א כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִים בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְיַפְרִישֶׁנּוּ הַכֹּהֵן וִיעַכְּבֶנּוּ לְעַצְמוֹ.
ב בֶּהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה.
ג שֻׁתָּפוּת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים פּוֹטֵר, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֻבָּר, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵהַבְּכוֹרָה. לְפִיכָךְ הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוְּלָדוֹת בֵּינֵיהֶם, אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל כָּזֶה, הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים מֵהַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: פֶּטֶר רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת יג, ב) עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל מִיִּשְׂרָאֵל.
ד הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵבֶר אֶחָד, כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל, רוֹאִים כָּל שֶׁאִלּוּ יַחְתֹּךְ יִהְיֶה בַּעַל מוּם, הֲרֵי זֶה פָּטוּר; וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יַחְתֹּךְ אֵבֶר וְלֹא יִפָּסֵל, חַיָּב בִּבְכוֹרָה.
ה עֵדֶר שֶׁהַמֶּלֶךְ נוֹטֵל מִמֶּנָּהּ מַעֲשֵׁר, כֵּיוָן שֶׁעִשּׂוּר שֶׁל מֶלֶךְ בְּתוֹכוֹ, חֲשִׁיבָא יַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים בָּאֶמְצַע וּפָטוּר מֵהַבְּכוֹרָה. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ יָכוֹל לְסַלֵּק הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּמָעוֹת, חָשׁוּב יַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים בָּאֶמְצַע, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר שִׁעְבּוּד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים עַל הַבְּהֵמוֹת. (בֵּית יוֹסֵף לְהָרִי"ף וְרֹא"שׁ וּפִסְקֵי מהאר"י סי' ק"ל) אֲבָל אִם הִתְנוּ מִתְּחִלָּה שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ דָּמִים בְּעַד הַוְּלָדוֹת, חַיָּב בִּבְכוֹרָה (גַּם זֶה שָׁם).
ו בַּזְּמַן הַזֶּה, מִצְוָה לְשַׁתֵּף עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, כְּדֵי לְפָטְרוֹ מֵהַבְּכוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְקִיעַ קְדֻשָּׁתוֹ, הָכִי עָדִיף טְפֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ בְּגִזָּה וּבַעֲבוֹדָה. וְאִם יַקְנֶה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים חֵלֶק בָּעֻבָּר, אֵין הַקִּנְיָן חָל, לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, לְכָךְ יַקְנֶה לוֹ חֵלֶק בָּאֵם, אוֹ יַקְנֶה לוֹ הָאֵם כְּדֵי לְהַקְנוֹת לוֹ חֵלֶק בָּעֻבָּר וְהַקִּנְיָן יִהְיֶה שֶׁיְּקַבֵּל פְּרוּטָה מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְיַקְנֶה לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהַבְּהֵמָה עוֹמֶדֶת שָׁם וְהַמָּקוֹם יַקְנֶה לוֹ חֵלֶק בָּאֵם. אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָעוֹת מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְיִמְשֹׁךְ הַבְּהֵמָה לִרְשׁוּתוֹ אוֹ לְסִמְטָא דְּאָז מְשִׁיכָה קוֹנָה לוֹ עִם הַמָּעוֹת (טוּר לְדַעַת רַשִׁ"י וְרַבֵּנוּ תָּם).
ז הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים (בְּמָמוֹן קָצוּב), וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶם וְאִם פָּחֲתוּ פָּחֲתוּ לַיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵם וַהֲרֵי הֵם כְּקִנְיָנוֹ, הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ מָמוֹן לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מֵהַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶם, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶם וְעַל וַלְדוֹתֵיהֶן, וַהֲרֵי יַד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בָּאֶמְצַע וּפְטוּרִים מֵהַבְּכוֹרָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן. אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת, חַיָּבִים, שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם וְאֵין לָעוֹבֵד כּוֹכָבִים רְשׁוּת עֲלֵיהֶם. וְאִם הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן, וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִים. וַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת, חַיָּבִים. הַגָּה: וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּעַל חוֹב שֶׁקִּבֵּל בְּהֵמָה מִיִּשְׂרָאֵל לְגַדְּלָהּ, וְהָיָה חָפֵץ חֵלֶק בַּוְּלָדוֹת, וְהַיִּשְׂרָאֵל אָמַר לִתֵּן לוֹ דָּמִים, וּמֵאַחֵר שֶׁיָּדוֹ הָיְתָה תַּקִּיפָה עַל בַּעַל חוֹבוֹ בֶּטַח שֶׁעַל כָּרְחוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים יִצְטָרֵךְ לִקַּח מָעוֹת, מִכָּל מָקוֹם פְּטוּרָה מֵהַבְּכוֹרָה הוֹאִיל וְהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים לֹא רָצָה לְטַפֵּל בָּהּ רַק בְּחֵלֶק וְלָדוֹת (פִּסְקֵי מהרא"י סִימָן ק"ל). עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁקִּבֵּל בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל לְטַפֵּל בָּהּ, וְאֵין לוֹ חֵלֶק בָּהּ רַק קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת שֶׁלָּהּ, חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה (מהרי"ו סִימָן קע"ד).
