הסיפא הוא פירושא לרישא לפרש למאי עשאוהו כפועל כנ"ל ועכ"פ משמע דאחד הרואה בכרם חבירו אין בו שום קנס לפי הירושלמי ונ"ל דה"ה אחר כל שיש לו רשות לילך לכרם חבירו ואין מקפיד עליו הוה כפועל וזהו שלא הזכיר הרמב"ם כאן את הירושלמי דכללו במ"ש הרואה כו' וקיימו כו' דמשמע דמיירי מי שיש בידו לעקור או לקיימו וכדפרישית והכ"מ נדחק ליישב דעת הרמב"ם לפי פירושו ולמ"ש ניחא:
ד סָעִיף יב בימי הקור. הראב"ד הביא הגמרא דמשמע שאם יבשה לגמרי אין איסור כלל לזרוע בצדה כי עץ בעלמא היא וכתב הכ"מ שגם דעת הרמב"ם כן במ"ש שדרך שתיבש בימי הקור שאפשר שלא יבשה לגמרי וכ"כ בפי' משנה בהדיא:
ה סָעִיף יד בערב. פי' שם מדינה:
ו סָעִיף יט ולא מרובעות. דאלו מרובעות יש גפנים בזויות הריבוע נוסף על העיגול והם יותר על שיעור שש עשרה מן הירק שזרע בכרם שהוא מלא גפנים ואנן קיימא לן שאין האיסור מתפשט אלא עד שש עשרה אמות מן המקום שזרע שם הירק וכבר האריכו הרמב"ם ורבינו שמשון בפירוש משנה זו ועיין בכ"מ שהביא תשובת ה"ר ישראל להרא"ש בדבר זה בפרק ו' דכלאים:
ז סָעִיף כז אפיפירות. פירוש שעושה כמין סכך מקנים ועצים:
ח סָעִיף כט העריס. הוא המקום באפיפירות שעושה להדלות שם הגפן וקנים יוצאים ממנו:
ט סָעִיף לד חוצה לו. משום מראית עין דכל העומד בחוץ אינו יודע שבתוכו מרוחקים ונראה לו ככרם גמור:
י סָעִיף לד ככרם שחרב באמצעו. דשם בעינן קרחה י"ו אמות כמ"ש בסעיף מ"ב:
יא סָעִיף לז ואחת יוצאה זנב כזה:
יב סָעִיף לז ואחת באמצע כזה:
יג סָעִיף לז ושתים כנגדן כזה:
יד סָעִיף מב באמצע הקרחת. פי' שלכל צד של גפנים שייך להם ד' אמות דהיינו כדי עבודת הכרם שיכול לחרוש שם בשוורים לתקון הכרם נמצא שאותן ד"א הוויין כגפנים ואח"כ צריך שירחיק ממקום שכלים ארבע אמות האלו לזרע עוד ארבע אמות שהוא מקום חשוב ע"כ זורע ממש באמצע הקרחת דוקא משא"כ בפחות מט"ז נשאר בנתיים פחות מח' אמות אחר שתתן ד"א לכל רוח ואותו הנשאר תתן פלגא לכאן ופלגא לכאן ולא נשאר מקום חשוב לתת שם זרע ולעיל סעיף י"ט שאוסר עד ט"ז אמות היינו בכרם מלא גפנים:
טו סָעִיף מג מחול הכרם. הטעם בזה דבעינן י"ב אמות לפי שד' אמות שייכים לעבודת הכרם וד' אמות שאצל הכרם שייכים לכותל שמניחים שם כדי לילך שם ולהחזיק הכותל על ידי ההליכה ע"כ צריך שיהיה נשאר ד' אמות מקום חשוב לזרע והא דלא בעינן ח' אמות בנתיים כדלעיל לפי שאין גפנים כאן רק מצד אחד:
טז סָעִיף מג וכן כרם גדול כו'. לפי שאין דרך להניח שם מקום פנוי דבלאו הכי יש פנוי הרבה:
יז סָעִיף מד ואין בו רוחב ד' כו'. פירוש דוקא כשיש גדר חשוב דהיינו גובה י' ורוחב ד' אז נותנים מחול לכרם זה דהיינו ד' אמות לכותל הגדר כדלעיל אבל כל שאינו כותל חשוב הוי כאילו אינו לגמרי וזורע חוץ לד' אמות מופנים כן נראה לי פשוט אלא שבלבוש כתב בזה וז"ל או שהיה בו גובה עשרה טפחים אפילו אין בו רוחב ארבעה אין לו מחול שאין דרך שם מקום פנוי לעזוב הואיל ואיכא גדר חזק עכ"ל ודברי שגגה הם דאם כן בגובה עשרה ורוחב ארבעה כל שכן שאין ליתן מחול:
יח סָעִיף מח השוה את קירויו. פי' שקירה גם חלק שלא היה מקורה:
יט סָעִיף מט במילואה לגדולה. כזה:
כ סָעִיף נב שומירה. הוא מקום גבוה שעומד שם הצופה לשמור הכרם:
כא סָעִיף סט ואם אמר לתינוק כו'. הוא הדין לכתחלה מותר לומר כן דהכי עביד רב משרשיא לענין כלאי כרם דהא מדרבנן נינהו בחוץ לארץ אפי' בחטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא דמי לסירוס דאסור לעשות על ידי עובד כוכבים כמ"ש באבן העוזר סימן כ' דהתם איסור דאורייתא הוא ועיין מ"ש בסימן רצ"ז סעיף ב':
