א רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, אֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם כְּאֶחָד, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָדַם אֶחָד, הוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה יָצָא רִאשׁוֹן, הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. מֵת אֶחָד מֵהֶם, אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, הֲרֵי הַזָּכָר סָפֵק שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצְאָה תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ב שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן, זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר לַכֹּהֵן; שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר; וְאִם מֵת אֶחָד מֵהֶם, אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁזֶּה הַחַי סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ג יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, הֲרֵי הַזְּכָרִים סָפֵק, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּכָר, לְפִיכָךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ד אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן, וְכָל אֶחָד מֵהֶם סְפֵק בְּכוֹר, וְהַכֹּהֵן נוֹטֵל הַכָּחוּשׁ. מֵת אֶחָד מֵהֶם, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא. וְכֵן אִם יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁזֶּה הַזָּכָר סָפֵק בְּכוֹר הוּא.
ה גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, סָפֵק בִּכְּרָה בְּהֶמְתּוֹ קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר סָפֵק אַחַר כָּךְ, הָוֵי סָפֵק, וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.
ו כָּל שֶׁהוּא סְפֵק בְּכוֹר, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, וְיֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָשׂוֹ הַכֹּהֵן, אֵין מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' שט"ו דקי"ל דְּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיַּד הַכֹּהֵן.
א סָעִיף א נוטל את הכחוש. דהמע"ה כדלקמן סעיף ד' מיהו גם הוא ספק בכור ואסור בגיזה ועבודה ויאכלנו הכהן במומו:
ב סָעִיף א ספק בכור. ודינו כדלעיל ר"ס שט"ו ופטור מהמתנות כיון שחליפיו ביד כהן:
ג סָעִיף א אין לכהן כלום. מיהו החי חייב במתנות וכן בכל הסימן ובכל מקום היכא שהוא ספק בכור מחמת שהיו ב' ולקח הכהן אחד מהן הנשאר פטור מהמתנות אבל היכא דהוי ספק בכור שלא בא חליפיו ליד כהן חייב בהמתנו' כדלעיל סי' שט"ו ס"ק א':
ד סָעִיף ב הכהן נוטל הכחוש. דהמע"ה מיהו נוטל א' ממ"נ דמ"מ א' ודאי בכור הוא וזה שנוטל הכהן הוא ג"כ אצל הכהן ספק בכור ואסור בגיזה ועבודה ויאכלנו הכהן במומו:
א סָעִיף א ספק. בטור כ' ויאכל במומו לבעלים וחייב במתנות כהונה והטעם דאמר הכהן ממ"נ אם בכור הוא כולו שלי ואם לאו הב לי מתנות וכן בכל הני דאמרינן יאכל במומו לבעלים דינא הכי עכ"ל הט"ז וע"ל סימן ס"א ס"ב בש"ך שם דדעת הרמב"ם דבכה"ג פטור מהמתנות כיון שחליפיו ביד כהן וכ"כ הש"ך כאן וכתב עוד מיהו גם הכחוש הוא ספק בכור ואסור בגיזה ועבודה ויאכלנו הכהן במומו:
ב סָעִיף ב הכחוש. והוא ג"כ ספק בכור אצל הכהן ודינו כמ"ש בס"ק א'. ש"ך:
א סָעִיף א א"א שלא כו'. כחכמים וכמ"ש בפ"ג דיבמות (כ"ח א') לא סתם לן תנא כריה"ג וכן בגטין ע"ח א' וש"מ פריך והא א"א לצמצם כו' ועתוס' ורא"ש שם:
ב סָעִיף ה גר כו'. דמש"ש לחיוב ר"ל שלא לאכול בלא מום. רש"י שם וכמש"ש ספק איסורא לחומרא ספק כו' וכמ"ש בס"ו:
ג סָעִיף ו כל כו'. מתני' שם ורפ"ג י"ט ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.