א סָעִיף א ולוים חייבים. והלוים צריכים ליתנו לכהן. כ"כ העט"ז:
ב סָעִיף א ויעכבנו לעצמו. ואסור בגיזה ועבודה אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכלנו במומו:
ג סָעִיף ד היה לו באחד משניהם כו'. כלומר דוקא בסעיף ג' שהיה לו לעובד כוכבים שותפות בסתם אפי' באחד מאלף שיכול להיות שחלקו הוא הלב או המוח מקום שכל חיות הבהמה תלויה בו אבל אם אין לעובד כוכבים שותפות בם אלא באבר מיוחד כגון שיש לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל רואין כל שאלו יחתוך כו' כן פירש העט"ז ובדרישה כתוב שצריך שיהא כל האבר לעובד כוכבים ובא"א פירש בענין אחר ע"ש. מיהו התוס' פ' בתרא דעבודת כוכבים כתבו שצריך להקנות לעובד כוכבים דבר שהחיות תלוי בו וכ"כ בהגהת מרדכי פרק האשה רבה ויש להחמיר לכתחלה וכ"כ באגודה ריש בכורות וטוב להקנות דבר שעושה נבלה או טרפה:
ד סָעִיף ו לפי שהוא דבר שלא בא לעולם. ואין הקנין חל כמו שנתבאר בח"מ סימן ר"ט ס"ד:
ה סָעִיף ו או יקנה לו האם כו'. צ"ע דמהתוס' והרא"ש ריש בכורות והאגודה בשם ר"ת משמע איפכא דאין לעשות כן משום דאתי למטעי דיקנה לו אוזן העובר לחוד וכן משמע בטור וכמ"ש בפרישה ע"ש:
ו סָעִיף ו כדי להקנות כו'. דהקנין חל דהוי כמו אילן לפירותיו או פרה ושפחה לעובריה דקנה כיון שהפרה בעולם וכמו שנתבאר בח"מ שם:
ז סָעִיף ו שיקבל פרוטה כו'. וא"צ שיתן העובד כוכבים מעות שוה הראש או הריאה אלא סגי שיקנה בפרוטה ואע"פ ששוה יותר כפלים אפ"ה אין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי שהישראל גמר ומקני לעובד כוכבים כדי להפטר. תוס' פרק בתרא דעבודת כוכבים:
ח סָעִיף ו ויקנה לו המקום כו'. משום דיש מחלוקת בין הפוסקים ר"ת וסייעתו סוברים דמשיכה קונה בעובד כוכבים ולא מעות ורש"י וסייעתו סבירא להו דמעות קונות ולא משיכה ולצאת ידי ספק צריך לעשות קנין דמשיכה ומעות. ומשמע דאפי' דיעבד אם לא עשה אלא קנין אחד משיכה או מעות לא נפטר מבכורה וכ"כ בתשו' מהרי"ל ומביאו הדרישה וכ"פ הב"י ושאר אחרונים וכתב עוד הב"ח דאפי' עביד תרוייהו משיכה ומעות אלא דלא נתן העובד כוכבים מעות מיד בשעת הקנין אלא שהבטיחו ליתן לו מעות כך וכך והאמין לו אף על פי שנתן לו העובד כוכבים אח"כ מה שהבטיח לו אין אלו מעות קונות ואין צריך לומר אם הישראל היה חייב לעובד כוכבים ואמר ליה עובד כוכבים פרתך קנויה לי במעות כך וכך שאתה חייב לי והקנה לו הישראל דפשיטא דאין זה קנין מעות כל זה נתבאר בתשובתו ע"כ ומשמע דה"ה בקנה פרה מעובד כוכבים דלר"ת משיכה דוקא קונה ולרש"י מעות וא"כ אי עשה הישראל משיכה או מעות וילדה חייב בבכורה מספקא דכן מבואר בתשובת מהר"ם מינץ סי' ה' ובתשובת הרב סי' פ"ז וכ' עוד שם שאם קנה פרה מעובד כוכבים במעות ונגנבה ונתרצה העובד כוכבים לשלם להישראל הפרה ואח"כ הוכר הגנב וילדה הפרה דפטור מבכורה כיון דנתרצה העובד כוכבים לשלם נקנה לו הפרה בכל מקום שהיא וע"ש שהאריך ועיין עוד בתשובת האחרונים כמה ענינים מדינים אלו:
ט סָעִיף ז מכל מקום פטורה מהבכורה הואיל והעובד כוכבים כו'. והיה כאן משיכה ומעות דכיון דברשות העובד כוכבים הוי בשעת התנאי כמו שנראה מלשון כתבך וקנה לו רשותו במקום משיכה ומעות נמי נתן במה שקבל עליו להאכילה ליטפל בהן כמו בכתב' מאי אית לך למימר דבר שלא בא לעולם הוא יש להביא ראיה על זה מפרק המפקיד כו' דאמרינן נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותיה כו' עד כאן לשון מהרא"י שם:
א סָעִיף א ויפרישנו הכהן. כיון דהקדושה חלה עליו ויעכבנו עד שיפול בו מום ויאכלנו והיינו בזמן הזה אבל בזמן הבית היה מקריב אבריו ודמו ואוכל הבשר:
ב סָעִיף ב בהמת השותפין כו'. דכתיב בקרכם וצאנכם אבל שותפות דעובד כוכבים פוטר דכתיב כל פטר רחם בבני ישראל:
ג סָעִיף ג אחד מאלף. בב"י כתוב בשם תוס' ריש בכורות דסגי אפי' באזנה אלא דבתוס' פרק בתרא דעבודת כוכבים כתבו שיש להחמיר להקנות לעובד כוכבים דבר שעושה אותה טריפה כגון הריאה והראש אמנם א"צ שיתן העובד כוכבים מעות שוה הראש או הריאה אלא שיקנם בפרוטה אע"פ ששוה יותר כפלים אפ"ה אין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי שהישראל גמר ואקני לעובד כוכבים כדי להפטר עכ"ל. והקשה שם בפרישה מאי שנא מסי' ס"א גבי מתנות כהונה שצריך שיהיה לעובד כוכבים חלק א' בכולה אפי' חלק כל שהוא ואם אין שותף עמו אלא בראש אין פטור אלא מן הלחיים וכן בזרוע וקיבה וא"כ קשה לדעת התוס' דבעינן דוקא דבר חשוב כמו ראש ובו סגי ותירץ מה שתירץ ולי נראה דלא קשה מידי דדוקא הכא גבי בכור דכתיב פטר רחם בישראל ילפינן מזה שיהיה הכל בבני ישראל וכן בפרק מרובה לענין מכרו חוץ ממאה שבו דכתיב ומכרו ודרשינן ומכרו כולו דוקא נמצא דהכל תלוי זה בזה ואם ניטל דבר חשוב ממנו בטל הכל משא"כ לענין מתנות דאין לימוד מקרא על זה אלא דבכל שיש לעובד כוכבים חלק בו אותו חלק פטור ממתנות ותו לא דאין אחד תלוי בחבירו כלל:
ד סָעִיף ד ולא יפסל. בב"י הקשה היאך אפשר שיחתוך אבר ולא יהיה מום ותירץ דאפשר ביש לו יתרת אבר ואין צורך לזה דה"ק שאלו יחתוך מאותו אבר עצמו ולא יהיה מום מחמת אותו החיתוך והכי קאמר הרמב"ם אם יש לו חלק אחד באבר א' רואין אם יחתוך אותו חלק כו' ובזה מתורץ גם מה שהקשה הטור על הרמב"ם:
ה סָעִיף ו בזמן הזה. לאפוקי בזמן הבית שאסור להפקיע קדושת הבכור שיכול להקריב אותו למזבח:
ו סָעִיף ו והקנין יהיה שיקבל פרוטה כו'. מבואר בטור הטעם דלפי' של רש"י מעות קונות בעובד כוכבים בלא משיכה ולר"ת דוקא משיכה קונה בו וצריך שימשוך הבהמה לרשות הרבים או לסימטא הלכך לצאת ידי שניהם יעשה כן:
ז סָעִיף ו או שיקבל מעות כו'. בטור כתוב שהדרך הראשון דהיינו שיקנה לו המקום הוא יותר מובחר ונראה טעמו לפי שקנין אגב המקום הוא עדיף ממשיכה כמ"ש בח"מ סי' קנ"ז בדברי הרמ"ה:
ח סָעִיף ו או שיקבל מעות כו'. כתב בתשובת מהרר"י סג"ל סי' קע"ד דאם לא מכר רק בדרך א' במעות או במשיכה הוה ספק בכור אפי' בדיעבד כיון דלא ידעינן כמאן קי"ל ובתשובת רמ"א סי' פ"ז כ' היינו דוקא לכתחלה דצריך מעות וגם משיכה אבל דיעבד ודאי קי"ל כר"ת מדפסקו כל הפוסקים דמעות קונות בישראל ממילא בכותי קונה משיכה כו' ועל כן אם לא משך ישראל הפרה פשיטא דהפרה עדיין ברשות כותי עומדת ואין חילוק בין כותי קונה מישראל או ישראל מן כותי עכ"ל ועיין עוד שם ובפסקי מהרא"י סי' ק"ל כתוב בסופו דאף ע"ג דאין מועיל מה שמקנה העובר לעובד כוכבים מחמת שלא בא לעולם מכל מקום יש סברא לומר דמהני אם הפרה מעוברת ועביד דאתי שתלד העובר ודמיא לההיא דריש המפקיד נעשה כאומר פרתי קנויה לך סמוך לגנבתי וכ' שם דאם יש עוד צד להיתר כההיא דראוהו חולבת מקודם מהני בצירוף וכתוב עוד בתשובת מהרא"י הנ"ל דמה שמתנה עם העובד כוכבים שיאכיל הפרה בעד העגל הוי כנותן מעות בעדו:
א סָעִיף א ולוים. והלוים צריכים ליתנו לכהן. כ"כ הלבוש:
ב סָעִיף א ויעכבנו. ואסור בגיזה ועבודה אלא ימתין עד שיפול בו מום ויאכלנו במומו. ש"ך:
ג סָעִיף ג מאלף. בב"י כתב בשם תוספות דבכורות דסגי אפי' באזנה אכן בתוס' פרק בתרא דעבודת כוכבים כתבו שיש להחמיר להקנות לעובד כוכבים דבר שעושה אותה טריפה כגון הריאה והראש אמנם א"צ שיתן העובד כוכבים מעות שוה הראש או הריאה אלא שיקנה בפרוטה אע"פ ששוה יותר כפלים אפ"ה אין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי שהישראל גמר ומקני לעובד כוכבים כדי להפטר והקשה בפרישה מאי שנא מסי' ס"א גבי מתנות כהונה שצריך שיהיה לעובד כוכבים חלק בכולה ואם אין שותף עמו אלא בראש אינו פטור רק מן הלחיים וכו' וא"כ קשה לדעת התוס' דבעינן דוקא דבר חשוב כמו הראש ובו סגי ונראה דלק"מ דדוקא הכא גבי בכור דכתיב פטר רחם בישראל ילפינן מינה שיהיה הכל בבני ישראל ואם ניטל דבר חשוב ממנו בטל הכל משא"כ לענין מתנות דאין לימוד מקרא על זה אלא דכל שיש לעובד כוכבים חלק באותו חלק פטור ממתנות ותו לא דאין א' תלוי בחבירו כלל עכ"ל הט"ז:
ד סָעִיף ד אבר. פי' שאין לעובד כוכבים שותפות בסתם אלא באבר מיוחד:
ה סָעִיף ד יחתוך. כגון שיש לו יתרת אבר או דהכי פירושו שאלו יחתוך מאותו אבר עצמו חלק העובד כוכבים שבו ולא יהיה מום מחמת אותו החיתוך. ט"ז:
ו סָעִיף ו להקנות. כתב הש"ך דצ"ע דהא מהתוס' והרא"ש משמע איפכא דאין לעשות כן משום דאתי למטעי דיקנה לו אוזן העובר לחוד עכ"ל:
ז סָעִיף ו דאז. כ' הש"ך משום דיש מחלוקת בין הפוסקים אם משיכה קונה ולא מעות או מעות ולא משיכה הלכך לצאת ידי ספק צריך לעשות קנין דמשיכה ומעות משמע דאפי' דיעבד אם לא עשה אלא קנין א' משיכה או מעות לא נפטר מבכורה וכתב הב"ח דאפי' עביד תרוייהו משיכה ומעות אלא דלא נתן העובד כוכבים המעות מיד בשעת קנין אלא שהבטיחו ליתן לו מעות כך וכך והאמין לו אע"פ שנתן לו העובד כוכבים אח"כ מה שהבטיח לו אין אלו המעות קונות ואצ"ל אם הישראל היה חייב לעובד כוכבים וא"ל העובד כוכבים פרתך קנויה לי במעות שאתה חייב לי והקנה לו הישראל דפשיטא דאין זה קנין מעות ע"כ ומשמע דה"ה בקנה פרה מעובד כוכבים דלר"ת משיכה דוקא קונה ולרש"י מעות וא"כ אם עשה הישראל משיכה או נתן מעות וילדה חייב בבכורה מספיקא וכ"מ בתשובת הרב סי' פ"ז וכתב עוד שם שאם קנה פרה מעובדי כוכבים במעות ונגנבה ונתרצה העובד כוכבים לשלם הפרה להישראל ואח"כ הוכר הגנב וילדה הפרה דפטור מבכורה כיון דנתרצה העובד כוכבים לשלם נקנה לו הפרה בכל מקום שהיא עכ"ל ובפסקי מהרא"י כתב דאע"ג דאין מועיל מה שמקנה העובר לעובד כוכבים מחמת שלא בא לעולם מ"מ יש סברא לומר דמהני אם הפרה מעוברת ודמיא להא דריש המפקיד נעשה כאומר פרתי קנויה לך סמוך לגנבתי ואם יש עוד צד להתיר כההיא דראוה חולבת מקודם מהני בצירוף ומה שמתנה עם העובד כוכבים שיאכיל הפרה בעד העגל הוה כנותן מעות בעדו עכ"ל:
ח סָעִיף ז הואיל והיה כאן משיכה ומעות. דכיון דברשות העובד כוכבים הוי בשעת התנאי וקנה לו רשותו במקום משיכה ומעות נמי נתן במה שקבל עליו להאכילה וליטפל בהן מאי אית לך למימר דבר שלא בא לעולם הוא יש להביא ראיה על זה מפרק המפקיד דאמרינן נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותיה כו' עכ"ל מהרא"י:
א סָעִיף ה נוטל ממנו מעשר. עיין בתשובת מהר"ם זיסקינד סימן ל"ב לענין מקום שהנהוג שהמלך נוטל הולד עשירי שנולד לכל אחד מן הבהמות שלו והיינו שתיכף שהבהמה יולדת נרשם מן סופר המלך עד שנמצאו אחת לאחת לחשבון שנולדו לו עשרה ולדות אזי לוקח הולד העשירי אבל קודם שנולדו לו עשרה ולדות רשות בידו למכור הולדות והבהמות שלו בלי מוחה ואינו מחוייב ליתן להמלך כלום ועכשיו יש לישראל בהמה א' שבכרה וילדה בכור אם חייב בבכורה או לא אם יש לדמותו לעדר שהמלך נוטל ממנה מעשר והשיב דפשוט דלא מקרי יד עובד כוכבים באמצע וחייב בבכורה ולא דמי לדין זה מכמה טעמים ע"ש:
ב סָעִיף ו לשתף עם העובד כוכבים. ע' במשנה למלך פ"ד מהל' בכורות שנשאל במי שהיה לו בהמה מבכרת והיה רוצה לפטרה מהבכורה ע"י שימכור לעובד כוכבים חלק ממנה בפרוטה ועשה שליח ונתן לו פרוטה כדי שימכור לעובד כוכבים והלך השליח ולא ידענו אם עשה שליחותו ובין כך ילדה הבהמה והשליח איננו לשאול את פיו והאריך הרבה בדין חזקה שליח עושה שליחותו והעלה דבנ"ד א"א להקל מכמה טעמים דלא אמרינן חזקה שליח כו' לקולא אלא במלתא דאי לא עביד השליח תיכף אפשר שיבא המשלח לידי עבירה כההיא דתחומין וההיא דחדש אבל הכא דכ"ז שלא ילדה אין כאן שום דבר והשליח מתעצל לומר מחר אעשה שליחותי ועוד דהכא תלוי בדעת אחרים דאפשר לא ירצה לקנות ועוד דדעת גדולי הראשונים דבשל תורה לא אמרינן חזקה זו לקולא ולכן בנ"ד בכור זה יש בו קדושת בכור עד שיפול בו מום. שוב הוגד לו שהבעלים הטילו מום לכתחלה ורוצים לאכלו על מום זה וכתב דלא הועילו כלום ואסור לשחוט הבכור על מום זה אף דהא דקיי"ל המטיל מום בבכור לא ישחט עליו הוא רק קנס מדרבנן כדלעיל סימן שי"ג ובדרבנן אמרינן חזקה זו אף לקולא מכל מקום יש להחמיר מחמת שני טעמים האחרים ועוד דהא דמחלקינן כאן בין איסור תורה לשל סופרים דוקא דבר שאין לו עיקר מה"ת ועוד יש סניף להחמיר מאחר שדעת ר"ת דכסף אינו קונה בעובד כוכבים ולכן בנ"ד יש בו קדושת בכור ואינו יכול לשחטו עד שיפול בו מום אחר אך אינו מחוייב ליתנו לכהן אלא ממתין לו עד שיולד בו מום אחר ואוכלו במומו עיין שם באריכות גדול ועיין בתשובת חות יאיר סוס"י מ' שכתב דיש מפקפקין לומר דאף דישראל עשה שותפות עם עובד כוכבים ומכר לו חלק באם או בעובר שאם מכר אח"כ ישראל זה לישראל אחר צריך גם הקונה לחזור ולעשות תיקון הנ"ל למכור שנית לאותו עובד כוכבים או לעובד כוכבים אחר והא מלתא בדותא היא דהראשון לא מכר לשני רק השייך לו בהם ונשאר חלקו של עובד כוכבים כבראשונה והוא שותף עם השני ואנן סהדי דניחא לשני בכך ע"ש:
ג סָעִיף ו אין הקנין חל. עיין בדגמ"ר שכתב דלדעת הרמ"א בסוף הסימן צ"ל דכאן מיירי שאמר בפירוש שאינו מקנה לו האם או דמיירי שלא משך העובד כוכבים האם לרשותו והקנה לו הולד בקנין חליפין וכדעת הפוסקים דחליפין קונה בעובד כוכבים ואמנם כו' ע"ש ועיין מ"ש לקמן סוף הסימן:
ד סָעִיף ו והקנין יהיה. עיין בתשובת כנסת יחזקאל חלק או"ח סימן י"ד שכתב דקנין (צו שלאק) לבד בלי שום (אויף גאב) כסף נמי מהני במקום שהמנהג בין התגרים לקנות בו כמ"ש בח"מ סימן ר"א ס"ב והא דתיקנו בבכור שהקנין יהיה במשיכה וכסף היינו דהמה השוו מדותיהם דין דמהני בכל אתר ואתר משא"כ (צו שלאק) לא מהני בכל המדינות נהרא נהרא ופשטיה אבל במדינות אלו קונה בלי ספק ונהירנא שהתירו הלכה למעשה בשר בכור שנמכר (בצו שלאק) בלי שום כסף כו' עיין שם [וע' בס' לבושי שרד שכתב על דברי הכנ"י הנ"ל דחלילה לסמוך עליו להתיר בזה באיסור כרת בשגם שקשה לעמוד על בירורו של מנהג וכך משמע מהחק יעקב סי' תמ"ח ס"ק י"ד שלא מלאו לבו להתיר אלא לענין חמץ ואפי' קנין כסף עם (האנט שלאק) אין להקל ע"ש ועמ"ש לעיל סי' שט"ז סוף סק"ב. ועיין בתשובת חתם סופר סי' שי"ד האריך שם בענין אם קנין דרבנן מועיל להפקיע איסור דאורייתא וכתב בסוף דסטומתא הוא קנין דאורייתא ממש דהיכן מצינו שנמנו רבנן על ככה ואמרו שתקנו שמנהג סוחרים קונה אלא רבא בב"מ ד' ע"ד הודיענו שהדין כן מה"ת כל שהנהיגו הסוחרים הו"ל כאילו התנו וכל תנאי שבממון קיים ול"ד לקניני דרבנן התם לא מחלו בכך הסוחרים מרצונם אלא אנוסים בתקנת חכמים כו' אמנם ראיתי להגאון בנתה"מ סי' קפ"ד (צ"ל ר"א) דפשיטא ליה דסטומתא לא הוי אלא קנין דרבנן דלא עדיף מקניני דרבנן וכבר כתבתי דלא דמי להדדי ועכ"פ בנדון שלפנינו לוא ישקל סברת הגאון הנ"ל עם סברתי. הוי ס"ס ספק אולי סטומתא קונה מה"ת ואת"ל מדרבנן אולי קנין דרבנן מהני לדאורייתא ועוד כיון דמשמע מלשון השאלה (דהאנד שלאק) קונה מדינא דמלכותא באתרא דהשואל ודינא דמלכותא בזה הוא מן התורה בלי ספק כו' וליתר שאת יש לגרום ע"י עובד כוכבים להטיל בו מום באופן שלא יהיה צער ב"ח בכך ע"ש: ושם בסי' ש"י נשאל במי שנתן מתנה לעובד כוכבים חלק בפרתו שלא בכרה ומשך הפרה ולא הקנה לו ישראל מקום בחצרו אם יש לסמוך