א סָעִיף ה הרואה. כתב הט"ז דהטעם הוא משום קנס והיינו כשיש לו רשות לילך לכרם חבירו ואין מקפיד עליו דאז הוי כפועל ומשמע דאיירי ג"כ במי שיש בידו לעקור או לקיימו עכ"ל:
ב סָעִיף יב הקור. כלומר שלא יבשה לגמרי וכ"פ הרמב"ם בפירוש המשנה:
ג סָעִיף יד בערב. פי' שם מדינה:
ד סָעִיף יט מרובעות. כ' הט"ז דאלו מרובעות יש גפנים בזויות הריבוע נוסף על העיגול והם יותר על שיעור ט"ז מן הירק שזרע בכרם שהוא מלא גפנים ואנן קי"ל שאין האיסור מתפשט אלא עד ט"ז אמה מן המקום שזרע שם הירק עכ"ל:
ה סָעִיף מג מחול.. (ר"ל שדרך הבעלים למחול ולעזוב אותו בלא גפנים) כ' הט"ז הטעם בזה דבעינן י"ב אמה לפי שד' אמות שייכים לעבודת הכרם וד' אמות שאצל הכרם שייכים לכותל שמניחים שם כדי לילך שם ולהחזיק הכותל ע"י הליכה ע"כ צריך שיהיה נשאר ד' אמות מקום חשוב לזרע והא דלא בעינן ח' אמות בנתיים כדלעיל לפי שאין כאן גפנים רק מצד אחד עכ"ל:
ו סָעִיף נב שומירה. הוא מקום גבוה שעומד שם הצופה לשמור הכרם. ט"ז:
ז סָעִיף סט אמר. כתב הט"ז דהוא הדין לכתחילה מותר לומר כן דהא מדרבנן נינהו בחוץ לארץ ולא דמי לסירוס דאסור לעשות ע"י עובד כוכבים כמ"ש בא"ע סימן כ' דהתם איסור דאורייתא הוא וע"ל בסימן רצ"ז סעיף ב' *): *) ועיין בהגר"א שיש להחמיר בזה
א סָעִיף א הזורע כו'. ירושלמי רפ"ח דכלאים כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד כו' להתרייה. והביאו הר"ש ר"ח ותוס' בקדושין ל"ט א' ד"ה לא ובחולין פ"ב כ' ד"ה לאפוקי ובבכורות נ"ד א' ד"ה דגן כו':
ב סָעִיף א ואינו לוקה כו'. בפ"ג דברכות ובחולין קל"ו נהוג עלמא כו' ובקדושין ל"ט א' לא קי"ל כר' יאשיה כו':
ג סָעִיף א בא"י. מתני' סוף ערלה וקדושין שם:
ד סָעִיף א וכן אם כו'. מכות כ"א ב' נמנו וגמרו כו' לאו משנתינו כו':
ה סָעִיף א וכן אם כו'. בירושלמי הנ"ל כתיב כו' עד שיזרע שני מינין בכרם. ולא היה צריך לחזור כאן שני מיני ירק שאמר למעלה אלא לפי שאמר עד שיזרע חטה כו' לישנא דגמ' דידן:
ו סָעִיף א וכן כו'. מתני' וגמ' כנ"ל:
ז סָעִיף ב אין כו'. ר"ל שלא במפולת יד זרעים מותר לד"ה אף לר' יונתן דפליג אר' יאשיה ומ"ש בס"א ושאר זרעים אסור מדרבנן היינו במפולת יד כמש"ש וז"ש כאן מותר לזרען בכרם ומ"ש אבל שאר כו' כמ"ש במתני' ספ"ה הארוס כו' ובתוספתא ספ"ג [כנ"ל הגירסא הנכונה ובתוספתא קתני בכולם הן כלאים בכרם חוץ מאילן וודאי שט"ס וכן ס"ל לראב"ד ספ"ה אלא ששיטתו שלאו בכל זרעים ודשאים קאמר אלא באותן שאין מקיימין מהן אבל הרמב"ם גורס ה"ה כלאים בדשאים ועסי"ד] הלשישות והלביצין והברבווייר והבולפסין והכרכום והקינרה והחמיתא והתלוית והסיאה והאזוב והקודנית והקשואין והדלועין והאבטין והללפפונות ופול המצרי מין זרעים הן ואינן כלאים בכרם האירוס והקיסום ושושנת המלך מיני זרעים הן ואינן כלאים בכרם החשיפה והאיטן והגמי וכל הגדילין באפר מיני דשאין הן ואינן כלאים בכרם ר' דוסתאי בן יהודה אומר מיני דשאים ה"ה כלאים בכרם הקנים וההגין והורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו ה"ז ירק וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו ה"ז אילן החצב די"א כלאים וחכ"א אין כלאים כשות רט"א כו' צלף בש"א כו' וכן בירושלמי ספ"ה וז"ש ואצ"ל כו' וכ"ה בגמ' דברכות ל"ו א' ועירובין ל"ד ב' אבל תבואה וירק מפורש בכמה משניות הנוטע ירק כו' תבואה שהוא נוטה כו':
ח סָעִיף ג אסור כו' ונאסרו כו'. מפורש בכמה מקומות ועבה"ג ועבס"ד:
ט סָעִיף ג בהנאה שנאמר כו'. ספ"ב דקדושין:
י סָעִיף ג ואפי' הקש כו'. עבה"ג ועתוס' דפסחים כ"ה א' ד"ה עיקרן כו': (ליקוט) ואפי' הקש כו' והעצים כו'. וכ"כ תוס' בפסחים כ"ה א' ד"ה עיקרן כו' אבל לי נראה ברור דהעצים מותרין וכן הקש וז"ש בפסחים שם זאת אומרת כו' עיקרן כו' דוקא עיקרן ואם איתא לא גרע עיקרן מהקש והעצים וכן בכתובות פ' א' ובב"ב ל"ו א' אכלה ערלה כו' ודלא כמו שדחקו בתוס' שם ושם וראיה ממ"ש בפ"י דתרומות ובפ"ג דערלה מי שה"ל חבילי תלתן בכלאי הכרם ידלקו ואם איתא מאי שנא חבילי תלתן דנקט אלא דוקא תלתן שטעם עצו ופריו שוה ומ"ש בפסחים כ"ו ב' בקשין של כלאי הכרם היינו ג"כ בתלתן דומיא דקליפי ערלה שאינו אלא בקליפין של אגוזים ורמונים אלא שבירושלמי ספ"ה דכלאים והביאו הר"ש שם מתני' ז' ר"ז בשם ר"ל בשם ר"א אם עשבים כו' ר' יוחנן כו' ועוד שם ר' יעקב בר אידי בשם ר"ל פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר כו' וכמ"ש לקמן סעיף ס"ו וצ"ל גם זה בתלתן ודוחק וצ"ע אבל העצים ודאי מותר ובזה ניחא ההיא דחבילי זמורות הנ"ל (ע"כ):
יא סָעִיף ג בעת שריפתן. לאפוקי אפרן שמותר לכתחלה וגחלים דיעבד כמש"ש כ"ו ב' ועתוס' שם ד"ה בישלה כו' ועמ"ש בא"ח סי' תמ"ה ס"ב:
יב סָעִיף ד אחד כו'. מתני' פ"ה דכלאים:
יג סָעִיף ד כיון שראה כו'. מתני' שם הרואה כו' ושם סיערתו הרוח לפניו ועתוס' דב"ב ב' ב' ד"ה נתייאש כו':
יד סָעִיף ד ואין אדם כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה קידש כו' ועתוס' שם ד"ה ד' יוסי כו' ועמ"ש למטה בס"י על ההיא דמנחות: (ליקוט) פ' כשמואל יבמות ס"פ הערל ואע"ג דר"ה א"ר פליג רב אדא בשם רב ס"ל כוותיה ואין הלכה כאחד במקום שנים דלא כהרא"ש ביבמות שם שפסק כר"ה וערא"ש במ"ק (פ"א סי"ג) על מתני' לא יעורר כו' ועבח"מ סי' תי"ד ס"א בהג"ה ששם פ' הרא"ש וסייעתיה כר"ה א"ר והרמב"ם כר"א בר אהבה (ועמש"ש) (ע"כ):
טו סָעִיף ד לפיכך כו'. ירושלמי שם א"ר יוחנן הכל מודים בענבים שהן אסורות אר"א האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר מה פליגין במסכך את גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אבל המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו כל עלמא מודיי שהאוסר נאסר המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו נשמעיניה מן הדא אר"י מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר"ע ואמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתותב והביאו הר"ש שם ופ' כר' יוחנן:
טז סָעִיף ה הרואה כלאים כו'. תוספתא פ"ג בע"ה שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ואסור לכל אדם אחר שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם וירושלמי פ"ה מתני' ו' ריב"ח א' בפועל שנו כו' והביא הר"ש שם:
יז סָעִיף ו האנס כו'. ירושלמי פ"ז הלכה ו' והביא הר"ש שם ותוס' רפ"ג דסוכה וז"ש במתני' שם מאימתי נקרא אנס משישקע ר"ל לאסור וכמ"ש הר"ש שם:
יח סָעִיף ח בשכרן. ירושלמי והביא הר"ש שם פסק כמאן דמקיל דבשל סופרים הלך אחר המקיל וקי"ל כר' יאשיה כנ"ל:
יט סָעִיף ח ואם נשתהא כו'. ר"ל שלא באונס ומשום מקיים:
כ סָעִיף ט מאימתי תבואה כו'. חסר כאן תבואה שיבשה כ"צ וענבים שבשלו כ"צ אין מתקדשות כו' מתני' שם וכתבה הרמב"ם שם:
כא סָעִיף י כרם כו'. תוספתא ספ"ד תבואה שהשרישה ה"ז אסורה ומקדשת ומתקדשת גפנים שהשרישו הרי אלו אסורין ומקדשין אבל אין מתקדשין עד שיעשו כפול הלבן מקצתן עשו כפול הלבן ומקצתן לא עשו את שעשו כפול הלבן אסורין ואת שלא עשו כפול הלבן מותרין. ור"ל אסור באכילה ומקדשת התבואה בהנאה ומתקדשת עצמה בהנאה ת"ש ה"ז לא קדש ואעפ"כ כו' מותר ואם כו' הוא ענין אחד ר"ל היאך מותר שאם עקר הזרע קודם כו' ומ"ש בוסר ל"ד דהא בוסר ופול הלבן חד שיעורא הוא כמ"ש בברכות ל"ו ב' אלא ר"ל עדיין קטן ולא הגיע לפ"ה וז"ש במנחות ט"ו מעשה כו' ובא מעשה כו' והטעם לפי שהוא סמדר ולא הגיע עדיין לפ" הכמ"ש בברכות שם בוסר אין סמדר לא כו' אלא שהגמ' פריך שם שיאסר בק"ו וה"ה שקשה על תוספתא זו אלא שהגמ' פריך מעובדא ושני הכי השתא כו' אבל דיחוייא הוא דלא אמרינן ק"ו כה"ג דלא כס"ד שם וכן פליגי ר"י ור"א בירושלמי הנ"ל שכתבתי בס"ד וקי"ל כר' יוחנן כמש"ש ודלא כתוס' שם ד"ה והתירו שכתבו דאתי כר"י ור"ש:
כב סָעִיף יב כדרך כו'. כו משמע שם בירושלמי והביאו הר"ש שם ניחא בסיתווא כו'. ואע"פ שאמרו בירושלמי דר"מ היא מ"מ כיון שסתם בזה כוותיה פ' כסתם מתני':
כג סָעִיף יב וכן הזורע כו'. מנחות ע' א':
כד סָעִיף יב אבל עצים כו'. מתני' ספ"ה דדמאי ומקדש כמ"ש ספ"ז דכלאים:
כה סָעִיף יג בשדה לבן. ירושלמי והביא הר"ש שם:
כו סָעִיף יג שנאמר כו'. ספרי פ' תצא:
כז סָעִיף יג וחייב כו'. כנ"ל משום מקיים:
כח סָעִיף יג וכיצד יעשה כו'. ירושלמי שם והביא הר"ש שם ופסק כר' יוחנן:
כט סָעִיף יג ואם ראה כו. כנ"ל משום מקיים ובמקיים ישרפו שניהן כמ"ש בס"ג:
ל סָעִיף יד הרואה כו' כיצד כו'. כרבנן בספ"ה וכמ"ש בירושלמי ריש כלאים והביא ר"ש שם אר"א טעמיה דר"א כו' ועתוס' דשבת צ"ב ב' ד"ה ואת"ל כו':
לא סָעִיף יד הקינרס. מתני' שם:
לב סָעִיף יד וכן כל מיני כו'. כ"כ ע"פ גירסת התוספתא שם ה"ה כלאים בכרם אבל ט"ס שם וכבר כתבתי הגירסא הנכונה בתוספתא בס"ב וכ"ה בירושלמי ספ"ה החשיפה והאיטן והגמי ושאר כל הגדילין באפר מין דשאים ואינן כלאים בכרם ואפשר גירסא אחרת ה"ל בירושלמי:
לג סָעִיף יד ופול המצרי כו'. תוספתא הנ"ל ונקט פול המצרי אע"ג דאמרינן בנדרים רפ"ז שהוא ירק או דגן:
לד סָעִיף טו הקנים כו'. תוספתא וירושלמי שם ושם וגמ' פ"ג דעירובין שם:
לה סָעִיף טו זה הכלל כו'. תוספתא שם וירושלמי שם ע"ש:
לו סָעִיף טו והצלף כו'. תוספתא וירושלמי שם ושם וגמ' דברכות ל"ו א' וכב"ה:
לז סָעִיף יז (ליקוט) אסור כו'. ולוקה כמ"ש בסי"ב: ואם הניחו. תוספתא ספ"ד המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן ור"ל אסור באכילה (ע"כ):
לח סָעִיף יח אותו העיקר כו'. משמע דוקא עיקר וכמש"ש גידולין מעלין את העיקר אבל הר"נ כתב דל"ד וה"ה לגידולין ע"ש ועסי' רצ"ג ס"ה (צ"ע) וסי' רצ"ד סכ"ב (מ"ש שם אבל אם כו' הפירות של הענף כו'. משמעות הלשון שאסור כל הפירות העיקר עם התוספת דלא כהש"ך שם) דאף הגידולין אסורים כד' הר"נ:
לט סָעִיף יט הזורע כו' בד"א כו'. כפי פי' במתני' שם אבל כבר מחו ליה אמוחא ושיטה המחוורת הוא פי' של תי"ט שה' אמות הואיל שקרוב לד"א גזרו אטו ד"א שרוב הכרם נזרעין על ד"א ע"ש:
מ סָעִיף כא ויתר ד"א כו' ומתקדש כו'. הכל על הכלל דד"א שבכרם מקדשין:
מא סָעִיף כא באורך כל כו'. מיירי שאין הזרע הולך יותר מן הכרם וכמ"ש למעלה ויתר ד"א כו' אבל אם הזרע הולך יותר מקדש ג"כ מן הזרע ד"א חוץ לכרם כנ"ל:
מב סָעִיף כא ואם זרע כו'. מתני' ספ"ג ורפ"ו:
מג סָעִיף כג שתי גנות כו'. תוספתא פ"ג וירושלמי פ"ו שתי שדות זו למעלה מזו התחתונה נטועה כרם והעליונה אינה נטועה כרם זורע את העליונה עד שמגיע לאויר עשרה העליונה נטועה כרם והתחתונה אינה נטועה כרם זורע את התחתונה ואת המדרגה עד שמגיע לעיקר הגפנים ואמר עלה בירושלמי שם א"ר יוסי לית כאן לעיקר הגפנים אלא למטה משלשה כהדא דתנינן שורשי פיאה נכנסין לתוך ד"א שבכרם למטה מג"ט הרי אלו מותרין:
מד סָעִיף כד מי שהיתה כו' היתה כו'. מתני' פ"ב ופי' בגפנים דשאר אילן אינן כלאים עם זרעים כמ"ש בסי' רצ"ה ס"ג:
מה סָעִיף כו המבריך כו'. וכן פי' בפירושו אבל הר"ש פי' דמצטרפין שהן בעצמן כרם שהן ג' נגד ג' וכן עיקר:
מו סָעִיף כז כל כו'. מתני' פ"ז אבל תחת הגפן כו' ובכמה מקומות ומ"ש תחת השריגין והעלין ירושלמי ספ"ו ר' חמא בר עוקבא בשם ר"י בר חנינא תחת האשכולות אסור ומקדש תחת העלין לא א"ר יוסי אפי' תחת העלין אסור ומקדש:
מז סָעִיף כז (ליקוט) ואע"פ שהזרע כו'. תוספתא פ"ד זמורה של גפן שהיתה מודלה ע"ג תבואה אפי' היא מאה אמה כל הגפן כולה אסורה היא ופירותיה. וכ"ש שהתבואה שתחת הגפן שהיא אסורה (ע"כ):
מח סָעִיף כז שאין אדם כו'. ירושלמי שם והביא הר"ש שם מה בין כו':
מט סָעִיף לא הבא כו'. מתני' פ"ד וש"מ ועירובין צ"ג א':
נ סָעִיף לב וכמה כו'. ירושלמי פ"ד הלכה א' דאר"ז ר' ייסא בשם ר' מתנא אין זנב לכרם גדול ולא מחול לכרם קטן אין זנב לכרם גדול שאי אתה זקוק לו ואין מחול לכרם קטן לוסר חוצה לו יותר מתוכו תוכו שמנה וחוצה לו שתים עשרה ואיזה כרם קטן שלש כנגד שלש כו' [ובתוספתא פ"ג וכמה מטעתה ג' נגד ג'] וכ"מ ממתני' ב' בפ"ז המבריך ג' גפנים כו' לפי' הר"ש והראב"ד:
נא סָעִיף לב וכן אם היה כו' היו ג' כו'. פסק כחכמים אלא דוקא בג' שאפי' רואה את השורה האמצעית כאלו אינה נשארו ב' שורות והוא כרם משא"כ בב' שורות: (ליקוט) וכן אם היה כו'. דבכה"ג מודו רבנן לר"ש ממ"ש בב"ב פ"ג א' רצופין דתנן כו' וכן פסק רבא שם וא"א לומר דכולה כיחידאה ועוד דאמר שם מדלר"ש פלגא לרבנן כו' ורבנן דהכא ס"ל אפי' פחות מד' וצ"ל דפליגי ארבנן דהתם אלא דבג' אילנות מודי רבנן שאם יטול א' מהן לא ישארו אלא שתים ומש"ש ל"ז ב' אר"ז כתנאי כו' התם באילנות הרבה. אבל הרי"ף פסק שם כרבא וכתב הרא"ש שם דס"ל דרבא דאמר אפי' כרבנן דע"כ ל"ק רבנן אלא לענין כלאים דעבידי דנטעי הכי כו' ורשב"ם פ"ג א' ד"ה רואין כו' כתב דחומרא הוא לענין כלאים ולכאורה דבריו תמוהין דהא אמרינן בפ"ג כתנאי כנ"ל ולדברי הרא"ש ניחא דר"ז ס"ל הכי ודחקום כ"ז לומר דרבא וכולהו אמוראי שם הכל אליבא דר"ש אבל להרמב"ם ניחא הכל (ע"כ):
נב סָעִיף לד היו כו'. בירושלמי ספ"ד ר' יונה בשם רב מותר הזרע ואסור לזרוע ר' יוסי בשם רב הלכה מותר הזרע ומותר לזרוע ר"ח בר אשי בשם רב הלכה כר"מ ור"ש. מותר הזרע ומותר לזרוע או מותר הזרע ואסור לזרוע מן מה דא"ר בא משח לי ר"ח בר אשי כרמי מטע שמנה על שמנה הדא אמרה מותר הזרע ומותר לזרוע אלמא איפסיק ועבד עובדא כוותייהו וער"ש שם ס"פ. אבל הראב"ד פסק כת"ק וכן משמע דגמ' דידן ס"ל כן דאמרינן בב"ב פ"ב פ"ג א"ל אביי לרב יוסף כו' אפ"ה מעשה עדיף ושם אמר רבא הלכתא כו' וערשב"ם שם ד"ה ועד י"ו אמות כעובדא כו' [וגם נראה ברור דט"ס בירושלמי הנ"ל דקאמר שם בס"פ ר"ה זרע כרמיה כרתין ואינו אסור משום כלאים מערבבין הוויין ואין עבודה לגפן יחידית כר"י דאמר אין עבודה לגפן יחידית דברי חכמים ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל הלכה כדברי המיקל בח"ל והנה סברת הרמב"ם דודאי משמע דהלכה כר"מ ור"ש בכ"מ מדקאמר סתמא והא דקאמר הלכה כדברי המיקל בח"ל קאי אהא דר"י דאמר אין עבודה לגפן יחידית ולא אפסק דלעיל אבל זה תמוה דבירושלמי ריש פ"ו על מילתיה