א מְבַכֶּרֶת הַמַּקְשֶׁה לֵילֵד, יָכוֹל לַחְתֹּךְ אוֹתוֹ אֵבֶר אֵבֶר וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים. וּמֵרֻבּוֹ וָאֵילָךְ, צָרִיךְ קְבוּרָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת). וְהַבָּא אַחֲרָיו, בְּכוֹר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ בְּכוֹר, (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). יָצָא רֻבּוֹ, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר וְנִפְטְרָה מֵהַבְּכוֹרָה. וְאִם חָתַךְ אֵבֶר וְהִנִּיחוֹ, אֵבֶר וְהִנִּיחוֹ, עַד שֶׁהִשְׁלִים רֻבּוֹ, הֲרֵי כָּל הָאֵבָרִים צְרִיכִין קְבוּרָה וְנִפְטְרָה מֵהַבְּכוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא רֻבּוֹ, בֵּין שָׁלֵם בֵּין מְחֻתָּךְ (וַהֲרֵי הוּא לְפָנֵינוּ), נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ קָדוֹשׁ לְמַפְרֵעַ (טוּר).
ב יָצָא שְׁלִישׁ וּמְכָרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְחָזַר וְיָצָא שְׁלִישׁ אַחֵר, נִתְקַדֵּשׁ לְמַפְרֵעַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ קָדוֹשׁ לְמַפְרֵעַ. (טוּר).
ג יָצָא שְׁלִישׁ דֶּרֶךְ דֹּפֶן וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים דֶּרֶךְ רֶחֶם, אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּקָדוֹשׁ (ג"ז טוּר).
ד יָצָא רֹב הָעֻבָּר עַל יְדֵי מִעוּט אֶחָד מֵהָאֵבָרִים שֶׁמַּשְׁלִימוֹ לְרֹב, חֲשֹׁב כְּיִלּוֹד אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָאֵבֶר מִבִּפְנִים, וְאָסוּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, וּפוֹטֵר הַבָּא אַחֲרָיו. וְאִם יָצָא חֶצְיוֹ שֶׁל עֻבָּר עַל יְדֵי רֹב אֶחָד מֵהָאֵבָרִים שֶׁעַל יָדוֹ נִשְׁלַם יְצִיאַת חֲצִי הָעֻבָּר, הֲרֵי זֶה סָפֵק וְאָסוּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, וְהַבָּא אַחֲרָיו סְפֵק בְּכוֹר.
א סָעִיף א יכול לחתוך כו'. שכל שלא יצא רובו לא הוקדש וע"ל ס"ס שי"ג:
ב סָעִיף א ומרובו ואילך כו'. כלומר אף כשחתך אבר אבר והשליך לכלבים מ"מ מה שיוצא אחר כך מרובו ואילך חייב קבורה אבל מה שיצא כבר אף שיצא אח"כ רובו א"צ קבורה למ"ד להבא הוא קדוש וכן מבואר בתוס':
ג סָעִיף א והבא אחריו בכור. דכיון דלא חשיב כילוד א"כ אינו חשוב פטר רחם והבא אחריו בכור:
ד סָעִיף א וי"א כו'. דאע"ג דלא חשוב כילוד מ"מ חשוב פטר רחם:
ה סָעִיף א ונפטרה מהבכורה. כלומר הבא אחריו:
ו סָעִיף א וי"א דאינו כו'. והלכך אפילו במחתך אבר אבר והניחו עד שהשלים רובו משליך לכלבים מה שיצא עד רובו ומרוב ואילך צריך קבורה:
ז סָעִיף ב נתקדש למפרע. והמכירה לעובד כוכבים אינה מכירה:
ח סָעִיף ג אינו קדוש. דכיון דקדוש למפרע והשליש הראשון דרך דופן נפק אינו קדוש:
ט סָעִיף ג וי"א דקדוש כו'. לטעמייהו אזלי דס"נ להבא קדוש:
י סָעִיף ד יצא רוב כו'. וע"ל סי' י"ד ס"ג ומ"ש שם:
יא סָעִיף ד ואסור למכרו לעוכד כוכבים כו'. דשמא הוי כילוד:
יב סָעִיף ד והבא אחריו כו'. זהו מלשון הרמב"ם וכן הוא בטור וברמב"ם אתי כפשטיה דדילמא לא הוי כילוד ומיירי בחתך מה שיצא חציו ברוב אבר והלכך אפי' יצא אח"כ כולו אינו פוטר הבא אחריו כיון שיצא חציו ע"י חתיכה וכדלעיל סעיף א' אבל הטור דס"ל דאפי' חתכו אבר אבר פוטר הבא אחריו דמ"מ פטר רחם הוא וכ"כ הרב לעיל סעיף א' א"כ צ"ל דמיירי הכא שלא נולד אח"כ כולו אלא שחציו הנשאר יצא דרך דופן או כגון שהיה לה תאומים ויצא מתחלה חציו ברוב אבר וחזר ואח"כ יצא השני ואח"כ חזר ויצא הראשון כולו אינו נפטר השני במה שיצא הראשון מתחלה חציו ברוב אבר אבל אם אחר שיצא חציו ברוב אבר יצא כולו ואחר זמן ילדה ולד פשיטא שהוא פטור בבכורה דמה בכך שמתחלה יצא חציו ברוב אבר ס"ס אחר כך נולד כולו וזה פשוט:
א סָעִיף א ומרובו. פי' הש"ך דאף כשחתך אבר אבר והשליך לכלבים מ"מ מה שיוצא אח"כ מרובו ואילך חייב קבורה אבל מה שיצא כבר אף שיצא אח"כ רובו א"צ קבורה למ"ד להבא הוא קדוש וכ"מ בתוס' עכ"ל:
ב סָעִיף א למפרע. ומה שמחתך קודם שיצא הרוב השליך לכלבים ומרוב ואילך צריך קבורה. ש"ך:
ג סָעִיף ב נתקדש. והמכירה לעובד כוכבים אינה מכירה:
ד סָעִיף ג דקדוש. לטעמייהו אזלי דס"ל להבא קדוש. ש"ך:
ה סָעִיף ד אחריו. כתב הש"ך דלדעת הרב צ"ל דכאן מיירי שלא נולד אח"כ כולו אלא שחציו הנשאר יצא דרך דופן כו' אבל אם אחר שיצא חציו ברוב אבר יצא כולו ואחר זמן ילדה ולד פשיטא שהוא פטור מבכורה דמה בכך שמתחלה יצא חציו ברוב אבר ס"ס אח"כ נולד כולו וזה פשוט עכ"ל:
א סָעִיף א ומרובו ואילך כו'. תוס' ע' א' ד"ה מאי. ומיהו מכי כו':
ב סָעִיף א וי"א כו'. רש"י במתני' ד"ה ופטורה כו' ותוס' הנ"ל:
ג סָעִיף א וי"א דאינו כו'. כרבה דלר"ה צריך לדחוקי ה"נ קאמר בד"א כו' וסוגיא שם דלא כוותיה דפריך עד השתא כו'. הרא"ש וערש"י שם ד"ה אינימא כו' ועתוס' ס"ט ב' ד"ה רב הונא כו' וסוגיא כו' וכ"כ בבכורות ל"ה א' ד"ה א"ד כו':
ד סָעִיף ב וי"א. וי"א. כנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.