אמ"ש תוס' בעבודת כוכבים ד' ע"א ד"ה פרדשנא דאפי' למ"ד משיכה אינה קונה ה"מ כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקונה במשיכה ודעת הרמב"ן הובא בש"מ פרק הזהב אינו כן וכתב השואל שדברי הרמב"ן תמוהים בעיניו ודברי התוס' עיקר ובדיעבד ראוי לסמוך עליהם והוא ז"ל האריך לבאר שדברי רמב"ן ז"ל נכונים וגם התוס' לא נתכוונו למשיכה בעלמא בסימטא ור"ה רק למשיכה שיקחנו לביתו ממש (לא משמע כן קצת בתוס' שם שהרי סיימו או בהגבהה ע"ש) דזה ודאי מהני לכל הדעות ולא מטעם חצר שנתרבה מטעם שליחות או יד אלא מטעם קנין גמור דאפילו קודם מתן תורה היה זה מועיל בלי ספק (ע"ש עוד בסי' שט"ז מזה) והאריך בזה ומסיק דבנ"ד לא מצאתי מקום להקל ע"ש ומשמע לפי שלא משך העובד כוכבים את הפרה לביתו ממש ואפשר דאפילו היה מושכה לביתו ממש אין להקל כיון שלא נתן לו כל הפרה רק חלק ממנה בכה"ג אינו קונה אפילו חצרו ממש וצ"ע. ובסימן שי"א שם אודות אשה אחת במדינת הגר שהיה לה עז מבכרת ומכרה לעובדת כוכבים בעד חצי זהב ואמרה לה שתקח אותה לביתה ולא רצתה העובדת כובבים להובילה דרך הרחוב משום עין הרע ואמרה להאשה שתניחה בביתה ובין כך ילדה זכר אם יש לחוש לקדושת בכור והשיב דאין להקל כלל אע"ג דלרש"י מעות קונות בעובד כוכבים ולרמב"ם פ"א מהל' זכיה קונה או במעות או במשיכה ולאינך פוסקים נמי כל שבדיניהם קונה מועיל להפקיע קדושת בכור כמ"ש במ"ב הובא במג"א סי' תמ"ח ודלא כתשובת מהר"ם מינץ והדין עם המ"ב מ"מ נ"ל דהינו כשנתן כל המעות אבל בנ"ד שלא נתנה רק חצי זהב בעד עז ששוה הרבה לא מבעיא בדיניהם שאינו קונה וכמו שהעיד גם בתשו' עה"ג (ע"ש עוד בסי' שי"ח מזה) אלא אפילו להפוסקים דעובד כוכבים קונה בכסף ואם נתן פרוטה קנה היינו בפסק עמו דמים הראוים ואם אח"כ נותן לו פרוטה בתורת קנין לא בתורת ערבון קנה הכל ושאר המעות יהיו עליו חוב אבל ליתן חצי זהב בעד עז ששוה כמה זהוב' אינו אלא אסמכתא בעלמא ואין דעת שניהם להקנות ולא לקנות וראיה ממ"ש תוספות בעבודת כוכבים ע"א סד"ה רב אשי (הובא בבה"ט סק"ג) דשם מבואר דאי לאו דאנן סהדי דישראל גמר ומקלי כדי להפטר מן הבכורה היה ביטול מקח וא"כ תינח במוכר רק אבר א' בזול שאפי' אם יפסיד את האבר והעובד כוכבים יקחנו לעצמו בדבר מועט מרויח הישראל הרבה יותר בולד שנפטר מהבכורה משא"כ היכא שמכרה העז כולו כו' (ע' בא"ח סי' תמ"ח ס"ג דשם איתא או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט ועח"י שם ויש ליישב) ועוד מסופק אני הואיל ואמרה שתוליך לביתה לא גמרה להקנות אלא במשיכה וכיון שלא משכה לא קנתה ע' בח"מ סי' ר"ן סעיף י"ז והאמת יש לדון בזה ולומר כיון שהעובדת כוכבים אמרה שהיהודית תחזיק העז בביתה הוי כאילו בקשה ממנה להשאיל לה מקום להעמדת העז וקנתה העז אגב שאלת המקום וכמ"ש הטור שזהו הדרך המחוור אך ז"א כי במה קנתה החדר בלי חזקה ובלי כסף ושטר וגם לא הזכירה אגב בקניינה ואע"ג שכתבו הפוסקים במקנה לה חלק בעובר מתרצין דבורה שהיה הכוונה באופן המועיל שמקנה פרה לעוברה כבר כתב הצ"צ דוקא התם אמר מהרא"י כן ולא בגווני דידן ע"ש ע"כ נ"ל בנ"ד שקדוש בבכורה מספק מיהת עכ"ד ע"ש (ומ"ש שם בענין יעקב עם צאן לבן איך קנה הולדות ע' בס' קצה"ח סי' של"ב שכתב דעבור שכר פעולה קנה אף דבר שלב"ל ובשם הריב"ש ז"ל כתב דקודם מתן תורה גם דשלב"ל היה נקנה ע"ש): ועיין בתשובת צ"צ סי' כ"ג דאפי' אם העובד כוכבים לא קנה ע"פ הדין מ"מ אם הוא אלם ואינו יכול להוציא מידו הוי קניה גמורה ופטור מבכורה ע"ש והובא דבריו בח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד ועיין בתשובת ח"ס סי' שט"ו שחולק עליו וסתר ראיותיו ומסיק שאין לסמוך על הצ"צ בזה ע"ש עוד בס"ס שט"ז. ועיין בתשו' עה"ג סי' כ"ה דפשיטא ליה דמן התורה מהני להפקיר פרה מבכרת לפטרה מבכורה רק רבנן לא עבדו האי תקנתא דחיישינן שמא יערימו כמו בחמץ משום שאין כל הדעות שוות ע"ש ואמנם בס' טורי אבן במס' ר"ה ד' י"ג ע"א הוכיח בפשיטות דהפקר לא מהני ע"ש ובתשו' ח"ס סי' שט"ז שי"ז כתב דנעלם מהגאונים הנ"ל תוספתא מפורשת פ"ב דבכורות בהמת המדבר והקדש ובהמת גר שמת ואין לו יורשים פטורה מהבכורה ומה שלא הוזכרה תקנה זו גם לא נזכר בשום מקום דגזרינן משום הערמה כמו בחמץ היינו כי אינו דומה הפקר דחמץ להפקר דעלמא דאין הפקר אלא דומיא דשמיטה והיינו שיוציא הבהמה מביתו או יפתח דלתי הדיר ויאמר כל הרוצה ליטול יבא ויטול ויהיה הפקר גמור ממש שיכול לשלוט בו ידי כל אדם אבל חמץ א"צ הפקר כזה כיון דאסור בהנאה ואינו ברשותו ורחמנא עשאו כאילו ברשותו סגי אפילו הוא בתוך ביתו רק שבלבו מבטלו באמת שאינו שלו ובזה שייך ערמה כי מי ירד לעמקי לבו ע"כ אסרו חכמים אפילו במפקיר ממש אבל בבכור נזהרו חז"ל ושנו בתוספתא הנ"ל שור המדבר כו' וה"ה המפקיר בהמתו ומוציאו לחוץ והיינו שור המדבר ובזה ליכא למגזר משום הערמה אך לעומת זה אין בזה תקנתא להפקיר בהמותיו ויבוזו זרים חילו ע"ש: ושם בת' ח"ס סי' שי"ז האריך בנדון איש א' שמכר