דר"ע אומר שלשה קאמר שם רב יהודה בשם רב הלכה כר"ע ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל הלכה כדברי מי שהוא מיקל בח"ל כו' ע"ש וא"כ סתרי הני תרי פסקי דר"י בר אידי בשם ריב"ל דלעיל פסק כר"י דא"צ עבודה לגפן יחידית אף אמה אחת וכאן פסק כר"ע בח"ל דצריך להרחיק עכ"פ ג"ט אלא האמת יודה דרכו שנתחלף האי דברי חכמים עד בח"ל וצ"ל למעלה אחר שאמר ר"ח ב"א בשם רב הלכה כר"מ ור"ש דברי חכמים כו' ור"ל דפליגי על ר"ח ב"א וס"ל דאין הלכה כמותם רק בח"ל ולא בא"י א"נ דהאי דברי חכמים כו' הוא מסקנא דמילתא דלעיל דאין הלכה כר"מ אלא בח"ל כנ"ל ודלא כהרמב"ם ולפ"ז ל"פ הירושלמי אסוגיא דגמ' דידן בב"ב הנ"ל]:
נג סָעִיף לד ומרחיק כו'. ער"ש שם:
נד סָעִיף לד אבל אם כו'. כן למד ממ"ש בירושלמי והביאו בסעיף מ"ג וכן כרם גדול כו' ש"מ שד"א יש לו אבל כ"ז צ"ע דהא אמרינן בירושלמי שאין מחול לכרם קטן שלא יהא חמור חוצה לו מתוכו א"כ ה"ה הכא נמי וההיא דירושלמי אתיא כת"ק דס"ל ט"ז אמה:
נה סָעִיף לה היתה כו'. ער"ש במתני' שם בשם הירושלמי:
נו סָעִיף לה והוא כו'. ר"ל אע"ג דדרך הרבים ט"ז אמה כמ"ש בב"ב ק' ב' אבל כאן והוא כו':
נז סָעִיף לז כרם קטן. כמ"ש בירושלמי [ועסל"ב וסמ"ג] ושם דאינו כרם גדול עד שיהיו גפ"ג ונ"מ למ"ש בסמ"ג:
נח סָעִיף מ היו כו' כיצד כו'. ירושלמי והביאו הר"ש שם וכ"ה בתוספתא פ"ג:
נט סָעִיף מב מכל סביביו. לאו דוקא וכמ"ש בתוספתא רפ"ג ובירושלמי רפ"ד בין מארבע רוחות ובין משלשה רוחות ובין משתי רוחות זו כנגד זו:
ס סָעִיף מג ואם הביא כו'. מתני' פ"ז:
סא סָעִיף מג בד"א כו'. עסל"ב וצ"ע לשיטתו דפסק כר"מ ור"ש דאף בכרם גדול א"צ אלא ח"א א"כ אין חילוק ובטל דין מחול הכרם:
סב סָעִיף מג וכן כרם גדול כו'. ירושלמי פ"ז מותר חרבן הכרם ר"א מותר מחול הכרם ד"א מותר פסקי עריס ו"ט מותר אפיפירות ו"ט בינתיים מהו רי"א אסור ומקדש רשב"ל אמר אסור ואינו מקדש ממ"נ כרם גדול הוא ל"ל חורבנו אפי' מטעתו כרם קטן הוא אין לו מחול אלא כינן קיימין כרם גדול שנטעו על מטע כרם קטן אר"ז הדא אמרה כרם קטן שמנה על שמנה אין לו מחול כו':
סג סָעִיף מד היה כו' או כו'. כ"מ במתני' שם ואיזה גדר וקאי גם על ת"ק ולא כמו שדחקו שם הר"ש והר"מ. ובתוספתא פ"ד העושה מחיצה לכרם גבוה עשרה ורחבה ארבעה בטל ד"א שבכרם העושה מחיצה לגפן גבוה עשרה ורחבה ארבעה בטל ו"ט שבגפן ושם העושה מחיצה לכרם גבוה עשרה ואין רחבה ארבעה לא בטל את ד"א שבכרם העושה מחיצה לגפן גבוה עשרה ואין רחבה ארבעה לא ביטל ו"ט שבגפן. ומפ' כה"ג ועסנ"ה אבל י"ל התוספתא לזרוע מצד השני שמותר:
סד סָעִיף מד אלא מרחיק כו'. עירובין צ"ג א' ולהחמיר כו' שאלמלא כו' ואין מחיצה פחות מגבוה י' ורחבו ד' וכנ"ל:
סה סָעִיף מה גדר כו'. מתני' הנ"ל ובעירובין שם יש כו': (ליקוט) גדר כו'. ע"ל סמ"ז מחיצת כו' וערש"י בב"ק שם ובב"ב שם (ע"כ): (ליקוט) גדר כו'. הביאו הרא"ש ראיה ממ"ש בב"ב כ"ו א' היה גדר בינתים כו' והן דברי רש"י שם (ב') א' בד"ה אומר לו כו' ועתוס' כ"ו א' ד"ה אחד כו' שהקשו עליו דמתני' לא בזרעים וכ"כ הרא"ש והג"א שם דבזרעים בעינן טפי כפי אומד כו' (ע"כ):
סו סָעִיף מו אם היה העומד כו'. ספ"ק דעירובין כר"פ:
סז סָעִיף נ ובלבד כו'. כמש"ש בשומירה וכמש"ל:
סח סָעִיף נ שאע"פ כו'. שם ור"א ס"ל דא"צ להרחיק כלל כמו בשומירה וכמ"ש בירושלמי שם והביא הר"ש א"ל ר"א כו':
סט סָעִיף נא שביל כו'. תוספתא דפ"ג איזו מחול הכרם בין שני כרמים דר"י וחכ"א אם אין שם ט"ז אמה כו'. כ"ה הגירסא הנכונה ועבפי' הר"מ (פ"ד) מתני' ג' ות"ק סבר כו':