פרה מבכרת שלו לעובד כוכבים קטן בן ט' שנים בכסף וסטומתא אי קנין של עובד כוכבים קטן מהני להפקיע מקדושת בכורה והעלה דודאי בכל דינים הנוהגים בב"נ אין מקום לשיעורים דישראל בזמן גדלות זולת בעירכין ונדרים דאיתרבו מאיש איש הוא דוקא כשהביא ב' שערות בזמנו ובסוף מס' נזיר ממעט מופלא סמוך לאיש אבל לכל דיניהם וקניניהם לא נתן להם שיעורים ומשבאו לכלל דעת דמסברו ליה וסבר הרי הוא גדול ולכן בנ"ד אם לא הגיע הקטן לפלגות ראובן אין מכירה זו כלום אך אם כבר הוא בן דעת אזי נחשב הוא לגדול ומקחו מקח מן התורה ואם היה כאן כסף ומשיכה או הקנאת מקום היה מועיל אך יען לא היה כאן אלא קנין כסף וסטומתא הגם שביארתי בסי' שי"ד דסטומתא מועיל מ"מ הכא מסופק אני מאן לימא לן שהסוחרים הסכימו להקנות ע"י סטומתא (והאנד שלאק) של נער קטן כזה שאין דרך לעסוק עמו במו"מ וגם בדיניהם נקרא אום מינדיג ומסיק דמ"מ אם יסכים עמי גדול א' אהיה נמנה עמו לסמוך אהפוסקים דכסף לחוד קונה ובשגם אולי סטומתא קונה גם הכא ויתן פרוטה לעובד כוכבים קטן (דלא מיחלף בישראל גדול) שיטיל בו מום ששוחטין עליו בזה"ז וישחט במומו ע"ש: וע"ש עוד בס"ס שט"ז הביא בשם צ"צ סי' ס"ד דעובד כוכבים שנתן ב' זהוב' לישראל לקנות לו פרה מאחד וקנאה לו וילדה אצל ישראל פטורה מבכורה ואינו דומה לעובד כוכבים שקנה פרה מישראל בכסף כו'. ושם האריך עוד בענין פרה מבכרת שהיתה כורעת לילד בשבת ונתן ישראל הפרה במתנה לעובד כוכבים ע"י מסירת מפתח של הרפת שדרך התגרים שקונין המטלטלים במסירת מפתח כמ"ש הח"י סי' תמ"ח שכן דרך התגרים והוי כסטומתא והעלה דאין שום צד להתיר אף שכתב הרמב"ן בתשו' המיוחסת סי' רכ"ה דסטומתא מהני בבכור הוא מיירי בנושא ונותן ומוכר וקונה אבל היכא שכל הקנין אינו אלא להפקיע ולפנים ובפרט בנ"ד שנתן במתנה ע"י מסירת מפתח ודאי אינו מועיל ומעולם ליכא מנהג סוחרים בזה. וע"ש עוד בענין אשר העובדת כוכבים נתנה קצת מעות בעד הפרה שעמדה ברפת המושכר לישראל מאותה העובדת כוכבים עצמה אי זה מקרי כסף וחצר כיון שחצר של משכיר מקנה לו זבל של אחרים כמבואר בטוש"ע ח"מ סי' שי"ג (עסמ"ע וש"ך שם) הה"נ הכא החצר של העובדת כוכבים מקנה לה הפרה וה"ל כסף וחצר והביא דברי המחצית השקל סי' תמ"ח שכתב כיון דאין שליחות לעובד כוכבים ואין חצרו קונה לו טוב להקנות החמץ לאשה עובדת כוכבים שאין לה בעל דאז חצר מטעם יד (ע' בח"מ סי' רמ"ג סכ"ג) ולענין יד לא אימעט עובד כוכבים וכשעומדת בצד החצר קונה החמץ מטעם יד עכ"ד ופלפל בדבריו ומסיק דזה אינו ברור אם יש לעובד כוכבים חצר מטעם יד וזה תליא בדון מינה ומינה כו' ואי אמרינן דון מינה ומינה אין לעובד כוכבים חצר לא מטעם יד ולא מטעם שליחות ובשגם בעובדא דידן לא עמדה העובדת כוכבים בצד חצרה ולא נשאר רק מ"ש דחצר לא מטעם שליחות ולא מטעם יד אלא כיון שהכניס העובד כוכבים לביתו ממש ה"ל קנין גמור וזה הוא בחצרו ממש אבל כיון שהוא מושכר ואין לו רשות להניח כליו שם נהי מציאה הבאה לשם קונה המשכיר מטעם שליחות או יד לישראל אבל לא מטעם כניסה לביתו ע"כ איני רואה שום צד להוציא הבכור הנ"ל מספק קדושה ע"ש (ולע"ד צ"ע דנראה מדבריו דבישראל כה"ג שפיר היה מיחשב חצר ולכאורה יש סתירה לזה מח"מ סי' קצ"ח ס"ה אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר העמידוהו על דין תורה שהרי מצוי הוא כו' ע"ש ועמ"ש בפ"ת שם וע' בס' נה"מ בפתיחה לסי' ר'): וע"ש עוד בסי' שי"ח במי שמכר פרה מבכרת שלו לעובד כוכבים משרת ביתו וקיבל ממנו קצת כסף והשאר זקף במלוה אבל לא משך והמשרת הזה האכילה והשקה ושוב ילדה זכר ודעת הרב השואל דמטעם מסירה לא קנה המשרת אע"ג דמסירה לא בעי מיד ליד מ"מ הכא איכא תרי טעמי דלא ליקני. אחד דהוי ברשות של מקנה ונהי דמסירה קונה אפילו ברה"ר מ"מ ברשות המוכר לא מהני ועוד כיון דהקונה והמקנה שניהם היו סבורים דכבר קנה בכסף א"כ המסירה של אח"כ הוי כעודר בנכסי הגר וקסבר שלו הם דלא קנה והכא ליכא דעת אחרת מקנה דהא גם המקנה סבר שכבר קנה בכסף. אך יען היה קנין כסף דלדעת הרבה פוסקים מהני אפשר להתיר להטיל בו מום והוא ז"ל האריך בזה ודעתו נוטה להתיר הבכור לגמרי דמלבד קנין כסף דע"פ רוב דעות גדולי הקדמונים מהני עוד היה כאן קנין מסירה שבהמה גסה נקנית בה ומה דהיה ברשות מוכר אינו מזיק ע"פ דברי הר"ן פ"ק דקדושין דנראה מדבריו דבמידי דמהני ביה מסירה רק שהמקום גורם שהוא בבית מוכר אי הוי א"ל קני הוי כמשאיל לו מקום כו' ומינה בנ"ד דבודאי השאיל לו מקום וניחא ליה מאד שיקנה הבהמה אין הרשות מעכב קנין המסירה. וגם מה דלא היה דעת שניהם לקנות אינו מזיק ע"פ דברי מהרי"ט ח"א סי' ק"נ דדוקא קנין חזקה או משיכה אינו קונה בלא דעת אבל כל שבידו כהגבהה וכדומה לא גרע מחצרו והש"ך סי' ער"ה סק"ג שהשיג עליו נעלם ממנו תוספות בב"ב דף נ"ד (גם בנה"מ שם תמה עליו בזה) ע"כ נראה דהכא במסירה קנה קנין גמור ושוב פקפק בזה ומסיק דקשה להתיר אך להטיל בו מום ע"י ישראל חלילה להתיר אמנם ע"י עובד כוכבים קטן דלא מיחלף בישראל גדול אין חשש ע"ש]:[