ע סָעִיף נב ובלבד כו'. ער"מ במתני' ג' פ"ב דפאה ופי' שער כו' וער"ש שם שפי' שמתערבין זע"ז ובירושלמי שם מה כותש כעלה במכתש או כותש ע"ג גדר מן מה דאמר שער כותש ואין הגדר כותש הדא אמרה כותש ע"ג גדר והביא הר"ש כאן בכלאים וט"ס שם הדר אמר כותש כו' וצ"ל הדא אמרה כו' ולפי' הר"ש בפאה שם ר"ל דמיבעיא להו כעלה במכתש דהיינו שיהיו מתערבין בתוך הגדר כפי' הרמב"ם או כותש ע"ג הגדר ר"ל שיהיו מתערבין זה בתוך זה למעלה מהגדר ופשיט מדל"ק גדר כותש ש"מ שלמעלה מהגדר זה בתוך זה מעורבים וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהמ"ע אבל אם היה הגדר מבדיל מלמטה והבדים והפארות מעורבים מלמעלה ונוגעין בגדר כו' אלא שי"ל שר"ל מעורבים מלמעלה לא שבצד זה בתוך צד זה אלא שלו בעצמן מעורבין כו' ונראה שהרמב"ם גורס הדא אמרה אין כותש ע"ג גדר ור"ל דגדר כותש משמע דגדר הוא בתוך הבדים כעלה במכתש אבל שער כותש משמע שהשער כעלה במכתש על הגדר:
עא סָעִיף נב בד"א כו'. ירושלמי שם ר' חייא בשם ר' יוחנן צריך שיהא שם חלל ארבעה אר"ש בר רב יצחק הדא דתימר בעגולה אבל במרובעת א"צ שיהא שם חלל ארבעה ר' חלפתא בן שאול אמר צריך שיהא שם עפר ג"ט מלמעלן א"ר יוסי הדא דתימר בעגולה אבל במרובעת א"צ שיהא שם עפר ג"ט מלמעלן. משלשה ועד ארבעה היא מתני' פחות משלשה כסתום מג' ועד ארבעה משלים ארבעה זורע מיד ר' אבין בשם שמואל ובבתי כלאים החבאו בית שמחביאין בו את הכלאים. ומפרש הר"ש מ"ש משלשה כו' דקאי אנקע אבל הרמב"ם מפרש לה אבית וכמ"ש בסנ"ג וז"ש אח"כ ר' אבין כו' וא"י למה לא כתב שמשלים:
עב סָעִיף נד ואם היה עמוק כו'. למד מהתוספתא שכ' בסנ"ה אבל מ"ש כ"מ ובה"ג ממתני' הגת שבכרם כו' טעות גדול הוא דשם פי' וחכמים אוסרין וה"ה כאלו לא היה חריץ וכמ"ש בס"נ שאע"פ שהיא כו' וכמ"ש בירושלמי וכ' שם:
עג סָעִיף נה וכן גפן כו'. תוספתא עבסמ"ד:
עד סָעִיף נה ואם הרחיק כו'. כמש"ש בעושה מחיצה לכרם שביטל ד"א שבכרם ושם לא קידש כמ"ש בסמ"ג:
עה סָעִיף נו הגפנים כו'. וצריך ב' שורות כנ"ל:
עו סָעִיף נו אבל כו'. ברפ"ו:
עז סָעִיף נו ואותם כו'. שם המדלה כו':
עח סָעִיף נח כיצד כו'. בירושלמי שם והביאו הר"ש שם ודלא כמ"ש בפי' שם:
עט סָעִיף נח ואם בא כו'. מדלא קאמר בירושלמי הנפקא מינה להיפך ש"מ שבזה מודי ב"ה. אבל הראב"ד גורס בירושלמי להיפך מ"ד מעיקר הגדר מושחים אינו אסור אלא ב"א ומ"ד מעיקר הגפנים אסור עוד ב"א וכתב אבל אחורי הגדר זורע מיד שהגדר מפסיקו וזו הגירסא נכונה ולהכי לא תני בעדיות וכן משמע שם בירושלמי דאמרינן שם בין כמ"ד מעיקר הגפגים מושחין ובין כמ"ד מעיקר הגדר מושחין מה ביניהון א"ר יונה תפתר שהיו הכרתין ר"ל עיקרי הגפנים נתונים מקצתן בתוך ד"א ומקצתן חוץ לד"א מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא ר"ל שצריך ד"א מעיקר הגפנים מ"ד מעיקר הגדר מושחין מקום שהחוט כלה אסור והשאר מותר ר"ל מותר לזרוע אצל הגפנים ול"ד דהא צריך להרחיק ו"ט ואח"כ אמר היה שם שתי אמות כו' כנ"ל: (ליקוט) כיצד כו'. עמש"ש שפי' הר"ש והראב"ד נכון שמצד הגדר א"צ להרחיק ועוד ראיה ממ"ש בפ"ב דעדיות ולקמן סעיף ס"א גנה קטנה כו' אם יש כו' (ע"כ):
פ סָעִיף נט אחד כו'. ירושלמי שם הלכה ה' ולא שנייא בין שבנה גדר ואח"כ נטע י"א גפנים בין שנטע י"א גפנים ואח"כ בנה גדר ואח"כ נפסקה האמצעית יש כאן עריס ויש כאן פסקי עריס חרב הגדר אין כאן עריס ולא פסקי עריס ר' אבדימי אחוה דר' יוסי בעי חזר ובנייה את אמר חזר העריס למקומו ודכוותה חזרו פסקי עריס למקומן:
פא סָעִיף ס עריס כו'. הראב"ד תמה עליו דזה ב' עריסים הן ומקדש בתוך ח' אמות ופי' הוא כפי' הר"ש שם. והרמב"ם ס"ל שאין נקרא עריס אלא כשעירסן וכמ"ש בסנ"ו וז"ש בסנ"ט הואיל ועירסן כו' וכאן חרבו שורה האמצעית שסמוכה לגדר ועריס עליו: (ליקוט) עריס כו'. פי' צ"ע למה יגרע משאר עריס יחידי והר"ש דחק עצמו ראתי כריב"נ או כו' וכמה דחוקין דבריו אבל נראה כפי' הר"ש שכתב כגון שנטע י"א גפנים בצד הגדר ומצד א' וחרב גפן אמצעי ולזרוע שם ולא מטעמיה כריב"נ כו' אלא דאין איסור בעריס אלא נגד הגפנים לרחבן שרואה כל הגפנים אבל כה"ג א"צ להרחיק אלא ו"ט כגפן יחידי וכאן בפסקי עריס הדין כו' וז"ש שם במתני' ז' עריס שהוא יוצא כו' ור"ל כמו בצורה זו ב' ג'..... א' שנטוע במקצת הכותל בקרן לזרוע על קצה האחר של הכותל כגון בקצה ב' ואמר ר' יוסי אם אין במקום הפנוי ד"א כגון בחתיכת ב"ג לא יבא כו' ודלא כפי' הרמב"ם בסעיף ס"ג (ע"כ):
פב סָעִיף ס וא' מס' באמה. עבה"ג וכ"ה בירושלמי שם לית הדא פליגא אדר"ז דר"ז אמר שמנה חוץ ממקום כרתין פתר לה שמנה אמות וכ"ש ולמה לא תניתה ולא תסבור כההיא דא"ר יוחנן כל מדות שאמרו חכמים ועוד טפח וההין ריבה ציבחר לפום כן לא תניתה:
פג סָעִיף ס ואם אין כו'. ירושלמי כנ"ל:
פד סָעִיף סו זרע ירק כו'. ירושלמי ספ"ה ר' יעקב בר אירי בשם ר"ל פעמים שהקשין מותרים והדגן אסור פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר היאך עבידא זרע בהיתר וסיכך על גבן הקשין מותרין והדגן אסור זרע באיסור והעביר הסכך הקשין אסורין והדגן מותר ר"ז בעי ניחא הקשין מותרין והדגן אסור הקשין אסורין והדגן מותר גדל מתוך איסור ואת אמרת הדגן מותר ר"ז כדעתיה דאר"ז בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גדולי איסור ר"ל של איסור מעלין את האיסור ופסק כר"ז [ולכן השמיטה] שכן קי"ל בספ"ז דנדרים ועבסי' רצ"ד סכ"ב:
פה סָעִיף סז היו כו' היו כו'. תוספתא פ"ד היה השרשים יוצאין בתוך ד"א שבכרם הכל מודים שיעקור שרשי פיאה יוצאין בתוך ד"א שבכרם אפי' למטה מג"ט מותר. אבל דבריו תמוהין דהאי אפי' ט"ס הוא אלא דוקא למטה מג"ט מותר שאין הכרם אוסר למטה מג"ט וכמ"ש בירושלמי פ"ו אר"י לית כאן לעיקר הגפנים אלא למטה משלשה כהדא דתנינן שרשי פיאה כו' ועסכ"ג וכן שם בפ"ה מתני' ג' ויעשה כסתום ויהא מותר לא כן תנינן שרשי פיאה כו' והביא הר"ש שם:
פו סָעִיף סט ואם אמר כו'. לאו דוקא דאפי' לכתחלה מותר כמש"ו אבל לא יאמר כו' וכמש"ש בגמ' וכ"כ ט"ז [אבל צ"ע דמפרש גמ' דשם בכל כלאי זרעים בח"ל. וסוגיא דשמעתין משמע דוקא בכשותא וכן פירש"י שם ד"ה יהיב כו' ותוס' ד"ה רב כו' וכן נראה דבשאר אין חילוק בין א"י לח"ל]:
פז סָעִיף סט ואע"פ כו'. דר' יאשיה ל"פ דאסור ומקדש שכן כל המתני' וברייתות הנ"ל תנן בהדיא דמקדשות ומתני' דכרם נטוע ירק כו' אף בח"ל אבל תוס' כתבו דכל המשניות וברייתות הכל דלא כר' יאשיה אבל לר' יאשיה מותר גם לאכלן וכ"כ הרא"ש בה"ק וז"ש בקדושין ל"ט א' לא צהריתו כו' ולא אמר לו שאסור בהנאה דמסתמא זרע ליהנות ממנו וכן רב משרשיא בשבת שם ועתוס' בקדושין שם סד"ה לא ובמנחות ט"ו ב' ד"ה ואסרו כו' וז"ש בהג"ה וי"א כו' והוא דברי הרא"ש בה"ק ודעת הראב"ד דל"פ ר' יאשיה אלא למלקות אבל איסורא איכא ופי' הרא"ש דאיסורא דרבנן וצ"ל ההיא דקדושין דבח"ל מותר דהא משמתין על איסורא אפי' דרבנן כמ"ש בסי' של"ד סמ"ג ועמ"א בר"ס תצ"ו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.