ה סָעִיף ו יקנה לו. עיין בספר לבושי שרד שכ' דהיינו בתורת אגב ולא בתורת חצר (ויבואר לקמן) וכ' עוד שמעשה בא לידו בפרה של ישראל שהיתה בכפר אצל עובד כוכבים בביתו של העובד כוכבים והיה העובד כוכבים בעיר ומכרה לו הישראל וקיבל כסף ממנו ואח"כ ילדה זכר והורה שהוא ספק בכור כדין קנין כסף גרידא אף דלכאורה יש ג"כ כאן קנין חצר מ"מ לא מהני דבעובד כוכבים דלית ביה שליחות לא קנה ליה חצרו לא מבעיא במעשה זו שלא היה העובד כוכבים עומד בצד חצרו אלא אפי' אם היתה המכירה הנ"ל בכפר בביתו של העובד כוכבים דהיה העובד כוכבים עומד בביתו ג"כ לא מהני כמו שביאר הש"ך בח"מ סי' רמ"ג סק"י דדוקא חצר דאשה משום ידה איתרבאי כו' (ע"ל סק"ד בשם ת' ח"ס) וממילא ה"ה העובד כוכבים אין חצר קונה לעולם משום דבחצר דגברא ליכא תורת יד בשום פעם ודלא כדמשמע מתשו' א"ש סי' מ"ה דאם היה עומד בצדו מהני והא ליתא (ולדברי תשו' ח"ס סי' שט"ז שהובא לעיל נראה דהכא אפילו אינו עומד בצדו מהני כיון דהוא חצרו ממש וצ"ע) וכתב עוד אכן אם אמר לו לך משוך וקני אפילו אם היה העובד כוכבים בעיר נ"ל דמהני שפיר דבכה"ג מהני משיכה אפילו שלא בפני המוכר כמבואר בח"מ סי' קצ"ז וכיון שהפרה בבית העובד כוכבים שמאכילה ומשקה אי אפשר שלא משך. והכא שיש להסתפק אם משך והעובד כוכבים אומר שמשך צריך להתיישב בדבר עכ"ד ע"ש]:
ו סָעִיף ו שיקבל מעות. עבה"ט סק"ז [ומ"ש משמע דאפילו דיעבד אם לא עשה אלא קנין א' כו' וגם מ"ש אח"כ ומשמע דה"ה בקנה פרה כו' וא"כ אם עשה הישראל משיכה או נתן מעות כו' הכל הוא מלשון הש"ך. אך בט"ז סק"ח כתב בשם תשובת רמ"א סי' פ"ז דהיינו דוקא לכתחלה צריך מעות וגם משיכה אבל דיעבד ודאי קיי"ל כר"ת ועל כן אם לא משך ישראל הפרה פשיטא דהפרה עדיין ברשות עובד כוכבים עומדת ע"ש ועיין בזה בת' שער אפרים כו']. ומ"ש לענין דיעבד אי קיי"ל כר"ת עיין בתשובת שער אפרים סימן ע"ט ובתשובת חינוך ב"י סימן פ"ד ופ"ז ופ"ח ובתשובת נחלת שבעה סימן ל"א שהסכימו כדעת הרמ"א ז"ל דבדיעבד קיי"ל כר"ת דמשיכה קונה ולא מעות. וכמה אחרונים וגם ראשונים פליגי בהא כמ"ש בתשובת צ"צ סי' ס"ב ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סימן נ"ב ובתשובת מאיר נתיבים סימן ל"ט ועיין בספר באר יעקב מ"ש בזה באורך. ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן ל"ז באחד שהיה לו פרה מעוברת והיא ספק מבכרת ומכרה לעובד כוכבים הרועה בכסף לחוד אח"כ הוליכה הרועה לשדה לרעות עם שארי בהמות כדרכו בלי כוונת קנין משיכה ואח"כ ילדה. וכתב דאין בולד חשש קדושת בכור. אחד מטעה קנין משיכה דאף שהיה בלא כוונה מ"מ בדעת אחרת מקנה אותו מהני אף בלי כוונה כלל [ע' בתשובת ח"ס סימן שי"ג שהאריך בפרט זה וע"ש עוד בסימן שי"ז מזה]. ועוד מטעם ס"ס שמא כבר ילדה ושמא הלכה דעובד כוכבים קונה בכסף ואף דע"ז לחוד אין לסמוך כיון דהוא במקום חזקה דלא ילדה אם לא היכא שהיתה חולבת דאז הרוב מסלק להחזקה מ"מ סניף מיהא הוי ועוד יש סניפים ע"ש באריכות גדול. ועיין במשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות שכתב דאם מכר לעובד כוכבים בכסף לבד ואח"כ כשנולד הטילו הבעלים בו מום אפשר להקל דמותר לשחטו על מום זה דהא דקיי"ל דאסור לשחטו על מום זה הוא רק מדרבנן א"כ הוי ספק דרבנן דלמא קיי"ל דעובד כוכבים קונה בכסף לחוד ושוב העלה דאין להקל מאחר דנפל הספק בהיותו אסור מן התורה ואח"כ נתגלגל הדבר ובא לאיסור דרבנן כה"ג לא אמרינן ס' דרבנן לקולא כמ"ש מהריב"ל ח"ג סימן ק' ע"ש וע' בת' רבינו עקובא איגר סימן ס"ד מ"ש בזה. ועיין בתשובת מהר"ם זיסקינד סימן ז' בשם הגאון מהרש"ק בענין יהודי אחד שקנה מעובד כוכבים כבש חוץ לעיר ונתן מעות לעובד כוכבים ע"י ראיה בעלמא ולא משך או הגביה הכבש והניחו בבית העובד כוכבים ואח"כ מכר היהודי את הכבש לעובד כוכבים אחד גם כן במעות לבד בלי משיכה ואח"כ ילדה הכבש בבית העובד כוכבים שעמד שם ופסק דאין כאן אפילו ספק בכור דממ"נ אם מעות אין קונות בעובד כוכבים א"כ לא קנהו הישראל כל עיקר ואי מעות קונות בעובד כוכבים כרש"י א"כ מה שמכר הכבש לעובד כוכבים גם היא קנתה דלא שייך לומר דקיי"ל הכא והכא להחמיר כיון שהוא בבהמה אחת הוי כסיל בחושך הולך. וכתב עוד דאפילו אם לא היה מוכר הבהמה כלל לעובד כוכבים מ"מ אם לא פרע כל דמי המקח יש לצדד ולהקל דמקרי יד עובד כוכבים באמצע ופטורה מן הבכורה ע"ש. ועיין בתשובת חינוך בית יהודה סימן פ"א בדבר בכור שמכרה אשת ב"ב לעובד כוכבים בפרוטה כו' וכתב שיש להסתפק אי מכירתה מכירה דאין ביד אשה למכור משל בעלה אם לא שנאמר אנן סהדי דניחא לבעל בהכי ואם היא נו"נ תוך הבית פשיטא דליכא מיחוש ע"ש ועיין פמ"ג א"ח סוס"י תל"ד שכתב דאע"ג דזכין לאדם שלא בפניו מ"מ בעינן דוקא שצוהו אך בגילוי דעת סגי ע"ש. ועיין באה"ע ס"ס פ"ו ובבית שמואל שם באשה שמכרה מטלטלין באיזה אופן המקח קיים ותלמוד משם לכאן. שוב ראיתי בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סוס"י נ"ב כתב בפשיטות בדבר בכור שמכרה אמו של ב"ב פרה מעוברת שלו לעובד כוכבים בלתי ידיעתו הוי מכירה משום דזכין לאדם שלא בפניו וכמו כן בחמץ אם לא היה בעה"ב בביתו ומכר איש אחר חמצו הוי כשלוחו כיון דזכות הוא לו ע"ש:
ז סָעִיף ז הואיל והעובד כוכבים. עבה"ט בשם ש"ך מ"ש מאי אית לך למימר דשלב"ל הוא כו' וע' בדגמ"ר לעיל ס"ו שכ' דמהרא"י גופיה לא סמך ע"ז רק בצירוף קולות אחרות ע"ש וכ"כ הוא ז"ל בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן קצ"א שאין לסמוך על דברי רמ"א אלו מאחר שמהרא"י עצמו לא סמך ע"ז ומה"ט כתב בענין בכור שבעל הבהמה אמר לעובד כוכבים קודם שילדה אם תלד בהמה זו זכר יהיה להעובד כוכבים והעובד כוכבים הוא מגדל הבהמה לטובת ישראל בלי שום הנאת גיזה או ולדות ואח"כ ילדה זכר והעובד כוכבים רוצה להחזיק לעצמו כדברי בעליו וכתב דיש בו קדושת בכור מאחר שהיה אז דבר שלב"ל וגם יש כאן ריעותא אחרת במה שאמר אם תלד זכר ויש בו ג"כ חשש אסמכתא ע"ש. וע"ש בסימן קצ"ב שכתב דאם הוא בענין שאין בו חשש אסמכתא כגון שלא התנה אם יהיה זכר והוכר עוברה אז יש לצרף דעת הרמב"ם שזה מיחשב בא לעולם ואעפ"כ למעשה הייתי מתיישב אך כיון שכבר הורה מורה א' שאינו בכור וסמך עצמו על דברי רמ"א וש"ך קשה לסתור אך לא ישחטנה כמו שהיא תמה רק יצוה לעובד כוכבים לחתוך אוזן ואח"כ יכול היהודי לשחטו ואם גזזו כבר ומכר הגיזה המעות מותרים [ועיין בת' ח"ס סי' שי"ב ג"כ בנדון זה וע' עוד בתשו' חמדת שלמה סי' ל"ג מ"ש בזה] ע"ש היטב באריכות ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן קע"ו וקע"ז באריכות:
א סָעִיף א ויפרישנו כו'. כמ"ש בחולין קל"א ב' ושאר מתנות כו' ועסי' של"א סס"ח וסס"ט:
ב סָעִיף ב בהמת כו'. חולין קל"ו א' וכרבנן ועבה"ג והוא בתוס' ריש בכורות ד"ה והמשתתף כו':
ג סָעִיף ג שותפות כו'. חולין קל"ה ב' ומתני' רפ"ב:
ד סָעִיף ג אפי' היה כו'. עתוס' ג' ב' ד"ה דקא. ונראה דבהקנאת כו' וז"ש בס"ד היה לו כו':
ה סָעִיף ג באם או בולד. שם ג' א' אלא ל"ש:
ו סָעִיף ג לפיכך כו'. מתני' דפ"ב:
ז סָעִיף ה ואפי' יכול כו'. כלישנא בתרא שם. הרי"ף ורא"ש: (ליקוט) ואפי' כו'. אבל הטור סתם כדברי ש"ע נראה שמספק בזה משום גירסא האחרת שכתבו תוס' שם בד"ה בהמת כו' ואית ספרים כו' וודאי שזו הגירסא נכונה וכמו שהקשו בתוס' שם מהברייתא דשם שנשארה בקושיא ועוד שלא היה להגמ' לאשתמוטי ולהקשות והתניא חייבת ועוד שאין דרך לומר א"ד לגמרי להיפך מהראשון דשם אמרו דבזה לא איבעיא להו כלל ועתוס' דפ"ק די"ט י"ג א' ד"ה א"ד כו' ואף שהכריע הרא"ש כאיכא דאמרי וכדברי הרי"ף מ"מ אינו מוכח מראייתו שדוקא כגירסא שלנו שראייתו שם אינה אלא על חלה שללישנא קמא משמע שבכורה וחלה שוה אבל לגי' אית דאמרי יותר ניחא וגם ראייתו אינו מובן מנ"ל דלישנא קמא פליג אחלה וגם ראייתו מהירושלמי אינה ברורה כ"כ אף לחלה וה"ל להביא ראיה מהתוספתא שמפורשת בהדיא אע"ג דלא מצי מסלק לה וכמ"ש בתוס' וחוששני לדברי הראשונים שגירסא האחרת ברורה ועיקר (ע"כ):
ח סָעִיף ה אבל אם כו'. ול"ד למ"ש בב"מ ע' ב' כיון דאי לא כו' עתוס' שם ד"ה ואי כו' וכן ה"ה ללישנא בתרא משום שעיקר שיעבוד וכנ"ל שעיקר כו'. שם:
ט סָעִיף ו בזה"ז כו'. תוס' ג' ב' ד"ה דקא כו':
י סָעִיף ו ואם יקנה כו' או יקנה כו'. שם: (ליקוט) ואם יקנה כו'. כמ"ש בפ"ט דב"ב קמ"א ב' ובפ"ג דקדושין (ס"ב ב') דעובר הוי דשב"ל אלא דלרשב"ם דפסק בב"ב קמ"ג א' ד"ה הראייה כו' כר"נ דאמר לכשתלד קנה ופי' שם קמ"ב א' ד"ה לכשתלד משום דחשיב עובר דבר שבא לעולם א"כ ה"ה כאן כה"ג דקנה אבל לתוס' ספ"ק דגטין (י"ג ב') ד"ה לדבר כו' [ועתוס' דכתובות ז' ב' ד"ה המזכה כו' א"נ כו'] שכתבו דטעמא דר"נ דס"ל להיפך מר"ה דלדשב"ל קנה ודשב"ל לא קנה א"כ כאן מודה ר"נ דלא קנה ועהג"א בפ"מ דב"ב ס"ה ד"ה בין במתנת כו' וכ"ש לטוש"ע ח"מ סי' ר"י ס"א שפסקו כהרמ"ה שפסק דלא כר"נ ועמ"ש בא"ה (ס"ס מ') על הא דקדושין הנ"ל (ע"כ): (ליקוט) באם כו'. דעובר לא מהני דדשלב"ל כמ"ש בתוספתא וירושלמי והביאו הרא"ש בפ"ד דב"ב ס"ז המוכר עובר פרתו שפחתו לחבירו לא עשה ולא כלום [ובח"מ סי' ר"ט ס"ד] ותמיה על הג"א דפרק מי שמת שכ' שם (בליקוט הנ"ל) ע"ש (וי"ל להרשב"ם דהתוספתא וירושלמי בשלא פירש לכשתלד ועברשב"ם והג"א שם) (ע"כ):
יא סָעִיף ו והקנין כו' או שיקבל כו'. תוס' בעבודת כוכבים ע"א א' סד"ה רב אשי והוא לחוש גם לדברי רש"י בבכורות ג' ב' ד"ה קנין גמור כו' אבל לדינא קי"ל כמ"ש תוס' בעבודת כוכבים שם ובבכורות י"ד א' ד"ה רב אשי דמשיכה בעובד כוכבים קונה וכמסקנא דגמ' דעבודת כוכבים שם ע"ב א' וכ"פ הרמב"ם בכמה מקומות וכ"פ בש"ע לעיל סי' קל"ב ס"א וס"ב וסי' קמ"ו ס"ג [ועסי' קל"ב ס"ב דגם כסף לבד קונה ועש"ך שם ס"ק י"ז ועמ"ש בח"מ סי' קצ"ד]:
יב סָעִיף ז ועובד כוכבים בע"ח כו'. עש"ך:
יג סָעִיף ז עובד כוכבים כו'. עמ"ש בס"ה בהג"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.